המגן

מאת
לונג ג'ון
– פורסם ב 6 באוקטובר 2006Posted in: ביקורות

במקור: The Guardian
במאי: אנדרו דייויס
תסריט: רון ל. בירקנהוף
שחקנים: אשטון קוצ'ר, קווין קוסטנר, סלה וורד, מליסה סייג'מילר

שחייני ההצלה הם העילית שבעילית שבמשמר החופים האמריקאי. הגדרת התפקיד שלהם כוללת יציאה לשטח כשיש סערות או מפגעי טבע אימתניים, וחילוץ אנשים שספינתם טבעה או עלתה באש, שנלכדו בשיטפונות, וכדומה. תנאי העבודה כוללים היפותרמיה כמעט תמידית וסכנת חיים מתמדת. בן רנדל (קווין קוסטנר) הוא שחיין מצטיין, ואומרים עליו שהוא הציל כבר למעלה מ-200 איש. יש הטוענים 300.

עקב אירוע מצער, רנדל נדרש לשהות תקופה מסוימת על היבשה, ונשלח להדריך בבית הספר לשחיינים של משמר החופים. הוא לא מרוצה מהמצב, וגם סגל המורים לא מרוצה – לרנדל יש כמה שיטות לימוד ביזאריות, שאינן עולות בקנה אחד עם הלימודים העיוניים ששאר המדריכים מעדיפים. הוא, למשל, מכניס את תלמידיו לבריכה מלאה מי קרח, ואז מטיל עליהם לבצע הנשמה בבובה מתנפחת, כדי שיקבלו מושג איך זה שם, בחוץ. רנדל נחשב לכוכב של משמר החופים, ולכן לאיש אסור להגיד לו מילה בעניין, שלא לדבר על לדפוק לו מכות. הם רק פחות-או-יותר מנדים אותו מקרבם.

ג'ייק פיש (אשטון קוצ'ר) היה שחיין מצטיין בנבחרת בית הספר והקולג', ועתה הוא מבקש להצטרף למשמר החופים ולשבור את כל השיאים, במיוחד אלה של רנדל. הוא אמור להיות בחור טוב, אבל יש לו מראה שחצני, הילוך שחצני, פה גדול ושחצני, והוודאות המוחלטת שהוא תמיד צודק. בן רנדל מיד מעקם עליו את האף. באיזשהו שלב הוא אומר לחניכיו "כולכם חבורה של הומואים ורק פיש הגבר היחיד שעושה פה משהו", בתקווה שיקלטו את הרמז וידפקו לפיש מכות, אבל הטמבלים לא מבינים. הם אפילו לא מנדים אותו מקרבם.

'המגן' הוא סיפור חניכה לפי הספר, ואין בו הרבה קונפליקטים או דרמות: רנדל מחנך, פיש נחנך, והתלמידים האחרים הם לא יותר מטפטים ברקע, כדי שרנדל יוכל להרעים בקולו מדי פעם: "אתם צוות! במים אתם יכולים לסמוך רק על חבר הצוות שלכם!". הדיבורים האלה הם לא יותר ממס שפתיים צבוע, כי הסרט ממשיך להוכיח לנו את עליונותו של פישי הגדול, שיגדל ויהיה שחיין לתפארת.

באתי בציפייה לים גבה גלי עד סוער, לאיתני טבע מעוררי יראה, לצילום המסורתי של איזה פוסידון או שניים. והסרט באמת סיפק מיד בפתיחה סצינת הצלה ימית גדולה ומרשימה. אבל אחרי הפתיחה הזאת, הייתה רק סצינה אחת נוספת, לקראת סוף הסרט (אם לא מחשיבים סרטון וידאו קצר, שנותן למשמר החופים בלעדיות על הצלת תושבי ניו אורלינס מנזקי הסופה הגדולה 'קתרינה'). התברר לי, לדאבוני, שהסרט סתם עושה רוח. אבל זה לא דבר נוראי במיוחד להגיד על 'המגן', בהתחשב בכך שהרוח נושבת קלילה. סיפור החניכה אמנם ארוך מאד, אבל רובו מועבר בצורה נחמדה, כשכמעט בכל סצינה יש איזו בדיחונת להנעמת האווירה. לפי הספר, נו.

החריגה היחידה מהשטאנץ הלא מזיק, נעשית לקראת סוף הסרט. כלומר, הסוף הראשון. ככל שפיש מתקדם באימוניו, 'המגן' הופך יותר ויותר יומרני. בתחילה יש ניסיון להעניק לפיש סוד אפל מעברו, שייתן לדמות עומק ויסחט כמה דמעות מעיניו של אשטון קוצ'ר (ובכך יעמיד אותו באותה ליגה כמו בן רנדל המיוסר תמידית בשל עברו). אבל הדמות שקוצ'ר מגלם חייכנית מדי, וגם כשפיש מבואס, נדמה שאותו גיחוך טמבל אווילי עודנו מרוח על פניו. הוא אולי קצת פחות שחצני, אבל עצוב ומרגש זה לא.

עם זה עוד יכולתי להתמודד. הבעיה העיקרית היא ש'המגן' לא יודע לעצור, ומנסה לסגור את כל הקצוות שאולי נותרו – במקרה – פתוחים במהלך הסרט. שמונה סופים ספרתי, כשכל אחד מייגע ולעוס מקודמו. שמונה סופים שבהם כל המעגלים יושלמו, לא רק בחייו של פיש, אלא גם אצל בן רנדל, כדי לוודא שאנחנו יודעים ש"עכשיו! אדם אחד! ינסה לנצח כנגד כל הסיכויים! במבצע הרואי במיוחד!". אלא שבמקום ה"אוווה" המתפעל שהייתי אמורה לנפק לנוכח סצינות אלה, יצא לי רק "איייו".

'המגן' הוא מסוג הסרטים האלה שבאים והולכים. אין בו דברים מכעיסים או מעוררי מחלוקת מדי, אין בו רגעים קולנועיים מפעימים שאסור לכם להחמיץ. הוא חומק מתחת לרדאר כמו עובר אורח אפרורי, שלא חייבים להתעלם ממנו, אבל גם אין סיבה מיוחדת לשים אליו לב. הוא פשוט לא מזיק ברובו. זה לא גזר דין נגד הסרט, אבל גם לא מחמאה.

תגיות: