העתיד הכי מפחיד:
21  |
מטרופוליס |
| 19 |
בלייד ראנר |
118  |
1984 |
| 86 |
שליחות קטלנית |
| 8 |
השופט |
| 118 |
12 קופים |
| 59 |
מטריקס |
| 17 |
שיווי משקל (אקוויליבריום) |
| 18 |
ונדטה |
| 50 |
הילדים של מחר |
מספר מצביעים: 514
העתיד הכי מפחיד
– פורסם ב 28 באוקטובר 2006Posted in: סקרים
שאלה פילוסופית עמוקה
בחיי.
ל'שליחות קטלנית' ול'מטריקס': שתי האפשרויות האלו, ובעיקר הראשונה, אומרות שרוב הסיכויים שאני ומשפחתי (או צאצאי) נמות ביסורים כאשר יגיע העתיד האמור.
אבל, מצד שני, מכונות שמשתלטות על הגזע האנושי תמיד נראה לי מדכא הרבה פחות מהגזע האנושי שמדכא את עצמו, ולכן בחרתי ב'1984' (גם כי הדיכוי הוא הכי יסודי מבין כל האפשרויות, וגם כי הביצוע הוא הכי משכנע).
אם תחליף 'חרדים' ב'דתיים'
אז יתכן שאתה מדבר על 'הדרך לעין החרוד' המצוין.
סליחה - 'הדרך לעין חרוד' של עמוס קינן
עם החרדים זה ''חמורו של משיח''.
אם תחליף 'חרדים' ב'דתיים'
מוזר, אני חשבתי שהוא מדבר על הפרוטוקולים של זקני ציון (גם כן מצוין, אגב)
שליחות קטלנית לא...
לדעתי אתה מתכוון ל'מלאכים באים' של יצחק בן נר.
אכן, ספר מומלץ בחום
אם אנו מכוונים לאותו ספר, מדובר ב"פונדקו של ירמיהו" מאת בנימין תמוז.
שווה לקריאה, אך קשה להשגה.
הספר שאתה מדבר עליו
הוא "בשם שמיים" של הדי עמר, וחשבתי שרק אני קראתי אותו!
הצילו! כמה ספרים נכתבו על כך שבעתיד החרדים ישתלטו על המדינה?!
למען האמת, אף אחד מהם.
מבין הסרטים שראיתי, ישנם סרטים בהם העתיד נראה מרשים ("בלייד ראנר"), אבל "מפחיד"? לא ממש. אם היו הצצות קצת יותר מעמיקות לעתיד של "שליחות קטלנית", אולי הוא היה מקבל את הקול שלי (אגב, קראתי איפשהו שהסרט במקור היה אמור להיות עתידני כולו, אבל בשל שיקולי תקציב, הכניסו את כל המסע בזמן לתקופתינו).
אם מדברים על עתיד מפחיד, סצנת "שוק הבשר" ב-"אינטליגנציה מלאכותית" זכורה לי כחוויה מהפכת-קרביים.
עתיד שבו הכל חרב וכל האנושות הושמדה בצורה כזאת או אחרת נראה לי אכשהו סביר ומקובל. כמו בן גם עתיד שבו הכל מלוכלך ומגעיל- נסתדר. אבל עתיד עם שלטון דיקטטורי קיצוני חסר פשרות הוא מה שבאמת מפחיד אותי. ועל כן, כרגע אני נמצא בדילמה בין 1984, ונדטה ואקוולבריום.
מה שתמיד הכי הפחיד אותי ב-1984
הוא התחושה שאין שום תקווה, אין שום אפשרות לשנות את המצב הקיים. זה בניגוד לסרטים אחרים, שבהם יש עוד סוג של תקווה (ולפעמים יש אפילו סוף טוב, שבו הטובים מנצחים, והעולם כבר לא כזה חרא).
ודרך אגב, למרות שהעתיד מאוד מפחיד, גם הספר וגם הסרט של 1984 די שיעממו אותי.
ומנק' מבט אגואיסטית יותר,
כמעט בכל עתיד מדכא ודיסאוטופי אני עדיין יכולה לדמיין מצב שבו אני לא אהיה ממדוכאי אותו עתיד וברובם ישנו עדיין איזה גוף אזרחי שעם כל הדיכוי עדיין חי פחות או יותר כרגיל. 1984 (הספר, גם אני לא צפיתי בסרט) נותן תחושה שלא משנה מי אתה ומה אתה – תמיד תהיה בקבוצה המדוכאת. כולם סובלים ובאופן מוחלט.
1984
בעיקר בעקבות סיבוב באירלנד ואנגליה, שבו:
א. באירלנד נתקלתי באינספור שלטי CCTV, בכל מקום, והרגשתי כאילו נעוצות לי עיניים בגב באופן תמידי (ברמת המשהו-זוחל-לי-על-עמוד-השדרה).
ב. באנגליה נתקלתי בתוכנית טלוויזיה בשם "האח הגדול", ריאליטי כזה שבו תוקעים כמה אנשים בבית ומצלמים אותם כל הזמן, ולאף אחד לא הפריע לא הקונספט ולא שם התכנית בשילוב עם הקונספט.
לפחות מבחינתי, התחושה היתה של 1984 כבר כמעט כאן וכולם מקבלים את זה בהבנה ורוצים עוד. בררר.
איפה באירלנד?
די מזמן הייתי בבלפסט, ומה שזיעזע אותי במיוחד הוא שבחלק מהפאבים שם יש כלוב מתכת גדול בכניסה. אם אתה רוצה להיכנס לפאב, אתה נכנס לכלוב ולוחץ על האינטרקום – ואז השומר (מבפנים) מחליט אם להכניס אותך, להגיד לך ללכת, או לנעול מאחוריך את דלת הכניסה לכלוב ולקרוא למשטרה.
אני לא יודע אם זה עניין יחודי לאירלנד הצפונית, או נוהג כללי באי.
אגב, אנשים מחו"ל שמגיעים בפעם הראשונה לארץ מזועזעים לעתים מזומנות מכמויות האנשים במדים שמסתובבים ברחובות שלנו. זה גורם להם לחשוב שאנחנו מדינת משטרה.
בהתחשב במנהג המקומי החביב
של כניסה לפאבים וריסוס יושביהם בתת-מקלע,
המנהג הזה נראה לי קצת פחות מזעזע.
מזעזע = גרם לי לזעזוע
לא אמרתי שמדובר במנהג לא הגיוני (שים לב לפסקה הסוגרת את ההודעה שלי).
לא ברפובליקה
אני לא ראיתי כלובים כאלו בשום פאב באירלנד (לא הצפונית). זה אמנם היה ב – 2001, אבל לא נראה לי שהם בנו כאלו מאז. לבלפסט לא הגעתי וב – 3-4 שעות שהייתי בצפון אירלנד לא ביקרתי באף פאב…
ולעומת זאת
כשמישהו מהארץ (אני) מגיע למדינת משטרה אמיתית (סין) כל החיילים המפחידים והשוטרים שממלאים את הרחובות נראים לו כמו ילדים… בדיוק כמו אצלנו. אני מסתכלת על השוטר ההוא שצוחק והשוטר ההוא שרץ, ובכלל לא רואה מדינת משטרה אלא מדינה של ילדים מחופשים לשוטרים, כמו שאצלנו הילדים מחופשים לחיילים. אבל כנראה שכשיש הרבה מידי מהילדים הללו ומישהו מפחיד שעומד בראשם, וכשאתה כפוף לכוח שלהם – הראייה קצת משתנה.
1984
כבר חודשיים ומשהו שאני מנסה לקרוא את הספר, והגעתי רק לעמוד 100 ומשהו, כי כל פעם שאני פותח את הספר אני קורא עוד שלושה עמודים, נהיה מדוכא עוד יותר מהפעם הקודמת, וזונח אותו.
בגלל שזה כל כך הגיוני. בגלל שזה כל כך יכול לקרות.
אוקיי, אבל
כמה מבין האנשים שהצביעו ל'1984' עד עכשיו ראו את הסרט?
יש סרט?
ראיתי את הסרט לפני שקראתי את הספר.
לא שלסרט אין חסרונות (בניגוד לספר), אבל ג'ון הארט וכמה סצנות מופת מחפות עליהם.
''לא שלסרט אין חסרונות (בניגוד לספר)''
אין ספק שאתה אינך נמנע משימוש בשלילות כפולות ומשולשות. לא שאני מתנגד לכך. להיפך! אני כן מתנגד (
, כמובן).
ואני בכלל לא ידעתי שאני כזה.
אלוהים אדירים, שש מילים שמתוכן שלוש שלילות. לא היה לי מושג שאני כזה מוכשר.
סרט בינוני.
ניסיתי, באמת שניסיתי,
ומכרים "אינטלקטואליים" שיבחו אותו, אבל מה לעשות, מדובר בסרט בינוני.
הספר מצמרר, אחד מספרי המד"ב החשובים ביותר (כשאני אומר מד"ב אני מתכוון לספרים שדנו בבעיות של היום בתפאורה של מחר). אבל הסרט לא רק שלא הפחיד או צמרר אותי אלא לא הצליח לעניין אותי בכלל, לדעתי הוא מגוחך.
ראיתי באחד ממאות השידורים שלו בMGM
ומדובר בסרט מפוספס לחלוטין. ויזואלית הוא מחפיר. ודווקא מדובר בספר שניתן לאדפצט בקלות יחסית.
אבל בסקר לא נשאלנו על טיבו של הסרט אלא על תחושת הביעות שנלוות לדמיון עתידנו במציאותו, ומכיוון שמה לעשות עצם הקריאה כבר קבעה טקסטורה מסויימת במוחנו, בחרתי בו.
הלוואי שדיוויד פינצ'ר יקנה את הזכויות ויאפה לנו משהו מעניין (אדוארד נורטון בתפקיד וינסטון וג'וליה בגילומה של טילדה סיוונטון, הולך?).
יש שוני משמעותי בעתיד שמוצג שם?
כי אני אכן לא יכול לטעון שראיתי את הסרט.
רציתי להצביע ל-1984
מכל הסיבות המובנות, ועוד לפני שרד הצביע לכיווני, נזכרתי שבכלל לא ראיתי את הסרט, רק קראתי את הספר… מכל האופציות האחרות שכן ראיתי, דווקא תמיד היה נראה לי מגניב כל העתיד הזה. אז בחרתי ב"מטרופוליס". גם כי הוא היה ראשון, וגם כי אני פלצן. (או כמו שפעם אמרו פה פלצ"ן מתנש"א – התואר הזה שמור לדן ברזל?)
מייקל ראדפורד
הלכתי לבדוק את הדף בימד"ב של מייקל ראדפורד. איזו קריירה מוזרה יש לו: 1984 הוא בסך הכל הסרט העלילתי השני שהוא ביים, והוא גם כתב אותו. בהחלט מעיד על פוטנציאל, נכון? אלא שאחריו הוא ביים רק עוד סרט אחד ב-1987 (כולם יודעים מתי הסרט שלפניו יצא), ואז נעלם עד 1994. אז הוא חזר עם סרט איטלקי (!) די בינוי בשם Il Postino. עוד סרט איטלקי ב-1998, ואחריו הוא מוציא סופסוף סרט נוסף באנגלית. היאח! אלא שזה Dancing at the Blue Iguana. נח על זרי הדפנה של יצירת המופת הזו, הוא נעלם לעוד ארבע שנים, ואז מוציא את 'הסוחר מונציה' (זה עם אל פצ'ינו). כנראה שכל המאמץ השייקספירי הזה התיש אותו, כי הסרט הבא שלו, ב-2007, הוא סרט מתח על שוד יהלומים בכיכובם של מייקל קיין ודמי מור. אגב, את התסריטים לכל הסרטים שלו הוא כתב בעצמו.
איזה איש מוזר.
'הדוור', אאל''ט, זכה באוסקר לסרט הזר,
אם כי קראתי כתבה שהציגה אותו כדוגמה מובהקת לזכיה שחייבת הרבה מאוד לשיטת היחצ"נות המוצלחת של מיראמקס.
לא ראיתי אותו, אז קשה לי לומר.
הדוור
סרט טוב. שמאלץ איטלקי רומנטי כזה. אבל זה עובד.
הדוור אינו סתם סרט טוב
מדובר על אחד הסרטים הנפלאים ביותר בהם צפיתי.
סרט שהוא שירה.
יצירת מופת מפעימה !
הדוור היה מועמד לחמישה אוסקרים
הוא זכה על הפסקול הטוב ביותר והיה מועמד בקטגוריות הסרט, הבמאי, השחקן הראשי (מסימו טרויסי) ותסריט מעובד, עליו חתומים עוד ארבעה אנשים מלבד רדפורד. לקטגורית הסרט הזר, הוא דווקא לא נכנס.
אתה המומחה.
או, ליתר דיוק, זה שבדק בימד''ב
גם זה.
לא היה מועמד לסרט הזר
כי בלתי אפשרי לסרט להיות מועמד הן בקטגוריה הראשית והן לסרט הזר
ובאופן כללי מאוד נדיר שסרט זר נכנס לחמישיה הגדולה (אפילו החיים היפים לא עשה זאת) והדבר מראה עד כמה "הדוור" נחשב לאיכותי בעיני הוליווד
רוברטו בניני ואנג לי לא יסכימו איתך
גם "החיים יפים" וגם "נמר דרקון" היו מועמדים במקביל בשתי הקטגוריות. מה שכן, בלתי אפשרי להיות מועמד מטעם איטליה בקטגורית הסרט הזר עם במאי בריטי.
לא בדיוק.
אין שום חוק שמונע מסרט להיות מועמד גם בקטגוריה הראשית (הסרט הטוב ביותר) וגם לסרט הזר הטוב ביותר. 'נמר, דרקון', למשל, היה מועמד לשניהם. אבל השאר נכון. העובדה ש'הדוור' היה מועמד ל'הסרט הטוב ביותר' היא הישג עצום.
''הדוור'' סרט נפלא
אחד מהסרטים הכי רגישים ומקסימים שראיתי אי פעם.
עניין של טעם.
בעיני, הוא היה סרט גנרי (דהינו, לא מקורי) שמבוצע בצורה יעילה, לא הרבה יותר מזה. במלים אחרות, הוא אכן מרגש, אבל לא ממש מחדש.
יש גם...
יש עוד סרט בשם "הדוור", "יצירת מופת" של השחקן-במאי קווין קוסטנר סרט "נפלא" שהיה מעומד ואף זכה ב-5 פרסי… "ראזי" כן,סתם צחקתי סרט גרוע בטירוף )כחה אומרים( רוצים לדעת במה זכה???
טוב: הסרט (קוסטנר הפיק),במאי(כן,גם קוסטנר) השחקו ( נחשוגם קוסטנר) התסריט הגרוע ביותר ( הופה!!! עכשו זה לא קוסטנר) והשיר המקורי הגרוע ביותר (נו באמת,זה מוגזם נראה לכם שהוא גם זמר?!!?!?)
אבל הוא לא נקרא ''הדוור'',
אלא תורגם בשנינות ישראלית אופיינית ל"פוסטמן".
נתקלתי בו פעם בערוץ הסרטים, והחלק בו עוד החזקתי מעמד זכור לי כמשמים בהחלט.
דווקא ספר נחמד.
ואני מאוד מחבב את השחקן שמשחק שם את הרע (מחבב, אבל את שמו אני לא זוכר, והעייפות מונעת ממני לחפש בימד"ב או אפילו לסיים את הסוגריים האלו בצורה אלגנ)
צודק....,
כן…שלוש ומשהו שעות הסרט,כנראה חשב שיהינהלו אוסקר ביד מה הוא למד מעולם המים? כישלון עוד יותר גדול אחחחחחחחחח הוא לא לומד בגלל שתי הסרטים האלה הקרייה שלו הלכה קאבינימט וחבל היו סרטים טובים באייטיז
אופס ....,
איזה שגיות כתיב חחחחח בכל מיקרה רציתי לכתוב שהי לו סרטים טובים באייטיז ושהוא לא למד מסרטו הכושל "עולם המים" ובגלל זה הקריירה שלו הלכה לעזעזל
האם עוד מישהו ראה את הסרט שבו מוציאים להורג אנשים מעל גיל 30?
זה הסרט הזה:
http://www.imdb.com/title/tt0074812/
שבו מייקל יורק משחק שוטר שנשלח לרדוף אחרי המחתרת, וכמובן מתיידד איתם ומסתבך עם השלטון.
ראיתי אותו בגיל צעיר, אולי בגלל זה הוא הרשים אותי. אמנם כבר אז הרגשתי שהוא מיושן, אבל היו בו קטעים חזקים. רק הסוף היה מאכזב.
הריצה לחיים בעברית, לא?
אני אהבתי אותו למדי. כיפה עתידנית, דיון מוסרי, כמה גילויים מעניינים במהלך הסרט, ושפע של חתולים. מה רע?
לא זכרתי שהיו
ים
אבל אני סומך עליך.
הריצה לחיים בעברית, לא?
תורגם (לפחות פעם אחת) כ"בריחתו של לוגאן". נחשב לסרט מד"ב קלאסי ודי מוכר.
ובריאן סינגר אמור לביים רימייק בקרוב
(כנראה לפני ה'סופרמן' הבא).
טוב, בכבלים הוא משודר מפעם לפעם כ''הריצה לחיים''.
וכך אני נתקלתי בו.
הריצה לחיים בעברית, לא?
זה הסרט עם חדר הניתוחים הפלסטיים באמצעות קרני לייזר? ואופנת נעליים שטוחות?
האם עוד מישהו ראה את הסרט שבו מוציאים להורג אנשים מעל גיל 30?
כן! סרט מעולה.
המליצו לי עליו באוזן, מסתבר שיש לו עדת מעריצים.
קולי הלך ל''השופט''
מתוך אהדה לכישלון.
"מקס הלוחם בדרכים" ו"גאטקה" חסרים לי.
גאטקה
אכן מציג עתיד מפחיד. ומדכא.
הו, גאטקה, בהחלט.
מתוך הרשימה, והיות והצבעתי ל-1984 היא לא באמת ראויה (קראתי אך לא צפיתי), נראה לי שהייתי מצביעה למטריקס. הרעיון (
ים מכאן והלאה, ראו הוזהרתם) שמישהו מסתובב במוח שלי ומכתיב לי מה לחשוב שאני רואה, ושומעת, ומריחה… הרעיון שאני לא יכולה לסמוך על החושים שלי… טוב, הוא קרוב מדי ללבי גם ככה.
מישו מוכן לספר לי על מה ''1984'' המהולל?
למה לשאול כשיש גוגל?
http://he.wikipedia.org/wiki/1984_%28%D7%A1%D7%A4%D7%A8%29
אתה מוזהר באזהרה חמורה ששתי הפסקאות האחרונות בקטע "עלילת הספר והעולם המוצג בו" כוללות סנל"לים חמורים, ובספר הזה – לדעת את הסוף זה הפסד גדול במיוחד.
הסרט הוא לא יצירת מופת, אבל הוא עיבוד נאמן לספר.
ובמבט שני
גם בקטעים 'ביקורת על הקומוניזם' ו'משמעות פילוסופית ופסיכולוגית' יש ספוילרים.
בשתי מילים - על משטרת מחשבות
הספר והסרט מפחידים מאוד ומציגים עתיד שחור ואפשרי.
מאוד לא מומלץ לפרנואידים.
הקול שלי הלך ל-1984, אבל בהסתייגות
בחרתי ב-1984 כי באמת יש בו את העתיד הכי נטול תקווה ומדכא מבין כל הסרטים ברשימה.
אבל האמת היא, שהעתיד הפוסט אפוקליפטי שהכי הפחיד אותי היה ב"העמדה" של סטפן קינג, בספר.
העתיד הזה יכל להיכנס לסקר, כי יצא סרט לפי הספר, הבעיה היא שהסרט כלכך מזעזע (לא מבחינה של זעזוע טוב, הוא פשוט גרוע) שהוא לא שווה את הנפח הווירטואלי שהכתיבה עליו תופסת.
חבל, הספר הוא יצירת מופת…
על פי 'העמדה' נעשתה סדרת טלויזיה,
לא סרט.
דווקא לי יש את הסרט בבית,
וצפיתי בו כמה דקות לפני שנמאס לי.
על פי ספרו של סטפן קינג, עם איזה ענן אנטרקס שהורג את כולם או משהו. לא זוכר. אבל יש סרט, והוא אצלי.
אאל''ט, מדובר במיני סדרה.
אל''ט.
מטרופוליס
יש כאן מישהו שראה את הסרט?
(אגב, 1984 יש לזה סרט?)
כן, יש לזה. אחרת הוא לא היה מופיע בסקר.
מה שמזכיר לי שלפני שבועיים ישבתי ליד צמד עלמות חן והקשבתי בחצי אוזן לטקסטים שהן החליפו. זה הלך בערך כך:
-"זוכרת את הסרט הזה שראינו בטלויזיה? נו, מילכוד 22?"
-"כן, מה?"
-אז הייתי אתמול בסטמצקי והוציאו אותו עכשיו בספר!".
כן, יש לזה. אחרת הוא לא היה מופיע בסקר.
או.קי, זה אולי קצת מובן מאליו, אבל אני במצב טוב יותר מהדוגמא שלך.
הכי מזעזע במטרופולוס שהוא נוצר שנים בודדות לפני מלחמת העולם השניה. בסרט יש לו סוף טוב לכן,לדעתי, לא מספיק ראוי.
(אני? לא, סתם, זה היה הספר שגילה לי את המילה המופלאה הזו, החביבה עלי במיוחד. אתם יכולים להתעלם ממני)
מטרופוליס
אני ראיתי את הסרט והתבוסה המביכה שהוא חוטף כרגע (בנתיים הוא עומד על שלוש קולות) לא מגיעה לו בכלל.
בחרתי ב''1984'', אבל...
יש את הסרט ההוא שבו ארנולד שוורצנגר הפך להיות נשיא ארה"ב – עכשיו זה מפחיד.
ויש סרט נוסף, בו התקיים מן משחק לאומי חולני בו מתקיימת הגרלה שהזוכה המאושר שלה צריך לברוח מרבבות אנשים מכל המדינה שרודפים אחריו עם אלות בייסבול. אבל אני לא בטוח עד כמה זה נחשב, כי יכול להיות שהסרט לא עסק בעתיד אלא בעולם מקביל.
''ארנולד שוורצנגר הופך לנשיא'' זה איש ההרס
תמיד הרגשתי שמשהו לא בסדר.
12 הקופים - מסיבה אחת:
בראד פיט המהמממם!
וברצינות:
בניגוד להרבה סרטים הוליוודים (גם במסגרת הז'אנר הזה), שבהם בסופו של דבר הגיבור מנצח והסוף טוב – הרי שכאן "הסוף הטוב" אינו בהתאם לציפיות הצופים כלל; כלומר, הגיבור אינו מציל את כל האנושות ומונע את מותם של 99% ממנה[כמדומני שזו הייתה סטטיסטיקה], אלא רק מאפשר לאחוז הנותר לקבל מידע נחוץ על מנת לשרוד בעתיד…
השוק שבגילוי הסוף הזה הפך את הסרט עבורי לקודר הרבה יותר, ובעל תסריט אפשרי לעתיד שאינו נשמע כה מד"בי…
מש''א
הילדים של מחר.
כשיהיה קצת זמן לנשום, יש לי כוונה לכתוב ביקורת מנומקת וארוכה על הילדים של מחר. בינתיים, רק אציין עד כמה הסרט הזה מפחיד [גם במובן של קפיצות מהכסא וגם במובן הפסיכולוגי] ולמה, מבחינתי, הוא המציאות הכי גרועה שקיימת.
אני יכולה להתמודד, פחות או יותר, עם דיקטטורות. נכון, החיים הרבה פחות כיפיים, אבל לפחות הם חיים, וגם זה משהו. לכן, שיווי משקל, ונדטה ו 1984יורדים.
גם בלייד ראנר [קראתי את הספר, את הסרט טרם ראיתי] לא מפחיד אותי. העניין עם עוגב הנפש דווקא נראה מאוד משמח.
שליחות קטלנית, מטרופוליס, השופט – לא ראיתי.
ונשארתי עם 12 הקופים, מטריקס והילדים של מחר. 12 הקופים לא כל כך מפחיד אותי, אישית.
מטריקס – האפשרות הנעימה והלא נעימה ביותר שקיימת. במובן מסוים המטריקס הוא אפשרות נוחה מאוד של העולם כפי שהוא כיום. הדבר היחידי שקצת פוגם בהנאה הזו היא העובדה שכולנו בטריות. לא נעים, אבל אם אתה לא מודע לזה, זה בדיוק כמו ההווה הרגיל.
ולכן, נשארתי עם הילדים של מחר. האפקט הפסיכולוגי של הסרט הזה נוראי. עולם בלי ילדים משמעותו כלייה מוחלטת. לא חיים תחת דיקטטורה, אובדן רגשות או חופש בחירה. בלי חיים. גם המציאות עצמה כפי שהיא כרגע, של עולם שאיבד כל תקווה וכל אכפתיות, העולם של מחנה הפליטית, כל זה הפחיד אותי לגמרי. מבחינתי, זה הילדים של מח מיצג את העתיד הכי קודר שיכול להיות לזן האנושי – ללא עתיד.
הילדים של מחר.
צודק בהחלט
חסידה, כמו בנקבה.
חסידה, כמו בנקבה.
סליחה צודקת בהחלט
קודם כל, אני מסכים בקשר לבחירה.
למרות שיש בסקר סרטים טובים יותר, העתיד ש'הילדים של מחר' מציג הוא כה מטלטל ומבעית ומדכא מכל-כך הרבה בחינות, שלא היה לי שום קושי לבחור בו על פני הקלאסיקות שפזורות בנדיבות לאורך הסקר.
אבל מה שבאמת מעניין אותי הוא מה חשבת, בתור פוטריסטית גאה, על השינויים הכבירים שקוארון חולל בעלילה המקורית של הספר 'ילדי האדם'?
בתור מישהי שלא קראה את ילדי אדם?
לא, ברצינות, הכינוי פוטריסטית גאה נשמע כאן קצת כמו עלבון. אני אוהבת מאוד את הספרים [אך לא טוענת לרגע שהם גאוניים או אפילו מצויינים. יש בהם הרבה מאוד נקודות חלשות] אבל לא מחשיבה אותם לספרי קודש, והסיבה ששנאתי את הסרט השלישי לא הייתה רק שינויי עלילה. גם הרבה דברים שהועלמו, גם הדמויות שנהרסו, גם דניאל רדקליף. [גם? התכוונתי בעיקר]
בכל אופן, כולי תקווה שהספריה של ליד"ה מחזיקה בעותק של ילדי האדם, ושאני אוכל לענות לך על השאלה בימים הקרובים.
[אגב, בלי קשר לה"פ, אהבתי מאוד את הילדים של מחר, שהיה מצוין בעיני, וקאורון בהחלט מוכיח בו כישרון גדול.]
מצטער אם נעלבת. לא זו הייתה הכוונה.
והאמת היא שאפילו וידאתי שתייגת את עצמך כפוטריסטית לפני שכתבתי את התגובה (בביקורת על 'גביע האש'- "להיות פוטריסטית בעולמנו זה קשה"). וחוץ מזה, אני ליברלי ואין לי שום בעיה עם אנשים כאלה. למעשה, כמה מחברי הטובים ביותר הם פוטריסטים. באמת.
בכל אופן, בבקשה אל תקראי את הספר רק בגללי. הוא די מעאפן.
לא באמת נעלבתי.
את הספר אני מתכננת לקרוא בלי שום קשר, אבל לפחות אתה עוזר בהנמחת הציפיות.
אני רק שאלה, בכל מקרה. אתה חושב שקאורון שיפר את העלילה? כלומר, הרעיון בא לביטוי טוב יותר בסרט מאשר בספר? והאם הסרט לדעתך טוב יותר מהספר?
[ארג, זה כמה שאלות. לא משנה.]
אני חושב שהסיפור, או הבניה שלו,
הוא החוליה החלשה גם בסרט, אבל אני בהחלט חושב שהסרט טוב בכמה רמות מהמקור שלו. אולי גם אני צריך לקרוא את 'ילדי האדם', הפעם עם המטען שאני סוחב מהסרט.
ויי, איך בא לי מרק עכשיו.
"הנמחת ציפיות" עשה לי חשק עז לאיזה מרק כרובית מוקרם טוב (בחיי שאני לא צוחק).
אחת התגובות המצחיקות
בעיקר בגלל שהבנתי בדיוק על מה אתה מדבר! ועכשיו גם לי בא מרק.
סליחה?!
עולם בלי ילדים הוא מקום מופלא! אפשר ללכת לסרטים גם בחופש הגדול מבלי לחשוש מצעקות ו/או זריקות פופקורן מהשורות מאחור… בעצם, בעולם בלי ילדים בכלל לא יהיה דבר כזה "החופש הגדול". הכי טוב!
חסר פה סרט...
תגידו, לא נראה לכם שחסר פה סרט?
מה עם 12 יום אחרי??
אני זוכר את הסרט בתור תאור די מבעית של העתיד.
הוא הבחירה שלי
12 יום אחרי?
אתה בטח מתכוון ל28 יום אחרי…
והוא לא עתידני במיוחד.
עם הקביעה הזו אני מסכים
והוא לא עתידני במיוחד.
אופס………..
פאדיחה…
טוב, לא הייתי באתר, די הרבה זמן…
כן. אני מתכוון ל-28 יום אחרי, והוא אמנם בלי רובוטים אבל הוא עדיין בדיוני- עתידני בצורה מסויימת, והוא סרט משובח
28 יום אחרי?
זה סרט על תסמונת קדם מחזורית?
בערך. כולם נורא עצבניים ומחכים לדם.
רק חבל שהקופים בהתחלה הם כנראה השחקנים הכי אמינים,
בעלי השורות הטובות ביותר בסרט.
עוד רגע בטח תגיע MR, ותתלונן על התמונות המנטליות.
אבל למה ל-KGB? אני בטוחה שהתכוונת להפנות את התגובה הזו לאינדי...
מעבר לזה – אני בשביתה. נא לעשות את העבודה המלוכלכת שלך בעצמך, תודה.
בתור מי שהיא בערך ילדה
[15 זה גיל ההתבגרות, וזה כאמור הכי גרוע] הקביעה הזו, אר, לא נעימה במיוחד. אני בהחלט הייתי מצביעה לשקט [אם הייתי בגיל המתאים] אבל להשמיד את כל הילדים? ולהפסיד את כל המגיבים הצעירים והאינטיליגנטיים של עין הדג?
קחו בחשבון שתפטרו גם ממני.
לא שווה?
ולאבד את האיזכורים הנפלאים לאמילי פרקינס שיש לך בכל הודעה?
[מי זו אמילי פרקינס, אגב?]
אמילי פרקינס, כי שלמות היא לא מלה גסה:
http://www.imdb.com/name/nm0673932/
אצילי פרקינס היא גדולת השחקניות בכל העולם/זמנים/יבשות/עמים/יקומים מקבילים.
כאן התמזל מזלם של רבים מקוראי האתר כשחשפת בפניהם את שמה לראשונה:
כתבה מספר 3539
היא מושלמת!
<זיק מסוכן ניצת בעיני הרוסי הקטן. הוא פורץ בזעקות טרוף ושופך את תכולת ראשו על הקיר הסמוך>
עני צריח לילמוד להגיעה את אצמי.
אצילי פרקינס = אמילי פרקינס (אצילי הוא ילד חילוני צפון תל אביבי).
חשפת = חשפתי.
זה באמת יהיה קשה לאבד אתכם, אבל זה שווה את זה.
ממשיך עם ה
ים
מובן בהחלט שבתור חסידה "הילדים של מחר" יראה לך מפחיד.
ברור שהשופט
רק לחשוב על מפעל שלם של שכפולים גנטיים לסילבסטר סטאלון מצמרר !!
1984
"הילדים של מחר" הכי מדכא – "1984" הכי מפחיד.
ראיתי את 12 קופים.
איזה קשקוש בנאדם.
אתה לא יכול לומר שסרט מחורבן בגלל שהסיום שלו דיכא אותך.
הסיום שלו הוא הסיום האפשרי היחיד.
במקום להתעצב תשמח שעושים סרטים ישרים ומושכלים כ"כ.
לא מדויק (ספוילר ל-12 קופים)
הם כבר ידעו מה הווירוס, עובדה שהם הכירו את גוינס ואת הבן שלו.
הם לא ידעו.
אני מציעה לך לעבור על פתילי '12 קופים' קודמים באתר ולקרוא אותם עד הסוף. כמעט כל השאלות שהסרט מעלה נענות בהם. אתה יכול להתחיל כאן: http://www.fisheye.co.il/thread?rep=18128
שים לב לתגובה 18147 שתענה לך על השאלה הנוכחית, ונדמה לי שגם התגובה הזו: כתבה מספר 2490 , שמגיעה מפתיל מקיף וארוך לא פחות: http://www.fisheye.co.il/thread?rep=186418
בהודעה הזו, דן ברזל מפנה לפתילים נוספים על הסרט: כתבה מספר 2904
רשימת קריאה נוספת תמצא פה: כתבה מספר 2892
נכון, זה בכלל ''אפקט הפרפר''.
אם כבר גיליאם אז...
"ברזיל" מישהו?
שאלה טובה,
אני מרגיש אידיוט בגלל שלא עלה בראשי קודם. בהחלט מתאים, והרבה יותר מוכר מסרטים אחרים (אני באמת תוהה כמה מגולשי האתר מכירים את 'מטרופוליס', סרט אילם משנות ה-20, על אף שהוא די מוכר עד היום). אני מניח שהסיבה היא ש'ברזיל' אומר "איפשהו במאה ה-20…" בתחילתו, ועל אף שזה נשמע מעט מטופש – זו הסיבה היחידה שעולה בראשי.
עורך כלשהו יסביר לי, בבקשה?
ובאיזו שנה 1984 מתרחש?
גם לא ממש עתיד…
אאוץ'. גם אם לא התכוונת, טיפשותי כואבת לי עכשיו.
בהתחשב שהוא נכתב ב-1948,
הייתי אומר שהוא עתידני.
זה עדיין לא מסביר את 'ברזיל'.
מישהו? בבקשה?
כמו סרטים אחרים,
שקלנו אותו ובסוף לא הכנסנו אותו. המטרה של הסקרים בכל מקרה איננה לכסות את כל האפשרויות הקיימות, ואפילו לא בהכרח את מלוא האפשרויות ה"חזקות". המטרה היא להציג אפשרויות מגוונות ומעניינות.
אתה חושב ש'ברזיל' הוא העתיד המפחיד ביותר? מצוין, כתוב ותגיד למה.
ובכן, אם כי תכננתי,
עוד לא קראתי את '1984', ולא ראיתי את הסרט, שהרי זהו חילול קודש לצפות בסרט לפני קריאת הספר הקודם לו. אבל בסה"כ, מי מה שאני אכן יודע וזוכר על '1984' – יש משהו בזה.
כן, הוא מזכיר, אבל לא - הוא לא מוכל.
לפחות לטעמי, דבר אחד שיש בברזיל ואין ב-1984 הוא הבירוקרטיה. למרות שבשניהם יש את הטוטאליטריות והאלימות, ואני מסכימה שברזיל ככל הנראה שואב מ-1984, חוסר האנושיות המוחלט שבבירוקרטיה של ברזיל… פחות או יותר נלקח מהסיוטים שלי. לכל אחד יש את הפוביות שלו. אני מפחדת מטפסים. הייתי מצביעה לברזיל לו הופיע בסקר.
ברזיל ואני
כשראיתי אותו לראשונה, עם צאתו, נדמה היה לי ש"ברזיל" מאפשר לי לחדור, במידה רבה, מתחת למעטה ההזוי של הויזואליה ולהתייחס כשותף גורל לאימת השיגרה הבירוקרטית וחלום האנרכיה הגלום בה אצל כל אדם אינטיליגנטי הנקלע אליה (וגם אצלי…). זה עשוי כל כך טוב וכל כך אנושי שהצופה המזדהה נוטה לאמץ את קטעי ההזיות המוזרים והחלומות בהקיץ של הגיבור על אומץ לב הרואי ושבירת מוסכמות החברה המנוונת על מסכותיה הבירוקרטיות. אינני חושב שיש סרט הזוי כל כך, בודאי לא מהאחרונים של גיליאם, שיכול עדיין לעורר הזדהות ופחד פנימי אותנטי כמו "ברזיל"
ביום שאגיע לרמת הביטוי שלך,
אנסה להגיד את אותם מילים.
אמרת בדיוק את מה שחשבתי, רק הרבה יותר טוב מאיך שאי פעם דמיינתי.