הצוללת

במקור: Das Boot
תסריט ובימוי: וולפגנג פיטרסן
על פי ספרו של לות'ר ג. בוכהיים
שחקנים: הרברט גרונמייר, יורגן פורכנאו, קלאוס וונמן

לבמאי וולפגנג פיטרסן יש משהו עם הים הגדול ועם מעשי הגבורה שמבצעים בו בחורינו המצוינים. לא צריך לראות את סרטו האחרון 'פוסידון' כדי להיווכח בזה (יש שיגידו שלא צריך לראות את סרטו האחרון 'פוסידון' בכלל). אפשר ללכת קצת אחורה, ל'הסערה המושלמת', או עוד יותר אחורה ל'הצוללת' מ-1981 – שנחשב, בצדק, לסרטו הטוב ביותר, וגם הבעייתי ביותר. בעייתי – כי "בחורינו המצוינים" שמבצעים בו מעשי גבורה, הם אלה שנלחמו בצד הלא נכון.

הסרט נפתח בגרמניה של שנת 1942. מלחמת העולם השניה בעיצומה, המוראל הנאצי בשלב זה גבוה, וסגן וורנר (הרברט גרונמייר), כתב צבאי צעיר, נשלח לסקר את הגיחה המבצעית הקרובה של אחד מצוותי הצוללות הנועזים באוקיינוס האטלנטי. לאחר שהוא מתוודע, על כמה כוסות בירה, לחבורת הטיפוסים החביבים ומפקדם הכריזמטי היינריך לימן (יורגן פורכנאו), עולה וורנר על סיפונה של אותה צוללת, משוכנע כי הוא עומד לתעד מסע זריז של עוד ניצחון מפואר עבור הרייך. לוורנר, כפי שברור לצופים מהכתובית הפותחת את הסרט, אין מושג לאיזה ברוך הוא נכנס. זה מתחיל עם המתנה ארוכה, משועממת, מורטת-עצבים, שמשהו יקרה. ואז דברים אכן מתחילים לקרות: מזג אוויר סוער, ספינות אויב, ומעל הכל – הנטייה של הצוללת, פאר הטכנולוגיה, להתקלקל, לדלוף, ולאיים לקחת את וורנר ואת יתר הצוות ישר למצולות האוקיינוס. צוות הצוללת, מבין וורנר מאוחר מדי, לא יצא לאוקיינוס כדי לנצח. הכי הרבה שהם מקווים לו זה לשרוד.

היו סרטי צוללות לפני 'הצוללת', וגם אחריו. אבל אף אחד מהם, כך אומרים, לא הצליח להעביר במדויק את התחושה של שהייה בתוך צוללת מתחת למים, כמו הסרט של פיטרסן. זה מקום מחניק, צפוף (אנשים צריכים לזוז ולפנות את הדרך בכל פעם שמישהו עובר במסדרון), מיוזע ולא ממש היגייני, שבנוסף לכל הצרות הוא לא יותר מפחית ברזל גדולה מחוזקת בברגים. מחלחלת התחושה שגיבורי הסרט עמלים קשה מאוד לטפל במה שסביר שיהיה ארון-המתים המשותף שלהם, ושהם די התרגלו לרעיון הזה. גם סצנות הקרבות בים זכו לשבחים על הריאליזם שלהן: לא אקשן מהיר, אלא חילופי אש איטיים, שגורמים לצופים להרגיש כל שנייה שעוברת מהרגע בו ירו על הספינה, ועד הרגע שבו היא נפגעה – ומאותו רגע, עד שהגיבורים מגלים אם הם נשארו בחיים או לא. בתנאים כאלה, קשה מאוד שלא לסמפט את הגיבורים האלה.

וזו בדיוק הבעיה שהיתה לאנשים עם 'הצוללת', הרבה שנים לפני סרטים אחרים שהציגו את הצד הגרמני של המלחמה, כמו 'הנפילה'. התגובה של רוב הצופים ההמומים שראו את הסרט בפעם הראשונה היתה "מה, היו שם גם כאלה?" כאשר ב-"כאלה" הכוונה היא לחבורת חיילים נאצים בכל רמ"ח איבריהם, שהבידור המועדף עליהם היה בכלל שירים בריטיים, שהתבוננו בזעזוע כיצד חיילים מספינת אויב טובעים למוות ואף צעקו להם להציל את עצמם, שקיללו את המלחמה באופן כללי וצחקו על היטלר אישית, והכי-הכי חשוב – לא משמיעים אפילו מילה אחת על יהודים.

'הצוללת' יצא לראשונה ב-1981 כסרט של שעתיים וחצי, שהפך לאחד המועמדים המובילים לאוסקר באותה שנה (אבל לא זכה באף פרס). ארבע שנים מאוחר יותר, הרבה מאוד חומר נוסף שצולם על הסט הפך למיני-סדרה טלוויזיונית שהרחיבה את העלילה לחמש שעות. בשנת 1997, גרסה מורחבת של למעלה משלוש שעות עשתה גם היא סיבוב בקולנועים. ממש לאחרונה עלתה על DVD גם המיני-סדרה בשלמותה, ואותה אני חייב להודות שטרם ראיתי. אבל הגרסה המורחבת מ-1997 מומלצת ביותר.

בשנים שעברו מאז יציאת 'הצוללת', השותפים לעשייתו הסתדרו טוב בחיים. יורגן פרוכנאו צבר רזומה מפואר של הופעות בסרטים הוליוודיים שדרשו תפקידים עם מבטא זר. הצלם יוסט ואקאנו הפך לאחד מצלמי האקשן הטובים ביותר בהוליווד, בעיקר בזכות שיתופי הפעולה שלו עם פול ורהובן (במיוחד ב-'גברים בחלל' – האיש פשוט מסתכל על הסט עם רצח בעיניים). פיטרסן עצמו בנה קריירה של במאי מקצוען שאפשר להפקיד אצלו כסף וכוכבים והוא בדרך כלל יודע מה לעשות איתם, כמו שאפשר לראות ב-'בקו האש', 'אייר פורס 1' (שבו פטרסן חזר על איזה תעלול או שניים מ-'הצוללת'), 'הסערה המושלמת' ו'טרויה'. חוץ מזה, כבר שנים מסתובבת שמועה שהוא הולך לביים את 'המשחק של אנדר'. אבל למי שמחפש אותו במיטבו, לפני שהוא הפך למכונת להיטים של הוליווד, מומלץ מאוד לצפות ב-'הצוללת'.