טיסת לילה

במקור: Red Eye
במאי: ווס קרייבן
תסריט: קרל אלסוורת', דן פוס
שחקנים: רייצ'ל מק'אדאמס, קיליאן מרפי, בריאן קוקס, ג'יימה מייז

הבהרה: מעולם לא נמניתי עם חובבי סרטיו של ווס קרייבן, האיש שהביא לעולם את קלאסיקות האימה 'סיוט ברח' אלם' ו'צעקה'. למעשה, מעולם לא צפיתי בסרט של ווס קרייבן. אולם, מאחר שאדם בעל פתיחות רבה אני, החלטתי שיהיה זה אך הוגן לסתום את החור בהשכלה, ומכיוון שהיו לי כרטיסים מוזלים, מצאתי עצמי ניגשת שמחה ועליזת לבב לבית הקולנוע הקרוב לבית מגורי, על מנת לצפות ב-'Red Eye' (שום קשר, כנראה, למיודענו הדג). האם תופתעו לשמוע שלא התאכזבתי? לכאורה ניתן היה לסווג את 'טיסת לילה' כעוד זבלון אימה מצוי ולקבור אותו במעמקי הזיכרון. וככה זה, חברים. אתה בא עם ציפיות נמוכות ובסוף נופל על סרט טוב. מוסר השכל שמח לכולם.

ליסה (רייצ'ל מק'אדמס, הכלבה הבלונדינית מ'ילדות רעות') היא מנהלת במלון במיאמי. לצערה של העלמה הנאווה, כבר בתחילת הסרט איתרע מזלה ואנו פוגשים אותה בפיטסבורג, לאחר שסבתה עברה לעולם שכולו טוב. ואם לא די בצרה זו, הטיסה של ליסה מתעכבת. במהלך ההמתנה היא פוגשת את ג'קסון (קיליאן מרפי), צעיר משובב נפש ותכול עיניים, המפלרטט איתה בחן. יחד הם מעבירים את ההמתנה לטיסה, ומאוחר יותר מסתבר שרצה הגורל, והם גם יושבים יחד. ליסה, הסובלת מפחד טיסות (קל ביותר) ולחוצה גם ככה מהגעתה של אישיות פוליטית בכירה למלון, אסירת תודה לג'קסון כשהוא מסיח את דעתה.

אך לא הכל בהיר וזך שלושים אלף רגל בשמיים, ועד מהרה מתברר לליסה שג'קסון הוא לא הג'נטלמן שחשבה שהוא. למעשה, הוא יותר כמו מנהל עבודה. התנקשויות, רציחות פוליטיות, דברים יומיומיים כאלה. לרוע מזלה של ליסה, הוא צריך את עזרתה במשימה הבאה שלו – וסמכו עליו שיש לו אמצעי שיכנוע טובים. מאוד.

קיליאן מרפי היה, בתפקיד "הדחליל", הדבר הטוב ביותר ב'באטמן מתחיל', והוא בלי ספק הדבר הכי טוב גם בסרט הזה. הוא כריזמטי להדהים, ממגנט למסך ומשכנע ביותר. תשומת הלב שקרייבן העניק לדינמיקה בין ג'קסון לליסה היא נהדרת ופשוט כיף לבחון אותה, בעיקר בזכות מרפי. הוא מצליח ליצור דמות שאינה נופלת לתהום הסטריאוטיפים חסרת התחתית, ומשיג את התעניינות הקהל (שבדרך כלל רק מבקש לזרוק מכל המדרגות דמויות מסוגו). ג'קסון הוא לא סתם עוד בן זונה רצחני שמתנהג בצורה חסרת אבחנה. הוא אמנם עושה את העבודה שלו, אבל בניגוד לדמויות נבלים נפוצות, הוא שם לב להשפעות של מעשיו על הקורבן, ליסה, ומנסה להרגיע אותה, אולי אפילו לדאוג לטובתה, כפי שהוא רואה אותה בדרכו המסולפת.

גם על מק'אדאמס ישנן רק מחמאות לשפוך. הבלבול של ליסה בתחילת הסרט הוא משהו שאפשר להזדהות איתו בקלות, והחיבה שלי כלפיה גדלה עוד יותר בחלק השני של הסרט, בו היא מגלה תושייה ונכונות רבה לסכן את עצמה עבור אחרים. הדבר לא רק תורם לאהדה כלפיה, אלא נותן לסרט גם מידה של חמימות ואמינות, תחום שבו נוטים ללקות בחסר סרטים מסוג זה.

ומה הוא באמת, 'טיסת לילה'? הפרסומות ניסו לקטלג אותו כסרט אימה, אך הוא בשום פנים ואופן לא כזה. כן, ישנו פחד במהלך הסרט, אבל צופים שחיפשו אחר הגעלות או צעקות "בו" שיגרמו להם לקפוץ מהכסא, עדיף שימצאו אולם אחר. חובבי סרטי המתח והאקשן, לעומת זאת, יהנו פה מאוד, בעיקר משילוב מוצלח של מתח בנוי היטב, עם סיום מלא אקשן. התסריט לא מחפף ושומר על היגיון פנימי. הוא מהודק, בעל קצוות קשורים ואמין, מה שמספק ממד של חרדה לצופים, וגורם להם לתהות כל הסרט האם באמת כדאי לעלות על הטיסה הזו לטורקיה בסוכות. אם יש לי תלונה אחת לגבי הסרט היא העובדה שהוא נתן דקות מסך מעטות מדי לסינתיה (ג'יימה מייז), פקידת הקבלה הג'ינג'ית, המקסימה וענקית העיניים במלון של ליסה. שימו עין על הבחורונת הזו. אני אומרת לכם, היא לא תישאר אנונימית עוד זמן רב.

'טיסת לילה' לא נושא בשורה גדולה לעולם הקולנוע, ולא ישאר ממנו הרבה לאחר כמה חודשים, אבל הוא סרט שתהנו לראות. השחקנים, התסריט, הבימוי הרציני והפסקול הופכים אותו למשהו שבהחלט כדאי להשקיע בו את כספכם.