 |
||
| בפרס מקדולנדס לפרודוקט-פלייסמנט הבוטה ביותר לשנת 2008 זוכה ה |
23.07.2008
|
|
יומית
בפרס מקדולנדס לפרודוקט-פלייסמנט הבוטה ביותר לשנת 2008 זוכה הפרסומת לרד בול הטיזר ל'Yes Man' בכיכובו של ג'ים קארי. רד בול.
בפרס מקדולנדס לפרודוקט-פלייסמנט הבוטה ביותר לשנת 2008 זוכה ה
הטריילר מטעה בשלושה דברים
1. כדוד לשלושה, גיליתי שהמילה הראשונה שילד אומר איננה "לא", אלא "א-דה!".
2. רד בול זה מגעיל. יש לזה טעם של סירופ נגד שיעול שנשאר יותר מדי זמן על המדף.
3. עשור אחרי "המופע של טרומן", אני רוצה לראות את ג'ים קארי מגלם משהו חוץ מאידיוט נפוח שחוטף מכות.
לא, לא, לא: טעם של מסטיק מותך.
זו גם התשובה לשאלה שלו – לא, לא לעסת מסטיק קודם, פשוט נשאר לך קצת רד-בול בפה.
הטריילר מטעה בשלושה דברים
איש על הירח?
מג'סטיק?
סדרה של צרות?
מספר 23?
הטריילר מטעה בשלושה דברים
לגבי השניים הראשונים אתה צודק (שניהם נעשו אחרי המופע של טרומן, שניהם טובים [איש על הירח מצויין], ובשניהם הוא מגלם תפקיד דרמטי ושונה ממה שהיו רגילים ממנו עד אז).
את סדרה של צרות אהבתי, ועדיין – הוא מגלם אידיוט נפוח, שפשוט לא מקבל מספיק מכות. ואת המס' 23… אני מעדיף לשכוח שראיתי.
פרשת אותי לא נכון
לא התכוונתי שג'ים קארי לא עשה תפקידים שונים מאז "המופע של טרומן", אלא שחבל לי לראות שאחרי עשור, הוא עדיין מגלם אידיוט נפוח שחוטף מכות.
''המילה הראשונה שאנחנו לומדים''
לא יודע מאיפה הביאו את השטות הזאת. "לא" היא אף פעם לא המילה הראשונה שילדים לומדים. יש לי הרגשה שאם היה פה פסיכולוג ילדים הוא היה יכול להסביר שהם אפילו לא מסוגלים להבין את המשמעות שלה עד לגיל מתקדם יחסית (שנה ומשהו?), והרבה אחרי שהם אוגרים אוצר מילים שכולל את "אבא", "אמא" ו"בובספוג".
ללא ספק משהו מדהים.
איך קובעים עובדה? מצלמים תינוקות אומרים אותה ונותנים לקריין עם קול מגניב לקריין אותה!
כל הפרופגנדה של הרייך השלישי הייתה מבוססת על זה, בעצם.
*drools* זואי דשאנל
נראה דבילי לטוב ולרע, אם זה לא מתדרדר להפרשות זה יכול אפילו להיות משעשע אם אתקל בזה ביס בעוד שנה וחצי ככה.
זואי דשאנל היא שחקנית דרעק.
נתקלתי ביס בשטות המוזרה שנקראת "איש הפח", והבנה זו הפציעה במוחי ולפתה אותו בנחישות אכזרית. אין לה מושג מה הדמות שלה מרגישה, או, כפי שנראה, אילו אינטונציות הן נורמאליות בדיבור של אדם מן השורה.
מש''א, ושאלת בונוס:
שמישהו יסביר לי למה ממשיכים ללהק את הממלמלת נטולת ההבעות הזו. מאיפה, בכלל, היא הגיעה?
מממלכה שבה כל הבחורות יפות, כנראה.
אנשים יפים יש בהוליווד לאלפים. חלקם אפילו יודעים לשחק.
למה דווקא היא? (שלא לדבר על זה שהיופי שלה נוירוטי לחלוטין, אבל זה כבר עניין של טעם, אני מניח)
על זה אני כבר לא יכול לענות לך.
מה שכן, היא אחת היותר יפות בהוליווד, לדעתי. ושחקנית לא רעה.
תן לה עוד כמה שנים ואולי היא תפתיע אותנו.
אתה ראית אותה
ב"הפנינג"? (הסרט, לא החנות). היא היתה כל כך גרועה שהיו רגעים שחשבתי שהיא עושה פארודיה על משהו (לא כל כך ברור לי על מה). זו היתה תצוגת המשחק הכי גרועה מאז העגבניה הגדולה (נו, זו שמנסה לדרוס את הסבתא) ב"נקמת העגבניות הרצחניות"
אתה ראית את מארק וואלברג ב'הפנינג'?
ראית את כל השחקנים האחרים שם? כשכל השחקנים בסרט כאחד מפגינים רמת משחק כל כך גרועה, אפשר לומר בבטחון רב שזו לא אשמתם אלא אשמת הבמאי.
נכון...
מה קורה לשמלאן בשנים האחרונות. פעם הוא היה מצוין בבימוי שחקנים, אבל עכשיו… נו, אתה יודע. אני לא מבין מה השתבש.
אני חשבתי שהיא היתה הדבר היחיד הטוב בסרט.
אני הייתי קורא לזה יופי/מראה טבעי. זה חסכוני, זה יפה וזה נדיר.
במיוחד כשהוא בא בנוסף למראה כחוש ושברירי, שיער כהה ועיניים מהפנטות, שילוב שיוצר שלמות, ע"ע אלכסיס בלדל, ג'נה מאלון, מישה ברטון, רומי אבולעפיה, אמילי פרקינס (מי?) ואנג'לינה.
דה! אמילי פרקינס מושלמת!
העיניים של זואי דשנל
חלק מהייחוד שלה הוא העובדה שהיא נראית כאילו יש לה עיניים ענקיות. בזמן 'ביום שזה יקרה' ניסיתי להפיג את השיעמום בניסיון להבין למה זה נראה ככה, והגעתי למסקנה שהעיניים שלה סטנדרטיות לגמרי – אלה האישונים שלה שהם זעירים. זאת תופעה ממש מוזרה – היא נמצאת באותו חדר עם השחקנים האחרים, באותם תנאי תאורה, אבל האישונים שלהם מורחבים, ושלה הם ראשי סיכה. העיניים שלה רגישות מדי? יש שם לתופעה הזאת?
(חוץ מזה היא שחקנית ממש חמודה, ובסרטים מסוימים מצוינת).
וואו, אתה צודק
בדיקה מהירה של תמונות שלה בימד"ב מאשרות את מה שאתה אומר, האישונים שלה תמיד ממש מצומצמים. זה מוזר.
והיה נחמד גם לגלות שהשם שלה לא מאויית כמו זואי בדרך כלל, אלא כמו הדמות של סלינג'ר.
אילו סרטים? עד עכשיו רק ראיתי אותה משחקת רע.
'כמעט מפורסמים'.
'Winter Passing' (שנקרא ב-DVD בעברית 'מכתבי האהבה של אבא', אבל יכול להיות שביס/הוט קיבל שם אחר).
'קטן עליו' ו'מדריך לטרמפיסט לגלקסיה'… נדמה לי. את שניהם ראיתי מזמן, ואני זוכר שהיא היתה חמודה בהם, אני לא יכול לומר שאני בטוח שהיא גם שיחקה טוב.
העיניים של זואי דשנל
'מיוזיס'.
הסיבה הכי מפורסמת וכנראה נפוצה בקרב אנשים בריאים פיזית היא שימוש באופיאטים (הרואין, מורפין, וכדומה). היי, זה מספיק בשילי – בואו נתחיל להפיץ את השמועה בדבר התמכרותה רבת השנים וחסרת השליטה של זואי מיודעתנו. אפשר להמר על כמה זמן יקח לזה להופיע בשבועון כזה או אחר. 'מקורותינו בעין הדג מוסרים ש'.
אגב, זו סיבה אחת מני רבות מדוע ראיתי ב'רקוויאם לחלום' סרט מגוחך. לא נאמר במפורש, אבל ברור שהסם בו הם סוחרים ומשתמשים הוא הרואין. מה שלא מפריע לבמאי להראות, פעם אחר פעם אחר פעם, קלוז-אפ על אישונים מתרחבים לאחר כל שימוש. די מזכיר לי איך שב'פאי' מסך הפתיחה נותן מספר ספרות עשרוניות ראשונות של פאי ואז ממשיך ברצף רנדומאלי. חוסר כבוד והבנה מינימליים אל ארונופסקי לנושאי סרטיו (וכן, יש שיאמרו שמדובר בהיטפלות לטפל בסרטים שמנסים להשתמש בנושאים למען התייחסות רחבה יותר, אבל נשמור את זה לדיון על 'רקוויאם').
אמ
סמים למיניהם לא באמת גורמים להתרחבות האישונים?
טוב, האמת שמכיוון שאף פעם לא הסתכלתי מקרוב (או מרחוק, כשחושבים על זה) על אנשים שמזריקים הירואין, אף פעם לא יכולתי לדעת אם זה באמת נכון. רק הינחתי שזה ככה, כי זה מה שתמיד רואים בסרטים, ספרים וכאלה (אם כבר מזכירים סרטים עם זואי דשנל: יש את הסצינה ב'כמעט מפורסמים' שבו האמא טוענת שסיימון וגרפנקל מסוממים כי האישונים שלהם על עטיפת התקליט מורחבים). מוזר לגלות שהיית שבוי במוסכמות שגויות.
קוקאין מרחיב אישונים (מידריאזיס)
הרואין מצמצם אישונים (מיוזיס).
סיבות אפשריות אחרות לאישונים מצומצמים: בעיה מולדת או נרכשת במערכת הסימפטטית של הגוף.
אמ
למיניהם? כן – אמפטמינים, אבל בעיקר (באופן דרמטי) פסיכדליים.
(גם אנטיכולינרגיים)
אופיאטים גורמים לתופעה ההפוכה, ולרוב האפקט לא מעורר תשומת לב.
לא נראה לי מוזר שהיית שבוי במוסכמות שגויות – רוב מה שרואים בסרטים (ובכלל בתרבות הפופולארית) בנושא הסמים זה תעמולה שקרית ו/או שטויות.
אגב, ההערה על זואי דאשנל לא הייתה רצינית – מובן שאי אפשר לקבוע זאת על סמך כמה תמונות. מה שכן מעניין זה שהאישונים המכווצים הובאו כאן כדבר מושך, בעוד שלאורך ההיסטוריה ההיפך נחשב נכון – מכאן השימוש באטרופין להרחבה קוסמטית של האישונים על ידי נשים. יוחזרו ערכות האב"ך לאלתר!
רגע, אז ''רקוויאם לחלום'' לא מלא בתוכן שיווקי של מותגי-הירואין?
מעבר לזה, לא הבנתי משהו – אתה טוען שמראה העיניים של זואי דשנל נובע מהיותה צרכנית-סמים?
אם כן, אז היא צרכנית סמים מאוד עקבית כבר שנים
ופלא שהיא עוד בחיים.
מה כל כך לא הגיוני בזה?
גם אנג'לינה התנסתה לא מעט בחומרים אסורים
בכלל, בסוף נגלה שכל כוכבנית הוליוודית שמעוררת מחלוקות באשר לאטרקטיביותה בדיונים בעין הדג מרחיבה\מצמצמת אישונים חדשות לבקרים.
אני לא חושב שזה מפתיע
אבל בואו לא נצא מפרופורציות, דניאל אמר במפורש ששימוש בסמים הוא *לא* הסיבה האפשרית היחידה לתופעה הזאת.
העיניים של זואי דשנל - דו''ח
טוב, ראיתי היום "ביום שזה יקרה". אללי, סרט גרוע, אך מצחיק למדי (ולא בכוונה). כמובן, לאחר דיון זה, כל פעם שזואי הופיעה על המסך הדברים היחידים שיכולתי לשים לבי אליהם היו אישוניה. ומסקנתי: סטנדרטיים. הם אמנם מכווצים בסצינות שמצולמות בחוץ, אבל כך גם אישוני האחרים (שלה אולי קצת יותר, אבל ההבדל לא רציני). מצד שני, כן יש לה עיניים גדולות – האריסים שלה הם ים גדול של כחול.
ואמרתי כבר שהסרט גרוע? ציטוטים של הדמות של וולברג כמדען מזכירים לי את 'השלד האבוד מקדברה'.
וואלה?
אני לא יודע, הייתי משתכנע שהאישונים של זואי דשנל נורמליים אם הייתי מוצא תמונה אחת שבה הם מורחבים. בינתיים לא מצאתי כזאת.
וואלה?
תראה שוב את הסרט (היי, הוא באמת מאוד מצחיק) ושים לב לקטעים שהם תחת קורת גג. יש הבדל בגודל אישוניה (בנוסף, עד כמה שאני יודע, בצילום סרט לרוב יש תאורה, טבעית או מלאכותית, חזקה למדי, גם אם זה לא נראה כך לצופים, כך שגם את זה צריך לקחת בחשבון).
לא שהייתי נופל מהרגליים לו היה מתגלה שהיא מנוטלי האופיאטים. זה די נפוץ בהוליווד.
לא טענתי שאין הבדל,
אבל ההבדל הוא בין קטן לקטן מאוד מאוד. לא?
לאחר בדיקה יסודית (בגוגל),
נראה לי שגם אחותה (אמילי דשאנל) סובלת/נהנית מאותה תופעה, מה שמחליש את תאוריית הסמים.
אלא אם הן עושות סמים ביחד.
בכל מקרה, אני לא חושבת שיחס האישון/קשתית הוא הסיבה היחידה שהעיניים שלה מושכות תשומת לב — הן גם בצבע כחול-טורקיז, שיש לו אפקט מגניב של להפוך את הבן אדם לזכיר יותר ומעניין למראה בלי שהצופה תמיד מבין למה (ע"ע בר רפאלי — לא שחסרות סיבות אחרות להתעניין באיך שהיא נראית).
הלו, אתם מדברים פה על אשתי לעתיד.
לייב אקשן של קאובוי ביבופ יפותח בידי פוקס
כרגע אין עוד צורך להעלות ציפיות כי זה בשלבי חתימה, אבל כבר עכשיו אני לא חושב שזה רעיון טוב.
תכלס
נניח, אני יכול להבין למה אנשים ירצו לראות עיבוד של סרט לקומיקס, כי בקומיקס אין את התנועה וכן הלאה, אבל מה הקטע של עיבוד מצולם לאנימציה? אני מתכוון… למה?
כבר עשו דבר כזה, קראו לזה Firefly
סתם סתם סתם…
האמת, שזו חדשה כיפית לאוזניי.
ולאזניי ממש לא.
עיבודים מצולמים לסדרות אנימציה, כך מוכיחים מרבית התקדימים ההיסטוריים, הם רעיון גרוע ביותר. כשמדובר בסדרה שאני אישית מחשיב ליצירת מופת, זה גורם לי לתחושת קבס של ממש.
את התגובה היותר מזועזעת שלי אני שומר ליום שבו יוכרזו שמות המעורבים בפרויקט. אולי אני אופתע לטובה (כן, בטח). ואולי הפרויקט הזה פשוט יתפגר לו בדרך למסך, וזה בכלל יהיה פתרון אידיאלי.
מה קשור רד בול?
אם כבר product placement
הענק הירוק..
כל איזה 2 דקות יש. זה אחד הדברים שהפריעו לי בסרט.. שלא היה גרוע במיוחד. אבל .. סתמי .וכשמוסיפים לזה את כל הפרודקת פלייסמנט זה יוצא סרט לא כל כך מעניין , עם אקשן נחמד, שחקן טוב, אבל שנראה כמו פרסומת ארוכה לאללה.
תגידו...
זה רק אני או שאף אחד פה לא רואה את הדמיון המוזר ל שקרן שקרן?…
רק משקר\רק אומר לא
אופס איזה קסם
רק אומר את האמת\רק אומר כן
נראה לי שבמקרה הזה זה לא ''קסם''
אלא פשוט החלטה שהוא מקבל.
אבל כן, יש דמיון.
אני מסכים,
ואפילו יותר מכך, אני לא אופתע אם כמו במקרה של "קליק" ('לזפזפ את החיים', לא השני) יתברר שמדובר בטריילר שמסלף את רוח הסרט ושזו בעצם דרמה ולא קומדיה דבילית.
(לא שיש משהו רע בקומדיות דביליות. נדמה לי שכתבתי כאן בעבר שאני מחבב את סרטיו של אדם סנדלר).
מצוין
גם לי נמאס מג'ים-קארי-העושה-פרצופים המעצבן, אבל אני מאוד מחבב את ג'ים קארי השחקן הדרמטי.
מצד שני, 'קליק' היה דרמה?! זה שקומדיה לא מצחיקה לא הופך אותה לדרמה, הוא רק הופך אותה לקומדיה גרועה.
כן, ''קליק'' לדעתי היה דרמה.
אני מסכים שרוב נסיונות ההצחקה לא היו מוצלחים, אבל להערכתי הם היו מעטים יחסית לתוכן הדרמטי למדי. זה בוודאי לא הרגיש לי כמו קומדיה, ולהגיד Dramedy זה גם לא בדיוק זה.
דווקא החלק הדרמטי היה הדבר הכי מצחיק בסרט המטומטם הזה.
לא נראה לי שיש מקום להשוות בין ג'ים קארי לאדם סנדלר
אומנם יש את העובדה הקטנה הזאת ששניהם שחקנים דרמטיים מצוינים, שמתבזבזים על קומדיות עבשות. אבל לג'ים קארי יש לפחות ברזומה כמה סרטים שהיו אשכרה מצחיקים! כמו 'שקרן שקרן' ו'המסכה'.
מצחיקים את מי?
אני למשל לא סובלת את השטויות שלו והפרצופים העקומים שלו (קארי) ממש לא מצחיקים אותי.
זה בדיוק מה שעבר לי בראש
עוד גרסה לשקרן שקרן…
שלדעתי הוא אחד הגרועים של ג'ים קארי…
איפה התקופות של אייס ונטורה?
חבל רק לקרוא לזה פרודקט פייסמנט במקום בשם הראוי לו, פרסום סמוי.
זה כי
פרודקט פייסמנט נשמע מרשים יותר.
מצד שני, זה עלול להוביל למקרה נחמן שניצקליין
לא,
זה כי פרודוקט פלייסמנט – כמו תוכן שיווקי – הוא שם מכובס שהומצא כדי להכשיר את התופעה, ולרוע המזל יש מי שמשתמשים בו.
מה בדיוק סמוי בזה?
פה דווקא פרודקט פלייסמנט הוא שם מתאים יותר: הם לוקחים את המוצר ותוקעים לך אותו מול הפרצוף, כך שלא תוכל להתחמק מזה.
בסדר, בוא נקרא לזה ''פרסום כפוי'' - כי אין לך לאן לברוח ממנו.
הנקודה היא, כמו שאמרתי, שמטרת השם "פרודקט פליסמנט" היא לטשטש את העובדה שמדובר בפרסומת נוספת שבה אנחנו מולעטים.
יש בזה משהו סמוי
אם מוצר מופיע בתור חלק אינטגרלי לכאורה מהסרט, העובדה שמדובר בפרסומת היא לא בהכרח ברורה לצופים הפחות מודעים. במקרה כ"כ בוטה כמו זה שבטריילר זה אולי כבר מספיק קיצוני בשביל לטעון שזה יהיה גלוי וברור לכל, אבל במקרים אחרים זה לא כך.
אתה מתעקש להגיד את זה בכל פעם שאני מזכיר את הביטוי
אבל אני לא מתכוון להפסיק.
זה בסדר, כולם יודעים שזאת פרסומת.
המפרסמים לא היו משתמשים בשם ''פרודקט פלייסמנט''
אם הם לא היו רוצים לגרום לזה להישמע כמו משהו אחר מפרסומת (למשל, כמו משהו שלגיטימי שתוקעים לך באמצע הסרט, בנוסף לפרסומות הרגילות).
ואני מתעקש להגיד את זה כל פעם, כי כל פעם שאתה משתמש בביטוי פרודקט פלייסמנט במקום פרסום סמוי – אתה קצת עוזר להם.
ומה עם
"פוסטר", "ספוט", "טריילר", "שלט חוצות", "באנר" ו"ספאם"? כל אלה, כמו פרודוקט פלייסמנט, הם סוגים של פרסום. זה אומר שבכל פעם שאני משתמש באחת המילים האלה אני עוזר למפרסמים, מכיוון שאני לא מבהיר מספיק טוב שמדובר בפרסומת? אני חושב שלא.
פרודוקט פלייסמנט הוא סוג של פרסומת. טונה היא סוג של דג. כולנו יודעים את זה. אין שום סיבה לומר בכל פעם מחדש "דג טונה", וגם לא צריך להגיד "פרסומת מסוג פרודוקט פלייסמנט".
ההבדל הוא
שאף אחד מהמילים האחרות שציינת לא מתייחסת (בדרך כלל) לפרסומת שמנסה להשתלב באופן אינטגרלי ובלתי נפרד בתוך הסרט עצמו. אני מקווה שאתה עדיין מוכן להודות שיש כאן הבדל מהותי – אחרת באמת אין לנו על מה לדבר.
ואין סיבה להגיד שטונה הוא דג, אבל זו לא האנלוגיה הנכונה. האנלוגיה הנכונה היא שאם היו משווקים דגי פיראנה בתור "פיראנה, דגי המחמד המושלמים שתיהנו לשחות איתם באמבטיה" – בהחלט היתה סיבה לציין שהם לא כאלה.
לא, ההבדל הוא שאנחנו לא ילדים קטנים.
אם הייתי מדבר אל ילדים בגנון, בהחלט הייתי מדגיש וחוזר ומדגיש שמה שהם רואים זה פרסומת. הקהל באתר הזה הוא לא ילדים בגיל הגנון, ואני לא מרגיש צורך להתייחס אליו ככזה.
יש הבדל מהותי בין השמת מוצרים לבין פוסטרים, כן, בדיוק כפי שיש הבדל מהותי בין פוסטרים לבין פרסומות בטלויזיה. כל עוד אנחנו יודעים שמדובר בפרסומת, ואנחנו יודעים, אין שום צורך להזכיר את זה בכל פעם מחדש. "פיראנה"?! זה בסך הכל רד בול. זה לא ינשך אותך. לא יותר חזק משלט חוצות, כלומר.
רגע,
אתה טוען ברצינות שאפשר להשוות פרסום סמוי בתוך סרט לפרסומת בטלוויזיה, בדיוק כמו שאפשר להשוות פרסומת בטלוויזיה לפוסטר? כלומר, שזה רק הבדל במדיה?
כן.
ואם להשתמש בדוגמה שכבר העליתי פעם בהקשר הזה,
אם אתה מדבר עם מישהו והוא ממליץ לך לקנות רכב מסוים, ורק אחר כך אתה מגלה שהוא עובד בסוכנות שמייבאת אותו – זה אותו דבר, לדעתך, כמו לראות פרסומת בטלוויזיה לרכב הזה?
אמרתי כבר 15 פעם
אני, אתה, כל שאר האנשים כאן וכנראה גם כל אדם בוגר אחר שחי בתרבות המערבית במאה ה-21 יודעים היטב שהשמת מוצרים היא פרסומת. אז איך האנלוגיה שלך רלוונטית?
ואם אנחנו חוזרים על אותם טיעונים שהשמענו בפעם הקודמת, אנחנו יכולים פשוט להפסיק את השידור החוזר בשלב הזה.
שמע, אתה אומר מין דבר כזה:
"ממילא כולם יודעים שפרודקט פלייסמנט זה פרסום סמוי, ולכן אפשר באותה מידה להשתמש בביטוי הזה."
אני אומר – לא נכון. גם אם נניח שכולם "יודעים" את זה (וזו כשלעצמה הנחה בעייתית משהו), צריך לקרוא לזה בשם הנכון. בדיוק כמו שאם מישהו היה מנסה למכור לך מכונית בלי שתדע שהוא מקבל על זה עמלה – לא היית קורא לזה "קידום מכירות" אלא רמאות; וגם אם מישהו היה מספר את כל הסיפור על המכונית בצורה שהיה ברור לאנשים שניסו לרמות אותך, אבל מי שסיפר את הסיפור היה קורא למה שעשו לך "קידום מכירות יצירתי" או "שיווק חברי" – עדיין היית מתעצבן, ובצדק.
אני טוען שאין מה לבוא בטענות לתוכן שיווקי (רבאק, עברית)
כשכל שובר-קופות שני שיוצא בימינו, *במיוחד* אלא שמיועדים לילדים, *כולל* אלה שזוכים להערכה ביקורתית אין-קץ – הם כולם תוכן שיווקי אחד גדול, שמפמפם לי בלי רחמים את גל המוצרים-הנלווים שמקיפים אותי ברגע שאני יוצא מהקולנוע. מהבחינה הזאת, אני לא רואה ממש הבדל בין ניסיון לשכנע אותי לשתות רד-בול וניסיון לגרום לי לקנות צעצוע של וול-אי.
ועד כמה שהתופעה הזאת אולי מצערת, ברור לי שסרטים מהסוג הזה, שאני מאוד נהנה מהם (ובדרך-כלל לא משקיע אחריהם במוצרים נלווים, או כל מוצר מפורסם אחר), נעשים בהרבה מאוד כסף, ושצריך לגייס את הכסף הזה ממקום כלשהו.
אם כבר אנחנו עוסקים בניטפוקים מילוליים
אז המקבילה העברית של "פרודוקט פלייסמנט" היא "השמת מוצרים", לא "תוכן שיווקי" שהוא שם כללי יותר שמכסה גם הרבה סוגים אחרים של פרסום-יעני-סמוי.
זה כבר ויכוח נפרד
ומכיוון שכבר ניהלתי אותו כאן פעם באריכות רבה, אני לא חושב שיש טעם להתחיל בו שוב.
לעומת זאת הטענה של רד שאין הבדל בין פרסומת בטלוויזיה לפרסום סמוי/כפוי בסרט – יותר ממה שיש הבדל בין פרסומת בטלויזיה לפוסטר – היא חדשה, ואישית גם יותר מפחידה אותי.
מפחידה? אולי. חדשה? לא ממש.
בדומה ליתר הטענות בדיון הזה, היא כבר הופיעה בפתילי עבר. כמו גם טיעוני הנגד.
כתבה מספר 3606
התכוונתי שחדש (ומפחיד) לשמוע אותה מרד.
דעתי בנושא השתנתה במשך השנים?
לא נראה לי, אבל אולי. חיפוש בהיסטוריה של האתר יכול לתת את התשובה. אבל לדעתי אף פעם לא תמכתי ביחס שלך להשמת מוצרים כאילו היא השטן. היא לא.
לא אמרתי שתמכת בדעתי,
אבל עד כמה שזכור לי, גם לא טענת קודם לכן שאין הבדל מהותי בין פרסומת "רגילה" לבין שילוב של פרסומות בתוך סרט (בצורה שהן לרוב אמורות לא להיות מזוהות כפרסומות – ותמיד אי אפשר לברוח מהן).
פרודוקט פלייסמנט זה פרסום גלוי.
האם להגיד ש פרסום גלוי=פרסום סמוי נשמע לך הגיוני?
כבר הצעתי לקרוא לו ''פרסום כפוי''
ולא זו הנקודה העיקרית. כל זמן שמשתמשים במילה המפורשת פרסומת, ולא באיזה שם מזויף שהמציאו כדי לטשטש את העובדה שמדובר בפרסומת נוספת – זה בסדר מבחינתי.
ניראה כמו אחלה קומדיה
קומדיה טובה
בלי פלוצים
עצוב שאתה צודק.
יש היום המון קומדיות שהן כל כך נמוכות, ומתעקשות על הומור קקי ופלוצים (ניסיתי לאחרונה לראות את SUPERHERO MOVIE – מאוד לא מומלץ), אז כשכבר באות כאלה שהן 2 ס"מ מעל ים המלח, הן נכנסות לקטגוריה של סרטים נסבלים.
אני כבר לא זוכר מתי ראיתי קומדיה באמת טובה (לא כולל דרמדיות).
עצוב שאתה צודק.
איזה קומדיות ניחשבות טובות בעיניך?
אם אני חושב על קומדיות בולטות בעיני ובעיני אחרים אז רובן המכריע הן קומדיות נמוכות.
זוהן למשל היא קומדיה ממש, אבל ממש ממש דבילית אבל ממש ממש ממש מצחיקה!!
אני לא זוכר מתי פעם אחרונה בכיתי כל כך בסרט (מצחוק כמובן :-) )
זהו, שקשה לי לחשוב על קומדיות מהזמן האחרון...
יש דברים כמו מונטי פייטון, או סרטים של מל ברוקס, עם הומור טיפשי אבל קורע.
לקום אתמול בבוקר הוא דוגמא לקומדיה מעולה קצת יותר חדשה, אבל עדיין בת 15 שנה.
אני גם לא נגד הומור נמוך, כמו אייס ונטורה והמסכה בימים הטובים של הקומדיות של ג'ים קארי, אבל היום זה מרגיש כאילו יורדים הרבה יותר נמוך ולעיתים הרבה יותר תכופות.
נראה לי שאני אצטרך להסתפק בדרמדיות.
ג'אד אפטאו וחבורתו הצחיקו אותי בשנים האחרונות
עם המתרגם שתקע אותי, סופרבאד ולשכוח את שרה מארשל. גם זוהאן בידר אותי, למרות דביליותו (לעומת לאב גורו שעשרים דקות ממנו הספיקו לי).
אבל לא, אין לי משהו בשלוף שאני יכול לומר "וואלה, זה מאד הצחיק אותי". יש פה ושם דרמדיות למיניהן שכוללות רגעים מצחיקים אבל קומדיה-פרופר?
בטלוויזיה יש כיום את רוק 30 ואיך פגשתי את אמא וגם להמשרד יש מעריצים רבים (אני טרם נשביתי). יש את הממלכה הקטנה שבספטמבר תקבל גרסה אמריקאית (עם אותם יוצרים/משתתפים) אבל גם בטלוויזיה מצב הקומדיות לא מלהיב, בטח בהשוואה לשנות התשעים. אולי עוד כמה שנים הגלגל שמסתובב לו ישוב להיות מכוון על קומדיות.
מה עם קיס קיס בנג בנג?
הוא קומדיה?
כן, הוא מצחיק, אבל הוא לא משווק כקומדיה ולכן לא עלה לי מיידית לראש. כמו שציינתי, יכול להיות שאזכר בהמשך בסרטים נוספים אבל העובדה שאני צריך להתאמץ כדי להיזכר מראה כמה נואש מצב הקומדיות.
עוד כמה לרשימה
אדגר רייט וסיימון פג עם 'מתים על החיים' ו'שוטרים לוהטים' (האמת שגם ל'רוץ בשבילה' היה יותר מסביר יחסית לקומנטית), גם 'כל מה שבחורה רוצה' – כנראה הסרט עם הפער הכי גדול בין הביקורת לתגובות בתולדות עין הדג – היה משובח כשהוא לא ניסה לזעזע בכל מחיר, וגם 'הרולד וקומאר' ו'סקס והמסעדה הגדולה' היו טובים לסוגם.
ובגזרת המסך הקטן, 'קוראים לי ארל', 'סקראבס' (לטעמי, הטובה מכולם) ו'כולם שונאים את כריס' (רוק).
במסך הקטן הז'אנר הקומי זוכה לפריחה מדהימה
ועוקף לטעמי בסיבוב את הדרמה (בתמונת מראה מושלמת למצב בקולנוע): "המשרד" ו"ניצבים" של ג'רוויס-מרצ'נט, "טיסת הקונקורדס", "איש משפחה", "תרגיע, "משפחה בהפרעה" (יצירת מופת מדהימה שתקבל עכשיו סיקוול קולנועי בבימויו של רון הווארד) ועוד לא מעט. האם הקולנוע פשוט הפסיק להיות בית חם לקומדיה איכותית, והבריח את היוצרים בתחום אל הטלוויזיה?
אמנם ראיתי את הטריילר ביו טיוב ולא ביאהו הגרוע
אבל לא ראיתי פעם אחת אפילו רד בול, (ואם כן ראיתי אז לא שמתי אפילו לב…) אז איפה ה"פרסומת" לרד בול?
משהו כנראה חתוך שם.
מהזיכרון, כי אני לא הולך לראות את הטריילר הזה שוב:
1. הוא אומר 'רד בול'.
2. יש סצנה בה רואים את הרגליים שלו יוצאות ממכונית ו*המון* פחיות רדבול נופלות משם.
3. ואז הוא אומר למישהי (?) משהו בסגנון 'עד אתמול בכלל לא שתיתי רדבול אבל עכשיו אני אוהב רדבול'.
הביטוי ''רד בול'' מוזכר בטריילר 10 פעמים (כן, ספרתי).
9
1 בטלפון עם חבר שלו
3 מיד אחרי שהוא יוצא מהוולבו
1 כשהוא מציע להשיג עוד רדבול
3 כשזואי מנסה לדבר
1 כשהוא רץ
בכל אופן מצידי אפשר לתרגם את שם הסרט ל'הרדבול מת מצחוק'.
וביומית?
בגרסה הזו, לפחות, יש הרבה רד בול:
http://www.youtube.com/watch?v=q8PwxAkHoSU