לילה טוב ובהצלחה

במקור: Good Night, And Good Luck
במאי: ג'ורג' קלוני
תסריט: ג'ורג' קלוני וגרנט הסלוב
שחקנים: דייויד סטראתרן, ג'ורג' קלוני, פטרישה קלרקסון, ג'ף דניאלס, רוברט דאוני ג'וניור

אם לפני חמש שנים היה פלוני מתנבא בפני, כי יום יבוא וג'ורג' קלוני יהיה אחד מהבמאים המוכשרים והאינטליגנטיים ביותר בהוליווד, הייתי שולח אותו לעמוד בפינה עם התימהוניים שטענו כי טרי האטצ'ר עוד תתקמבק בגדול. אחרי שראיתי את 'לילה טוב ובהצלחה', סרטו השני של קלוני, אני שמח להודות שהתבדיתי.

הימים ימי מקארתי. לאלו בינינו שפספסו את הפרק על הפיפטיז ב"היה היה", נזכיר כי מדובר בשיאה של המלחמה הקרה, והקומוניזם נתפס כאיום ממשי על עצם קיומה של האומה והדמוקרטיה האמריקאית. הסנאטור ג'וזף מקארתי ניצל את ההיסטריה ההמונית כדי לרדוף את מי, שלטענתו, היו קומוניסטים שחדרו אל לב הממסד האמריקאי. הבעיה היתה שבמקרים רבים, הוא לא נתן לעובדות – או לחוקה – להפריע לו, כשהאשים אנשים בבגידה. מקארתי הביא עליהם פיטורים מעבודה ונידוי חברתי, והרס את חייהם.

כדי לנסות להבין את הלך הרוח שאחז בציבור באותה תקופה אומללה, חשבו על הימים המתוחים שלפני יציאת כרך 'הארי פוטר' חדש: האוויר ספוג בשמועות מופרכות ובהאשמות חפוזות; אנשים נועצים זה בזה מבטים נוקבים ומסתודדים בקרנות רחוב; ציבור גדול מתגודד סביב הרדיו והטלוויזיה, מלקט ברעב גדול כל פיסת אינפורמציה; איש אינו יודע מה ילד יום.

'לילה טוב ובהצלחה' הוא סיפורו של המאבק הטלוויזיוני שניהל אדוארד מורו, כנראה בכיר עיתונאי אמריקה מאז ומעולם, נגד מקארתי. כתבת-תחקיר של מורו, על סגן שהואשם בנטיות קומוניסטיות ונזרק מהצבא ללא תהליך משפטי ראוי, התגלגלה לכדי מסע-צלב מלא נגד הסנאטור וחבר-מרעיו, מהלך שהעמיד הן את הקריירה של מורו, והן את זו של מקארתי, בסכנה.

אם 'וידויים של מוח מסוכן', סרטו הראשון של קלוני כבמאי, היה סופרמרקט מענג של צבעים, צלילים ותפניות עלילתיות, הרי 'לילה טוב' הוא ההיפך הגמור. קלוני ביים סרט מהודק וענייני מאד. כל אספקט בעשייה הקולנועית תורם את חלקו לטון המיושב והרציני של הסרט: התסריט עוקב אחרי ההתרחשויות באופן לינארי, ללא כל טוויסטים ואו שיאים אחרים, והאירועים נמסרים בצורה דיווחית, כמעט תיעודית. הצילום הנפלא של רוברט אלסוויט מציג את השחור-לבן הכי מצוחצח וחד שראיתי מזה זמן רב. אין פרט אחד בפריימים של אלסוויט שסתם נמצא שם: עשן הסיגריות משרטט ערבסקות באוויר הדחוס, צללים נודדים על פני החדר חסרי-מנוחה. המשחק של כלל צוות השחקנים, בראשות דייויד סטראתרן כמורו, קלוני כמפיק פרד פרנדלי, ופרנק לנג'לה כמנהל הרשת, מינימליסטי ומאופק. המתח לעולם אינו מתפרץ אל פני השטח; הוא מתגלגל לאיזו עווית רגעית, או תיפוף-רגל לא רצוני. בהתאם, הדיאלוגים נמסרים בנימה יבשה וצינית. אין הרמות קול, אין זעקות שבר. כמעט. היחיד שמפגין משחק מוגזם, ומשכנע מאד בגרוטסקיות שלו, הוא הסנאטור מקארתי, המשוחק על ידי אחד, ג'וזף מקארתי. ההחלטה של קלוני להשתמש בצילומי ארכיון במקום ללהק שחקן לתפקיד הסנאטור פשוט מבריקה. הסגנון המתלהם של מקארתי, המצולם בשחור-ולבן מלוכלך, מנוגד לגמרי לאנדרסטייטמנט שקלוני מפיק מהשחקנים שלו. אם ישנם שיאים רגשיים ב'לילה טוב ובהצלחה', הם מצויים באותם צילומי ארכיון מחקירות הוועדה – הפחד מפעפע מכל תמונה ותמונה.

אולם כאן בדיוק טמון כישלונו של הסרט. 'לילה טוב ובהצלחה' מתעקש להיות מרוחק כל-כך, מקצועני כל-כך, עד שהוא משבית במו-ידיו את המנוע הדרמטי שלו. הסרט מתרחש רובו ככולו באולפנים של CBS, בהם צולמו תכניותיו של מורו. אנחנו כמעט לא מתוודעים לצד של מקארתי, למניעיו ולרצונותיו. הוא אינו יותר מפרצוף בטלויזיה. מצד שני, גם מורו עצמו נשאר חתום בפנינו. הוא תמיד ממלכתי, תמיד בשליטה, המשפטים שלו תמיד משויפים עד ברק. איש מהצוות שלו אינו מסתייג, או פורש, או מראה סימנים של חולשה. לכן גם לא יכולתי להזדהות עם איש מהם. יותר מכך, קלוני מתחמק בעיקשות מיצירת מתח, והעלילה נעה קדימה רק מכוח האינרציה שלה עצמה. העניין מטריד עוד יותר כאשר מניחים כי אילו רק רצה, קלוני יכול היה לביים דרמה היסטורית סוחפת; אבל הוא בחר ליצור סרט קר ושכלתני.

בתור דיון אינטלקטואלי בכוחו של המדיום הטלוויזיוני, 'לילה טוב ובהצלחה' הוא סרט מרשים; מבחינה טכנית, הוא סרט וירטואוזי. כסרט עלילתי, הוא לוקה בחסר.