מתנה משמים

תסריט ובימוי: דובר
קוסאשווילי

שחקנים: מוני מושונוב, מנשה
נוי, רמי הויברגר, ליאור

אשכנזי, רונית יודקביץ',
אנסטסיה קובלנקו, אלון נוימן,

יובל סגל

יום אחד, כאשר אתיישב ואכתוב קורות חיים לג'וב החלומות שלי, בו אוכל לנצל את כל כישורי ויכולותי, אחת השורות החשובות ביותר בסעיף התחביבים תהיה חיבה מסוימת לפתרון חידות. לפיכך, אי אפשר לומר שלא מצאתי כלל ערך ב'מתנה משמים'. עצם המאמץ של הבנת הסרט היה אתגר הולם, גם אם ההצלחה לא לחלוטין האירה לי פנים. אני סבור שלפחות את הקווים העיקריים הבנתי.

על מה הסרט, תשאלו? אז זהו, שאני לא מוכן לענות. לא רק שכל הסבר מדויק על נושאי הסרט יהיה, לדעתי, ספוילר (שכן הבמאי, קוסאשווילי, בוודאי לא התכוון שנבין מה קורה שם), אלא שאם אני יגעתי, ואולי גם מצאתי, למה שאתם לא תתאמצו לבד? מה שאני כן מוכן לספר זה מה, בערך, קורה שם.

א. יש גרוזינים. הרבה גרוזינים. כמעט אין בסרט כאלה שאינם גרוזינים.
ב. חלק מהגרוזינים מתכננים שוד.
ג. אחד הגרוזינים רוצה להתחתן עם אחת הגרוזיניות, אז הוא מתחתן עם הבת שלה.

לכאורה, נשמע פשוט. אבל זה לא. למעשה, רמזים לא מעטים מצביעים על כך שהסרט הוא בעצם פרק אמצעי בטרילוגיה, א-לה שרה-טבעות. זה עשוי להסביר דברים רבים, כמו לאן למשל נעלם הטקס הרגיל של הצגת הדמויות. יש מיליון ושניים גרוזינים בסרט, ואפילו בהתחשב באטימות התרבותית שלי, שמונעת ממני לקלוט את השמות הגרוזיניים הללו (הייתי מביא דוגמאות, לו רק הייתי זוכר את השמות הארורים), זה לא מתרץ שום דבר. דמויות מופיעות, אומרות את השורות הרלוונטיות, וממשיכות לדרכן. רגע, מי את? את האחות של הדוד של השותף לדירה, או שאת הסבא של האחות של הבחור המאוהב? ולמה לא מסבירים לי דברים פשוטים כאלה? צפיה בסרט הראשון בטרילוגיה, שלצערנו לא יצא לקולנוע או אפילו צולם, היתה יכולה להסביר גם דברים ביזאריים אחרים בסרט, כמו למשל, למה בדיוק מוני מושונוב יושב בתוך מכונת כביסה, או למה הבת של מוני מושונוב מנסה לזיין אותו. ומה בדיוק הקטע עם כל פסלי החירות הללו? לא, "מוטיב אומנותי" זה לא תירוץ מספק.

ומאידך, הסרט לא נגמר. כלומר, הוא כן נגמר. יש כתוביות סיום, האורות נדלקים, והצופים המבולבלים מטואטאים החוצה עם הפופקורן הנמס וגביעי הדיאט קולה. אבל אף אחד מקוי העלילה לא מסתיים. מי יודע, אולי בעוד כמה שנים נקבל את ההתחלה ואת הסוף של הסרט, ואז נוכל להעריך יצירת מופת אמיתית.

כן, אני יודע שזה לא מנומס ומאוד שמאלני מצידי לקטול סרטים ישראליים. התעשייה נאבקת על כל טיפת אוויר לנשימה, ותגיד תודה על כל צופה שיבוא לקולנוע. אלא שלרוע המזל, זה לא סתם סרט רע. זה סרט נוראי, ברמה בין-לאומית. זה סרט רע בקנה המידה של אדי מרפי. כל המילונים שבדקתי לאחר הצפייה התעקשו משום מה שב"קומדיה" יש "אלמנטים מצחיקים". כאן לא היו כאלה, כמעט. רגע אחד שבכל זאת זכור לטובה הוא הופעת אורח של ביבי נתניהו, שהשורות שקיבל היו לא פחות רעות מאלו של כל דמות אחרת.

הלוואי שזה היה נגמר כאן, אבל לא. יש עוד: 'מתנה משמים' הוא לא סתם סרט משעמם ולא ברור, שלא מצליח להצחיק. 'מתנה משמים' הוא סרט אלים ופוגעני, בוטה וגס רוח, ולא ברור לי היכן הוא עומד מבחינת הקו שמפריד בין סרטי פורנו לסתם סרטים. אם אתם צופים שטופי הורמונים בן 13-14, בודאי תיהנו כאן עד מאוד. ערוגות של שיער ערווה נחשפות שוב ושוב ללא סיבה הגיונית. זה לא מצחיק, זה בטח לא אירוטי – זה פשוט בוטה. ואולי כוונת הבמאי היתה לעורר מחאה מצד ארגוני הנשים, שתנסנה לזעוק כנגד העובדה שנשים מופשטות כאן מבגדיהן שוב ושוב ושוב. לעורר מחאה על היחס לנשים כרכוש, על העובדה שמישהי לא יכולה להתחתן באמת ללא שבעלה "יחטוף אותה ויאנוס אותה". אני מבין, אם כך, שבמה שאני כותב כאן אני אולי משחק לידיו של הבמאי, וייתכן שיהיו כמה שיטרחו ללכת לראות את הסרט. עזבו, זה באמת לא שווה את זה. כולה שיער ערווה.

ומה שהכי מוזר לי, זה מה למען השם כל השחקנים המוכשרים והמוצלחים הללו עושים כאן. מוני מושונוב, רונית יודקביץ', רמי הויברגר, מנשה נוי. באמת שחקנים טובים, כולם, ועושים עבודה נהדרת, במסגרת הטקסטים הדביליים שהודבקו להם. אבל כנראה יש מיתון שם בחוץ, או משהו, ושחקנים מוכנים לקחת כל עבודה שיציעו להם. או אולי אחרי שהמבקרים התלהבו מסרטו הקודם של קוסאשווילי, 'חתונה מאוחרת', השחקניות מסכימות לכל סצינה, משפילה ככל שתהיה, כל עוד תוכלנה להופיע בסרטו החדש של הבמאי המהולל?

פיכסה.