סרט הילדים שהכי הפחיד אותי:
125  |
במבי |
46  |
אי. טי. |
| 77 |
הסיפור שאינו נגמר |
| 33 |
הגוניס |
| 31 |
לבירינט |
| 71 |
המכשפות |
| 89 |
ג'ומנג'י |
| 45 |
הארי פוטר |
| 38 |
האחים גרים: למבוגרים בלבד |
| 9 |
זאתורה |
מספר מצביעים: 564
סרט הילדים שהכי הפחיד אותי
– פורסם ב 18 במרץ 2006Posted in: סקרים
לא הצבעתי הפעם...
ונמנעתי מהצבעה חפוזה, ברשימת הסרטים אני לא זוכר אף סרט שהפחיד אותי בילדותי, כמובן שחלקם לא ראיתי – אבל זה כבר סיפור אחר..
אי.טי.
לא שאני זוכר למה, אבל זכור לי שהוא עשה לי לא-מעט סיוטים כשראיתי אותו בגיל 5.
מש''א
חוץ מזה שאני חושב שכבר הייתי בגיל 6. זה כנראה הסרט הראשון שאני זוכר שראיתי בקולנוע. לא נרדמתי בלילה שלאחריו ולא הבנתי למה ההורים שלי גררו אותי לזה. אני גם זוכר איך כמה ימים לאחר הצפייה, הדעה שלי התהפכה ופתאום רציתי לראות אותו שוב. אולי בעקבות אחת ממתקפות המרצ'נדייז הראשונות ששטפה את ארצנו. אה, היכן הן כל בובות איטי היום?
מה?!
מאיפה קיבלת את הרעיון הזה?
שאלה טובה
אולי איכשהו הזיכרון מהסרט הזה התערבב לי עם זיכרון מסרט אחר שראיתי באותה תקופה, ובעזרת העובדה שזכרתי שהייתי עצוב בסוף הסרט גיבשתי לעצמי סוף אלטרנטיבי מהגיהנום.
מצד שני, אולי סתם הייתי ילד פסימי עם יכולת קליטה מוגבלת.
האמת היא שלא ראיתי את הסרט מאז, ורק לפני כמה חודשים, כשהנושא איכשהו עלה בשיחה עם ידידה שלי, היא הכריזה שכנראה היתה לי ילדות קשה מאד, מה שגרם לי לרוץ לאתר הספוילרים הקרוב למקום מגורי ולגלות שחייתי בשקר.
בלתי אפשרי לענות
ראיתי את הנוסע השמיני בגיל שמונה וחצי כך שקשה לי להזכר בסרטי ילדים ולחשוב עליהם בהקשר של "מפחיד", מה שכן אני זוכר שראיתי את היפה והחיה בסביבות גיל שש והוא הכניס אותי למתח שאפשר לקשר לפחד אז,
מה עם היפה והחיה???
כן...
זה נכון גם לגבי, כאמור – ראיתי את הניצוץ בגיל מאוד מוקדם…
הסיפור שאינו נגמר
משום מה, הקטע שבו הילד עובר בין שני הפסלים הענקיים הפחיד אותי לאללה.
דווקא זכור לי,
שראיתי כילד קטן את "נקודת הנגיעה (אאל"ט), סרט זניח למדי עם דנזל וושינגטון, אם זכרוני אינו מטעני, שהבהיל אותי כהוגן כשהייתי ילד. ואניל א זוכר ממנו כלום.
בחרתי בג'ומנג'י. בעיקר בגלל הסצנה הראשונה עם העטלפים. הסצנה הזו מפחידה אותי גם היום (וקירסטן דאנסט היא כבר מפחידה בפני עצמה). ובפינת האש"כ הבודד: "מוצאים את נימו".
נקודת מגע
והוא לא סרט שנועד לילדים, כך ש..
אוי ויי
תחשבי מה היה קורה אם הם היו עושים את הסצנה בצורה קצת יותר מוצלחת ואם וולדמורט היה גבוה חלק ומאיים כמו שהוא אמור להיות ולא קרפד מקפצץ
זה לא ממש נכון, אבל זה ממש מצחיק.
הממ, אז אולי ''ערפד מקפצץ''?
...כן, והביוגרפיה של וולדמורט, מאת פלפל ירוק: ''ראיון עם הקרפד''
בקריאה שנייה
חוששני ששנינו צריכים לקרוא שוב את "…וגביע האש".
ממה שזכור לי וולדמורט מתואר כבעל עור חיוור בוהק וחלק באופן שאינו אנושי.
העובדה שהוא נראה יותר כמו נחש ופחות כמו בן-אדם בשילבו עם קומתו הדקיקה והתמירה הן ההיבטים הפיזיים המפחידים בו, הוא לא אמור להראות כמו תפלצת מאיזו ביצה עם ציפורניים מלוכלכות וגב מקומר.
וולדמורט אינו קרפד.
יכול להיות כמובן שזכרוני מטעה אותי כי עבר זמן מה מאז שקראתי את הספר הרביעי, למזלי יש אותו לחבר אז אני אבדוק מחר =)
אתה זוכר את הספר נכון, אבל מאד לא מדייק בתיאור דמותו בסרט.
למה אתה אומר שהוא נראה בסרט כמו תפלצת ביצתית? הוא בהחלט בנאדם. מזוויע, אבל בנאדם. לקרוא לו קרפד רק על סמך ציפורניים מלוכלכות, זה לא מוצדק (אם כי, שוב, ממש משעשע).
אתה זוכר את הספר נכון, אבל מאד לא מדייק בתיאור דמותו בסרט.
כמו שציינתי בתגובתי בהראשונה לעלמה שוולדמורט הפחיד אותה,
ראיתי את הסרט רק פעם אחת. ממה שזכור לי וולדמורט עמד כפוף מעט והיה לו עור גס וגבשושי, זה הזכיר לי קרפד, ומכיוון שהוא היה היסטרי הוא הזכיר לי קרפד מקפצץ, אמנם קרפד אנושי, אבל עדיין, קרפד.
דווקא עור חלק מאוד
בנוסף, גם האף שלו וגם צורת הדיבור נחשיים.
''וולדמורט אינו קרפד''
האם זה המשפט שיחליף את השורה של רון?
''וולדמורט הינו ברווז''
מצידי שיתנו את השורה של סנייפ להאגריד, פשוט חבל לי לראות שהדמות השנייה הכי מעניינת בסדרת הספרים (הראשונה היא סנייפ כמובן) יצאה בצורה כל-כך עלובה ומגוכחת על המסך הגדול. אין מדובר פה בהתרעמות מצד "פוטריסט" או משהו בכיוון, חייבת להיות גמישות בהמרה של ספר לסרט אחרת זה לא יהיה מעניין מספיק (אלא אם לא קראת הספר), אבל שתהיה גמישות לטובה לא לרעה. אמנם מדובר בעניין סובייקטיבי, אבל דברים טובים צריך להשאיר =)
לא הואשמת בפוטריזם
אבל "וולדמורט אינו קרפד" הוא עדיין משפט שיראה טוב על סטיקר לדעתי.
סליחה, זה הטסטוסטרון המציף את גופי =)
הקיסר לא נחשף לצד האפל של הכוח במהלך 19 השנים בין הטרילוגיות. הוא היה חשוף לצד האפל הזה עוד הרבה (לא ברור כמה, אבל הרבה) שנים לפני הטרילוגיה הראשונה.
ואללה, עכשיו כשאני חושב על זה, אתה צודק.
אני אגיד את זה שוב, ושוב אף אחד לא יסכים איתי:
רייף פינס היה נהדר בתור וולדמורט.
הוא היה מאיים, מבהיל, מעורר סלידה אך מהפנט ויוקד מרוב שנאה. פעם ראשונה בסרטים שמשהו שקשור אליו הצליח להיות באמת מפחיד.
למה אף אחד?
אני מסכים מאד.
אהבתי את רייף פיינס כוולדמורט ואפילו בביקורת כתבתי שרייף שולת!!!1
הוא היה הדבר הכי מאגניב והכי טוב בסרט לדעתי.
אני אסביר:
רייף פיינס היה מצוין, אבל אני חושב שהדמות חלשה בגלל הבימוי והעיצוב הויזואלי, ולזה לדעתי מתכוונים מאוכזבי וולדמרט רבים.
לא...
אני התאכזבתי גם מהמשחק שלו: כל ההתרוצצות ההיסטרית הזאת הפכה אותו, בעיני, ללא-מפחיד-בעליל.
אש''כ: מוצאים את נמו
חוץ מזה, את במבי (כן, במבי!), לבירינט, האחים גרים וזאתורה לא ראיתי. את המכשפות אני בקושי זוכר.
אי.טי: לא ממש הפחיד אותי, אבל הקטע עם הצפרדעים היה די מגעיל.
הסיפור שאינו נגמר: אני לא חושב שההגדרה "סרט ילדים" ממש מתאימה לו. זה סרט די קשה לצפיה לילדים רגישים יחסית.
הגוניס: בהחלט מפחיד, אבל ראיתי אותו כל כך הרבה פעמים, ששכחתי איך הרגשתי כלפיו בצפיה הראשונה. הייתי בוחר בו לו יכולתי להיזכר בתחושה המקורית, אבל זה לא פשוט כשרואים סרט עשרות פעמים מאז גיל ארבע.
הארי פוטר: קראתי קודם את הספרים, כך שידעתי למה לצפות (הסרט החמישי יהיה סיוט להורים).
ג'ומנג'י: הבחירה שלי. למרות שהיום הוא נראה הרבה פחות מפחיד, אני זוכר שראיתי אותו בקולנוע ואז המצב של הגיבורים שרק הולך ומתדרדר, בהחלט השפיע עלי והפחיד אותי. לא פחד שעושה סיוטים (את זה עשה לי דווקא פרק של "סיפורי עמים"), אלא מהסוג הכיפי הזה שבשבילו רואים סרט בחושך עם דולבי סראונד.
יפה שעליתם על הגוניס!
בקטע עם היד…. פשוט יצאתי מהאולם ולא חזרתי. וזה היה בערך ב-10 דקות הראשונות של הסרט, אם אני לא טועה. את יתר הסרט בייתי בשיחות סרק עם האיש מהקיוסק עד שההורים באו לקחת אותי (אתם זוכרים איך פעם לא היה סלולרי?).
גם אי.טי היה די מלחיץ אבל שם שרדתיעד הקטע שבו רואים שהוא בכלל נחמד. דווקא הסיפור שאינו נגמר, עם ה"כלום" שלו, שראיתי בערך באותו זמן, עשה לי רק דברים טובים.
פשוט אפל יותר מכל השאר למיטב זכרוני.
גם אותי הוא הכי הפחיד, בין השאר כי לא יכולתי אפילו להגדיר מה כל כך מפחיד בו. הגוניס ודומיהם, וגם שלגיה ובמבי, כל אלו היו הפחדות ברורות. במבוך הכל אפל, לא ברור ועקום. ומה שהפחיד אותי במיוחד היה המשיכה הברורה בין ה'טובה' ל'רשע' – לקח ראשון באמביוולנטיות של היחס כלפי הרוע, שהיה הרבה יותר מפחיד מכל אמא חורגת מכשפה ודומותיה.
אז זהו, אצלי לא הייתה אמביוולנטיות....
כבר הכרתי את דיוויד בואי כשראיתי את הסרט, והוא נראה מקסים במיוחד שם. רשע? זוטות! הייתי נשארת בכיף במבוך.
מש''א
בקטע שבו שרה מדקלמת "You have no power over me" והקסם פג, אני תמיד קוראת "but you have power over me!". לא עוזר, הוא אף פעם לא בא לקחת אותי למבוך שלו.
מש''א
מלך האריות, ללא ספק.
אין מפחיד מסקאר.
'הסיפור שאינו נגמר'
סרט הכולל רצח, ביתור ושחיטת ספר מופתי לעיני הקהל. בהחלט לא לרכי הלבב.
במחשבה שניה, אם בולעים את הבולשיט של גיליאם על איך 'האחים גרים' הוא בכלל סרט ילדים, אפשר לראות בו מועמד ראוי לנצחון. מישהו מתנדב לבלוע?
פחות או יותר מש''א.
אני אישית לא זוכרת, אבל הטראומה שהסרט הזה עשה לי עוד לא עברה לאמא שלי
. לטענתה בכיתי אפילו מהתקליט של במבי שהיה לנו.
את רוב הסרטים האחרים או שלא ראיתי כילדה, או לא מצאתי מפחידים (חטיפת אח קטן מפחיד? יותר כמו הגשמת חלום ילדות… לבירינת היה אהוב עלי מאוד). אלא אם משחשיבים את הטענה שהועלתה פה בקשר ל"סיפור שאינו נגמר" ורצח ספר אהוב לעיני ילדים.
חסר סרט
למרות שלא מדובר בילדות שלי (אני ראיתי רובוטריקים לפני שהחזירו אותם בדיבוב בערוצי הילדים) אבל לדעתי גם "למוני סניקרט: סדרה של צרות" חייב להיות ברשימה.
הוא סרט ילדים מפחיד קלאסי, ואחד הסרטים הטובים של שנה שעברה
וואלה, צודק.
אם אפשר היה להוסיף...
הייתי הולכת על "פארק היורה" כי זה היה הסרט שהכי הפחיד אותי בתור ילדה. עוד חקוק בי הזכרון שהלכתי עם הוריי לסרט ופתאום הופיע הטי רקס על המסך ואני פשוט התחבאתי מתחת לכיסא ולא הסכמתי לצאת עד שהטובים ניצחו. הסרט הזה הותיר בי צלקת שנים.. אני לא חושבת שהיה סרט שיותר הפחיד אותי מזה..
אבל מכיוון שהוא לא ברשימה כי סה"כ לא מדובר בסרט כזה מפחיד, הקול שלי הלך לג'ומנג'י.
דווקא יש דינוזאורים במציאות.
או יותר נכון, חצי. קוראים לזה נמר ים, ויש לזה התחלה של דינוזאור:
והמשך של תולעת שמנה ועצומה:
בקיצור, יצור שנראה מטופש לחלוטין:
אבל מה, פינגווינים ושאר חיות ים צריכים להזהר ממנו:
את יודעת
היית יכולה לחסוך ממני את התגובה הזאת. בכיף.
אבל נו, אני לא פינגווין, אפשר לישון בשקט בינתים.
מה שכן, ואפרופו תולעים עצומות-סרטי ילדים-וטראומות ילדות, איך אפשר לשכוח את התולעת/מפלצת הכחולה הענקית בקוסם מארץ עוץ, שעזרה לננסים לחפור באדמה?
היא היתה פשוט דוחה ונוראית וכולם היו כל כך קטנים לעומתה שהייתי בטוחה שהיא תהי'ה הגורם לקץ האנושות (תבלע את כולנו, למי שלא זוכר).
התולעים של ביטלג'וס!
מכניסות אותה בכיס הקטן. בררר. הדבר הכי מפחיד שהצחיק אותי, או הדבר הכי קומי שהפחיד אותי…
ואחרי תגובה כזו, מגיע שיר
http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=645&singer_id=174&song_title=20f587
בת הים הקטנה
טוב, ראיתי אולי 4 מהסרטים ולאו דוקא כשהייתי ילדה (לבירינט רק בצבא או אחרי)
אותי הפחיד בזמנו בת הים הקטנה, אבל לא המכשפה, או לא רק – החלק שברחתי מהחדר היה בסופה לקראת הסוף, עם סירה קטנה המטלטלת בין הגלים וכו' (לא ממש זוכרת פרטים כי לא ראיתי אותו שנים).
אני יודעת שברחתי מהחדר, אני מניחה שנורא פחדתי – אני לא בטוחה למה. אולי חשבתי שכולם הולכים למות?
אורסולה אכן מפחידה..
אצלי אישית היא הבחירה לרעה הכי רעה בכל סרטי דיסני.
עוד דמות שהצליחה להעביר בי צמרמורת בכל פעם שאני רואה אותה…
אני חושבת שדיסני משקיעים המון ברעים שלהם
וברצון להקריפ אותנו.
תחשבו על זה:
אורסולה- תמנונית ענקית שהופכת זוגות צעירים למן יצורים מבחילים קטנים ואח"כ אוכלת אותם תוך כדי עשיית קולות מגעילים.
המכשפה בשלגי'ה- נכון, בתור האם היא הפחידה סטייל אופרת סבון, אבל הטרנספורמצי'ה שלה מצעירה ויפה למכשפה ומפחידה היא סצנה מבהילה שמובילה אותנו לתוצאות לא פחות מקריפות.
סיד מצעצוע של סיפור- אתם פשוט יודעים שכשהוא יגדל הוא יכנס לבצפר יום אחד עם רובה וירסס את כולם.
סקאר- הוא. הרג. את. אח. שלו. אני לא חושבת שכילדה קטנה באמת הבנתי את גודל הזוועה הזו, אולי הודות לעובדה שהרעמות שלהם בצבעים שונים.
ג'עפר באלאדין- טוב, בהתחלה הוא הופך את יסמין לשפחת מין, אחר כך הופך בעצמו למן ג'יני קריפי לחלוטין, ובשלישי…טוב, הוא לא באמת שם. אבל באמת, יסמין! עם שלשלאות וכאלה! עוד כילדה קטנה זה הטריד את מנוחתי.
וזה עוד בלי להתחיל להסתכל על הסרטים מנקודת מבט בוגרת [או-הו…אל תגרמו לי להתחיל עם זה…].
ואיך שכחתי
לא יודעת כמה מכם מכירים, אבל לדיסני יש גירסה מאוד נחמדה של פטר והזאב.
אחד הדברים היפים בה היא הצורה שבה מציגים את הזאב.
?).
אם את כל הדמויות האחרות מציגים בצורה ברורה יחסית וזהה (כולל פירוט הכלים וההתאמה לדמויות), את הזאב לא ממש מציגים (
המוזיקה המפחידה מתנגנת ואנו רואים את הזאב מתהלך בינות העצים והשיחים אך לא בבירור. המוזיקה דועכת והוא נעלם בתוך הסבך בהדרגתיות עד שאיננו רואים אותו כלל.
פתאום המוזיקה עולה מכלום לבום, והזאב מזנק אלינו החוצה בשיניים חשופות! המוזיקה ממשיכה לעלות לאט לאט תוך כדי שהזאב מתקרב אלינו במן קלוז-אפ מאיים, והיא ממשיכה לעלות והוא מתקרב עוד יותר…וכאן אני כבר רצה ומתחבאת מאחורי הספה.
[היום אני כבר לא עושה את זה. מצד שני, הרבה זמן לא ראיתי את הסרט. צריך לבדוק את זה מתישהו]
מעניין
אולי הרעים הם המקום בו המאיירים של דיסני והתסריטאים לוקחים בפסקה מה-PC והמתיקות….
מה?
מי אמר לך שאורסולה אוכלת את אותם בני ים שהיא הפכה אותם לצמחים? זה לא נכון,היא אוכלת חסילונים\שרימפסים.
גיני, את צריכה לדבר עם המורה שלי לקולנוע
אתם תהנהנו בצוותא.
תתחילי
אנחנו רוצים לשמוע.
אני חושבת שדיסני משקיעים המון ברעים שלהם
ומה עם מלפיסנט, הפיה הרעה שהופכת לדרקון ב"יפהפיה הנרדמת?" היא תמיד הפחידה אותי עד אימה
לא הצבעתי
הדבר היחיד שזכור לי כחוויה ויזואלית מפחידה הוא פרק מסויים של נילס הולגרסון. ישנה סצינה בה הוא מגיע לשטוקהולם בלילה ונודד בדד ברוחובותיה השוממים והקודרים. לפתע הפסלים בעיר מתעוררים לחיים ורודפים אחר היצור המסכן והקטון. ואז הפרק נגמר. לידידה שלי היה את הפרק הזה מוקלט בוידאו ובערך פעם בשבוע בקרתי אצלה וצפינו יחדיו בפרק. משום מה תמיד היתה לי תחושה שהנה הפעם הפרק לא יגמר ואני אזכה לצפות בהמשך המיוחל (ומותח). ואז הוא נגמר והתאכזבתי מחדש (במבט לאחור הצפייה שלי מאוד תמוהה. הרי זה היה פרק מוקלט בוידאו!).
בשאר הימים צפיתי להנאתי בפרדי קרוגר על המשכיו (השלישי אהוב במיוחד) ולא זכורה לי צמרמורת או תחושת אימה כלשהי.
בעצם היתה סצינה מסויימת ב"מכסחי השדים" שקצת הטרידה את מנוחתי (זאת שהאמא פותחת את הברז מזמן שהתינוק באמבטיה והשד הצהבהב יוצא ממנו). במשך כמה ימים חששתי לפתוח ברזים.
אם כבר נילס
אז יש גם בסדרה "הלב" פרק מזעזע במיוחד שבו מרקו חולם שאמא שלו מתה. בחלום הוא רואה שוב את איטליה, כמה זכרונות שלו משם, ואת אבא שלו, עם פרח במקום ראש!
אחרי כזה דבר, באמת קשה לישון.
דרך אגב, מהסקר הנוכחי, הצבעתי לג'ומנג'י.
איה המומינים?
כיום, בצפיה חוזרת היא נראית מעט מגוחכת, אבל כשהייתי קטן, הגרוק היתה אחת מהיצורים הבדיוניים שהפחידו אותי הכי הרבה.
קולה לבדו הביא אותי לרמות פחד בלתי יאומנות, והעביר צמרמורת קרה בגבי.
גם אותי
העיניים שלה, הו העיניים הגדולות והפעורות שלה…
והצורה בה היא הייתה עומדת מחוץ לבית המומינים ומחכה…
גם אותי
אם כבר סדרות ילדים, יש בהקוסם מארץ עוץ פרק מפחיד מאוד עם הפסלים שמי שנוגע בהם הופך לפסל.
מעניין שאתה מזכיר את זה.
אני לא זוכר שראיתי את הפרק הזה בסדרה המצוירת, אבל בשנות השמונים יצא סרט שנקרא 'בחזרה לארץ עוץ', שהעלילה שלו (בדיעבד אני יודע) היתה מורכבת מאלמנטים מכמה מספרי ההמשך של 'הקוסם מארץ עוץ'. הסרט הזה בהחלט מתאים עבורי להגדרה של "סרט הילדים שהפחיד אותך": היו שם את הפסלים ההם שמי שנוגע בהם הופך ל"קישוט", איש האבן (אפקט מדהים לזמנו), והכי גרוע – הראשים הכרותים המדברים. ממש הפחיד אותי, אז.
אני זוכר שממש אהבתי את הפרק הזה
הוא לא ממש הפחיד אותי, אבל בהחלט היה משהו קריפי באיך שהדמויות נגעו בפסלים ו"נמסו" לפסל בצורה של הפסל בו הם נגעו (חוץ מהרובוט, או איזו דמות מוזרה אחרת שהצטרפה אליהם, שהתיישב על כיסא והפך לכרית), וזה ליווה אותי די הרבה זמן (או בעצם ממש הרבה זמן, מסתבר שאני עדיין זוכר את זה טוב טוב).
מזל שדורותי הצילה את המצב בסוף.
אכן
זה פרק זכיר מאוד.
חלק מהעניין הוא שאתה יודע מה הולך לקרות:
הו אני מאוד עייף, אה יש כאן כיסא ……
אני אנצל את ההזדמנות
כדי לשאול אותך איך איש הפח הפך שם לפסל. אני זוכר מה קרה לאריה ולדחליל, אבל אותו שכחתי.
לצערי
אני רק זוכר את מה שקורה בפרק בכלליות, רק זכור לי משהו עם פסל של נשר(אבל אולי זה הפסל ה"נכון" שדורותי מצאה).
לא, הפסל ה''נכון'' היה הטיגריס
וגם הדחליל מצא אותו, אבל הרשע שיחרר עליו איזשהו פסל שהיה תלוי מהתקרה.
הגרוק היא דמות מעולה
כי היא בעצם לא עושה שום דבר. היא לא טורפת אף אחד או רודפת או כלום. היא רק מחכה. התגלמות הפחד.
ולא לשכוח את הקרח.
כל מקום שבו היא עוברת קופא.
אני די רחמתי עליה.
והמבט הכבוי בעיניים, ללא ספק מרמז על טראומה קשה בעברה (חרם?).
באופן אישי, השמנטפים אחוזי האמוק וכמיהתם לסופות ברקים (ולברומטר של מר המיולין) עוררו בי תחושות לא נעימות. זומבים, זה מה שהם.
טוב, מי רוצה להיות חבר של גרוק?
והשמנטפים עוררו גם בהמיולין תחושות לא נעימות, וגם נערת הסנורק התעוררה בתחושה לא נעימה כשגילתה שהם שרפו לה את הפוני (לא בכוונה).
אבל למען הצדק: הברומטר היה שלהם. המיולין לא היה צריך לקחת אותו מהם.
השמנטפים הם כוח טבע שאתה לא מבין, לכן אנשים מסויימים מפחדים מהם ואחרים נמשכים אליהם, אבל הם לא "רעים". יצורים אחרים מלבדם לא מעניינים אותם. אפילו כשהמיולין לקח להם את הברומטר, הם לא נקמו בו או משהו, פשוט באו ולקחו אותו בחזרה.
איך נפטרו ממנה בסוף? כבר שכחתי
נתנו לה את כובעו של הובגובלין
תמורת המזוודה שקונצי ובובי (שני היצורים הקטנים, נדמה לי שככה קראו להם) גנבו ממנה. עשו משפט, והסנורק ישב בדין. סניף היה התובע והמיולין הגן על קונצי ובובי. המשפט הגיע למבוי סתום, ואז מומינאמא הגיעה עם הכובע ופתרה את הבעיה.
זה אמנם היה מזמן,
אבל לא נתנו לה צדף? או שאולי היא הופיעה יותר מפעם אחת…
אולי בסדרה היא גם מקבלת מתישהו צדף
לא בספרים שאני קראתי, אבל לא קראתי את כולם (את יומנו של מומינאבא שאדם הזכיר למשל), וחוץ מזה יש גם את הקומיקס שלה, שגם עליו כנראה חלקים מהסדרה מבוססים.
בוב וטינגומי...
זו היתה בדיחה, נכון?
בוב וטינגומי הם קונצי ובובי
בתרגום העיברי.
גם אותי הגרוק הפחידה!
פחדתי ממנה! היא הייתה דומה למין מדוזה מגודלת וסגולה, אם אני לא טועה…
אני שקשקתי מ...
קופיקו.
יצור כתום עם ראש מפלצתי.
ויש לו קול מפחיד.
ולמה זה קשור לסקר, אתם שואלים?
כי לא מזמן קראתי שתכננו להוציא סרט בשנות ה-90' שייקרא "קופיקו החייזר".
אמאל'ה.
שלגיה ושבעת הגמדים.
זה הסרט שהכי הפחיד אותי. מי לוקח ילד בן 4-5 לראות אותו בקולנוע? (במקרה שלי, אמא.)
עד היום אני חושב שהמלכה היא אחת המכשפות היותר מחרידות שנראו על המסך (מה שמחזיר אותנו לסקר קודם), והמרתף האיום שלה – ברר…
מבין האפשרויות בסקר, אין ספק שזה במבי – במיוחד הפחידה אותי השריפה.
בעצם, במבי הוא היחיד מהרשימה ש- א. ראיתי. ב. בקולנוע. ג. בתור ילד. הצפיה בקולנוע, כמובן, תמיד אפקטיבית יותר.
הצבעתי למכשפות.
אין לי מושג מה הסרט הזה לעזאזל, ומכיוון שאני לא זוכר שאף אחד מהאחרים הפחיד אותי (יתכן שכן, מי יודע), יכול להיות שאם ראיתי אותו הוא הפחיד אותי.
מישהו יכול לספר בכלליות על העלילה, כדי שאוכל לראות אם ההצבעה שלי לא היתה חסרת תוכלת לחלוטין?
הו.
אם כן, ייתכן שאם היית חוזר אחורה בזמן ומראה אותו לעצמי כשהייתי ילד היית מפחד, כי אני ממש ממש בטוח שלא ראיתיו.
הי, מה עם ג'יימס והאפרסק הענק? אני זוכר קטע מפלצתי-משהו עם הדודות המרוחות מתחת לאפרסק.
אה לא, רגע. זה מצחיק.
וואלה?
ואני הייתי בטוחה שמדובר בסרט הזה על שלוש נערות שמשחקות במכשפות ומתחברות עם נערה שמגיעה לעיר שלהם שמתגלה כמכשפה חזקה. עד שבסוף אחת מהשלוש מתחרפנת מהכוח האדיר שבידיים שלה ונהיית רעה.
זכור לי שבסוף יש סצנה מגעילה עם המון נחשים וג'וקים שהרעה משחררת.
בנוסף גם הקטעים שבו הילדה שמציקה לאחת מהמכשפות מאבדת את השיער הקריפו אותי לגמרי…
את מדברת על ''הכישוף''
רוב הסרטים לא הפחידו אותי.
מאז ומתמיד היתה לי היכולת להפריד בין מציאות ודמיון, בתוך הדמיון. כלומר – מה מפלצת מומצאת שאמורה להפחיד אותי, ומה תכונה אנושית או מקרה אמיתי שאני עלולה לפגוש בחיי היומיום. בחרתי בבמבי, כי הפחד ממוות של מישהו אהוב הוא הפחד האחד שלא רק שחשתי כילדה, גם מעולם לא הצלחתי לאבד. במבי בורח מהאחו ליער היא, לטעמי, אחת הסצנות המצמררות של הקולנוע אי פעם.
למה מחשיבים את האחים גרים כסרט ילדים
אם הוא מדורג PG-13?
ובכלל,
במפגש המדובר עם טרי גיליאם הוא גם סיפר שבמדינות כמו אוסטריה וצ'כיה, הסרט מדורג כך שאסור להיכנס מתחת לגיל 18 לסרט. מוזר. טוב, כנראה שקפקא ידע על מה הוא כותב
.
סלח לי על הבורות,
אבל אין לי מושג למה התכוונת במשפט האחרון.
בא לך לפרט לי?
PG אומר parental guidance.
PG13? parental guidance לילדים מתחת לגיל 13. כלומר, זה לא אסור לצפייה מתחת לגיל 13, אלא שמי שהעניק את הדירוג אומר שההורים צריכים להפעיל את שיקול דעתם.
הסתכלתי על כל הרשימה ואף אחד מהסרטים הנ"ל לא הפחיד אותי.
אני בדרך כלל נמנע מסרטים מפחידים כך שלא ראיתי את רוב סרטי האימה, וסרטי הילדים לא הפחידו אותי כלל.
הדבר היחיד שממש הפחיד אותי כשהייתי קטן (לא ישנתי שבועיים) זה הקליפ של Thriller של מייקל ג'קסון.
טוב, זה ידוע שמייקל ג'קסון גורם סיוטי לילה.
כן, אבל אז
הוא עוד היה צריך להתאפר בשביל זה.
זה טבעי לחלוטין להשתפר עם הניסיון.
ואני לא חושבת שלמישהו בעולם יש יותר ניסיון בלהיות קריפי.
הפרק של פינוקיו
שבו הילדים הופכים לחמורים.
כל כך! זה גרם לי לטראומה לשנים.
הפרק של פינוקיו
נכון! בדיוק באתי לכתוב את זה והקדמת אותי.
ביומיים שלמים.
צ'רלי ומפעל השוקולד
הוא רוצח ילדים למען השם!
הקרבה ריטואלית זה פופטיץ.
ללא ספק הסיפור שאינו נגמר. היחיד שבאמת מפחיד אם כי יש גם קטעים מפחידים בגוניז ובאי טי.
אינדיאנה ג'ונס 2
לא הצבעתי לאף סרט ברשימה, לא זכור אף אחד מהם כמפחיד.
הסרט היחיד שאני זוכר בבירור שהפחיד אותי הוא אינדיאנה ג'ונס במקדש הארור. הסצינה של הכהן שעוקר את ליבו של הקרבן בעזרת ידו השאירה אותי ער בלילה (כל זה היה כשהייתי בן 10).
לפני שאני מצביעה לסיפור שאינו נגמר (לזאב)
אפשר תזכורת על ה"גוניס"? זה היצורים המקסימים שאסור להרטיב/ להאכיל אחרי חצות כי אז הם מפסיקים להיות מקסימים?
לא, זה גרמלינס
הגוניס הם חבורת הילדים שמחפשים אוצר של שודדי ים במערה ענקית, מלאת מלכודות ומוארת היטב משום מה, עם היצור המעוות עם העיניים במקומות הלא נכונים שאוהב טלויזיה.
לא, זה גרמלינס
תודה, לא נשמע מוכר. דווקא הגרמלינס הצליחו להפחיד את רוב חבריי לצפייה (עד כמה שזכור לי, התאספנו בחבורה שלמה).
אבל, אין על הזאב. והפסלים עם עיני הלייזר. והסוס הטובע. וזה גם הסרט הראשון שראיתי בקולנוע, ככה שאפקט הפחד היה בלתי נשכח. (הסיפור שאינו נגמר, כמובן)
הבעיה שלי עם הסקר:
הילדות שלי היתה לפני ילדותם של רוב הגולשים כאן, וגם לא ראיתי בה הרבה סרטים. פירוש הדבר שמהרשימה, הסרט היחיד שראיתי בזמן אמיתי (יענו, בילדות) היה אי. טי., והוא ממש לא זכור לי כמפחיד במיוחד.
סרט הסיוטים שלי – זה שהפחיד אותי מאוד כשהלכתי לראותו כילד – היה ,מקס הלוחם בדרכים' (שזה בכלל לא סרט ילדים).
אז בסוף הצבעתי ל'לאבירינת', כי היו בו קטעים שהיו כנראה מפחידים אותי מאוד כילד.
''אש''כ: פנטזיה'', או,'' הו, כמה שאני אינטיליגנט''
שני הסרטים שהכי הפחידו אותי בילדותי היו:
– גבעת ווטרשיפ. עד היום ארנב המוות מופיע לפעמים בסיוטי.
– פנטזיה, 'לילה על פסגת הר קירח', שהוא ממש מבעית.
איתך לגבי 'פנטזיה',
רק שלא הייתי מגדיר אותו כסרט ילדים.
תגיד את זה להורים שלי.
מצויר?, הם אמרו לעצמם, של דיסני?, הם היגגו, והופה, טראומה לילד.
מש''א
תוסיף לזה את העובדה שהסרט מלווה ביצירות מוזיקליות כאלה ואחרות, וקיבלת את כל הסיבות שבעולם ללמה הם עשו לנו את זה (אמא אהבה לבצע שלל מטלות ומשימות לצלילי הסרט, בעוד אני ישובה מול המסך מבועתת. אני בספק אם היא באמת צפתה בו אי פעם).
בילדותי, הורי היקרים (שהביאוני עד הלום וכו') הביאו אלינו הביתה כמעט כל סרט דיסני אפשרי, עד כדי כך שיכולת לחשוב שהם עובדים שם/משלמים להם כדי שיעשו את זה (תודה לאל שהם לא חשבו על במבי).
ככה נולדה לה טראומת פנטזי'ה, כשאני מניחה ששנינו מדברים על העטלף הנוראי ההוא וחבר מרעיו.
לקטע?)
אגב, אני מוסיפה באותו הקשר לטראומה את החלק על הדינוזאורים, או יותר נכון בריאת העולם אאל"ט. (
המאבק לחיים של הסטגוזאורוס המסכן מול הטי רקס הבלתי מנוצח פשוט קורע לב. יש סיבה שבגללה לא צפיתי בסרטי נשיונל ג'יאוגרפיק כילדה קטנה. על מה בדיוק חשבתם אמא ואבא?
ואיך אפשר לשכוח את הקטע של שוליית הקוסם.
שנים שפחדתי ממטאטאים.
''פנטזיה'' (בהנחה שאנחנו מדברים על אותו סרט)
אכן היה הניסיון של דיסני להפיק סרט שיהיה מכוון לקהל מבוגר בהרבה מזה שהוא כיוון אליו בדרך-כלל (ובכלל לעשות סרט "ניסיוני" יותר מהסרטים האחרים שהוא הפיק עד אז). הכשלון המסחרי והביקורתי שהסרט ספג עם צאתו שכנעו אותו לרדת מהרעיון הזה להבא.
גם אני!
אלו בדיוק שני הסרטים שזכורים לי כמפחידים ביותר מילדותי.
"פנטזיה" , כי זה היה הסרט הראשון שלקחו אותי אליו. זה היה יותר מידי בשבילי, אני לא זוכרת איזה קטע שבר אותי, אבל התחלתי לבכות בקול, ואמא שלי נאלצה להוציא אותי מהאולם, להרגיע אותי בחוץ, ולחכות שם לשאר המשפחה, כי לא הסכמתי בשום פנים לחזור פנימה.
"גבעת ווטרשיפ" – ארנבים קניבלים! והארנב המיתולוגי (ארנב המוות?) שמופיע בסוף פשוט גמר אותי. היתי סחבה אנושית כשיצאתי מהסרט הזה. ואח שלי, שלקח אותי לסרט, עוד לא נתן לי לכסות את העינים בקטעים הקשים! הוא אמר שאני צריכה להתחשל! ואחר הוא לקח אותי לים, אמר לי לחכות לו על החוף, עד שהוא יחזור מהשחייה, ונעלם לזמן שנראה לי כנצח. הייתי בטוחה שהוא טבע ושאני אשאר בודדה על החוף, טרף לארנבים רצחניים.
פלא שאחרי הטראומה הזו אני עדיין הולכת לקולנוע.
גבעת ווטרשיפ
אבל האמת היא שאחרי שהתאוששתי (בערך עשור) ראיתי שוב את הסרט, וגיליתי ש:
א) 'הארנב השחור' הוא בעצם דמות די חיובית.
ב) מדובר בסרט נהדר. עכשיו ששוטטתי קצת באינטרנט (http://www.mayfieldiow.freewire.co.uk/watershp/wdfilm.htm חביב במיוחד) גיליתי שמדובר בסרט אנגלי, שג'ון הארט מדובב את התפקיד הראשי, ושארט גרפינקל שר את השירים.
האמת היא ששניים מסרטי האנימציה האהובים עלי ביותר (זה ו-When the Wind Blows) הם בריטים. בכלל, סרטי אנימציה למבוגרים זה נהדר.
אתה איש אמיץ
אני עדיין לא מסוגלת להתמודד עם הסרט. (אפילו שג'ון הארט האהוב עלי מאוד מדבב שם. ארט גרנפוקל בלי סיימון לא עושה לי את זה).
אגב, קיבלתי בדצמבר קטלוג מחו"ל של אורבן אאוטפיטרס לכריסמס, ובין כל הבגדים והפריטים היו שם נעלי בית בצורת ארנבים, עם פה פעור החושף שיניים חדות ומבט רצחני. ישר חשבתי: גבעת ווטרשיפ! (ואחר כך: הממ.. הנה מתנה נאה לאניה מ"באפי" לחג המולד. עוד אחת שכנראה ראתה את הסרט בילדותה).
נשמע לי יותר כמו מונטי פייתון.
אפרופו ג'ון הארט: 'סיפורי עמים'.
(אפשרות שכמעט נכנסה לסקר, אפילו שזו בכלל סדרת טלוויזיה).
אפרופו ג'ון הארט: 'סיפורי עמים'.
לקח לי שנים עד שיכולתי להסתכל לנשים זקנות בעיניים בלי לפחד שאהפוך לפסל (כמו בפרק עם מדוזה). אם כבר הזכרנו סדרות טלויזיה, יש פרק של מוש השור שבו האדמה תחתיו הופכת לחול טובעני. עברו כמה חודשים עד שהצלחתי לשכב במיטה בלי לחשוב על זה.
אכן, גם לי הוא זכור בתור סרט מפחיד,
ביחד עם "חוות החיות" המצוייר. באדיבות מוזיאון ישראל, שם היינו רואים סרטים כל הזמן בזכות המנוי.
אבל מה, הסרט *הכי* מפחיד שראיתי לא היה סרט ילדים בכלל: בכיתה ז' עשיתי את הטעות והלכתי לראות את "בעל זבוב".לבד. אחרי זה חזרתי הביתה בהיסטריה גמורה ונעלתי את עצמי במקלחת.
גבעת ווטרשיפ, בררררר
נדמה לי שאחריו לקח לי כמה שנים טובות להעז ללכת לסרט…
הוא מודחק אצלי ממש טוב עכשיו, אז אני רק זוכרת שהיו שם ארנבים ודם.
הו, גם אני!
הייתי בת חמש, ופשוט שקשקתי מפחד. התחלתי לטפס על הכסא כדי להימלט מהזוועה, וכל התגובה שזכיתי לה היתה משיכה מסיבית באחורי הקטנים – "שבי יפה"!
בחרתי בסיפור שינו נגמר.
אני לא הייתי ילדה פחדנית, אבל כל פעם שהופיע הזאב\דב הזה עם העניים האדומות נדמה לי, הייתי רצה להתחבא מאחורי הספה..
את במבי שנאתי כי הוא עשה לי עצוב, לא הפחיד אותי.
פרט לזאתורה ולמכשפות
(על המכשפות בכלל לא שמעתי) ראיתי הכל, ומבין הרשימה זאת אין משהו שהפחיד אותי.
מבחינתי, חנות קטנה ומטריפה ישאר הסרט שהכי שפחיד אותי כשהייתי קטן. בטח לא תחישבו אותו סרט ילדים, אבל מה לעשות שאמא שלי נורא אהבה להראות לי את זה. האמת, אודרי 2 בכלל לא היה הבעיה, אותו אהבתי. סטיב מרטין לעומת זאת גרם לי לצרוח על אמא שלי להעביר קדימה. אין מה לומר, התפקיד הטוב ביותר שלו.
אז מה,
אני היחיד שלא הצליח להרדם חודש אחרי שההורים שלו שלחו אותו לראות לבד את "מי הפליל את רוג'ר רביט?"?
הו, כמה שאני זוכר.
כנראה שהייתי מבוגר מדי
האישה-המצוירת-שדומה-לג'סיקה-אבל-לא-בדיוק הפחידה אותי יותר.
אני קצת חוזר על עצמי
אבל גם 'רוג'ר ראביט' הוא לא סרט ילדים.
וגם לא של דיסני.
הוא גם של דיסני, למען האמת
ניסיתי קצת לבחון את הנושא ומוחי הסתחרר לחתולין.
הלוגו שאני זוכר מתחילת הסרט הוא של טאצ'סטון (אמנם מסתבר שהם חברה בת של דיסני, או משהו, אך זה עדיין לא נחשב – לפי זה גם 'אחי איפה אתה' הוא סרט של דיסני).
מה שהצלחתי להסיק הוא שהסרט נוצר על ידי חברת אמבלין (של ספילברג, נדמה לי) בשיתוף עם אולפני וורנר ודיסני, שדמויות משלהם ממלאות תפקידי אורח רבים בסרט. גם בואנה ויסטה (עוד איזו בת של דיסני. אני זוכר את השם שלהם על חלק מסרטי דיסני הקלאסיים.) מעורבת איכשהו.
זכור לי גם משהו על איזה אנימטור בריטי שיצר את האנימציה המקורית של הסרט, אבל אני לא זוכר שם.
הסרט בוודאי לא דיסני טהור, אבל כנראה שבהחלט נכון לומר שהוא גם של דיסני.
האנימטור הבריטי הוא ריצ'ארד ויליאמס
נחשב לאחד האנימטורים המוכשרים ביותר בעולם כולו. אחרי "רוג'ר ראביט" הוא הסתבך בהפקה של סרט בשם "Arabian Knight" שהוא ניסה לעשות לגמרי בכוחות עצמו (כלומר, לצייר הכל – עד הפריים האחרון) והתסבוכת אתו נמשכת עד עצם היום הזה. גרסה שחוטה של הסרט הנ"ל ניתנת לרכישה בשם The Thief and the Cobbler, אבל ויליאמס עדיין חולם על היום שבו יתנו לו להשלים את העבודה על הסרט כמו שהוא התכוון.
אתה דווקא זוכר נכון.
הסרט היה שיתוף פעולה של אמבלין, חברת ההפקות של ספילברג, עם טאצ'סטון, שהיא-היא דיסני (הם משחררים סרטים לכל המשפחה תחת השם "דיסני" וסרטים למבוגרים תחת "טאצ'סטון").
בכל מקרה, אם סופרים את הסרטים המצוירים ה"קלאסיים" של דיסני, 'רוג'ר ראביט' לא נכלל, בדיוק מהסיבה הזאת – שהוא לא סרט לילדים.
אבל זה מצוייר!
אבל זה מצוייר!
כן, נכון, גם SIN CITY מצוייר….
אוי נכון! זה היה עצוב נורא!
ממש עשה לי פיכס לגבי כל הסרט…. עושה לי קצת פיכס גם עכשיו.
אנא, מה עולה לך לסמן
?
במקום שנתפלפל אחר כך אם זה כן ספוילר או לא?
כמו שאומרים בצה"ל הטוב שלנו – "אם יש ספק אז אין ספק".
איפה הקוסם מארץ עוץ ?
נכון שזה לא עונה במדויק להגדרה של סרט ילדים (בשל ההקשרים התרבותיים הרחבים שלו), אבל זה חתיכת סרט מפחיד.
המכשפה הירוקה המדהימה בכיעורה כיכבה בסיוטים שלי כשהייתי ילדה קטנה.
הייתי מגבילה את הצפיה בסרט לגיל 11 ומעלה, כי אני בטוחה שגם ילדים אחרים שראו סבלו מביעותי לילה.
בילדותי ראיתי בעיקר סרטים של דיסני.
הגיבן מנוטרדאם המצוייר ממש ממש מפחיד.
ביפה והחיה יש גם קטעים מפחידים.
באלאדין – המערה השואגת.
במבט על כל התגובות שנכתבו כאן (כולל שלי, כמובן),
מדובר בסקר טיפולי ו/או תרפויטי להפליא. כמות טראומות הילדות שנחשפו כאן לא תבייש שום… מקום בו נחשפות טראומות ילדות בהמוניהן?…
(הדבר היחיד שעולה לי בראש זה החוג לפסיכולוגיה של האוניברסיטה העברית. מכל הדברים בעולם לא למצוא להם דוגמאות… מה יחשבו עלי בבית? אוי, החרפה)
כן, זה בטח לא נעים
להיות תסריטאי וליפול על סקר כזה ולחשוב על הילד שבטעות יראה את הסרט שלך… כי אין כמעט סרט שלא יכול להפחיד ילד.
פעם כשהייתי מדריכה בצופים הראיתי לילדים ת "כף רגלי השמאלית" וכמעט פיטרו אותי אחרי שילדה אחת לא ישנה כל הלילה אחרי כן. ואני דווקא רציתי ללמד אותם שוויון וקבלה של הנכה…
.........
נזכרתי בסרט שאני לא זוכר מה השם שלו אבל ראיתי אותו הרבה פעמים כשהייתי ילד…… נראה לי שהילד מ"שנות הקסם" שיחק שם, והייתה ספינה מדברת שאספה יצורים חיים מכל מיני עולמות, למישהו יש מושג מה שם הסרט הזה?
אני זוכר את זה כסרט ממש קסום וזה קפץ לי לראש אחרי כל הדיבורים האלו (-:
'נווט מכוכב אחר'
יופי של סרט.
אין כמו Beach Boys
למרדף חללית מכונית.
בכל מקרה, מישהו ראה את ה-DVD שלו איפה שהוא? חיפשתי ולא מצאתי. ה-VHS שיש לי כבר לא מספק.
ניסית לגגל?
http://www.google.co.il/search?sourceid=navclient&ie=UTF-8&rls=GGLG,GGLG:2006-07,GGLG:en&q=navigator+dvd
http://www.ultimatedisney.com/flightofthenavigator.html
http://www.amazon.com/gp/product/B0001I562I/102-6770460-6894534?v=glance&n=130
למען האמת, הייתי צריך לנסות לייזרקלאב
עכשיו ראיתי שם.
73 לאזור 1, 84 לאזור 2. שווה את זה?
אני לא בטוח ששווה.
אחי הקטן קנה לי את ה-DVD של הסרט, אזור 2, אך אין שם תוספות בכלל. אם זה עדיין רלוונטי (בכל זאת, עברה למעלה משנה), אתה מוזמן לקנות רק אם בא לך עותק ברמה נורמלית של הסרט שיאפשר לך לזרוק עוד קלטת וידאו לפח.
navigator , כמובן.
ג'ומנג'י
אבל זו לא חוכמה, אני באמת הייתי ילד כשהוא היה חדש.
לי היו 3 סרטים סיוטים בילדות
1. אי.טי. – מרגע שראו את היצור הנוראי הזה, הנחתי את הראש על הברכיים של אמא והתחלתי לבכות והפסקתי רק כשנדלקו האורות.
2. הגרמלינס (איך הוא לא פה) – ע"ע התנהגותי ממספר 1.
3. שובו של הג'דיי – אמנם כאן כבר לא בכיתי אבל פחדתי למוות!
את אי.טי. ראיתי שוב רק בגיל 18 מפאת הטראומה.
את הגרמלינס ראיתי גם די מאוחר ולפחות עד כיתה ז' הייתי בטוח שמתחפא איזה סטרייפ אחד מאחורי כל עציץ בכל פינה חשוכה.
שובו של הג'דיי – חזרתי לראות את הסידרה יחסית מהר (כיתה ב' או ג') אבל הטראומה של ג'בה דה האט לא תשכח לעולם…
מיותר לציין שאחרי שאלה היו 3 סרטי הקולנוע הראשונים שראיתי בקולנוע, הסרט הבא שהייתי מוכן לראות היה דובוני איכפתלי… הולך על בטוח :)
והזוכה בתואר ''סרט הילדים שהכי הפחיד את ההורים שלך''
הולך לסופרמן. אחרי שראיתי אותו רצתי בכל הבית עם סדין קשור לצווארי ויד שלוחה קדימה. אבא ואמא המסכנים, חודש שלם הם לא פתחו חלונות בבית.
מישהו מכיר סרט בשם ''לקרוגס''?
זה הסרט שראיתי בילדותי ועשה לי טראומה קשה וסיוטים בלילות הבאים…
אוי המפלצות שאוכלות את העולם מהעבר… משום מה אני זוכר את הסרט הזה הרבה יותר טוב מסרטים אחרים שראיתי לא מזמן… מוזר…
זה לא היה ''לנגולירס'', של סטיבן קינג?
אולי אני מבלבל, אבל זה זכור לי כמיני-סדרת טלויזיה, לא כסרט.
זה התחיל עם שדה תעופה נטוש?
כי אם כן, אז זו אכן היתה מיני-סדרה.
''הלנגולירס'' באמת התחיל ככה, אאל''ט.
''הלנגולירס'' באמת התחיל ככה, אאל''ט.
הזיכרון יכול להטעות…
אבל מצאתי את הזיכרון האבוד בשעה טובה…
אני בחרתי בטראומת
הילדות, במבי. ההורים שלי היו לוקחים אותנו כל שבת בבוקר לקולנוע וכך זכיתי לראות את הסרט שגרם לי לבכות שוב ושוב, רק שהחכמתי ולמדתי לכסות את העיניים בחלקים הקשים. אבל זה סרט שהעציב אותי ולא הפחיד אותי.גם את איטי ראיתי בקולנוע והוא בעיקר העציב אותי, בשלב שבו הוא גסס… אף סרט מהרשימה לא ממש הפחיד אותי (המכשפות סרט מצויין!).
בהתחשב בעובדה שאמא שלי הייתה באף של סרט אימה, אז גדלתי על האלווין, ליל המסכות הבועה ופולטגייסט. אלו הפחידו אותי. טראומה לא קטנה לילדה בת 5.
בגרמלינס יש קטע שבו מישהו מספר על אבא שלו שהתחפש לסנטה אבל נתקע בארובה ומצאו את הגופה שלו אחרי כמה שבועות, סיפור שהקריפ אותי לגמרי!!
את בת הים הקטנה בכלל לא ראיתי…
לא זכור לי שהסיפור על האבא שנתקע בארובה
סופר ב"גרמלינס". שמעתי את הסיפור הזה בסרט שראיתי ממש לאחרונה, אך אנני מצליח להזכר באיזה סרט מדובר.
הסיפור אכן מופיע בגרמלינס
מתברר שמדובר באגדה אורבנית נפוצה. האתר סנופס מתיחס לאזכור בסרט:
http://www.snopes.com/holidays/christmas/stuck.asp
מחריד!
זה היה גם שם.
אאל''ט,
קייט גם ספרה לזאק שאדם בתחפשת אברם לינקולן אנס אותה ביום הולדתו/מותו של הנ"ל.
החגים לא אוהבים אותה, אה?
לא אנס, חשף את עצמו בפניה
לפי ימד"ב, הסיפור הזה, שמופיע בסרט ההמשך, הוא פארודיה עצמית על סיפור חג המולד.
אני דווקא הבנתי מדבריה שהוא אנס אותה.
נשמע רציני מדי לאופי הקליל של גרמלינס 2
האחים גרים למבוגרים בלבד
סרט גדול הוא די מפחיד אבל אני ההיתי מכניסה אותו במשהו ביניים בין מפחיד למותח ליכסי
ברור שספר הג'ונגל!
זה אחד הסרטים הכי מפחידים שראיתי בחיים שלי, החל ממלך הקופים שמגה-הפחיד אותי ובייחוד הנשרים עם "מה עושים עכשיו"? בררר!!!
וגם ''אני והחברה''.
ראיתי אותו בטעות אצל סבא וסבתא כשהייתי רכה בשנים והוא הפחיד אותי נורא. יש לי טראומה מעלוקות,הן נורא מפחידות אותי עד היום.
המסע מופלא.
הקטעים של יובאבה, כשהניירות רודפים אחרי האקו, ובעיקר כשההורים של צ'הירו הופכים לחזירים. קריפי, והייתי בת שלוש עשרה כשראיתי.
כוס חמאה, לא כף.
לא שמעת שיש מיתון?
כ??פ? חמאה, לא?
there is no כ??פ?
למען האמת
שלגיה של דיסני זה סרט שעושה לי חרדות עד היום…
קשה לי לשמוע אפילו את השירים שבו, לא יודע למה…
מה ששלגיה עשתה לי, זה מה שבמבי עשה להרבה(למרות שאם זכור לי נכון, שרדתי את הצפיה בסרט).
חוץ מזה, לא זכור לי סרט ילדים שגרם לי לחרדות מסוימות (בפעם הראשונה שראיתי את אי.טי די נבהלתי, אבל לא יותר…)
למען האמת
הסרט הפחיד גם אותי…. החלק שהמכשפה מכינה את התפוח המורעל. עושה לי צמרמורת עד היום.
מרי פופינס
האמת שהסרט לא מופיע ברשימה ואני כמעט בטוחה שהוא היה הסרט האהוב עליי ביותר עד שהאחות הגדולה שלי סיפרה לי שמרי פופינס מתה מוות מסתורי. לא יאמן מה היא עשתה לי…
כמובן שהפסקתי להאמין לה אחרי שראיתי את צלילי המוסיקה.
אבל אני ממש זוכרת איך פחדתי כל פעם ששראיתי את הסרט מאז.
לא ראיתי את כל הסרטים ברשימה (
להארי פוטר ולמכשפות
אבל אני יודע שבמבי המעצבן, ג'ומנג'י האדיר, וההארי פוטרים, חוץ מקטעים בודדים (
היצור שותה את דם חד הקרן, והכניסה למבוך בסרט הרביעי) לא הפחידו אותי במיוחד.
שהילד הופך לעכבר.
מהמכשפות ואי.טי יש לי זיכרון מעומעם, אבל אני זוכר שהעובדה שלאי.טי יש 3 אצבעות הפחידה אותי מאוד, ומהמכשפות אני זוכר רק את הקטע
אבל- אני זוכר שראיתי את מופע הקולנוע של רוקי, והפרומואים שעשו לו די הפחידו אותי (יותר מהסרט, למרות שהיום הם יראו לי כמו החיקוי של מוטלי קרו בקליפ של דני קליפורניה).
אחד הטקעים הכי מפחידים בסרטי ילדים- הוא הקטע, שבסרט "רוק בבית הספר", שג'ק בלאק מסיע את הילדים בואן, ושר איתם, ואז פתאום הוא מסתובב וצורח בפרצוף מאוד שטני (אמא אמרה שהוא מזכיר את ג'ק ניקולסון בניצוץ).