סרט המאפיה הגדול מכולם:
199  |
הסנדק |
44  |
הסנדק 2 |
| 22 |
היו זמנים באמריקה |
| 37 |
פני צלקת |
| 80 |
החבר'ה הטובים |
| 30 |
צומת מילר |
| 19 |
דוני בראסקו |
| 34 |
הבלתי משוחדים |
| 50 |
השתולים |
| 23 |
בואו נדבר על זה |
מספר מצביעים: 538
סרט המאפיה הגדול מכולם
– פורסם ב 28 ביולי 2007Posted in: סקרים
בחרתי בשתולים
זה בעיקר מצביע על כך שאני באמת לא אוהב סרטי מאפיה. מבין האחרים שראיתי, אין אחד שלא חשתי בו מחזור אינסופי של דמויות סטראוטיפיות. בעצם, אם סטראוטיפים ומחזור עצמי זה מה שמגדיר בעיני סרט מאפיה, נערות החלומות (שצלחתי היום, בקושי רב) באמת חסר לי בסקר.
אהשו''כ. והסנדק.
הזכייה שלו יותר צפויה מהזכייה של סקאר ב"נבל הדיסני הטוב ביותר".
אהשו''כ. והסנדק.
אהמממ…
מה אומרים ראשי התיבות האלה?
ניסיתי לפענח אבל אני לא מצליח, סליחה על ההבורות.
אלה ראשי תיבות
ניסיון לתפוס טרמפ על זה: http://www.fisheye.co.il/static/diction.htm#aharuc
אם אהרו"כ הוא "אני הראשון וכו"', אהשו"כ משמעו "אני השני וכו"'.
אהשו''כ. והסנדק.
"אני הוא השני וכו"'. ייאוש בהבנה שלעולם לא אזכה באהרו"כ.
הצבעתי לסנדק
היחידי שראיתי
אני חושב שהבא שלי יהיה או "הסנדק 2" או "פני צלקת"…
לפי דעתי סקר מעניין יותר הוא
"סרט המאפיה הגדול ביותר שאינו הסנדק".
לפי דעתי סקר מעניין יותר הוא
זה אותו סקר, פשוט תסתכל על המקום השני.
לא ממש
זה היה אולי נכון אם כל אחד היה יכול להצביע ליותר מסרט אחד. לא בטוח שכל מי שהצביע לסנדק היה מצביע גם לזוכה במקום השני (החבר'ה הטובים?).
למעשה, דווקא סביר שלא – קח לדוגמה מצב לפיו ישנם שני סוגים מאוד שונים של סרטי מאפיה סוג דמוי הסנדק וסוג דמוי החבר'ה (ואכן מדובר בשני סרטים שונים מאוד). האם לא סביר שאנשים שאהבו את הסנדק 1, בהנתן והוא לא היה אופציה עוד, היו מעבירים את קולם לסנדק 2 דווקא ולא לחבר'ה?
אופס. קחי לדוגמה...(?)
ה''קח'' היה בסדר. והטיעון שלך עושה שכל
לדוגמא
אני הצבעתי לסנדק 2, אם הוא לא היה בסקר הייתי מצביע לסנדק ואם שניהם לא היו- אז לחבר'ה הטובים. אם כל האהבה שלי לצומת מילר ולהיו זמנים באמריקה.
הגדרות
אם היה מדובר בסרט המאפיה הטוב מכולם, או שזה שהכי נהנתי ממנו, או זה שהכי מתחשק לי לראות שוב – היה על מה לדבר.
אבל 'הגדול מכולם'?
נו, באמת. כאילו שיש כאן ברירה.
מש''א.
למרות שאני מחשיב את "צומת מילר" ואת "היו זמנים באמריקה", לסרטים הרבה יותר טובים ממנו, 'הסנדק' הוא פשוט הדבר הראשון שעולה לי בראש כשאני חושב על סרט מאפיה אפי. הסרט הזה היה כל כך טוב בזמנו, ששמו פשוט נקשר לכל ז'אנר סרטי המאפיה, והוא תבוע כל כך עמוק בתרבות העכשווית של 30 השנים האחרנות, מבחינת ההגדרה לסרט מאפיה גדול מחיים, שאני פשוט לא יכול לחשוב על סרט אחר בהסטוריה שהתקרב לרמתו מבחינה זו.
הוא לא הסרט הטוב ביותר בסקר, אבל ללא ספק הסרט 'הגדול מכולם', מבין האופציות בסקר, ואפילו מעבר לכך.
מש''א.
הוא לא "היה כל כך טוב בזמנו", הוא עדיין "כל כך טוב".
ראיתי אותו לפני לא כל כך הרבה שנים לראשונה, והייתי מרותקת. לא הרגשתי שהוא התיישן או משהו כזה. והסצינה הסופית היא אחת מסצינות הסיום הכי גאוניות שהיו אי פעם – כמה שהיא פשוטה, היא נותנת פשוט מכה בבטן.
הסנדק
ללא ספק,
אבל הוא לא רק סרט המאפיה הטוב ביותר בכל הזמנים, הוא גם בכלל הסרט הטוב ביותר בכל הזמנים,
ואני מסכים אם מי שכתב שהסקר צריך בכלל להיות "סרט המאפיה הגדול ביותר שאינו הסנדק".
כן, אני יודעת שהתשובה הנכונה היא הסנדק.
אבל הייתי חייבת לבחור בבואו נדבר על זה. זה קטע משפחתי כזה, ואני כבר עברתי את הגיל של למרוד במסורת.
הצבעתי לסנדק השני
כמו שאומרים… It's nothing peronal, strcitlly business.
פשוט אוהב אותו יותר! מגיע לו שיקבל כמה קולות..
החברה הטובים ובגדול!!
זה לא שהסנדק לא טוב, הוא טוב, אבל איטי בטרוף, האקשן מעולה אבל מגיע פעמים מעטות מידי, נקודת זכות היא הדיאלוגים הנהדרים ו… פחות או יותר זהו..
לאומת זאת לחברה הטובים יש קצב מטורף, אקשן מהיר וסיפור עלייתו המהירה ונפילתו העוד יותר מהירה של מאפיונר. והסוף המפתיעה שאף אחד לא ציפה לו בקיצור סרט המאפיה האולטימטיבי ולדעתי היותר טוב מהסנדקה בגלל הקצב המהיר והדיאלוגים הזריזים.
סקר דיי מבלבל, אני חייב לומר...
הרי ברור ש'הסנדק' הוא סרט המאפיה הגדול מכולם, השאלה היא אם הוא הטוב ביותר?
בתור חובב מושבע של סרטי מאפיה, באמת מפריעה הנוכחות של האופציה – 'השתולים'..
כי הוא סאטירי, כי הוא פארודי וכמובן בגלל שהוא פחות מתעסק בפשע מאורגן – במאפיה.
'היו זמנים באמריקה' הוא סרט טוב. ללא שום ספק.
הבעיה העיקרית שלו שהוא פשוט מתיש, הוא ארוך יותר מהגלות, ובאמת שבמבט לאחור לצלוח אותו שוב מתחילתו ועד סופו תהיה משימה כמעט ובלתי אפשרית.
'פני צלקת' הוא סרט קאלט. שוררת סביבו הילה של מיתוס, ובצדק. אבל בתור סרט מאפיה, הוא מעט קאמפי. לכן לא בחרתי בו.
'צומת מילר' – יצירת מופת. ללא שום צל של ספק. התסריט כל כך חכם, לא היה מבייש אף סופר או מחזאי גדול. האסטתיות של הסרט היא יוצאת דופן כך גם הצילום. לכמה סצינות בלתי נשכחות מממנו באמת מגיע כבוד בהיסטוריה של הקולנוע. החסרון היחידי שלו, הוא כמו של 'בבל'.
בבל צועק למבקרים – "אוסקר! אוסקר!"
בעוד זה צועק מכף רגל ועד ראש – "אני קלאסיקה!" מה שהסנדק ושאר חבריו לא עשו. למרות שצומת מילר הוא באמת קלאסיקה, הוא לא הסרט הראשון שעולה לי לראש שמדברים על סרטי מאפיה.
'בואו נדבר על זה' – באמת מאוד מאוד מוצלח. אבל סרט המאפיה הגדול מכולם – נו באמת..
את 'דוני בראסקו' ו'הבלתי משוחדים' ראיתי כל כך מזמן שבאמת יהיה לא פייר לשפוט אותם.
נשארו 'החבר'ה הטובים' ו'הסנדק'. ובאמת שקשה לי להחליט.
החברה הטובים שבר כל כך הרבה סטיגמות וסטריאוטיפים והציג מאפיה שונה, מאפיה מודרנית.
כבר אין שום כבוד לכלום. לא לבוס לא למשפחה. הוא מציג מאפיונרים כחאפרים לעיתים אבל בעיקר כטיפוסים שפלים ואלימים.
סוציופאתים חסרי מצפון, מה שהסנדק הI כמעט ולא עשה. בקלות יתר יכלנו להזהות עם המאפיונרים של משפחת קורליאונה. מה שהיה קשה, כמעט ובלתי אפשרי עם הנרי היל וג'ימי קאנווי. אמנם בסנדק השני קופולה דאג להציג את ויטו כרוצח אחרי שבראשון הוא יצטייר כחסיד אומות עולם ולמרות כל זה הסנדק הוא הגדול מכולם, כי כמו שמישהו קודם אמר, שאומרים מאפיה הדבר הראשון שעולה לראש זה הנעימה המפורסמת ומרלון ברנדו..
חוץ מזה, ובאמת שאני מרגיש קצת שאני חוזר על עצמי, איפה הסופרנוס?! (וכן, אני יודע שזו סדרה, אבל לסקר הזה זו אופציה מאוד מתבקשת – הצעה שאי אפשר לסרב לה..
אלוהיי הקולנוע וודאי לא יסלח לי, אחרי שנתקלתי בסקר שכולל את 'הסנדק' ובחרתי בסרט אחר. אבל אני לא אסלח לעצמי אם אני לא אצביע ל'צומת מילר'. "לוק אין יור הארט", התחנן ברני בירנבאום, ואני מוצא את עצמי נאלץ לשמוע בקולו.
ובליבי, כמסתבר, ל'צומת מילר' יש מקום רב. לו הייתה לי רשימה של מאה הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים, 'צומת מילר' היה מתברג למקום גבוה בעשירייה הפותחת. למעשה, הסיבה העיקרית שאין לי אף רשימה כזו, היא שאין לי את האומץ לכונן אותה ולגלות ש'צומת מילר' נמצא רק,נניח, במקום הרביעי.
זה התסריט המבריק שמהפנט אותי בכל פעם מחדש: תסריט שאין בו סצנה אחת שלא מקדמת את העלילה, ואין בו גרם אחד של משקל עודף- כל משפט מדוד, כל מחווה הכרחית. זו העלילה הסבוכה והמהודקת שמתמרנת את הדמויות לקראת סוף ידוע מראש, כמו כלי משחק, במיומנות אדירה. וזה שלמרות זאת, הדמויות הן לא מעין פונקציות שקיימות כדי למלא תפקיד עלילתי, אלא בני אדם שדווקא התכונות האנושיות שלהם מובילות אותם לעבר הסוף הבלתי נמנע.
הכל מגובה בדיאלוגים מושחזים כתער, צילום שעושה נפלאות ברחובות השוממים בהם מהלכים חברי הכנופיות, ותצוגות משחק מבריקות אחת-אחת. גבריאל בירן ואלברט פיני, למשל, נותנים שניהם את ההופעה העוצמתית ביותר בקריירה שלהם. ג'ון טרטורו עושה עבודה אדירה בתור קריקטורה אנטישמית, ומצליח להיות מחליא ומקסים באותו זמן. ואם הייתי צריך לבחור את הדמות הכהנית האהובה עליי מכל סרטיהם, הייתי בוחר באדי דיין, שלמרות שהוא דמות משנית ביותר, האחים כהן והשחקן ג'יי אי פרימן מצליחים להעביר דרכו עולם ומלואו.
אבל יותר מהכל, מה שהופך את 'צומת מילר' לסרט שאני לא יכול לעמוד בפניו הוא תיאור מדויק להפליא של התנהגות אנושית שמיוצגת על-ידי גנגסטרים אמריקאיים משנות ה-30, אבל אני יכול להזדהות איתה גם כישראלי שחי בשנות האלפיים: הטרגדיה של אנשים שנמצאים כל-כך עמוק במשחק שהחברה שלהם מכתיבה להם, שהם מותשים עד כלות. עד כמה רחוק אותם אנשים מוכנים ללכת מתוך ובשביל האמונה שיש להם אדם אחד שהם יכולים להשען עליו בלי לחשוש. ועם זאת, המנטליות שלא מאפשרת להם להפסיק לשחק כשהם נמצאים בעמדת הכח. וזה סרט על האבסורד המדכא של המשחק, שלפי חוקיו כובע יכול להיות חשוב מספיק לאדם כדי לסכן את בטחונו בשביל לקבל אותו בחזרה, אבל הוא לעולם לא ירדוף אחריו כשהוא עף ברוח, כי גבר אמיתי לא רודף אחרי הכובע שלו.
יצא לי לראות את הסרט, מן הסתם, כבר כמה וכמה פעמים, עם הרבה קהלים שונים. רובם לא התלהבו ממנו במיוחד. אני יכול לראות למה- 'צומת מילר' הוא סרט שקט, קר, מייאש. כל הרחובות בסרט שוממים לחלוטין, ומבין כל האנשים שפוסעים בהם לאורכו רק אחד הוא עובר אורח פשוט. העלילה מתקדמת בקצב קבוע, אבל הוא איטי ודורש ריכוז. הדיאלוגים שופעים הומור שחור, אבל הוא מדכא לפני כל דבר אחר והצחוק הוא רק תוספת אופציונלית. מבחינתי בכל מקרה, מדובר ביצירת מופת, ולא במובן האינפלציוני של המונח.
אגב, זה הזמן להדגיש שגם 'היו זמנים במערב', 'החבר'ה הטובים' והסנדקים הם סרטים אדירים. אבל 'צומת מילר' הוא 'צומת מילר', וזה הבדל עצום.
מש''א, חוץ מדבר קטן אחד:
הסרט נמצא אצלי במקום ה-2 ברשימת ה-100, לא במקום הרביעי
.
צודק מאה אחוז! וטוב שיש לך סבלנות לכתוב כל כך הרבה. אחד משלושת הסרטים הטובים שראיתי וסרט המתח/מאפיה הטוב ביותר.
צומת מילר הוא גאונות בכל היבט
ציינת את אדי דן, אז רציתי לומר שזו דוגמא איך אפשר ליצור מסתם גבוה – מישהו ענק.
בסצינה שאדי דן נכנס לביתה של הבחורה ומזיז את הראש כדי לא לפגוע בנברשת, האחים כהן תלו נברשת מונמכת במיוחד וצילמו מלמטה (כמו שרדפיש העיר שמייקל ביי לא יודע לעשות) וכך יצאה תמונה מרשימה מאוד.
סרט יחודי, אבל הצבעתי לבלתי משוחדים, בגלל סצינה אחת מדהימה בסוף עם העגלה והצלף.
עוד מש''א לארמדילו
מזמן לא ראיתי כל כך הרבה סרטים טובים בסקר אחד. "הסנדק" הראשון מדהים, השני אדיר. "החבר'ה הטובים" מרתק ויש לו חצי שעה אחרונה מסחררת. "הבלתי משוחדים" כולל את אחת מהסצינות המתוזמרות להפליא בתולדות הקולנוע. "בואו נדבר על זה" הוא קומדיה מפילה מצחוק.
אבל "צומת מילר" הוא הסרט הכי טוב של האחים כהן.
זאת ועוד – אני חושב שהאחים כהן הצליחו לברוא בסרט הזה דמות ראשית שאין הרבה דומות לה בהסטוריה של האמנות (אולי קצת ג'ייקוב הורנר ב"סוף הדרך") אבל מזכירה מאוד את החיים כפי שאני חווה אותם – זהו אדם שמסוגל להסתכל על הכל מנקודת מבט חיצונית, מחוץ למשחק, מעל המשחק, אבל סופו שהוא לא מסוגל יותר להתבונן על העולם מתוך האגו שלו. גם הוא כלי במשחק מכאניסטי שהפעולות בו לא נובעות לעולם מתוך עולם רגשי ומוסרי פנימי כמו מתוך איזה התבוננות מרוחקת, מנותקת. "אני לא יודע", אומר טום בסוף הסרט. "אתה תמיד יודע למה אתה עושה דברים?". אני לא. בגלל זה "צומת מילר" הוא הבחירה שלי. וגם כי "הסנדק" ממילא יזכה, אז למה הוא צריך את הקול שלי?
גם אני איתך!
כל הכבוד על התיאור.. נראה כפתיח מושלם לביקורת "מה היה"…
גם אני הצבעתי לצומת מילר, סתם בגלל שהוא הסרט הכי טוב ברשימה.
אבל האמת ניתנת להאמר שהוא לא ממש עומד בקריטריונים – זה יותר הומאז' לסרט מאפיה מאשר סרט מאפיה אמיתי. אולי היה עדיף להוצא אותו מהסקר ולחסוך את הדילמה.
אם היו מעיפים גם את הסנדק הייתי לוקח את הבלתי משוחדים בלי למצמץ.
הצבעתי דווקא לאחד יחסית חלש ומסכן ברשימה-
דוני בראסקו. בטח לא הכי גדול, אבל ממש אהבתי את המשחק של פאצ'ינו ודפ והיחסים והמתח האמינים עד כאב שלהם. סרט מהתקופה הכי טובה של פאצ'ינו.
התקופה הכי טובה של פאצ'ינו?
יש ספק בכלל שמדובר בשנות השבעים עם הסנדק, סרפיקו ואחה"צ של פורענות?
השקעתי בזה טיפה מחשבה
ולא, [בניגוד לאמא שלי] אני מעדיף אותו דווקא יותר מבוגר ופחות חתיך. "ים של אהבה", "דוני בראסקו", "ניחוח אישה", האיזור [הרחב, יש לציין] הזה הוא האחד שאני אוהב יותר.
חבל שלא
חיכיתם עם הסקר עד שיצא הסרט שהיה קורע את כל השאר – הבורר הסרט!!
נראה לי שמקומו של הבלתי משוחדים אינו בסקר זה
הסרט ה-כה מעולה הזה של בריאן דה פאלמה אינו ממש סרט מאפיה, כי אם סרט על אלו שנלחמו בה.
למיטב זכרוני, בניגוד לסרטים האחרים המופיעם בסקר – אין הוא מציג את ההווי של המאפיה, למרות הנוכחות הבלתי נשכחת של רוברט דה-נירו שמטיל את מלוא כובד משקלו (תרתי משמע) בתפקיד קאפונה.
יש משהו בדבריך אבל,
איך אפשר לעשות סקר מאפיה בלי לשים את הסרט שעוסק במקור(קאפונה)?
ואגב, איך שכחתם את אנג'ל?
סרטי מאפיה הם הסרטים הטובים ביותר. מדוע?
בסרטי המאפיה אתה יכול להיכנס לתוך הקרביים של האנשים בלי הקצנה של שום דבר בסרט. הכל אמיתי. טהור. איכותי
השתולים
הוא סרט מאפייה בלי להיות סרט מאפייה והוא כייפי :)
ולכן בחרתי בו :)
סקורסזי רולז
ארררררר.
התלבטות קשה בין שני סרטי הסנדק לפני צלקת.
לעזאזל עם זה, בחרתי בסנדק הראשון!
אין פה תחרות
זו אחת השאלות הקשות שהיו…
תבינו:
הסנדק- היה מדהים
הסנדק 2- היה מדהים אפילו יותר.
אבל… בגלל ששני סרטים אלו היו כל כך טובים, וקשה להחליט מי יותר טוב…
פשוט צריך להכניס אותם לקטיגורית ה-"טרילוגיה הכי טובה".
ולכן-לח'ברה הטובים" מגיע את המקום הראשון.
תצוגת משחק מופתית של ליאוטה, דה נירו ופשי. תסריט משובח וכמובן…
הבימוי הנפלא וה"רע" במובן הטוב של המילה.
סרט המאפיה הגדול ביותר שהיה.
קשה לקרוא לטרילוגיית הסנדק הטרילוגיה הכי טובה
בעיקר בגלל שהסנדק 3 הוא בסך הכל סרט טוב, לא מתקרב לגאוניות של שני הראשונים ובהחלט לא סרט הולם לסיום הטרילוגיה.
קשה לקרוא לטרילוגיית הסנדק הטרילוגיה הכי טובה
אין ספק שיש מידה של צדק בדבריך.
אבל,אני אישית חושב שהסנדק 3 אולי לא היה גאוני, אבל הוא היה סרט טוב, מעניין מאוד ודי חיוני להשלמת העלילה.
חוץ מזה- טרילוגיה מתייחסת לסך כל החלקים.
22 אנשים עם טעם טוב
צומת מילר רולס
יופי של ניתוח
ללא ספק סרט על אהבה.
אם היה אפשר...
לבחור בכל המדיות היתי בוחר את הסופרנוס
שהיא לדעתי היצירה הטלויזיונית הטובה ביותר אי פעם ועולם המאפיה עם עומק כמו שלעולם לא יהיה זמן בסרט או בטרילוגיה להציג
רק רגע
מה עם
?
בואו נדבר על זה...
על מה יש לדבר?
'בואו נדבר על זה' הוא שם של סרט,
שמשמש כאופציית הזאב רווח בסקר.
למרות
שהוא באמת לא כזה סרט גרוע בשום קנה מידה. קומדיה הוליוודית סטנדרטית, אבל מהקצה הטוב יחסית
הוא לא הוכנס לסקר בגלל גריעות בלתי נסבלת,
אלא כיוון שהוא מתייחס למאפיה בצורה הומוריסטית – בניגוד גמור לשאר האופציות בסקר.
לא הבנת אותי..
אבל לא משנהנ, זה בכל מקרה לא מצחיק…
הסנדק,
וכול מילה נוספת מיותרת.
דרכו של קרליטו
אמנם סרט פרישה מהמאפיה, אבל לדעתי הוא הסרט הכי טוב.
(אחרי 2 הסנדקים כמובן..)
לא ראיתי: דוני בראסקו, הסנדק 2. ממה שראיתי: היו זמנים באמריקה.
לפני שתשאלו איפה "צומת מילר", אני צריך לראות אותו שוב, לא הבנתי אותו בשיט:
בעיני, הסדר הוא כזה –
1. היו זמנים באמריקה (הסרט הטוב ביותר שנוצר, מדהים מכל בחינה)
2. הסנדק (השלישי הטוב שנוצר, גם די מושלם)
3. החברה הטובים / פני צלקת (מה – 30 הטובים שנוצרו)
4. השתולים
5. הבלתי משוחדים
6. בואו נדבר על זה
החבר'ה הטובים הוא סרט המאפיה הגדול מכולם, כי
הוא פשוט מראה את החיים במאפיה! הסנדק הוא סרט יותר טוב מהחבר'ה הטובים, גם הסנדק 2 והשתולים. את היו זמנים באמריקה לא אהבתי במיוחד. ארוך מדי, ולא מעניין מספיק.
החבר'ה הטובים סרט מעולה, אין ספק, ובחרתי אותו פשוט בגלל שמרטין סקורסזה העביר פה את חיי המאפיה למסך יותר מבכל סרט אחר. הסנדק אדיר אבל הוא יותר מתעסק בקטעים המשפחתיים, החבר'ה הטובים עוסק בנשים של החברים ובעלייה והנפילה והסמים והמשפחה והוא פשוט יותר סרט מאפיה.
אה, ובואו נדבר על זה הוא בקושי סרט מאפיה, והוא גם לא סרט טוב. רק רציתי לדבר על זה.