פתאום 30

במקור: !ltr!13 Going On 30!סוף!
במאי: גארי וויניק
שחקנים: ג'ניפר גארנר, מארק רפאלו, אנדי סרקיס, ג'ודי גריר

'פתאום 30' דורש מג'ניפר גארנר, הכוכבת שלו, לסחוב על גבה את כל הסרט, בטוב וברע. למעשה, נראה שהוא נתפר על פי מידותיה של גארנר. גארנר התחילה את הקריירה שלה בגילום דמויות חנוניות ('פרל הארבור', למשל. כן, היא היתה שם), הפכה לחתיכה שבועטת בתחת של כל רשעי העולם בסדרת הטלוויזיה 'זהות בדויה' ובסרט 'דרדוויל' (וגם היתה הסיבה היחידה לצפות בסרט הנ"ל). ב-'פתאום 30' היא עוברת את אותו המסלול, רק בהילוך מהיר.

גארנר של הסרט נקראת ג'נה, והיא פותחת אותו כשהיא בת 13, אי אז בשנת 1987. ג'נה היא ילדה חכמה, רגישה ויצירתית, ויש לה חבר חכם, רגיש ויצירתי (ושמן) בשם מאט, שמלווה אותה מאז גיל אפס בערך. אבל להיות חכם, רגיש ויצירתי בגיל 13, לא יביא אותך רחוק מדי במעלה הסולם החברתי, וג'נה כבר מספיק מבוגרת כדי להבין את זה. היא מציבה לעצמה מטרה – להיות אהבלה נבובה ויפה, כמו קבוצת הילדות המקובלות בבית הספר שלה. והיא תעשה הכל, אבל הכל, כדי להשתייך לאליטה הזאת, כולל השפלתו של מאט. החברות באותה קבוצה, בהנהגתה של ילדה ביצ'ית במיוחד בשם לוסי, גומלות לה בהשפלתה שלה, המתרחשת – אבוי – ביום הולדתה. ג'נה לוקחת את הסיפור קשה, מסתגרת בארון הבגדים שלה וממררת בבכי. בסצינה הבאה היא מתעוררת בדירה ניו-יורקית, מגלה שהשנה היא 2004 ושהיא הפכה לג'ניפר גארנר.

לא, היא לא עובדת בשביל ה-CIA. אבל היא כן חתיכה משגעת, שעובדת בשביל אחד מאותם ירחוני-סגנון שהיא נהגה לקרוא בנעוריה. יש לה חבר שגם הוא חתיך משגע, כוכב הוקי, שסובל, כך נראה, מפיגור שכלי קל. יש לה ארון מלא בתלבושות משונות, והשיער שלה עובר התעללויות לעיתים תכופות למדי. החברה הכי טובה שלה במגזין שבו היא עובדת היא לוסי, לשעבר יו"ר קבוצת המקובלות מבית הספר וכיום עפר לרגליה של ג'נה. ואם כל זה לא מספיק כדי לחרפן את דעתה, היא מגיעה למשרד, ומגלה שהבוס שלה הוא לא אחר מאשר גולום, הידוע גם כאנדי סרקיס. למרבה מזלה של ג'נה, הקפיצה שהיא ביצעה 17 שנים קדימה בזמן גרמה לה לדלג על הצפייה בסרטי 'שר הטבעות', כך שהתגלית הזאת דווקא לא גורמת לה לחירפון יתר.

אחרי שהיא מתגברת על ההלם הראשוני, ג'נה עוברת ליהנות מהחיים הטובים, הזוהרים והחדשים שלה – עבודה דה-לוקס, דייטים, מסיבות, והמכשירים המוזרים האלה שמשמיעים צפצופים משונים. היא גם מלמדת את אנשי המאה ה-21 הנבערים קצת מחוכמת הזן העתיקה של שנות ה-80: ריקודים לצלילי שירים של מייקל ג'קסון, מסיבות פיג'מות עם שכנותיה הקטינות, ועוד כל מני דברים שלפי כל היגיון בריא היו אמורים לשלוח אותה בימינו אלה במסלול מהיר לבית הסוהר, אבל בסרט זה משום מה לא קורה.

אבל לאט לאט, ככל שחולף הזמן, חושדת ג'נה שמשהו רקוב בממלכת גארנר. שאולי הבחירה שהיא עשתה בעולם האהבלות-יפות-נבובות לא היתה כזאת מוצלחת. שאולי העולם הזה הוא כולו זיוף אחד גדול, ולחיות בו זה לא כזה שוס כמו שנדמה. שאולי ההחלטה להעיף קיבינימאט את מאט (מארק רפאלו, המשתתף גם ב'שמש נצחית בראש צלול'), לא היתה צעד כזה מבריק, במיוחד עכשיו, כשהוא הוריד כמה קילוגרמים טובים (אבל עדיין נשאר בקטגוריית החכמים-יצירתיים-רגישים).

הבמאי, גארי וויניק (שכבר כמה שנים עושה, כמסתבר, סרטים שאף אחד לא טורח לראות) יודע דבר או שניים על איך לעשות קומדיה. 'פתאום 30' הוא בהחלט קומדיה מצחיקה, במיוחד בחצי הראשון שלו, המתאר את הלם התרבות במהלכו ג'נה צריכה להדביק את כל ההתפתחויות התרבותיות והטכנולוגיות ב-17 השנים שחלפו. נכון, אין בסרט שום בדיחה ממש הורסת, מהסוג שתגרום לכם להתפתל על הרצפה תוך השמעת קולות משונים (אם זה מה שאתם מחפשים, לכו לראות את 'ואן הלסינג'). אבל פרצי צחוק מתגלגלים יש גם יש. גארנר חביבה להפליא בתפקיד הקלולסית, אבל מי שגונבים ממנה את ההצגה הם ג'ודי גריר (שעושה את לוסי) – הגרסה הביצ'ית של קייט האדסון, ואנדי סרקיס, בתפקיד שונה לחלוטין מגולום, אבל מוצלח לפחות באותה מידה.

ואז מגיע החלק השני, בו ג'נה נאלצת להתמודד עם ההשלכות הפחות נעימות של מצבה החדש, והסרט מתדרדר. איכשהו, המעבר מקומדיית "במקום ובזמן הלא נכון" לדרמה סוחטת דמעות הוא לא ממש חלק. שלא לדבר על המסר החינוכי, שצובר תאוצה לקראת סופו של הסרט ונע איפשהו בין הבעייתי למבחיל ("מאחורי כל אישה בת 30 פלוס, קרייריסטית, מצליחה ולא נשואה, מסתתרת שרמוטה"). אבל דווקא בחלק הזה קורה דבר מוזר. גארנר, שהפגינה הופעה חביבה בהחלט בחלקו הקודם והקומי יותר של הסרט, עושה תפקיד שהוא לא פחות ממצוין בחלק השני והרציני יותר שלו. גם כשהיא מדקלמת את הטקסטים הכי קיטשיים שניתן להעלות על הדעת, היא מצליחה לשכנע בתור דמות פגיעה, סובלת, וכשהיא בוכה – רק תשאירו לי מקום לחבק אותה (בחלום).

'פתאום 30' הוא לא בשורה גדולה לעולם הקומדיה – הוא לא ממש מקורי, והוא לא תמיד פוגע במקומות שאליהם הוא מכוון, במיוחד בחלקים הדרמטיים שלו. אבל הוא סרט חמוד פלוס, שהשאיר אותי עם הרגשה סימפטית אחרי קצת יותר משעה וחצי, ובאופן מפתיע כלשהו, מחרוזת השירים הגלגל"צית שלו ברקע הטרידה אותי הרבה פחות ממה שחשבתי. וחוץ מזה, ג'ניפר גארנר מלכה.