קליק

במקור: Imagine Me & You
תסריט ובימוי: אול פארקר
שחקנים: פייפר פראבו, לנה הידי, מתיו גוד, דארן בויד, אנתוני הד, סיליה אימרי

רייצ'ל (פייפר פראבו, 'חופשיות על הבר') מתחתנת. היא ובעלה, הק, חברים מילדות. הם מעולם לא רבו, ובאופן כללי הם זוג מתוק – מאלה שאומרים עליהם שנועדו זה לזו. בכנסיה, כשאביה מוביל אותה לזרועות בעלה המיועד, רייצ'ל מביטה באורחים. לרגע אחד מצטלבות עיניה בעיני דמות רזה, שחומקת בתנועה עכברית מאחורי הקהל האוהב. חצי שניה אחר כך, הדמות איננה. מבטה של רייצל מרפרף: אולי היא רק דמיינה. אבל לאחר הטקס היא נתקלת שוב בבחורה, לוס (לנה הידי, 'האחים גרים'): היא, מתברר, אחראית על סידורי הפרחים בחתונה. "הם נחמדים", רייצ'ל לא ממש יודעת מה לומר, "יפים מאד". כי מה עוד היא יכולה להגיד לה – "סליחה, הרגע התחתנתי, אבל נדמה לי שהתאהבתי בך"?

הק מציע להזמין את מסדרת הפרחים הנחמדה לארוחת ערב, כדי להביע את תודתם, ובעיקר כדי לשדך אותה לקופר, חברו הפרפר של הק. אין סיכוי שזה ילך, כי לוס כבר מזמן יצאה מהארון (למרות שהיא לא מנופפת בזה), ומאד נוח לה עם עצמה. אם כבר, היא שמה עין על רייצ'ל, וזה מטריד אותה. קודם כל, כי רייצ'ל נשואה ולוס לא רוצה להיות אחראית להרס הזוגיות שלה. שנית, רייצ'ל ממילא לא בטוחה שזה מה שהיא רוצה. היא מתלבטת ומתלבטת, ועם כל פגישה נוספת ביניהן, לוס יודעת שהאהבה הזו חזקה ממנה עד שהיא תיקרע אם תישאר בהמתנה, ושאולי לא יהיה לה כוח לתהיות הבלתי נגמרות של רייצ'ל. ויש גם את הק, שמרגיש שמשהו עובר על רייצ'ל, וחושב שהבעיה נעוצה בו. הוא לא היה תומך מספיק, לא היה חבר מספיק. הוא פונה ללוס כדי שזו תייעץ לו מה עליו לעשות.

למרות השאלות הרבות שהסרט יכול להעלות, אל תצפו ממנו להתעסקות מעמיקה בנושאים כבדי משקל. למשל, גם כשעולה השאלה האם לכל אחד מאיתנו יש רק אדם אחד יחיד ומיוחד (או אחת כזו), והאם ניתן לדעת תוך שבריר שניה כי הוא האהבה האמיתית והנכונה לנו, הנושא נזנח מהר לטובת סיטואציות קלילות יותר, רצוי מצחיקות. השאלה האם סטרייטית יכולה להפוך ללסבית (או שאולי היתה כזו לפני כן ולא ידעה) נותרת פתוחה – נקודת המוצא של הסרט היא שזה אפשרי, ואין טעם לדון בזה. הנתון הרלוונטי היחיד – שגם הוא סוג של שאלה קיומית, כשחושבים על זה – הוא שרייצ'ל לא יודעת איך לאכול את ההתאהבות שלה. היא נעשית מודעת לנטיותיה המיניות באופן מאד פתאומי, וקשה לה עם זה, ממספר סיבות: היא לא מאמינה באהבה ממבט ראשון; מוזר לה לפתח רגשות דווקא כלפי בחורה; והיא ממשיכה לאהוב את הק כאדם, גם כשמבחינה מינית היא לא נמשכת אליו – ולכן המצפון שלה לא מרשה לה ללכת על זה. סביב הדילמות האלה, העלילה חוזרת על עצמה במהלך הסרט. מדי פעם רייצ'ל נתקלת במצבים שגורמים לה לפקפק במה שראוי שתעשה, מחליטה משהו, ומהססת מחדש. יש מי שיתעצבן מהחזרות האלה, שנדמה שלא הולכות לשום מקום ומורחות את הסרט שלא לצורך. אחרים יאהבו אותן, כי הרי זה לא שהחיים שלנו דוהרים מפואנטה לפואנטה ולעולם לא חוזרים על עצמם.

מרגע שמפנימים שזה כל מה שיש בסרט, ניתן ליהנות בקלות. קודם כל, בזכות פייפר פראבו – היא חמודה לאללה, ומשחקת לא רע. אמנם נדרשים ממנה בעיקר מבטים מבולבלים ומצמוצים נבוכים, אבל אלו מעבירים היטב את פרפורי הלב שלה, עד שממש יכולתי להגיד "הנה, זה הרגע המדויק בו היה קליק בין הבנות". לעומתה, לנה הידי, המגלמת את לוס, נראית כל כך רגילה, עד שהיא גרמה לי לתהות מה זה הקליק הזה שמדברים עליו, באהבה ממבט ראשון. האמנם באמת ניתן לראות מעבר למראה החיצוני של אדם גם מבלי להחליף עימו ולו מילה?

גם שחקני המשנה זוכים להפגין את היכולות שלהם. 'קליק' סובב סביב רייצ'ל, וסביב רייצ'ל סובבות, בתורן, דמויות שמקדישות הרבה זמן כדי לדבר איתה, לייעץ לה ולהק, או סתם לדאוג לשלומה. מי שגונב את ההצגה הוא בעיקר נד, אביה של רייצ'ל (בגילומו של אנתוני סטיוארט הד – ג'יילס, בשבילכם). נד הוא טיפוס מעופף, בעל נטייה מרתיחה-משהו להשיב תשובות לא קשורות לדברים שנאמרים לו. לפעמים נדמה שזו דרכו המנומסת להתחמק מהתמודדות עם נושאים. ואולי זה עדיף על פני דחייה ישירה ועניינית, כמו זו שמקבל הק כשהוא מבקש להתייעץ עימו לגבי יחסיו עם רייצ'ל: "אל תנסה לדבר איתי, כי אז אני אצטרך להקשיב. ואם אני אקשיב לך, כל מה שאני אוכל לחשוב זה: "זה הבן זונה שמזיין את הבת שלי"".

כיוון שמדובר בסרט בריטי, אתם יכולים לתאר לעצמכם שהרשיתי לעצמי ליהנות יותר. אין מה לעשות, זה המבטא, זו המתיקות הכללית, שגם אם גולשת לקיטש, נעשית בצורה חמודה, וזו האמינות של הפרטים הקטנים – המוסיקה המחרידה בחתונה של הק ורייצ'ל, התגובות של הק והייאוש האנוכי שלו. ובלונדון, אתם יודעים, הייאוש נעשה יותר נוח.

זה לא סרט גדול – יש פה בעיקר רגעים קטנים, והומור קצת מריר, שמונע על ידי סיטואציה אחת בלבד, ומלטף את הדמויות בעדינות כדי לא להכאיב. בין הרגעים האלה, יש גם,הפוגות קומיות טהורות, כמו בחור שנכנס לחנות הפרחים של לוס ורוצה לקנות לחברה שלו את הצמח הכי מגעיל, או קופר, שרודף בנחישות אידיוטית אחרי לוס, ומתעקש שהיא עוד תיפול ברשתו.

לא כולם יאהבו את 'קליק' כי הוא נופל בין המון כיסאות – הוא לא נושך מספיק, הוא לא מתחדש מספיק, והוא לא מעמיק מספיק. אבל לי הוא הספיק.