במקור: Shark Tale
בימוי: ביבו ברגסון, ויקי ג'נסון, בוב לטרמן
תסריט: בוב לטרמן ושות'
קולות: וויל סמית, ג'ק בלאק, רנה זלווגר, רוברט דה נירו, אנג'לינה ג'ולי, מרטין סקורסזה
לאוסקר הדג יש אגו מנופח כל כך, עד שאפשר לחשוב שהוא מינימום וויל סמית. במציאות – מה לעשות – הוא עובד בעבודה מחורבנת ולא מכניסה, וחוץ מחברתו הטובה אנג'י (רנה זלווגר), לאף אחד לא יהיה אכפת אם הוא יהפוך למנת סושי. בעקבות חובות שהטמטום הבלתי נתפס שלו מונע ממנו להחזיר, הבוס שלו (מרטין סקורסזה) מורה לשתי מדוזות ראסטפאריות שעובדות עבורו לקחת את אוסקר לפינה אפלה ומבודדת, כדי לסגור איתו חשבון. למרבה ההפתעה, למקום מגיע גם בנו הבכור של ראש מאפית הכרישים, כדי ללמד את אחיו הרכרוכי והצמחוני (ג'ק בלאק. איזה שם מצחיק) התאכזרות מהי. המפגש בין כל הנפשות הללו מביא שלא בכוונה למותו של הכריש הבכור ולהיעלמותו של הצעיר. אוסקר, שחולם להיות מפורסם, טוען שזה הוא שחיסל את יורש העצר של ארגון הפשע התת ימי, וזוכה לתהילת עולם, עושר פתאומי ומאפיה שלמה שרודפת אחריו.
'מוצאים את נמו'! 'מוצאים את נמו'! 'מוצאים את נמו'!
סליחה. ניסיתי להתאפק, אבל לכתוב בקורת על 'תפוס ת'כריש' מבלי להזכיר את 'מוצאים את נמו' זה פשוט בלתי אפשרי. וזאת כי, בואו נודה בעובדות, זה לא מקרי שחברת דרימוורקס הוציאה סרט אנימציה ממוחשבת שעוסק בדגים, כולל כריש צמחוני ובדיחות על אבו נפחא. בין מגוון החברות שדרימוורקס חרטה על דגלה להלחם בהם, פיקסאר היא הבולטת ביותר. הטריילר ל'מדגסקר' מראה שאם פיקסאר עושים סרט על דג אדום, דרימוורקס משיבים אש עם סרט על ג'ירפה. מקריות? לא נראה לי.
אבל אם דרימוורקס רוצים להמשיך להתמודד מול הגדולים מכולם, הם צריכים ללמוד דבר אחד חשוב – חזון ויזואלי. הבעיה העיקרית שמונעת את 'תפוס ת'כריש' מלהיכנס לליגה של 'מוצאים את נמו' היא עיצוב בנאלי באופן מכאיב. גיבורי הסרט, לדוגמה, מעוצבים בדיוק כמו מי שמדובב אותם: רוברט דה-נירו מדבב כריש מאפיה ממוצא איטלקי עם שומה על הלחי, מרטין סקורסזה מדובב דג עם גבות עצומות, והגרסאות הדגיות לוויל סמית ואנג'לינה ג'ולי נראות כמו וויל סמית ואנג'לינה ג'ולי עם סנפירים וזנב. עיצוב השונית שבה מתרחשת כל עלילת הסרט לא מזכיר בשום אופן מקום מחיה של יצורי ים. יש בה גורדי שחקים רגילים בתכלית, מכשירי חשמל למיניהם, ותושביה אפילו הולכים מדי פעם על הקרקעית. אז נכון שלמקום העבודה של אוסקר קוראים "שטיפת לווייתנים", אבל עד כמה שאני מבין ביונקים ימיים, לדברים שהוא שוטף אין שום תכונה של לווייתנים. מה זה כבר משנה אם מדובר על מכונית, לווייתן, חללית או טוסטר משוכלל של פוג'י? אפילו ההבדלים בין דג (סליחה, טוסטר) זכר לדג (טוסטר) נקבה מתבטאים בצורה הכי נדושה שיש: כל הבנות צבועות בוורוד. איזה רעיון מעניין.
לדיבוב הסרט גייסה דרימוורקס חצי מתעשיית הוליווד. רבי עקיבא היה נוהג לחלק אותם לשתי קבוצות: אלו שממש מדובבים דמות, ואלו שמדובבים את גרסת הטוסטר (סליחה, דג) של עצמם. מרטין סקורסזה בתפקיד הבוס של אוסקר, ורנה זלווגר בתפקיד החברה הטובה, נכנסים לקטגוריה הראשונה, ועושים את עבודתם מצוין באופן כללי. וויל סמית, לעומת זאת, לא רק נראה אלא גם מתנהג בדיוק כמו אותו וויל סמית שמתראיין לכבוד הסרט: טיפוס צעקני ומתלהב שפוצח בקטעי ראפ בלי שום סיבה מיוחדת. להגנתו ייאמר שהוא האדם היחיד על גבי הפלנטה שמסוגל להתלהב מעצמו ברמות כאלו מבלי להיראות או להישמע פתטי. אנג'לינה ג'ולי ורוברט דה-נירו נכנסים גם הם לקטגוריה השניה. אני חלילה לא טוען שבחייו האמיתיים רוברט דה-נירו הוא איש מאפיה קשוח, או שאנג'לינה ג'ולי היא באמת אישה מסתורית ומסוכנת, אבל זו התדמית ההוליוודית שהם ניזונים ממנה, ואותה הם משחזרים (באופן די מוצלח, למען האמת) גם כאן. באופן מפתיע מאוד, דווקא ג'ק בלאק לא נכנס לקטגוריה הזו. ללני הכריש הצמחוני אין אף זכר למניירות של ג'ק בלאק. כלום. גורנישט. בלי טריקים, בלי שטיקים.
אין אף בדיחה אחת בסרט שהיא גרועה מספיק כדי לגרום לאדם ממוצע לבכות, וזה כבר הישג שאפשר להתגאות בו, עבור קומדיה עם וויל סמית. הסרט מספק מספר רגעים משעשעים, כמו הופעת אורח של אותו ילד זעיר ולבן שיושב על הירח בלוגו של דרימוורקס, או ההזדמנות הנדירה לשמוע את הבמאי הדגול מרטין סקורסזה אומר "ככה רוקדים את ריקוד הכרוב". ישנם עוד שניים-שלושה רגעים נחמדים. אבל אני לא אפרט מהם, כי מדובר רק בשניים-שלושה רגעים. אם אני אכתוב עליהם בביקורת, מה יישאר לראות בסרט?
'תפוס ת'כריש' הוא עוף מוזר בעולם האנימציה הממוחשבת. עד היום הסרטים מהז'אנר התחלקו ליצירות מופת וכישלונות מפוארים. 'תפוס ת'כריש' הוא סרט בסדר. לא ממש טוב, אבל גם לא יוצא דופן בעליבותו. בלי שום יתרון גדול, אבל גם בלי חסרונות עצומים שיצמידו לו את התואר "גרוע". הוא אמנם דרך לא רעה להעביר זמן בבוקר יום שבת, אבל גם לא משהו מספיק חשוב כדי שאני אתאמץ לכתוב עליו עוד מילה.
ביקורת ממצה
כשראיתי את הפרסומים לסרט הזה הם לא ממש עשו לי חשק לראות אותו, הם סתם עשו לי דז'ה-וו ל"עבודת נמלים" ו"חיי נמלה", או איך שלא קראו לשני הסרטים הזהים ההם על נמלים שיצאו באותו זמן.
בכל אופן, אחרי הביקורת נראה שבינתיים אני אשאר עם זיכרונותיי ממוצאים את נמו, שאותו גם ככה לא אהבתי בצורה יוצאת דופן.
מהיום תאמר: דג? רק בצלחת.
ולמהדרין: דג? רק במחשב.
לילה טוב.
בקשר ל
בנאליות של האנימציה. אני לא מסכים שיש צורך ליצור כמו ב'מוצאים את נמו' סביבה ימית מובהקת מבחינת האיזור (גורדי שחקים עירוניים לגמרי, מכוניות). להיפך, אם הם היו עושים כך – ההבדל הקטן שהיה בן 'תפוס ת'כריש' ל'נימו' היה נעלם.
אם כבר, אפשר בכיף להתלונן על כך שלא עבדו על הפיזיקה, הטקסטורה… האביך של המים. אין הרגשה ימית מספיק בסרט, כאילו סט הצלום היה במדבר.
לא אני זה שהכרחתי את דרימוורקס לעשות סרט על דגים.
אם הם החליטו לעשות סרט על חיות ים, כדאי מאוד שהדמויות בו יראו ויתנהגו כמו חיות ים. כנ"ל לגבי השונית. אני לא אומר שהיא חייבת להיות זהה לזו מ'מוצאים את נמו', אבל לפחות שאני אוכל להאמין שדגים אכן חיים בה. מה פתאום יש שם חשמל? וטלוויזיות? אם צוללן יגיע לשם, זה מה שהוא יראה? שכונה במנהטן? מצטער, כל עוד הם לא חיים כמו דגים, הם טוסטר עבורי.
מה שלי הכי הפריע היו המעליות.
מה, כבר אין שחיה בעולם?
וזה לא שהם לא שוחים לראש הפנטהאוז (או ממנו למטה) מתוך עצלנות. אחרת פושטקים או גנבים היו עושים את זה. לא. הם פשוט בני אדם מדי, ומעולם לא עלה על דעתם שמה שבדרימוורקס נתפס כדבר הכי טבעי לנו, כאנשים, במים הוא בלתי סספינד לחלוטין.
כמה אפשר עם הבולשיט
האינטלקטואלי הזה??? אנשים!!! (ואני לא קורא למבקר קולנוע בני אדם בקלות)
אין לכם טיפה דמיון? לא מספיק שירדתם על 'הכפר' על החור ה'נוראי' בעלילה (עם התרופות). אתם יורדים על הסרט הזה כי הוא לא מציאותי מספיק.
זה סרט מצוייר! יכולתם בקלות לראות במקום סרט תיעודי על אוכלוסיות הדגים בשוניות (aka 'נמו').
אבל אתם נכנסתם לסרט כי ידעתם שתראו דג עושה ראפ, ודג אחר משחק אותה גנגסטר ושזה יפיל אתכם מצחוק.
עכשיו, לא אמרתי שזה הסרט הכי טוב בעולם, אבל לקטול אותו רק משום השתייכותו לז'אנר שלו, זו חוצפה. ועם כל הכבוד, אני סטודנט שנה שנייה להנדסת חשמל בטכניון. אני חי ונושם פיזיקה, אני אוכל פיזיקה לארוחת בוקר ומפליץ פיזיקה, ולי איכשהו לא הפריעה הפיזיקה של הסרט.
מזל שאתה לא סטודנט לכימיה
אני לא מצפה לריאליזם. אני מצפה להיגיון פנימי.
הסרט מצייד אותי בעובדות לגבי עולמו הפנימי שלו עצמו:
א. לדגים אין כלי תחבורה. כדי להתנייד ממקום למקום – הם שוחים.
ב. דגים שוחים גם למעלה (ראה סצינת הגעת הכרישים – מרבית הדגים נמצאים בחלקם העליון של גורדי השחקים, ולא בתחתית הרחוב).
אבל אז לפתע הסרט משנה את דעתו, ושולל מהדגים את היכולת לשחות למעלה. עתה הם חייבים להשתמש במעלית, והכל לשם האנשה מוגזמת.
אין לי בעיה שדג לא יתנהג כמו דג. זו קומדיה – אני רוצה לצחוק. אבל אני מצפה שיפתיעו אותי, שיתפרעו עם מה שיש להם בידיים. במקום זה אני מקבלת אנשים בגוף של דג. למה? כי זה פתרון קל. לא צריך לעשות עבודת חקר על שום דבר. פשוט אומרים "אבל בעצם גם הדגים נורא אנושיים – תראו, הם ממש כמונו!", וזה אמור להשמע עמוק (תרתי משמע).
באותה מידה, אם אתה יודע שבסרט יש דג גנגסטר, אתה מצפה ממנו להתנהג כמו גנגסטר. לו הוא היה מחלק סוכריות לילדים ומתנהג מאד בחביבות, ובכל זאת אנשים (או דגים) היו מפחדים ממנו, בלי שום סיבה מיוחדת, אני מניחה שלא היית צוחק. זה אולי מגניב בהתחלה, אבל אם אין היגיון מאחורי זה – זה לא זה. זה סתם.
הסרט לא זכה לקיתונות צוננים בשל הז'אנר שלו. יש הרבה קומדיות טובות. הבעיה היא שאין מחשבה מאחורי הבדיחות. ומה לעשות, אני לא אוהבת הומור סתמי.
בעצם, אני רוצה לחדד משהו.
אוקיי. ציפית לדג ראפר ולדג גנגסטר וזה הצחיק אותך.
ואז מגיע סרט על ארנבים, וגם הם מאד אנושיים ויש שם ארנב-ראפר וארנב-גנגסטר. וזה מצחיק.
ואז יש סרט על נמרים. התנהגות האנושית שלהם מאד משעשעת – יש נמר-ראפר ונמר גנסטר! זה מצחיק!
ואז יש סרט על תוכים. וראה זה פלא, יש בהם תוכי-ראפר ותוכי-גנגסטר. וזה מצחיק?
אתה רוצה להגיד לי שאחרי עשרה סרטים שמאנישים חיות אתה תמשיך לצחוק מכל בדיחה כזו? אני לא. לטעמי זה כבר מאוס.
הגזמת פרועות
האנשה זה לא בדיחה, האנשה זה כלי. וככל כלי, אפשר להשתמש בו לטובה ולרעה. כשראיתי 'הנסיכה מונונוקי' לא חשבתי לרגע על 'ספר הג'ונגל', 'בייב', 'צעצוע של סיפור' או 'דובי דוברמן'. בנוסף, לא זכור לי שבאף אחד מהם הייתה דמות ראפר או גנגסטר. בעצם, אני לא מצליח לחשוב על שום סרט שכלל האנשה לתוך השבלונות שהזכרת, פרט ל'תפוס ת'כריש'. זה שהוא עושה הכל באופן פושר להדהים, זה משהו אחר.
ואיך זה שהם מדברים?
ולמה לא רואים את פעולת הנשימה מהזימים? ואיך זה שנסיכת הנילוס יכול לדבר עם דג ליצן בלי שהנילוס יטרוף את הליצן? ובכלל -מאיפה הם משתינים?
לדעתי כל החן באנימציה הוא שאפשר לשבור את הגבולות. לדעתך אמנם זה עבר את גבול הטעם הטוב, אך לדעתי זהו דבול שבהחלט יש לשבור אותו, אפילו אם יוצאים עם טעם מר. היופי באנימציה הוא שאפשר לעשות מה שרוצים. אז שהדגים לא ישחו, אז שיהיו בני אדם עם סנפירים. שיהיו.
ובקשר לקטע עם הצוללן – כש'צעצוע של סיפור' יצא הייתי בן 7. ות'אמת, כל פעם נכנסתי לחדר שלי בשקט ובהפתעה. אפילו צילמתי את החדר כשלא הייתי – והצעצועים לא זזו! נשבע לך, הם פלסטיק! אין להם נשמה. אז כמו שאם תכנס לחדר לא תראה צעצועים הולכים מכות על המיטה שלך, אם תצלול במים לא תראה גורדי שחקים. אנימציה.
אנימציה.
למה העלילה בלתי ניתנת לסיספונד? אנימציה. למה הדגים לא משכנעים בתור דגים? אנימציה. למה לא הכנת שיעורי בית? אנימציה.
כל סרט צריך הגיון פנימי, ולא משנה איך הוא עשוי. והאנשה זה להלביש על דבר מה לא אנושי תכונות אנושיות, לא לקחת ממנו את התכונות הבסיסיות שלו. אם הסרט היה עוסק בבני אדם שגרים בכדור הארץ, והם היו מדברים דרך הגבות, היית מסספנד את זה בטענה שזה "אנימציה"?
ב'צעצוע של סיפור' שהזכרת דווקא כן היה הגיון פנימי: הצעצועים מסתירים את היותם חיים. כל פעם שנכנס אדם לחדר הם הופכים לדוממים כמו חתיכת פלסטיק. ואם הם רואים שהוא מתקין מצלמות, וודאי שהם לא יתחילו לזוז (סחתיין, אגב. לא כל ילד בן 7 יודע להתעסק עם מצלמות וידאו).
ובקשר ל'מוצאים את נמו':
א) על מה אתה מדבר? וודאי שרואים את פעולות הזימים שלהם. אמנם זה לא כל-כך בולט, אבל זה בהחלט שם.
ב) על מה אתה מדבר? בעולם של 'מוצאים את נמו' כולם אוכלים את כולם. וכשהם לא, יש לזה צידוק עלילתי מוצלח מאוד (ברוס הוא כריש צמחוני, ורואים כמה קשה לו לא לאכול דגים, השקנאי הוא חבר טוב של יושבי האקווריום וכו'…).
ג) אם כבר משווים, העלילה של 'מוצאים את נמו' לא יכלה להתרחש לו היא עסקה בבני אדם או טוסטרים במקום בדגים. מתוך מיליון הדוגמאות אני אבחר אחת בולטת: כשדגים נתפסים על ידי בני אדם זה דבר נורמלי לחלוטין, אבל אדם שנחטף בידי אדם אחר זה מעשה חריג שלוקח את העלילה למקומות אחרים לגמרי.
איזה צידוק עלילתי יש ב'תפוס ת'כריש לעובדה שכולם שם דגים?
במקרה הזה
ג)האדם היה נחטף על ידי חיזר/רובוט/ענק משהו.
ב) עולם שבו הצעצועים היו מדברים עם הילדים כל הזמן היה הופך את זה בהכרח לסרט פחות טוב? (היה מצריך שינוי עלילתי כמובן) עלילת הפלינסטונס יכלה להתרחש בימינו, כמעט שום דבר לא היה משתנה, אבל זה היה הרבה פחות מצחיק.
ח)אם הטענה היא שהסרט משמיט אפילו דברים כמו מכוניות שמוזזות ע"י הרגליים, או מנופים חיים, או כל גימיק אחר שיצדיק את זה שזה במים ולא למעלה, אז זאת כן בעיה אצלו.
(גימיק כזה יכול להיות שהדגים יתנהגו בדיוק ובמופגן כמו בני אדם)
(לא ראיתי את הסרט)
הפלינסטונס הם דוגמה מצוינת
ושלילית. הסדרה הזאת הרי לא באמת מתרחשת בתקופת האבן, אלא בדיוק בתקופה שבה היא נוצרה, עם כמה בדיחות דינוזאורים מדי פעם. אף פעם – או לפחות, באף פרק שאני ראיתי – העלילה לא נשענת על כך שהסדרה מתרחשת ב"תקופת האבן", ואי אפשר היה להעביר אותה בשלמותה, לפעמים אפילו בלי לשנות אף פסיק בתסריט, לימינו. בדיוק (אבל בדיוק) באותה מידה, הפלינסטונס היו יכולים לגור מתחת למים, לקרוא לעצמם "דגים" ולקרוא לסדרה שלהם "תפוס ת'כריש".
'מוצאים את נמו' הוא סיפור על דגים. אי אפשר לשנות אותו כך שהגיבורים יהיו בני אדם או טוסטרים בלי לשנות אותו לחלוטין.
לא הבנתי שיטת חלוקת הסעיפים (ג, ב ו-ח?), אבל נזרום:
ג) 1) זה לא דבר נורמלי בכלל (שמישהו נחטף על ידי חיזר). העלילה צריכה לגלוש לכיוונים אחרים לגמרי כדי להסביר למה החייזרים חטפו את האדם. 2) דג ממוצע יכול לטייל באוקינוס, אבל אדם ממוצע לא יכול לטייל בחלל. כשחושבים על זה, זה די דופק את כל עלילת הסרט.
ב) אם הצעצועים היו מדברים עם בני אדם, 'צעצוע של סיפור' היה הופך לסרט אחר לגמרי(ומכאן
ל'צעצוע'). הסוף, שבו הצעצועים מדברים אל הילד המתעלל, לדוגמא, היה הופך לחסר כל הגיון (סוף 
!). אבל עזוב זוטות- כל עלילת הסרט חייבת להתרחש מאחורי גבם של בני האדם כדי שיהיה במהלכים של הדמויות הגיון כלשהו.
עכשיו אני רואה שכתבת "היה מצריך שינוי עלילתי כמובן", וזה נכון. וזה בדיוק העניין- 'תפוס ת'כריש' יכול להפוך לסרט על בני אדם בלי שינויים קריטיים בעלילה.
ביקרות נכונה.
הסרט מצחי באמצע הסרט.
היו כמה בדיחות קורעוצת אבל האנימציה ממש לא מרשימהלרוב כשעושים סרט אנימציה חלק מהסרט הוא איכות האנימציה ופה האנימציה די מעפנה.
שוב
אני במיעוט כאן כנראה. אבל ממש נהנתי מהסרט. חשבתי שבן אדמיות של הדגים היה חלק מהקטע. כמה שיותר להצמיד את זה לחיים שלנו. אז בסדר זה הוריד את הסרט לרמה את יותר קרובה לטלטביז אבל בניגוד לנמו אני חושבת שתפוס את הכריש באמת היה יותר לילדים ופשוט החליט לגלוש קצת על הגל של נמו ולהזמין גם מבוגרים.
בקשר לשחקנים. השומה של דה נירו היא מה שהצחיק אותי כל הסרט. כל כך נהנתי מזה שאפשר לגרום למשהו שנראה כמו דג להיראות גם כמו וויל סמית.
לי היה כיף. אולי לא 35 ש"ח של כיף. אבל בהחלט קרוב לזה.
מסכימה! סרט מצוין.. (חצי
)
אני חושבת שהסרט היה חמוד… מדי פעם אפילו שכחתי שזה במקור מיועד לילדים… אז נכון שהכל קיטשי, ושהסוף ברור מהחמש שניות הראשונות… אבל… אז מה?
ודווקא אהבתי את הקטע שהים נראה כמו המציאות, אהבתי את הכוכבים ב"שדרת הוליווד" , את CORAL COLA שהיה כתוב בגדול בפונט של קוקה קולה…
ואהבתי את העובדה שהדגים נראו כמו השחקנים שמדובבים אותם, כולל דגים בדמויות של כריסטינה אגילרה ומיסי אליוט כשהם שרו בסוף…
לדעתי – היו רעיונות ממש יפים!
(אולי זו רק אני שמשוגעת על סרטים של דרימוורקס ודיסני…)
מסקנה: יותר טוב מ"נמו"…
לי זה מזכיר סידרה שהייתה פעם.
ברח לי השם, אבל כל פרק היה מתחיל בקריינות "אוקייניה, אוקייניה, בירת המעמקים" ואז תיאור שמתאים לפרק. גם שם הדגים היו מאוד אנושיים והכל היה 'בני אדם עם סנפירים'.
שם זה לא הפריע לי ואני לא מצפה שזה יפריע לי גם בסרט, כל עוד הסרט יקנה אותי בעולם שיצר ובעלילה (ובבדיחות!).
שארקי וג'ורג'
לא ראיתי שרקי וג'ורג' אף פעם,
אבל לי זה הזכיר יותר סדרה זוועתית שנקראה "דלפי הדולפין" או "עלילות דולי הדולפין הקטן" או משהו כזה. כדי שהדולפין גיבור הסדרה יהיה מסוגל לעשות משהו חוץ מלשחות, לצרוח ולהקפיץ כדורים עם האף, הדביקו לו ידיים. הם אפילו לא נראו כמו סנפירים – פשוט דולפין עם ידיים. מפחיד.
האם מדובר
בסדרה אוקיאנה ששודרה לפני כמה שנים בערוץ 1?
לא. זו הייתה ''שרקי וג'ורג'''.
הגהה
לא "אלה שמדובבים דמות" אלא "אלה שמדבבים דמות". כידוע, לדובב מישהו הוא לגרום לו לדבר (ולא לדבר במקומו).
אולי התשובה לשאלת העולם הטכנולוגי טמונה בבדיחות: כלומר, האם היו רגעים משעשעים שמבוססים על העולם החצי-אנושי חצי-ימי ("אוקי, בוא נשחה לשם!" "אני מעדיף מעלית." הא-הא.), או שפשוט ישנה התעלמות מהנושא לאורך כל הסרט, מה שיכול לרמז על כך שהם לא הוטרדו מזה?
רק פעם אחת
ככל שאני זוכר, היתה רק התיחסות אחת לנושא, שהופיע גם בטריילר – "הוא נפל מתחת למים! מי נופל מתחת למים?". לא היתה שום התייחסות למעליות או לעובדה שהדגים מעדיפים רוב הזמן ללכת על הקרקע.
מעד. לא נפל.
אם כי אחר כך גם נפל והתהפך.
מה ההבדל בין מעידה לנפילה?
מה ההבדל בין מעידה לנפילה?
אותו ההבדל בין to trip ו-to fall.
כשאתה מועד, אתה *כמעט* נופל, אבל מצליח לחזור לשיווי המשקל ברגע האחרון. כשאתה נופל, אתה לומד להכיר את הקרקע בצורה אינטימית.
מה העינין?
אני לא מבין מה העינין, גם אני
כמו SIGS חושב שהקטע של האנשה
[להפוך חיות לדמויות של אנשים]
של הדגים זה כל העינין בסרט
ככה אני זוכר גם היה ברוב
הסדרות המצוירות של הדגים פעם
שההואי של הדגים הוא כמו של בני אדם ולדעתי זה הרבה יותר
מעניין, בסה"כ ריאליזם בכלל
לא הכרחי פה זה אמור להיות
סרט בשביל הכיף ולא סרט תיעודי על החיים מתחת למים.
כן, אבל
למה בכלל לעשות סרט על דגים, אם העובדה שהם דגים לא משחקת שום תפקיד בסרט? היה אפשר באמת לעשות סרט על טוסטרים, זה היה יותר מצחיק.
אם רק מפיקי הוליווד היו גולשים בעין הדג...
ע''ע הטוסטר האמיץ
הדבר העיקרי ששווה בסרט
הוא סצינת הדיאלוג בין סקורסזה ודה-נירו, שעושה מהפארודיה העצמית של שניהם רגע אחד של חן אמיתי.
היתר – הכי לא משהו שאפשר. אני בכלל לא מבין למה לדרימוורקס לעשות סרטי אנימציה ממוחשבת אם הם מתכננים לעשות את כל הגיבורים זהים לאנשים שמדובבים אותם לעצב חיות כאילו היו בני אדם (בכמה מקרים זה ממש לא הגיוני אנטומית, לשני הכיוונים). אותו דבר היה ב"אנטס", ואישית זה סגנון אנימציה שממש לא חביב עלי.
לגבי התוכן… ובכן, אני לא מחסידי נמו, שתמיד נראה לי כסרט חמוד וזהו, אבל שם לפחות היתה עלילה רקוחה היטב, היה קצב, היו דמויות. אפשר לטעון – ואני לא בטוח אם אכחיש – שהיתה נשמה. בסרט החדש יש רק צרור של בדיחות, דמויות שמשרתות את הגגים של וויל סמית' וג'ק בלאק, ועלילה מוסרנית שליוצרים כל כך לא איכפת ממנה שאפשר כבר לראות בה פרודיה (אם כי כפרודיה היא ממש לא מספיק מחודדת).
היה טוסטר!
אני חייב להזכיר, או לספר למי שבכלל לא מכיר (ויש לי הרגשה שזה רובכם) שנעשה פעם סרט עם טוסטר מדבר, וגם יחד עם שמיכה מדברת, רדיו אדום מדבר, שואב אבק מדבר ומנורה מדברת! אין לי מושג מי מכיר את זה, אבל זה סרט מצויר ישן כזה, ונראה לי אפילו נעשה לזה סרט המשך שהם נוסעים למאדים או משו (את זה לא תרחתי לראות..). זה היה סרט ממש חמוד- יותר לילדים קטנים, וכמו כן גם אז ראיתי את זה. אני ממש לא זוכר איך קוראים לזה.. משו עם the amazing toster או משו כזה- היש אדם בעולם שיש לו שמץ על מה אני מדבר??
הו כן!
אני זוכרת את עצמי יושבת ובוהה בטוסטר, שמיכה ומנורה (אוי המנורה!) משוטטים במגרש גרוטאות ומזדעזעים מהרעיון שמועכים את המכוניות!
והיה שם ילד עם רווח בשיניים… הממ…
בהחלט. זה היה חמוד.
הסרט שודר בערוץ הילדים פעמים רבות בעשור הקודם. אני זוכר אותו כמוצלח יחסית.
http://us.imdb.com/title/tt0092695/
אני יודעת.
לא שראיתי את הסרט, אבל יצא לי לראות מדי פעם בלוחות המשדרים של Yes, סרט בשם 'הטוסטר האמיץ', ואף סרט ההמשך – 'הטוסטר האמיץ 2'.
זה דווקא סימן טוב
כשיש מקום גם לסרט בינוני, לא רע, זה מראה שהשוק לסרטי האנימציה הממוחשבת הקומיים הפונים באמת לכל המשפחה (ולא רק לקטנים שגוררים בכוח את שאר המשפחה) מבוסס. למה זה טוב? קודם כל – לא מזלזלים גם בסרטים "מצויירים" וגם בסרטים "לכל המשפחה". כי הם יכולים להכניס כסף טוב. וחוץ מזה, אני נהנית (אם כי תמיד באיחור, עדיין לא ראיתי אפילו את נמו).
חוץ מזה – LOL ענק על הפסקה עם הדגאדום והג'ירפה (אם כי קיבלתי את הרושם שמדגסקר הוא יותר על הזברה, אבל זה שולי).
(ועכשיו יש ביקורת בעינדג עם השם שלי!)
באבה חו-טפ?!
עלית עלי.
אני מומיה מצרית עתיקה. חבל שלא פגשת אותי באייקון, כשסעדתי בשר חובבים לרוב. עכשיו אני יכולה לנום עד לשנה הבאה. מוהאהאה, או משהו.
את אשמה.
להבא, לכי עם תג שם – "אני תפוז חנוט". כך אדע מי את.
הלכתי עם תג שם
היה שם תפוז,
היה ולנסיה,
את ה"חנוט" פיספסתי, אבל הייתי ניתנת לאיתור.
זה רק אני
או שהמרקם של הכרישים בסרט באמת מזכיר בובות פרווה חמודות כאלה?
באופן משעשע,
ראיתי את הטריילר לסרט בקולנוע עם ידיד שלי, שהוא הומוסקסואל. כשהגיעו לקטע בטריילר שהכריש מתדווה באמצע ארוחת הערב שהוא צמחוני, ואבא שלו כמעט חוטף התקף לב, הידיד הנ"ל רכן לעברי ולחש משהו בסגנון – "רואה? ככה זה אצל בני אדם אם הם יצאו מהארון. שכריש יגיד שהוא צמחוני, זה כמו שבן אדם יגיד שהוא הומו".
סתם הזכיר לי.
אגב, משום מה
הסצינה הזו לא הופיעה בסרט עצמו. מעניין אם הסיבה היא ששינו את העלילה עצמה כך שהדון לא יגלה את האמת על הצמחוניות של לני עד לסוף.
אמנם סרט בינוני- אבל דרימוורקס ענקיים
בהשוואה מתמשכת בין דרימוורקס לפיקסאר- הראשונים לוקחים ובע-נ-ק! נכון שהאנימציה של פיקסר איכותית לא פחות, ולפעמים יש הרגשה שהסרטים איך נאמר, חופפים בתוכן ובמועד הפרסום (זה נוגע בעיקר בסרטי הטבע על נמלים ודגים, רמז, רמז..).
אבל- הסרטים של פיקסאר גם חינוכיים בצורה דביקה ומעצבנת וגם מכילים ברובם הומור דיסני טיפוסי.. לעומת 'מפלצות בע"מ', 'צעצוע של סיפור 1+2' ו'מוצאים את נמו', סרטים כמו 'עולם הקרח (סרט מעולה!!!)' וכמובן 'שרק 1+2' הרבה יותר טובים, לפחות ברמת העלילה והבדיחות.
ואגב, לא ראיתי את 'באג לייף', אבל 'עבודת נמלים' סרט ממש נחמד..
אז 'תפוס ת'כריש' קצת נדוש ועמוס.. אז מה!! לפחות לא רציתי שיטגנו את הגיבור הראשי בגריל כמו אחרי 'מוצאים את נמו'..
'עידן הקרח' הוא לא סרט של דרימוורקס
(וגם לא קוראים לו 'עולם הקרח').
וגם העלילה היא לא הצד החזק בו
כי ב'שרק' כמובן לא היה מסר חינוכי דביק
אין לי בעיה עם העדפת סרט אחד על פני השני (אם כי מלחמות "מי יותר שווה" נראות לי די מיותרות) אבל נמאס לי שמאשימים את דיסני במסרים חינוכיים דביקים ונותנים את 'שרק' כדוגמה, תוך עצימת עיניים למסר החינוכי שהיה תקוע גם בו.
הבעיה היא כמובן- בדיסני
נכון, גם בשרק, ובעצם ברוב סרטי הילדים יש מסרים חינוכיים, אבל עדיין, דיסני ממש מגזימים. עד כדי כך מגזימים, שבמקרים מסויימים אין סרט- רק מסר חינוכי (מי אמר העיבוד של דיסני לטרזן?).
אגב, גם אני לא משתגע על השוואות בנוסח 'זה יותר שווה מ..', אבל מכיוון הביקורת הראשית פותחת בהשוואה -פשוט התייחסתי אליה.
ותודה לרד פיש על התיקון לגבי 'עידן הקרח' :)
נוצר הרושם שאני ממש אנטי דיסני..
ואני ממש לא -אני מאוד אוהב את רוב סרטי דיסני,
ואני מסכים, שהסרט הזה היה רחוק מלהיות עילוי. אבל (כמו שהקוסם מארץ ים הוסיף), בסרטים האחרונים של דיסני המסר החינוכי ממש הוקצן (בהשוואה לסרטים כמו 'ספר הג'ונגל', 'חתולים בצמרת', 'emperor's new groove').
אולי כדאי שאציין שמה שאני מחפש בסרטי אנימציה, מעבר לאיכות הגרפיקה, זה בעיקר הומור. מה לעשות- 'שרק' ו'עבודת נמלים' היה מצחיק בעיניי (שרק 2 לא במיוחד). 'צעצוע של סיפור 1+2', 'מפלצות בע"מ', 'מוצאים את נמו'- הרבה פחות.
ומכיוון שברוב (טוב,טוב, בכל..) הסרטים המצוירים העלילתיים יש מסר חינוכי-חברתי, כשהסרט לא מצחיק בעיניי, המסר מתבלט בשיא תפארתו…
המסר של שרק לא חינוכי דביק
אלא אם כן כל מסר רומנטי, או כזה שטוען שאנשים צריכים להימדד לפי האישיות ולא לפי המראה שלהם, הוא *בהכרח* חינוכי דביק, ולא משנה איך הוא מועבר.
אני לא חושבת שזה רע
אני השתמשתי במילים של מי שטען שדיסני עושים את זה, ואני לא חושבת שהם עושים את זה יותר "רע" מאשר שהיה בשרק. אני מוחה כנגד הסטנדרטים הכפולים.
פשוט נמאס לי שאם דיסני יכניסו מסר של 'משפחה זה חשוב' אז זה "מסר חינוכי דביק" ואם דרימוורקס מכניסים מסר של "אהוב את הזולת לפי הפנים ולא לפי החוץ" זה כמובן "מסר רומנטי" מהמם. אגב, בשרק יש גם מוטיב חזק של חברים טובים ילכו איתך באש ובמים, וכאלה מין. אין בכך כל פסול, אבל גם אין בכך שוני מהותי מדיסני. זה הכל.
אני חושב שיש שוני מהותי
והוא בדרך שבה מעבירים את המסר. אצל דיסני המסר מועבר לרוב בצורה בנאלית, שגורמת לו להיראות חינוכי-דביק (גם כשהסרט טוב). למשל, "אלאדין" בעיניי הסרט הכי טוב של דיסני, אבל הוא עדיין מעביר מסר של "אהבה שמנצחת את כל המכשולים החיצוניים" בצורה הכי קלישאתית, כמו כל אגדה ממוצעת.
בניגוד גמור ל"שרק".
סרט מצחיק בטרוף!
מה הקטע עם ההשוואה לנימו? זה כמו להשוות בין באפי למכושפות… זה שמדובר בשני המקרים בדגים\שדים\טוסטרים זה לא אומר שיש בכלל בסיס להשוואה, אלו שני סרטים שונים לגמרי.
שמתם לב למודעה בגב העיתון שהדגים קוראים המפרסמת את סרט האימה "THE HOOK" בפוסטר זהה לזה של הצלצול, רק עם וו של חכה במקום הטבעת? גדול!!!) סוף 
הסרט מצחיק לכל האורך, המון המון רפרנסים לסרטים אחרים, וחשוב לשים לב לפרטים הקטנים
(לדוגמא –
בקיצור, מומלץ בחום, בעיקר לאוהבי פארודית ןקומדיות קלילות.
כמה כרישים צמחוניים את/ה מכיר/ה?
לא, כי כשסרט משתמש באותם מוטיבים ואותן בדיחות (דג אבו נפחא שמתנפח 'בטעות', למשל), יש מקום להשוואה כלשהי.
כמה כרישים צמחוניים את/ה מכיר/ה?
אכן, ממש חיכיתי שלני יתחיל למלמל שדגים הם חברים, לא אוכל…
דג אפו נפחא שמתנפח זו בדיחה?
אם היו עושים סרט שיש בו סצנה עם קנגרו שמכניס את הגור שלו לכיס בטן היית גם מחשיבה זה כבדיחה? מה לעשות,ככה הם חיים ולדעתי אתם סתם מנסים לקטול את הסרט אז אתם אומרים שהוא העתקה לנמו ואם לא אהבתם את הסרט מאז שרק הטריילר הראשון יצא אז למה הלכתם אליו?.
כדי לעצבן אותך
כל הביקורות השליליות באתר נכתבות במטרה אחת : כדי להעליב את אלו שאהבו את הסרט. לכן , משימתך ( אם תבחר לקבל אותה ) היא להגן על שמו הטוב של הסרט בחירוף נפש תוך כדי האשמת המבקר בחוסר הבנה – או בעודף הבנה ( פלצנות ) .
הודעה זו תתלקח ספונטנית תוך 5 סרטים גרועים .
ועבשיו ,
אחרי שיצא לי גם לראות את הסרט , אני תומך בתיאוריה שהסרט הוא תוצאה של ניסוי חדשני – לתת למחשב לכתוב תסריט מרסיסי סרטים ישנים.
בטעות.
דגי אבו-נפחא התנפחו עוד לפני שג'ון לסיטר ינק. את ההקבלה של ההתנפחות למום שעולה לפני השטח כשאדם מתרגש (בדומה לאסטמה, גמגום, טיקים וכדומה), עשו פיקסאר ב'מוצאים את נמו' כבדיחה. באו דרימוורקס, עשו את אותה הבדיחה בדיוק, ושולם על ישרואל.
עכשיו, נאמר שפיקסאר יעשו סרט על חיות הבר האוסטרליות, ובו קנגורו נקבה, שבנה התבגר ונטש לניו-זילנד, תשכיר את הכיס לוומבט תמורת תשלום הגון. ונאמר שדרימוורקס יחזרו על הקונספט הנ"ל, אחד לאחד. גם אז תגיד שאין מקום להשוואה? כלומר, ברור שלקנגרו יש כיסים…
אני שוקל להעריץ את הסבלנות והסובלנות שלך.
אהמ...
האם גם אני הרחתי ניחוח של שרק בסרט? וכמובן של מוצאים את נמו…
המסכנים, ראו שהם התאמצו, אבל זה פשוט לא הצחיק אותי.
אבל באמת, אף אחד לא שם לב לדמיון כלשהו לשרק? האם השתגעתי???
אהבתי...
אהבתי את הביקורת, חזק ואמץ!
למרבה הצער.
באמת לא סרט מוצלח במיוחד. ציער אותי מאוד איך שעשו את ה"דגים" ואיך שלא התייחסו כמעט לקטע של הכריש (נו, יש שם דמות מעניינת, למה להרוס?) ושכל המטרה של הסרט היא להראות לנו שלא צריך להיות "מישהו" כדי שיאהבו אותך.
(הבדיחות בסרט לא משהו, יש כמה בדיחות טובות, אבל למרבה הצער את כולן כבר הראו בפרסומת)
טוסטר
שלום.
בביקורת הוזכר המונח 'טוסטר', כנראה כחלק מסלנג האתר, ואין לי מושג ירוק מה זה. זה לא מופיע במילון, ואודה לכם אם תסבירו את זה.
תודה.
סרט טוסטר:
סרט שהיה אפשר להחליף את הגיבורים הראשיים בו בטוסטרים וזה לא היה משנה כלום. במלים אחרות, סרט שאמנם עוסק בחיות מצוירות (או רובוטים, נגיד) ומתרחש בים / בחלל / בכוכב אחר אבל בעצם הוא סרט על בני אדם ומתרחש בעולם שלנו.
וגם ראוי לציין שזו הפעם הראשונה בה הוזכר המונח
בקונטקסט הנוכחי שלו.
לא צריך להניח שכל מונח לא מובן הוא חלק מאיזה סלנג לא כתוב של קליקה סגורה. לפעמים קריאה מעט יותר קפדנית יכולה להבהיר את המשמעות.
(כל זה לא בא לתקוף את "מישהו", שאני בטוח שבאמת לא הבין, והיה מאוד נחמד בבקשתו להבהרה, ובטח לא את אדם, אלא רק תגובה לגל ההתקפות על השימוש המוגבר בסלנג באתר. לפעמים האשמה היא בכם, אנשים)