דג זהב/דג מלוח 2002

שנת 2003 נפתחה בשערוריה:
קולות בתוך מעגלי האלמקטעד"א
(האקדמיה הלאומית למבקרי
קולנוע מטעם עצמם שהם גם
דגים אדומים) קראו לפסול אותי
– אותי! רד פיש, יו"ר האקדמיה!
– מחברות באקדמיה השנה, בטענה
שאני לא עומד בדרישות הקבלה המינימליות (אתה צריך להיות מבקר קולנוע מטעם עצמך, וצריך גם להיות דג אדום). המאבק עלה עד לערכאות הגבוהות ביותר באקדמיה, והפוסק העליון – שהוא, במקרה, אני – החליט, ואני מצטט: "למרות עיסוקיו הצדדיים, רד פיש הינו עדיין, במירב זמנו, דג אדום שהוא גם מבקר קולנוע מטעם עצמו". כך שגם השנה אני זכאי וגאה להגיש את טקס חלוקת דגי הזהב® והדגים המלוחים®, להישגים המרשימים, הקיצוניים, המיוחדים והטיפשיים של השנה בתחום הקולנוע.

כבכול שנה, האקדמיה מבקשת להכות על חטא ולהתוודות על הסרטים שבהם אף אחד מחברי האקדמיה עוד לא הספיק לצפות, אבל הם מתכוונים להשלים את החסר בהקדם האפשרי. בין הסרטים האלו נמצאים, אנחנו מתביישים להודות, 'הפסנתרן', 'ואת אמא שלך גם', 'האיש שלא היה שם' ו'בחדר המיטות'. ייתכן בהחלט שאילו היינו צופים בהם, הם היו יוצאים מהטקס עם כמה דגיגונים ביד.

טרנדים
פרסי הדג המלוח ודג הזהב לטרנדים, לתופעות או לז'אנרים המוצלחים של השנה לא נמסרים, כמובן, באופן אישי לאף אחד, שהרי אף אחד לא אחראי למקבץ אקראי של אירועים חיוביים. האקדמיה שומרת אותם לעצמה ומקשטת איתם את המדפים.
דג הזהב לטרנד החיובי של השנה: דמויות ממוחשבות שיודעות לשחק. יצורים מפוקסלים מופיעים בקולנוע כבר מזה כמה שנים טובות, אבל יכולת המשחק שלהן, עד לא מזמן, היתה מוגבלת (כפי שהודגם באופן מזעזע למדי ב'פיינל פנטסי'). השנה כמה מהשחקנים הטובים ביותר היו מהזן הממוחשב: לא רבים יתווכחו על כך שיודה היה השחקן הטוב ביותר ב'מלחמת הכוכבים, פרק 2: מתקפת המשובטים', ומלבדו היו כמובן דובי, סיד, סאלי, מייק ווזאבסקי, וכמובן בו, הקטנה מכולם. ואל תגרמו לי אפילו להתחיל לדבר על גולום.

דג זהב שני לטרנדים (השנה אין דג מלוח. לא היו טרנדים נוראיים, נסו שוב בשנה הבאה) מוענק – כצפוי, אני שומע אנשים לוחשים – להתעוררות הקולנוע הישראלי, בתקווה שזוהי אכן תופעה ולא סתם צירוף מקרים חולף: לפחות שני סרטים ישראליים שלמים -'בית"ר פרובאנס' ו'כנפיים שבורות' היו, איך לומר, סרטים טובים. לא יחסית, ולא בשביל-ישראלי-זה-בסדר ולא כאלה שרק בני משפחתם של השחקנים והבמאי הלכו לראות כדי לתמוך בקולנוע הישראלי: פשוט סרטים טובים, כאלה שאנשים ממש הולכים לראות (בעניין 'בית"ר פרובאנס' החלק האחרון עדיין מוטל בספק, אבל תנו לו זמן). גם 'יוסי וג'אגר' נחשב לנהדר, ול'חכמת הבייגלה' יש כמה מעריצים. בינתיים, 'חתונה מאוחרת' עושה חיל (וכסף) בחו"ל. יאללה, שיהיו עוד.

ייבוא
בקיץ 2002 'גלובוס' היו בבעיה. צירוף מקרים אכזרי, מבחינתם, הביא לכך שכל להיטי הקיץ, מספיידרמן ועד סטיץ', (פרט ליוצא מהכלל אחד, שגם עליו עדיף להמעיט בדיבור) היו שייכים לרב-חן. כך, בעוד 'חן' מחליפים שובר קופות אחד באחר מדי שבוע, בתי הקולנוע של 'גלובוס' היו שוממים עד כדי כך שהם נאלצו להמשיך להקרין את 'מלך העקרבים' לאורך כל הקיץ כולו, לפני אולמות ריקים. רחמנות על הסדרנים. בייאושם, אנשי 'גלובוס' הביאו סרטים שבשום מצב אחר לא היו רואים אולם בארץ, ולמעשה לא הוקרנו כמעט בשום מקום אחר בעולם. עכשיו, החלק המפתיע: כמה מהסרטים האלה היו לגמרי לא רעים. 'היי ריסק' (למרות התרגום התמוה, בלשון המעטה), ו'דוקטור סליפ' שניהם סרטים שלא הופיעו ברשימת הסרטים המצליחים בארה"ב, וכנראה שלעולם גם לא יופיעו שם, אבל שניהם סרטים מצוינים ומספקים בתחומם. לא בטוח שהם עזרו ל'גלובוס' קופתית, אבל הם לפחות מזכים אותם בפרס דג הזהב לייבואן המצטיין של השנה.

ולפרס הנגדי: למרות שזה מאוד מצער, אפשר להבין למה אף מפיץ ישראלי לא רצה להקרין בארץ את 'דוני דארקו', לאור כשלונו הקופתי בארה"ב. בעניין 'Spirited Away', עדיין יש לי תקווה שהוא יזכה להפצה ישראלית בשנת 2003, אולי בעידוד האוסקרים. אבל מה רע עשה הילד הגאון ג'ימי ניוטרון, על שהסרט הנחמד, המצליח למדי (והמועמד לאוסקר!) בכיכובו לא זכה להפצה ישראלית? אפשר לחשוב שכל כך הרבה סרטי ילדים טובים מוקרנים בארץ, שלא היה מקום לעוד אחד. חסרונו הבולט של ג'ימי מקבל את הדג המלוח לכשלון בתחום הייבוא.

עיברות
כמו כל שנה, גם השנה היה מבחר עצום של סרטים שלומר את שמותיהם העבריים לקופאית גורם לכאבים קשים בפה. הכוכבים השנה היו התעתיקים האנגליים החלקיים, המיותרים והפשוט תמוהים: למה לעזאזל 'סיינס' כשאפשר פשוט 'סימנים'?! מה פתאום 'הדרך לפרדישן' כשאפשר ללכת לאבדון? מה דובר עברית אמור להבין משם כמו 'דרגונפליי – הסימן המסתורי'? ו'היי ריסק' – למה?

אבל מבחינתי, ואני יודע שבנושא זה אני בדעת מיעוט, שום שם לא היה כאוב יותר מתרגום שמו של 'Minority Report' ל'דו"ח מיוחד'. מי שחושב ש'דו"ח מיוחד' הוא שם מגניב ומושך, ירים את ידו. הפצע הזה כואב במיוחד משום ש'דו"ח מיוחד' הוא סרט כל כך טוב: במשך שנים רבות בעתיד עוד ייזכרו בו, ותמיד זה יהיה 'דו"ח מיוחד' – והכל בגלל שאיזה אידיוט אצל המפיצים לא טרח לראות את הסרט לפני שהפליץ לו שם. כואב.

קשה למצוא שמות שהם דוגמה חיובית – השמות הטובים יותר הם אלה שפשוט תרגמו נאמנה את המקור, בלי להתחכם. אבל הברקה אחת בכל זאת היתה השנה, ולה מוענק פרס דג הזהב לעברות המוצלח של השנה: 'Blow Dry', שם בלתי תרגים, הפך בעברית ל'ראש בראש'. לא רק שם שאפשר להגות בלי להסמיק, אלא גם שהם שלמעשה אומר יותר על תוכן הסרט – תחרות בין ספרים – מאשר שמו האנגלי המקורי. הייתי אומר "כן יירבו", אבל על מי אני עובד.

טריילרים
דג הזהב לטריילר הטוב של השנה: 'The Ring'. בלי "בעולם שבו…". בלי "עכשיו, אדם אחד…". בלי קריינות. בלי דיאלוגים. כמעט בלי מוזיקה. כמעט בלי כתוביות. מצמרר, מסקרן קריפי ומצוין. יש קלטת. אם תצפה בה – שבעה ימים אחר כך – תמות. זה כל מה שאתם צריכים לדעת.

מצד שני, אני רוצה לדעת מי האידיוט שהכניס לטריילר של 'מתקפת המשובטים' את מה שאמור היה להיות הפאנצ'ליין של הסרט: משפט הסיום, והתמונה הלפני-אחרונה בסרט. באמת, אני רוצה לדעת. 'מתקפת המשובטים' ניצל מהדג המלוח בקושי, רק בזכות היותו, בכל זאת, טריילר מרהיב וכיפי, ואת הדג המלוח לטריילר הגרוע של השנה מקבל הטריילר של 'משנים כיוון', שמכיל את כל עלילת הסרט, כולה, מההתחלה ועד הסוף ולפי הסדר. האמת, אולי באמת עדיף להוציא על הסרט הזה שתי דקות מאשר לבזבז עליו שעה וחצי. ובכל זאת, זה טריילר זה?

משחק
דג הזהב לשחקן הטוב של השנה: גולום, אלא מי. שחקן צעיר ומבטיח שפרץ כבר בסרטו הראשון, 'שר הטבעות: שני הצריחים' (אחרי הופעת-אורח ב'אחוות הטבעת') בהופעה ששווה אוסקר. אנחנו מן הסתם עוד נשמע עליו בעתיד. שמועות אומרות שדייויד מאמט מעוניין ללהק אותו לסרט החדש שהוא מצלם, (זה על תולדות חיל האוויר הישראלי), לתפקיד מנחם בגין. נושף בעורפו: רובין וויליאמס ב'לחיות בתמונות'.

לא אירוע שכיח הוא ששחקן מצליח לגרום לאימפקט כל כך גדול בסצינה אחת, עד שאי אפשר להתעלם ממנו בחלוקת תארי השנה. אבל פרנילה אוגוסט עשתה זאת, בזכות הסצינה הבודדה שבה היא משתתפת ב'מתקפת המשובטים' בתפקיד שמי סקייווקר, אמו של אנאקין, וזוכה עליה בדג המלוח למשחק הגרוע של השנה, כשהיא מביסה בכך – עניין לא פשוט – את כל צוות השחקנים של 'המשובטים', 'ספיידרמן' ו'סקובי דו'. וכמובן, הכל באשמת הבמאי.

פעלולים
'מתקפת המשובטים' היה אמנם סרט גרוע, אבל הוא נראה מדהים – למרות שהאלמנטים שלא נוצרו במחשב הפריעו מדי פעם. 'דו"ח מיוחד' הוכיח שפעלולים לא סותרים אינטליגנציה, והעולם שהוא הציג היה אמין עד לפרט האחרון. אבל את דג הזהב לפעלולים הטובים ביותר לוקח, כמו בשנה שעברה, 'שר הטבעות'. הקרב בניקרת הלם הוא כל כך טוב, שנראה כאילו אין בו פעלולים מיוחדים בכלל.

Overrated

הדג המלוח לסרט המוערך-מדי של השנה הולך, בלי תחרות רצינית, ל'נפלאות התבונה'. לא הסרט הכי גרוע בעולם, אבל כן סרט שבלוני, קיטשי, משעמם וסטנדרטי עד אימה. אה, כן, אבל היה טוויסט באמצע, שבוודאי הרשים מאוד את מי שרואה סרט אחד בשנה.

שיר השנה
שלושה שירים הגיעו לתיקו מוחלט, ואין לי לב לבחור בינהם: 'עולם מטורף' מ'דוני דארקו', 'ג'אן פצ'אן הו' להיט הריקודים המדהים מ'העולם שבפנים', ו-'Put That Thing Back Where It Came From' בביצוע מייק וסאלי מ'מפלצות בע"מ' (ובביצועים מזדמנים של לונג ג'ון).

אכזבת השנה
כן, אני יודע שאין קשר בין איכות להצלחה קופתית, אבל מתופעה קופתית מדהימה כמו 'ספיידרמן' (115 מיליון דולר הכנסות בסוף השבוע הראשון!) ציפיתי למשהו מיוחד. אם לא בעלילה, לפחות בפעלולים. חודשיים אחר כך, הסרט מגיע סוף סוף להקרנות בארץ, ומה מתברר? שהוא סתמי לגמרי. סתם סרט בסדר, כזה. דיאלוגים כל כך רעים שבא לצחוק, פעלולים ממש לא משהו, והגובלין הירוק הזה מגוחך. עד היום לא ברור לי על מה היה הרעש.

הסרט המוזר של השנה
לתת לדייויד לינץ' את פרס הסרט המוזר של השנה זה כמו לתת לאוורסט את פרס "ההר הגבוה של השנה". האיש יכול לעשות מנוי שנתי על הפרס הזה לכל החיים – מה לעשות, בביזאר אין לו מתחרים. אפילו אם נכונות הטענות על כך שאפשר למצוא ב'מלהולנד דרייב' עלילה הגיונית – גם אם לא לינארית – הסרט היה אות ומופת לכל חובבי המוזרות באשר הם.

לפני שנעבור לסרט הגרוע ולסרט הטוב של השנה, הפסקה קטנה: אי אפשר לסכם את השנה, כמובן, בלי להעניק דג זהב מיוחד וחגיגי ליוזמי ומקימי ה'סינמה סיטי'. נכון, לא כל ההבטחות התקיימו. יש כמה בעיות. יש פקקים בכניסה, ויכול להיות אפילו שיסתירו לכם. ועדיין, זה בלי ספק הקולנוע הטוב ביותר בארץ, המבחר עצום, הסאונד פיצוץ, וכבר לא צריך לפנטז על היום שבו יהיה בארץ קולנוע איימקס. מגיע לסינמה סיטי כפיים.

הסרט הגרוע של השנה
כל שנה יש לנו את אותו התרוץ: אנחנו משתדלים לא לראות סרטים גרועים, לכן סביר להניח שאת הסרט הגרוע של השנה לא ראינו. כמה סרטים שנחשבים לגרועים במיוחד, אותם האקדמיה לא ראתה:
'השיבה מהודו', 'הורג אותי ברכות', 'טהארה', ו'מכונת הזמן'. סרטים גרועים במיוחד אותם כן ראינו, וחבל: 'באד קומפני', 'חיזור מגונה', 'ארבע הנוצות' ו'סוף הוליוודי'. אבל כולם לפחות היו, לפחות במובן הטכני, סרטים. כאלה שצולמו על פילם. 'פיתוי' לא עומד אפילו בקריטריון הפשוט הזה. הדבר הזה נראה רע, מכל בחינה אפשרית, ועל כך הוא מקבל את הדג המלוח ל"סרט" הגרוע של השנה.

סרט השנה
'שני הצריחים', 'מפלצות בע"מ' היו נפלאים. גם, 'האחיות מגדלנה', 'החתונה היוונית שלי' ו'הארי פוטר וחדר הסודות' היו מצוינים. 'דו"ח מיוחד' היה מקבל בלי ספק את דג הזהב לסרט השנה, אבל…
דילמה.
מצד אחד, האלמקטעד"א עוסקת בקולנוע. האם אפשר לתת את תואר סרט השנה לסרט שלא נצפה בקולנוע, וניתן להשגה אך ורק בדויד, ועוד כזה מאזור 1, בלי תרגום? מצד שני, מה זה משנה? סרט הוא סרט הוא סרט, לא? אבל, שוב מהצד הראשון, יצאו השנה הרבה יותר מאותם 200 סרטים שמפיצי ארצנו הקרינו על מסכי הארץ, ואם נכלול את כ-ו-ל-ם בסיכום, לא נצא מזה. מצד שני, מי הם המפיצים שיגידו לי איזה סרטים לראות ואיזה לא, איזה סרטים אהבתי ואיזה לא? מצד ראשון, זה לא לגמרי הוגן. מצד שני…

לעזאזל המפיצים. סרט השנה הוא 'דוני דארקו'. מאי שם הגיחו במאי מדהים (ריצ'ארד קלי), שחקן מוכשר (ג'ייק גילנהאל) וכמובן, הארנב המפחיד ביותר בתולדות הייקום, כולל זה מ'מונטי פייתון והגביע הקדוש'. בצפייה ראשונה חשבתי ש'דוני דארקו' הוא סרט מוזר וטוב. בצפייה שניה התאהבתי בו.

מה היתה הדקה?
ולסיכום, כמו בכל שנה: אלו הן 15 הדקות הטובות ביותר שהאקדמיה בילתה בקולנוע השנה.

15. פתיחת הסרט 'אוסטינפוסי', במסגרת 'אוסטין פאוורס: גולדממבר'.
14. המצלמה המשוטטת של פינצ'ר מסתובבת בבית, בזמן שמישהו מנסה לחדור לתוכו, 'החדר'.
13. "הכל אבוד! הכל אבוד!", 'גברים בשחור 2'.
12. הריפרים פותחים פה, 'בלייד 2'.
11. מייקל סאליבן סוגר עניין באמבטיה, 'הדרך לפרדישן'.
10. מרדף איטי עם בלונים ומטריה, 'דו"ח מיוחד'.
9. הכניסה למחסן הדלתות, 'מפלצות בע"מ'.
8. היה פיצוץ. 'כל הפחדים כולם'.
7. השער הפתוח, 'האחיות מגדלנה'.
6. המכרסם הקטן סקראט נמלט מגושי קרח אדירים, 'עידן הקרח'.
5. הבריון הגדול זאנדר קייג' נמלט מגושי קרח אדירים, 'xXx'.
4. סוף סוף, יודה שולף את חרב האור ומראה למה קוראים לו ג'דיי מאסטר, 'מתקפת המשובטים'.
3. "קיטי!".
2. הויכוח בין גולום וסמיאגול, 'שר הטבעות: שני הצריחים'.
1. השני באוקטובר, 1988. עולם מטורף. 'דוני דארקו'.