דו"ח קופות שבורות

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 30 באוקטובר 2000Posted in: חדשות


באופן באמת מפתיע, בסוף
השבוע האחרון בארה"ב לא
השתנה שום דבר.

כבר ארבעה שבועות רצופים
שהקומדיה "פגוש את ההורים"
("Meet the Parents") בבימויו של ג'יי רואץ' (שני "אוסטין פאוורס") ובהשתתפות רוברט דה-נירו ובן סטילר, ניצבת בבטחה במקום הראשון ברשימת הסרטים המכניסים ביותר בארה"ב. זה נשמע המון, בעיקר בהתחשב בעובדה שהפעם האחרונה שבה סרט נשאר במקום הראשון כל כך הרבה זמן היתה לפני יותר משנה. זה קצת פחות מרשים אם לוקחים בחשבון שאוקטובר הוא חודש חלש מאוד קופתית ושכמעט לא היו לסרט מתחרים עד עכשיו. 15 מיליון דולר – סכום זעום במונחים של סרטי קיץ – הספיקו לו כדי לשמור על המקום הראשון השבוע.

מה שמפתיע הוא שהשבוע "פגוש את ההורים" החזיק מעמד למרות שמתחרים היו גם היו. מתחרה אחת, למעשה, אבל כזאת שהיתה גורמת גם לגדולים וטובים יותר לברוח בצווחות: המכשפה מבלייר. "ספר הצללים: המכשפה מבלייר 2" יצא השבוע בארה"ב, והיה אמור לקחת את המקום הראשון בהליכה, אבל הקהל סירב להתלהב (מושפע אולי מהביקורות, שקרעו את המכשפה לגזרים), והסרט הגיע רק למקום השני עם 13 מיליון מאכזבים, בדרך לקבורה מהירה.

אכזבה גדולה עוד יותר היא "Lucky Numbers", קומדיה של נורה אפרון ("יש לך הודעה", "נדודי שינה בסיאטל"), עם ג'ון טרוולטה וליסה קודרו (החברה), שיצאה לאקרנים השבוע גם היא והרוויחה 4.6 מיליון דולר בלבד (מקום שביעי) – נפילה על הפרצוף. ג'ון טרוולטה היה אחראי כבר לאחד הכשלונות הגדולים של השנה בקולנוע: "שדה קרב ארץ", על פי ספרו של ל. רון הבארד, שלא הגיע לארץ עקב השנאה המשותפת שרחשו לו המבקרים והקהל בארה"ב. עכשיו, כשהתברר שהוא לא מסוגל גם למשוך קהל לסתם קומדיה, ג'ונטרה באמת בצרות.

מי שכן מצליח הוא בועז יכין (הוא משלנו!) שעושה חיל בשבועות האחרונים עם סרט הפוטבול הקיטשי אך היעיל "Remember the Titans", שאחרי חמישה שבועות בקולנוע עדיין מחזיק חזק במקום השלישי, עם 8 מיליון דולר בסוף השבוע האחרון והכנסה כוללת של 87 מיליון דולר עד עכשיו, שזה יותר ממכובד לגבי סרט שיוצא בסתיו. עם או בלי קשר להצלחה של "Remember the Titans", בועז יכין קיבל לידיו בחודש שעבר את בימוי הסרט "Batman Beyond" ("באטמן מעבר"?, מעין המשך לסדרת באטמן על באטמן זקן ויורשיו), ופחות או יותר בין לילה קיבע את מעמדו כבמאי הוליוודי חשוב ונחשב. זה לא נכון שאין קולנוע ישראלי מצליח: הוא פשוט לא מופק בישראל.

עכשיו, לפני שאני ממשיך ומתאר את כל עשרת הגדולים, יש לי שאלה.

זה בכלל מעניין מישהו?

חוץ ממני, זאת אומרת.

לרשימת שוברי הקופות בארה"ב אין שום משמעות ישירה לגבינו. אפשר אולי לנחש לפיה איזה סרטים יזכו להפצה בארץ ("פגוש את ההורים", "זכור את הטיטאנים") ואיזה יגיעו רק לוידאו ("מספרי מזל"), אבל בדיוק כמה מיליונים הרוויח כל סרט, כמה שבועות הוא נמצא ברשימה ומה הממוצע שלו פר מסך, זה דבר שמעניין בדרך כלל רק חובבי טריוויה קולנועית כמוני.

למה זה מעניין אותי? יש לי רק תשובה אחת: ספורט. כמו כל חובב כדורגל, גם אני קורא את אתרי יום ראשון כדי לראות מה היו התוצאות בשבת. אני שמח כשסרט של יוצר שאני אוהב "מנצח", ומקלל את האמ-אמא של הקהל האמריקני הטיפש כשהוא "מפסיד". זה לא יגרום לי לשנות את דעתי על היוצר או על הסרט, בדיוק כשם שאוהד בית"ר לא יהפוך את עורו וייעשה מכביסט רק משום שבשבת האחרונה האימפריה ספגה שלישיה בבית. אבל אני עוקב אחרי המספרים, בשביל הספורט.

השאלה היא האם זה מעניין גם אתכם. את המספרים עצמם אפשר למצוא בעשרות אתרים ברחבי הרשת, בשביל זה אתם לא צריכים את "עין הדג"; אני רק מבטיח לתת להם הסברים (28 מיליון דולר בשבועיים, זה הרבה או מעט?) ופרשנות (היה נבדל או לא היה?), ולעשות את זה טוב יותר מכל פרשנות אחרת שתוכלו למצוא היום בעברית. אבל רק אם זה מעניין מישהו. אז אם אתם מעוניינים לשמוע דו"ח שבועי על מצב הקופות בארה"ב, נא השאירו את הודעתכם אחרי הצפצוף (או לחצו על "פרסם תגובה"). אם לא, סליחה שהפרעתי.

תגיות: