המלאכים של שינג'י

שם רשמי
נאון ג'נסיס אוונגליון
שם לועזי
Neon Genesis Evangelion

מהו הרעיון המדליק ביותר שעלה
אי-פעם במדע בדיוני?
אם תשאלו את דעתי בנושא, אני
אפנה אתכם בלי לחשוב פעמיים
לספרו של רוברט היינליין
"לוחמי החלל". בספר ההוא
תיאר היינליין חליפות שריון-קרב ענקיות, בעלות מספיק תחמושת כדי למחוק את כל מה שנמצא בסביבתן הקרובה ושנשלטות על ידי חיילים שישבו בתוכן וניהלו מלחמת ג'נוסייד נגד ג'וקים מהחלל החיצון.
לא יודע למה, אבל הרעיון הזה לא ממש תפס בטריטוריות היותר פופולאריות של המד"ב האמריקאי, שנשארו נאמנות לגיבורים בטייטס (הבהרה: אין לי שום דבר נגד גיבורים בטייטס, ובמיוחד לא נגד גיבורות בטייטס). אפילו בגרסא הקולנועית של "לוחמי החלל" שנעשתה לפני שלוש שנים, "גברים בחלל", החליפות נשארו מחוץ לסרט.

בצד השני של האוקיינוס, לעומת זאת, היפאנים (כרגיל) תפסו את הפוטנציאל הרבה לפני האמריקאים הטיפשים. רובוטים ענקיים היו פופולאריים במאנגה ובאנימה במשך די הרבה זמן, אבל ב-1969 גו נגאי, "הילד הרע" של הז'אנר באותה תקופה, חולל את המהפכה כשהציג בסדרה שלו, "Mazinger Z" את הרעיון של רובוטים כאלה כחליפות קרב מתוחכמות שחיילים יושבים בתוכן. הפופולאריות העצומה של הסדרה הולידה ז'אנר חדש של סדרות שעסקו ברובוטים כאלו (הז'אנר זכה במערב לכינוי Mecha, למרות שביפאן המושג הזה הוא כללי יותר). הסדרות החדשות החלו להאיץ את האבולוציה של הז'אנר החדש: נגאי עצמו הגה את הרעיון לפיו הרובוטים האלה יכולים להפוך לרכבים ולהתחבר זה לזה (רעיון שהפך הרבה מאד יצרני צעצועים לאנשים עשירים). התפתחות משמעותית נוספת היתה בסדרה "Moblie Suit Gundam" של הבמאי יושייוקי טומינו ב-1979. טומינו (שהושפע מאד מספרו של היינליין) חיבר את הז'אנר, שעסק עד אז בעיקר באקשן, לעלילות בנוסח "בחור מוצא/מאבד בחורה" והפך אותן לאופרות-סבון מתוחכמות. סדרות אחרות העבירו את זירת הקרב של הרובוטים הענקיים והחיילים ששלטו בהם מהעתיד-שלאחר-קטסטרופה-כלשהי לזירות התרחשות אחרות, כמו עולמות פנטסיה (למשל "Vision of Escaflowne" המדהימה) או הזמן שלפני/במשך/אחרי מלחמת העולם השניה.

אולי הסדרה המשמעותית והמשפיעה ביותר בז'אנר בשנות ה-90 היא "Neon Genesis Evangelion" של הבמאי הידאקי אנו. אנו, חובב אנימה מושבע שהחליט להפוך לבמאי אנימציה בעצמו, התחיל את הקריירה שלו כאנימטור עבור במאים אחרים, שהידוע שבהם הוא הייאו מיאזאקי ("הנסיכה מונונוקי" במקרה שאתם עוד לא יודעים) שאליו מתייחס אנו עד היום כאל המורה הרוחני שלו. ב-1990 הוא הקים, ביחד עם עוד כמה חובבי אנימה כמוהו, סטודיו בשם "גיינקס", שבו ביים אנו סדרת הרפתקאות בשם "Nadia of the Mysterious Seas" שנוצרה הן בהשראת "20,000 מיל מתחת למים" של ז'ול וורן והן בהשראת התקופה בה עבד אנו אצל מיאזאקי. מכאן עבר אנו לביים את "אבנגליון" שהפכה, כאמור, את ז'אנר ה-Mecha על פיו. למבינים: "נאון ג'נסיס אבנגליון" עשתה לז'אנר ה-Mecha ביפאן את מה ש-"Watchmen" עשה לסופר-גיבורים במערב.

לנסות להסביר בפסקה אחת במה עוסקת הסדרה זו משימה בלתי אפשרית, מה גם שלאתר שאתם נמצאים בו כרגע יש מדיניות תקיפה נגד ספוילרים. ננסה קווים כלליים. השנה היא 2015. האנושות, שעדיין מנסה להתאושש מאסון ה-"Second Impact" שפגע בה 15 שנים לפני כן, מוצאת את עצמה תחת מתקפה של יצורים מסתוריים בשם "המלאכים" (לא, אין שום קשר לצ'ארלי). סוכנות חשאית בשם NERV שהוקמה כדי להילחם במלאכים, בונה את יחידות ה-Evangelion (או בקיצור EVA), רובוטים ענקיים שמסוגלים להילחם במלאכים, אבל ישנו מלכוד.
ה-EVA מופעלים ע"י מערכת שמתחברת ישירות למוח ולעצבים של מפעיליהם – ילדים בני 14 – ושהות ממושכת בתוכם גורמת לילדים האלה טראומה מנטאלית בלתי-הפיכה. ראש NERV, גנדו איקארי, אגו-מנייאק נפוח וחסר מצפון, מגייס את הבן שלו, שינג'י, ילד מהוסס וחסר בטחון ששונא את אביו, כדי להיות אחד ממפעילי ה-EVA. מכאן מתחילה העלילה הלחלוטין-לא-לינארית, שמתחילה באמצע וקופצת משם בלי אזהרה אל ההתחלה והסוף, וקושרת בחוט דק את המלאכים עם ה-Second Impact, בריאת העולם, סוף העולם, יחידות ה-EVA וקיומה של NERV.

אבל המבנה העלילתי הסבוך הוא לא הסיבה היחידה (או אפילו העיקרית) שהופכת את "נאון ג'נסיס אבנגליון" לסדרה ייחודית. הגורם הדומיננטי בסדרה הוא הדמויות. הסדרה בוחנת, באופן קר, מחושב וחסר רחמים, את הדמויות האלה תחת זכוכית מגדלת. היחס המנוכר של גנדו איקרי לבנו. היחסים הקרובים באופן חשוד שהוא מפתח עם ריי איינאמי, מפעילת EVA שתקנית ומסוגרת. אוסקה, מפעילת EVA אחרת, פצצת-אנרגיה עם אגו בגודל של טוקיו שמכסה על פגיעות ובדידות. מיסאטו, חיילת שמשמשת כבייביסיטר למפעילי ה-EVA, עם בטחון עצמי מופרז וחיי אהבה מתוסבכים. ריצוקו, מדענית מבריקה, עם נטייה להרס עצמי. כל אחת מהדמויות האלה היא פקעת עצבים של חולשה, פחד, אנוכיות, קטנוניות והרבה מאד כעס ורוע לב, שעלולים להתפוצץ כל שניה, ובדרך כלל הם אכן מתפוצצים. התוצאה הופכת לעיתים ללא נעימה לצפייה באופן קיצוני, אבל זו בעצם הגדולה של הסדרה: כל כך קל להזדהות עם הדמויות בסדרה, כי הן כל כך אנושיות.

הבעיה העיקרית שהייתה לצופים ולמבקרים עם הסדרה הייתה קשורה לסוף שלה. שוב, אני לא מתכוון לגלות מהו, אבל הצופים וגם המבקרים התעצבנו על אנו שהחליט לסיים את הסדרה לא בקרשנדו רועם אלא בקול דממה דקה, ולא באופן סגור אלא בצורה אמביוולנטית. קשה לי מאד להבין את הביקורת הזאת – מדובר, אחרי הכל, בסדרה ששום דבר בה לא היה קונבנציונלי, למה שהסוף כן יהיה כזה? אבל הצופים לא השתכנעו, ואנו בילה את השנתיים הבאות בניסיונות נואשים להסביר לצופים שמבחינתו אין שום דבר לא בסדר בצורה שבה הסדרה נגמרה, ואם מישהו לא הבין את הסיום, זאת הבעיה שלו. בסופו של דבר הוא נשבר, והוציא ב-1997 שני סרטי-המשך לסדרה: Death" "and Rebirth הורכב ברובו מקטעים ערוכים של הסדרה, בתוספת 20 דקות נוספות, "אלטרנטיביות" לשני הפרקים האחרונים. "End of Evangelion" המשיך מהנקודה שבה "Death and Rebirth" הפסיק, ונתן לסדרה סוף סגור, שעצבן ודיכא עוד יותר את המעריצים (ועל זה אנו אמר להם: "רציתם סוף סגור? קיבלתם"). הסרטים כרגע לא נמכרים במערב (ישנה שמועה שהם יצאו בקיץ הקרוב, אבל היתה שמועה כזו גם לגבי הקיץ הקודם וזה שלפניו), אבל קיימים תרגומי חובבים.

עוד דבר שאי אפשר להשיג כרגע מחוץ ליפאן (בשל תסבוכת משפטית), הוא "גרסאות הבמאי" של פרקי הסדרה, שמכילות סצינות שלא היו בסדרה המקורית (אם חיפשתם סיבה להתחיל ללמוד יפאנית…). בנוסף לכך קיימת (גם בתרגום לאנגלית) סדרת מאנגה (קומיקס יפאני) שנעשתה על פי סדרת הטלוויזיה. הסדרה מצויירת ע"י יושיוקי סדאמוטו (שעיצב את הדמויות עבור סדרת הטלוויזיה), והוא מבטיח לסיים אותה בסוף חדש ושונה.

לאחר שסיים סופית עם Evangelion, ביים אנו סדרת אנימציה אחרת בשם "Kareshi Kanojo No Jijou", קומדיה רומנטית מקסימה על תלמיד ותלמידת תיכון אמביציוזיים שמתאהבים, סדרה שהמחישה עד כמה מה שמעניין את אנו זה בעצם לא איך רובוטים נלחמים אלא איך בני אדם (לא) מתקשרים. לפני מספר חודשים הוא סיים את צילומי "Shikijitu", סרט מצולם על חייה הקשים של רווקה בטוקיו. הסרט זכה בפרס בפסטיבל הסרטים האחרון בטוקיו – האם יש סיכוי שנראה אותו מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר?

אבל עד שזה יקרה, לכו ל-"אוזן השלישית" וקחו משם את פרקי הסדרה. מחכה לכם חוויית צפייה לא-קלה, אבל משתלמת בהחלט.

* תודה לאלון בורודה על עזרתו בהכנת הכתבה.