12 במחיר 1

מאת
עידן זיירמן
– פורסם ב 28 במרץ 2004Posted in: ביקורות

במקור: Cheaper by the dozen
במאי: שון לוי
על פי ספרם של פרנק הבן
וארנסטין גילברת
שחקנים: סטיב מרטין, בוני
האנט, פייפר פראבו, טום
וולינג, הילארי דאף, קווין
שמידט, ג'ייקוב סמית'

כל מפיק סטריאוטיפי של "סרטים לכל המשפחה" (שמנמן, עם סיגר בפה, עובד בשביל דיסני) יוכל לספר לכם ששני דברים יכולים לעשות סרט בעולמנו המסחרי: ילדים וחיות. הכניסו ילד לסרט, והוא יביא לכם כמויות עצומות של קהל. הוסיפו לתסריט כלב שילווה את הילד, ואם אפשר – יסתכל עליו במבט נוגה מדי פעם – והמזומנים כבר נמצאים בכיס שלכם. שני ילדים וכלב? יש לכם תסריט מנצח. ברכותיי, כרגע עשיתם את המיליון הראשון שלכם.

ישב מפיק (לא בהכרח שמנמן, לא בהכרח עובד בשביל דיסני) וחשב על זה קצת. אם ילד אחד בסרט עדיף על אפס ילדים, ושני ילדים עדיפים על אחד, אולי נצליח למתוח את זה… ואם נוסיף… ואם באמת ניסחף…
לא עברה שעה, והיה לו רעיון לסרט שיגרום למשפחות לזרום בהמוניהן לבתי הקולנוע, ומה שיותר טוב – בהיותו מבוסס על סרט מ-1950, הרעיון הזה אפילו לא דרש כתיבה של תסריט חדש. אבל החשוב מכל – הוא כולל לא פחות מתריסר ילדים! שנים-עשר! וגם כלב, כמובן.

התוצאה היא '12 במחיר 1'. סרט עם תריסר ילדים, כלב וסטיב מרטין. גם האמא של הילדים האלה (ואשתו האוהבת של סטיב מרטין, כמובן) נכנסת לסיפור הזה בשלב כזה או אחר, אבל הופעתה בסרט לא חשובה כמו העדרה מהסרט, כי אחרי הכל, קומדיה עם סטיב מרטין בתפקיד אב כושל עובדת הרבה יותר טוב מקומדיה עם בוני האנט בתפקיד אם מוצלחת.

מבולבלים? אין צורך. העלילה היא לא משהו שידרוש מכם ריכוז מעמיק. סטיב מרטין ובוני האנט הם טום וקייט בייקר, הורים למשפחה בת תריסר ילדים, שגרה בעיירת פרברים קטנה. כיאה למשפחה כזו, חייהם עמוסים בכאוס: רק תהליך ההשכמה היומי של כל שוכני הבית הוא עניין מסובך מאוד בפני עצמו. אבל טום בייקר ואשתו מסתדרים. עד שבוקר אחד, טום מקבל הצעה לג'וב חלומי: אימון של קבוצת פוטבול באוניברסיטת לינקולן בשיקגו. העבודה כוללת מגוון בונוסים כמו רכב על חשבון החברה ומשכורת מכובדת, אבל, לרוע המזל, גוררת גם מרמור מסוים מצד הילדים, שלא מבינים מדוע הם צריכים לעזוב את החברים ואת בית הספר שלהם רק בשביל שאבא שלהם ירוויח עוד כמה גרושים.

בסופו של דבר טום, קייט ונחיל הילדים עוברים לעיר הגדולה, ומתחילים להתרגל לחייהם החדשים. אבל בדיוק כשהם מתרגלים למקום וחושבים שהעניינים נמצאים תחת שליטה, קייט מקבלת טלפון. הספר אותו חיברה, כך מוסרים לה, נמצא בדרכו אל המדפים, בליווי מסע יחסי ציבור עצבני. ושוב, העבודה באה על חשבון חיי המשפחה – לצורך מסע יחסי הציבור הזה היא צריכה לעזוב את הבית לשבועיים.

מכאן והלאה מתחיל הבלגאן. הרבה, הרבה בלגאן. הילדים כועסים על האבא האגואיסט שלהם (נסע לשיקגו בשביל להגשים חלום ילדות. נו, באמת), מתפרעים, הורסים את הבית, מתעללים בארוסה של האחות הבכורה (אשטון קוצ'ר – עוד רגע נגיע אליו), ובכלל, חוגגים כמו שרק מספר דו ספרתי של ילדים ממורמרים יכולים לחגוג.

אבל זה עוד לא הקטע המפתיע. הקטע המפתיע הוא שלפחות בהתחלה – זה עובד. יש משהו משעשע מאוד בתזוזה הבלתי פוסקת הזו: הסצינות בתחילת הסרט, למשל, מכילות כל אחת הרבה מבני המשפחה, מה שהופך אותן למאוד עמוסות וכאוטיות. אם דמות אחת מדברת עם השניה, הן לעולם לא תהיינה לבד – תמיד יהיו ברקע עוד כמה בני משפחה אחרים, המשחקים בייסבול, מתגלגלים על רולר-בליידס וכו'. תמיד קורה משהו ברקע, ומעבר לעובדה שכיף מאוד להסתכל על הסצינות הללו, הן גם הצליחו להצחיק אותי.

אחד מהאחראים לכך, אגב, הוא אשטון קוצ'ר. הבחור לא מופיע להרבה זמן בסרט, אבל כשהוא כן מופיע, הדמות שלו (שחקן טיפש שמעריץ את עצמו, כמובן) פשוט גונבת את ההצגה. נכון, התפקיד של מר קוצ'ר לא דורש ממנו כישורי משחק מסובכים במיוחד, אבל אני עדיין זוקף לזכותו את המשפט המצחיק ביותר בסרט. כזה אני.

לרוע המזל, קצת אחרי אמצע הסרט, משהו מאוד מוזר קורה. הסרט מאט. הוא מאבד עניין. כמות הילדים שנמצאת על המסך בכל רגע נתון מדרדרת. אבל הגרוע מכל – הוא נסוג מסרט הומוריסטי ומשעשע, עם המון הומור פיזי (מנורות שנופלות על אנשים, אתם מכירים את הרעיון) וסצינות עמוסות, לסרט סטנדרטי לכל המשפחה. אתם יודעים, מהסוג שיש לו מוסר השכל מאוד חשוב ודביק בסוף, והוא הולך להשקיע המון זמן בלדחוף לכם אותו לתוך הגרון.

מה שמותיר אותנו עם בדיוק חצי סרט טוב. אני לא אוהב, בדרך כלל, את הסרטים של סטיב מרטין, ובכל זאת הצלחתי ליהנות בחצי הראשון של '12 במחיר 1'. אבל אם אתם לא נאלצים לקחת את אחותכם הקטנה לסרט, או שהכרטיסים לא עולים לכם חצי-מחיר בדרך קסומה כזו או אחרת, לא בטוח ששווה לכם לקחת את הסיכון.

תגיות: