2013: 20 הדקות הגדולות

לסיכום הסיכומים: אילו הייתם צריכים לבלות בקולנוע ב-2013 רק 20 דקות - אלה הן 20 הדקות שהייתם צריכים לבחור

כן, כן, אני יודע. סיכום השנה הזה מתמשך יותר מסיום של סרט של פיטר ג'קסון. אבל יש עוד מסורת אחת שאני לא יכול לוותר עליה, אז, פרק אחרון ודי. (בעצם, רגע, בסוף השבוע מגיע גם סקר הופעת השנה. אבל זהו, 2013 כבר נסגרה סופית).

אז כתמיד: הדקות הגדולות, הטובות, היפות, המגניבות או המדהימות ביותר בקולנוע השנה. קחו בחשבון ש"דקה" היא מושג סובייקטיבי: דקה של המתנה על הקו למענה אנושי שונה מאוד מדקה של רכבת הרים, ודקה של המתנה לתוצאות בדיקה נחווית באופן מאוד שונה מדקה של לעיסת פופקורן. מה שאני מנסה לומר כאן, בעצם, זה שחלק מהדקות האלה אורכות הרבה יותר – או הרבה פחות – מ-60 שניות.

20. דרייב-אין: שוט הפתיחה של "אחים בדם"

אם משהו בסרט הפושר הזה היה קרוב להיות יפה כמו השוט הראשון בו – עם שילוב של תנועת מצלמה מחוץ ובתוך המסך – אולי היתה סיבה אחרת להזכיר אותו במקום כלשהו בסיכומי השנה.

19. מאבק בין-עולמי, "תור: העולם האפל"

.Now you're thinking with portals

18. קרב-פנטזיה עם ראש מתפוצץ, "שבעה פסיכופטים"

ראש בכלל יכול להתפוצץ?

17. שלג יורד על הקהל, "ארץ אוז"

מה שהציל את הסרט המיותר הזה מלהיות עוד "אליס בארץ הפלאות" היה כמה רגעים מקסימים – כמו השוט הבודד הזה, שבו התלת-מימד שובר את הקיר הרביעי של התמונה בשחור-לבן, בזכות כמה פתיתי שלג.

16. משיכת חבל, "מאמה"

רגע מבריק וקצר, שאם מצמצתם – פספסתם. ילדה קטנה משחקת במשיכת-שמיכה עם אחותה. או… שלא.

15. דיזל ורודריגז במפגש אווירי, "מהיר ועצבני 6"

אלוהים אדירים, זה היה כל כך מטומטם. כמה צחקתי.

14. הפסקה מוזיקלית, "מנועים קדושים"

ואז, באמצע הטירוף, פתאום הגיע איש עם אקורדיון.

13. זהבו של סמאוג, "ההוביט: מפלתו של סמאוג"

שש שעות, במצטבר, חיכינו כדי לפגוש את הדרקון, והוא לא איכזב. סמאוג הוא גדול.

12. הכניסה לעולם המצויר, "כנס העתידנים"

כולם ידעו, כמובן, שחלק מהסרט הזה הולך להיות אנימציה. אבל אף אחד לא הכין אותנו, בזמן שרובין רייט נסעה במכוניתה הפתוחה, למתקפת הטירוף הנוזלי הזה. מאפס ל-WTF ב-15 שניות.

11. רגעי הסיום של "קפטן פיליפס"

בסוף מתמוטטים.

10. ג'ניפר לורנס נוזפת ברוברט דה נירו, "אופטימיות היא שם המשחק".

אם כבר לקבל סדנת חינוך, אז מג'ניפר לורנס.

9. "את רוצה לבנות איש שלג?", "לשבור את הקרח"

הרגע הפיקסארי של דיסני, ושיר השנה שלי.

8. לוחמה בשטח בנוי, "בית לחם"

תסלח לי קתרין ביגלו, אבל מבחינתי זו היתה סצינת האקשן הקרבי הריאליסטית של השנה. היא מצולמת במקביל מזוית הראיה של הרודפים ושל הנרדף, ובלי להשתמש באף מוסכמה מקובלת של סרטי אקשן הוליוודיים, היא היתה מלחיצה ומפחידה. זה די מפחיד כשיורים עליך, מתברר.

7. שובו של הקלוני, "כח משיכה"

הסצינה שבה ג'ורג' קלוני חוזר לעלילה במפתיע עם סיפור נהדר לספר היא שנויה במחלוקת: יש כאלה ששונאים אותה, אני מת עליה. ואף אחד לא יכול לדבר עליה בלי ספוילרים.

6. חלום חלמתי, "עלובי החיים"

נכון שבתוך כל המולת ג'ניפר לורנס היא קצת נשכחה, ונכון ש"עלובי החיים" כולו היה בלגן אחד גדול, אבל אסור לשכוח: אן האתוויי עלתה לבמה להופעה של ארבע דקות, בשוט אחד רצוף, לביצוע של שיר מוכר וטחון. היא ירדה משם עם אוסקר מובטח ביד. "I Dreamed a Dream" שלה היה אחד הביצועים המדהימים ביותר בתולדות המיוזיקלס.

5. מרדף החביות, "ההוביט: מפלתו של סמאוג"

בכל זאת, פיטר ג'קסון. את כל "ההוביט" הכל-כך ארוך מדי היה שווה לעבור בשביל סצינת אקשן אחת שכוללת המצאות ושנינויות ויזואליות ופיזיות
בקצב של אחת לשתי שניות, אלף דרכים יצירתיות לערוף את ראשו של אורק, ויותר אקשן מבדר מבשלושה מהיר וחמישה עצבני.

4. סיפור אגדה, "מי מפחד מהזאב הרע"

הסצינה המופרעת ביותר בסרט מופרע למדי מלכתחילה, בזכות השילוב הבלתי אפשרי שהיא עושה: צחי גראד מקריא לרותם קינן סיפור אגדה שכתבה משטרת ישראל, על זאב אכזרי ועל ילדות, ומבהיר מה בדיוק הוא הולך לעשות לו, בעוד ליאור אשכנזי מקשיב כמו ילד טוב. הסיפור, וההפרעות לו, הם בו-זמנית מזעזעים, מבחילים ומצחיקים בטירוף. אתה מרגיש לא נעים שאתה צוחק, אבל אתה צוחק.

3. לחיצת היד, "ג'אנגו ללא מעצורים"

שום דבר נגד ג'יימי פוקס, אבל אין שום ספק ששני הדברים הטובים ביותר ב"ג'אנגו ללא מעצורים" היו כריסטוף וואלץ ולאונרדו דיקפריו. והויכוח בינהם על הצורך, או אי הצורך, שבלחיצת יד ג'נטלמנית, והשלכותיו – זה היה שיא הסרט. כל היריות שאחר כך היו רק בונוס.

2. הקרב בהונג קונג, "פסיפיק רים"

אם יש בעיה ב"פסיפיק רים" היא שהשיא שלו מגיע באמצע, ומכאן אפשר רק לרדת. כי על הקרב של ג'יפסי דיינג'ר נגד ראש פטיש בתוך, מתחת ומעל להונג קונג אי אפשר להתעלות. בכל פעם שנראה שהוא לא יכול להפוך למופרך יותר, אחד מהשניים שולף איזה נשק חדש. זה ילדותי וזה מופלא.

ובמקום הראשון, כי מה זה עוד היה יכול להיות:

gravi

1. השוט הראשון של "כח משיכה"

זה מתחיל בכדור הארץ, תלוי בחלל באופן שגורם לך פחד-גבהים אל תוך המסך. ממשיך במעבורת הזעירה המתקרבת לאט ובשקט. ג'ורג' קלוני, מדבר שטויות. מצב חירום, סחרור, נפילה אל תוך החלל, כניסה אל תוך הקסדה של סנדרה בולוק וחזרה החוצה – וכל זה במה שנראה כמו שוט אחד. תולדות הקולנוע מלאות בשוטים ארוכים ומסובכים, אבל ספק אם היה אי פעם אחד מורכב ומדהים כמו זה. אילו "כח משיכה" היה השוט הזה לבדו, זה לא היה מפריע לו להיות הסרט המדהים ביותר טכנית של השנה.


סיכום 2013 בעין הדג:
סקר סרט השנה
סקר הופעת השנה
דג הזהב, חלק ראשון
דג הזהב, חלק שני
דג הזהב, חלק שלישי
20 הדקות הגדולות של השנה
פישקאסט: 2013 עם אהרון קשלס
ההיסטוריה של סיכומי השנה באתר