אופיר 2019: ליהוק מופתי

פרסי האופיר מציגים: פאדיחות. מה שבעצם אומר, עסקים כרגיל.

אלא אם הצטרפתם אלינו ממש רק עכשיו, באמת שאין חדש בפרסי אופיר. הטקס היה מוזר, ניסה חזק מדי ולא הצליח, פרסים חולקו בצורה לא מכבדת בכלל במהלך הפרסומות מה שגרם לכך שפרס הסאונד חולק רגע לפני פרס הסרט, ובסוף זכה הסרט שאנשים חושבים שהוא הכי מתאים לאוסקר, ולא הכי טוב. כל זה תקף לכל שנה שנייה, בערך, בפרסי האופיר – לצערנו הרב.

ואם ב-2014, כש"גט" זכה רק בפרס הסרט ושחקן המשנה, אפשר היה להאשים את הזכייה בתחרות צמודה או כל מיני דברים אחרים, הרי שב-2019 המצב קצת יותר קשה. אולי, באמת, "ימים נוראים" הוא הסרט הטוב ביותר מהסרטים שהתמודדו, אבל אני מתקשה להאמין שזה בגלל הליהוק עוצר הנשימה שלו. וכן, אנחנו רואים שגם באוסקר אפשר להגיע למצב של סרט שזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר ואז בפרס אחד ויחיד, אבל לרוב הפרס הזה הוא "מהגדולים": בשני המקרים שזה קרה, הסרט זכה גם בפרס התסריט (או "סיפור", שזה בערך תסריט). ליהוק, עם הרבה אהבה למלאכה המאוד מסובכת הזאת, כנראה לא מרים את הסרט לבדו מעל שאר המתמודדים. כן, אפשרי ש"ימים נוראים" היה המקום השני הצמוד מאוד בהרבה קטגוריות בהן הוא הפסיד – אבל כשזה קורה פעמיים בחמש שנים, מתחיל להיווצר פה דפוס לא בריא.

ב-2014 הייתה לפחות תחושה שהאקדמיה מעריכה מאוד את "אפס ביחסי אנוש" ולא יכולה להתעלם ממנו, ועל כן היה אפשר לראות את הזכייה של "גט" גם במונחי פשרה מחוץ לענייני אוסקר. אבל כאן הפרסים התפזרו והתנדפו לכל עבר, ולא היה איזה מתמודד כבד משקל שחייבים להתייחס אליו ביראת כבוד: "תל אביב על האש" לקח את פרס התסריט, "עיניים שלי" את הבימוי והשחקן הראשי, "אישה עובדת" את השחקנית הראשית, "קצפת ודובדבנים" את פרסי שחקן המשנה ו"הבלתי רשמיים" היה הסרט עם ההישגים הטכניים הכי מרשימים השנה, וקטף 4 פרסי אופיר – רובם בזמן הפרסומות. למרות ביקורות משתפכות (לא כולל כאן באתר), הזכייה הזאת מותירה פשוט טעם חמוץ בפה לכל המעורבים.

אחרי 30 שנה של טקס, ופעם שנייה שהדבר מתרחש בעשור, נהיה קשה יותר ויותר, וחסר סיבה להצדיק את השטויות של האקדמיה הישראלית לקולנוע. די. באמא שלכם, די. לא מוכנים להיפרד מהעניין שמקרינים סרטים לפני הטקס בצורה חוקית? בסדר, לאט לאט השוק עושה את שלו ובסך הכל העניינים משתפרים טפו טפו טפו. אבל תגאלו אותנו מהשטות הזאת של האוסקר כבר – בשביל זה האקדמיה לא צריכה את האישור של אף מפיק או מפיץ או אדם, ואין כאן שום שיקול כלכלי אמיתי. להיפך – עם פיצול שכזה, מפיץ יכול ליהנות פעמיים: גם מהסרט הטוב ביותר בפרסי אופיר, וגם מסרט אחר, שהוא "הנציג לאוסקר". זה רק שינוי תקנון קטנטן ותגאלו את כולנו מהבלגן המתמשך הזה. בבקשה. בבקשה בבקשה. אני מבטיח שאנשים ימשיכו לא לצפות בטקס שלכם גם אחרי שתשנו את עניין האוסקרים.

עוד כמה הערות:

  • האקדמיה ויתרה על האפשרות להעניק כבוד אחרון לערה לפיד ז"ל בפרס העריכה ובחרה במקום זה לתת את פרס העריכה לסרט עם הרבה עריכה, והוא "הבלתי רשמיים". נראה שבסופו של דבר, אין סנטימנטים בתעשייה.
  • "קצפת ודובדבנים" סידר שני פרסי אופיר לשני במאים, הדס בן ארויה (שלא הגיע לה) ודובר קוסאשווילי (שכן), שזכו על תפקידי המשנה בסרט, ורק לבמאי של הסרט עצמו, גור בנטביץ', לא נשאר.
  • האקדמיה עדיין לא יודעת מה לעשות עם מגישים בטקס הזה. עם עליית קרנם של אנשי הסטנד-אפ בארץ, אני מאמין שהתשובה המתבקשת היא להביא סטנדאפיסט, אבל אולי זה פשוט מדי. אולי צריך לעשות משהו תקנוני ומסובך שבסוף לא יצליח בכל זאת.
  • בפעם השלישית ברציפות, אגב, כל הסרטים שהיו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר יצאו עם פרס כלשהו ביד. בסך הכל, מסורת די חביבה.
  • ירון שני הוא הבמאי ה-5 שזכה בשני פרסי בימוי באופיר בתולדות הטקס. היו לפניו שבי גביזון (עם 3), וארי פולמן, שמי זרחין ויוסי סידר (עם 2).

להלן רשימת הזוכים המלאה:

הזוכים הגדולים:

הסרט הטוב ביותר

"ימים נוראים"

השחקן הראשי הטוב ביותר: 

ערן נעים- "עיניים שלי"

השחקנית הראשית הטובה ביותר:

לירון בן שלוש – "אישה עובדת"

שחקנית המשנה הטובה ביותר:
הדס בן ארויה – "קצפת ודובדבנים"

שחקן המשנה הטוב ביותר:
דובר קוסאשווילי – "קצפת ודובדבנים"

תסריט:
"תל אביב על האש" – סאמח זועבי

בימוי:

"עיניים שלי" – ירון שני

הסרט התיעודי הטוב ביותר:

"יונתן אגסי הציל את חיי" – הפקה: ברק הימן, תומר הימן. בימוי: תומר הימן

ליהוק"

"ימים נוראים" – אורית אזולאי

עיצוב אמנותי:
"הבלתי רשמיים" – עידו דולב

עריכה:
"הבלתי רשמיים" – אריק להב ליבוביץ

צילום:

"מילים נרדפות" – שי גולדמן

מוזיקה:

"מאמי" – דודו טסה, אהוד בנאי, יוסי מר חיים, ניר מימון

תלבושות:

"הבלתי רשמיים" – חווה לוי רוזלסקי

איפור"

"הבלתי רשמיים" – אורלי רונן, סיגלית גראו

סאונד"

"מאמי" – תולי חן, שי סיוון, איציק כהן

הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר:

"יום רגיל" – הפקה: אביב בן שלוש, אורי בורג, רועי ציוני. בימוי: לי גילת

סרט התיעודי הקצר הטוב ביותר:

"זונה כמוני" – הפקה: חגי ארד, אלעד פלג. בימוי: יעל שחר, שרון יעיש

במספרים:

הבלתי רשמיים – 4 פרסים (איפור, תפאורה, תלבושות, עריכה)

ימים נוראים – 2 פרסים (הסרט הטוב ביותר, ליהוק)

עיניים שלי – 2 פרסים (בימוי, השחקן הראשי הטוב ביותר)

קצפת ודובדבנים – 2 פרסים (שחקן המשנה הטוב ביותר, שחקנית המשנה הטובה ביותר)

מאמי – 2 פרסים (סאונד, מוזיקה)

תל אביב על האש – 1 (תסריט)

אישה עובדת – 1 (שחקנית ראשית)

מילים נרדפות – 1 (צילום)