ברוכים הבאים לטקס נבחרי הטלוויזיה של עין הדג לשנת 2021 – וכשאני אומר "נבחרים" אני מתכוון אלי. אני הנבחר.
מי מכם שזוכר את הטקס של שנה שעברה כבר יודע פחות או יותר איך העסק עובד: אני בוחר את שלוש סדרות הקומדיה הטובות ביותר, שלוש סדרות הדרמה הטובות ביותר ואז אני מחלק פרסים לסדרות נוספות כדי שאולי תשכחו מהעובדה שטרם צפיתי ב"טד לאסו" ו"יורשים" (כן כן אני יודע אני "חיייייב!!" לראות אותם כבר. אבל יודעים מה עוד אני חייב? לעשות סדר בקרנות הפנסיה שלי. בשני המקרים זה יותר מדי עבודה).
סדרות הקומדיה הטובות ביותר
מקום שלישי: ברוקלין תשע-תשע
הרומן שלי עם "ברוקלין תשע-תשע" ידע עליות ומורדות. בהתחלה, מודה, לא ממש אהבתי אותה. יחסית לסדרה שעוסקת בשוטרי תחנת משטרה בניו-יורק, 'ברוקלין' התנהלה בצורה ילדוּתית ונמנעה מלעסוק בנושאים כבדים (מה שלא הגיוני כי, שוב, זו תחנת משטרה בעיר ניו-יורק). אך בשלב מסוים לא יכולתי להתכחש להיותה מצחיקה, ומי אני שאשפוט קומדיה על כך שהיא לא רצינית מספיק? והנה, אט אט, התאהבתי בדמויות ובהומור הפנימי – אבל רק עד שהגיעה תחושת מיצוי אי שם בתום עונה 5.
אלא שהעונה השמינית והאחרונה שודרה בקיץ האחרון (מהר ובשקט. רשת NBC הריצה את כל הפרקים בחודש אחד), והיא הוכיחה שיש ל'ברוקלין' עוד כמה קלפים בשרוול. למעשה, היותה עונת סיום היא שאִפשרה ליוצריה לצאת מאיזור הנוחות ולעשות את מה שרציתי שתעשה כבר בתחילת הדרך, וזה אומר להתקיל נושאים כבדים בתכיפוּת רבה (שחיתות משטרתית בעיקר). יותר מכך, בעונה החדשה כמעט כל הדמויות הראשיות עברו שינוי משמעותי – מי באופי, מי בקריירה ומי גם וגם. השינויים האלה הביאו, בתורם, את הרעננות המיוחלת ש'ברוקלין' הייתה אמורה לקבל כבר לפני 3 עונות. ולמרות אותם שינויים בטון ובדמויות, העונה לא שוכחת לעשות את מה שהסדרה (כמו כל קומדיה אחרת של מייקל שור) יודעת לעשות היטב: להצחיק. אני אתגעגע. ניין-ניין!
מקום שני: רק רציחות בבניין
לפני שבועות ספורים יונתן אמר לי שאני לא כותב את סיכום הטלוויזיה בלי "רק רציחות בבניין". כמובן שהקשבתי לו, ומיד לקחתי סכין מטבח ויצאתי לפרוזדור של הבניין שלי – אלא שאז הוא הבהיר כי מדובר בסדרת טלוויזיה ולא בהוראה מפוקפקת מצדו.
הסדרה, למי שלא מכיר, עוסקת בשלושה שכנים בבניין דירות יוקרתי-אך-ישן בעיר ניו-יורק, שלושתם במקרה מכורים להסכתים של פשע אמיתי. לכן אין פלא שהם קורנים מאוֹשר כאשר פשע אמיתי מתרחש בבניין שלהם, ואחד השכנים מוצא את מותו. השלושה, במאי תיאטרון חסר הכנסה (מרטין שורט), שחקן שתהילת העבר, אם אי פעם הייתה קיימת, הרבה מאחוריו (סטיב מרטין), וצעירה שלא ברור לחלוטין מה מעשיה בבניין (סלינה גומז), מתחברים סביב הפשע ומחליטים ליצור הסכת פשע אמיתי משל עצמם. הדברים, כמובן, מסתבכים.
היופי בסדרה (מבית הולו, וזו לא הפעם האחרונה שהיא מככבת ברשימה) הוא שאין אף סדרה כמוה; היא לא מצחיקה באופן שיגרום לכם ליפול על הריצפה, אבל היא שנונה מאוד, מותחת (מעצם היותה מסתורין פשע) ויש בה כימיה נהדרת בין גיבוריה בגילומם של מרטין שורט, סטיב מרטין וסלינה גומז (שלושה שמות שלא חשבתי שאי פעם אכתוב ביחד). היותה ברשימה אמנם הדיחה משלישיית קומדיות השנה את "מה שקורה בצללים" אהובתי, אבל אני שמח שלא החמצתי את אחת הסדרות היותר-מקסימות ומקוריות ששודרו השנה.
מקום ראשון: המפקדת
מעניין. שנה שעברה זכתה "חזרות" במקום הראשון, ואני מרגיש שיש כאן מוטיב חוזר. כאילו, כאילו יש קשר בין שתיהן. אבל מה זה יכול להיות? הממ… אה, כמובן! מיה לנדסמן משחקת בשתיהן. כל הכבוד מיה!
(כן כן נו, וכל הכבוד גם לכם תאגיד השידור).
בכל אופן, עיניים אלי. אין באמת צורך להסביר את הבחירה ב"המפקדת" במקום הראשון, נכון? כתבתי עליה מעל ומעבר (ומעבר, ומעבר…) בביקורת המתגלגלת. יש לסדרה את הכתיבה הכי קולחת שראיתי השנה על המסך הקטן, המשחק הכי משובח ואת הרגעים הכי אנושיים וצובטים. פשוט מדהים. מחיאות כפיים. משוחררים.
סדרות הדרמה הטובות ביותר
מקום שלישי: סיפורה של שפחה
הייתי בטוח, בטוח, שהסדרה הזו גמרה את הסוס: אחרי העונה הראשונה המוצלחת, העונה השנייה התחילה לגרור רגליים והשלישית הייתה על גבול הבלתי ניתנת לצפייה. העובדה שהייתי מוכן לתת לה עוד סיכוי היא נס בפני עצמו (ולנס הזה קוראים "קשה לי לפרוש מסדרות שהתחלתי"). אלא שקרה משהו מוזר – העונה הרביעית (שעלתה אחרי כמעט שנתיים של הפסקה) התבררה כ… מעניינת? מותחת? סוחפת? מקדמת עלילה? מה הולך פה?
שיהיה ברור: מי שרוצה להקיא בכל שנייה בה אליזבת' מוס מישירה מבט כועס למצלמה, ומי מכם שלא מסוגל להכיל עוד פורנו עינויים או פרקים בני שעה ומעלה, אז יש לי חדשות רעות כי העונה הרביעית לא זונחת את כל אלו. ולמה שהיא תעשה זאת, בעצם? זה כמו להסיר קרבות לייט סייבר ממלחמת הכוכבים או כתיבה גרועה מהאנטומיה של גריי. אבל מי שמוכן לקבל על עצמו את השפה הוויזואלית וסגנון הכתיבה שהסדרה שיכללה לכדי אמנות, ימצא עונה מרתקת, סוחפת ומותחת שכיף לראות. אוקי, אולי "כיף לראות" זה לא המונח המתאים. כיף לסבול בה. כן, זה יותר טוב.
מקום שני: המוסד
"המוסד" אמנם רידדה את חומר המקור שעליו היא מבוססת, אך בהתחשב בכך שחומר המקור הוא, ובכן, זוכה פרס הוגו ואחת מסדרות הספרים הכי מסובכות לעיבוד שנכתבו – אני חושב שהתוצאה, בסופו של יום, נהדרת; בין אם זה בזכות המתח, הדרמה, הפוליטיקה והדיאלוגים השנונים, ובין אם זה בזכות היופי. תקשיבו, וויזואלית זו אחת הסדרות המרהיבות שראיתי השנה, וייתכן כי היא הראשונה מאז "משחקי הכס" שנותנת פייט ראוי לספקטקל הוויזואלי המפורסם ההוא של HBO.
ולחשוב שיכולתי לכתוב עליה את הביקורת המתגלגלת אבל בחרתי ב-"ווי: האיש האחרון". איזה פספוס (שלי, כן? אתם הרווחתם ביקורת יוצאת מגדר הרגיל של איתי שלמקוביץ).
מקום ראשון: ארקיין
זה מה שאני אוהב בעולם המדיה: תוכן טוב יכול להגיע מכל מקום. אתם יכולים, כנראה, לצָפות מראש כי איזה פרויקט עתיר תקציב מבית HBO יהיה הדבר שהכי תאהבו השנה, אבל אז עשויה להגיח, יש מאין, סדרת אנימציה צרפתית שקשורה למשחק מחשב שמעולם לא שיחקתם בו – ותתאהבו.
"ארקיין" היא כזו. הסדרה הגיעה משום מקום ופשוט כבשה אותי. אני לא מסוגל להעיד שהיא מביאה סיפור שלא ראינו קודם, אבל אני יכול לומר שמבחינתי, היא עושה הכל נכון ובצורה מופתית: הסדרה זורקת דמויות רבות לתוך קלחת בוערת של פוליטיקה ומלחמת מעמדות, מוסיפה דרמה אנושית יותר מרוב סדרות הלייב אקשן בסביבה – והיא מתבלת הכל באנימציה יוצאת דופן (אבולוציה של מה שהחל "ספיידרמן: ממד העכביש"). אולם חשוב מהכל, "ארקיין" זו סדרה שיודעת לספר סיפור – והיא יודעת לעשות זאת ממש ממש טוב. באמת שאין לי מה להוסיף מלבד "לכו לראות בעצמכם".
ועוד כמה פרסים:
ראשית, הפרסים שחולקו בסיכום החצי-שנתי רלוונטיים גם היום: "בלתי מנוצח" היא עדיין סדרת גיבורי-העל הטובה של השנה, "סיפור רקע" (מתוך "המסע המיתולוגי") הוא עדיין פרק השנה, "Odd Taxi" היא סדרת האנימה של השנה וכו' וכו'. אבל נוסף אליהן:
הפרק הכי מוזר של השנה: "שבאבניקים", ההוא בו גדליה נהיה שלמה ארצי. זה אכן פרק אמיתי, בסדרת דרמה קומית אך ריאליסטית, בה אחת אחת הדמויות מתעוררת עם דיבוק – והדיבוק הוא שלמה ארצי. וזה לא התברר כחלום בסוף הפרק, אלא זה פשוט קרה וזה מוזר. נהדר ומוזר.
אכזבת השנה: "דקסטר: דם חדש". אולי אלה הציפיות שלי שהיו בשמיים, אבל העונה הזו (שאמנם טרם הסתיימה) ברובה הגדול הולכת במעגלים ויש בה את אותם הפתרונות האדיוטיים בעלילה שאִפיינו את העונות המאוחרות (והגרועות) של קודמתה. היה עדיף כבר שתישאר מתה.
השימוש הכי פחות מביך בקורונה כחלק מהתסריט: "סאות'פארק: פוסט קוביד". המון סדרות ב-2021 נאלצו להכניס את הקורונה כחלק מהתסריט שלהן. התוצאה, ברוב המקרים, היא שהייתי כבר מעדיף לקבל התעלמות מוחלטת של עולם הטלוויזיה מהמגיפה: "תכנית הבוקר" עונה 2 כתבה עונת קורונה חסרת קוהרנטיות, ובערך כל סדרת בית חולים כתבה ולא סיפור. אבל לא סאות'פארק שלנו, שעשתה מטעמים מהקורונה והביאה סדרת ספיישלים נהדרת, כשהטובה ביותר היא ללא ספק "פוסט קוביד" שהזריקה דם חדש לסדרה, ועל-הדרך הביאה סאטירה נוקבת ומדויקת.
הביטול הכואב של השנה: "קאובוי ביבופ". חבל, עד שסוף סוף נטפליקס עשו משהו כמו שצריך.
הביטול המוצדק של השנה: "Y: האיש האחרון". כדברי המחנכת שלי בכיתה ג': פוטנציאל לא ממומש.
שיפור השנה: "קוברה קאי", עונה 4. התיישבתי בסוף השבוע, בחוסר חשק מוחלט, לצפות בעונה החדשה של "קוברה קאי" – סדרה שחיבבתי כשהיא רק התחילה, אבל מאז בעיקר אִכזבה אותי. ובכן, את עונה 4 סיימתי בישיבה אחת! הסיפור טוב ומפתיע, הקראטה מוצלח בהרבה והדמויות נהיות מעניינות. מר מיאגי היה גאה.
פרס ערוץ הטלוויזיה המצטיין של השנה: "כאן חינוכית". מהחידוש המקסים של "פרפר נחמד", דרך קומדיות נהדרות לכל המשפחה דוגמת "לבד בבית" ו"מי פה הבוס", ועד הפנינה שהיא "האחיין שלי בנץ" – ערוץ הילדים והנוער המיתולוגי פורח מתמיד.
פרס חמת הספק לסדרות שלא ראיתי אבל כנראה היו מככבות ברשימת הפרסים המרכזיים אם כן הייתי טורח לצפות בהן: "טד לאסו" (עונה 2), "יורשים" (עונה 3), "הלוטוס הלבן" (עונה 1) ו-"הסודות של איסטאון".
ולסיום, שיר השנה: "With All of Your Heart" (מתוך "שמיגדון").
אז תגידו, "משחק הדיונון" הזה
הוא… אממ. טוב?
לא ממש
(ל"ת)
הוא בסדר
לא האסון שהיית מצפה מהסדרה הכי נצפית בנטפליקס ("בית הנייר"), אבל גם לא באמת "פורץ דרך וחדשני" כמו שמלא אומרים. מעביר את הזמן וצפוי אם ראית כבר כמה דברים קוראנים. מהסדרות היותר נשכחות שראיתי השנה.
כל סצנה בה מדברים אנגלית היא נפלאה
נפלאה = קרינג'ית ברמות קשות, אבל נפלאה.
שאר הסדרה (החלקים הקוריאנים) נראית ומשוחקת טוב גם אם לא מחדשת בtropes שלה.
סדרת מלחמת מעמדות קלאסית.
לסיכום: וואט אה גרייט נאמבר, 69!
היא מאוד עכשיוית.. השאלה כמה אתה אוהב כזה
צפיתי בה- כי אין לי כאן את שידורי 'כאן', וכי היה יובש סדרות דרמטי באותו זמן (בינתיים יש לי מנוי שלישי להולו לצד אמזון פריים ונטפליקס, ומעט מאוד זמן פנוי)
צפיתי בה גם כי כולם אמרו שהיא מצויינת, ומשום שכל הביקורות היללו.
ולא עד הסוף הבנתי למה צפיתי בה. כי היא סבבה, לא יותר. האמת שגם סבבה זו הגדרה בעייתית בעיני- היא קצת פורנו אלימות. החידוש לפורנו האלימות מגיע כקונספט של משחקי ילדים עם טווייסט. תוריד את זה ויש לך סדרה שלמה עם סיפור מסגרת מאוד בנאלי: גיבור הסדרה הוא איש כושל שמקבל הזדמנות אחת ל…. גרסה מוגזמת לתרבות הריאליטי עם טוויסט אלים בהגזמה.. תירוץ לא כל כך טוב להכנסת by stander לתוך הסיפור כדי שנוכל ללמוד גם את הצד השני בעלילה בלי לצאת מהנרטיב של למידה תוך כדי התקדמות עלילתית.
אין שם הרבה מהלכים מפתיעים, יש שם הרבה יותר מידי אלימות ושפיכת דמים לדעתי, ובלי שאלו באמת הוצדקו.
מצד שני, זה עשוי ממש טוב. אם אתה אוהב כאלו ולא מגיע עם ציפיה למשו שיעיף לך את הסכך- לך על זה.
אם ראית כמה סרטים קוריאנים מהשנים אחרונות אז לא תופתע מכלום.
אבל היא ממש סבבה, עשויה טוב. אוברייטד לחלוטין אבל אני נהנתי לאורך כל הדרך.
חיכיתי לכתבה הזאת
רק כדי שאוכל להגיד שלו יכולתי לבחור בסקר סרט השנה הופעה מהטלויזיה, אז הייתי מכניס בוודאות את קתרין האן על וונדה-ויז׳ן.
בעיני זו הופעת השנה, בין אם זה מדובר בשנה הקולנועית ובין אם מדובר בשנה הטלויזיונית.
וכן, זה גם אומר שהבחירה שלי לשיר השנה שונה מהבחירה של רם.
וונדה-ויז׳ן הייתה סדרה עם מה שנקרא ״פוטנציאל לא ממומש״, היה לה רעיון מגניב והיא לא בדיוק ידעה מה לעשות איתו ואיך ליישב אותו עם ההיגיון, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת לסדרה: היו בה שפע של הופעות נהדרות.
מלבד קתרין האן, גם אליזבת אולסן ופול בטאני נתנו הופעות מצויינות וכולם יודעים שקאט דנינגס היא נהדרת כדארסי וגם האורח ההוא שגרם לכולם להתלהב ואז להתעצבן בטירוף – נתן הופעה בהחלט כיפית ומהנה ובעצם כמעט כולם היו מוצלחים מאוד (אולי חוץ מג׳וש סטמברג).
בגדול, מארוול נכנסו בצורה יפה ונחמדה (גם אם פחות משציפינו) לעולם הטלויזיה.
וונדה-ויז׳ן מלאה בחורים ובעיות, אבל גם בלא מעט רגעים טובים ומהנים ובשחקנים מצויינים, ובגדול זאת אחלה מחווה לעולם הסיטקומים האמריקאיים.
הפלקון וחייל החורף זאת סדרה שבצפייה ראשונה לא ממש אהבתי, אבל נראה שהיא משתפרת בהחלט בצפיות חוזרות. הפרק האחרון עדיין סובל מאקשן חשוך מדי ולא מספיק מרשים בשביל סיום עונה והכנסת ענייני הגזענות והפוליטיקה הרגישה לא שייכת, ועדיין זאת סדרה בהחלט נחמדה שפעם ראשונה במארוול גם עוסקת בהשלכות של אירועי מלחמת האינסוף / סוף המשחק.
לוקי הייתה לטעמי הסדרה הטובה ביותר של מארוול השנה והשאירה אותי סקרן מאוד לגבי ההמשך. גם פה יש אוסף שחקנים מצויינים והעלילה פשוט נהדרת ולוקחת את הצופים למקומות מאוד שונים שמארוול אף פעם לא היו בהם.
״מה אם״ באמת לא הייתה מוצלחת במיוחד ואת הוקאיי עדיין לא ראיתי, אבל אפילו בלעדיהם זו עדיין כניסה נחמדה ביותר לשוק הטלויזיה.
קודם כל, זה קצת מצחיק שהגבת לי כשידעת שלא אוכל לקרוא את התגובה
בכל מקרה, עכשיו כשראיתי את הוקאיי אני יכול להגיד שהיא בהחלט נותנת הופעה נחמדה, אבל רחוק מ״כל סצינה אוסקר״.
אני עדיין מעדיף את הקאסט של וונדה-ויז׳ן ושל לוקי.
וונדה-ויז׳ן נתן לשחקנים שלו להתפרע בשל המדיום הסיטקומי וזה היה נהדר, והשחקנים בלוקי היו פשוט קאסט בריטי מצויין.
פה לעומת זאת פחות ראיתי תצוגות משחק מדהימות.
ג׳רמי רנר נתן תצוגת משחק פי כמה וכמה יותר טובה בנוקמים סוף המשחק וגם השחקנים האחרים לא יותר מדי התבלטו. הבנות, זו שהזכרת (שאני לא מבין למה זה בכלל ספויילר) והיילי סטיינפלד, בהחלט נתנו הופעות נחמדות אבל לא ממש יצאתי מגדרי.
קתרין האן בוונדה-ויז׳ן, לעומת זאת, נתנה הופעה שלא ניתן לשכוח וגרמה לי לצפות בקוצר רוח לסדרה שמתוכננת על הדמות שלה (שלא נדבר על שיר אחד בכיכובה ששמעתי שוב ושוב ושוב ונראה לי שאני יכול באמת לשבת שעות ולצפות בו בלופ אינסופי)
דווקא השלשה של hbo בסדרות שלא ראית הם הסדרות שהכי אהבתי השנה (על טד לאסו מומלץ לוותר)
(ל"ת)
מסכים, הייתי מוסיף להם את
החטא – מדהימה ומרגשת
עוזרת אישית – לא מושלמת, אבל סוף סוף דרמה טובה של נטפליקס, ופחות מדכאת ממה שציפיתי שתהיה
המדריך לחיים בניו יורק – הדבר הכי מוזר ומיוחד בטלויזיה, והעונה החדשה עוד לא הסתיימה אבל היא עדיין מופלאה ולא דומה לשום דבר אחר
טקס חצות – אחרת בית בליי המרדימה, פלאניגן חזר לעצמו עם סדרת האימה הזו שמתחילה קצת חלש אבל מתפוצצת לקראת הסוף
הזכרת לי שאני חייב לצפות בטקס חצות
עד עכשיו עפתי על היל האוס, וגם על בליי מאנור אבל קצת פחות. (וכמובן אני אוהב את הסרטים של פלאנגן, באמת במאי אינטליגנטי לטעמי)
רם תראה טד לאסו ויורשים!!!
אני לא רוצה להיות זאת שרק צועקת תראו את הסדרה הזאת שכולם מדברים עליה (היי משחקי דיונון לא ניפש לעולם) אבל באמת שאלה סדרות נהדרות ומוצלחות כל אחת בתורה.
שאר סדרות שלא הוזכרו פה:
פספוס השנה: מחזור כישור זמן (אמאזון) – הבנתי ששיפרתם את מה שצריך אז למה הכל בגדול די מעפן
ואו השנה: בלתי מנוצח (אמאזון)- לא יודעת למה ציפיתי אבל זה לא היה זה, נפלא ונהדר ואלים ופשוט מגניב רצח
פנינת השנה: כמובן שיש לי שתי סדרות…
1. מוכת כוכבים (Starstruck) סדרה מקסימה של BBC על בחורה שבטעות מתאהבת ומנהלת רומן עם כוכב קולנוע.
2. דרך המלך (Young Royals) סדרת נוער שוודית של נטפליקס על יורש העצר שנשלח לבית ספר פרטי ויוקרתי ומגלה את עצמו מחדש.
סדרת העבר של השנה: אני רואה מחדש את החבובות (דיסני פלוס) וזה באמת מקסים,
וגם באמצע צפיה מחודשת של מי הבוס (אינטרנט) וזה עדיין מצחיק אותי, הורי!
למה אני עדיין רואה את זה: בכיכוב, הזמר במסכה האמריקאי (יס????). זהו, אין לי הסבר
ביטול המאכזב של השנה: יומניה של נשיאה מתבגרת (דיסני פלוס) – אוף אתכם דיסני זה היה ממש כיף וחמוד ונוגע ללב לא יכלתם לבטל את החידוש הממש מיותר של דוגי האוזר? אני אפילו מוכנה לוותר על עונה נוספת של הי סקול מיוזיקל המחזמר הסדרה.
+ לא זוכרת כבר אם זה הוכרז רשמית השנה או לפני אבל שתדעו שאני עדיין באבל על הביטול של גלו (נטפליקס)
סדרת ה"מה לעזזל קורה פה מה עשיתם": אנשים לבנים יקרים עונה 4 (נטפליקס), הטובות לקרב עונה 5 (CBS) – תכלס כמו כל עונה
דירוג סדרות מארוול: וונדהוויזן > לוקי > מה אם > הוקאי > ווינטרפאלקון
ופרס ה"כן זה טוב כמו שכולם אומרים": תמונות מחיי הנישואין (HBO), חינוך מיני (נטפליקס), יורשים (HBO), טד לאסו (אפל)
כה
לצערי לא יכולתי לכתוב על כל מה שראיתי. שודרו לא מעט סדרות שהן סך-הכל טובות (מחזור כישור הזמן, מה שקורה בצללים, חינוך מיני, האנה) אבל הן לא כאלה שראויות לפרסים מיוחדים – אם כי סדרות מארוול קיבלו ממני כמה בטקס המחצית, ובלתי מנוצח היא עדיין סדרת גיבורי-העל של השנה.
הדירוג שלי למארוול הוא כזה: לוקי > הוקאיי > וונדה-ויז'ן > פלקון > מה אם.
אני מוכרח להודות, זה לא שלא ראיתי את טד לאסו. התחלתי אותה בזמנו והיא הייתה חמודה, אבל לא הצלחתי לתעל כוחות להמשיך אותה. לא היה קליק. אבל אתן הזדמנות שוב.
יורשים זה החור הגדול שלי; אני מתכנן לפנות זמן כדי למרתן אותה כמו שצריך, אבל גם אשתי רוצה לראות אותה וזה יוצר יוצר בעיות בלו"ז.
באמת טד לאסו לא שווה את המאמץ. שווה ישר לנסות את היורישם
אני די בטוח שהסיבה היחידה שעד לאסו הצליחה כל כך היא שהיא יצאה בול בסבב הראשון של הסגרים שכל העולם היה זקוק לסדרת פיל גוד טהורה אבל כשהגיעה העונה השנייה לאנשים כבר נמאס מעודף המתיקות המעיק
מצטרפת להמלצה על Young Royals.
התחלתי לראות את זה כשהייתי במצב רוח רע, מתוך מחשבה שסדרת נוער להט"בית אנגסטית טיפשית זה בדיוק מה שאני צריכה – ואז סיימתי את העונה בבינג' בלילה אחד וזה היה הרבה יותר מרגש ומעניין ממה שציפיתי. כמו כן עשר נקודות על ליהוק של שחקנית אוטיסטית לתפקיד של דמות אוטיסטית.
אם ביבופ נחשב נטפליקס עושים משהו כמו שצריך כנראה שהסטנדרט ברצפה. הכתיבה פשוט מביכה, כך כך הרבה זוויות הולנדיות כאילו הסדרה בתחרות עם battlefield earth מי יכול לגרום לצופה מהר יותר לכאב ראש, אקשן איטי, מסורבל וחובבני. משעשע אותי כמה גרסת נטפליקס מרגישה כמו cartoon אינפנטילי ולעומתה המקור המצוייר לוקח את עצמו הרבה יותר ברצינות. כל השנאה שהסדרה הזו חטפה מוצדקת וברוך שפטרנו מפח הזבל הבוער הזה. מת לראות כבר איך נטפליקס שוחטים האדפטציה של נטפליקס לאווטר ו-וואן פיס.
סדרה מזעזעת ומביכה
אם הוצאתם את כל המגניבות והעניין מהמקור כדי להבין עוד סדרת אקשן סטנדרטית אז היה אפשר לפחות להשקיע בתחום הזה. קרבות מגניבים, צילום יפה, שחקנים סבירים שאפשר לצפות בהם בלי לחשוב כל הזמן כמה הם מביכים. גם אולי דיאלוגים נורמליים כי קצת נמאס שאני משלים בראש את המשפט של כל דמות שנייה לפני שהיא באה להגיד אותו. זה כבר קלישאה להגיד את זה אבל באמת שהרגיש לי כאילו איזה מחשב כתב את זה על פי אלגוריתם לא מוצלח במיוחד. מזל שלפחות נטפליקס ידעו לחתוך בזמן, את התקציב של הסדרה הזו כדאי להשקיע בדברים יותר ראויים.
החיים עצמם השתמשו בקורונה הרבה יחסית
אני יודע שהאתר הזה די אדיש לסדרה הזו אבל הסדרה משתמשת בזה די הרבה.
לפעמים זה נראה ״כן יש קורונה כן התחסנתי יאללה בואו נמשיך רגיל״
ולפעמים זה באמת קשור לעלילה אבל בהחלט יש שימוש בכל פרק ורואים אותה בוודאות
הקומדיה הכי טובה של השנה שלא מספיק אנשים בארץ רואים: "הגדולה" של הולו
ובאנגלית The Great. קומדיה שחורה על קיסרית רוסיה יקתרינה הגדולה ובעלה הפסיכופט פיטר, שמבוססת (באופן חופשי למדי) על אירועים אמיתיים. אל פאנינג וניקולס הולט בתצוגות משחק שהן פשוט פנומנליות, ובעונה השנייה – שהתעלתה על הראשונה בעיניי – זכינו גם לדרמה של ממש ולא רק צחוקים, מכות וסקס. אבל עדיין יש המון צחוקים, מכות וסקס. סדרה כיפית ברמות שצריכה לקבל הרבה יותר תשומת לב.
בדיוק התחלתי את העונה הראשונה
לא הדבקתי בזמן בשביל הפרסים אבל היא באמת סבבה
אז כיף לך ממש, כי זה רק הולך ומשתפר!
(ל"ת)
היא משווקת בארץ בשם "קתרינה"
מצטרף להמלצה, סיימתי כבר את עונה 1 ותכף מתחיל את השנייה
והנה, חודשה לעונה שלישית
(ל"ת)
שנה מוצלחת לטלוויזיה, חבל שלא הספקתי לראות כלום
השנה התברר לי עד כמה חזק השידור השבועי כדרך עבורי לעקוב אחרי סדרות, כי אני לא יודע אם הייתי מצליח לעקוב אחרי כל הסדרות האלה אם הן לא היו בשידור שבועי. אמנם ראיתי מעט מסדרות נטפליקס, אבל אפילו את זה עשיתי בפרק-שניים בשבוע.
אבל מעבר לשינוי הרגלי הצפייה, זאת הייתה שנה איכותית, עם עונות נוספות לסדרות שחיכיתי להן וסדרות חדשות שהגיעו משום מקום והלהיבו אותי מאוד (וכן, זה כולל גם כמה סדרות מארוול. סליחה).
מבחינת סדרות הקומדיה:
3. The Way of the Househusband – אחת הסדרות הכי מצחיקות מהשנה שעברה חזרה לעוד עונה, והיא מצחיקה אפילו יותר הפעם. אני מאלה שאוהבים את הסגנון האמנותי שלה, ואני חושב שהוא ממש משרת את ההומור האבסורדי שלה. הדיבוב נהדר, הקונספט תמיד מוכיח את עצמו מחדש, וגם יש לה הרבה לב. מומלץ.
2. I Think You Should Leave With Tim Robinson – עונה חדשה, מופרעת יותר מהקודמת. אם אתם לא צופים בשיגעון הטלוויזיוני הזה, אתם באמת מפספסים את אחת מהסדרות ההזויות והמשעשעות יותר שיצאו השנה. לא כל המערכונים נולדו שווים, אבל כשהוא פוגע, זה עובד.
1. Brooklyn Nine-Nine – אם להרחיב על מה שרם כבר אמר, אני מהקהל שתמיד אהב מאוד את הסדרה. אני אפילו חושב שהיא רק משתבחת עם השנים: הדמויות מתעגלות, הדיאלוגים מתחדדים והכותבים מוצאים דרכים יצירתיות ליצור קונפליקטים עבור הדמויות ולתקל נושאים חברתיים בדרך אורגנית ומעניינת.
העונה האחרונה הייתה באמת טלוויזיה כיפית, גם כשנגעה בנושאים הקשים, ואני באמת אתגעגע לקאסט הזה שמרגיש כבר כמו משפחה. כואב לראות אותה נגמרת, אבל לפחות היא יודעת לסיים כמו שצריך. NINE NINE!
אוסיף גם אזכור מלא אהדה לCurb Your Enthusiasm שעוד לא סיימתי, אבל נהדרת בינתיים. "סדרות שלא סיימתי אבל אני רוצה לציין לטובה" הולך להיות מוטיב חוזר.
סדרות אנימציה:
3. Disenchantment – עונה נוספת שהצליחה לרענן את הסדרה מכמה בחינות, להרחיב את בניית העולם ולהשתמש בדמויות שלה בחוכמה. הסדרה עדיין לא בשיאה, אבל היא ממש משתפרת ואני סקרן לראות לאן תלך.
2. Arcane – סדרה שתפסה אותי ממש לא מוכן. לא ציפיתי שהיא תהיה טובה כמו שהייתה, וגם אם היא לא מאוד מקורית מבחינה עקרונית, בפועל הביצוע שלה מאוד מרשים וראוי להערכה. אני בעיקר מצפה לעונות הבאות שלה, שם היא באמת יכולה להתפתח ולהגיע למחוזות חדשים. בינתיים היא פשוט סדרה ממש טובה ששווה לראות.
1. Invincible – הסדרה הטובה של השנה, בקלות. היה תענוג לעקוב אחריה שבועית, ועוד יותר תענוג לצפות בה שוב בבינג' קלאסי. סדרה שיודעת מה היא רוצה לעשות ומוצלחת בזה, עם רגעים גדולים מהחיים לצד ניואנסים יפהפיים. היו כמה סצנות בפרקים האחרונים שהולכות להישאר איתי לעוד הרבה זמן.
כל מי שעבד עליה עשה עבודה נהדרת, ואני מקווה שתחזור כמה שיותר מהר. יש עוד הרבה לספר.
אזכור אוהב לBig Mouth, שגם את העונה החדשה שלה לא הספקתי לסיים. עוד מאותו דבר ואני נהנה. כנ"ל לגבי Love, Death and Robots.
וכמובן שהיו הרבה סדרות אנימה מוצלחות כמו Mushoku Tensei, 86 או Sk8, אבל אולי זה כבר שייך לתגובה נפרדת.
סדרות דרמה/מארוול (מה פתאום שאלה הסדרות היחידות שראיתי בקטגוריה):
3. הוקאיי – הסדרה הכי קונסיסטנטית שמארוול הוציאו השנה. כתובה טוב, משוחקת טוב ומהודקת. מאוד נהניתי מהדמות של קייט בישופ, ואשמח לראות עוד ממנה. פרק 3 הוא אחד הפרקים הטובים שיצאו השנה בטלוויזיה.
2. לוקי – סדרה שהיו לה גבהים אדירים, אבל גם ירדה נמוך לפעמים. רק על פרקי הפינאלה אני יכול להכניס אותה לרשימה הזאת. לוקי תמיד היה דמות כיפית שכיף לחקור, והסדרה גם מוסיפה אנסמבל של דמויות משניות צבעוניות ששיפרו את החוויה. בנוסף לתגליות המרעישות, זאת בהחלט אחת הסדרות המלהיבות של השנה.
1. וונדהוויז'ן – אין לי עוד הרבה סופרלטיבים לשפוך עליה שכבר לא נאמרו. גם עם הטעויות והבעיות, הארק הרגשי של הסדרה הזאת ממנף אותה לראש הרשימה מבחינתי. החוויה השבועית שלה הייתה הכיפית ביותר מכל הסדרות, כשעוד לא ידענו למה לצפות ועברנו רכבת הרים עם כל פרק חדש. המשחק של אליזבת' אולסן ראוי לכל הפרסים. אני חושב שזאת לגמרי אחת הסדרות האהובות עליי השנה, ולא רק ממה שמארוול הוציאו.
וזה לא שאני לא אוהב גם את חייל הפאלקון או את What If (פרק 4 שלה הוא הפרק הכי טוב שיצא השנה), אבל הן לא היו טובות ברמה הזאת. סך הכל, אני די מתלהב מהעתיד שיש ליקום הטלוויזיוני של מארוול, והסדרות של 2022 נראות מאוד מבטיחות. ביחד עם סדרות שכבר התחילו כמו בובה פט וכל מה שנשאר לי להשלים מ2021, נראה שאהיה די עסוק!
תחנה אחת-עשרה
מנחש שלא מדברים עליה יותר מדי בישראל כי אף גוף שידור לא קנה אותה עדיין וגם כי היא עדיין רצה, אבל מהטובות שראיתי לאחרונה.
מבוססת על הספר האהוב עליי מהשנים האחרונות, שעוקב אחרי להקה נודדת שמבצעת מחזות של שייקספיר 20 שנה אחרי מגיפה שהשמידה את רוב האנושות. בניית העולם בספר הייתה מושלמת מבחינתי, וקראתי את זה בערך שנתיים לפני הקורונה ככה שהמצב שלנו היום לא השפיע עליי.
כנראה בגלל מה שקרה בשנתיים האחרונות, החליטו בסדרה לעשות זיג-זאג בפרקים, אחד ב-2020 (פרוץ המגיפה) ואחד ב-2040 (עשרים שנה אחרי), וגם עולים שני פרקים ברצף כל שבוע. הפרקים ב-2040 מושלמים מבחינתי ומתרגמים את האווירה של הספר בצורה הכי טובה שיכולתי לדמיין. בהתחלה הפרקים ב-2020 קצת חרקו, בעיקר כי זה נראה לא נחוץ והשוואה מאולצת לקורונה, אבל גם הם השתפרו ככל שהסדרה התקדמה.
מאוד מומלץ למי שאוהב יצירות איטיות וקולנועיות אפוקליפטיות או על מגפות. מבקרים בארה"ב קיבלו את כל 10 הפרקים (שודרו 7 עד עכשיו) והחמיאו לה מאוד, חלק גם הכניסו לרשימת הסדרות הטובות של 2021.
מאוד אהבתי את הספר
לגבי הסדרה אני מתלבט כי הביקורות לא ממש טובות (וגם לא מצאתי כתוביות)
יש לה 8.2 בממוצע דירוג ברוטן ומטהקריטיק
וגם 97% ביקורות חיוביות ברוטן אם זה עוד אומר משהו בכלל.
זה די גבוה, לא יודע איפה הביקורות הלא ממש טובות.
ואוסיף לגבי הפוח"ח -
היא הסדרה שהכי הרגישה שהיא חלק מהMCU ולא רק מתרחשת בMCU. היא התייחסה לדברים שלא קשורים ישירות לצמד הגיבורים (השפעת הבליפ על העולם, המשמעות של קיום חיילי על), ולכן הייתה הסדרה העיקרית שלא הרגישה כמו פילר (למי אכפת מווסטוויו?!) אלא כחלק מההתפתחות של העולם.
עכשיו אני רוצה לראות את הפלקון מגיב ל"רוג'רס".
לא ראיתי הרבה טלוויזיה השנה
אבל כן אגיד שלפרק "Rainbow" של "טד לאסו" יש מקום בפנתיאון של הטלוויזיה. החצי שעה הטלוויזיונית הכי הולסום ונעימה בלב שראיתי השנה.
ואם אני כבר פה, דירוג סדרות MCU מהטובה לגרועה:
פלקון וחייל החורף – אולי הכי מארוול-ית סטנדרטית אבל גם הכי אחידה ברמתה לאורך כולה, עם אחלה אקשן וכימיה טובה של מאקי וסטאן.
וונדהויז'ן – גם מוצלחת מאוד, עם פרמיס נהדר וחקירה יצירתית של אבל. בעיקר סבלה עם כמה שינויים בסדר האירועים ופינאלה פחות גנרי, אולי הייתה משתבצת במקום הראשון.
לוקי – מאוד יצירתית וחתרנית. אני יודע שהרבה אנשים אהבו את פרק 5 אבל הרגיש שהיא קצת הלכה לאיבוד בחצי השני.
הוקאיי – נחמדה כזאת, מאוד street-level. לדעתי היה פוטנציאל להיות טובה יותר, אבל עדיין נהניתי.
מה אם…? – אכזבה, אין לי מילה אחרת. פרק הזומבים היה מוצלח וגם השניים האחרונים, אבל כל השאר פשוט לא היה מאוד מעניין. מקווה לשיפור בעונה 2.
שאפו על הבחירה בארקיין
האתר הזה מאז ומתמיד לא מפספס.
גם אני לא שיחקתי במשחק ולא הכרתי כלום ופשוט נהנתי מכל רגע.הכל טייט קולח ולעניין והפסקול…תענוג
אבל כן, זה פשע לא לכלול את היורשים.
כל פעם שאני חושב על הסדרה הזו אני חווה זרמי עונג במוח, כל כך טוב…
(ל"ת)
יש מקום כלשהו שמשדר את סאות' פארק בימינו?
(את פרקי הספיישל החדשים, או שזה רק אחד? אני לא בטוח כמה הם כבר הוציאו)
ארקיין
היו לא מעט סדרות טובות השנה אבל ארקיין היא היחידה שזוכה מבחינתי לתואר יצירת מופץ. הכל שם היה מושלם הדמויות האנימציה המטורפת הפסקול המעולה. מי היה מאמין שעיבוד למשחק וידאו יכול להגיע לדרגות כאלה (אם כי נטפליקס כבר הוכיחו עם קטסלווניה כמה טוב יכול להיות עיבוד למשחק וידאו)
החצי השני של העונה הנוכחית של היורשים בהחלט מתקרב לרמה הזאת עם תצוגות המשחק הכי טובות שראיתי השנה.
על טד לאסו הייתי מוותר הקסם שלה בעונה הראשונה הפך לממתק מלא סוכר ובלתי אכיל בעונה השנייה.
הסודות של איסטאוון מצוינת וגם אותה שווה ביותר להשלים .
לא ראיתי סדרות השנה
אבל אני בטוח שבפוסט הסיכום עוד שנה מהיום Better Call Saul תדרוס את כל מתחרותיה :)
מזכיר שהשנה יוצאת הסדרה המדוברת על שר הטבעות
אין לי שום מושג איך היא תהיה, אבל יש לי תחושה שהיא תהיה מאוד מדוברת בפוסט של שנה הבאה; או שהיא תוזכר כ״אחת הסדרות הטובות ביותר אם לא ה-״ או שהיא תוזכר כ״אחת הסדרות הגרועות ביותר אם לא ה-״.
עם כל מערך הציפיות שנבנה לקראת הסדרה הזאת (במיוחד היותה הפקת הטלויזיה היקרה ביותר בכל הזמנים), לא נראה לי שיש אפשרות אמצע; או שהסדרה תהיה הצלחה ענקית או שהיא תהיה כישלון ענק.
אם "כישור הזמן" מהווה אינדיקציה
אז המצב לא טוב.
אבל אני מקווה להרחבה בקרוב, אז נחכה קצת עם ההשוואות.
יוצאת גם הסדרה החדשה של משחקי הכס ("בית הדרקון")
נכון, העונה האחרונה של משחקי הכס הייתה לא משהו, אבל עכשיו זה עם ג'ורג' מרטין, וכשהוא היה מעורב ביצירה של סדרה שמתרחשת בעולם של משחקי הכס זו הייתה סדרה ממש ממש טובה.
ועוד סדרה, שהיא לפי דעתי עוד יותר גדולה, זה The Last of Us של HBO שמבוססת על המשחק, שכל נתון שיש לנו עליה ועל מי שעומד מאחוריה תומך בתיאוריה שאומרת שזו תהייה סדרה מדהימה בצורה קיצונית, והיא כנראה הדבר שאני הכי מצפה לו בכל מדיום שהוא.
עם כמה שאני אוהב את סמוך על סול, שני הסדרות האלו (ובעיקר The Last of Us) יהיו מדוברות פה באותה מידה, אם לא יותר.
תתאפקו
עוד מעט כתבה של הסדרות המצופות ביותר לשנת 2022 P=
כישור הזמן מזלזל באינטיליגנציה של הצופים
במקום ללמוד ממשחקי הכס ולעשות עיבוד הגיוני עם דמויות רציונליות, לקחו את העלילה מהספר ועשו בליל טיפשי שלא מחזיק בפני עצמו ובטח לא יהפוך לקלאסיקה.
התחלתי לקרוא את הספרים כהכנה לסדרה, לפחות זכיתי בהם.
לא היתה סידרה השנה עם סיומי פרקים יותר טובים מוונדהויז'ן.
(ל"ת)
בקושי ראיתי סדרות ב-2021
אלו שכן הצליחו לתפוס אותי – וונדהוויז׳ן ולוקי (לא ראיתי את ה-MCU האחרות עדיין), הסודות של איסטאון, באתי להגיד הבנים עונה 2 ואז גיליתי שזה היה בסוף 2020.
ומבחינתי כבר סידרה של 2022 כי התחלתי לראות אותה בדיליי – Yellowjackets.
את כל הסדרות המוצלחות שלא ראיתי בשנה שעברה אני מקווה להשלים השנה, פלוס כמה מסקרנות שעומדות לצאת.
העונה האחרונה של ברוקלין היתה מורכבת.
הרגשתי שההומור היה ממש גרוע ומביך לאורך רוב העונה. אני גם מבין את זה: לעשות קומדיית פיל גוד משטרית אחרי כל מה שקרה בארה"ב הרגיש מאולץ לשחקנים.
איפה הם כן שיחקו אותה? שני הפרקים האחרונים והפרידה מהסדרה נעשו מדהים, שנון ומרגש בו זמנית.
ולגבי טד לאסו – חובת צפייה. פיל גוד, שמאלץ, קיטש, איך שלא תקראו לזה. אבל זה עשוי, כתוב ומשוחק כל כך טוב שאי אפשר שלא לאהוב אותה.
והנה הטעות - משטרית במקום משטרתית.
(ל"ת)
המוסד - תתגלגל ביקורת גם העונה?
(ל"ת)
כן, ושלמקו כבר שלח בזמן כמו מגלגל טוב
אבל בין אופנברבי, פסטיבל ירושלים, והחיים – מתעכבת קצת. עמכם הסליהח.