סיכום 2021: בנימה אישית

פרידה סופית מ-2021, לפני שצועדים אל העתיד המעורפל של 2022.

טוב זה היה צמוד. מדי. אבל בסופו של דבר הזוכה בתואר "סרט השנה של עין הדג" הוא "ספיידרמן: אין דרך הביתה". כשאני אומר "מדי" אני מתכוון לכמה קולות שאני מפקפק בכשרות שלהם הן במחנה "חולית" (שהגיע למקום השני והמכובד) והן במחנה "ספיידרמן" – אבל בסופו של דבר איש העכביש ניצח. זוהי הזכייה הרביעית של מארוול, השלישית של סרט עם ספיידרמן והראשונה של סרט של ספיידרמן. הגיע הזמן.

למי שלא זוכר מה עוד היה בסיכום השנה אז מתן סיכם את רגעי השנה, רם סיכם את השנה שהייתה בטלוויזיה (וגם נתן הצצה לשנה הבאה), אני ונעמה בחרנו את הופעות השנה שלנו, יצחק סקר את פסקולי השנה, אלינה סיכמה את מה שהיה בקופות, ואתם דיברתם על הסרטים הגרועים של השנה ועל הקלאסיקות שהשלמתם – ואז בחרתם בסרט השנה, כמו שראינו למעלה, ובהופעת השנה: אנתוני הופקינס ב"האב".

חוץ מזה? עלו 321 כתבות לאתר השנה – פחות מהשיא הביזארי של שנה שעברה (366) אבל עדיין מספר לא רע. 125 מתוכן היו ביקורות, ומתוכן 15 ביקורות על טלוויזיה. זה לא מספר כזה מרשים, אבל כשנזכרים שרובן היו מתגלגלות, זה אומר שככל הנראה בכל שלב הייתה בדף הבית ביקורת אחת של טלוויזיה אם לא שתיים.

מבחינת פרויקטים גדולים זאת דווקא הייתה שנה "צנועה" יותר, במובנים מסוימים: בפודקאסט סיימנו את "מכת בכורות", סיקרנו את הקריירה של ג'ימי סטיוארט וגם יצאנו לסבב שני של בלי גלימות. חוץ מזה קיימנו קייטנת ג'יבלי, אתגר הצפייה של עין הדג חזר לגרסה שהיא בו זמנית מקוצרת (כי היא התקיימה רק ל-6 שבועות) ומורחבת (כי כל שבוע קיבל דגש משל עצמו) ולקראת סוף השנה יצאנו לסיבוב בשנות התשעים.

השנה צפוי להתקיים הסינמונדיאל השלישי בתולדות האתר (אם כי בגרסת חורפית), וחוץ מזה נחזור לאתגר הצפייה של עין הדג ועוד שלל רעיונות והפתעות.


וחוץ מזה… טוב, חוץ מזה הייתה קורונה. או אולי יותר נכון "שגרת קורונה", הדבר המתעתע הזה שבו מצד אחד יש שגרה ושוברי קופות כמו "לשחרר את שולי" או "ספיידרמן: אין דרך הביתה" ומצד שני אי אפשר להתכחש לכך שככה לא נראית שנה נורמלית. כן, בתי הקולנוע נפתחו (תודה לאל) וכן, יצאו השנה עשרות סרטים טובים (בין אם בקולנוע, בסטרימינג או לא בארץ) – ועדיין יש איזה "אבל" ששורר מעל לכל העסק הזה שנקרא "קולנוע".

כי לא רק אנחנו לא יודעים מה בדיוק קורה ולמה, אלא גם האולפנים עדיין מנסים (וטועים). בשנה שהתחילה מאוד חזק ב"נשחרר הכול בסטרימינג מי בכלל צריך בתי קולנוע" נשאר מעט מאוד – הציבור הרחב עדיין מסתכל על סרטים שנשלחים לסטרימינג בחשדנות, כאשר על כל "משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות" אחד יש עשרות "הודעה אדומה", ומלחמת הסטרימינג עדיין לא נגמרה אבל די בטוח שהסטרימינג לא ניצחו בה.

הסיבה העיקרית, אגב, היא כי בעוד שבקופות אפשר בקלות להיות "מנצח", עם נתונים אובייקטיביים למדי של "זה כמה כרטיסים או כסף הסרט הזה מכר", בשנייה שאנחנו נכנסים לסטרימינג, השאלה "מה נקרא הצלחה" נהיית מגומגמת יותר: הסרט שהביא להכי הרבה נרשמים חדשים? הסרט שנצפה הכי הרבה? הסרט שהורידו הכי הרבה פיראטית? חלק מהנתונים האלה מרשימים (או שלא) על הנייר, אבל נוצר חוסר הבנה בסיסי של השאלה "האם זה הרוויח כסף". כן, אמזון זה מותג-על שאי אפשר להביס אבל האם "להיות הזוג ריקרדו" החזיר את ההשקעה הכלכלית שהייתה בו?

האם, בעצם, זה בכלל מעניין מישהו? בעידן שבו אולפני קולנוע בולטים הם ברובם עסק נוסף לענקיות תקשורת וטכנולוגיה, האם אפשר לשפוך על סרט 100 מיליון דולר, לעולם לא לקבל אותם בחזרה אבל זה בעצם בסדר כי למי אכפת, העיקר היוקרה שיש לך כאולפן סרטים?

אין לי מושג. אני מניח שהתשובה משתנה מאולפן לאולפן – אפל יכולים להמשיך לשפוך כסף על סרטים שאף אחד לא יראה, בעוד ש-A24 צריכים לבחור את מה מגבים בצורה קצת יותר בררנית. ואולי גם האולפנים הגדולים שמים לב מה מתרחש ותתחיל חזרה כפויה לעבר סרטים עם תקציבים צנועים יותר שיכולים, לפחות תיאורטית, להחזיר את התקציב שלהם.

אז אולי מצב הקולנוע מידרדר. אולי הקולנוע כמו שאנחנו מכירים אותו משתנה. אבל בין כל נבואות הזעם, שרובן מתודלקות מתסכול על העכשיו ולאו דווקא מראייה בהירה של העתיד, אני רוצה לספק נקודה אחת של אור: הקהל שמבריז לבתי הקולנוע הוא ברובו הקהל המבוגר, בעוד שהצעירים עדיין נוהרים באוטובוסים בהמוניהם. וזה לא רק "ספיידרמן" ו"שולי" – פסטיבל ירושלים, למשל, חילטר באופן פעיל כפאב היפסטרי במרכז העיר והקהל היה בהתאם. ואם העתיד שייך לצעירים, אז טוב – הקולנוע עדיין נמצא גם בעתיד.

אז מה שלום הקולנוע בסוף 2021? מעורפל. סרטים ממשיכים לצאת, אבל רובם מקרינים מול אולמות לא מלאים במיוחד ויש סימני שאלה כלליים לגבי לאן כל זה הולך. אבל אני זוכר את סוף 2020, ו"מעורפל" עדיף בכל יום על "לא קיים".

אז אני אקח את ההזדמנות שוב להודות: לצוות העורכות המסורות שמנסות לעשות סדר בבלגן, לצוות הכותבים שנאבקים על כל בדיחה ובדיחה שאני זורק לפח, לכל מי שעזר לתוכן לעלות באתר – בין אם בזכות רעיון שזרק בתגובות באקראי (וזה שוב הזמן לציין שכל רעיון שיש למישהו: רעיון לפרויקט, כתבה, בקשה כללית ליותר מסוג מסוים של תוכן, רעיון טכני – נשמח לשמוע, גם אם לא תמיד נצליח לבצע) ובין אם בכל דרך אחרת, וכמובן, נו, לכם.

לכם, הקוראים: אלה שמגיבים ואלה שלא. עין הדג זה המקום שאני חוזר אליו לא כי כל כך מעניין אותי לקרוא את הדעות של עצמי, אלא כי ממש כיף לי לשמוע את מה שאתם ואתן חושבות וחושבים. אז תודה לכולכם ולכולכן. זה לחלוטין שווה את זה. ושתהיה לנו אחלה של 2022.