1. כנראה כבר שמעתם על כך שנטפליקס איבדה מנויים והמניה שלה צנחה, ואם לא אז כל הכבוד. איך התנזרתם מרשתות חברתיות?
אז כן, נטפליקס איבדה 200 אלף מנויים ברבעון האחרון (ניסיתם לחפש בין הכריות של הספה?), מה שאומר שלראשונה מזה עשור, החברה סיימה רבעון עם פחות מנויים ממה שגייסה, וזה פתח סכר שהוביל למבול תלונות כנגד החברה: "נו כמובן, זה כי התכנים בינוניים!", "זה בגלל המחיר המופקע!", "ביטוח הבריאות שלהם לא מכסה טיפולי שיניים" ומה לא. אלא שנטפליקס בעצמה הודיעה כבר לפני מספר שבועות שהיא מסירה את השירות שלה ברוסיה על כל 700 אלף המנויים שיש לה שם.
אומנם למדתי רק שלוש יחידות מתמטיקה (כן, אני בושה לעם הסובייטי) אבל העובדה שחברה הסירה 700 אלף מנויים, אך בפועל איבדה רק 200 אלף, מלמדת על כך שאם החברה הייתה נשארת ברוסיה היא הייתה מסיימת את הרבעון עם (בערך) חצי מיליון מנויים חדשים, ואז למשתמשי הפייסבוק לא היה על מה להתלונן.
מצד שני, החברה עצמה מתנהגת באופן מעורר חשד: נטפליקס הודיעה שייתכן שהיא תכניס בעתיד מודל של מנוי משולב פרסומות, שכל הקטע הזה של שיתוף סיסמאות פוגע בה, ושברבעון הבא החברה תאבד 2 מיליון מנויים נוספים. אבל אם תשאלו לדעתי, אלה הצהרות שנועדו להרגיע משקיעים, והתחזית הפסימית לפיה החברה תאבד 2 מיליון מנויים היא חלק מתרגיל שנועד להעלות את המניה ברגע שייחשפו, בפועל, מספרים מעודדים יותר.
מצד שלישי, החברה איבדה שווי של 60 מיליארד דולר וגם סגרה את מחלקת האנימציה הפנימית שלה (שאחראית בעיקר על סדרות ילדים), אז מה אני באמת מבין.
אני בעצמי קצת בהלם מכך שאני מגן על נטפליקס, אם כי המתלוננים, ברובם, צודקים: התכנים באמת בינוניים והמחיר אכן מופקע, ובאמת אשמח לקבל מהם גם ביטוח שיניים, אבל יש כברת דרך מכאן ועד "ההתרסקות של נטפליקס" – משפט שחזר על עצמו במספר וריאציות, ושלא יכול להיות רחוק יותר מהמציאות. 200,000 מנויים מתוך 221 מיליון זה בערך 0.0904% (נעזרתי במחשבון, כן? מזכיר לכם, שלוש יחידות). לא בדיוק נטישה המונית. נטפליקס, לפחות לשנים הקרובות, פה כדי להישאר.
2. כאשר המורה המחליף נכנס לכיתה עם הטלוויזיה הישנה של בית הספר שבו למדתי, ידעתי שנצפה כעת, בפעם המיליון, באחד משני דברים: "מבצע סבתא" או מופע הסטנד אפ המיתולוגי של אסי וגורי (וזה לא שהתלוננו).
ובכן, תלמידי בית הספר של היום יהנו מעכשיו הרבה יותר: מהנדס ישראלי שדרג את המופע המיתולוגי של צמד הבידור, פיצל אותו לשניים כמו זקנה, חיבר חזרה והפך אותו ל-HD. יום חג לממים הוכרז ברחבי המרשתת העברית.
3. גם השנה לא נטוס אל פסטיבל קאן, מסיבות אידאולוגיות לחלוטין, ולכן גם לא נדווח על הסרטים שיוקרנו בו, על התורים הארוכים, ועל הקהל שמשום מה חושב שסביר לשרוק בוז בסוף הקרנה.
כפי שדיווחנו במצאנו הקודם, היו שמועות שסרט חדש של דיוויד לינץ' יהיה בקאן ואכן, אין בכלל סרט כזה נכון לעכשיו. מה כן יש? תודה ששאלתם.
"Final Cut": רימייק לסרט היפני "One Cut of the Dead" (שיהונתן כתב עליו ביקורת) רק הפעם בצרפתית. במאי "הארטיסט" מישל הזנוויציוס כתב וביים. אם השם הזה נשמע לכם מוכר, זה בגלל שכבר דיברנו עליו כסרט שאמור להשתתף בפסטיבל סאנדנס, אלא שבשנייה האחרונה הוא ברח משם בשביל לפתוח את פסטיבל קאן. שווה.
בנוסף, בתחרות הרשמית ישתתפו הסרטים החדשים של דיוויד קרוננברג ושל פארק צ'אן-ווק ("שבעה צעדים") ושל עוד במאים עם שמות יפים שאומרים נראה לי קצת פחות לקהל הרחב, אבל הרבה לקהל הפסטיבלים (רובן אוסטלנד, האחים דרדן, קלי רייכרט, גרב יאלר-צוריה, כריסטיאן מונג'יו, הירוקאזו קורה-אדה, ג'יימס גריי, קלייר דני, מריו פיצהפסטה), שבטח נשמע על חלקם בהמשך השנה.
אבל בואו נתמקד בקרוננברג וצ'אן ווק כי להם יש טיזר מגניב ("פשעי העתיד" של קרוננברג) ואחלה בחלה של פוסטר ("החלטה לעזוב" של צ'אן-ווק). "החלטה לעזוב" (Decision to Leave) עוסק בבלש שמתאהב באלמנתו של האיש שאת מותו הוא חוקר – מוות שקשור, איכשהו, ברוחות רפאים, בני אדם משני צורה וקרבות מחתרתיים של חיות פרוותיות גדולות. "פשעי העתיד" (שיוקרן מסחרית ביוני, כך שסיכוי טוב שיגיע גם אלינו בקרוב) עוסק שוב באימת הגוף החביבה על קרוננברג, הפעם עם ויגו מורטנסן, ששיתופי הפעולה שלו ושל קרוננברג הניבו את "היסטוריה של אלימות" ו"סימנים של כבוד" (אבל גם את "שיטה מסוכנת").
חוץ מבתחרות הרשמית יוקרנו בפסטיבל גם "אהבה בשחקים: מאווריק", "אלביס", "גברים", סרט שג'סי אייזנברג ביים בשם "כשתסיים להציל את העולם", סרט תיעודי של איתן כהן על ג'רי לי לואיס והסרט החדש של ג'ורג' מילר, "3000 שנים של געגוע".
4. אולפני Blue Sky, יוצרי "עידן הקרח", נסגרו כי דיסני נבלות, אבל זה לא קרה לפני שמספר אנימטורים חברו יחד כדי להעניק סגירת מעגל לסקראט והבלוט. מרגש.
5. אמריקאי אחד צפה ב"ספיידרמן: אין דרך הביתה" 292 פעמים (ובמספרים יותר מפחידים: הוא צפה בסרט לאורך זמן מצטבר של 30 ימים, והוציא על כך 3,400 דולר) ובכך שבר את שיא הגינס של אחד אחר שצפה ב"קאמלוט, פרק ראשון" 204 פעמים, ועל הדרך השיב לעצמו את התואר השיאן חסר החיים לאחר שהוא עצמו צפה בזמנו ב"הנוקמים: סוף המשחק" 191 פעמים.
וכדי לשבור את השיא, נקבעו חוקים דרקוניים: אסור היה לו לצאת לשירותים או להביט בטלפון הנייד. אבל נשאלת השאלה מי עקב אחריו כדי לוודא שהחוקים האלה נשמרים, והאם אותו אחד גם הוא נחשב לשיאן.
6. בשקט בשקט "ברבי" הופך לאחד הסרטים שאני הכי רוצה לראות. הנחתי שסרט ברבי רגיל זה לא יהיה כשגרטה גרוויג התיישבה על כס הבימוי, אבל גם הליהוקים מסתמנים כמוזרים ונהדרים כאחד: אל מרגו רובי בתור ברבי מצטרפת אמה מקי ("חינוך מיני"), שחקנית שלא יכולה ללכת לראיון מבלי שיגידו לה כמה שהיא דומה שתי טיפות מים למרגו רובי.
מעבר לכך, ישתתפו בסרט גם ריאן גוסלינג (בתור קן), מייקל סרה, אמריקה פררה, וויל פרל, אלכסנדרה שיפ, סימו ליו, קייט מקינון, איסה ריי וגם אתם.
7. אפרופו ליהוקים מוזרים: ג'ייסון מומואה יככב בסרט של מיינקראפט. ג'ארד הס ("נפוליאון דינמיט") יביים את הפרויקט עבור אולפני וורנר, והעלילה שלו תעסוק ב… את זה איש לא יודע, ואני סקרן לגלות איזה סיפור כבר יכול להיות פה.
8. "אהבתם את 'סטיב רוג'רס: המחזמר'? רוצים עוד? אז הנה חדשות… טובות? רעות? אין לי מושג. הנה מחזמר נוסף של "הנוקמים" (הראשון, ולא על פי "אנדגיים" כפי שג'ני ניקולסון כתבה), הפעם על-ידי מעריצים.
This part of Endgame was so sad pic.twitter.com/ugt8BSdVuK
— Jenny Nicholson (@JennyENicholson) April 23, 2022
9. השחקן והקומיקאי אזיז אנסרי מצלם בימים אלה את סרט הביכורים שלו בתור במאי: "להיות בן תמותה: הרפואה ומה שחשוב בסוף החיים" (על פי ספר שגם תורגם לעברית), סרט שבו מככבים גם סת' רוגן וביל מוריי. אלא שחברת Searchlight השהתה את ההפקה בגלל תלונות אודות "התנהגות לא נאותה", ובאופן מפתיע התלונות האלה הן לא נגד אנסרי או רוגן, אלא דווקא נגד ביל מוריי. מעניין ומבאס.
10. את "שישו ושמחו" הזכרתי בכתבת הסדרות המצופות של 2022: זו קומדיה של התאגיד שתעסוק בלהקה צבאית חרדית. והנה, יש טריילר, וזה בהחלט נראה כמו הלהיט הבא שלהם. הסדרה תעלה לשידור ב-16.5.
11. הדס בן ארויה ("מישהו יאהב מישהו") מצלמת בימים אלה סדרה עבור HOT בשם "קורדרוי" על metoo ועולם מערכות היחסים. יפתח קליין משתתף בסדרה לצד דר זוזובסקי, ניבר מדר, צחי הלוי ועוד כמה שמות נוצצים – והם כנראה מקבלים תשלום על העבודה שלהם, בניגוד לכמה ניצבים שהתבקשו לעבוד בחינם, כך לפי כתבה במאקו שכתב זוהר אורבך שלנו.
העניין המכוער הזה, כך מסתבר, קרה גם בסט של "מישהו יאהב מישהו", סרט שהדס בן ארויה זכתה עליו בפרס הגדול בפסטיבל ירושלים. וכן, לא לשלם לאנשים על עבודה זו פרקטיקה שצריכה לחלוף מן העולם, בין אם אתם עובדים כניצבים, גרפיקאים או כותבים באתר קולנוע… יהונתן.
12. המלחין דני אלפמן הופיע בפסטיבל קואצ'לה, ו-וואו, הלוואי עלי להיראות כבר עכשיו רבע מגניב ממה שהוא נראה כיום בגיל 68:
מעבר לכך, המופע עצמו די מגניב: בוצעו בו נעימות מתוך "משפחת סימפסון", "ספיידרמן" של ריימי (הידועה כטרילוגיה עם פס הקול הכי טוב מבין כל הספיידרמנים), "באטמן", "הסיוט שלפני חג המולד", "אליס בארץ הפלאות" ועוד.
13. כריס וייץ ופול וייץ יביימו סרט על "דרקולה הספרדי": סרט על סיפורה האמיתי של לופיטה טאבור, שחקנית מקסיקנית שהשתתפה בגרסאות דוברות ספרדית של קלסיקות הוליוודיות דוגמת "דרקולה" (הייתה תקופה קצרה בהוליווד שבה במקום לדבב סרטים, הם פשוט צילמו גרסאות שונות של אותו סרט על אותם סטים כדי להפיץ אותם מסביב לעולם. "דרקולה" הספרדי נחשב לטוב שמביניהם, ויש מי שטוען שהוא אפילו מתעלה על הגרסה עם בלה לגוסי). אה, והנה הטוויסט: כריס וייץ ופול וייץ הם הנכדים של לופיטה טאבור. איזה נכדים מקסימים הם. לא כמו נכד שלי הדרעק. סיפרתי לכם כבר על הפעם שאני ויהודה הלכנו איתו לפארק חיות ובסוף היינו צריכים לחלץ אותו מכלוב שימפנזים?
14. "כלכליסט" פרסמו את רשימת 50 סצנות הקולנוע האהובות ביותר. "אהובות על ידי מי", אתם עשויים לשאול כשאתם מרפרפים ורואים שיש ברשימה הזאת סצנות מ"פרויקט אדם". ובכן, מדובר במה שהוא הגרסה שלהם לתמונה קבוצתית מאוד משונה, בעיקר כי היא מכילה כותבים רנדומליים, חלקם קשורים קשר הדוק לעולם הקולנוע וחלקם לא ברור איך הגיעו לפה: יאיר לפיד, אנה זק, עידן אלתרמן, יאיר רוה, נדב לפיד, אהרון קשלס, יונתן ברק, אלישע בנאי, הראפרית אקו, ועוד ארבעה כותבים שהתיאור שלהם הוא "יזם הייטק". בהחלט רשימה משונה שמניבה טקסטים באיכויות שונות (סגן עורך בעיתון כותב שם בפירוט על הפעם הראשונה שראה עירום נשי בקולנוע), ובכל זאת היא שווה, לכל הפחות, רִפרוּף.
15. בזמן שאנחנו בעיצומו של פרויקט הטלוויזיה, באתר "הספויילר" יצאו בפרויקט משלהם שמוקדש לשנות התשעים: 22 הסרטים הכי טובים, סדרות, סצנות, פוטו-רומן עם יעל בר זוהר ועוד.
16. "חוות החיות" על פי הספר הסאטירי הידוע של ג'ורג' אורוול בבימוי אנדי סרקיס יוצא לדרך. ניקולס סטולר ("קפטן תחתונים: הסרט", בין השאר) הוא שכותב את התסריט. אם זה נשמע לכם כמו משהו מוכר, זה כי ההכרזה הראשונית על הפרויקט הייתה לפני יותר מעשור, כשקריירת הבימוי של סרקיס נשמעה כמו רעיון מעניין ולא כמו "אה, מהבמאי של "לנשום", "מוגלי", ו"ונום 2"?".
17. סרטי ההמשך של "ספיידרמן: ממד העכביש" נדחו, מה שהופך אותי לעצוב. מאוד עצוב. החלק הראשון ישוחרר כעת ביוני 2023, וחלק 2 מיועד כעת למרץ 2024. כמו כן, סרט הלייב אקשן של מאדאם ווב קיבל תאריך יציאה: יוני 2023. מעניין אם יש יקום במולטיוורס שבו למישהו עדיין אכפת מהיקום הקולנועי של סוני.
17. וכיוון שאי אפשר פוסט "מצאנו באינטרנט" בלי לפחות טריילר אחד, נסיים עם הצצה חדשה ל"שנות-אור".
טוב לדעת לשם שינוי מה תהיה העלילה.
רגעעעעעע
אם כבר מדברים על נטפליקס, הם פירסמו את הקאסט המלא של "My Father's Dragon" שנראה די חמוד. גאטן מאטרצו (יאסססס), ג'ייקוב טרמבלי (יאיייי), וופי גולדברג (אוך) ועוד כמה שחקנים שבחיים לא שמעתי עליהם. עושה רושם מעניין.
אה…. אני מבין שניסיתם לעבוד עלינו? (גרב יאלר-צוריה? מריו פיצהפסטה?)
אני מבין שלא שמעת על
"ההיסטוריה האינטימית של האחיות שלי" שזכה בפרס בקאן מ-2014, וגם לא על "בריחת העלים" מ-2002 שכיכב בראש רשימת סייט אנד סאונד לאותה שנה, אבל שניהם בסך הכל סרטים די אהובים. עבור גרב יאלר-צוריה זה אכן פריצה לקאן ובכלליות, אבל הוא התחמם אצל סצנת האינדי הבריטית עם להיטים כמו "מזון" ו"רעש של זיקוקים" והוא כיכב בלא מעט רשימות של מיטב העשור בבלוגים פה בארץ.
כן, המצב של נטפליקס לא נורא.
אבל זה עיתוי נוראי לפרסום של דבר כזה: גם חסימת שיתוף חשבונות, סגירת מחלקת האנימציה, ביטול אדיר של פרויקטים, הפסקת הרכש של סדרות שבוטלו ויש עניין לגבי חזרתן, העלאת מחירים מתמדת ועוד ועוד.
וחוץ מזה,
"ירדנו בכמות המנויים כי חסמנו הרבה יותר מנויים ברוסיה" זאת תשובה פשוטה, הגיונית, מתאימה לצייטגייט, ובכלל לא חשודה. למה נטפליקס לא נתנו *אותה*, במקום למצק את הטענה שזה היה הרבעון הראשון שבו היא איבדה מנויים (ולמי שלא שמע את הניתוח של חיות כיס, נטפליקס חייבת לצמוח כל הזמן מכיוון שהיא ממונפת מאד)
זהו, שהם כן אמרו
(CNET)
כי זה פלסטר תירוץ
לפני המספרים הסופיים, ההנחה הייתה כבר כזאת של "ציפיות נמוכות" מנטפליקס: גידול מינימלי במנויים של כ-2 מיליון בלבד, בערך.
ואז הגיעו המספרים הסופיים שגם בלי רוסיה, מציגים גידול של 500 אלף מנויים בלבד – רבע ממה שחשבו שהם יציגו.
ואז הגיעה התחזית שצופה ירידה של עוד 2 מיליון ברבעון הבא.
אז כן, נטפליקס לא "מתרסקת" אבל יש שם חשיבה מחדש על כל המודל שלהם לנוכח העובדה שכנראה מפה הם לא הולכים להוסיף מנויים חדשים, בטח לא בעשרות מיליונים. העניין הכלכלי בה, בהתאם, עוצר כרגע בחריקת בלמים עד שהם יצליחו לראות שיש לה מושג מה היא עושה ואיך היא מתאימה את עצמה.
אני לא חושב שהיא נעלמת מחיינו בעשור הקרוב, כנראה – אבל השנתיים הקרובות יראו את נטפליקס משתנה מאוד.
כן, עוד עשור נשמע סביר.
העתיד הוא בתאגידים, ותאגידים קונים דברים.
זה לא מוגזם לתאר עולם שבו דיסקברי קונים את פארמנאונט ומחברים את השירות שלהם עם HBO MAX, למשל.
אני בטוח שגם דיסני לא סיימו עם הרכישות שלהם, ושלוקאספילם ופוקס זאת רק ההתחלה (וגם זה קדם לרכישה של פיקסאר ומארוול). ככל שהחברות הגדולות יקנו יותר – ככה נטפליקס תהפוך לפלטפורמה להפקות מקור נישתיות, ותתרחק מלהיות השחקן המרכזי בשוק.
או, לחלופין
שמישהי (אפל?) פשוט תקנה אותה.
אבל צריך לזכור שלמרות שהוא די פגר מת, יש גם רשות תחרות בארה"ב ואולי כל הרכישות האלה מתישהו יעוררו אותו בזמן לפני שיישארו רק 4 שחקניות.
בארה"ב בהחלט יש רשות כזו
אבל האם היא יכולה, וזה לא לגמרי מופרך, למנוע מענקית סינית כמו טנסנט לרכוש את נטפליקס?
שאלה טובה
בגדול, גם מיזוגים ורכישות של חברות בינלאומיות צריכים אישורים מקומיים, וארה"ב אכן מנעה צעדים מצד טיקטוק להתרחב במדינה שלה. אבל אני לא לחלוטין שולט בכל הפרטים האלה.
לא לגמרי בטוח מה היה הסיפור עם טיק טוק
הבנתי אבל שהיה לחץ על מיקרוסופט מצד ממשל טראמפ לא להמשיך עם העיסקה הזו מטעמי "ביטחון לאומי", שזה משהו שמאוד מתאים לממשל טראמפ לעשות.
כסף מדבר
ומול סין יש חזית קרה-חמה כלכלית שתביא את הממשל למצוא תירוצים למה לא בא לו. ארה"ב לא כל כך אוהבת הגבלות של ממשל, אבל כן אוהבת סכסוכים עם מעצמות אחרות.
בקיצור, נראה לאן כל זה יילך. לדעתי זה כנראה באמת פשוט יילך כפי שנטפליקס בעצמה אומרת: מודל זולים יותר עם פרסומות וניסיון להתלבש על אנשים שמשתפים סיסמאות (שייכשל. אף אחד לא לומד שם בחברות ההייטק האלה?).
יש טוויסט לחסימת חלוקת הסיסמאות.
במדינות בהן תוכנית הבטא כבר התחילה, יש tier חדש שמעלה את המחיר בכמה דולרים נוספים כדי לפתוח שיתוף עם אנשים מחוץ למשק הבית.
אז אולי זאת רק בטא, אבל נראה שהם לא מצפים לקבל מחיר מלא מאלה ש"רוכבים" על החשבון.
מבחינתי, אם זה באמת ילך ככה, זה הדבר היחיד שיאפשר לי לא לבטל את נטפליקס (אני חולק עם חברים שבתורם חולקים איתי כמה שירותים נוספים).
החברה המציאה את עצמה מחדש כבר פעמיים
לכן אני לא דואג לה במיוחד. בטווח הקצר נטפליקס כנראה תצמצם את ההפקות הראוותניות: סרטים כמו The Gray Man (תקציב: 200 מיליון דולר) כבר לא יאושרו באותה קלות, והסיכוי לעונה נוספת של מיינהאנטר ודאי התרחק אף יותר. למעשה כבר רואים לכך סימנים: נטפליקס הודיעה שסרט ההמשך של Bright (הראשון עלה בין 90 ל-100 מיליון דולר) בוטל. אומרים שזה בגלל וויל סמית', אני נוטה להאמין שהוא רק התירוץ.
הימור שלי? החברה תחפש אפיק הכנסה נוסף, משהו שיש לכל המתחרות שלה ורק לנטפליקס חסר, כפי שאמרו בפרק הפופולרי של "חיות כיס". זה כנראה לא יהיה פארק שעשועים (אם כי מתקן של "משחק הדיונון" עשוי להיות שוס) אלא, לדעתי, היא תיכנס עמוק לתוך עולם הגיימינג בענן – אותה מהפכה שהם עשו בסטרימינג, רק עם משחקי וידאו. נשאלת רק השאלה האם היכן שאמזון הגדולה ואפילו גוגל נכשלו, נטפליקס תצליח? כי בניגוד לאחרות, אצלה זה יהיה הימור על כל הקופה.
"בהיר 2" לא בוטל פשוט כי למי אכפת מ"בהיר"?
לגבי גיימינג – נטפליקס מרחרחים בכיוון הזה, אבל גם פה הם במחסור עצום כי אין להם תכנים. הם יכולים, טכנית, להתחיל לבקש סחורות מכל אולפני האינדי המבוקשים ולייצר שם ספרייה חביבה, אבל זה עדיין יתגמד מול הספריות בתשלום חודשי של אקס בוקס, נניח.
אני לא רוצה להספיד או למחוק אותן, כמובן, ואפשרי שיש שם בתכנון מהפכה כלשהי שאני לא יכול אפילו לדמיין – אבל סטים אחד כבר יש, וקונסולה נטפליקס לא הולכת להוציא. אז מה הולך להיות פה? ספריית משחקי מובייל מרשימה?
מה שיפה בתחום הזה
הוא שנטפליקס לא חייבת להוציא משחקים גדולים כל חודש (אפילו חברות המשחקים הגדולות לא מוציאות, לרוב, יותר מ-4-5 משחקים בשנה). משחק AAA אחד בשנה שימשוך אליו המוני שחקנים – וההשקעה השתלמה (כפי שאמרתי, זה יהיה מקור הכנסה נוסף, לא תחליף לְמה שהיא עושה היום). מה שעובד לטובתה הוא שאנחנו, כנראה, בעידן הקונסולות האחרון. הכל הולך לענן. נטפליקס לא תצטרך לפתח שום מכשיר משלה.
השאלה רק איך היא תעשה את זה: האם בעצמה (לא נראה לי) או שהיא תרכוש חברה שכבר קיימת (יוביסופט או חטיבת המשחקים של וורנר, אומרים ששתיהן מוצעות למכירה)?
מעניין העניין של עידן הקונסולות האחרון
נטו כי לדעתי עדיין צריך פשוט משהו שמשמש כמעבד שאתה יודע מראש שיכול לתמוך במשחקים, בנוסף להתאמות שוליות-אך-קיימות בין ג'ויסטיקים שונים.
כלומר, אני חושב בהחלט שאנחנו בסוף עידן הדיסקים והעותקים הפיזיים (ואנחנו רואים את זה בבירור), אבל דווקא קונסולות לדעתי עוד יש להן שימושים שאי אפשר להחליף על ידי ענן.
וזה קצת אותו העניין עם נטפליקס, בגדול – היא לא אפליקציה של טלוויזיה. כלומר, היא גם – אבל היא גם אפליקציה של טלפון. אז כל דבר משחקי שהם יעשו בה יצטרך להיות, איכשהו, מותאם על שניהם – אחרת הוא יהיה בזבוז זמן של רוב מי שמשתמש בפלטפורמה הזאת. כי כן, הם יכולים להוציא משחק אחד שאולי יהיה מאוד טוב – אבל אף אחד לא יתחיל מנוי (שלא היה לו) רק בשביל משחק אחד, ולא בונים מוניטין של דמות בולטת בעולם כלשהו על סמך משחק אחד. (גם ימי "בית הקלפים" היו מגובים בשלל סרטים וסדרות אחרות).
לכן, הגיוני בהחלט שנטפליקס תקנה מישהו או משהו, ואז עדיין תהיה קצת בשאלה מה היא עושה הלאה. מתחילה לשלוח ג'ויסטיק לכל מנוי? אני חושב שלא. כלומר, אולי, אנא ערף. אולי היא באמת רוצה לעשות משהו שונה לחלוטין ויאללה והכל. אבל לרוב חברות לא שוברות רחוק כל כך מקו הבסיס שלהן.
זה בערך מה שגוגל ניסתה
כולל הקטע של רק לרכוש ג'ויסטיק. לא ממש עבד לה, אבל ניסויים כושלים זה השם השני של גוגל.
זה גם נכון טכנית
Alphabet – alpha bet – betting on alpha versions
כן, אין תחרות לגיים פאס של מייקרוסופט.
בקרוב סוני ימתגו מחדש את שירות המשחקים שלהם וזה עוד מחסום למי שרוצה להיכנס לשוק.
וכמובן שלחובבי אינדיז וקז'ואלס יש את אפל ארקייד שהוא שירות ממש נפלא לאנשים באקוסיסטם של אפל.
אני חושב שכמו שרם אמר, נחכה ונראה.
נטפליקס כבר הצליחה לבצע שינוי מוחלט בליבת הפעילות שלה. אולי הציפייה שזה יקרה שוב היא ללכוד ברק בבקבוק פעמיים, אבל נראה בעוד כמה שנים כמה יצליח לה.
בכל מקרה נטפליקס צריכה לעשות שינוי כלשהו. רק תוכן, כשלעצמו, כבר לא מביא מנויים חדשים, אבל עדיין עולה לה המון כסף, כסף שהיא עדיין מחזירה מהימים שבהם היא התכוננה לבוא המתחרות. אני חושב שהקורבן הראשון יהיו התקציבים של ההפקות, ונראה יותר ויותר הפקות גדולות באפל או בדיסני, וזה אומר בעיקר הרבה יותר נסיונות למצוא את משחקי הדיונון הבא מחוץ להוליווד.
אני לא דואג לנטפליקס, כשלעצמה, אבל אני מבין למה בעלי המניות שלה מוכרים ומורידים את השווי. כי ייקח זמן עד שהיא תחזור לבוננזה שהייתה כשהיא הייתה השחקן הגדול בשוק.
אוסיף על כל זה את מה שאף אחד מכם לא אמר עדיין
נטפליקס היא עדיין בלי עוררין זו שמציעה את הפלטפורמה הכי נוחה לסטרימינג ברמת חווית המשתמשת, קצת כמו שאייפונים עושים את הטאץ׳ הכי טוב.
התנסיתי כבר בלא מעט מהמתחרות (אמזון, הולו, אפל) ובכולן יש פיקשושים עם לדלג על ההקדמה, לדלג על התקציר או העדפות להמשך אוטומטי או ידני.
בשבועות האחרונים ספרית הסרטים הישנים האמריקאית גדלה מאוד (לרוב אין כתוביות בעברית אז לא יודעת מה יש לכם) אז שוב הם מנסים לתת סיבות לשוב אליהם.
מבחינת ממשק, אפל בכלל משתרכים מאחור
מאחר ואין להם כלל אופציה למועדפים סטייל ״הרשימה שלי״ בנטפליקס.
בהתחלה לא היה צורך בזה, היות והיו מעט מאוד תכנים, אבל ככל שכמות התוכן עולה כך גדל הצורך ברשימה אישית של מועדפים, ואין להם דבר כזה.
לפעמים אני מגלה גם שיש להם תכנים שכבר לא ממש ניתן למצוא בכלל בעמוד הבית (הסרטון הקצר blush, למשל, שאין לו קטגוריה שהוא נמצא בה היות ואין קטגוריה של סרטים קצרים) והדרך היחידה להגיע אליהם היא באמצעות חיפוש.
אני פשוט לא מבין כמה עוד תכנים הם יעלו עד שיקלטו שצריך לשדרג את הממשק; להוסיף מועדפים, להכניס יותר קטגוריות ובאופן כללי לקטלג את כל התכנים כך שניתן יהיה למצוא את כולם כולל כולם.
זה כל כך מתבקש ובכל זאת הם לא עושים את זה.
ספריית הסרטים הישנים בנטפליקס?
איזה סרטים בולטים נוספו לשם?
צצו הרבה קלאסיקות שחלקן כבר היו שם בעבר
חומות של תקווה, משחקי החיקוי (?) זה עם בנדיקט קמברבץ׳, לאון, כל סרטי בורן, מאניבול, רוב או כל סרטי נולאן, לופר, להציל את טוראי ריאן, לפחות חלק מסרטי בונד של העשור האחרון, רואה הרבה ניקולסון ופצ׳ימו בכרזות אז מניחה שגם הם. כמעט בבת אחת צצה ספריה מאוד מאוד רחבה.
..האם את אמרת לאון?!
אני כבר שנים (מילולית) רוצה להראות את הסרט הזה לילדים, ואין איך.
כן, זה עם הרוצח והילדה
לדעתי, אגב, זמין גם באמזון פריים (או שהיה זמין עד לא מזמן)
ויש עוד- כפי שכתבתי המון המון המון קלאסיקות מציפות את דף הבית. הם לגמרי משיבים מלחמה.
לcaptain midnight
יש תיאוריה מעניינת
בגדול מה שהוא אומר זה שהבעיה העיקרית זה לא התכנים אלא השיווק שלהם. שנטפליקס לא מצליחה לייצר הייפ אמיתי ברמה של "חייבים להתחבר כדי לראות את זה עכשיו ולהיות חלק מהשיח", גם לתכנים האיכותיים שלה, ואז כשחושבים לאן להתחבר- זה לאן שכולם מדברים עליו עכשיו ==לא נטפליקס…
זה קשור גם לשיווק בכלליות, וגם לעובדה שכל הקונספט של בינג' הוא כזה שכל אחד רואה בזמן הנוח לו אז זה פחות שיחת מסדרון.
אני מרגישה שזה נכון בעיקר בהקשר של סדרות, ופחות בסרטים, ומצד שני עולמות הסטרימינג מגיעים על מנת להחליף את הטלויזיה ושם סדרות הן פרמטר יותר משמעותי. אני מנסה לחשוב אילו סדרות של נטפליקס היו *ה*אירוע המדובר של השנה, וחוץ מהסדרות של מארוול (ושם מארוול אחראים על השיווק) אני לא מצליחה לחשוב על אחת אבל יכול להיות שאני מפספסת…
היו להם מספר סדרות חובה שכולם מדברים רק עליהן
"וויצ'ר" בעונה הראשונה הייתה בכל פינה ברשת, "משחק הדיונון" הייתה סנסציה וכל עונה של "הכתר" מביאה איתה המון בז, בעיקר עונה 4 שעסקה בדיאנה והייתה שיחת היום.
הבעיה אבל היא אחרת, כל עוד המודל שלהם הוא בינג' ולא צפייה שבועית – ההייפ פג מהר. דווקא כש"ארקיין" שודרה (סדרת חובה מדוברת נוספת) היא הייתה בכותרות לאורך תקופה כי היא שוחררה בשלוש פעימות. אני חושב שנטפליקס, גם בלית ברירה (על מנת לא לשרוף סדרות מהר) וגם כי זה אפקטיבי יותר מבחינת באז, ינסו לאמץ יותר את המודל השבועי הישן והטוב.
יש לנטפליקס לא מעט תוכן שהם לא משווקים בכלל.
כשהם רוצים – הם יכולים לקחת סדרה על שחקנית שחמט ולהפוך אותה לאחת הסדרות הכי מדוברות של השנים האחרונות.
אבל בפועל הם משקיעים לעיתים נדירות. היוצר של Norsemen דיבר על זה שלא שמו עליו תקציב שיווק בכלל והסדרה שרדה כמה עונות רק בגלל שהוא טוען שהוא פיצח את האלגוריתם שלהם, כביכול.
תראו Norsemen !
(ל"ת)
אני לא חושבת שמדובר באסון לנטפליקס
אבל באופן אישי, כבר תקופה ארוכה שברור לי שאם המנוי שלי לא היה משפחתי, כבר מזמן הייתי מבטלת אותו.
נראה שנטפליקס הולכים בכל הכוח על כמות, והאיכות היא משנית במקרה הטוב. זה בניגוד לשירותי סטרימינג אחרים כמו אפל TV פלוס, שכל מה שאני שומעת זה עד כמה התכנים שם נבחרו בפינצטה וכמה רובם מוצלחים. גם ב-HBO (עוד לפני ימי הסטרימינג) הייתה תחושה שלמותג יש ערך ושחשוב להם שכל סדרה שמופקת תהיה ראויה להיכלל בשירות.
חוץ מזה שבנטפליקס יש כמויות תוכן אינסופי (חלקו מוצלח, חלקו ממש לא), בזמן האחרון הם התחילו לבטל כל מה שלא מצליח באופן מיידי, ולי אישית זה גורם לא לרצות להתמסר לתכנים שלהם מהר מדי. אני מעדיפה לחכות ולוודא שסדרה שורדת, אחרת סתם חבל על האנרגיות שהשקעתי בה ועל הביאוס כשהיא נעלמת בלי לסגור את הסיפור.
בסופו של דבר, שני הגורמים האלה מובילים אותי לקחת מאוד בערבון מוגבל תכנים של נטפליקס. הרבה יותר מאשר סדרות של ספקי תוכן אחרים. זה בוודאי לא נכון לכולם, אבל זה בהחלט לא עוזר למותג שלהם אצלי.
כמות סדרות המתח הטראשיות ומשימות בנטפליקס כבר עברה כל גבול
כבר כמה סדרות שאני מתחיל ובאמצע הפרק השני נאלץ לפרוש (הבאתם את טוני קולט לסדרה, כמה גרוע אתם צריכים להיות כדי למנוע ממני לצפות בה?). אני מקווה שהמנייה שלהם תמשיך לצנוח (אני לקראת לבטל את המנוי, יש להם מזל שהעונה השנייה של בובה רוסית הייתה מענגת)
מענגת זה אנדרסטייטמנט, היא מ-ע-ו-ל-ה
וזה חלק ממה שממש מתסכל ומרגיז בנטפליקס, הם יכולים לעשות תכנים טובים, עשו כמה וכמה וגם הביאו לא מעט שממש חיבבתי (למשל כל מיני סדרות אוסטרליות או אירופאיות). ונראה שקורה להם מה שקורה לרשתות החברתיות בקטע רע, הכל הולך ומתמקד לכדי נישות מאוד ספציפיות של תוכן, וזה ממש מוריד את האיכות.
נטפליקס
לי לא מפריעה במיוחד העובדה שיש בנטפליקס הרבה זבל, כל עוד כמות התוכן האיכותי מספיקה לקצב הצפייה שלי (פרק-שניים בערב, 1-2 סרטים בחודש). די קל לסנן את התוכן האיכותי מהבררה באמצעות המלצות ברשת ובעיתונות.
מה שכן, בזמן האחרון נראה שבשל ריבוי הפלטפורמות, יותר ויותר קורה שהסדרה המדוברת של הרגע שייכת לשירות סטרימינג אחר (כרגע זו severance של אפל) ואנחנו חוזרים בהדרגה לתקופת הטרום-נטפליקס, כששירותי הצפייה הבלתי חוקיים הופכים להיות חלופה קורצת יותר (כי העלות החודשית של מנוי בשש חברות סטרימינג מתחילה להיות מוגזמת).
כמו שאמרתי במספר הזדמנויות -
נטפליקס הצליחה להראות שאנשים מוכנים לשלם כסף עבור תוכן, ואז הקפיטליזם נכנס לפעולה וכולם שוב חזרו להיות פיראטים.
ראיתי לאחרונה מם שתופס את העניין באופן מושלם
(ל"ת)
severance טובה מאוד. אם יש לך אפל או שמא…
מצליחה להיות קפקאית בלי להיות לגיון
הוליווד ריפורטר הוציאו כתבה מעניינת
שמנסה להתחקות אחרי חלק ממה שקורה בנטפליקס מאחוריי הקלעים:
https://www.hollywoodreporter.com/business/digital/netflixs-big-wake-up-call-the-power-clash-behind-the-crash-1235136004/
בעיקרון, נשמע שכמו בהרבה מקרים בעולם הבידור, יש כאן עניין של משחקי כוח והחלפת מישהי שהייתה גורם מאוד דומיננטי בחברה במישהי אחרת, עם תפיסה הפוכה לגביי איכות/כמות ועם טעם שונה לגמרי.
באיזשהו מקום, זה מרגיש לי כמו כשגיליתי שהשואו-ראנר של דקסטר עזב בסוף העונה הרביעית, ופתאום כל החרא שקרה שם אחר כך היה הגיוני.
הגורם בנטפליקס ששם דגש על איכות, שחשב שכדאי להשקיע יותר בכמות סדרות מצומצמת, שניהל יחסי עבודה קרובים עם היוצרים, פוטר לפני שנתיים. פתאום הכל מסתדר לי לגביי איך נטפליקס נראית בזמן האחרון.
זה כמובן לא הגורם היחיד והיו עוד הרבה סיבות והרבה אירועים שקרו במקביל והשפיעו, אבל בתור מי שנטפליקס מאבדת בדיוק בגלל הדברים שהכתבה הזו עוסקת בהם, זה עונה על הרבה שאלות.
נטפליקס גם דיווחה שהיא צופה שהיא תאבד 2 מיליון לקוחות ברבעון הקרוב.
זה מופיע בכתבה.
(ל"ת)
עדיף את חוות החיות סרט האנימציה שהיה פעם ק
כיום ביוטיוב בחינם (:
סבא של רם 😍
אני ראשון בתור לסרט על החיים שלך
אה, אז שישו ושמחו
זו פשוט סדרת ההמשך של שפסעלך?
וואלה
אתמול בערב אכלנופיצה והיום בצהריים פסטה.
נטפליקס
תמיד יהיה לי מקום חם בלב לנטפליקס, בעיקר בגלל שהיא הביאה את בוג'ק הורסמן למסך שלי.
העניין של להוציא עונות שלמות במכה לא נוח בכלל.
קח אבל בחשבון
שהסדרה אולי לא בדיוק בוטלה אבל לפי היוצר שלה, הוא לא תיכנן לסיים אותה כל-כך מוקדם אלא זה משהו שנטפליקס דחפו אליו.
אז לשם שינוי הם קיבלו החלטה נכונה
בוגאק סדרה גדולה, בקלות הכי טובה בנטפליקס והיא הסתיימה בצורה מושלמת ובזמן.
ולמרות שממש הייתי שמח לראות עוד כמה עונות זה כנראה היה חכם לסיים איתה בשיאה ולא למשוך סתם עד שרק נחכה שהיא תיגמר כמו הרבה סדרות אחרות.
הוא לא תיכנן 20 עונות
דיאן הייתה בעיצומה של קשת עלילתית שנגדעה, וזה ניכר. רפאל בוב-ווקסברג לא נתן סיבה לא לבטוח בו, ובראיונות הוא מספר שהיו לו תכניות אחרות לסדרה – וחבל שלא נזכה לראות אותן.
הרגיש כאילו במקום עונת סיום ארוכה הייתה כאן שתי עונות מתוכננות.
לפעמים הזירוז לסיים סדרות עובד אבל. לא יודע אפ זה היה בתכנון המקורי אבל אוזרק מסתיימצ די בזמן (עדייין לא צפיתי בחצי השני של עןנת הסיום אבל כבר הבנתי את כל הבילדאפ)
זה הרגיש סבבה גם לי
אבל אי אפשר להתעלם מזה שדיאן הוזנחה והיתה תחושה שהוא לא ידע מה לעשות איתה, ובדיעבד מתברר שפשוט לא היה לו זמן להשלים את הארק המתוכנן.
כשאחרי ההתרסקות בז הופתע שלא עונים לו
ומיד לאחר מכן הוא הותקל על ידי דמות שלא נראתה בבירור – לרגע חשבתי שהסרט מתחבר להגעתו של בז לחדר של אנדי ב"צעצוע של סיפור" ומתכוון להציג את העלילה כסרט אקשן-להילחם-בחייזרים. דבר כזה כנראה היה אחד מבזבוזי הזמן הכי גדולים שיש, אבל מודה שלרגע נרגשתי.