ביקורת: אקדח כפול

הסרט הזה כל כך בסדר שאתם עשויים ליהנות ממנו מאוד, ושניה אחת לאחר מכן לשכוח שראיתם סרט בכלל

‏"אקדח כפול" הוא אולי שיאו של הקיץ הזה, אם כי רק במובן אחד: בקיץ מלא בסרטים בסדר, זה ‏מועמד רציני לתואר הסרט הבסדר ביותר של השנה. הסרט הזה כל כך בסדר, שאתם עשויים ‏ליהנות בו למשך כל אורכו, ושניה אחת לאחר מכן לשכוח לחלוטין את העלילה כולה, את קיומו של ‏הסרט, או את העובדה שראיתם סרט בכלל. ייתכן שתצאו מתוך מנהרת השירות בקניון, ממצמצים מול האור הבוהק וותוהים איך בדיוק הגעתם לשם, מה בדיוק קרה בשעתיים האחרונות, והאם יש איזה סרט טוב לראות ‏בקולנוע בימים אלה. בצפיה שניה תיתכן תחושת דז'ה-וו קלה, אבל ייתכן שזה רק בגלל ‏הקלישאות.‏

‏"אקדח כפול" עוסק בשני שותפים לפשע, בובי (דנזל וושינגטון) וסטיג (מארק וואלברג), שבניסיון ‏לחדור אל קרטל סמים מקסיקני רצחני, שודדים בנק בעיירה דרומית קטנה. מה ששניהם ‏לא יודעים, ואנחנו כן כי ראינו את הטריילר, הוא ששניהם בעצם סמויים: אחד מגיע מה-‏DEA‏, ‏החטיבה המעשית של אגודת אל-סם, והשני – מהצי האמריקאי (למה לכל הרוחות הצי האמריקאי ‏מנהל פעילות כל כך ענפה בלב המדבר, רחוק מאוד מכל שלולית – שלא להזכיר ים – את זה ‏הסרט לא ממש מסביר). כל אחד מהם אמור לתקוע סכין בגבו של האחר בשלב כלשהו של ‏התכנית, אבל מתברר לשניהם שעדיף להניח את הסכינים ולתפוס איזה אקדח ולירות לכל ‏הכיוונים.‏

כמו "עצבניות אש", שהגיע אלינו לפני כחודש, "אקדח כפול" מזכיר יותר מכל דבר אחר את סרטי ‏צמד-השוטרים משנות השמונים והתשעים – "נשק קטלני" ודומיהם. הוא חסר כל יומרה ל‏עומק מעבר למה שניתן להעביר במילה "בום", וגם נטול גימיקים כגון גיבורי על, רובוטי ענק או ‏זומבים. הסרט נשען ‏כולו על העובדה שיש בו שני אנשים מגניבים שיורים באקדחים בזמן שהם עוקצים זה את זה ב‏דיאלוגים מגניבים. את זה בהחלט יש לו. דנזל וושינגטון ומארק וואלברג לא עובדים קשה מדי: כל ‏אחד מהם ‏מבצע את הדמות הקולנועית הקבועה שלו. דנזל הוא קר הרוח בעל היכולת העל-אנושית שלא להזיז ‏שריר גם אם מצמידים לו אקדח לביצים, ואם לא היה לו שם שונה, הדמות שלו כאן היתה יכולה להיות אותה הדמות שגילם ב"אמריקן גנגסטר" או ‏‏"טעון הגנה". וואלברג הפלרטטן והלא-מאוד-חכם למראה היה יכול להיות אותו האדם ‏שגילם ‏ב"רווח וכאב" (שכנראה מוצג ממש באולם השכן), רק עם יותר מוסר.‏

אבל לאותם שניים אכן יש כריזמה בשפע, ודיאלוגים שנונים במידה מספיקה, וסצינות אקשן שאמנם ‏אינן מושלמות או מקוריות אבל מבוימות מספיק טוב כדי להבין פחות או יותר מה הולך, והם אף פעם לא מסתכלים על פיצוצים, ויש עלילה מספיק ‏פתלתלה כדי לא לעצור ולחשוב על כך שהיא בעצם שטות, וכל זה הופך את "אקדח כפול" לסרט ‏המושלם לראות במטוס בחזרה מהחופשה, או ב-‏VOD‏ בעוד חודשיים. הסרט האמריקאי הקודם ‏של הבמאי האיסלנדי בלתזר קורמקור היה "המבריח" – זוכה פרס דג הזהב לסרט הבינוני ביותר של 2012. אולי העתיד של קורמקור הוא להיות הבמאי הבינוני הטוב ‏ביותר בהוליווד, וגם זה תואר שאפשר להתכבד בו. ‏


פורסם במקור בוואלה