300

במאי: זאק סניידר
תסריט: זאק סניידר, קורט ג'ונסטד, מייקל גורדון
על פי הקומיקס מאת פרנק מילר
שחקנים: ג'רארד באטלר, לנה הדי, רודריגו סנטורו, דייויד וונהאם

300 ספרטנים ומלך עירום
יו-הו הו – ובקבוק של רום

הביקורת הזו קיימת רק בשביל הרשמיות. הרי לא משנה מה יהיה כתוב בה, רובכם תנהרו לראות את '300' בכל מקרה. אתם תעריצו אותו או תשנאו אותו, תתעלפו לרגליו או תירקו בבוז, תנשקו את אדמת ה-CGI ממנה הוא עשוי או תשתינו עליה בקשת, ובסוף תרוצו ל'עין הדג' כדי לצעוק עלי או איתי. ואני אומרת: אם כבר אתם מתכוונים לראות את הסרט, לפחות הפכו אותו למשחק שתייה: על כל "ספרטנס!" קחו לגימה, בכל סלואו-מושן – שתו את הבירה בקשית ולזכר כל ספרטני פצוע הורידו שוט של בלאדי מרי. מי שישרוד את המשחק ויוכיח שהוא ספרטני אמיתי יזכה בהשתלת כבד. ללא שימוש בחומרי הרדמה.

ספרטנים! אחי יפי הבלורית והקובע! אין לכם בכלל מושג לקראת מה אתם הולכים.
אתם צועדים לקראת השתעבדות נצחית, הערצה עיוורת ל-300 הספרטנים שיצאו לעצור את צבאו של המלך הפרסי חשיארש (אתם מכירים אותו בתור אחשוורוש). חשיארש הגדול, אל חי בקרב עמו, יצא למסע סיפוח שטחים שבמסגרתו הגיע גם ליוון. צבאותיו מנו יצורים מפלצתיים ומאות אלפי לוחמים חסרי מורא, שכבשו מדינה אחר מדינה וערפו את ראשיהם של שליטים כבירים. בהגיעם למיצרי תרמופולאיי, נתקלו הפרסים בליאונידס ולוחמי החופש הספרטניים – מגן אנושי ליוון כולה. מה שהסרט קורא לו "עלילה" הוא לא יותר מעלילת דם, תירוץ לאורגזמה של קרבות בהם גשם של טיפות דם שוצף בסלואו-מושן, עד כדי סכנת הדבקות באיידס. מדי פעם, כשהספרטנים גומרים (את ההלל. על עצמם), הסרט עובר לחצרה של המלכה גאורגו (לנה היידי), שדואגת לבעלה ורוצה לשלוח אליו תגבורת, בניגוד לדעת המועצה העליונה. אם ליאונידס מייצג אורגזמה, גאורגו אמורה להיות זיון ארוך ונוח כנגד הקיר, אלא שבסוף הוא לא יוצא כזה ארוך ואתם ממש לא הולכים להנות ממנו.

'300' מבוסס על קומיקס באותו שם מאת פרנק מילר (ההוא מ'עיר החטאים'), וכמו 'עיר החטאים' גם הוא עשוי, כמעט כולו, במחשב על גבי מסך ירוק אחד גדול ובולט. יהיו שיגידו "אז מה, למי אכפת? זה רק סרט". אבל זה בדיוק העניין: כשהפעלולים בולטים מדי – גם אם בכוונה – והסלעים נראים כמו קרטון אפור וחלק, אין שום סיכוי שיהיה אכפת לי מאחד מ-300 הספרטנים המורעלים. כי זה רק סרט.

ספרטאאאנים! האם גם אתם רוצים שיניים לבנות וחזקות כמו של ליאונידס?
קל לזהות מי נגד מי בסרט הזה: ליאונידס בעל החיוך הבוהק והלוחמים משומני השרירים שלו הם היפים והאמיצים, וכל מי שמכוער, אפל או קרנף – רע. לרעים יש גם מלך שניתן לכנותו מטופח, ויש שיעדיפו לומר שהוא פשוט אוחצ'ה.

אי אפשר להתייחס ברצינות ל'300', בעיקר כיוון שהוא עושה את זה בצורה מוגזמת בעצמו. כמו הקומיקס של מילר, גם הסרט מלא פאתוס: כל. מילה. נאמרת. באיטיות. הראויה. הברה. אחר. הברה. כל… משפט… נאמר… במלא… כובד… המשקל… והחשיבות… וכל! צעקה! דורשת! מג'רארד! באטלר! את! מלוא! נפח! הריאות! באטלר/ליאונידס, כמלך שקול עם הרגליים על הקרקע, נשמע בעיקר כמו מטוס של קרב ממריא, וכיוון שהוא לא יודע להתבטא אלא בצעקות, אין לי אלא להסיק שללוחמיו הספרטנים היו בעיות שמיעה. והוא עוד טוען שהם מושלמים. פחחח.

יכול להיות שליאונידס מרעים בקולו ללא הפסקה כי זו הדרך היחידה שבה אפשר להעביר פקודות בעיר שהזמן שלה נע במהירות שונה מהמקובל. ככה זה – הספרטנים של '300' נאלצים לחיות בסלואו-מושן, לעשות סקס בסלואו-מושן, להילחם בסלואו-מושן, ולהיהרג בסלואו-מושן מדמם. הם מגיעים לקרב בנחיתות מספרית בולטת תוך שהם שואגים את סיסמת הניחומים "טוב למות בעד ארצנו", ותודות למוח הסלואו-מושן של ליאונידס, זה בדיוק מה שעומד לקרות. ליאונידס מוביל את לוחמיו לבושי התחתונים (דווקא לא מנומרים. חבל) אל לגונה כחולה, שבצמוד לה מעבר צר בין שני הרים. לכאורה, מקום מושלם למארב ולהגנה, אך ליאונידס מעדיף להתקדם לשטח הפתוח ושם להלחם, תוך סכנה שהפרסים יעקפו אותו (או יעלו להרים) ויכבשו את ספרטההה היקרההה והמואי מווושלמממת, בה פטמות הנשים כל כך זקורות, שאפשר היה לחשל אותן לסייפים.

ספרטאאאאאנים! מי שטוב לו ושמח כף ימחא!
האמת חייבת להיאמר: '300' הוא סרט יפהפה, וזו בערך מעלתו היחידה. '300' מאפיין כל תרבות באמצעות פלטת צבעים שונה – ההרמון המוזהב של חשיארש, הלוחמים האל-מתים המסתובבים בשחור-כסף קר כל כך, ומעל כולם הספרטנים, שעירם האפורה והמאובקת עומדת בניגוד חד לשדותיהם תכולי השמיים וזהובי החיטה. וכך, גלימותיהן האדומות של הספרטנים בולטות למרחוק (האם הם ציפורים? האם הם מטוס? לא, הם סופרמנים!) ומאפילות אפילו על שרירי הקיבורת המרשימים שלהם. הירואין שיק זה לחנונים ולחשיארש.

הצד הויזואלי מסביר היטב את מהלך העניינים, אך בכל זאת '300' לא לוקח שבויים ומתייחס לקהל כמו לילד: יש רק טוב ורע, לבן ושחור, או שאתה איתנו או שאתה צריך למות. וכל אלה מלווים גם בהסברים של ליאונידס, שחוזר עליהם שוב ושוב עד שנגמרות לו הזעקות. כשאלו נגמרות, גם אז הוא לא סותם ופוצח מיד בשאגות עידוד: "!Never Give Up – Never Surrender". למרות כל המלודרמטיות הרועשת הזו, לפעמים גם לזאק סניידר, הבמאי, נמאס להציג עוד קרב ועוד תרגיל שחוזר על עצמו (וכולל בדרך כלל דחיקה של האויב אל שפת הצוק). בפעמים אלו סניידר עובר לוויס-אובר תמציתי ועייף, שפולט – הפעם לא בסלואו-מושן, תודה לאל – סיכום מפוהק של מה שהפסדנו: בבוקר חשיארש שלח פלוגת לוחמים והיא הובסה, בצהריים חשיארש שלח פלוגת לוחמים והיא הובסה, בערב חשיארש שלח פלוגת לוחמים והיא … נו, אתם כבר יודעים לבד.

'300' הוא לא ממש סרט – הוא בנוי כמו טריילר ארוך, רצוף בסימני קריאה והרמות להנחתה. הלוואי שהייתי נשבית בויזואליה המדהימה