תלת-מימד בע"מ

ראיון עם ג'וש הולנדר, מנהל הפקה בפיקסאר, המספר על גירסת התלת-מימד של "מפלצות בע"מ", ואיך אפשר לעשות 3D שלא יעצבן

לא הייתי צריך לראות את ‏"מפלצות בע"מ" בתלת-מימד כדי לדעת שזה סרט נהדר. זה אחד הסרטים הכי מקסימים של פיקסאר (שנעשה בתקופה שבה כל סרט של ‏פיקסאר היה אחד המקסימים שלהם), וכל תירוץ לראות אותו שוב מתקבל בברכה. אבל הסרט חזר השבוע לסיבוב נוסף בבתי הקולנוע, למשך שבועיים ‏בלבד, וכפי שמקובל, הגיע הפעם בגירסת תלת-מימד. המרת סרטי אנימציה ותיקים לתלת-מימד ‏הפכה לעיסוק נפוץ למדי לאחרונה ("מלך האריות", "מוצאים את נמו" ו"היפה והחיה" כבר עברו ‏טיפול כזה), אבל אני מעולם לא השכתנעתי שזה באמת נחוץ. אולי כדי לשכנע אותי, יחצ"ני הסרט בארץ סידרו לי שיחת טלפון עם ג'וש הולנדר, מנהל הפקת תלת-מימד בפיקסאר, ‏שהיה אחראי על המרת "מפלצות בע"מ" ו"מוצאים את נמו" לשלושה מימדים.‏ מתברר שעל אף שהוא עוסק בזה כחלק מהגדרת התפקיד שלו, גם הולנדר לא מעריץ תלת-מימד באופן אוטומטי, מודע לבעיות שלו – ויש לו אפילו פתרונות.

איך יוצרים גירסה תלת-מימדית של סרט אנימציה קיים?‏

הולנדר: ‏"סרט תלת-מימדי מצולם בו-זמנית בשתי מצלמות – אחת לכל עין. בסרט אנימציה צריך רק ‏להוסיף 'מצלמה וירטואלית' נוספת לזו שצילמה את הסרט בגירסה המקורית. במחשבי פיקסאר ‏נשמרים גיבויים של קבצי המקור של כל הסרטים, עוד מימי 'צעצוע של סיפור'. הבעיה היא ‏ש'מפלצות בע"מ' נוצר לפני יותר מעשר שנים, והמחשבים והתוכנות שבהם אנחנו משתמשים ‏התפתחו והשתנו מאז בהרבה. כמו שאתה בטח יודע, כל מעבר בין מערכת הפעלה או בין ‏פורמטים שונים יוצר בעיות, ופעמים רבות קבצים ששמרת לפני עשר שנים לא יעבדו בתוכנות של ‏היום. לכן היינו צריכים לבנות מחדש מערכת שתבין את הקבצים הישנים ולוודא שכל פרט בכל ‏פריים בסרט נראה בדיוק כמו בעבר. לשלב הזה בתהליך אנחנו קוראים 'ארכיאולוגיה דיגיטלית‏'. ‏זה היה מאתגר במיוחד בסרט כמו "צעצוע של סיפור": האנימציה ומספר הפרטים בסרט פשוטים ‏מאוד ביחס להיום, אבל הטכנולוגיה שבה השתמשו ביצירתו היתה כל כך לא דומה לקיים היום, ‏שהיינו צריכים לבנות את המערכת כולה מחדש כמעט מאפס".‏

‏"כאן מגיע החלק היצירתי של המעבר לתלת-מימד. צריך להחליט איזה 'עומק' לתת לכל סצינה, עד ‏כמה אנחנו רוצים שפרטים ישקעו פנימה אל תוך המסך או יבלטו החוצה. לא תמיד זה כל כך ‏פשוט. בהפקת סרט אנימציה דו-מימדי יש הרבה 'רמאויות' קטנות , שבדו-מימד לא ניתן להרגיש ‏בהן, אבל בתלת-מימד הן פתאום ברורות לעין. התברר שדמויות שנראו כאילו הן סמוכות או ‏נוגעות זו בזו בעצם עמדו במרחק גדול ב'מרחב' הוירטואלי, ונאלצנו לתקן את זה. ישנם מקרים ‏שבהם התברר שהתמונה שרואה המצלמה הנוספת היא שונה מזו של המצלמה המקורית – למשל ‏יש בוהק אור שמוטל בדיוק עליה, מה שמאוד מפריע בעין".‏

האם היו מקרים שבהם שיניתם פרטים בסרט כדי להתאים אותו לתלת-מימד?‏

‏"ככלל, הסרט בגירסת התלת-מימד אמור להיות זהה לחלוטין לגירסה המקורית, מלבד הוספת ‏מימד העומק. אבל היו נקודות מסוימות שבהן בכל זאת שינינו פרטים זעירים. אחד הדברים שהכי ‏מפריעים בסרטי תלת מימד הוא כשעצם שבולט החוצה מתוך המסך חוצה את שולי התמונה, ‏ו'נקטע באמצע' באופן שמושך תשומת לב. בסצינת הפתיחה של 'מוצאים את נמו' יש שוט שבו ‏רואים את דג הברקודה בקדמת התמונה כשהוא כמעט כולו בתוך הפריים – אבל הזנב שלו יוצא ‏טיפה החוצה. לכן הרשינו לעצמנו להזיז את המצלמה מעט מאוד, כך שהברקודה יהיה כולו בתוך ‏הפריים ולא ישבור את האשליה".‏

בכלל, בסרטי פיקסאר התלת-מימדיים יש מעט מאוד עצמים שבולטים "פנימה" אל תוך המסך, ‏בעוד סרטים רבים אחרים מנצלים כל הזדמנות כדי להקפיץ דברים "אל תוך" האולם. זה נובע ‏ממדיניות מכוונת?‏

‏"בהחלט כן. אנחנו חושבים ש'הקפצת' עצמים קדימה מהמסך מסיחה את הדעת מהסרט עצמו. ‏אבל לאורך השנים האחרונות, שבהן למדנו הרבה על סרטי תלת-מימד והאופן שבו הם פועלים, ‏גילינו שיש לכך גם סיבה אחרת, שרק עכשיו אנחנו לומדים ליישם".‏

הולנדר מסביר שבעיניים שלנו יש שתי מערכות שרירים, שאותם אנחנו מפעילים כל הזמן באופן לא ‏מודע: אחת אחראית על המיקוד – פוקוס – של העינים, והשניה על ה"התכנסות" שלהן. שתי ‏העיניים למעשה לא מביטות ישר קדימה, אלא מתכנסות – עין ימין פונה מעט שמאלה ועין שמאל ‏פונה מעט ימינה, כך שקו המבט של שתיהן נפגש בנקודה שאליה אנחנו מביטים. ככל שהעצם ‏שעליו אנחנו מביטים קרוב יותר, כך זוית ההתכנסות גדולה יותר. בעולם האמיתי, שתי המערכות ‏האלה תמיד עובדות בסינכרון מושלם זו עם זו: ההתכנסות והפוקוס מכוונים תמיד לאותו המרחק ‏בדיוק.‏

‏"אבל כשצופים בסרט תלת-מימד, זה לא המצב" מסביר הולנדר. "אתה מסתכל כל הזמן על מסך ‏שנמצא במרחק קבוע ממך, כך שזוית ההתכנסות לא משתנה, אבל הפוקוס הוא פעם קרוב ופעם ‏רחוק. זאת פעולה לא טבעית, וזה מה שגורם לכל אותם כאבי הראש ועייפות העיניים שאנשים ‏רבים חווים בסרטי תלת-מימד. אנחנו גילינו שאפשר להפריד את ההתכנסות מהפוקוס למשך זמן ‏קצר מבלי לפגוע בצפיה, אבל אם ממשיכים בזה פרק זמן ארוך, זה מעיק. לכן אנחנו מקפידים ‏שבסרטים שלנו הפרטים החשובים בתמונה יהיו כמעט תמיד בעומק המסך – לא בולטים החוצה ‏ולא מרוחקים פנימה, וכך אפשר לצפות בסרט אפילו זמן רב ולשמור על תחושה טבעית, מבלי ‏לעייף את העיניים. ישנם כמובן פרטים שנראים כאילו הם מאחורי המסך וגם לפניו, אבל הם ‏משמשים בעיקר כרקע, כדי להעניק הרגשה של עולם מלא ואמיתי יותר, ובכך גם להתחבר יותר ‏רגשית לדמויות".‏

איזו סצינות בסרט, להרגשתך, הרוויחו הכי הרבה מהמעבר לתלת-מימד?‏

‏"ב'מפלצות' ישנה הסצינה של מחסן הדלתות, שבה מייק וסאלי עוברים בכל פעם דרך דלת אל ‏מקום אחר בעולם בני האדם. הדלתות שנפתחות אל תוך עולם אחר היו תמיד אלמנט ויזואלי ‏מעניין, גם בדו-מימד, אבל התלת-מימד באמת מדגיש את המוזרות של מצב החור שנפער במרחב, ‏והופך את המראה למעניין יותר".‏

איזה סרטי תלת-מימד, מלבד אלה של פיקסאר, אהבת לאחרונה?‏

באופן מאוד נכון פוליטית, הולנדר בוחר בסרט של חברת-האחות, דיסני: "ב'ראלף ההורס' עשו ‏עבודה יפה מאוד בניצול התלת-מימד. זה מאוד הולם את העולם שבו הסרט מתרחש, של משחקי ‏המחשב, וזה איפשר להם לנצל את האפקט בדרכים יפות. גם 'חיי פיי' השתמש בתלת-מימד באופן ‏מקורי ומוצלח. עוד לא יצא לי לראות את 'ההוביט' בתלת-מימד, שמעתי שהוא טוב".‏

בשנים האחרונות אפשר היה להרגיש שהגישה של הקהל לסרטי תלת-מימד משתנה. לפני ‏שנים בודדות הקהל התלהב מעצם קיומו של תלת-מימד, והיום יותר ויותר אנשים מכריזים שהם ‏פשוט לא אוהבים סרטי תלת מימד ומסרבים לצפות בהם. האם לדעתך טרנד התלת-מימד עומד ‏לחלוף? ומה אפשר לעשות כדי להשאיר אותו רענן?‏

‏"לפני ארבע שנים בערך התחיל מבול של סרטי תלת-מימד, אבל לא בכולם הוא היה מתוחכם ‏במיוחד, וחלקם נעשו בלי שום מחשבה. זה גרם לתגובת-נגד של הקהל נגד התלת-מימד. אני ‏מקווה שהתלת-מימד יחזור למה שהוא אמור להיות: אפשרות טובה להעשרת הסרט, עבור מי ‏שרוצה בכך. מי ‏שרוצה לראות את 'מפלצות בע"מ' בתלת מימד – מוזמן, ומי שלא – לא נורא, יש לנו ‏יופי של סרטים גם בדו-מימד. ‏כשמגבילים את הקהל, מפילים עליו את התלת-מימד בלי לתת לו ‏אפשרות אחרת, ברור שזה יעורר התנגדות. להגביל את האפשרויות של הצופים זה אף פעם לא ‏טוב".‏


פורסם במקור בוואלה