לשים מוזיקה של קווין בטריילר זה רמאות. פרדי מרקורי ולהקתו הקליטו כמה מהשירים המלהיבים והמגניבים ביותר בעולם, כאלה שגם אם תשים אותם על רקע תמונות נוף וצבע מתייבש זה יהיה פשוט אדיר. אז לפני שאתם הולכים להתלהב מאוד מהטריילר הממש מגניב הזה – בואו נזכור שפעם אחרונה ששמו מוזיקה של קווין בטריילר יצא מזה בסוף "יחידת המתאבדים".
לרוב טריילרים מגיעים הרבה לפני שאנחנו יודעים משהו על איכות הסרט. אבל בזכות פסטיבל קאן התברכנו בכמה טריילרים לסרטים שאנחנו יודעים לפחות קונצנזוס ראשוני כלפיהם. אז במקרה של "שחור על לבן" אפשר לקוות שהזכייה בפרס בקאן אומרת שהפעם מדובר בטריילר שלא רק שהוא נראה טוב – הוא גם מפרסם סרט שהוא (ככל הנראה) הולך לעמוד בציפיות. לפי הבנתי הוא גם הולך לצאת בארץ במקביל להפצה שלו בארה"ב באוגוסט, אז כל מה שנותר זה רק לספור את השעות ולתהות על השם הקצת משעמם שניתן לסרט.
הבית שג'ק בנה
בשלב הזה זה נהיה כמעט פבלובי. יש סרט חדש, "קיצוני" ו"חתרני" של הבמאי לארס פון טרייר שבודק כמה עמוק הוא יכול לדחוף את המיזנטרופיה שלו, והקהל מתבקש לצקצק ולהריע בהתאם לשיוך שלהם במחנה "פון טרייר כן/לא". אז אם לא הספיק לכם הסרט הבערך-פורנו שלו "נימפומנית", בואו לעוד מנה של פון טרייריזם עם הסרט החדש שלו על רוצחים סדרתיים, "הבית שג'ק בנה". מהטריילר, נראה שמאט דילון נותן את הופעת חייו. חבל רק שזה בסרט כזה.
אוף.
"רציחות שמחות" (תרגום מאוד לא רשמי ל"The Happytime Murders") היה אמור להיות ההפתעה הגדולה של 2018. סרט שלא ממש על הראדר של אף אחד, אבל כאשר הטריילר הראשון שלו יוצא, כולם מתחילים להתלהב. הרי איך אפשר לטעות עם פרמיס שנשמע כמו "מי הפליל את רוג'ר ראביט" אבל עם חבובות? ובכן, ככה.
זהירות: הרבה בדיחות ממש גסות.
ובכך הסרט צנח מאחד הסרטים שאני הכי מצפה להם לסרט שנראה כמו תחתית הקריירה של כל המעורבים בדבר. במקום מעשיית פילם-נואר סאטירית עם קריצה, קיבלנו בדיחות מין עבשות אבל הפעם עם חבובות. אתם מבינים, זה מצחיק שהוא אומר דברים גסים כי הוא חבובה וחבובה אמורה להיות חמודה כזאת לכל המשפחה ולא לעסוק בזנות. חה חה.
בכל מקרה, תמיד יש את התקווה הקטנה שהטריילר משקר לנו ובעצם כן מדובר בסרט חכם – ואם זה המצב, היוצרים של הטריילר הזה עשו עבודה נוראית.
קטעים מ-Overlord סרט הזומבים במלחמת העולם השנייה בהפקת ג'יי. ג'יי. אברמס הוקרנו בכנס מעריצים בארה"ב
וסחטו תגובות די נלהבות. הסרט יהיה ההפקה הראשונה של אברמס שמדורגת R (משום-מה חשבתי ש-"קלוברפילד" ו-"דרך קלוברפילד 10" זכו לדירוג הזה אבל מתברר שלא) ועל סמך התגובות המוקדמות, אברמס כבר התחיל לעבוד עם הבמאי ג'וליוס אייברי על סרט נוסף שאמור לתת טויסט חדשני לנושא גיבורי העל.
למה חבל שדילון נותן את הופעת חייו "בסרט כזה"?
(ל"ת)
מניח שהכוונה היא שבגלל שזה סרט שהרבה אנשים לא ירצו לראות בעקבות הרקורד הבעייתי של הבמאי. או שבגלל שיזכרו בעיקר את מה שהבמאי עשה ופחות יתייחסו למשחק.
והטריילרים הגנריים יותר
– גרסה אפלה יותר, תרתי משמע, של רובין-הוד, עם טארון אדג'רטון בתפקיד הראשי. לצידו יש את ג'יימי פוקס, ג'יימי דורנן ובן מנדלסון בטייפ-קאסט הנבל שלו. הבמאי הוא אוטו באת'רסט שעשה בעיקר דברים לטלוויזיה. מאוד מזכיר בטון את "קינג ארתור" של גאי ריצ'י וכנראה ישכח באותה המהירות כמוהו.
– הטריילר של "Bleeding Steel" מתחיל כשג'קי צ'אן צריך לשמור על מישהו עד שתוקפים אותו…סטורם-טרופרס, נראה לי? ואז הוא צריך להגן על נערה עם לב רובוטי? ויש חלליות? וקרב על בניין האופרה בסידני? לא ממש ברור לי מה קורה בסרט הזה.
– אני מודה שלא הייתי ממש מרוכז בטריילר הזה ל"מוגלי" של אנדי סרקיס כי כל הזמן חשבתי "וואו, אנחנו ממש לא צריכים עוד סרט על פי 'ספר הג'ונגל'."
– "תכנית בריחה" היה סרט דבילי אבל משעשע, וכך גם נראה ההמשך שלו. הפעם סטאלון החליף שותפים כשלנעליו של שוורצנגר נכנס דייב בטיסטה.
– לעומת זאת, גם אם תענו אותי אני לא אצליח להזכר בדבר אחד מ"נקודת שוויון", אבל הוא גם מקבל המשך, משום מה. מניח שדנזל ממשיך לעשות את…מה שהוא לא עשה בראשון.
לא הייתי ממהר לשלול את "מוגלי"
(או איך שמכנים אותו ברשת: "ספר הג'ונגל DC", לעומת "ספר הג'ונגל מארבל" שיצא לפני שנתיים).
לפי הטריילר נראה כי הגרסה של סירקיס נאמנה יותר לספר המקורי, בעוד הגרסה של פאברו נאמנה לסרט מצויר. לא יודע איך יהיה התוצר הסופי אבל מהטריילר יצאתי מסוקרן.
קודם כל, אני חייב לקרוא את הספר הזה כבר מתישהו
שנית כל, נאמן או לא נאמן – הסרט הזה עשה ריח לא טוב כבר כמה וכמה שנים, והעיצובים של הדמויות לא מעוררים בי אמון. אני מוכן לתת לו צ'אנס (כמו לרוב הסרטים) אבל הוא לא מצליח להיכנס לקטגורית "אני משתוקק שהסרט כבר ייצא".
"פלדה מדממת" יצא כבר בכל גירסה דיגיטלית אפשרית
למה נזכרת עכשיו בטריילר שלו?
הסרט עצמו די גרוע. האקשן לא מחדש כלום, והעלילה מופרכת ומוזרה באלף צורות שונות.
ואפרופו סרטי אקשן סיניים מוזרים, לא מזמן צפיתי בThe Villainess, והולי פאקינג שיט. מי שלא ראה את הסרט הזה, לא ראה וואן-שוטים מרהיבים מימיו. אתה רואה שם את סצינת הפתיחה, או סצינת האופנועים, או את סצינת האקשן הגדולה בסוף, הלסת נשמטת לרצפה ואתה כבר לא מתרשם מוואן-שוטים הוליוודיים יותר. לנצח. אין לי מושג איך לעזאזל הם עשו את זה.
וואו
כל כך שכחתי מקיומו של "המרשעת" ששכחתי אפילו מה הדעה שלי לגביו.
I want to ride my straightcycle
השמועות מספרות שרפסודיה בוהמית מוחק את הביסקסואליות של פרדי מרקורי ואת המוות שלו מאיידס. נקווה שזה לא נכון, כי אם כן, זו תהיה גרסה מאד חיוורת של "הסיפור שלו".
מה?!
אפשר לינק? הדבר הזה נשמע מטורף ברמות.
כמה לינקים אתה רוצה?
חיפשתי Bohemian Rhapsody straightwashing ומצאתי כמה מאות. אני נתקלתי בזה לראשונה בטוויטר. הנה מה שהיה לבריאן פולר לומר:
http://www.indiewire.com/2018/05/bryan-fuller-bohemian-rhapsody-trailer-freddie-mercury-gay-aids-1201965009/
זה מסתמך על הטריילר והתקציר, לא על ידע
אם זה יהיה ככה בסרט אז זה רע מאוד, אבל לא הייתי ממהר לחרוץ את הדין.
כל הסימנים מעידים על כך שאפשר לשקול לחרוץ את הדין
זה כמעט כאילו הם יודעים שהומואים, בי ונשאי האיידס יבואו ממילא, אז מכבסים מילים לפרסומת, כדי שחלילה לא יהיה איזה "נורמלי" שנבהל ולא רוצה לבוא בגלל העיסוק ב"נושאים שנויים במחלוקת".
כתבי ההגנה על הטריילר מזכירים שהסרט בכלל על קווין ולא על פרדי מרקורי, שזה סוג של בולשיט. כבר שנים שיש עיסוק בסרט ובליהוקים לסרט על פרדי מרקורי. אף אחד לא התעכב על הליהוקים לשאר חברי הלהקה. ואם הסרט על כל קווין, אז למה לעזעזל הוציאו את בריאן מיי כזה טמבל בטריילר? איפה הדוקטורט שלו בפיזיקה? זה חתיכת דבר כשאתה בכלל רוקיסט. אם הסרט הוא כל כך קווין, זה לא נגמר כשפרדי נפטר. אחר כך מגיני הסרט מזכירים שעד שבועיים לפני סוף הצילומים, במאי הסרט היה בי בעצמו. להתיחס לאדם שבועל קטינים תחת השפעת סמים כבי-סקסואל יצוגי זה עלבון לקהילה הלהטב"קית (ותזכורת לדבר רע נוסף בסרט).
אבל היי, הפוסט הזה על הטריילרים גרם לי לתהות למה כל כך הרבה זמן לא שמענו מלייקה, ומסתבר שהם עובדים על הסרט הבא ואפילו יש לו דף כאן. אני מקווה שזה לא יהיה מאכזב מדעית. בסך הכל, החיפוש אחרי החוליה החסרה הניב לא מעט רגעים ששווים סיפור, רובם הרפתקניים מאוד ואף אחד מהם לא התרחש על יבשת אמריקה. ואם אני גם ככה קופצת אסוציאטיבית בין נושאים, אני מקווה שיום אחד מישהו יחליט לעשות סרט על מציאת החוליה החסרה באנגליה, סיפור היסטרי שיש בו גם חלקים מרתקים (יודעים היום מי זייף, לא בטוחה שיודעים למה) וגם מאוד מתאים לאקלים של פוליטיקת הזהויות.
מתקנת את עצמי
מסתבר שכן קרו גם בצפון אמריקה, עכשיו אני ממש מחכה..
דווקא יש משהו בזה שזה סרט על קווין
הסיבה העיקרית שסשה ברון כהן עזב את הסרט היא שהוא רצה סרט שיתרכז במרקיורי, אבל שאר חברי הלהקה (שכנראה הייתה להם השפעה על ההפקה) רצו שהסרט יתן זמן מסך גדול לכל החברים. אני מצרף ראיון שבו הוא אומר שלפי התכנון המקורי מרקיורי מת באמצע הסרט והחצי השני הוא על ההתמודדות של השאר, לא יודע אם זה מה שיהיה בסרט, אבל עובדה שסב"כ עזב…
https://www.rollingstone.com/movies/news/sacha-baron-cohen-explains-departure-from-freddie-mercury-biopic-20160308
וכן עכשיו כשהזכרת מי הבמאי בפועל זה בכלל מוריד מהסרט, מקווה שלפחות הוא לא יקבל קרדיט.
ועוד משהו שרומז על מעורבות יתר של הלהקה
הא-קפלה בBohemian Rhapsody זה בעצם רק הכפלה של הקולות של מרקיורי (הקליפ קצת מטעה בעניין הזה, אבל זה מצטלם טוב), לעומת זאת בטריילר רואים את כל הלהקה מקליטה. יכול להיות שהטריילר מטעה, אבל ככה זה נראה בינתיים.
מעיון בויקי
נראה דווקא שהא-קפלה זו עבודת צוות של כולם –
The choir effect was created by having May, Mercury, and Taylor repeatedly sing their vocal parts
כן טעיתי, התבלבלתי בן הא-קפלה בהתחלה לאופרה באמצע
מאותו מאמר בויקיפדיה, על ההתחלה:
as evidenced by the presence of a V-I cadence (F7 – Bb) multi track recordings of Mercury although the video has all four members lip-syncing this part
אבל בטריילר רואים את הקטע האופראי באמצע שבו אכן כל הלהקה משתתפת.
״איפה הדוקטורט שלו בפיזיקה? זה חתיכת דבר כשאתה בכלל רוקיסט״.
נשמע שאת קצת מזלזלת במוזיקאים שבאים מתחום הרוק.
זו הסבה מקצועית בלתי צפויה
יצא לי להכיר אומנים שלמדו תואר ראשון במשהו מדעי
יצא לי להכיר מדענים שגם עוסקים בפלטפורמה אומנותית כלשהי, לפעמים באופן סמי-מקצועי.
אבל להיות גם מוזיקאי מהשורה הראשונה וגם דוקטור לפיזיקה (פיזיקה! זה ממש קשה!) זה חתיכת הישג מכובד.
כמובן שאם אתה ממש רוצה להעלב בשם מדענים או מוזיקאים, אין שום דבר שאני יכולה לעשות בנידון.
פיזיקה זה באמת קשה
ועוד משהו מעניין מויקיפדיה – בריאן מיי התחיל את הדוקטורט ב-1970, אבל אחרי כמה שנים QUEEN התפרסמו והוא עזב את המחקר שלו באמצע.
ב-2006 הוא חזר ללמוד והצליח להמשיך לעבוד על אותה תזה כי הנושא הזה לא נחקר במיוחד מאז (reflected light from interplanetary dust and the velocity of dust in the plane of the Solar System).
לא רק פיזיקה
הוא גם בנה את הגיטרות שלו לבד (כבר בגיל 16), ופיתח ושכלל חלק גדול מהמגברים והאפקטים שהוא משתמש בהם. והדרך שבה הוא מנגן חלק מהסולואים עם דיליי שעושה לעצמו קול שני (ושלישי, לפעמים) בהרמוניה מושלמת זאת גאונות בפני עצמה. כן, אני קצת פאנבוי :)
מהטריילר נראה שיציגו את זה כאילו פרדי מרקורי היה המוח מאחורי קווין ועם כל הכבוד זה ממש לא נכון וקצת מעצבן, לבריאן מאי הייתה תרומה עצומה. (עכשיו אם תסלחו לי אני הולך לשמוע קצת ברייטון רוק)
לא נעלב. זה פשוט היה משפט ממש תמוה בעיני, כאילו שיש ניגוד בין השניים.
אפשר לעשות דבר כזה?
אני מאוד מקווה שזו שמועה מרושעת ולא האמת.
עם כל הכבוד, אני לא דודה של השחקן ולא אכפת לי כמה יפה החיקוי שלו לפרדי מרקורי, כשאפשר באותו זמן לצפות בפרדי באיכות גבוהה בהרבה מאוד הקלטות של הופעות (הטריילר ממילא מרפרר רק להופעות מאוד אייקוניות). עם כל התיעוד של הלהקה בהופעות, בלי הפרטים הביוגרפיים אני לא מבינה למה הסרט הזה נחוץ.
רק שהטריילר די מראה שהוא כן מתייחס לזה. יש שוטים שלא משאירים מקום לספק.
אני לא אתפלא אם הסרט אולי יעסוק בנושא הזה בצורה מינימלית למדי, אבל מחיקה לחלוטין והתייחסות כאילו זה לא קרה – מאוד לא סביר.
(0:27 ו-0:31)
(ל"ת)
מה רואים בשוטים האלה?
לי זה לא נראה כמו משהו שרומז על הנטייה המינית שלו.
ב-0:31 רואים אותו בסיטואציה אינטימית למדי עם גבר.
שוב, לא משאיר מקום ליותר מדי ספקות.
אבל הטריילר מראה בדיוק את ההיפך
רואים בטריילר גם את בן הזוג של מרקיורי (ג'ים הוטון, למשל ב-00:31) וגם את בת הזוג שהייתה לו לפני כן (מרי אוסטין, למשל ב-00:27).
נראה לי שהחשש הגדול קצת מוגזם ומקודם.
למעשה, עצם העובדה שיש שחקנים שלוהקו לתפקידים האלה (של ג'ים ומרי) מלמדת שמראים גם את החיים של מרקיורי, שהיה גם עם מרי וגם עם ג'ים אחריה.
ג'וני דפ מנסה לפענח את הרצח של ביגי
כלומר, הוא מגלם בלש שמנסה לפענח את הרצח. אני מודע לכך שאני לא יודע הרבה על מקרה הרצח של ביגי סמולס, ובכל זאת איכשהו הטריילר לא מצליח לי לחשוב שום דבר חוץ מ"פורסט ויטקר וג'וני דפ לא אמורים להיות שחקנים ממש טובים? מה קרה?"
בגזרת הטריילרים היותר חמודים – רוברט פטינסון רוצה להציע למיה ווסקיוובסקה נישואין במערב הפרוע, ואז דברים משתבשים.
הגעתי למצב עם ג'וני דפ
שעצם הנוכחות שלו בסרט גורם לרמת העניין שלי בו לצנוח פלאים.
ופורסט וויטאקר אמור להיות שחקן טוב, אבל הוא היה רע בצורה מסיחת דעת ברוג וואן, וזה הרושם האחרון שיש לי ממנו.
אני רוצה להגיד לעצמי שאני שופט אותו כל פעם מחדש
ונותן לו צ'אנס להפתיע אותי אבל נראה לי שתכלס אני יותר מזדהה איתך בכל הנוגע לג'וני דפ.
המערבון הזה קצת הזכיר לי את Slow West שממש ממש אהבתי. ואני די מחבב את פטינסון של פוסט דמדומים.
והנה הטריילר של The Sisters Brothers
https://www.youtube.com/watch?v=JrHRg8AzIT4
שנראה ממש טיפשי.
אני לא עומד לנסות לעשות תעתיק לשם של הבמאי, אבל בהתחשב בסרטים הקודמים שלו (Dheepan, Rust and Bone) – זה הדבר האחרון שהייתי מצפה ממנו.
או שמדובר בטריילר שמנסה למכור את הסרט לקהל הלא נכון, או שמדובר במקרה "התייר" עם ג'וני דפ ואנג'לינה ג'ולי: במאי זר שהשם שלו משמש כדי להביא הילה של "איכות" לסרט שהאולפן מנהל אותו כך שאין לבמאי שום מקום לבטא את עצמו ולכן הוא גרוע.
זה לא שהוא נראה טיפשי
הוא נראה רע.
אבל.. הוא נראה רע בצורה כזאת שבניגוד לטריילרים רעים אחרים, נותנים לי דווקא אמון כלשהו שהוא קובר סרט יותר מוצלח מאחוריו. מצד שני, בעצם חשבתי ש"עצם וחלודה" של הבמאי (ז'אק אודיאר) הוא קשקוש, אז אני לא יודע מה אמור להשתנות הפעם. ("נביא" היה יותר טוב, אבל לא "אומייגאד" יותר טוב)
זה נראה כאילו הם מנסים למכור אותו כקומדיה
ו… אף אחד מהסרטים הקודמים שלו (שראיתי) לא היו קומדיות. גם אם "עצם וחלודה" הוא קשקוש בעיניך, זה לא אותו סוג של קשקוש וזה מה שהופך את הטריילר הזה לכל כך מוזר.
אני חושב שידעתי שהוא קומדיה עוד מלפני
ולכן זה פחות מה שמפריע לי.
ג'ורג' ר.ר. מרטין מצויר
מאז ההצלחה של "משחקי הכס", אולפנים ניסו להרים עיבודים ליצירות אחרות של ג'ורג' ר.ר. מרטין ולא הצליחו. העיבוד הטלוויזיוני לנובלת אנשי-הזאב "Skin Trade" לא הגיעה לשלב הפיילוט (וחבל), סדרת גיבורי העל "Wild Cards" נראית תקועה בהפקה שלא הולכת לשום מקום (וחבל), הפרויקט לעיבוד קולנועי שמאחד שלושה סיפורים קצרים (לא קשורים זה לזה במקור) של מרטין בכיכובה של מילה ג'ובוביץ' כנראה נפל (וטוב שכך, נשמע אמנם מעניין בפוטנציה אבל הבמאים שניסו לשדך לו איומים). רק נובלת האימה-בחלל שלו, Nightflyers בדרך להפוך לסדרת טלוויזיה (מחזיק אצבעות שיצא טוב, כי הנובלה מצוינת). ועכשיו יש עוד פרויקט בפוטנציה.
הזכויות ל-"דרקון הקרח", נובלת פנטסיה שג'ורג' ר.ר. מרטין כתב בשנת 1980, נרכשו על ידי אולפני וורנר שמעוניינים לפתח ממנה סרט אנימציה. מדובר בנובלה מקסימה למדי, שמכילה אי-אילו מרכיבים שיהדהדו מאוחר יותר ב-"שיר של אש ושל קרח" רק בלי הברוטליות של זו האחרונה – האופי של "דרקון הקרח" מזכיר יותר אגדת ילדים (הנובלה אכן יצאה גם במהדורת ספר ילדים). הבעיה העיקרית עם עיבוד אנימציה פוטנציאלי הוא שמבחינה עלילתית, הנובלה מזכירה יותר מדי את "הדרקון הראשון שלי", רק עם גיבורה במקום גיבור, ואני באמת לא יודע עד כמה עוד "הדרקון הראשון שלי" הוא משהו שצריך בנוף סרטי האנימציה העכשוויים.
ועדיין, איך שקראתי את הידיעה הזו התחילו להתרוצץ לי בראש מחשבות על אמיליה קלארק מקריינת את הסרט בתור הגרסה המבוגרת של הגיבורה.
טרנד הבובות שמנבלות את הפה באמת הגיע כבר לכדי מיצוי
אחרי אווניו קיו ורד בנד (שלא לדבר על זוועות כמו מוות לסמוצ'י), באמת לא נראה לי שהשטיק של "דמויות שנראות תמימות ופונות לילדים אבל בעצם וולגריות" כבר מזיז למישהו. אפילו סאות' פארק כבר זנחו את הטריק הזה אחרי שתי העונות הראשונות ופנו לכיוונים אחרים (לא שהם לא חוזרים אליו מדי פעם, בכל זאת זה סוג ההומור שפארקר וסטון אוהבים.) מסיבת נקניקיות מלפני שנתיים באמת היה מהנה, סאטירי ושנון, אבל מבחינתי מיצינו. ומי שבכל זאת מרגיש צורך בסוג כזה של הומור שיתכבד ויצפה בזוועות כמו תעלומות מייק טייסון או רובוט צ'יקן בשחיית מבוגרים.
אני מסכים עם המסקנה, אבל לא עם הטיעונים
שדרת ק' הייתה הרבה מעבר ל"בובות מנבלות את הפה" (אני כמעט בטוח שתוציא החוצה את אלנמט הבובות ועדיין יהיה מדובר באחד ממחזות הזמר המצחיקים והנוגעים ללב שיש), ו"מוות לסמוצ'י" (בלי קשר לאיכות שלו) הוא בחירה תמוהה לעלות פה. הם צוחקים על סדרות ילדים ומראים את העולם האפל מאחוריהם, אבל זה ממש לא מה שהולך בשאר הדוגמאות.
ובכל זאת, כן, אני מסכים – לא נראה שיש מישהו שמתרגש בימינו מהבדיחות האלה.
לא ראיתי את שדרת קיי
אבל הטריילר לגמרי זורק לרד בנד. לפני כמה שנים הראיתי את רד בנד לחברים לא ישראלים והם די עפו על הדבר הזה. יתכן וזה לא מיצה את עצמו אצל אנשים שלא חיים על סדרות כבלים ישראליות מצליחות.
כן, אצל "רד בנד" ההשוואה במקום
מצד שני, הדבר היחיד שטוב ב"רד בנד" זה המוזיקה. היא מעולה, ולחלוטין מצדיקה לצאת לציד יוטיוב של כל השירים בתוכנית אבל כל מה שקורה בין לבין הוא… פחות מטוב.
בחייך
מה שקרה בין לבין היה קורע מצחוק
(ל"ת)
לא, זה ממש מצחיק
(ל"ת)
גם המוזיקה ברד בנד זוועתית
אם נינט באמת כזאת אלטרנטיבית וחובבת רדיוהד אז למה היא לא כתבה פסיק באלבום הבכורה שלה?
אני מאוד מחבבת את נינט
היא עברה חתיכת דרך מאז הזכיה שלה ועד לאלבומים האחרונים, היה לה מזל שהיא הצליחה לעשות כסף בדרך. אין לי איזה צורך לראות אומנים סובלים כדי להעריך את מה שיוצא להם טוב.
אגב רדיוהד, אני מהאסכולה שמאמינה ששני הדיסקים הראשונים שלהם די מיותרים ביחס למה שבא אחרי OK computer.
אני משערת שהיתה לה מעט מאוד שליטה באלבום הראשון, גם משום שהיתה זוכת ריאליטי ויש להפקות כאלו נטיה לעגן את זכויות האולפן בצורה נרחבת, וגם משום שאביב גפן עשה לה את האלבום. אני לא זוכרת שהוא אי פעם שית"פ בכתיבת אלבום למישהו אחר, לכן כל האלבומים שכתב לזמרות מתחילות תמיד נשמעים אותו הדבר.
אני לא מכירה את נינט ואין לי מושג אם היא למדה והתעצבה עם השנים, או שהתחילה להקליט דברים שלה ברגע שהיתה לה הזדמנות ריאלית. הסאונד שלה (לא של אביב גפן ולא של רוקפור) ממש אחלה בעיני, ושיתוף הפעולה עם יוסי מזרחי אף שיפר אותו.
רד בנד היא תוכנית קאברים שמבוססת על מופע-רחוב של קאברים. זה כמו טוקשואו- קצת סלבס, קצת צחוקים, קצת מוזיקה. החליפו את השיח הצהוב במערכונים ש(אותי) הצחיקו.
אין קשר לסבל.
אמן אמיתי לא צריך לסבול בשביל להיות אמן טוב, אבל הוא כן צריך ליצור בעצמו. רבים מיוצאי כוכב נולד חתומים על כל שיר ושיר שלהם ככותבים מאלבומם הראשון, זה לא שנינט הייתה הרכוש הפרטי של טדי הפקות ואם היא הייתה רוצה היא הייתה משתתפת בכתיבת השירים. אני לא סובל אותה. היא התחילה את דרכה מהמקום הכי מסחרי וסחי, של פסטיגלים ופרסומות לחברות סלולר, ואחר כך עשתה הצגות של אלטרנטיב ושל "עכשיו זאת אני האמיתית" בתקופת קומוניקטיבי ועוד סירבה בבוז לחתום לילדות קטנות שהעריצו אותה בקניון באותה תקופה, כי כאילו זה שעכשיו היא יודעת מי אלה פי ג'יי הארווי וג'ף באקלי מציב אותה מעליהן. זהו טריק ידוע ומוכר של זמרות פופ ונינט לא המציאה אותו – להוציא אלבום ראשון מסחרי ללא שום כתיבה והבעה אישית, לבנות את ההצלחה באמצעותו ואז לעשות קולות של אינדי ושל עצמאות אמנותית.
(בענייני רדיוהד אני לא בשום אסכולה, כל האלבומים שלהם מופתיים בעיניי חוץ מ-The King Of Limbs.)
לא עקבתי אחריה בכזו רזולוציה
האלבום הראשון שלה לא ממש הושמע או משהו, התקשורת יותר השתוללה עליה בגלל כוכב נולד והקונטרסט בין הציפיות לאלבום פופ, לבין מה שהוציאה,סוג של רוק מסחרי. נכון שזה סוג של פופ אבל זה לא בדיוק טיילור סוויפט או קלי קלרקסון, בישראל במיינסטרים רוב הרוק (שהוא באמת רוק ולא "רוק ישראלי") מגיע מהמנעדים היותר שקטים של הרוק, להוציא את היהודים שגם הם לא באמת איזו להקה כבדה במיוחד.
נתקלתי בהרבה מאוד פרשנויות לענייני נינט, בד"כ זה נשמע לי שיטחי מידי או פטרוני מידי. היא בגילי, ואני מאוד שמחה שאף אחד לא יושב ומודד לי עם סרגל כמה השתניתי מגיל עשרים ועד היום.
זה בהחלט היה סיבוב מאוד מפתיע אצל נינט (משיא המיינסטרים הטלויזיוני, לסידרה שהיא שיא הפופ קאלצ'ר, להפיכה לזמרת רוק).
יחד עם זאת, להבדיל ממי שבאו אחריה, לא היתה לה דרך לחזות מה יקרה מכוכב נולד. אני זוכרת שליהקו לעונה הראשונה, פנו לכל צעיר/ה עם זיקה לשירה. קיבלו מכתב נוצץ כזה בצבעים של יובל המבולבל ועם תמונה של אוזניות, זה הוצג כתוכנית כשרונות מוזיקלית או משהו. לא היו ריפרורים לאמריקן איידול ואנשים לא באמת ידעו לאן הם הולכים (הכרתי כמה סולני להקות צעירות באותן שנים). אני חושבת שאדם שרוצה להתפרנס ממוזיקה צריך להיות משוגע כדי לותר על ההזדמנות שנינט קיבלה (השיר שלנו). היא קיבלה חשיפה אדירה, ובזמן שאני עבדתי לילות במטבחים ומכירות וחרא, היא הרוויחה סכומים של כוכבת מפרסומות. אין לי מושג אם היא התיחסה לדברים האלו כג'וב אחרי צבא, או שהיא כוכבנית פופ צבועה שהחליטה להתחפש לרוקרית, זה גם לא מאוד חשוב לי.
בגדול היא די מסתובבת במקומות של מוזיקאים ועם מוזיקאים אותנטיים. אני מאוד מעריכה את המהפך הזה, כי זה כל כך קל להמשיך לעשות מוזיקה מסחרית סתמית ולהתפרנס בכיף, והיא היתה יכולה להשאר במסלול הזה ולהתחרות בכוכבים על מילוי איצטדיונים תוך שעות ספורות.
צריך לעשות הפרדה
בין זמרות שחתומות על כל שיר ושיר שלהן ככותבות (כמו טיילור סוויפט) לבין יוצאות הכוכבים הנולדים הבינלאומיים שלא כותבות או כמעט שלא כותבות בעצמן (כמו קלי קלארקסון). למעשה מכיוון שהמיינסטרים הפופי כל-כך חזק בעשור הנוכחי, וכולל בעיקר זמרות יוצרות (טיילור סוויפט, אלי גולדינג, לורד ואחרות) קרנו של האלטרנטיב (חוץ מרדיוהד כמובן) ירדה בעיני הציבור.
ניסיתי לשמוע את חומרי האינדי של נינט לפני כמה שנים והם פשוט מביכים, אינדי משעמם ורך שאפילו ארקייד פייר לא היו נוגעים בו עם מקל. בגדול דיימון אלברן צודק ודברים כמו תחרויות שירה בטלוויזיה ומחזמר בבית ספר הורסים לנו את התרבות.
בארוררררר, פעם היה הרבה יותר טוב
כפי שיעידו בני משפחת דיין-גפן המורחבת, או משפחת בנאי המורחבת, או אולי בעלי הכשרון לפרוטקציות שהתקבלו ללהקה צבאית.
אני חושבת שהתקופה היחידה בחיים שלי שבה חשתי שהטעם המוזיקלי שלי נמצא בקונצנזוס, היתה בתקופת התיכון כשהסתובבתי עם "פריקים". זה היה מאוד חתרני לשמוע את קוואמי ב11 בלילה, תאכלס פשוט מכרו לילדים שהשעות המתות זה חתרני.
וזה מה שאמרתי?
והרי אמרתי והדגשתי שבשנות התשעים האלטרנטיב שלט והיום הפופ המיינסטרימי שולט, לא בקטע רע ולא במובן של האחד נעלה על האחר. לביוגרפיה האישית שלי או שלך אני לא מעוניין להתייחס. גם ככה זה מסוג דיוני העוף שדורון היה מוחק במיידי, וזה שיהונתן פחות מחמיר לא אומר שצריך לנצל את זה יתר על המידה. אם תתקבל החלטה רשמית להפוך את עין הדג מאתר על קולנוע וטלוויזיה גם לאתר על מוזיקה וייפתחו בנוסף לדפי סרט וסדרות גם דפי אלבומים אני כנראה ארגיש פחות אשם לנהל את הדיון הזה, אבל להשוות בין סיפורים אישיים זה מיותר בעיניי.
לא קשור ממש לביוגרפיה האישית
(כלומר דיון קודם באתר עזר לי לדעת שגם אתה חובב מוזיקה שאינה מיינסטרים בימינו, אבל זה לא באמת קשור)
דיימון אלברן אולי נגד תחרויות שירה, אבל לפני הטלויזיה היו פלטפורמות אחרות. מאז תחילת הימים ההתקרבות למרכז הבמה היתה תלוית הטיה.
תעשיית המוזיקה בשנות התשעים הייתה מדפסת כסף. וללייבלים היה יותר נכונות לתת פלאטפורמות לדברים פחות מיינסטרימים (אטלנטיק הוציאה את הודיני!). כיום יש הרבה פחות כסף, שולי הרווח קטנים יותר, התחרות על תשומת הלב של הציבור היא מדממת, ולהכניס אמן ולקדם אותו עולה הון. אז עיקר המרץ והכשרון מושקע בדברים מוכרים ובטוחים יותר.
נ.ב.
אחח הניינטיז כשהאלטרנטיב שלט עם מקרנה, קוקו ג'מבו, ואייס אייס בייבי
צפוי, אחי, צפוי.
העניין הוא שבשנות התשעים היורופופ הקליל והרקיד היווה ב-MTV רק אתנחתא בין קליפ איכותי אחד של רדיוהד למשנהו, ואם לא של רדיוהד אז של ביורק, ואם לא של ביורק אז של מישל גונדרי באופן כללי. כשרצית להירגע בין מתקפת האיכות המוזיקלית והחזותית של "Paranoid Android" ו-"Karma Police" יכולת להירגע ולרקוד בכיף עם איזה שיר של אקווה או דייז, ומיד אחריהם היה מגיע קליפ סקנדינבי אחר יותר איכותי, של הקרדיגנז או של ווייל, נניח. היום כבר אין. היום הכול זה טיילור סוויפט, ואני לא אומר את זה לשלילה בכלל, אלא בתור מי שיצא עם סוויפטית בדם ומאז לא מסוגל לשמוע אף מילה רעה עליה. אבל האלטרנטיב חסר. כל-כך חסר. (מצרף דוגמה קטנה בסוף למי שבאמת מתגעגע ביחד איתי.)
https://www.youtube.com/watch?v=_blLHLUQyNQ
נ.ב. למישי
עדיין מחכה לתגובתך בגו בעניין המקום של סמים לא חוקיים בתרבות. לא צחוק, אני ממש רוצה לשמוע.
(שיט)
אמרתי לעצמי, הבובות! הבובות! זה האיש שאיתו ניהלת את הדיון. מתנצלת, קשה לי לזכור.
(אגב, בעקבות דיון המוזיקה הגיעו לפה קאמל, זה הוכרז ביום שאחרי. הלכת? היה מעולה)
מילא להתבלבל בכינוי, אבל לא לזכור שאני טענתי שקיד איי סתמי והעשור הטוב הוא בכלל האייטיז? (:
ריקוד הגשם של אווז השלג היה אך מיראז' לעיני, אבל אני שמח לשמוע שהיה נהדר כך שיהיה לכל האמנים כמה שיותר תמריץ לבוא להופעות בארץ הקודש (או לפחות מי שלא יסכית לBDS, אני מסתכל עליכם פורטיסהד)
האשה"ח
אני גדלתי בבית ללא טלוויזיה כך שאינני יכול להתווכח על החוויות שלך. יש לי חשד שמדובר בצביעה נוסטלגית של העבר. הזכרון שלי מהרדיו של שנות ילדותי זה אביב גפן ומקרנה, לא קארמה פוליס. להקביל בין רדיוהד מבחינת פופולאריות (שהאלבום הפופולארי ביותר שהוציאו מכר שלוש פלטינות) לטיילור סוויפט הוא מוזר, ההקבלה הנכונה יהיה עם הספייס גירלז ומאריה קארי, ששלטו במצעדים גם ב1997.
דווקא פורטיסהד, שלא הוציאו אלבום חדש כבר עשר שנים?
(בדיוק לפני שקראתי את התגובה שלך תהיתי ביני לבין עצמי ממה הם מתפרנסים, בעצם. סינקרוניסיטי. קלייב דימר התארח בבריכה בצורת ירח ואני מניח שמכירות האלבומים שלהם מפרנסות אותם יפה גם היום.)
ההשוואה שלי בין רדיוהד לטיילור סוויפט הייתה גם מבחינת האיכות ולא רק מבחינת הפופולריות. צריך לזכור טוב-טוב שטיילור סוויפט היא לא רק אלילת הנערות אלא גם יקירת המבקרים, ובדומה לרדיוהד גם היא משקיעה המון בכל המסביב (קונספט, מסרים סודיים בקליפים ובארטוורק) ולא רק במוזיקה עצמה, שהיא נהדרת לפרקים. אבל בעצם אתה מצדיק ומחזק את מה שאמרתי, כי הרי ב-1997 היה לנו את הפופ לצד האלטרנטיב בערוץ MTV הראשי (או היחיד, לפחות בישראל) ומריה קארי והספייס גירלז שודרו גב אל גב לצד רדיוהד ובלר. (אגב בעניין הספייס גירלז, גם הן היו חתומות על כל שיר ושיר שלהן ככותבות, אך בניגוד לטיילור סוויפט הוקמו באודישנים חיצוניים כמו שנהוג בלהקות בנות/בנים ומהר מאוד הפכו לתאגיד שמדביק את שמו על כל מוצר אפשרי, דבר שטיילור סוויפט ודומותיה מעולם לא עשו – נושא חשוב ומעניין בפני עצמו.)
הזכרונות שלך מוטעים. בשנת 1997 גלגל"צ ו-88 FM שידרו לא רק את "משטרת הקארמה" או את "לוזר" של בק (מי היה מאמין ששירים שבהם מוזכרים היטלר ותאי הגזים יגיעו לפסגת המיינסטרים הישראלי?) אלא גם את "רווקה" של ביורק, שיר שהרבה יותר קרוב לאופרה מאשר לפופ/לאלטרנטיב/לאלקטרוניקה והשמעתו בתחנת רדיו צבאית/לאומית/מסחרית בכלל לא מובנת מאליה. דברים כאלה כבר לא קורים במילניום הנוכחי.
הייתי חושבת שבילינו את אתמול בערב ביחד
אם לא הייתי יודעת שהאנשים הלכו לישון כשאני התישבתי מול המחשב. פורטיסהד כניראה לא יבואו, צר לי.
להערכתי עדיף לחפש יעד נח בחו"ל, אני נסעתי לפראג לראות הופעה שמאוד רציתי והיה זול יחסית (כמובן שבהנחה שאתה גם נהנה מהטיול, אחרת זו היתה הופעה ב3000 ש"ח).
שכחתי את האייטיז, אבל רדיוהד קצת בילבלו אותי. חשבתי שאולי מאז נתת להם עוד צ'אנס. שוב מתנצלת.
**לא קשור לכלום, אני חשה צורך לכתוב מזל טוב. אני גרה צמוד לגן אירועים, והרב שר עכשיו את 7 הברכות. מוזר לי להתנהל כאילו שזה לא קורה**
אני מקווה שכשאתה אומר "חומרי האינדי של נינט"
אתה לא מתכוון לעבודה שלה עם סטיבן ווילסון (יותר נכון, העבודה של סטיבן ווילסון איתה).
לא, ממש לא.
את האמת שאני ממש לא זוכר את שמות השירים כבר, רק שזה היה אינדי חיוור ומשעמם טיפוסי לעשור הקודם שאין מאחוריו כלום.
נסכים (?) לא להסכים
(ל"ת)
זה לא החבובות, זו מליסה מקארת'י
כבר כמה שנים שאני רואה את סוקי האהובה כל כך הולכת ומתדרדרת להומור פיפי-קקי מעליב וכרגע כל דבר עם השם "מליסה מקארת'י" זו אזהרה מבחינתי לא לצפות, כי זה הולך להיות הומור עלוב שפונה למחנה המשותף הנמוך ביותר.
רק חבל לי שהחבובות משתפות עם זה פעולה.
ממש מסכים
לא יודע מי זאת סוקי (מניח שאת לא מדברת על "דם אמיתי") אבל בשבילי השתתפות של מקארתי בסרט זה תמרור אזהרה ענקי מאז "מסיבת רווקות", שהוא אולי הסרט השנוא עלי בכל הזמנים. לא ראיתי סרט אחד איתה שבו היא הייתה טובה, ולרוב גם הסרט עצמו רע (הדבר הטוב היחידי ב"מרגלת" היה ג'ייסון סטיית'הם).
סוקי זו הדמות שלה מגילמור גירלס
ומצטרפת להסכמה – מליסה מקארת׳י מבחינתי זה טרן אוף עוד יותר גדול מג׳וני דפ. אם במקרה שלו זה גורם לי לחשוד מיד שהוא יגלם דמות שמסתכמת במניירות מצ׳וגעות, במקרה שלה זה גורם לי להניח שמדובר בסרט עם הומור ביוב, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הרמה.
לפחות נראה שהסרטים בכיכובה מנפקים diminishing returns (יש לזה תרגום נורמלי לעברית?), מה שמעלה איזשהי תקווה שהיא תתחיל לבחור פרויקטים ברמה גבוהה יותר (או לפחות שיהיו פחות כאלו).