היום השישי

במקור: The 6th Day
במאי: רוג'ר ספוטיסווד
תסריט: קורמאק ומארק
וויברלי
שחקנים: ארנולד שוורצנגר,
רוברט דובאל

"ויאמר אלוהים, נעשה אדם בצלמנו ובדמותנו. וירדו בדגת הים ובעוף השמיים, ובבהמה ובכל הארץ, ובכל הרמש הרומש על הארץ.
ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו: זכר ונקבה ברא אותם.
וירא אלוהים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד.
ויהי ערב ויהי בוקר, יום השישי".

בראשית א'.

ביום הראשון נולד לו ארנולד בכפר קטן באוסטריה, כשכל ירושתו מהוריו האוהבים היא שם ארוך ושובר שיניים.
ביום השני הגיע ארני לארץ האפשרויות, וכיכב ב-'הרקולס בניו-יורק'. לא ראיתי, ואני לא מאמין שאי פעם אתחרט על כך.
ביום השלישי הגיע קונאן, ברברי שרירי ומסוקס עם מבטא אוסטרי. סוף סוף, תרומה משמעותית מצידו של ארנולד לתרבות האנושית.
ביום הרביעי ביקר ארנולד ב'שליחות קטלנית'. היה זה הדבר הטוב ביותר שעשה עד כה, לעניות דעתי.
וביום החמישי, פעמיים כי טוב. הסרט 'תאומים' מבשר נסיון ראשון של ארנולד בתחום הקומדיה. תחום בו היו לו נציגים טובים יותר, וטובים פחות. אבל ארנולד שלנו מתקדם בחיים ומתפתח.
הבעייה נעוצה דווקא ביום השישי. ב-'היום השישי' מוכיח ארנולד ללא ספק שהוא שחקן נורא ואיום. זה לא שהוא לא יודע לשחק. הוא יודע. הוא פשוט גרוע בזה עד אימה. וב-'היום השישי', עלינו לסבול לא שוורצנגר אחד, אלא שניים. ולעיתים אפילו שניהם יחדיו בסצינה אחת.

כן, שמעתם נכון. שני שוורצנגרים. מאז ימינו העולם התקדם, ובמקום לשכפל אומצות בשם דולי, משכפלים שחקני קולנוע.
אין זאת ההתקדמות הטכנולוגית היחידה, עד אותם ימים, שהם "קרובים מכפי שאתם מאמינים", כפי שרוצים מפיקי הסרט שנחשוב. המקררים חכמים, וצועקים עליך כאשר אתה מפר את הדיאטה שהתחלת. השימוש בהולוגרמות התרחב, והן מפרסמות דברים בכל פינה, ואפילו משמשות כעורכות דין מטעם המדינה, וכפסיכיאטרים לעת מצוא בתחנות המשטרה. המטוסים (ומרדפי המטוסים) חביבים במיוחד.
אבל את כל זה ראינו כבר ב-'זכרון גורלי' (Total Recall). ההתקדמות הטכנולוגית העיקרית מאז ימי 'זכרון גורלי' היא כמובן שכפול בעלי החיים. דרסת בטעות את הכלב? בוא ונחליף לך אותו בחדש. שתית את דג הזהב בטעות? אין בעיה, קשקש אחד ממנו יספיק לנו כדי ליצור אותו מחדש.
אבל מה?! לשכפל בני אדם?!
לא! זה לא ניתן בימינו. לא! הטכנולוגיה עוד לא פותחה! וחוץ מזה, זה אסור בחוק. ואלוהים לא רוצה שנעשה את זה!
לא! לא ניתן לשכפל בני אדם. מסובך מדי!

כמובן.

מסתבר שאם יש לך די כסף, אכן ניתן לשכפל יצור אנושי. אם אתה מולטי-ביליונר בשם מייקל דרוקר (טוני גולדווין) אז יש לך את הכסף, ויש לך את הסיבות לעשות כך. אותו מייקל דרוקר, בחיקוי בלתי נשכח של ארז טל (כולל העיגולדים!) הוא הבחור הרע של הסרט. וזאת בעייה כאשר הרע הוא יותר חיובי מגיבור הסרט, השטוף בשמרנות ובאמונות תפלות. מייקל דרוקר פשוט מנסה להציל את העולם. לא אכפת לו להרוויח כמה ג'ובות בדרך כמובן. אך האם לא היתה זאת טכנולוגית השיבוט (Cloning, בעברית) שלו שהצילה את דגת העולם, ובכך הצילה את העולם מרעב? האם הוא לא עשה עוד דברים נחמדים למען האנושות?
כן, טוני דרוקר הוא בחור רע ממש סימפטי, והרבה הגיון עומד מאחורי דבריו ונימוקיו. כאן נחה בעצם אחת הבעיות העיקריות של הסרט. במקום לערוך דיון רציני בסוגיית שיבוט בני אדם, ויכוח היפותטי בין ההשקפות השונות בסרט יראה בערך כך:
– שכפול אנשים יכול להציל חיים.
– אבל זה דבר רע.
– והוא יכול להאריך חיים.
– אבל זה לא מוסרי.
– אבל זה יחסוך הרבה כסף.
– אבל אלוהים לא רוצה שנעשה זאת.
– אבל המון מדענים, אומנים, וספורטאים יוכלו לחיות לנצח.
– אבל הטכנולוגיה היא דבר רע.

לדעתי, פספוס רציני. אחד מה"פיצ'רים" הטובים ביותר שניתן למצוא בסרטי מדע בדיוני הוא דיון מוסרי שכזה, על הדברים העומדים בפתח. והרי באמת, גם אם עדיין לא ניתן לשכפל בני אדם, הרי שלא רחוק היום בו הדבר יהיה אפשרי. ורק אז נתעורר לחשוב על ההשלכות?

אבל שכפול בני אדם הוא אפשרי בעולם של 'היום השישי', ומסיבה מסויימת, שנותרת באפלה עד סוף הסרט, משכפלים את ארני שלנו. בלי ידיעתו, כמובן, ובלי הסכמתו. אוף. שני שוורצנגרים?!
ואז, כמובן, ארני פוגש את עצמו, וכמו בקומדיה של שייקספיר (רק עם פחות הומור) העלילה ממשיכה להתקדם בצעדים צפויים. עד ש…
בניגוד להרבה סרטים מהתקופה האחרונה, הסרט הזה בהחלט הצליח להפתיע אותי. הפיתולים בעלילה נשזרו בצורה מתוחכמת, עד כי במבט לאחור הם כמעט ברורים מאליהם. אבל פירוט יתר בנקודה זאת רק יזיק כרגע.

קטעי הפעולה בסרט סבירים בהחלט. מרדף ה"מטוסים" בהחלט עשוי היטב, וכן מספר מרדפים אחרים. אמנם בקטע היריות בסוף הסרט פשפשה בקרבי ההרגשה שראיתי דברים טובים יותר כבר ב-Unreal Tournament, או ב-Quake 3, אבל כאמור, התוצאה יותר מסבירה.

נראה לי שהסרט הוא אוסף של פספוסים קטנים: לו רק לקחו שחקן אחר במקום ארני כדי לשחק את הגיבור\ים. לו רק היו משקיעים קצת יותר בפעלולים. לו רק היו מכניסים קצת יותר מניעים להתקדמות העלילה. לו רק האקשן היה קצת יותר טוב. לו רק לא היו מנסים לחקות כל כך את 'זכרון גורלי'.
לו רק.
אבל, כמו שאמרו חכמים – "זה מה שיש ועם זה ננצח". האוסף של הכמעטים הללו יחד, שיוצרים את 'היום השישי', מרכיבים שלם שהוא מהנה לצפייה, ומעורר מחשבה. וזה בעצם מה שאני מחפש בסרט.
למרות כל הקיטורים, אני נהניתי.