אז, למרבה ההפתעה והכיף, רובין וויליאמס ב"אלאדין" הוא הופעת שנות התשעים של עין הדג. ועכשיו, אחרי שבחרנו מה ההופעה הכי טובה, והסתכלנו על כל מי שכמעט הגיע – הלאה לעשרת הסרטים שהגיעו לגמר:
סרט שנות התשעים של עין הדג
- ספרות זולה (18%, 136 קולות)
- מועדון קרב (16%, 119 קולות)
- מטריקס (14%, 107 קולות)
- חומות של תקווה (9%, 71 קולות)
- מלך האריות (9%, 70 קולות)
- שליחות קטלנית 2: יום הדין (9%, 68 קולות)
- ביג לבובסקי (8%, 58 קולות)
- פורסט גאמפ (7%, 56 קולות)
- המופע של טרומן (6%, 48 קולות)
- כלבי אשמורת (3%, 19 קולות)
מס' מצביעים: 752
Loading ...ניכנס לסטטיסטיקה, אבל כדאי לזכור שגם הפעם מדובר בסקר עשור והפרופורציות קצת שונות – הסרט שקיבל הכי הרבה "לא אהבתי" הוא לא בהכרח הסרט הכי גרוע של העשור, אלא הסרט הכי גרוע שהיה בסקר בזמן שעשינו אותו, למשל.
הסרט שהכי הרבה אנשים ראו הוא "המופע של טרומן", ש-300 אנשים דירגו אותו בכל דבר מ"העשירייה שלי" ועד "לא אהבתי". לעומתו, "כרוניקה של היעלמות" הוא הסרט שהכי פחות אנשים ראו, עם 12 מצביעים בלבד. אבל למרות שהרוב המוחץ לא ראו אותו, לא נראה שהם גם מתכננים להשלים את זה בקרוב (חבל, סרט טוב) – עשרת הסרטים שקיבלו הכי הרבה הצבעות "רוצה לראות" הם, לפי הסדר: "להיות ג'ון מלקוביץ'", "ג'קי בראון", "מגנוליה", "מלקולם X", "אד ווד", "ענק הברזל", "גרין מייל", "לפני הזריחה", "הרוח במעטפת" ו"עידן התמימות".
כל סרט בסקר קיבל לפחות הצבעת "לא אהבתי" אחת, ו-13 סרטים מחזיקים בתואר "הסרטים שהכי פחות אנשים לא אהבו". עם זאת, מכיוון שאצל חלקם מדובר בסרטים שמעט אנשים ראו, ניתן את התואר ל"סרט שהכי פחות אנשים סימנו לא אוהב" ל"הנמלט" – הסרט שהכי הרבה אנשים ראו והאחד שהשיג רק הצבעת "לא אהבתי" אחת. בקצה השני של הסקאלה, 29 סרטים לא היו בעשירייה של אף אחד ואחת מהמצביעים. אם נלך שוב על פי מספר המדרגים, הסרט שהכי צריך להיעלב מהתואר הוא "עבודת נמלים", אותו ראו 151 אנשים – ואף אחד לא חשב שהוא הטוב ביותר של הטוב ביותר.
הסרט שהכי הרבה אנשים סימנו עם "לא אוהב" הוא "ספייס ג'אם" (מה שצפוי) ואז "פרויקט המכשפה מבלייר" (מה שפחות) ואז "מורטל קומבט" (שוב צפוי). בגזרת ה"ככה-ככה" חולקים את המקום הראשון "עבודת נמלים" ו"באג לייף". תחתיהם: "ספייס ג'אם" ו"בחזרה לעתיד 3".
מהי השנה הכי טובה? ובכן, נראה שכולם רק רוצים לצעוק שהיא 1999, אבל אם נסתכל על פי הסרטים בעשירייה זה לא בדיוק המצב – הטבלה אכן נשלטת ביד רמה על ידי שנה קולנועית – אבל השנה היא 1994, עם "מלך האריות", "פורסט גאמפ", "ספרות זולה" ו"חומות של תקווה". אחריה 1999 נמצאת במקום השני עם "מועדון קרב" ו"מטריקס", אבל היא חולקת את הכבוד עם שנה נוספת – 1998, שמביאה לסקר את "ביג לבובסקי" ו"המופע של טרומן". חוץ מהן, 1991 ו-1992 מביאות כל אחת נציג אחד ("שליחות קטלנית 2" ו"כלבי אשמורת", בהתאמה).
עם זאת, כשיוצאים מהעשירייה ובוחנים את רשימת 55 הסרטים הגדולה, אז בהחלט קרנה של 1999 עולה ככל שיורדים ברשימה. בסך הכול מתוך 55 הסרטים שבחרתם כסרטי העשור, 15 מהם שייכים לשנת 1999 – אבל לו היינו עוצרים את הספירה במקום 30 המספר היה יורד ל-4. חוץ מ-99', השנים שהכניסו הכי הרבה סרטים הן 94', 98 ו-95' – כולן עם 7 סרטים בסך הכול (95' עושה את כל זה בלי סרט אחד בעשירייה). השנה הכי פחות טובה? 1990, תודה ששאלתם – עם שני סרטים בודדים ברשימה – "החבר'ה הטובים" ו"המספריים של אדוארד".
מי יכול להיות מוכרז כבמאי העשור? ובכן, טרנטינו. כלומר, כן – לספילברג ולאחים כהן יש 3 סרטים ברשימת 55 הסרטים, אבל רק טרנטינו הצליח להכניס שני סרטים לעשירייה, אז נו, טרנטינו. עוד במאים שהכניסו שני סרטים לרשימה הגדולה: קווין סמית', פרנק דרבונט, דיוויד פינצ'ר, ג'ון לאסטר, ולוק בסון.
שחקן העשור שוב נופל לשאלה, אבל הפעם לא מדובר בעניין של עשירייה מול הופעה, אלא השאלה של מה נחשב יותר: להיות בסרט או לככב בו? כי אם סופרים ממקום 55 ומעלה, אז לטום הנקס יש 5 סרטים, וכולם בכיכובו – שני צעצועים של סיפור, "פורסט גאמפ", "להציל את טוראי ראיין" ו"גרין מייל". מהצד השני, לסטיב בושמי יש 3 (!) סרטים שבהם הוא מופיע בעשירייה ("ספרות זולה", "כלבי אשמורת" ו"ביג לבובסקי") ועוד שניים לאחר מכן ("ברטון פינק" ו"פארגו"). עם זאת, להגיד שבושמי "כיכב" בסרטים האלה יהיה רחוק מהאמת – ב"ספרות זולה" הוא בהופעת אורח קצרצרה, וגם ב"ביג לבובסקי" ו"ברטון פינק" הוא לא בדיוק דמות משמעותית. אם תרצו, נחלק את התואר לשחקן הראשי של העשור (הנקס) ושחקן המשנה (בושמי) וכולנו נלחץ ידיים כידידים. במקום השני: ברוס ויליס עם 4 סרטים ("האלמנט החמישי", "12 קופים", "ספרות זולה" ו"החוש השישי").
כפי שהבנו עוד בסקר ההופעות, שנות התשעים היו עשור גברי במיוחד, וכמעט ולא היה מקום לנשים – זה בא לידי ביטוי בכך שכמעט ואין סרטים בכיכוב נשים ברשימה הגדולה ובעשירייה, אלא גם בזה שאין כמעט סרטים בבימוי נשים ב-55 המקומות הראשונים. "מטריקס" הוא הסרט היחיד שבוים על ידי נשים בעשיריה (האחיות וואשובסקי), וחוץ ממנו יש רק עוד שניים: "נסיך מצרים" (שבוים על ידי ברנדה צ'פמן ביחד עם סטיב היקנר וסיימון וולס) ו"קלולס" (איימי הקרלינג, לבדה).
מבחינת התאמה עם הופעות העשור, נראה שיש פער בין איפה היו ההופעות הכי טובות ומה הם הסרטים הכי טובים – רק 5 סרטים חופפים בין שני הסקרים (מועדון קרב, ספרות זולה, פורסט גאמפ, ביג לבובסקי והמופע של טרומן). ההופעות האחרות מגיעות ממקום 13 (שתיקת הכבשים), 22 (אלאדין), 30 (פארגו) ו-31 (אמריקה X). מהצד השני של המטבע, קרי הופעות מהסרטים בסקר שלא היו בסקר ההופעות שהגיעו למקומות 11-30, יש ל"חומות של תקווה" נציגים במקומות 17 ו-21, ול"מועדן קרב" ו"ספרות זולה" יש הופעות במקום 11 ו-29 (בהתאמה). ל-4 הסרטים האחרים (מלך האריות, מטריקס, שליחות קטלנית 2, כלבי אשמורת) אין נציגים ברשימת ההופעות.
הסקר יהיה פתוח עד יום חמישי הבא, 18.11.
שניים מהסרטים האהובים עליי אי פעם הם פורסט גאמפ וספרות זולה
ונולדתי ב-1994. כנראה שזה מחייב.
עכשיו רק נשאר להחליט למי להצביע….. למרות שהתחזית המוקדמת שלי היא שפורסט לוקח אפילו בלי לרוץ.
טוב, לאחר 76 מצביעים
פורסט גאמפ אחד לפני האחרון?!
זה *באמת* לא בסדר.
אני אוהב את פורסט גאמפ
אבל היו לי לפחות שלושה סרטים לפניו שהתלבטתי ביניהם (מטריקס, המופע של טרומן ומלך האריות). זה סקר של עשור, החיים קשים גם לטובים ביותר.
שני הסרטים היחידים שלא ראיתי זה פורסט גאמפ ושליחות קטלנית
וחבל כי יש לי הרגשה ששניהם טוענים לכתר, בלית ברירה הצבעתי למועדון קרב
בשבילי זה "המטריקס".
זה הסרט האהוב עלי בכל הזמנים. במקום השני עבורי זה מועדון קרב.
יחסית כצפוי לא הכנסתי סרט אחד לעשירייה הזוכה
בחרתי במטריקס לאחר התלבטות.
האמת שראיתי אותו שוב לאחרונה כי יש את הראשון והשני בנטפליקס , ואף פעם לא ראיתי את השני אז יכול להיות שזה השפיע .
אם כבר אז רציתי לומר שהראשון סרט מצוין, גם בצפייה נוספת(וראיתי אותו מספיק פעמים) , גם מבחינת אקשן וגם מבחינת אפקטים ובמיוחד מבחינה פילוסופית , שאני אישית מאמין בה (לא שאנחנו חיים במשחק מחשב אבל כמובן שזו אלגוריה לחיים), לא שזה עוזר לי לחשוב כמו האחים.*
השני אגב סרט בינוני לכל היותר, אפילו האקשן שמה לא משהו לדעתי ולמעט כמה הבלחות הפילוספיה לא עובדת לדעתי.
*אני אומר אחים כי בזמן הסרט הם היו אחים , אני כן חושב שצריך להפריד בין התקופות של לפני ואחרי , לא לצלוב בבקשה זה רק דעתי.
לגבי שאר הרשימה, אהבתי את טרומן מאוד, שליחות קטלנית גם היה מועמד לכניסה .
את טרנרינו אני לא אוהב ולא אהבתי מעולם וגם לא את שני סרטיו שנכנסו לעשירייה הזו
כל הסרטים כאן הם יצירות מופת אחת אחת
אבל החיסרון של 9 מהם הוא שהם לא ספרות זולה
מסתמן שבניגוד לאוסקרים ובניגוד לאחת ההודעות האהובות בתולדות האתר, "ספרות זולה" אכן מתעלה על "פורסט גאמפ"
(ל"ת)
מה ההודעה המדוברת?
לקח לי קצת זמן למצוא, כי הלינקים במילון האתר שבורים
אבל אני מאמין שזו התגובה המקורית:
https://www.fisheye.co.il/%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A6%D7%91%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95%D7%A2//#target-comment-51783
לא בטוח כמה אפשר לתת למטריקס את הקרדיט של "בוים בידי נשים"
האחיות וושובסקי טרם יצאו מהארון לגבי מגדרן, ואני מניח שלזהותן החיצונית כגברים כן היתה השפעה על היכולת לקבל לידיים את הסרט הזה, בודאי אם זה נאמר כחקל מביקורת על הרוב הגברי המובהק של שנות ה90.
(או במילים אחרות: אתה מדמיין שתי אחיות צעירות ללא רזומה מטורף שהיו מקבלות מהאולפנים אפשרות לביים את מטריקס כמו שהאחיות קיבלו בתור אחים? אני לצערי לא חושב.)
מכיוון שטרנסיות מחשיבות את עצמן נשים
על פי רוב, גם בתקופה לפני שהן יצאו מהארון או לקחו חלק פעיל כמו ניתוחי מין, אני מחשיב אותן כנשים. אם הן עצמן אומרות שאז הן היו גברים ועכשיו לא, אשנה. וכן – ברור שהיה להן יותר קל כי אז תפסו אותן כגברים. אני מניח שהשאלה היא "האם הסף של "בוים על ידי" כולל את כל הקשיים שנשים לרוב עוברות, או רק את האחד שהוא "מי שביימה את הסרט מחשיבה את עצמה אישה"". אני בחרתי בשני, כי נראה לי שמהראשון לא נצא אף פעם.
זה משנה בכלל מה מישהו מחשיב את עצמו
אם רואים אותו בצורה מסויימת? כאילו, זה מגוחך (ויש שיגידו מעליב) לספור את המטריקס בתור סרט שבויים על ידי נשים.
לדעתי זה ברור שכשמזכירים וחוגגים הישגים של נשים בתחום הקולנוע חשוב שהן קודם כל יהיו נשים ושהתעשייה והחברה רואה אותן כנשים. אחרת מה בכלל הפואנטה להזכיר במאיות באופן ספציפי?
...כן?
כלומר, שוב, אני מקבל שאפשר לעשות שיח על הרעיון הכללי הזה – אני פשוט באמת לא בטוח שניצא ממנו בקלות בזמן הקרוב.
אז כן, אם החברה תופסת מישהו, נניח, כסטרייט או כלא יהודי כאשר הוא בעצם להט"ב או יהודי בארון זה, ובכן, משנה.
אז כן, אני מסכים שיש לנו סט ציפיות מ"סרט שביימו נשים" ש"מטריקס" חותר מתחתיו בצורות מסוימות, או לכל הפחות מתקשה להתיישב איתו – אבל בסופו של דבר (אלא אם, כאמור, הן לא החשיבו את עצמן נשים באותו שלב) את הסרט ביימו נשים. בארון, כן – ואפשר לדון על מה זה אומר ועל ההבדל בין להיות אישה בארון ועוד ועוד, אבל השורה התחתונה לא ממש משתנה.
הפואנטה? לא יודע אם יש – הנקודה הייתה להצביע על סרטים שביימו נשים, ואת "מטריקס", ובכן, ביימו נשים. אני לא חושב שמדובר בתופעה מאוד נפוצה ולפתע כל במאי הוליווד יצאו מהארון כנשים ודחקו את מקומן של נשים שעבדו בתעשייה. ככל הידוע לי מדובר, בעצם, רק באחיות וואשובסקי. נראה לי שאנחנו נצליח להתמודד עם החריגות שלהן.
אבל זה לא הקונטקסט של הדיון
הדיון כאן לא היה על האם ספציפית מטריקס בוים בידי נשים, או על ההגדרה של האחיות (שהיתה מן הסתם נשית גם לפני שהעזו לצאת מהארון), אלא הקונטקסט המובהק בו הובאה הפסקה היתה הדומיננטיות הגברית בעולם הקולנוע של שנות ה90. זה אשכרה המשפט שפתח את הפסקה: "כפי שהבנו עוד בסקר ההופעות, שנות התשעים היו עשור גברי במיוחד, וכמעט ולא היה מקום לנשים – זה בא לידי ביטוי בכך שכמעט ואין סרטים בכיכוב נשים ברשימה הגדולה ובעשירייה, אלא גם בזה שאין כמעט סרטים בבימוי נשים ב-55 המקומות הראשונים."
כלומר, בתוך זה להגיד שהמטריקס בוים על ידי נשים זה לתת וואחד הנחה לעולם הקולנוע הגברי של נשות ה90, כאילו הוא נתן לזוג אחיות הזדמנות קולנועית להוציא את הסרט שלהן. הזדמנות שלצערי ככל הנראה לא היתה מתקבלת אילו שאר העולם היה יודע באותו רגע שהן נשים (וכנראה שק"ו נשים טרנסיות).
נראה לי שאתה מגזים
גם ולו והאחיות היו אחיות עוד בשנות התשעים ונגיד ואיכשהו היו מביימות את המטריקס עוד אז – העשור היה נשאר גברי מאוד מאוד. סרט אחד לא באמת שובר את הסטטיסטיקה הזאת.
חוץ מזה, השאלה מה ההקשר של הדיון היא.. ובכן, שאלה שאני לא בטוח שאני מסכים שהיא בדיוק זו. כאמור, ברור שיש משהו קצת שונה כאן מאשר מקרים אחרים – כמו שבמאים ושחקנים להט"בים בארון הקריירה שלהם התנהלה (לרוב) שונה מאשר של סטרייטים – אבל השורה התחתונה הייתה לציין שהקולנוע בשנות התשעים לא פירגן המון לנשים, ושיש ב-55 המקומות הראשונים 4 נשים בדיוק שביימו סרט.
מסכים
לראייה נקודת פריצה של קתרין ביגלו שהצלחתו לא באמת פתחה דלתות לנשים אחרות בהוליווד
חידוד חשוב
זה לאו דווקא "הקולנוע של שנות התשעים" כמו שזה "הקולנוע של שנות התשעים כפי שהוא משתקף מהרשימה הזאת".
רוב העשירייה שלי לא נכנסה :(
האהובים עלי כאן הם מועדון קרב, המטריקס והמופע של טרומן – והצבעתי למועדון קרב בלי יותר מדי התלבטות. לבחור מה ייכנס לעשירייה שלי ומה לא היה הרבה יותר קשה…
שליחות קטלנית 2!
הצבעתי שליחות קטלנית למרות שכעת אני לא חושב שזה הסרט הכי טוב ברשימה, פשוט ראיתי אותו כשהייתי מאוד קטן והוא הסריט לי את הצורה מלא שנים. יש שם יחסית די הרבה סצניות קלאסיות.
בקשר לבמאיות של המטריקס, אני לא כל כך מבין, אני מעריך שהכוונה היתה להצמד יותר לצד הפרוגרסיבי אבל אני לא מבין איך זה משרת את האג'נדה, להעצים נשים על ידי מתן קרדיט לבמאים שהיו באותה התקופה גברים זה רעיון די מופרך , ורעיוונת מופרכים, לרוב לפחות, רק מרחיקים אנשים
הן לא "היו גברים"
הן חיו כגברים. זה כמו להגיד שבמאי הומוסקסואל היה סטרייט כי הוא היה בארון באותה תקופה.
וקיבלו הזדמנויות כגברים
(ל"ת)
אז נאשים אותן
בזה שזה יתרון להיות גבר סיסג'נדר בעולמנו?
לא נאשים
ולא נחגוג הישג לשוויון הזדמנויות שלא היה.
זו לא חגיגה להגיד שהן נשים
זו הכרה.
במאיות, לא נשים
(ל"ת)
לזה אני מסכימה.
סביר להניח שאם הן היו מתחילות בתור האחיות וואשובסקי הן לא היו זוכות לעשות את המטריקס.
ונשאר לדמיין כמה סרטים הפסדנו
(ל"ת)
ממש מוזר. מופיע לי שהצבעתי למרות שזה לא קרה
ואם כבר הייתי מצביע למטריקס ולא שליחות קטלנית 2 כפי שמופיע שהצבעתי. מוזר
שליחות קטלנית 2
התלבטתי קצת מול מטריקס שכבודו במקומו מונח, אבל הוא הפסיד פה בנקודות בגלל הערך הסנטימנטלי. שליחות קטלנית זכור לי בתור הפעם הראשונה שבה ישבתי באולם והבנתי מה קולנוע במיטבו יכול לעשות*.
במובן מסויים, הסרט הזה היה נקודת מפנה עבורי באופן שבו אני הולכת לסרטים, מעבר מ"ללכת כי זה נחמד" ל"וואו! תראו את זה! אני חייבת לראות מה הלאה".
*ברור שראיתי סרטים שנכנסו לי ללב גם קודם, אבל לתובנה הספציפית הזו לקח קצת זמן להבשיל.
הצבעתי למופע של טרומן
כי זה הסרט שהכי נהניתי ממנו בכל הרמות: אינטלקטואלית, רגשית ובידורית. הוא גם קליל וגם עמוק וזה שילוב שאני אוהבת מאד.
ואולי זה המקום להתוודות שאני לא סובלת את פורסט גאמפ.
כשאני חושבת על זה
גם מלך האריות עונה לקריטריונים האלה. הוא כ"כ קאנוני שהעדפתי להצביע לאנדרייטד אבל הוא לגמרי ראוי להיות סרט העשור.
לגבי המטריקס, מועדון קרב וספרות זולה (מי שאני מנחשת שיובילו) – סרטים טובים ופורצי דרך, חווית הצפייה שלי בהם היתה טובה, אבל אני חושבת שאם לא היה באזז כזה סביבם הם לא היו נרשמים בזכרוני לזמן רב.
גם אני הצבעתי לו
עשירייה איכותית (חוץ מ"חומות" ו"לבובסקי" שהם נחמדים אבל לא מעבר), אבל "המופע של טרומן" בהחלט הכי אפקטיבי בעיני גם מבחינה קולנועית וגם מבחינה רגשית.
אין אף סרט ש
מעפ"ג
סקרנית לראות חלוקה מגדרית של המצביעים
לפי התוצאות, הייתי מנחשת שרוב המצביעים בסקר היו גברים. יש פה בעשירייה לא מעט סרטים שהמהות שלהם היא חוויה גברית ("חומות של תקווה", "מועדון קרב", "ביג לבובסקי", "כלבי אשמורת"…), ולא רק זה, אלא שאין בהם כמעט דמויות נשיות.
כולם סרטים מצוינים לדעתי, שלא תטעו. אבל לא הייתי מכניסה אותם לעשירייה שלי.
במחשבה שניה, זה ניכר גם ברשימה של מקומות 11-55. אפשר לספור על יד אחת את הסרטים שבמרכזן דמות נשית. אז אולי זה פשוט העשור שהיה…
עוד משהו מעניין ששמתי לב אליו, היו בעשור הזה הרבה מאד קומדיות רומנטיות, חלקן מעולות ("נדודי שינה בסיאטל"), אבל כנראה שאף אחד לא אוהב להצביע לאלה
מסכימה
זה באמת העשור שהיה.
בכלל קשה למצוא סרטים שעשויים כל כך טוב מבחינת תסריט, בימוי, רעיונות חדשניים – סרטים מהסוג שאתה משהו אחד לפניהם ואחר אחריהם – בכיכובן של נשים. (שתיקת הכבשים עולה לי מהעשור הזה)
לכן לדוגמא פייט קלאב זה סרט טוב בעיני, אבל הוא לא נוגע לי בלב ובנשמה, כפי שהיה אולי עושה לו הייתי גבר. גם ספרות זולה, כלבי אשמורת וכדומה מהנים בגלל הדיאלוגים וההפתעות בעלילה, האלימות הטרנטינואית לא מדליקה אותי.
במטריקס לעומת זאת כל הדמויות שטוחות כמו קיר ורק קארי אן מוס מצליחה לעורר טיפה עניין במתרחש.
מה שגרם לי להרהר בכך
שאילו קארי אן מוס הייתה הone היה לנו סרט מעניין בהרבה.
גם אני הייתי שמח, אם זה משנה
לצערי לא בדיוק במכניקה שיש לנו (כלומר, בסקר המקדים אני יכול לעבור הצבעה הצבעה ולראות מי דירג מה כמה, אבל אני לא בטוח שזה יניב לנו את התוצאות הרצויות).
בנוגע למיעוט קומדיות רומנטיות – מודה שהפתיע גם אותי.
אולי כי קומדיות רומנטיות
לא נתפסות כ"רציניות"?
אני לא בטוח שזה רק "רציני"
יש כמה קומדיות בתולדות האתר וגם פה. אבל כן, לדעתי המעמד שלהן קצת שונה, ופחות אנשים מחשיבים אותן כחלק מהותי מסיכום העשור.
רק מציין שלו זה היה סקר שנות השמונים, המקום הראשון שלי היה "כשהארי פגש את סאלי"
שמככבת בו אישה (שהרגע עלתה באתר סקירה לקריירה הניינטיזית שלה!) ונכתב על ידי אישה. אם היה יוצא שנה מאוחר יותר, הוא היה נכנס לעשירייה שלי.
זו נקודת מבט צרה בעיניי
אמנם, כמו זוהר, גם אני הייתי מצביעה להארי וסאלי בסקר של שנות השמונים, אבל לנדודי שינה בסיאטל למשל לא התחברתי בכלל.
ובהקשר הרחב, כמי שכללה רבים מהסרטים שעלו לגמר בעשירייה שלה, מגדרן של הדמויות בסרטים כמו חומות של תקווה (הבחירה האישית שלי) או מועדון קרב מעולם לא הפריעו לי להתחבר אליהם.
מודה גם שהמושג חוויה גברית הוא די מעורפל בעיני.
אני מסכימה שמועדון קרב, באופן חד משמעי ומובהק, עוסק בתפיסת הגבריות מהרבה כיוונים וזוויות שונות.
חומות של תקווה לעומת זאת? תמות אחרות לגמרי. כן, כל הדמויות הן גברים, וכן סרט שהיה בוחן את ההוויי בכלא נשים היה בהכרח מכיל אינטראקציות שונות לגמרי, אבל אני לחלוטין לא חושבת שאפשר לתמצת אותו ל"עוסק בחוויה גברית". כן, יש שם גברים שמתנהגים ומדברים כמו גברים, אבל זו אינה המהות של עלילת הסרט.
וזו רק דוגמא אחת, יכולתי לעבור באופן דומה על עוד סרטים ברשימה. פשוט נראה לי לא נכון להתבונן עליה רק מהזווית הזו, ובטח שלא להניח שהיא בהכרח תוצאה של רוב גברי בקרב המצביעים.
פרבי, ענית לי? כי אם כן, אז הגבת על דברים שלא כתבתי
"זו נקודת מבט צרה בעיני" / "פשוט נראה לי לא נכון להתבונן עליה רק מהזווית הזו" –
לא יודעת מה גרם לך לחשוב שזו נקודת המבט שלי על הסרטים האלה, או שזו הזוית היחידה שבה אני מתבוננת עליהם. זו סך הכל תובנה אחת, שניתנה בהקשר של הסקר, ומן הסתם יש לי עוד הרבה מה להגיד על הסרטים האלה.
"מגדרן של הדמויות… מעולם לא הפריעו לי להתחבר אליהם" בשום מקום לא כתבתי שהמגדר מפריע לי להתחבר לדמויות, אם זה מה שאת רומזת.
"לחלוטין לא חושבת שאפשר לתמצת אותו ל"עוסק בחוויה גברית"" – שוב, לא תמצתתי אותו לזה.
אבל כן, לדעתי זה סרט שאחד מהמאפיינים הבולטים שלו הוא גבריות, רגשות וחוויות של גברים. לא רק בגלל שרוב הדמויות הן גברים, ולא רק בגלל שהוא מתרחש בכלא. אלא בגלל שבבסיס הסיפור נמצא איש טוב שלא עשה רע לאף אחד, שאישתו בגדה בו, והוא מואשם על לא עוול בכפו, והוא נתון לאלימות על לא עוול בכפו, והמערכת כולה בוגדת בו, יותר מפעם אחת. אני חושבת שהפחדים האלה, הרבה גברים מזדהים איתם. המחשבה הזו שאתה תעבוד קשה, תעשה את הכל נכון, כפי שנדרשת (מהחברה), ובכל אופן יעשה לך עוול – זה נורא, זה לא הוגן. או שאתה תאהב אותה, תיתן לה הכל, ובכל אופן היא תבגוד באמונך, תעזוב אותך… מחשבה שקשה להכיל.
לא אומרת "כל הגברים", ולא "רק גברים", אוקי? וברור שגם נשים מפחדות שיפגעו בהן, שיבגדו בהן, וכו'. אבל הסרט עוסק בזה מנקודת מבט גברית. והסרטים שעוסקים בנשים בחוויות דומות, הם אחרים. כמו שכתבתי קודם, אני חושבת ש"חומות של תקווה" הוא סרט מצוין, הסיפור טוב, מרגש, השחקנים מעולים. אבל שנים אחרי שהסרט יצא, שמתי לב שגברים מסביבי התחברו אליו יותר ממני, לקחו אותו אישית, בעוד בשבילי הוא היה "עוד סרט טוב". וזה גרם לי לשאול את עצמי, האם יש כאן משהו שפיספסתי, שלא מיועד אלי?. לקח לי עוד כמה שנים, ועוד כמה סרטים, עד שגיבשתי את התובנה הזו (שהיא לא ביקורת על הסרט! רק התבוננות).
נו, אז קבלי אתגר
תני את עשיריית הניינטיז שלך שהמהות שלה היא חוויה נשית.
לא יודע לגבי המהות שלה היא חוויה נשית
ומסתבר שגם לספור אני לא משהו, אבל אם הנקודה היא "מה, יש בכלל 10 סרטים שמגיע להם בעשירייה והם בכיכוב אישה?" (ואולי זה לא. "קבלי אתגר" נשמע קצת תוקפני אבל אולי זה נאמר באופן שלא אמור להיתפס ככה), אז הנה 12 כאלה:
הפסנתר
קלולס
החתונה של החבר שלי
הכל אודות אמא
ברוכים הבאים לבית הבובות
תלמה ולואיז
למות עליה (To Die For)
כחול מושלם
הפיתוי האחרון
הטקס (La Cérémonie)
אורלנדו
יחידה במינה (But I'm a Cheerleader)
הפנסים האדומים (Raise the Red Lantern)
אבל Run Lola run לא שם!
ראן לולה ראן וקלרה הקדושה לגמרי בעשיריה שלי. בדומה למועדון קרב והמטריקס, גם הם תופסים איזו תחושה של סוף העולם ודחיפות שהיתה בתקופה שבין המלחמה הקרה/נפילת מסך הברזל ומלחמת המפרץ לבין המילניום החדש. איזו תחושה שאנחנו מעצבים את העתיד ושאלו שנות מפנה, משמעותיות ומהותיות, עתירות תקווה ועתירות חשש.
ראן לולה ראן נהדר
אבל "ההוויה הנשית" זה ביטוי מעורפל בפניי ואיכשהו לא בטוח שהוא קולע לזה. אבל אולי אם הייתי יותר בטוח מה הוא אומר הייתי שם אותו שם. ל"קלרה הקדושה", כמו שאמרתי כמה פעמים, אני לא התחברתי.
הייתי מכניס גם את '10 דברים שאני שונאת אצלך'
(ל"ת)
נשמע תוקפני? טוב שלא אמרת "מסגביר" :)
הנקודה לא הייתה לא זו ולא זו, אלא סקרנות אמיתית. אני מסכים איתה שהעשירייה שהגיעה לגמר משקפת רוב גברי בבחירה, ומסכים איתה גם שהיה מעניין לראות התפלגות מגדרית בבחירה. "אתגרתי" אותה כי היא קבעה שארבעת הסרטים שציינה לא נכנסים בעשירייה שלה, אז מבחינתי מתבקש לשאול אילו סרטים היא מכניסה במקומם. מכל 12 הסרטים שציינת ושצפיתי בהם, לדעתי רק "תלמה ולואיז" יכול בכלל להישקל להחליף את אחד מהארבעה הנ"ל. אבל אני לא אישה, ולכן מקווה שהיא תשיב לשאלה תמימה שלי.
אני, כאמור, מתקשה למצוא סרטים כאלה
ICEMAN אני חייבת להודות שגם אני חשבתי בהתחלה שהתגובה הראשונה שלך קצת מתריסה, אז אני שמחה שהוספת עוד תגובה, והסברת את כוונתך.
כמו שכתבתי בהתחלה, אני מתקשה למצוא עשרה סרטים כאלה, משנות התשעים, שמתמקדים בחוויה נשית (ולא רק שהדמות הראשית היא אישה). אז אני לא מצליחה לעמוד באתגר שהצבת. "תלמה ולואיז" – לגמרי קולע למה שהתכוונתי, גם "הפסנתר" יכול להיחשב ברשימה הזו. "קלולס" ו "10 דברים" לא הייתי כוללת ברשימה, למרות שאלו סרטים שאני אוהבת, כי הם מתמקדים בחווית התיכון. "מולאן" סרט שאני מאד אוהבת, והוא בעשירייה הכללית שלי, אבל אני מתלבטת אם הוא מתאים. יש בו אישה שמנסה להשתלב בעולם של גברים, אבל עדיין, זה עם דרקונים מדברים וזה. יש אולי עוד סרטים שיכולים להתאים, שהוזכרו פה, אבל לא את כולם ראיתי.
שנות התשעים בקולנוע התאפיינו בסרטי אקשן גדולים מהחיים (היום השלישי, האלמנט החמישי, פארק היורה…), קומדיות רומנטיות (בשליטתן הבלתי מעורערת של מג ראיין וג'וליה רוברטס), ובסרטי אנימציה (בפרט: תור הזהב של דיסני, ואחרכך הפריצה של פיקסאר). זו הייתה תקופה שזה היה ביג דיל שהקפטן של הספינה היא אישה (וויאג'ר, 1995). אז אני בכלל לא בטוחה שאמצא שם הרבה סרטים כאלו. אני חושבת שזה משהו שהתפתח יותר בעשור שאחרי.
דווקא קלולס ו10 דברים כן תופסים משהו די חמקמק
בעולם של קומדיות רומנטיות וסיפורי תיכוניסטיות, בשניהם היתה תפיסה יותר "מציאותית" של להיות בת, טינאייג'רית. כמובן ששניהם סרטים רחוקים מהמציאות, אבל איכשהו הם התמקדו בדיוק בקטע של התסכולים, של לרצות להראות חברתית ורומנטית, וגם המחיר החברתי שזה גובה מבנות. בשני הסרטים הציגו את הקצוות מבחינת אינטראקציה רעה, כלומר שמו דושים מהותייםם ומולם העמידו דמויות של בנים (לא גברים) טובים יותר. בשני הסרטים הבנים תפסו תפקיד משני יחסית ואפיון הדמות שלהם היה משני יחסית, אע"פ שבשניהם הופיעו די הרבה בנים.
דווקא תלמה ולואיז פחות בעיני- יש בסרט הזה משהו מאוד אנטי מעצים עבורי, קשה לי לשים את האצבע על הנקודה המדוייקת, אבל אפילו בתור נשים שנדחקו לשוליים או מה שזה לא יהיה, התחושה שלי בסרט הזה שאני רואה שתי tokens של נשים שמתמודדות עם החיים, ולא סיפור שמעביר משהו שאני מזדהה איתו. יחד עם זאת, עבר נצח מאז שצפיתי בסרט.
מסכימה עם מורין לגבי run lola run, ואולי גם קלרה הקדושה שבדומה לשני הסרטים למעלה, כן מציג את הנסיונות של בנות להשתלב בקצוות אבל איכשהו מרגיש לי תמיד סיפור שהוא במהותו לא נשי, גם בו הנשים הן יותר סמלים- קלרה, הילדה המורדת, אמא של קלרה, אמא של הילד השני, השדרנית המוזרה.
אני הולך לסכן עכשיו את גבריותי
אבל סו בי איט. האתגר שזרקתי לך אתגר גם אותי, ואחרי מחשבות עמוקות נזכרתי בסרט שאולי (תגידי את) מתמקד בחוויה נשית. אני מודע לזה שהוא נכנס לקטגוריה הבזויה "קומדיה רומנטית" ובטח שהוא לא ראוי לעשירייה הראשונה, אבל אם במקרה אני מזפזפ ונופל על "דלתות מסתובבות", אני נתקע איתו עד הסוף :)
גם אני אוהבת אותו, אפילו שהוא מאוד מושמץ
וגם אני נתקעתי מולו כמה פעמים לאורך השנים, כולל מתישהו בשנים האחרונות. אבל אני לא בטוח עד כמה הוא מתאר חוויה נשית, הכל די פלקטי. מניחה שזו הסיבה שהוא מושמץ
קורא להכיל בשנה הבאה פילוח אתני, דתי, פוליטי, מיני, וכן הצבע המועדף לגרביים.
(ל"ת)
למה התכוונתי כשאמרתי חוויה גברית
כמה אנשים הגיבו שזה מושג קצת מעורפל, ואני מקבלת, אז אנסה להסביר למה התכוונתי:
סרטים שעוסקים ברגשות של גברים, בחוויות משותפות של גברים, ובהתאמה, סרטים שגברים מתחברים אליהם ברמה הרגשית, או מרגישים הזדהות, יותר מאשר נשים, לצורך העניין*.
סרטים העוסקים בנושאים כמו: ציפיות של החברה מגברים (להיות חזק, מוביל, אחראי…) לחצים שגברים נתונים להם, פחד מאבדן היכולת לפרנס, הקשר בין עבודה ותחושת המשמעות; הצורך להגן על המשפחה, על בת הזוג, ומאידך קשיים מול בת הזוג, פחד מבגידה או מעזיבה של בת הזוג; חוויות משותפות עם גברים אחרים, גברים שיוצאים למסע יחד, גברים שנלחמים בקרב אחד לצד השני, התמודדות עם פוסט-טראומה; בדידות, דחייה, ציפיה מהחברה לא לבטא רגשות, ועוד. זה לא חייב להיות המאפיין היחיד של הסרט, אבל זה כן צריך להיות מהותי, ולא רק איזה פרט ברקע.
דוגמאות: "מועדון קרב", "צייד הצבאים", "אדם בעקבות גורלו", "מטען הכאב", "מיסטיק ריבר", "Boyz in the Hood", "דרכים צדדיות", "הזאב מוולסטריט"…
בהחלט אין הכוונה לכל סרט שבו הדמויות הראשיות הן גברים, או לכל סרט אקשן / גיבורי על / שוטרים וגנבים, שלרוב מקוטלגים "סרטים לגברים".
(*) לצורך העניין, כן, כי ברור שזו הכללה, והיא ניתנת רק למטרת ההסבר. ברור לי שלא כל הגברים יתחברו, ולחלופין שגם נשים יכולות להתחבר לסרטים כאלה (והי, הרבה פעמים אני אחת מהן. אבל גם הרבה פעמים אני מרגישה שהסרט לא לגמרי בשבילי, גם אם הוא סרט טוב).
אני מופתע מאוד ממיקומו הנמוך של 'טרומן' ברשימה
אם כי התחרות היא אכן קשה.
כמו כן, נראה שהשנים לא עשו חסד ל-'פורסט גאמפ'. אם היינו עורכים את המצעד הזה לפני 15 שנה, הוא ככה"נ היה זוכה.
בזכות הכתבה הזו ראיתי את "לפני הזריחה"
איזה סרט מקסים.
זה היה אמור להיות בביקורת של הטרילוגיה?
או שאזכור השם באקראי דחף אותך לראות את הסרט?
האזכור באקראי
חשבתי איזה סרטים לא ראיתי פה, את הרוב ראיתי וזה אחד היחידים שלא…
12 אנשים ראו את "כרוניקה של העלמות", ואשמח לשאול אותם
1. מה טוב בסרט הזה? איך אפשר לקשר את כל הסצנות הלא קשורות למראית עין האלה?
2. למה איראן וחברים שלה כל כך התעצבנו, החרימו את הסרט ואמרו שהוא סרט ציוני?
אני כתבתי עליו בקצרה
כאן. אני לא בטוח שזה עונה לחלוטין על 1, אבל זה מסביר מה אני מוצא בו.
לגבי 2: בגדול, יש מספר הנחות יסוד אנטי-ציוניות ש"כרוניקה" לא שותף להם ועל כן הוא עלול לעצבן את מי שרוצה להתעצבן (נגיד, שיתוף פעולה כללי עם ישראלים בהפקת ויצירת הסרט).
תודה רבה, אקרא :)
(ל"ת)