אקסטזי

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 18 בינואר 2001Posted in: ביקורות

במקור: Human Traffic
תסריט ובימוי: ג'סטין קריגן
מבוסס על שירה של להקת
בנזין
שחקנים: ג'ון סים, לוריין
פינקינגטון, דני דאייר,
ניקולה ריינולדס

לידיעת הציבור: ביום שישי הבא יופיע במועדון "שאקלקה" באלנבי די-ג'יי דראקו, עם ג'אנגל ורייב שחבל על הזמן. ב"פיקסל" יופיע די ג'יי טריגר עם סט ההיי-טראנס המפורסם שלו, ב"מהרג'ה" תהיה אלה גוטמן, ובקולנוע הוד יוקרן "אקסטזי".

בינינו, לשאקלקה אין סיכוי שאני אגיע, כי אין לי תקציב בשביל זה. "פיקסל" כבר כל כך אאוט, אני לא יודע למה הם לא מבינים את זה ופשוט סוגרים את הבאסטה. לא יודע מי עוד הולך לשם. היי-טראנס אני לא אוהב (אני יותר בעניין של רייב-טראנס) ואת "מהרג'ה" אני מחרים כי שמעתי שהסלקטורים שם לא נותנים ליוצאי עדות המזרח להכנס. אז נשאר לי "אקסטזי". וזה דוקא מתאים. כי למה לי לרקוד, לקחת סמים קלים ולהתפנן שחבל על הזמן, כשאני יכול לשבת בנוחות, לאכול פופקורן ולראות אנשים אחרים שרוקדים, לוקחים סמים קלים ומתפננים שחבל על הזמן, שלא להזכיר פצצות לגבות וג'ויסטיק אינטגרלי.

כמובן, הקוראים הערניים כבר יודעים שאני מבלף, לפי כמה סימנים ברורים: השתמשתי במילה "להתפנן" שהיא ביטוי ארכאי שלא נשמע ברחובות תל אביב מאז 94', והזכרתי רייב-טראנס, כאשר לכל בר-דעת ברור שרייב-טראנס הוא אאוט טוטאלי מאז יום חמישי שעבר. וגם המילה "אאוט" כבר לגמרי, אה, אאוט? כלומר, אני מתכוון, פאסה.

טוב, טוב, תפסתם אותי. בכלל לא שקלתי ללכת ל"שאקלקה". אני לא נוהג ללכת למקומות שבהם אני צריך להתחנף לאלקטורים כדי להכנס. סלקטורים, אני מתכוון. לקח לי הרבה זמן לזהות את החפצים העגולים האלה שמופיעים בסרט (זה נראה בערך כמו לייזרדיסק מהסוג הישן, אבל שחור) ולרקוד ולקחת סמים קלים ולהשתגע שחבל על הזמן נשמע לי כמו דרך חיים די אומללה. אין לי שום דבר עקרוני נגד ריקוד או נגד סמים קלים, אבל אני עדיין לא מבין את הקטע של לקחת אקסטזי ולקפוץ לצלילי מוזיקה מפגרת. אה, אני מתכוון אלקטרונית. אם כבר, אז למה לא לקחת אקסטזי ולשמוע פרל ג'ם? או בטהובן? אומרים שבטהובן הוא רסיסים לריסים תחת ההשפעה הנכונה. בעצם, עזבו אתכם ממוזיקה: למה לא לקחת אקסטזי וללכת לראות סרט? הא? ניסיתם פעם לראות את "פארק היורה" תוך העצמת החוויות החושיות, או מה שזה לא יהיה שהכדורים האלה אמורים לעשות?

לא חשוב. בכל מקרה, לטובת קוראי "עין הדג" שלא מודעים לעניין, יש איזו אופנה בשנים האחרונות (קוראים לזה 'סצנה', למרות שאני תמיד חשבתי שסצנה זה דבר שמתחיל בקאט ונגמר בסצינה הבאה) של מסיבות כאלה שאנשים הולכים אליהן, ככל הידוע לי, כדי לקפוץ לצלילי מוזיקה מפגרת ולהיות מגניבים לאללה. אומרים, לא בדקתי, שבמסיבות האלה נהוג להשתמש בסמים קלים (כיצד תבדיל בין סמים קלים וקשים: מי שמשתמש בסמים קשים הוא נרקומן. מי שמשתמש בסמים קלים הוא שאקל).

"אקסטזי" (תרגום חופשי במיוחד של Human Traffic) הוא סרט על סצינת המסיבות והסמים בקארדיף, עיר שהיא הרי בדיוק כמו תל אביב, רק אחרת. הסרט מבוסס בחופשיות על שירה של להקת בנזין, "יום שישי, את יודעת". הוא מקריץ לנו חמישה אנשים שלכולם יש שמות קליטים בעלי ארבע אותיות או פחות, מובטלים או תקועים בעבודות חדגוניות משעממות (כמאמר השיר: "אין לי כח לקום/אין לי חשק לכלום") וחיים בשביל סוף השבוע, אותו הם מעבירים במסיבות, תחת השפעת מיני כדורים (כמאמר השיר: "אוווו-ווווה"). יש להם בעיות קטנות שנפתרות, או שלא, עד סוף הסרט. הם לא ממש חשובים ולא קורה להם שום דבר ממש מעניין. שלא תהיה טעות: זה לא סרט תעודי, אבל זה סרט על "תרבות המועדונים" כמו שקוראים לה בתחקירים, ורק עליה. הסרט הוא אוסף של קטעים מהוויי הסצנה. מהיום, אם ישאלו אותי: אתה בקטע של מסיבות טראנס וכאלה? אני אגיד: לא, אבל ראיתי את הסרט.

"אקסטזי" נועד להיות המנון. זה היה צריך להיות הסרט שאנשי הסצנה יראו ויגידו – וואלה. ויבואו שוב. ויביאו חברים. ויקחו בוידאו. אז מה אם הסרט בריטי ואנחנו ישראלים – הרי גם "טריינספוטינג" נורא הצליח בארץ, הגיע לרמת מגניבות שלא נודעה כמוה, ונחשב להמנון של משהו, לא ברור לי של מה. אין לי מושג אם "אקסטזי" הצליח במשימתו זו, כיוון שכאמור, הסצנה זה לא אני, זה פופטיץ, ואת הסרט ראיתי בחיפה, עיר בלי סצנה, והייתי הצופה היחיד באולם, שזה תמיד נחמד, כי זה מאפשר לעבור את כל הכיסאות באולם אחד אחד כדי לבדוק איפה הסראונד נשמע הכי טוב, וגם לבדוק איך ההרגשה לראות סרט ממצב של שכיבה על הרצפה לפני המסך (מגניב).

איפה הייתי? אה, כן. אני לא יודע אם "אקסטזי" הצליח לייצג את הסצינה בארץ, אבל בתור מיצג אנתרופולוגי על הסצנה בוויילס הוא מעניין, ואפילו נחמד. הייתי ממליץ עליו דוקא לאנשים מבוגרים ואינטלקטואלים שרוצים להכיר תרבות אחרת. למה סרטים על עולמם של הכושים בהארלם או של העבדים בדרום טאיוואן מוצגים במוזאונים, וסרטים על הסצינה בוויילס לא? אנטישמים כולם.

כדי לייצג את הסצנה בצורה נאמנה למציאות, הסרט טורח להציג לא רק את הצדדים החיוביים של העניין הזה עם הסמים אלא גם את הצדדים הפחות נחמדים שלו. לא צריך לדאוג, אף אחד לא מת בסרט, פה זה לא "טריינספוטינג", אבל הצד הרפואי המדאיג של העניין מוצג על ידי רופא מאיים שנותן הרצאה מפחידה על השלכות האקסטזי בסגנון תשדירי הרשות למלחמה בסמים. "האקסטזי", כך הוא אומר, "מנקב את הקיר שבין המודע לתת מודע". לא נכון! אז זה מה שאקסטזי עושה? את זה אני עושה מהרגע שנולדתי, ונהנה מאוד. מצד שני, בצבא באמת כולם חשבו שאני מסומם, רק משום שנהגתי לעשות תנועות משונות ולשים דברים על הראש אם בא לי. אולי פשוט נפלתי לתוך סיר של אקסטזי כשהייתי קטן, או משהו? גם הסרט עושה את אותו הדבר. מנקב את הקיר, זאת אומרת. הסרט עובר בחופשיות בין המציאות לפנטזיות של כל אחת מהדמויות, בלי לטרוח להגיד לצופים "עכשיו זה לא באמת. עכשיו זה רק מה שהוא מדמיין". לא לגמרי מקורי, אבל ככה אני אוהב את זה, תמשיכו ככה, כן יהי רצון.

מה שלא אמין בסרט הוא שחמשת הגיבורים, כמו שאמרתי, הם מאוד נחמדים, שנונים למדי ואף אחד מהם לא מטומטם. איפה ראיתם חמישה חובבי טראנס ואקסטזי בלי אף מטומטם אחד? אני לא אומר שכל מי שאוהב טראנס הוא מטומטם, אבל אם תיקחו דגימה אקראית, בהשגחת הפרופ' מינה צמח, של חובבי טראנס ושל חובבי כל מוזיקה אחרת תמצאו יותר מטומטמים בין חובבי הטראנס, אני כמעט בטוח. ואלה בסרט, ממשיכים להיות שנונים ונחמדים גם כשהם זרוקים לגמרי על כל הראש. לא, לא זרוקים. שפוכים. מעוכים. מה המילה לזה? לא חשוב. פצצות לגבות, בכל מקרה. אולי זה כי הם בריטים. זה ידוע שבריטים הם שנונים יותר מכולם, אפילו אם הם לוקחים אקסטזי קודם. או אולי הם פשוט עושים סרטים טובים יותר, הבריטים. למה בארץ אף אחד עוד לא עשה סרט כזה? זה לא שהיו פעלולים או משהו. אולי זה בגלל שאנשי הסצנה (בארץ, אני מתכוון) עסוקים מדי בלהיות בתוך הסצנה במקום לעשות סרטים פצצות לגבות ריסים לכיסים. הכל פוליטיקה, אני אומר לכם.

איפה הייתי? אה, "אקסטזי". דווקא סרט לא רע.

תגיות: