השדים של קוואג'ירי

אמרו פעם על הבמאי יושיקאי
קוואג'ירי שהוא הבמאי שנתן
לאנימה את הדימוי הפופולארי
שלה במערב, לטוב ולרע. בעיקר
לרע. קוואג'ירי מביים סרטים
מטונפים, וההרגשה של מי שצפו
בהם, עם תחילת כותרות הסיום היא הרגשה מטונפת. זה לא מופרך מדי להניח שמי ראה סרט של קוואג'ירי ירוץ בתום הצפייה אל המקלחת כדי לשטוף מעליו את הזוהמה. קוואג'ירי הוא מסוג הבמאים שגורמים לפול וורהובן, למשל, או לאוליבר סטון, להיראות כמו מועמדים אידיאליים לפרס נובל לשלום – לידו, הם נראים כמו במאים צמחוניים ואוהבי אדם.

ובכל זאת, כשצופים בסרטים שלו, אי אפשר להוריד את העיניים מהמסך. הסגנון שבו הוא מביים ומעצב את הסרטים שלו – אקשן קיצבי ומסחרר, דמויות ריאליסטיות, סביבת פנטסיה עשירה בפרטים וארוטיקה מסוגננת – הפכו אותו לאחד מבמאי האנימה המוכרים והמתורגמים ביותר מחוץ ליפאן: כמעט כל הסרטים שלו ניתנים להשגה גם בעולם המערבי.

קוואג'ירי העריץ בילדותו מערבונים וסרטי מד"ב מערביים, וגם את סרטי הסמוראים של אקירה קורסוואה. עם סיום לימודיו בתיכון הוא רצה לעבוד כאומן קומיקס, אבל חשש שכשרון הציור שלו אינו מספיק לשם כך, ולכן החליט להיכנס לעבודה בתעשיית האנימה בתקווה שהדבר יעזור לו לשפר את טכניקת הרישום שלו.

ב-1984 הוא קיבל את עבודת הבימוי הראשונה שלו – סרט אנימציה על פי סדרת ספרי המד"ב הקלאסית של אי. אי. "דוק" סמית' – 'Lensman'. הסרט התרחש בעתיד בו עומד היקום כולו בפני השתלטות של גזע חייזרים מרושע – הבוסקונים. בעזרת נשק מיוחד שניתן להם, העדשה, יוצאת קבוצה קטנה של לוחמים מגזעים שונים ("העדשאים") לעצור את הבוסקונים.

הסרט התהדר באחד התסריטים המחונטרשים ביותר בהיסטוריה (והצליח להרגיז את חובבי הספרים המקוריים, שטענו שהדמיון בין הספרים לסרט קלוש עד לא-קיים) וקוואג'ירי עצמו מתייחס לסרט הזה היום, 17 שנה אחרי, במבוכה מסויימת. למרות זאת, אין ספק שהסרט הזה הדגים בפעם הראשונה את הכישורים שלו כבמאי, בעיקר בבימוי חד של סצינות האקשן וביכולת להעביר תחושה של שהות בעולמות זרים. הסרט גם היה אחד מהראשונים ביפאן שעשו שימוש באנימציית מחשב (אם כי הגרפיקה הממוחשבת שבה נעשה שימוש בסרט נראית היום פרימיטיבית ולא משכנעת), אבל בשנים שלאחר מכן קוואג'ירי עצמו העדיף להשתמש במחשבים כמה שפחות ("אני חושב שהם הופכים למטרה יותר מאשר אמצעי" הוא אמר לפני כשנה בראיון). בעקבות הסרט נוצרה גם סדרת טלוויזיה קצרת ימים, שחלקם קובצו ל-"סרט" נוסף בשם 'Power of the Lens'. שני הסרטים שודרו מספר פעמים בטלוויזיה החינוכית.

לאחר Lensman, ב-1988, הצטרף קוואג'ירי לקבוצת במאים בשם Studio Madhouse שעסקה, בין השאר, בעיבוד נמרץ של ספריו של סופר הפנטסיה-אימה היפאני הידיוקי קיקוצ'י לסרטי אנימציה. הפרוייקט הראשון שקוואג'ירי לקח על עצמו היה העיבוד לספר 'Demon City Shinjuku'. הסרט התרחש בטוקיו, שסובלת, בעקבות רעידת אדמה, מפלישה המונית של שדים. נערה בשם סייאקה ראמה, שאביה אבד בתוך עיר השדים, מגייסת צעיר בשם קיויה כדי לנסות לחלץ אותו. אוירת האימה המרשימה שקוואג'ירי הצליח ליצור בסרט (שבאה, לטענת כמה מבקרים, על חשבון דברים אחרים, כמו דמויות וסיפור) הפכה אותו למועמד אידיאלי, שנה לאחר מכן, לביים עיבוד לספר אחר של קיקוצ'י – 'Wicked City'. כאן הראה קוואג'ירי בפעם הראשונה את התכונה הבולטת שלו כבמאי: הוא פשוט לא יודע מתי ללחוץ על הברקס.

סיפור העלילה: כדור הארץ מצוי תחת פלישה של יצורים דמויי שדים מעולם מקביל. חוזה הפסקת אש לא יציב נחתם בין שני הצדדים. תוקפו של החוזה עומד לפוג, ושני סוכנים – טאקי בן האנוש, ומאקי השֵדה, נשלחים להגן על המתווך מצד כדור הארץ לשיחות על חידוש החוזה.

אבל התיאור הזה לא מתאר כל כך טוב את מה שהולך בסרט. הנה תיאור קצת יותר מדוייק:
רצח ברוטאלי, אונס, הרס סביבתי המוני, עוד רצח ברוטאלי, קצת איברים מרוטשים, עוד פעם אונס עוד פעמיים רצח ברוטאלי, עוד אונס, וכן הלאה, במשך 90 דקות. כאמור – סרט מטונף של במאי מטונף, אבל זה גם סרט מדהים. לא רק בהפגנת הדמיון המרשימה בעיצוב השדים ובסצינות הפעולה הסוחפות, אלא גם בשימוש היפהפה בצבעים כהים, שהפך מאז לסימן ההיכר של קוואג'ירי. בקיצור, לכל חובב מד"ב/פנטסיה רציני, בהנחה שהוא מעל גיל 17, 'Wicked City' הוא בגדר צפייה חובה – למרות שהוא שופע שנאת נשים בפרט ובני אדם בכלל. זה הסרט המכוער הכי יפה שתראו כל חייכם.

הבמאי ההונג-קונגי צואי הארק ("סיפור רפאים סיני") ביים מספר שנים לאחר מכן גרסא מצולמת של 'Wicked City', שהנמיכה את רמת הברוטליות והדגישה את הרומנטיקה בסיפור. כן, כן, יש שם גם רומנטיקה, אם תחפרו מספיק עמוק בתוך הרפש, תמצאו אותה.

הפרוייקט הבא של קוואג'ירי באותה שנה היה סדרת OAV (סדרת אנימציה שמופצת ישירות לוידאו) קצרת ימים (בת שני פרקים בלבד) בשם 'Goku Midnight Eye'. הסדרה הציגה סיפור הרפתקאות דבילי אבל סוחף על בלש פרטי בשם גוקו, בעל עין ביונית המסוגלת להתחבר לכל מאגרי המידע הממוחשבים על פני כדור הארץ. קוואג'ירי מיתן את עצמו קצת בסדרה הזאת, ולמרות שגם כאן לא חסרים אלימות ודמויות נשיות שיצאו ישר מתוך הפנטסיות של ילדים מחוצ'קנים בני 16, הדגש היה פחות על הברוטליות ויותר על הבידור. הסדרה משעשעת מאוד, אבל לא תמיד בכוון: הניסיון של קוואג'ירי להזריק את האווירה הרצינית בדרך כלל של סרטיו לסיפור כל כך אווילי הופכת לפעמים את הסדרה לקומדיה שלא במתכוון, אבל בכל זאת ישנה הרגשה שקוואג'ירי לא ניסה לעשות פה שום דבר פרט לאקשן מהנה נטו.

הניסיון הזה המשיך שנתיים מאוחר יותר בסדרת OAV נוספת בשם 'Cyber City Oedo 808', מעין 'תיקים באפילה' עתידנית עם קריצות לכיוון סיפורי ההפתקאות היפאניים והסיניים הקלאסיים. הסדרה התרחשה בכרך עתידני בשם סייבר סיטי, שבו מגוייסים שלושה פושעים מסוכנים (אחד רוצח המונים, שני פורץ מחשבים גאון, שלישי קוקסינל) להילחם בפשע בתמורה להפחתת זמן המאסר שלהם. 'Cyber City' היא סדרת מדע בדיוני אינטלגנטית ומהנה, עדינה וידידותית לצופה לעומת האפוסים האחרים של קוואג'ירי, שסחטה מהמבקרים והצופים קריאות התפעלות ותהייה למה יש רק שלושה פרקים (קוואג'ירי: "אני משתעמם מלעבוד יותר מדי זמן על אותו פרוייקט"). אם אתם חדשים לאנימה ומחפשים מקום טוב להתחיל בו, הסדרה הזאת (שיצאה לא מזמן על DVD) היא קרש קפיצה לא רע בכלל.

המבקרים והצופים המשיכו להריע לקוואג'ירי שנתיים לאחר מכן כשיצא הסרט 'Ninja Scroll', בלי ספק סרטו הטוב ביותר של קוואג'ירי, ואחד מסרטי האנימה הטובים ביותר שנעשו אי פעם.

אבל התרועות האלו נפסקו עם סרטו הבא של קוואג'ירי, 'Biohunter', סיפורם של שני ביולוגים שמנסים להציל את האנושות מוירוס קטלני שהופך בני אדם למפלצות. למרות שהבימוי של קוואג'ירי היה חלק ומלוטש כתמיד, המבקרים טענו שהוא מתחיל למחזר את השטיקים של עצמו לעייפה.

עד כמה הם צדקו נוכל לראות בעצמנו כשיצא הסרט 'Vampire Hunter D', עיבוד נוסף לספר של קיקוצ'י (שכבר זכה לגרסא קולנועית קודמת ב-1985) אותו ביים קוואג'ירי בשנה האחרונה. עד שהוא יגיע אלינו, אני ממליץ בחום על צפייה ב-'Ninja Scroll' שיוקרן בכנס הפנטזיה Fantasy.Con בפסח.