רד פלאנט

מאת
איתי שלמקוביץ
– פורסם ב 26 באפריל 2001Posted in: ביקורות

במקור: Red Planet
תסריט: צ'אק פארר
במאי: אנתוני הופמן
שחקנים: ואל קילמר, קארי-אן
מוס, בנג'מין בראט, טום סייזמור,
סימון בייקר, טראנס סטמפ

מהתסריטאי שהביא לכם יצירות מופת כמו 'חתיכה דוקרנית', ומהבמאי שלא הביא לכם כלום (האם זה אנטיסמאח?) מגיע סרט המאדים השני של השנה שעברה (אחרי 'המשימה: מאדים'). זהו הסרט שיענה לכם על שאלות הרות גורל, כמו מה לא כדאי לומר לרובוט קטלני, למה כן כדאי שעל החללית שלך תישאר האישה היחידה בצוות, והאם רד פלאנט הוא מקום הולדתו של רד פיש.

במשך שנים רבות נערך בנאס"א מחקר בנושא יתרונותיהן של נשים בטיסות חלל. בא הסרט הזה ומוכיח: לנשים יש 3 יתרונות בטיסת חלל:
1. הן יכולות להיכנס לרומן עם חבר צוות שרמנטי ("השרת", ללא ספק הכינוי הכי מוזר בחלל מאז "באז") במהלך טיסה של חצי שנה.
2. הן יכולות ללבוש גופייה בחללית (ולכן הן חייבות להישאר על החללית, במקום לרדת לפני השטח ולהיתקע כל הסרט בחליפת חלל).
3. הן יכולות לעשות מקלחות עם מחיצה שקופה למחצה, כך שיראו להן את הגזרה, וכדי שאותו שרת יוכל בטעות לראות אותן ערומות ויווצר קונפליקט רומנטי (כנראה שאי אפשר לפתח קונפליקטים רומנטיים סתם כך בגלל שאותה בחורה תקועה במשך חצי שנה עם חמישה גברים).

הסרט מתחיל במונולוג. מונולוג של קארי-אן. הבחורה מהמטריקס יכולה לקרוא מונולוג של חמש דקות! טוב, אם נותנים לה תפקיד של חללאית והמפקדת, כנראה שיש לה קצת שכל, על פי התסריט לפחות… תוך כדי המונולוג מגיעים הקרדיטים, אנימציית מחשב מד"בית שגרתית אך מרהיבה (בשנת 2025 כדור הארץ על הקאנטים. שולחים אצות למאדים כדי שיחמצנו את האויר. שנת 2057. האצות מפסיקות לחמצן. שולחים משלחת לראות מה קרה), ומונולוג של קארי-אן מוס. אתם תקראו לה המפקדת, והיא… תשאל מה אתם רוצים.

וכאן מתחיל הסרט. אנשים מגיעים למאדים, ספינה מתקלקלת, גברים נוחתים ומנסים לחזור (תוך כדי מאבק ברובוטים משוגעים, בחרקים נפיצים ובעובדה שאין להם חמצן) ואישה נשארת ומנסה לתקן את הספינה (מזל שאין שם פנצ'רים). כל זאת תוך כדי חיפוש תשובה לשאלה הבסיסית של המשימה – להיכן נעלם כל החמצן של מאדים, מאיפה הוא חזר, ומי לכל הרוחות אכל להם את האוהל.

סרטי משלחת לחלל עושים עבודה קלה למלהקים: יש בסרט בדיוק שש דמויות חיות, ושלוש שלא. שלוש הדמויות הלא-חיות הן רובוט רצחני, מרכז הבקרה של נאס"א והמחשב של החללית, מחשב כל-כך חכם שהוא יכול להעיר לטייסת על שטויות שהיא עושה, אבל חייב שיגידו לו מה לעשות. אה כן, ולקבל ח"ח מדי פעם. בין הדמויות האנושיות יש את קארי-אן, שקל לזהות אותה כי היא היחידה שם עם סצנת עירום, יש אסטרונאוט זקן, ויש עוד ארבעה אסטרונאוטים שנראים בדיוק, אבל בדיוק אותו הדבר (בעיקר בחליפת חלל), עד שצריך ממש להתאמץ בשביל לדעת מי מהם הוא ואל קילמר. ובינינו, בשבילו אין טעם להתאמץ.

המראה החיצוני של הסרט מרשים. החללית נראית כמו משהו שיכול לטוס למאדים. חליפות החלל גמישות ומגניבות, ולוחות התצוגה הגמישים מגניבים עוד יותר. הרובוט הקטלני הוא הגמיש מכולם (ולכן, הכי מגניב). גם האנימציה הממוחשבת נהדרת, עוצרת נשימה ממש, במיוחד סצינת הנחיתה. בסך הכול המראה החיצוני של הסרט מהוקצע למשעי.

זה לא שאין חורים בתסריט. רכבי חלל בני חמישים שמספקים חלקי חילוף (לא לדבר על כך שאנשים יודעים מה לעשות אתם, מקצוענים ככל שיהיו) הוא חור אחד. עצם העובדה שיש חמצן על המאדים, בעוד שהמשלחת נשלחה במקור מכיוון שהוא נעלם, היא חור נוסף. ומה עושה התפרצות סולרית 300,000,000 ק"מ מהשמש? הסברים פסאודו-מדעיים סבירים ושמירה על חוקי הפיזיקה נותנים לסרט קורטוב של אמינות (רק תסבירו לי שוב איך אנשים נעים על מאדים בדיוק באותה צורה כמו על כדור הארץ? אין שם קצת פחות מדי גרביטציה?). ויש המון טכנובבל ור"ת. ולא שאין קלישאות בסרט, אבל רק לומר אותן יהיה ספוילר. ניחוש אחד מי לא יכול למות.

'המשימה: מאדים', הסרט האחר על מאדים שהוליווד הוציאה בשנה שעברה, הכיל קאדר נרחב של שחקנים, במאי אומנותי וסיפור עם שאיפות, מה שגרם לסרט להיות ארוך, דביק ולא אמין. 'רד פלאנט' הוא לסרט ההוא מה ש'ארמגדון' היה ל'פגיעה קטלנית'. כאן יש סרט אקשן, מד"בי, שלוקח את עצמו ברצינות אבל לא מוגזמת, פילוסופי הרבה פחות מ'המשימה: מאדים' ולכן מהנה יותר. אם חיפשתם עומק – קחו את 2001. אבל בתור סרט מד"ב שלא מזלזל בצופה, זהו סרט מהנה. הסיכוי שלו להגיע לקולנוע בארץ הוא די נמוך (עקב מיעוט הכנסות בארה"ב), אבל אין סיבה שלא לקחת אותו בוידאו/DVD, זו דרך נחמדה להעביר 100 דקות.

ונסיים בציטוט מפי קארי-אן, שיעזור לאילו מכם שנתקעים על חללית משותקת:
"כל השיטות להתניע את המבערים נכשלו. כולל להרביץ לקונסולה".

תגיות: