במקור: Tomb Raider
במאי: סיימון ווסט
תסריט: מייק וורב, מייקל
קולרי, סיימון ווסט, ועוד
שחקנים: אנג'לינה ג'ולי,
ג'ון ווייט, איאן גלן, נוח טיילור
אני מאוהב.
כן, ראיתי את האשה המושלמת.
בנעורי, הייתי מאוהב ב"סגניתו האמיצה תמר". מאז,
מה לעשות, בחורות בצמה עושות לי את זה. רצוי גם מכנסי חאקי קצרים, וסנדלים, אבל בעיקר צמה. חשבתי שנערות שכאלו אפסו מהעולם, עד שפגשתי את לארה יקירתי.
בעבר, לארה ואני היינו מאוד קרובים. אני והיא – אחד היינו.
מבין חמשת משחקי המחשב שיצאו, שיחקתי בעיקר בראשון. האחרים? מלכודות שונות, מפלצות שונות, מבוכים שונים. אותה לארה קרופט. האמת, נמאס לי ממנה. כלומר, משחק שלם, כל שאני עושה הוא לצפות בגבה וישבנה כאשר היא רצה ממקום למקום. היא לא טרחה, כמעט, להעצר ולהראות לי את זיו פניה – מנוע המשחק היה מבוסס על מבט מאחור. היא לא התפתחה במרוצת המשחקים, ונשארה דמות דו-מימדית.
עד עכשיו.
אל תטעו בה, בבקשה. לארה קרופט אינה רק רגליים ארוכות, שפתיים עתירות קולגן, או בלוטות קדמיות אשר מנהלות דיון מתמשך עם כוח המשיכה, ויוצאות כאשר ידן על העליונה. לארה קרופט היא הרבה יותר מזה. לארה היא נבונה, משכילה, מבריקה, ועתירת חוש הומור. בנוסף לפסגותיה הרבות, יש לה גם עומק ("אתה יודע איזה יום היום? היום ה15-. ה15- אף פעם אינו יום טוב."). ויותר חשוב, אולי, מכל אלה – יש לה כסף. הרבה כסף.
פלא שאני שוב מאוהב?
לארה היא הדוגמה המושלמת למה שחסר היום בעולמנו, למה שחסר בקולנוע. אשה חזקה ועומדת בפני עצמה, שמרביצה לכולם. היא יודעת יותר מכולם, היא יותר חכמה מכולם, והיא יותר חזקה מכולם. היא גם רוכבת על אופנוע (בלי סירה ובלי גלגלי עזר). והיא יודעת לצטט שירה . בדיוק האשה בשבילי.
למרות שאביה המנוח הוריש לה כסף רב, לארה לא נשארת בבית, אלא יוצאת לעבוד, כמצופה מאשה מודרנית של ראשית המאה העשרים ואחת. היא יוצאת לבזוז קברים, ושאר חורבות מלאות ענתיקות-פלא, סכנות ומלכודות. בניגוד לעמיתה הותיק, אינדיאנה, היא לא עושה את זה בשביל המדע. היא עושה זאת למען התהילה, ובשביל האקשן.
חוץ מזה, אינדיאנה סתם חנון פחדן. הליידי קרופט, בנוסף לכל מעלותיה, לא יודעת פחד. חרף כל האויבים מולם היא ניצבת, היא לא תאבד לרגע את קור רוחה, והחיוך המסתורי האוחז בשפתיה לא יעלם. מעין גרסה נשית של ג'יימס בונד, כשעוד היה צעיר.
אשה כמו לארה קרופט מקומה באגדות, ושם אכן פגשתי אותה שוב. וכפי שלא מחפשים הגיון באגדות ("למה מה פתאום החתול ההוא נעל מגפיים? וטרף את הענק?"), אל תחפשו יותר מדי הגיון בתסריט של 'טומב ריידר'. חפשו הנאה טהורה. זה לפחות, מה שאני מצאתי שם.
יש איזה משולש המעניק כוחות קסמים למחזיק בו, ושעון שפעם גרם לעיר עתיקה להחרב (מישהו אמר אטלנטיס? לא? כנראה שיש זכויות יוצרים על השם). כמובן שכולם מחפשים אותו. בעיקר הארגון החשאי המסתורי, האילומינטי (הם כמו הטמפלרים, אבל מסתוריים יותר). גם לארה רוצה אותו, כי אבא'לה שלה אמר לה שהיא צריכה, לפני שנעלם. כן, עקב מערכת היחסים שלה עם אביה הבחורה רודפת אחר משולש פלאים. אם הייתי ברונו באטלהיים (או זיגמונד פרויד קשישא), הייתי מסיק מסקנות משעשעות מהענין.
בדרך אל המשולש, ליידי קרופט לא נחה לרגע. היא נלחמת ברובוטים מפלצתיים, מפלצות אבן, וסתם אנשים רעים שמנסים לפגוע בה. לפגוע בלארה שלנו? לא יעלה על הדעת – ואכן, בכל אותם קרבות והרפתקאות היא זוכה ללא יותר משריטה אחת על הזרוע, וגם השריטה הזאת נעלמת כבאורח פלא לאחר שתיית שיקוי טיבטי. כמו באגדות. במציאות, הציבור בימינו שותה שיקויים טיבטים רק כדי לעשות דיאטה.
ככל משחק מחשב טוב, גם הסרט הזה סובל מ"תסמונת הקווסט". כולם יודעים יותר מלארה, כולם שומרים ממנה סודות, וכולם תמיד נמצאים בדיוק במקום הנכון כדי להעניק לה את הרמז המכריע. כל כך הרבה ארועים בסרט נראים כמעין דאוס-אקס-משינה, שלאותו האל לעולם לא ניתן מספיק זמן לחזור אל תוך המכונה, לפני שהוא נקרא שוב לצאת.
קרופט, כאמור, שאלה לצורך סרט זה את גופה של אנג'לינה ג'ולי (ג'ולי יש להגות במילעיל, בבקשה), והגברת ג'ולי, כשמה כן היא, 'מלאך יפה'. דומני שזוהי הפעם הראשונה בה אני נהנה מכל רגע של צפייה בדמותה של אנג'לינה על המסך. למען האמת, קשה לי לשפוט את מכלול עבודה של הגברת ג'ולי, מאחר ומאוד לא אהבתי סרטים אחרים בהם הופיעה ('אספן העצמות', ו'נערה בהפרעה', אם אהיה ספציפי). אבל גם מבעד לענני אי-החיבה לאותם סרטים, עושה רושם שהגברת ג'ולי היא שחקנית לא רעה בכלל.
אבל למי אכפת מכישוריה כשחקנית? זה סרט אקשן!
וכשחקנית אקשן, הגברת ג'ולי מפליאה בנו בקסמיה, ובלבושה ההדוק. אותי התמיהה בחירתו של הבמאי לצייד אותה ברפידות חזה, על מנת להגדיל את הנפח. באמת סיימון, לא היה בזה צורך. מפליאה עוד יותר היא העובדה שהרפידות לא ממש מוקמו ולא הוסוו כהלכה. בבגדים צמודים כבגדיה של קרופט, הדברים האלו בולטים, תאמינו לי.
אבל הסרט מהנה, באמת. כפי שלארה שלנו לא נחה לרגע, וממשיכה מפעלול מרשים לפעלול מרשים אחר, גם אנחנו לא מספיקים להרגע, במשך כל ההרפתקה הנהדרת הזאת. בילוי נהדר ללילות הקיץ החמים.
(כן, כן, יש עוד כמה שחקנים בסרט. יש איזה באד-גאי לא רע עם מבטא צרפתי מזוייף, חנון בריטי טיפוסי (בליימי!), ובאטלר קולי עם שם של אשה. כל אלה נמצאים שם, אבל כשלארה קרופט שלי והפעלולים שלה רוקדים על המסך הגדול, לא נשאר יותר מדי מקום לדברים אחרים.)
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- האתר הרשמי של המשחק
- אנג'לינה ג'ולי – אתר מעריצים
- האתר לאשה השופעת
- ברונו באטלהיים
- ברונו באטלהיים – הספר
- חדשות האילומינטי
- תסמונת הקווסט
נגיד שאני עושה סרט.
נגיד שיש לי תקציב ענק כדי לצלם במקומות אקזוטיים. נגיד שאני בוחר לצלם בטאג' מאהל, כי זה, כידוע, אחד האתרים היפים בעולם. אני משתדל לצלם את הטאג' מכל זוית אפשרית, ולנצל את יופיו עד תומו. אני _לא_ – חוזר. אני _לא_ בונה תפאורת פלסטיק של מקדש גדול יותר, ומצלם אותה במקומו.
אנג'לינה ג'ולי, חוץ מזה שהיא שחקנית טובה, היא גם מועמדת רצינית לתואר האשה בעלת החזה הכי יפה בקולנוע. היא גויסה לתפקיד שלחזה יש בו תפקיד חשוב מאוד. למה, לעזאזל, היא צריכה את התוספות המלאכותיות הנוראיות האלה, שנראות כמו זוג אשכוליות בתוך שקית פלסטיק? מי צריך את זה? הרס לי את הסרט.
חוץ מזה, 'טומב ריידר' הוא סרט אקשן לא משהו.
שמעתי הרבה כינויים לשדיים אבל טרם שמעתי "טאג' מהאל".
אני בחיים יותר לא אסתכל
על הבניין הזה באותה צורה….
הי! הוא סותר את עצמו!
איך יתכן שגם "היא יודעת יותר מכולם", וגם "כולם יודעים יותר ממנה"?
הוא לא קורא את מה שהוא כותב?
האהבה מסמאת את עיני.
תראה, נודניק – היא -בעיקרון- יודעת יותר מכולם.
ספציפית, פה ושם, יש קושרי קשר שיודעים יותר ממנה. קושרי קשר לא רק נגדה ונגד האנושות, אלא גם כאלה שקושרים לטובתה.
עכשיו אתה מסופק, ניג'ז?
כן, תודה.
מילא להתווכח עם עצמך,
אבל לשאת את שמי לשווא?
פויה.
זה היה מהר....
ומוזר פתאום לראות פה ביקורת שמתייחסת להנאה (כמו שצריך!!)ולא לקטנוניות על פרטים (הרי הולכים לראות סרט כדי להנות, לא כדי לנתח את העלילה שלו לקיבינימט וסנן החוצה כל דבר קטן).
אז קודם כל חזק ואמץ על הביקורת.
רק דבר אחד הציק לי…
***למי אתה קורא חנון פחדן?***
אינדי לנצח!!!
וימותו הקנאים!
הו, לא קשה להיות קטנוני.
הבמאי הפר הרבה חוקים בסרט, כמו חוק כלים שלובים, החוק השני (שלישי?) של התרמודינמיקה, ועוד כמה.
אבל למי אכפת?!
בדיוק! העיקר שנהנית!
כל השאר זה שולי.
הו, לא קשה להיות קטנוני.
ואם בבאגים פיזיקליים עסקינן, האם שמתם לב כיצד הגבירה הנאוה מאיצה את הקורה בעודה עומדת עליה?
לא באנו להנות!
ממתי הולכים לסרט כדי להנות ממנו? כמו פולני טוב אתה צריך ללכת לסרט כדי לנתח כל פרט קטן כגדול, לדסקס את עיצוב הבית של הרשע, לבחון האם מזג האויר בסרט מתאים לעלילה, לדסקס את מחלפות הכוכבנים, להעביר ביקורת על הבמאי, התסריטאי, נערת המים וזה שאחראי על הבום ובכלל להביע חוסר שביעות רצון מפרטים רבים ככל היותר(כי אתה היית עושה את זה הרבה יותר טוב). מכל מקום, מה לזה ולהנאה. הנאות חפש לך בבתי בושת. הא.
או במלים אחרות:
כבו את המוח שלכם. אם פרטים מסויימים בסרט עשויים לא נכון בצורה בולטת ודוחה – סתמו את הפה. אם אתם לא נהנים – תעשו את עצמכם שכן. והכי חשוב: אם יש לכם משהו רע להגיד לגבי הסרט – אל תגידו אותו בעין הדג, כי הרי האתר נועד רק להודעות "ואלא, אכלה של סרת.!!".
או במלים אחרות:
"אם יש לכם משהו רע להגיד על הסרט, אל תגידו זאת בתגובה לביקורת שלי."
האמת היא שעל העובדות כולם מסכימים. קרוב לאפס עלילה, פעלולים \סבירים ואקשן טוב.
ההבדלים בדעות הם החשיבות שכל אחד מייחס לגורמים השונים בהקשר לסרט זה.
זהו. בדיוק.
אני לא מבינה מה הטעם בהתחסדויות ובהמנעות מביקורת. ביקורת זה דבר נהדר. אין טעם לעצום עיניים. אם קברניטי הסרט טעו טעות מרה בריפודיות-יתר של החזה של אנג'לינה ג'ולי, הרי שעין הדג הוא הכר לשטיחת טענות אלו ואחרות. הרי ברור שבפעם הבאה שמר סיימון ווסט ישקול לסייע לתכונות הטבעיות של השחקניות שלו, הוא יזכור את מילותיו המושחזות של קיפוד ויהרהר בכך בשנית. זו לא קטנוניות, זו דרך נוספת להנות מסרטים אחרי שסיימת לצפות בהם ואני בהחלט שמחה להיווכח שאני לא היחידה!
אוקיי. ברצינות לרגע.
אם משהו באמת הפריע למישהו (בין אם זה הריפוד בחזיה בסרט הזה, או חורים בעלילה בסרט אחר)- את אומרת שאין טעם לדבר על זה, כי ממילא הבמאי לא שומע? לא הבנתי את ההיגיון. הרי זה אתר של ביקורות סרטים ודיונים על סרטים. מדברים על הנקודות הטובות והרעות של הסרט.
ואם שום דבר, באף סרט, לא מפריע לך עד כדי כך שאת לא יכולה להתעלם מזה… מה אגיד לך, יש לך מזל.
אוקיי. ברצינות לרגע ולאט לאט!!
כלל הנראה דעותיי היו מאוד לא ברורות (שוב הציניות הארורה הזאת…..) ולכן נעבור על זה שוב והפעם לאט.
המשפט הראשון שלי היה "אני לא מבינה מה הטעם בהמנעות מביקורת"= אני אוהבת להעביר ביקורת על סרטים.
משהו רע להגיד על סרטים? יש לי ארנסל-דעות מוצק ונרחב אפילו על הפרטים השוליים ביותר בסרט (לא שצמד עופריה של אנג'לינה ג'ולי הוא שולי). גם בסרטים החביבים עליי ביותר אני מוצאת סיבות למקצה שיפורים. תגובתי הצינית הופנתה לאמביאוס שאמר "הרי הולכים לסרט כדי להנות, לא כדי לנתח את העלילה שלו לקיבינימט וסנן החוצה כל דבר". דעה זו עומדת בניגוד לדעתי, שהרי נהנים פעם אחת בסרט ופעם שנייה בניתוחו לפרטי פרטים. ולא, אין לי מזל, דברים רבים מדי מפריעים לי בסרטים רבים מדי, החל מהתאמת מזג האויר לעלילה, העלילה עצמה וכלה בביגוד השחקנים הראשיים. ביקורת שמתמצה רק ב"היה אחלה" או ב"חרא סרט" איננה ביקורת, אלא במקרה הטוב סתם עוד דעה שנזרקת ברקע.
אני לתומי חשבתי שתגובתך להודעתי באה לחזק את דבריי, אולם אני רואה שפירשו אותי בצורה ההפוכה. לא נורא.
עכשיו די עם הרצינות הזו.
האם אני טפשה?
או שהציניות שלך היתה מעבר להבנתו של האדם הסביר?
איזה כיף שאין מי שיקבע. :-)
קשה לקבוע
מבחן 'האדם הסביר' לענייני ציניות. אז אולי צריך בג"ץ בענין.
זה היה ב''שם הורד''.
המספר מתלונן שם שהנזיר ויליאם נהג להשתמש באירוניה בדבריו, אבל בניגוד לדוברים הוגנים יותר, הוא לא הכריז על כך מראש ולכן אי אפשר היה לדעת מתי הוא מדבר ברצינות ומתי באירוניה…
מקש הציניות לשלטון!
הו, לארה לא עובדת בשביל הכסף.
צריך להיות ה-Tagline של הסרט הבא.
האישה המושלמת
אכן- אין כמו לארה, אכן – אין כמו אנג'לינה, אבל למה היו חייבים לדחוס אותה לשמלה ולנעלי עקב בסוף??
בכל אופן, הקדשתי לזה קצת מחשבה והגעתי למסקנה שכל מה שחיפשו בסרט הזה זה את פונקציית ה save מהמשחק המקורי. אותה פונקציה קסומה שתאפשר לנו בחיים לחזור אחורה לשניה לפני שהגיבור נהרג ולשנות את מהלך עינינים.
ולסיכום אחלה סרט.
הביקורת שלי
מכיוון שזה לא ביקורת רשמית, אני לא מחוייבת למספר מילים מקסימלי, על כן אני יכולה לכתוב בצורה התמציתית האהובה עלי:
היה היתה ילדה קטנה ושמנה בשם לארה. לארה אהבה מאוד את אביה החוקר הנועז ונהגה לבלות עימו זמן איכות בהקראת מגילות עתיקות של כשפים מרושעים. בסופו של דבר אביה הלך לאיבוד ולארה הקטנה נותרה יתומה.
אך גנים של אומץ וגבורה לא יוותרו – השנים חלפו ולארה רזתה, מצצה הרבה, עשתה השתלות סיליקון ועל כן זכתה במשרה של גיבורה נועזת באגף מבצעים סודי.
היא חשבה שלנצח היא תוכל לקפץ באחוזתה בבגדים מינימלים, אך המציאות סברה אחרת. חברה נסתרת של פסאודו-מאפיונרים ביקשה להשתלט על העולם באמצעות תופעות טבע תמוהות וחפצים עתיקים.לארה האמיצה נשלחה למצוא את הקמעות המיועדים ולמנוע את מזימתם השפלה, ואולי אף להתאחד עם אביה מחדש.
וכך הבחורה העשויה ללא חת מקפצת לה במקדשים עתיקים ויורה בכל מה שזז. מדי פעם יש סצנות רוחניות של מקדשים בקמבודיה כדי להראות שיש עלילה.
יש היטענו "מי צריך עלילה כל עוד יש את אנג'לינה ג'ולי". אני טוענת "מי צריך את אנג'לינה ג'ולי". אמנם מדובר באישה חטובה למדי, אבל כל קשר בינה לבין כריזמה מקרי בהחלט. שלא לדבר על מבטא בריטי.
"אבל יש אקשן", יאמרו הבנים שנואשו להסביר לי שכוסית זו כוסית זו כוסית. ובכן, אפילו בדובוני אכפת לי יש יותר אקשן. נכון שאיזו מישהי עבת שפתיים יורה ביצירי מחשב ונשמעים מדי פעם כמה פיצוצים, אבל זה לא מעניין או מותח. סתם כואב לעיניים.
לסיכום: לראות "טומב ריידר" זה כמו לשחק משחק מחשב עם צ'יטים.
תראי...תשמעי....
בתור בחורות ניחנו בכושר לשערך את חיטובן והשווי הכללי של בחורות אחרות (בניגוד גמור לבחורים שיעידו של כל חבר שלהם שהוא "נראה טוב" גם אם בילדותו נהג להטיח את פניו בקירות עד כדי עיוות מקסימלי).
בכל אופן, אני נאלצת לחלוק על דעתך ולהודות בעובדות כמות שהן- אנג'לינה ג'ולי היא מה שטובי הידידים שלי יכנו "כוסית-על" ומעבר לכך, יש לה ט ו נ ו ת של כריזמה שמאפשרת לה להיות חולת-רוח שווה, שודדת מכוניות שווה וככל הנראה (טרם צפיתי) גם לארה קרופט שווה.
מובן שהמצב מצער אותי רבות משום שהעזתי לחשוב שהתפקיד הקולנועי הזה היה שמור דווקא לי (יחד עם באטגירל) אבל כנראה שלא רזיתי, מצצתי והשתלתי סיליקון דיו. החיים, כמובטח, קשים. יש למישהו צ'יטים?
או, או, או.
אני כל כך מצטערת, אבל לא הבנתי מה זה בדיוק תסמונת קווסט, נכון שמישהו מתנדב להסביר לי?
*חיוך מלאכי*
הנושא הוסבר
בביקורת שלי על 'השער התשיעי' שלינק אליה תמצאי במחלקת הלינקים של הכתבה.
אנג'לינה-הפאר
ללא ספק נקודת אור מרכזית בסרט הזה והיא אנג'לינה ג'ולי שילך לעזאזל התסריט שילך לעזאזל הבמאי שילכו לעזאזל השחקנים האחרים. דבר אחד אפשר לומר על הסרט טומב ריידר-בזבוז, בהנחה שהסרט מתבסס על משחק המחשב הראשון (הוא מתבסס?) אפשר להאשים את המתכנתים, אבל הסיפור פשוט משעמם וטיפשי שלושה חלקים שונים, הכוכבים צריכים להסתדר בשורה….למי יש כוח לכל השטויות האלה? אין עלילה, זו הבעיה.
זה למה נהניתי מהסרט פחות מאשר סרטי ג'יימס בונד או המומיה 2 למשל, במומיה ושות' העלילה וסיפור הרקע מרתקים, מעניינים וגורמים לצופה להיות ממוקד בסיפור, ואילו בטומב ריידר הסיפור כל כך משעמם, שאם אנג'לינה לא הייתה שם באמת הייתי נרדם.
בטומב ריידר אמנם יש פעלולים וקאסט מוצלח, אבל אין עלילה, אין סיפור, או השביתה הארורה! או….
או
שזה תמיד היה ככה
ראיתי את טומב ריידר ולא נהניתי. אני גם חושבת שזה סרט גרוע אבל השאלה אם באמת אפשר לעשות הפרדה בין סרט שנהנים ממנו לסרט שהוא טוב. אולי זה פשוט עובד ככה שאנחנו באמת נהנים רק מסרט טוב. ("טוב", טוב?)
זה כמו שאמרתי לחבר שלי
על פרל הארבור.
אז זה היה אמריקקי (הביטוי שלו לקלישאי). ברור שזה היה אמריקקי, זה סרט קולנוע בשם האלים!
רוצה אוטנטיות חסרת רגשות? תפתח אינציקלופדיה, או סרט דוקומנטרי על פרל הארבור!
המטרה של סרטי אקשן\דרמה היא להיות קלישאים, כי זה מה שעושה אותם סרטי אקשן\דרמה!
יש לכם בעיה עם זה? אל תראו סרטים. סרטים שם בשביל שנהנה מהם, לא בשביל שננתח אותם ונחשב אם מתימטית, לוגית, ופיזיוכימית מותר לנו להנות מהם.
לא נכון.
סרטים נועדו שיהנו מהם, לא שינתחו אותם. בסדר עד כאן.
"המטרה של סרטי אקשןדרמה זה להיות קלישאיים, כי זה מה שעושה אותם סרטי אקשןדרמה"?!
אז זהו, שלא.
ממש לא נכון
"סרטים נועדו שיהנו מהם, לא שינתחו אותם" – הבעיה במשפט הזה היא לא בחלק של ה"ינתחו" ולא בחלק של ה"יהנו", היא בחלק של ה"נועדו".
אני לא אגיד לך איך לאכול את המילקי שלך, אתה אל תגיד לי איך לצרוך את הקולנוע שלי.
הלאה הפאשיזם האומנותי.
מקבל את התיקון.
סייג ברזל: יש סרטים שנועדו שיהנו מהם, לא שינתחו אותם.
מקבל את התיקון.
רד, תישאל את הצלם של "טומב ריידר", והוא בטח ישמח להסביר לך איך התאורה שהוא יצר בסצינה 17 נועדה לנסוך אווירה מתוחה על הצופה, וכיצד ההחזר של האור מהחלון בצד ימין מסמל את נעוריה האבודים של לארה (חוץ מזה, כבר אמר אדם חכם שלהגיד על סרט שהוא מגניב זה גם סוג של ניתוח – ניתוח של רמת המגניבות שלו).
נו?
זה ש*אפשר* לנתח את הסרט (וכל סרט אחר) לא אומר ש*צריך* לנתח אותו, ובטח שלא שלזה הוא נועד. הסיבה שהצלם השתמש בתאורה ההיא כדי לנסוך אוירה וכו' היא, בטווח הארוך, כדי ליצור סרט מהנה (ויש שיגידו: להרוויח ג'ובות). לטעמי לא כל כך הלך לו (והתאורה בסצנה 17 היתה דפוקה!) אבל נעזוב את זה.
כמו שחבר טוב שלי אמר פעם
סרט זה לא צפרדע, לא צריך לנתח אותו….
פספוס
פשוט סרט מפוספס. רק יצאתי ממנו, ואני מוכרח לומר שעם כל הכבוד לאנג'לינה (ויש לי כבוד), זה סרט סתם. אפילו לא יומית סבבה.
הידד!
אני מחזק את ידיהם של כל המתנגדים לסרט, למרות לארה ויתרונותיה הבולטים. קיפוד – נדמה לי שאתה במיעוט.
מיעוט, אבל מיעוט איכותי.
עולם לראות בפתית החול,
בפרח בר – גן עדן.
בכף ידך אין-סוף אחזי,
שעה תכיל גם נצח.
(וחוץ מזה, יש לי הרבה חברים דמיוניים שאהבו את הסרט.)
אני עדיין לא ראיתי, אבל
חברים שלי ראו ואהבו.
חוץ מזה, קיפוד, אני איתך מבחינה אידיאולוגית! אני תמיד נמצא במיעוט בגלל שאני רק מנסה להנות, אז אני יודע בדיוק איך זה מרגיש!
לנסות להנות?
אני בעד להנות, לא "לנסות להנות".
הנאה זה משהו שקורה לא משהו שאתה כופה על עצמך, לפחות הנאה אמיתית. טומב ריידר מצריך לא מעט מאמץ, אז שנס מותנייך לפני הסרט…
צודקת, הרי כמו שיודה אמר
ההנאה הכפויה במיטבה!
סליחה, אבל אפשר לכפות על עצמך כמעט הכל. מיליוני בנות ברחבי העולם (ואני ביניהן) כבר שיכנעו עצמן ש-"הרבה יותר טעים להן דיאט קולה" ו-"מה פתאום, אני כבר לא יכולה לשתות קולה רגילה יותר". אוטוסוגסטיה במיטבה.
אני גם די בטוחה שהרבה מבקרי קולנוע שיכנעו את עצמם שהם בעצם נהנו לצפות בזוועתון המיותר "רוקדת בחשכה" ולפיכך אין לי ספק שגם בענייני הנאה אדם יכול לכפות על עצמו הרבה. תנסי, זה נהדר.
רוקדת בחשיכה
סרין, מון שר,
תזהרי. תזהרי מאוד. בעין הדג אף אחד לא יכול לשמוע אותך צורחת.
תפסיקי להגיד דברים רעים על "רוקדת בחשיכה". בתור אחד שמאובחן כסובל מדיסטימיה (סוג של דיכאון), אני נמנע בשנים האחרונות מלראות סרטים עצובים/על נכים/על שואה/על משבר גיל הארבעים/בצרפתית, ולמרות זאת "רוקדת בחשיכה" הוא אחד הסרטים הכי מדהימים שנעשו אי פעם, כולל ברמה הטכנולוגית שלו.
הגוססת בעלטה....
vlvl מתרעם יקר!
בתור אחת ששומרת לעצמה את הזכות לשנות את ההפרעה האישיותית שלה על בסיס חודשי (עכשיו אני בפאזת ההפרעה הדו-קוטבית שלי) אני גם שומרת לעצמי את הזכות להוקיע בפומבי סרטים דפוקים.
מכל מקום, את המזמרת באפלה מצאתי מעיק מבחינה עלילתית ומרצד מבחינה צפייתית.
מבחינה רמתו הטכנולוגית אני מוכנה להתפשר. מעבר לכך, אתה מוזמן לקחת החוצה את חילוקי הדעות שלנו ואגב, אני נגמלתי מתקופת הסאדו שלי, אז כבר לא מזיז לי שלא יכולים לשמוע אותי צורחת במקום זה או אחר….
מדהימה באפילה
א. הלוואי שאת ההפרעה האישיותית שלי הייתי יכול לשנות ברמה חודשית (או שנתית)
ב. העלילה מעיקה. נכון. אבל זה כל הרעיון. לארס פון טרייר לוקח לך את הלב והמעיים ועל ידי שימוש בצילום מרצד ובביורק האלילה עושה לך קווץ' עד שאת מתאווה למות, רק בצורה טובה.
ג. בכלל לא התכוונתי להגיע למחוזות הסאדו, יותר כיוונתי לפאראפרזה על הטאג-ליין של Alien.
רוטטת באפלולית.
א. ובכן, שינוי מצבים פסיכוטיים הוא הרבה פעמים עניין של לעשות סוויץ' במוח (או לחילופין, הרבה מאוד כימיקלים ושוקים חשמליים).
ב. העלילה בסרט לא העיקה עליי מעצם היותה קשה מנשוא, אלא מעצם היותה יותר מדי "שקופה"- היה לי ברור מדי כיצד מר פון- טרייר חיפש את דמעותיי (לשווא, יש לציין). המניפולציות הבולטות שלו די חירבשו את הפואנטה. מה שכן, ביורק באמת מצויינת.
ג. מה, ברצינות לא התכוונת לסאדו? ואני הייתי כל כך בטוחה שכן…..יופי, דפוקה שכמותי… [ציניות] —-> סומן לטובתם של אטומי הציניות באשר הם.
שוב, הכוונת הציבור
'רוקדת בחשכה' זה שם.
כתבה מספר 260
כן, אבל שם...
כבר נגמר האקשן לפני שלושה חודשים, קטנוני שכמותך.
תמיד אפשר
להתחיל אותו מחדש.
רק רציתי להעיר
שאם המשטר שלי היה מחזיק מעמד, לעולם לא הייתם שומעים ממני הכוונות תנועה או מחיקת פתילי אוף טופיק. הצביעו דן!
אה... (מושכת לקיפוד בשרוול)
מה אתה מצטט, אפשר לדעת?
את דבריו של אחת מדמויות המפתח
של הסרט.
וויליאם בלייק.
דבריה. לא דבריו. סליחה.
אני בעד קיפוד
סרט פשוט כייפי
אני לא הייתי אומר שהוא הגיוני
אבל לך תמצא היגיון במטריקס והוא עדיין כייפי
יש האומרים שרק בגלל נאו
אז כאן יש האומרים שרק בגלל לארה
אבל בכל זאת
זה סרט שהיה לי כיף לראות
הפעל כפתור ציניות לקטע הבא
ודרך אגב
גם לי יש המון חברים דמיוניים להביא
– הכון?!?!!
– מה לא???
– טוב… שכחו מהחברים – אני פה לבד
פספוס? לא במיוחד!
חזרתי עתה מצפייה מדוקדקת מאוד בסרט ואני חייבת לציין שיומית סבבה- אכן. קיפוד, אני איתך (ואני אפילו בחורה כך שההנאה ששאבתי מדדיה של ג'ולי מוגבלת ביותר עד כדי אפסית).
אקשן בלתי-הגיוני בעליל עם בחורה מ^גניבה (להגות במלעיל) אחת ותו לא.
"גומי לעיסה לעיניים" הוא הביטוי המושלם כאן.
אגב, שמתם לב שהיא הדמות הנשית היחידה בסרט? (אם מתעלמים מהילדות הקטנות).
בכל אופן, הפואנטה שלי היא שהפספוס לא נורא בולט. כבר ראיתי יותר מפוספסים (ע"ע אקס-מן).
הלכתי לסרט , לא בגלל ג'ולי , אלא רק בגלל הקונספט של הסרט , הרעיון שמאחוריו עומד משחק מחשב מאוד פופולרי.
אני חייב לציין שהתאכזבתי קשות.
אם מישהוא ראה את הטריילר לסרט , אין שום סיבה ללכת לראות את הסרט עצמו.היה נראה שכאילו עשו את הטריילר , עם כל קטעי האקשן ואז אמרו : "OK , עכשיו נכניס קטעים של דיבורים באמצע…"
מבחינתי , ג'ולי מתאימה לסרטים על ג'אנקיס ולא יותר.טוב אולי גם לסרטים אירוטיים , אבל זהו.
המשחק שלה שטוח למדי ולא רואים שהיא נכנסת לדמות בכלל.
יכלו ללהק לדמות של לאר שחקניות טובות יותר , אבל לסרט יש במאי ולא במאית והגברים חושבים בצורה מאד מאד מסוימת (אם אתם מבינים למה שאני מתכוון).
אני ממש לא ממליץ לראות בקולנוע , לחכות לוידאו. כשלון!!!
רק שניה, תן לי להבין-
אתה הולך לשובר קופות בשביל העלילה ועוד מצפה לא להתאכזב?!
אני חושבת שאני אוותר על הוידאו. וגם על ההקרנה בכבלים, כשתגיע.
ואני לא מניח שקראת...
את הביקורת הזאת:
כתבה מספר 24
?
(אגב, הביקורת שאני הכי אהבתי באתר.)
מה זה הסרט הזה ?
לדעתי טומב ריידר זה סרט משעמם סתם בזבוז של 30 שקל לא הבנתי מה הולך בסרט לא הבנתי מה היא רוצה ,מה אבא שלה רוצה , מה הרעים רוצים מה זה המשולש הזה פשוט לא הבנתי כלום משהו מוכן להסביר לי .
מה זה הסרט הזה ?
להסביר דברים מ"טומב ריידר". אנה הגענו? עוד מעט יבקשו ממני לנתח את מערכת היחסים בין הבובות ב"פרפר נחמד".
הלו, לא לזלזל
בחשיבותו ומורכבותו של המחומש הרומנטי עוזה-שבי-נולי-בץ-פינגי. צפיתי בכליון עיניים כל שבוע, וכמוני עוד רבים!
כן, כן, השעה, בלה בלה…
עכשיו יש לי תירוץ – שמיניסט בוגר!
אבל זה אני…
את חייבת להודות....
שיש ב"פרפר נחמד" מערכת יחסים חולנית קמעה עם נטיות לגילוי עריות קל. חוץ מזה, אם אני הייתי תקועה באחד מהגלילים הצבועים בצבעים פסיכודליים הללו אני הייתי מפתחת תגובות פסיכוטיות חריגות מהרגיל.
מה שכן, טרם צפיתי ב"טומב ריידר" ואני כבר יכולה לשערך כיצד משולש הפלא יושג ע"י לארה ויציל את העולם מה שמתמיה גם אותי לגבי חוסר-ההבנה העלילתית שנראה כאן….
לא תמוה.
מאמי צודקת (בדרכה חסרת הניקוד). כל החצי השני של הסרט לגמרי לא ברור. למה בדיוק כולם עושים את מה שהם עושים, איזה מין כוחות בדיוק מעניק משולש הפלא, איך משתמשים בהם, ואם הוא כל כך מסוכן, למה לא השמידו אותו כבר לפני 5000 שנה.
ובענייני פרפר נחמד: נודניק, הלינק, בבקשה?
זה לא מזכיר קצת
את העלילה (?) של 'האלמנט החמישי'?
בכלל לא
אמנם גם שם היתה בחורה יפה מאוד שהרביצה לרעים, אבל שם לא היה לה חזה!
עלילה = חזה?
(כי זו המסקנה שעולה מטענתך. מהיום נדבר על החזה של הסרט?)
מה שהתכוונתי לומר,
באופן עקיף ופוסטמודרני המפרק את נושא הדיון למרכיביו על מנת להרכיב אותו מחדש בצביון של משפט אינפנטילי, הוא שגם ב'טומב ריידר' וגם ב'אלמנט החמישי' (סרט שאני מאוד אוהב, אגב) העלילה לא ממש חשובה, לא ממש מתוחכמת ולא ממש אכפת לנו, כל עוד יש אחלה אקשן ובחורות יפות שמרביצות לרעים.
עצור תיכף ומיד!
אורי קליין ביקש ממני למסור את התגובה הבאה:
"מר קליין (להלן 'התובע') רואה בשימוש במילה 'צביון' הפרה בוטה של זכויות היוצרים שלו. כמו כן, אלמנט הפירוק וההרכבה מחדש המופיע בקטע הנדון גם הוא שאול באופן מובהק מעבודותיו של התובע. על כן, בשל הפרת זכויות היוצרים הבוטה, התובע דורש כי רד פיש (להלן 'הנתבע') יפרסם התנצלות פומבית וימנע מפרסומים שכאלה בעתיד, אשר יוצרים מצב קרימינלי באופיו אשר הוא בו בזמן פרטי ומייצג, בעל תנופה קומית אבסטרקטית משהו, המזכירים את סרטו של פרד קלמן 'העקיצה הגדולה', שבישר על מותה של אמריקה".
ואת קטע האופרה המדהים של הדיוה.
טוב, אולי אין לה חזה, אבל היא הרבה יותר יפה מהמשורבבת הזאת.
אני חייב לצאת כנגד הקונצנזוס הגורף שהגברת ג'ולי היא כוסית.
מישהו הסתכל על השפתי קולגון שלה בכלל? חוץ מזה שהיא דומה לקרפיון מאודה השפתיים שלה יבשות ומחורצות כמו של סבתא שלי בערך.
הגוף שלה בסדר, אבל לא משהו שלא תמצאו בכל סרט בערוץ בלו.
חייב להודות שהסרט אכזב אותי
באתי לסרט בציפיה לסרט אקשן גרוע משעמם וחסר עלילה (או עלילה שגנובה מכל סרט אינדי אחר), וקיבלתי סרט אקשן לא רע בכלל עם עלילה נחמדה שאשכרה הבנתי (מה שאי אפשר להגיד על מי שישב לידי), שהיתה אילו קצת מקורית. אקשן לא רע, אפקטים נחמדים פלוס, וסרט כיפי ומהנה.
סחטיין.
חייב להודות שהסרט אכזב אותי
אם חשבת שהסרט גרוע למה הלכתה לסרט ?
כמה דברים:
*טומב ריידר הוא הסרט הטוב ביותר שנעשה כשעלילתו מבוססת על משחק מחשב.ראיתם את "מורטל קומבט"? או את STREET FIGHTER?
איום ונורא,ממש גרוע.
*אך עדיין,מדובר בסרט פעולה טריוואלי עד לזרא,חוץ מג'ולי שאכן הדהימה אותי כל פעם מחדש.קודם כל היא אכן "כוסית אמיתית" ודומה להפליא לדמות הוירטואלית מהמשחק.בנוסף,משחקה היה ללא רבב.
*איך,בשם שמיים,מר קיפוד(אני מקווה שאני מדבר אל האדם הנכון) משווה בין "טומב ריידר" לבין סרטי אינדיאנה ג'ונס.אינדיאנה ג'ונס היה דמות מופת מדהימה,השילוב המושלם בין חנון לבין גבר אמיתי בעל כריזמה.השוט והכובע שלו היה סמלו המסחרי,כמו גם בגדיו המרופטים.מצד אחד הוא היה גיבור כל יכול אך מצד שלי הוא היה כל כך אנושי.זכורים לי קטעים של מר ג'ונס בורח מכמה אוייבים ואוחז את הכובע שלו שלא ייפול.זה נשמע פשוט,אבל אין שום קטע פעולה אחד ב"טומב ריידר" שמראה על אנושיות,ואין זו אשמתה של השחקנית,אלא אשמתם של הבמאי/תסריטאי.
*הלינק של פרפר נחמד שווה להורדה…מצאתי את עצמי ב-3 לפנות בוקר,קצת מסטול,מביט במחשב ומתפקע מצחוק מהקליפ.שווה.
איך אני משווה בין טומב ריידר
לאינדיאנה ג'ונס?
בקלות.
גם אתה עשית את זה, אגב. השוות ביניהם. "הוא היה אנושי. היא לא היתה אנושית", אם יורשה לי לתמצת חלק מדבריך. זאת, יקירי, השוואה.
על מה היא מסתמכת?
לא רק ששני הסרטים הם באותו ז'אנר. אם איני טועה, אינדיאנה ג'ונס היה הראשון בז'אנר סרטי אינדיאנה ג'ונס. אחריו באה המומייה, ועכשיו טומב ריידר.
אבל לא רק זה, כאמור, אלא שלארה שלי מנהלת דיאלוג מתמשך עם אינדי. הדוגמה המתבקשת ביותר היא כמובן הירייה בפסל האבן, אך יש דוגמאות נוספות.
אז הנה. אני השוותי ביניהם, אתה השוות ביניהם, ועכשיו גם הסברתי את יסודות ההשפעה. מסופק?
* ושאלת טריוויה קטנה – מה שמו הפרטי האמיתי של מר אינדיאנה ג'ונס?
בלי חצאי תשובות, בבקשה.
אם כבר עוסקים בזה
תמיד הטרידה אותי השאלה – מהו שמו הפרטי של מר קנופלר?
(עזבו, לא חשוב. כן, גם לי מותר להיות אוף טופיק לפעמים).
סרטים מהז'אנר
כמובן שאחרי "אינדיאנה ג'ונס" היה "בעקבות האוצר הרומנטי" ואם אני לא טועה היה לו גם המשך, משהו עם הנילוס.
יכול להיות ששמו הפרטי
הוא "הנרי"?
יפה!
חמש וחצי נקודטות.
ואת לא רוצה לדעת מה זה נקודטות.
בעברית ברורה יותר
התכוונתי לביטוי,כמובן שאפשר להשוות,אבל הכוונה היא שהפערים כל כך גדולים בין שתי הדמויות שההשוואה לא רלוונטית בכלל.אז COMMON,בחייך,אני צריך להסביר לך למה אינדי דמות יותר עמוקה מלארה?
חוץ מזה היו לא מעט סרטי הרפתקאות סטייל ג'ונס הרבה לפני המומיה.המומיב בפירוש לא בא אחרי ג'ונס.
בעברית ברורה יותר?
המומיה בפירוש בא אחרי ג'ונס.
18 שנים מאוחר יותר.
ברור שההשוואה רלבנטית, כאשר טומב ריידר מנסה להיות אינדיאנה ג'ונס. אני באמת לא רואה כיצד אינך מבין את בסיס ההשוואה.
אגב, אם לא הבנת, ההשוואה היתה די מחוייכת. היא נועדה כדי להצביע על הקשר העמוק בין הסרטים.
אתה טוען שדמותה של לארה קרופט לא עמוקה? כיצד, אם כן, תסביר משפטים כמו "אבא בודאי כתב את המכתב לפני שמת"?
אני מקווה
שאתה אומר זאת באירוניה את מה שלארה אמרה, מישום שאני לא מוצא בזה עומק,אלא נסיון שחוק למלא את עולמה של הגיבורה בתסביך אב.היינו בסרט הזה.לפחות אני הייתי.התסריטאי שכתב את "טומב ריידר",לא נכנס באמת לדמותה עד לפרטים הקטנים,התוצאה שטוחה תסריטאית אבל משחקה הטוב של ג'ולי מקל מעט.אבל עזוב,הדיון הופך למעט סרק,לפחות אני לא קטלתי את הסרט כמו שאר החברים החביבים בפורום.ובסך הכל מדובר ביומית חביבה,עם קטעי פעולה נחמדים.אני בטוח שלפחות בזה יש תמימות דעים ביננו (:
עכשיו לגבי זה שהמומיה בא אחרי אינדיאנה ג'ונס.לפחות סרט אחד אני זוכר כרגע(ויש עוד),שיצא אחרי אידיאנה ג'ונס,הסרט נקרא "מכרות המלך שלמה",מי שראה לא הרוויח יותר מידי ומי שלא ראה לא הפסיד כלום,סתם חיקוי זול לסדרת ג'ונס הנפלאה.
להגיד שהמומיה לא בא אחרי אינדיאנה ג'ונס, בגלל שביניהם היה עוד משהו, זה כמו להגיד שהספרה שבע לא באה אחרי הספרה שלוש, כי ביניהם היה, נגיד, שש.
מכרות המלך שלמה הוא מה?
חיקוי זול לסדרת אינדיאנה ג'ונס? אתה מודע לכך שזה היה ספר? ה-ר-ב-ה מאד שנים לפני שמישהו חשב בכלל על האפשרות שיהיה דבר כזה גיבור אקשן בשם אינדיאנה? וכמה שנים לפני שהיה דבר כזה קולנוע.
ספר מופלא של ריידר האגרד, שאפשר לראות בו אחד מאבות ספרי ההרפתקאות, וגם אב רוחני של סרטי אינדי למיניהם.
הנה, אתה יכול אפילו לקרוא אותו ולסתום באופן חלקי את תהום הבורות:
http://www.pagebypagebooks.com/H_Rider_Haggard/King_Solomons_Mines/
אני לא בטוח
שמדובר באדפטציה של הספר לקולנוע,אבל זה לא משנה,כי הרעיון של הפקת "מכרות המלך שלמה",בא אחרי ההצלחה הענקית של "אינדיאנה".ולא מדובר בסרט דל תקציב או חובבני,פשוט הסרט נטול כל מקוריות.דרך אגב,חברתו של הגיבור בסרט היא(קחו אוויר):שרון סטון!.אז היא עוד לא הייתה מוכרת,אבל בסרט הזה,לדעתי,היא נראית הרבה יותר טוב מאשר בסרטיה המאוחרים.
לא רק שמדובר באדפטציה,
מדובר באדפטציה ש-ל-י-ש-י-ת לספר. ושתי הקודמות, מיותר לציין, קדמו לשודדי התיבה האבודה במספר שנים.
אז כן, סביר להניח שההחלטה לעשות גרסה חדשה נבעה במידה רבה מהצלחת האינדיאנה, אבל אי אפשר לכנות סרט המבוסס על ספר, ובאופן די נאמן (אם כי עשוי ר-ע) חיקוי.
ובקשר לטענתך המופרכת בנוגע לשרון, אני מצטער, אבל אני נאלץ להכריז עליך כעל עיוור.
חביבי
הסרט "מכרות המלך שלומה",הוא חיקוי די זול ל"אינדיאנה",למרות שהוא נעשה על פי הספר שנכתב לפני.כל סגנון הבימוי,כל הקטעים הקומיים בהם מוצגים הרעים בעין מגוחכת,זה חיקוי של של סגנון הבימוי של אינדיאנה.זה לא משנה אם הסרט נעשה על פי הספר(וזה ממש לא מעניין אותי אם הוא נעשה עפ"י הספר או לא,מישום שאין זה משנה,כי קולנוע זאת אומנות שעומדת בפני עצמה)
לגבי שרון סטון,תסלח לי,איש יקר,אבל יופי הוא בעיני המתבונן,אז אני אבליג על ההשמצות שלך ולא אגיב.
האמת, אני לא יודע למה אנחנו
מתווכחים. כלומר, שנינו חושבים שמדובר בסרט מחורבן, וחוץ מאי הסכמה בנוגע לשרון, אין ביננו מחלוקת עקרונית שאינה עניין של הגדרה.
אוף, למה בכלל אני מתווכח כאן ומעלה את הרייטינג של קיפוד בעוד הוא כבר מוביל על סקירת קווין סמית' שלי בעשרות הודעות?
אכן,צודק
הסרט לא שווה את הויכוח.
נסיים כידידים?
אני כמה שעות לפניי צפייה בסרט המדובר ואחריי שקראתי את כל מה שיש לכם להגיד (בנוסף לציון המרשים כוכב אחד -ברייטינג)
אני פשוט יכול להגיד ש fuck it
אני הולך לסרט אפקטים לראות בחורה שתרביץ לרעים ואני הולך
להנות עם חברים ופופ קורן
פשוט כי זה סרט אפקטים
ולא איזו דרמה אינטיליגנטית
אז בואו לא נערב את הראש
בדברים שהבטן צריכה להרגיש טוב!
ושכחתם כמובן להזכיר...
(ואם פספסתי, הנני מתנצלת מראש)
שאת דמות האב בסרט שיחק אביה האמיתי של אנג'לינה ג'ולי, ג'ון ווייט.
ובקשר לכל השיחות על החזה, תנסו בהזדמנות לראות שוב את הקטע בו היא יורדת במדרגות בלילה עם כותונת. אולי תשנו את דעתכם. :-)
ושכחתם כמובן להזכיר...
אני אישית לא שכחתי.
פשוט לא חשבתי שזה יעניין מישהו. אותי זה לא עניין.
או שאני היחידה שזוכרת….
אפשר לסכם את הסרט במשפט אחד:
–
היא רימתה בקרב הסיום.
מראש היא היתה ביתרון – הוא היה פצוע.
גיבורות מנצחות!
אתה לא מבין שבכל סרט שהגיבור שלו היא גיבורה אין מי שבאמת יוכל עליה?
התסריטאים עדיין לא הפנימו את הרעיון שגם בנות יכולות לנצח במשחק הוגן, ולא תמיד צריך לוותר להן כדי שבסוף יוכלו להגיד " טוב, נתנו לה. היא בת…"
אין מה לעשות, אתם חייבים להודות שאנחנו יותר טובות מכם, עם או בלי עזרה…
וההתרשמות שלי מהסרט
האמת? שלחתי ביקורת כבר לאנשהו, אבל לא יודע אם היא תתפרסם או לא. אז הנה בקיצור נמרץ:
אני מאוד שמח שראיתי את "טומב ריידר". עד היום, בכל פעם שרציתי להציג סרט בתור דוגמא רעה, הייתי משתמש ב-"אקס-מן", והאמת הרגשתי די רע בקשר לזה. "אקס-מן" לא היה כזה גרוע. לשימוש ב-"טומב ריידר" למטרה הזאת, לעומתו, לא יהיו לי שום יסורי מצפון. בהתחשב בכמות הכסף וההשקעה שנשפכה עליו – אחד הסרטים הכי גרועים שראיתי בשנים האחרונות.
אז כמו כותב הביקורת, לא באתי עם ציפיות מינימליות להיגיון, אבל ציפיות ל-"הנאה טהורה" כמו שהוא מגדיר אותה, דווקא כן יו לי. מה לעשות – זה לא קיים בסרט. זה נובע ממיליון ואחת סיבות, אבל נתרכז בעיקריות. נתחיל כמובן מהתסריט. תסריט שחמישה אנשים עבדו עליו ויצא כל כך גרוע – אינו ראוי לרחמים. העסק פשוט לא מעניין. אין כאן ניסיון מינימלי לגרום לצופה לתהות מה עומד לקרות הלאה. סתם מיש-מש של סצינות אקשן שלא קשורות זו לזו בכלל, בלי שום ניסיון ליצור מתח. כמו לעשות זאפינג בין 20 ערוצים בטלויזיה. מי שזה הקיק שלו – יכול לשבת מול הטלויזיה במקום לבזבז 29 ש"ח על כרטיס.
חוץ מזה – מה הסיפור עם האנשים הרעים בסרט הזה? מזמן לא ראיתי רשעים כאלה מטומטמים ואימפוטנטים. בושה למקצוע. דארת' ויידר מתהפך בקברו. ומכייוון שברור מההתחלה שאין להם שום סיכוי (בשל טיפשותם שלא תיאמן), יתרת המתח שהיתה יכולה להיות בסרט התנדפה לה.
והאזנה רציפה לדיאלוגים בסרט הזה גורמת לכאב רציני באוזניים. אני לא מאמין שעד לא מזמן התלוננתי על הדיאלוגים ב-"אקס-מן". לעומת מה שהולך פה, הם נשמעים בסדר גמור.
נמשיך עם השחקנים – בעצם עם השחקנית הראשית. כל השאר לא שווים בייטים יקרים של "עין הדג". ובכן, די ברור, למרבה הצער, שלאחר שהיא קראה את התסריט (בשלב כלשהו, אני מניח), אנג'לינה ג'ולי ויתרה מראש על כל ניסיון לגרום לצופים איזושהי הזדהות מינימלית עם הדמות שהיא מגלמת (משימה בלתי אפשרית), ולכן המשחק שלה פה מורכב מחיוכים אויליים, מבטא בריטי שנשמע כמו פארודיה סוג ב', ומדי פעם (נשבע לכם) היא מעיפה מבטים לצדדים, אולי בנסיון למצוא דרך לברוח מהסט של הסרט הדפוק הזה. ישנם, כמובן, הנתונים הגופניים המרשימים של הגברת ומי שזה מספיק לו – יכול ללכת לצפות בערוץ "פלייבוי". שוב – אין שום סיבה לבזבז 29 ש"ח רק בשביל זה.
הבימוי – נפילה רצינית. אין בסצינות האקשן שום דבר שלא נעשה קודם ונעשה יותר טוב. הבמאי סיימון ווסט הוכיח בעבר שהוא יכול לשחק בהצלחה בליגה של ג'ון מק'טירנן ("מת לחיות"), אבל אני ממליץ לו להתרחק, בינתיים, מהטריטוריה של סטיבן ספילברג או לחליפין ג'ון וו. גדול עליו ביותר מדי מספרים. סצינת האקשן היחידה שאהבתי היתה הקרב עם הרובוט בהתחלה, והתאכזבתי נורא שהרובוט הפסיד ולא מחץ את לארה למוות. בכלל – הגיבור של הסרט הזה היה צריך להיות הרובוט. יש לו יותר אישיות מכל שאר הדמויות ביחד. אני מחתים עצומה כדי שהוא יככב בסרט ההמשך.
ויש עוד הרבה מה לבקר – האובססיה המשונה של צוות הסאונד לרעשי מנוע (כואב באוזניים כמעט כמו הדיאלוגים), האפקטים המחונטרשים (פשע שמתעצם בהתחשב בכמות הכסף שהוציאו עליהם) ועוד, ועוד. אני לא יכול לחכות לגרסת ה-DVD שתכלול את אותו "הומור בריטי" מסתורי. אז יהיו לי עוד כמה סיבות לשחוט את הסרט.
הסתייגות בודדת
"אין בסצינות האקשן שום דבר שלא נעשה קודם ונעשה יותר טוב"
דוקא יש דבר אחד כזה: סצינת האקשן של הבאנג'י-בלט. מרהיב. הדבר הכי טוב בסרט.
למה
שאלה לי:
לה לבזבז מליוני דולרים על משהו שכל סטודנט לצילום יכול לעשות במאתיים דולר ולקבל נכשל בקורס? אני עדיין מחכה להחזר הכספי שלי שלא לדבר על הכסף שהוצאתי בטיפול. אל תלכו…אלא אם יש לכם נטיה מזוכיסטית משהו.
בהמשך למספר דיונים שנערכו פה
לגבי חשיבות העלילה (או הפואנטה) בסרט, לעומת רכיבים אחרים: http://www.ananova.com/entertainment/story/sm_559110.html?menu=
תקציר: טרי גיליאם, איש מונטי פייתון לשעבר וסמאח רציני בהווה, הגדיר את 'טומב ריידר' כ-"Crap". הוא מודה שמבחינה טכנית הסרט מבריק: תאורה נהדרת, צילום אדיר וכו', אבל, כפי שהוא מנסח את זה – "מה הטעם?".
דבר אחד אני לא מבינה...
הכובע!!
הכובע?! הכובע המ-ז-ע-ז-ע שהלבישו את אנג'י בסצנה האחרונה!
זתומרת, הצילו!!!
ולנושא אחר:
כנגד כל הסיכויים, עקב היותי נקבה – דווקא אהבתי את הסרט!
אמנם לא היה לי על מה להסתכל חוץ מהפעלולים המשעשעים (וקצת על היזיז שלה, אלכס), אבל בסוף חייכתי חיוך גדול גדול והלכתי להתאמן בגלישת מזחלות וקליעה למטרה בסכינים.
למה? אלוהים יודע.
אז אולי יש בסרט הזה משהו חוץ מהדדים המקפצים של אנג'לינה?
אני עדיין תוהה…