 |
||
| פורום קולנוע של 'תפוז' עורך בימים אלה סקר חשוב ומעניין מעין כמוהו. בואו להצביע ולהשפיע, ועיינו גם בארכיון הסקרים שלהם! אומרים שהעתקה היא הסוג הנעלה ביותר של מחמאה. מצד שני, אומרים גם "לא תגנוב". |
26.11.2001
|
|
יומית
פורום קולנוע של 'תפוז' עורך בימים
אלה סקר חשוב ומעניין מעין כמוהו.
בואו להצביע ולהשפיע, ועיינו גם
בארכיון הסקרים שלהם! אומרים שהעתקה
היא הסוג הנעלה ביותר של מחמאה.
מצד שני, אומרים גם "לא תגנוב".
פורום קולנוע של 'תפוז' עורך בימיםאלה סקר חשוב ומעניין מעין כמוהו.
בואו להצביע ולהשפיע, ועיינו גם
בארכיון הסקרים שלהם! אומרים שהעתקה
היא הסוג הנעלה ביותר של מחמאה.
מצד שני, אומרים גם "לא תגנוב".
זה לא בטוח שהם גנבו
...
יכול להיות שבמקרה, העורך שלהם חשב על אותו דבר
באותה מידה, יכול להיות ששמש היא סדרה מתוחכמת, שבערוץ אחד יודעים לעשות טלויזיה ושמישהו מתעניין במפלגת העבודה.
שמתם לב שבבתי הקולנוע של גלובוס גרופ, משודרים פרומואים לסדרה "סיטי טאואר" שמפיקה, אחת, לאה גלובוס
מה שיפה זה שבסקר הסמאחים,
הם העתיקו גם את השם של קורטני סולומון, שהיה שם על תקן זאב רווח.
נו, הולכים להגיש תביעה משפטית
ואולי לזכות בסכום כסף נכבד?
קטנוניים
אני לא מוצא שום דמיון בין הסקרים שלכם לסקרים של תפוז. לדוגמא, הם בכלל דיברו על הבמאי הצעיר המבטיח ואתם דיברתם על הסמאח הצעיר המבטיח, שום קשר בין השניים.
ואם כן יש דמיון קל, אולי הגיע הזמן שלכם לעשות קופה קטנה ולתבוע את תפוז על כמה מליוני שקלים או לפחות שיממנו את עלות אחזקת האתר לעשור הקרוב…
אני מסכים.
אפשר להרים תיק נגדם?
אולי אמבר תיתן יעוץ משפטי??
אני רק רוצה לצטט
את הודעת הפתיחה של מנהלת הפורום שם, אחת בת 17 בשם לילו:
"הכי חשוב בעיני שאדם יהיה נאמן לעצמו ויהיה בעל אופי ודעה משלו ולא יזייף"
אבל זה נכון.
הם נאמנים לעצמם, ויש להם אופי ודעה משל עצמם. רק שהם לקחו אותם ממישהו אחר, בלי לזייף…
אני רק רוצה לצטט
מה זו לא מחמאה?
כמובן שכאשר מישהו מעתיק ממך משהו, ברמה של אחד לאחד, זו בבירור המחמאה הכי גדולה שיכולה להיות, גם אם אותו מישהו שכח (בטעות, ובלי כוונת זדון, ללא ספק) לתת קרדיט ראוי.
דרך אגב, נודע לי כי אנשי "תפוז" מתכוונים לפרוץ לביתם של עורכי האתר, לרוקן אותו מתכולתו (כולל הטיח המתקלף) ולמכור אותו בשוק הסחורות הגנובות הקרוב למקום מגוריהם. העורכים מתבקשים שלא להתעצבן יותר מדי – הדבר יעשה (כך נאמר לי) כמחמאה.
ונסיים בציטוט מתוך תגובה לאחד המאמרים שלי (סליחה, לא יכולתי להתאפק):
"כמעט כל מה שתעשה – מישהו עשה פעם, או לפחות משהו מספיק דומה".
רגע אחד
אולי לרד פיש ולונג ג'ון יש
והם ראו את הסקרים בתפוז, חזרו אחורה בזמן ושמו אותם כאן.
שיט. עלית עלינו.
וזה מבצע ראוי לציון במיוחד לאור העובדה שהסקרים של תפוז זה פיצ'ר חדש.
אין שום דמיון
שימו לב למספר המצביעים והמגיבים ותודו שהקשר לדמויות ו/או אירועים אמיתיים מקרי לחלוטין.
לא ככה?
ג.
הם גם כתבו לא נכון את השם של "את מטורפת… אתה חתיך…" (אההה! איו! אמרתי את השם המבחיל הזה! אני צריך ללכת לשטוף את האצבעות עכשיו! איכסה!)
ופרט לזה, בניגוד ל''עין הדג''
בסקר שלהם אי אפשר להצביע או לראות תוצאות. הלינקים והכפתורים פשוט לא עובדים.
הרשיתי לעצמי להעלות את הנושא
בפורום מנהלי הפורומים של תפוז. אם תהיה תגובה, אני אעדכן.
הסקר הבא בעין הדג
– מהו הז'אנר האהוב עליך
או:
– מה כדאי לעשות לאנשי "תפוז"
* לתבוע אותם
* לצחוק עליהם
* לזרוק עליהם תפוז
* להעתיק מהם
* להתעלם מהם
* לשסות בהם את זאב רווח
נראה אותם מעתיקים את הסקר הזה.
בתור מנהלת פורום בתפוז
אני רק רוצה לציין שבעקרון לתפוז יש מדיניות די חמורה בנושא של שמירת זכויות יוצרים, ואני מתארת לעצמי שהסקרים האלה שהועתקו היו יוזמה פרטית של מנהלת הפורום, ולא פרויקט של "תפוז". לא רק זה, אני מרשה לעצמי להניח שאחרי שהסבתי את תשומת לבם לנושא בפורום המנהלים, הם יורו לאותה מנהלת למחוק את הסקרים המועתקים. (אם לא – אז כבר תהיה סיבה טובה להשתלח בהם, אבל לא קודם). אחרי הכל, תפוז לא ממש יכולים לעבור על כל התכנים בכל הפורומים שלהם ולבדוק פריט פריט אם הוא לא "מושאל" מאיפה שהוא. בשביל זה הם צריכים לקבל אינפורמציה מגולשים שהבחינו בכך.
ולגבי המנהלת? אני מתארת לעצמי שהיא לא העתיקה את הסקרים בכוונת זדון כלשהי, אלא פשוט מתוך האמונה שמושרשת בכל כך הרבה אנשים בימינו, שכל דבר שמתפרסם באינטרנט זה "public domain" ואין מניעה להשתמש בו מחדש. אני מניחה שברגע שיעמידו אותה על טעותה, היא תבין שלא כך הדבר.
רק שניה, רציני-
מותר להם לעשות את זה?!
הם אילו לא טרחו להסתיר… לשנות כמה מילים או את הכותרת…
והכפתורים עובדים מצוין.
ברצוני לציין בראש ובראשונה
שהודעה זו מוגנת ע"י חוקי זכויות יוצרים ואין להעתיקה, לשכפלה, לצלמה או חלקים ממנה ללא רשות בכתב.
חוץ מזה, אני מציעה שכקונטרה נעתיק מהם את הסקר המשובח "מהו הז'אנר החביב עליך".
החבר'ה האלה עשו לי את היום. באמת.
דווקא בסקר על השם המעוברת
כתוב "נלקח מעין הדג". התקדמות?
זה חדש ובא בעקבות מחאה
הודעת ההתנצלות של מנהלת פורום סרטים בתפוז:
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=65&msgid=1976383
עכשיו מהרו למחוק את היומית כדרך כל עוף ושימו יומית נורמאלית במקומה.
העם דורש מידע!
הבוז לקונספירציות!
גם בסקר על הבמאים כתוב
נלקח מעין הדג.
נראה לי שהם שינו את זה לאחר המחאות שהוזכרו גם בתוך הפורום שלהם עצמם.
אהבתי את התמונה ששמתם
בחן את עצמך.
מה היא נטייתך המינית? לכל תשובה נכונה, הוסף לעצמך שלוש נקודות –
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=65&msgid=1975099
לא ראיתי את מועדון קרב!
וגם את גוסט דוג לא ראיתי!
גורלי נגזר! הו לא!
עינת
אוי, גם אני הומו. מה עושים?
אני אמורה להתחיל להסתובב באיזה מועדונים או להתלבש בצורה מיוחדת או משהו? מישהו יכול להסביר לי? אף פעם בחיים שלי לא הייתי הומו קודם, אני לא יודעת מאיפה להתחיל…
בואי נלמד את הנושא יחד
ונעזור אחת לשניה…
אני חושבת שכנשים לא אמורה להיות לנו בעיה קשה מדי להשתלב:
אנחנו מבינות באופנה
אנחנו מוכנות ללבוש ורוד
אנחנו אוהבות מוסיקת אייטיז וסבנטיז בעיקר פופ)
ראינו בטלויזיה את כל הסדרות לבנות (כמו "עובדות החיים" ו"בנות מזל")
אז מה נשאר לנו לעשות?
(האמת שאני לא מבינה באופנה, וורוד הפסקתי ללבוש כמעט לחלוטין לפני 8 שנים בערך, אבל פופ אני אוהבת ואת הסדרות הנכונות ראיתי ושיננתי).
חוצמזה, רציתי לציין שהודעתך קרעה אותי מצחוק. לפחות עכשיו אני בחדרי הפרטי – לפעמים אני קוראת את האתר ממחשב ציבורי בחווה, וכשאני פורצת בצחוק צצים סביבי פרצופים המומים מכל עבר…
עינת
שיט, זה עדיין לא עובד.
אני ואופנה לא ממש הולכים ביחד.
אני מוכנה ללבוש ורוד רק אם מאיימים עלי בנשק חם.
אני מוכנה להקשיב למוזיקת אייטיז וסבנטיז רק אם מאיימים עלי בנשק חם.
לא ראיתי בטלוויזיה אף אחת מהסדרות לבנות, ואם מנסים לאלץ אותי לראות אותן, אני מגיבה בנשק חם. (כן, יש הרבה נשק חם בסיפור הזה. אולי זה קשור לעובדה שקר לי.)
הממממ… אולי טעו באבחון הזהות שלי? אולי אני לא הומו אחרי הכל? או שכל זה רק סטראוטיפ? אולי אני הומו לא-סטראוטיפי?
תגידו, עכשיו נראה לכם הזמן הנכון להכניס אותי למשבר זהות? אחרי כל השנים האלה שנמנעתי מזה??? הכל באשמת עין הדג!!!
יש לי דווקא הצעה לגבי משבר הזהות
שלך…
אבל את חמושה בנשק חם, אז אני אוותר
עינת
בוג'י, הכל בסדר.
מה הומואים עושים? נמשכים לגברים, נכון? אז תמיד היית הומו, פשוט לא אמרו לך. עכשיו את יודעת. ברכותיי.
אה, וואלה! הרגעת אותי!
גם אני הומו,
ואני לא ממש אוהבת את זה, זה משעמם.
וואו, פספסתי את כל הדרמה
גניבות ברשת + וויכוחים מרים + התנצלות (מגוחכת למדי) בריל טיים.
חוץ מזה, לדעתי הקרדיט לא מספיק – מומלץ היה שבאותה הזדמנות גם יתנו לינק.
ועוד חוץ מזה, ראיתם את מספר המצביעים שם? כלום לעומת 'עין הדג'. אנחנו אימפריה.
ובכלל חוץ מזה, אני מקווה שלונג ג'ון ופריצ'ר ייצגו את האתר נאמנה בוויכוח שהתפתח שם (בתפוז). אני הייתי מנוע מלקרוא את רובו כי זה דורש לפתוח אקספלורר ואין לי כוח לזה (חוץ מזה שאפסאלון יקרע אותי).
איזו אכזבה.
מה, זהו?
התגובה שלה רק גרמה לי לרצות לתבוע אותה עוד יותר…
יאללה, נקמה!
נחדור להם לשרת!
ננתק להם את האינטרנט!
נמחוק את כל ההודעות שבפורום!
נתבע אותם!
נפגין מול… אה… הבית של לילו!
נשכור האקרים שישנו את כל התשובות בסקר האחרון ל- 'מה שמעדיפים בעין הדג'!
או לחלופין, נבקש מה'ממונה על האינטרנט' לטפל בבעייה.
משעמם לנו, מה?
אז הילדים הקטנים מסתכלים למעלה ומעתיקים מכם. היו גאים ואל תלכו להרביץ להם!
חוצמזה, כפי שעוד מישהו ציין פה, בסקר על הבמאים הצעירים כתוב "נלקח מתוך עין הדג".
ועכשיו הצבעתי בסקר מד"ב-עלק שלהם. סליחה, אבל זה סקר?
איפה בלייד ראנר?
איפה סטאר טרק?
איפה תיקים באפלה?
ואפרופו הסקר הזה, נזכרתי במשהו: לפני כשבועיים ראיתי סוף סוף את "מפגשים מהסוג השלישי". תמיד שמעתי עליו נפלאות – אבן דרך בתחום המד"ב, יצירת מופת של שפילברג וכו'. סליחה??? לא יודעת איזה דרך הסרט פרץ, אבל הוא משעמם בצורה שלא תאמן! איטי להחריד (אמנם לא כמו אודיסאה, ועדיין), מכיל קצת מאד עלילה ולא משופע בדיאלוגים, דיי מכוער ובעיקר, כאמור, משעמם. אנשים באמת אוהבים את הסרט הזה?
עינת
וכפי שעוד מישהו ציין פה
הכיתוב התווסף רק *אחרי* שלונג ג'ון התערבה באופן אישי.
את לא באמת מאמינה
שהקרדיט הזה הופיע שם *לפני* שכל הבלגן הזה התחיל, נכון?
כי אני ראיתי את זה קודם, וזה לא היה שם. בחיי.
בצהריים ישנתי...
אבל עכשיו לאחר שהארת את עיניי:
מוות לתפוז!
עינת
סוף סוף מישהו שחולק את דעתי על
מיפגשים מהסוג השלישי.
זהו אכן סרט משעמם מאוד, שהרעיון בו מוצג בצורה מייגעת שלא מעבירה את המסר.
והאמת עם כול הכבוד לשפילברג בסרט הספציפי הזה גם הבימוי לא משהו.
יש סרטים שאם לא ראית אותם בזמן
אז לא שווה לראות אותם אח"כ.
*בזמנו* הוא היה חדשני יחודי ומהמם. (אני לא אהבתי אותו גם אז, אבל זה לא מייצג.)
אמנות טובה היא נצחית
סרטים טובים שנעשו בשנות ה-40 לא מאכזבים גם היום.
אני יודעת שחלה התיישנות בקולנוע, במיוחד בכל מה שקשור לאפקטים וכו'. אבל דחילק – מה כ"כ חדשני בו? הנושא, אולי. אבל גם הנושא הכי חדשני לתקופה מסויימת, לא צריך לקבל טיפול כ"כ משעמם. זה פשוט סרט מאכזב ורע למדי. החזקתי את עצמי מול המסך רק כדי שאני אוכל לסמן "וי" ליד השם שלו. בזבוז זמן.
עינת
לא נכון.
לויכוח על אמנות אני לא הולך להיכנס. בואי נדבר על בידור. בידור טוב הוא לא נצחי. מה שהצחיק/הפחיד/הלהיב אנשים בזמן ובמקום מסוימים לא יעשה את אותו הדבר לאנשים אחרים, בזמן ובמקום אחרים. הרבה מאוד סרטים שנחשבו למעולים בשנות ה-40 נראים מגוחכים היום. יש דבר כזה, "סרט טוב לזמנו".
וזה נכון
גם במקרים של אותו סרט (אפילו עכשיוי). הוא עשוי להצחיק/להפחיד/להלהיב
אנשים בזמן ובמקום מסויימים ולא יעשה אותו דבר לאנשים אחרים, וגו'.
האווירה של הפצייה בסרט עשויה לשנות מהותית את מידת הנאה ממנו.
לדוגמה- בלייד ראנר, צומר מילר, ממנטו, רקוויאם לחלום, ביג לובובסקי
ועוד.
אבל מה עם-
הציפורים, פסיכו, חלף עם הרוח, שיין, M, מרי פופינס, שלגיה, ועוד ועוד
כולם סרטים שהיו מפחידים/מרגשים/קסומים/מעניינים לזמנם ועכשיו הם כבר לא. אולי זה מעניין לראות אותם מהבחינה ההסטורית אבל הם כבר לא קשורים לקצב או לדרך העברת הסיפור שאנחנו מורגלים לה היום. את נתת דוגמאות של סרטים שכולם נעשו ב10 השנים האחרונות. אולי סרטים לא מתיישנים כל כך מהר, אבל הם בהחלט מתיישנים.
+
עכשיו שמתי לב שהכנסת לרשימה גם את בלייד ראנר שלא נעשה ב10 השנים האחרונות (ואני לא יודעת מתי מומנטו נעשה אז אל תהרגו אותי) אבל- ופה אני באה להגיד משהו מאוד לא מקובל- גם בלייד ראנר התיישן. הוא לא כל כך עתידני או מאיים או מסקרן כמו שהוא נראה לי שכראיתי אותו לפני 10 שנים. מאז ראיתי עוד כמה סרטים, ובלייד ראנר איבד מהקסם שלו. השאלות המוסריות שעולות בו עדיין מעניינות, אבל בדיוק כמו אלו ב AIולדעתי בבלייד ראנר הוא לא מוצג ממש בצורה יותר מעוררת מחשבה.
זהו סיימתי- עכשיו אתם מוזמנים לא להסכים איתי (רק אל תצעקו עלי)
אני כן מחבב סרטים ישנים
ולא בגלל הערך ההיסטורי שלהם:
חלף עם הרוח הוא סרט טוב! אמנם ראיתיו רק פעמיים (בוידאו) אבל נהנתי והתרגשתי.
הטוב הרע והמכוער – סרט מערבון מעולה שלדעתי לעולם לא יתיישבן. אני תמיד מוכן לראות אותו.
הקש בעץ (קומדיה עם דני קיי שולת!!!1) : אחת הקומדיות האהובות עלי. וגם סרטים אחרים של קיי אני אוהב.
לורנס איש ערב, תותחי נברון, 12 הנועזים ושאר סרטי מלחה"ע ה-2.
אלה רק דוגמאות. יש עוד.
השאלה היא לא
אם יש סרטים שלא התיישנו, אלא אם סרטים יכולים להתיישן – כלומר, שקיימים סרטים שהיו טובים/מלהיבים/מרגשים פעם והיום הם פחות, או ש"אמנות טובה היא נצחית".
זה תלוי בסרט ותלוי בצופה
והודעתי הקודמת כן עונה על השאלה. כן יש סרטים שלא מתיישנים, שהם היו טובים אז וטובים גם היום, כמו הרשימה שנתנתי למעלה.
ומכסחי השדים. אני עדיין מוצא אותם מגניבים.
אני יכול להוסיף גם את
אה, וגם מלחמת הכוכבים, כמובן.
סרטים מתיישנים
דוגמה – שליחות קטלנית 1 נראה ממש מעפן היום. כבר כשיצא שליחות קטלנית 2 יום הדין הוא נראה מיושן. וגם יום הדין כבר לא מה שהוא היה פעם. היום הוא בהחלט פחות מרשים.
אבל זה לא סותר את העובדה שאלו סרטים מצויינים!!! כל אחד בנפרד (טוב, אולי לא הראשון) ושניהם ביחד.
אבל מעבר לזה, אם מצפים לראות סרט קליל אי אפשר לראות סרט רציני. אם מצפים לסרט עם מכות ומקבלים מותחן פסיכולוגי מתאכזבים, אפילו אם הסרט טוב.
אני חולקת עליך
אני חושבת שכל הסרטים מתיישנים.
זה לא אומר עדיין שסרטים ישנים הם סרטים לא טובים או לא מעניינים אבל זה כן אומר שיש בהם קצב איטי יותר, צילום דהוי, שימוש בקלישאות קולנועיות שאנחנו כבר מורגלים אליהן, בד"כ משחק מוגזם יותר ועוד. אלו דברים שלא מורידים מהערך של הסרט בפני עצמו (וסרטים שעונים לקריטריונים האלו יכולים להיות מצוינים) אבל עדיין זה הופך את הסרט למיושן וליותר קשה לצפיה.
ואני חולק עליך
וכל המרבה לחלק הרי זה משובח.
לא כל הסרטים מתיישנים. את "בדם כחול" ראית? סרט משנת 1949 בשחור לבן שבו משחק אלק גינס 7 או 8 דמויות בקומדיה היסטרית.
http://us.imdb.com/Title?0041546
או למשל את "כותרת ראשית/נערתו ששת" (נדמה לי שזה השם) משנת 1940 עם קארי גרנט, גם זו קומדיה מצויינת שלא התישנה בכלל.
http://us.imdb.com/Title?0032599
מן הסתם הדבר תלוי בטעמו של הצופה אבל ישנם סרטים שמצליחים לשמור על איכותם בעיני לא מעט אנשים גם אחרי שנים רבות.
או למשל
איש הגשם (1998) עם דאסטין הופמן האגדי וזה, נו, בעלה של פנלופה… http://us.imdb.com/Title?0095953
עניין של נקודת מבט.
הסרט הרי נשאר אותו דבר. מצהיב קצת יותר, מרקיב בפינות, במקרים הגרועים מכורסם ע"י עכברים. בסך הכל, הסרט הוא אותו סרט.
מה כן משתנה? קהל הצופים. הצופים של היום מחפשים דברים אחרים.
עוד נקודה היא, שאת מרבית הדברים הטובים שבסרטים הישנים, אנו מכירים כיום בתור קלישאות, ולא בהכרח משייכים אותן למקור האמיתי שלהם.
מי יפחד היום מסצינת סכין במקלחת?
וזה נכון לגבי כל סוגי האמנות
כולל ציורים, שפעם נחשבו מדהימים (כמו המונה ליזה, למשל), והיום, במיוחד עם כל הפרודיות שנעשו עליה, אף אחד לא מתרגש כשהוא רואה אותה ב"אמיתי" במוזיאון. כולל יצירות מוסיקליות, שפעם נחשבו מדהימות (כמו הסימפוניה התשיעית), והיום הן מוכרות יותר כצלצול בפלאפון… לגבי סרטים ישנים – יש כאלה שעדיין נראים רלוונטיים, למרות הצילום המשונה והמשחק המוגזם והבגדים המיושנים והשחור לבן (לפעמים).וזה מה שהופך אותם ליצירת אמנות.
אני מצטער, אבל כשאני ראיתי
את המונה ליזה בלובר, אני התרגשתי. וכשאני ראיתי תצוגה של מונה, ומאנה ורנואר במטרופוליטן בניו יורק, אני התרגשתי עד עמקי נשמתי. אומנות גדולה *כן* יכולה לגעת, ובגדול, במיוחד פנים מול פנים, אם אתה לא ציני מכדי לקבל אותה.
במקרה הזה
יש לי בעיות. אני אמנם לא חובב אמנות פלסטית באופן כללי, אבל המונה ליזה עצמה נמצאה בלובר מאחורי עשרים שכבות של זכוכית מגנה, ונראתה מאד קטנה (זה לא ציור גדול כל כך) ומסכנה, ולעומת זאת עשרות אנשים מצטופפים מולה. המציאות מאד מאכזבת.
אבל אין קשר.
במקרה הזה
יותר מזה- על הקיר המקביל לקיר עליו שוהה ברוב נחת המונה ליזה, תלוי ציור ענק ומדהים.
עד היום אני זוכרת את התהיה של ילדה בת 10, למה לעזאזל כולם מסתכלים על הציור היחיד ההוא, ומתעלמים מיצירת המופת שמולו…
לא שאני מזלזלת לרגע בדה וינצ'י. נהפוך הוא. את אותו הטיול ביליתי בעיקר בנדידה בין מוזיאון אמנות אחד לשני, תוך שאני גוררת את אמ'שלי בקריאות התלהבות של: "יו… זה באמת הואן-גוך המקורי? באמת?!"
איזה ציור?
איזה ציור?
הממ… לא משהו מפורסם אני מניחה.
ציור די גדול (לפחות בהשוואה למונה ליזה) של דמויות על עננים. משהו מאד נוצרי כזה.
אבל שוב, הייתי בת 10, זה היה לפני שנים, אני לא ממש חושבת שגם אז ידעתי איך קוראים לו. אני כן זוכרת שהסתובבתי עם הרגשה תמוהה כל שאר אותו היום.
(עד ליום למחרת. נסענו ליורודיסני…)
מה שהממסד אמר לגבי ציור
אני אומר לגבי מוסיקה קלאסית.
למרות ששמעתי את התשיעית של בטהובן המון פעמים, היצירה עדיין מרגשת אותי כל פעם מחדש. ואגב, כשאני שומע צלצול של סלולרי שמבוסס על יצירה קלאסית, מיד מהדהדת לי בראש היצירה כפי שהיא אמורה להשמע, וזה עדיין נוגע בי.
וכדי לחבר זאת טיפה לטופיק של סרטים: התפוז המכני – סרט שכמובן עדיין לא נס ליחו (נו, סרט של הרב-סמאח קובריק) ואחרי שרואים אותו, התשיעית של בטהובן מקבלת מימד אחר לגמרי. בררררר….
פה אני חולקת עליך.
התפוז המכני היה בשבילי אכזבה. ראיתי אותו לפני שנה-שנתיים בפעם הראשונה (אאוץ'! די לזרוק עגבניות, זה כואב!), ומאוד לא התלהבתי.
>
>
<
ישבתי מול המסך עם הרגשה של "טוב, אז הם הורגים זקן. יופי. אה, ועכשיו הם אונסים מישהי. למה לא מראים כלום?"
</
זה כבר לא מה שזה היה מזמן. זה לא מצמרר, לא מרתיע. היום כולם כבר ראו דברים כ"כ הרבה יותר מזעזעים וברורים, שהסרט כבר לא חדשני וטעון רגשית כמו שהוא היה פעם.
__________________
יום לא-הולדת שמח,
גל
הפסקול נפלא!
מכיל הרבה מוסיקה קלאסית מעבר לבטהובן ("ויליאם טל" למשל, מסצינת ה"מיטה" הבלתי נשכחת…) שחלקם ביצועים של תזמורת, וחלקם עיבודים אלקטרוניים לאותן יצירות מוכרות… תענוג.
לגבי "שיר אשיר בגשם" – מסתבר שזו היתה בחירה פרטית של מלקולם מקדואל, שנתבקש לשיר שיר כלשהו ולטענתו זה היה "השיר היחיד שהוא יודע את כל מילותיו בע"פ"…
הסרט עצמו מזעזע להפליא לדעתי גם כיום, וכמו שאמרת – אני מסכימה שלא צריך ממש להראות אלימות כדי לתת לצופה תחושה שהיא קיימת.
(ספויילר קטן ל"כלבי אשמורת": זוכרים את סצינת ה"אוזן"? כמה בעצם טרנטינו מראה לנו מהגועל נפש, וכמה אנחנו משלימים לבד בראש? תחשבו על זה).
התפוז המכני עובד מצויין גם כיום, למעשה אני מתקשה לחשוב על סרטים עם יותר אלימות ואכזריות שראיתי שנעשו אחריו, ויש מעט מאד כאלה, אם בכלל.
מה שכן, כמו בכל סרט שהוא – תמיד יש אנשים שהסרט לא "עובד" עליהם והם לא מתחברים לסרט ו/או לא אוהבים אותו. קורה.
עינת
התפוז המכני לא נועד להיות
סרט קטשופ. הוא לא נועד להיות מזעזע בגלל שמרביצים למישהו או אונסים מישהו. הוא נועד להיות מזעזע כי בדרכים גועליות במיוחד, קיובריק גורם לצופה להזדהות עם אלכס. ילד חמוד, טוב, חביב, ורוצח פסיכופתי. לאורך כל הדרך אנחנו בעדו, ושונאים את האנשים שמנסים לעצור אותו, למרות שהמעשים שלו מחרידים. לכל אורך הסרט אנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם שאלות מוסריות שונות (שהעיקרית בהן היא הקשר בין מוסר לבחירה חופשית) ומוצאים את עצמנו מתייצבים בהן בצד הלא נכון. זה מה שמזעזע בסרט, לא כמות זו או אחרת של קטשופ.
אני לא הייתי בעדו!
טוב, אולי בעצם קצת, לפעמים. בסצינות עם החברים המגעילים שלו. או בסוף הסרט… אני אוהבת את סוף הסרט
מה לעשות – הוא פסיכופט, אבל חמוד… (במיוחד בתחתונים).
רק שהוא לא ממש נראה כמו תיכוניסט, איכשהו (אולי כי הוא היה באיזור גיל 30? הממממ).
מצד שני, למה להיות קטנוניים: רק אתמול התפרסמה ידיעה שבן 27 הצליח להתגייס ולשכנע את הצבא שהוא אחיו הצעיר בן ה-18… (וזה עבד במשך חודש!).
מה שמזכיר לי, שידיד שלי הוריד לא מזמן את הסרט בריפ.. ורצה לבדוק את האיכות שלו. הוא שאל אותי אם אני יכולה למצוא לו בסרט סצינה מהירה (מהסוג שעלולים להופיעה בה "ריבועים"). מייד מצאתי לו את ויליאם טל…
ואם כבר, המשכתי לראות קצת אח"כ, והרשו לי לצטט משפט שנחמד להיזכר בו (בעיקר בעיקר איך שהוא נראה…):
אני מתה על סגנון הדיבור של קצין המבחן שלו, עם כל ה-Yesss הזה בסוף משפט… ענק!
עינת
אפשר להשיג את הריפ?
אני מניחה שכן
חפש אותו ברשת (אתה יודע לאיזו רשת הכוונה) או שתציק לאורן (אתה יודע איזה אורן) כי הוא זה שמתעסק בדברים האלה.
אני, אני בכלל יושבת לי על חיבור מודם עלוב ומסכן עם פנטיום חבוט שאפילו לא מסוגל להריץ את הריפים האלה…
עינת
תזכירי לי באיזה אורן מדובר...
ומה רע ברוצחים פסיכופתיים?
מאוד תלוי את מי הם רוצחים.
דוגמאות רעות!
אלה סרטים שהתיישנו???
בתור ילדה ראיתי את מרי פופינס בקולנוע, ועברו יותר מ-20 שנה מאז עשייתו. הוא הקסים אותי אז, והוא מקסים אותי עד היום, למרות שהוא נעשה ב-65.
שלגיה התיישן? אם כן, קשה להסביר את המשחק השיווקי שדיסני משחקים איתו כבר שנים. הרי רק באתר הזה צויין שה-DVD שלו בגירסה אולטרה-מלאה עם שלל תוספות הוצא מחדש למכירה…
מדובר בסרט קלאסי שממשיך להלהיב דורות חדשים של ילדים גם כיום.
את חלף עם הרוח ראיתי לפני אי אילו שנים בטלויזיה, ולמרות שהוא חולק לשניים והוקרן קצוץ מסך כמובן, הוא היה נראה לי מאד מרשים.
את הציפורים מעולם לא ראיתי (פרט לקטעים פה ושם) אבל בביקורי לפני אי אילו שנים ביוניברסל, ראיתי כמה דקות מהגירסה התלת מימדית שלו וזה היה מפחיד בטירוף! (ואני הייתי בת 17, לא ילדה מפוחדת).
גם בלייד ראנר הוזכר כאן, ולכל מי שחושב שהוא התיישן: תראו אותו ב-DVD בבקשה, עם מסך בגודל נכון וסאונד מתאים בו תוכלו להתפעם מהמוסיקה הנפלאה שכתב לו ונגליס. אח"כ נדבר שוב. ובלייד ראנר, למי שתהה, נעשה בתחילת שנות ה-80 (שזה לא ממש העשור האחרון).
בקיצור: כן, חלק מהסרטים הישנים מתיישנים, וחלק לא. הפואנטה שלי היתה (ונשארה), שאני מצפה מסרט שנחשב ל"קלאסי" שיחזיק מעמד ויתיישן פחות. לא ציפיתי שהסרט יהיה רענן וחדשני, אבל משעמם וטרחני זו כבר הקיצוניות השניה!
בעיני סרט שעשו ממנו כזה "הוא-הא" והוא כל כך מאכזב כיום (לא קצת מאכזב, מאד מאכזב!) הוא אולי פחות ראוי לתואר קלאסי. זו דעתי.
לסיום, אני רוצה להזכיר סרט משנת 1939, שממשיך להקסים ולהיות מצוטט גם היום. מעניין איך גם אחרי 61 שנים הוא אולי נשחק פה ושם, אבל הקסם (מארץ עוץ) לא פג. תחשבו על זה.
עינת
נשחק כמו גדול
משחק גרוע, "פעלולים" מגוחכים, עלילה ילדותית. נראה כמו מחזמר (בימתי) יותר מאשר כמו סרט. בימינו זה סרט שמתאים רק לילדים קטנים מאוד.
או לאנשים
שג'ודי גארלנד בימיה המוקדמים עושה להם את זה.
היי, אני מבקשת!
כמה מחבריי הטובים ביותר הם… אנשים שג'ודי גארלנד בימיה המוקדמים עושה להם את זה.
את לא חייבת להסכים איתי
אבל אני עדיין חושבת שהם התישנו. אני חוזרת על מה שאמרתי- זה שסרטים מתיישנים עדיין לא אומר שהם לא מעניינים היום, או לא סוחפים אותך. אבל- אפקטים, עיצוב, משחק, טריגרים עלילתיים, הכל נשחק! לכו כמה הודעות למעלה להודעה של קיפוד. אני מסכימה איתו (או שהוא מסכים איתי?)- הסרט לא משתנה אבל הצופים משתנים, וסרטים הישנים כבר צוטטו ונטחנו והפכו לקלישאות קולנועיות יותר מאשר סרטים העומדים בפני עצמם. ואני מצטערת- מרי פופינס כבר לא מרגש. (לפחות אותי- אני לא מתיימרת ליצג את כולם). גם אני פעם בכיתי בבמבי ונבהלתי באי.טי אבל זה כבר לא עובד עלי ככה.
באיזה גיל הוא לא מרגש אותך?
הנה, אני למשל לא התלהבתי מ-ET. בכלל לא. לא הבנתי מה רוצים ממני כל אותם אנשים שמעריצים אותו עד כלות.
מצד שני, ראיתי את ET לראשונה בגיל 23, ותאמיני לי שזה הבדל עצום…
את לא מתלהבת ממרי פופינס *כיום* או שגם כילדה לא אהבת אותו?
אני חושבת שהייתי אוהבת את מרי פופינס היום גם אם לא הייתי רואה אותו בקולנוע בילדותי, אבל זה משהו שאני לעולם לא אוכל לבדוק כמובן. רוב האנשים שאוהבים את ET בגיל מבוגר ראו אותו לראשונה כילדים (למעשה אני לא מכירה אף אחד שמאוהב בסרט הזה שלא ראה אותו כילד, אבל בטח יש כאלה).
המשפט המסכם שלך הוא: "גם אני פעם בכיתי בבמבי ונבהלתי מ-ET אבל זה כבר לא עובד עלי ככה". זה אומר דבר אחד: שהתבגרת, לא שהקסם פג. אני לא יודעת בת כמה את, אבל יש לי תחושה שבמבי לא היה סרט חדש בכלל כשראית אותו לראשונה, ואת עצמך מודה שבכית בו! איזו עוד הוכחה את צריכה כדי להודות שהקסם עובד?
אני לא יודעת אם את ET ראית בקולנוע, אבל אין לי ספק שמי שראה אותו כילד בקולנוע יזכור אותו אחרת ממי שראה אותו בגיל מבוגר בטלויזיה, ולא כי הסרט התיישן, אלא כי אני לעולם לא אוכל לראות את הסרט הזה בעיניים של ילדה בת 10, גם אם אני נורא ארצה (וזה מבלי להזכיר את האפקט הקולנועי שרק מעצים את החוויה).
אני אישית מכירה ילדים שמתלהבים ממרי פופינס גם כיום, שאוהבים סרטים של דיסני שנעשו 20 שנה לפני שהם נולדו, ומבחינתם זה דבר חדש. הם לא ראו מליון סרטים, הם לא שמעו את הציטוטים האלה עשרות פעמים, והקסם ע-ו-ב-ד.
יש גם לא מעט מבוגרים שהקסם עובד עליהם…
ויש גם עניין של טעם. יש לי כמה חברים שאוהבים את מרי פופוינס בגילם המתקדם, וכאלה שלא אהבו אותה אף פעם. אבל זה לא בהכרח מעיד על שחיקה.
יש מספיק סרטים חדשים שאני חושבת שהם גרועים בלי שהם הספיקו להישחק שניה וחצי…
את מערבבת טעם אישי והתבגרות (שמשנה מאד כשמדובר בסרטי ילדים) עם התיישנות של סרט. בעיני אלה לא טיעונים רלוונטיים.
עינת
אני שמחה שהתבגרתי
ונכון- את צודקת. הדוגמאות שנתתי היו של סרטי ילדים. ראיתי את במבי בגיל 6 (רמז- זה היה לפני 19 שנים..) ואת אי.טי שנה אחריו. אני לא יודעת מתי במבי יצא לקולנועים, אבל אי.טי היה חדש כשראיתי אותו.
בכל אופן- גם את בלייד ראנר ראיתי לפני עשר שנים והוא לא עבד עלי ממש. ואת הציפורים ראיתי בגיל 12 וצחקתי רוב הסרט על הבובות המגוחכות שהיו אמורות להפחיד אותי. ואמא שלי ראתה את הציפורים כשהוא יצא והוא השפיע עליה כמו שהיצ'קוק רצה. מה שאני אומרת זה שהיום אנחנו רגילים לרמת אמינות אחרת, רמת אלימות אחרת (תסתכלי כמה הודעות למעלה על איך התפוז המכני נראה היום). אני לא מדברת על לשמור סימפטיה לסרטים שראית כילד/נער. את התפוז המכני ראיתי בגיל 14 והוא מאוד השפיע עלי. אבל אני מניחה שילדים בני 14 היום ראו כבר סרטים הרבה יותר אלימים שמדברים אליהם יותר.
לא יודעת אילו סרטים את רואה
אבל אני ראיתי את התפוז המכני בגיל 20 (בערך) ולא זכרתי הרבה סרטים שהיו ברמת האלימות שלו.
ואלימות מבחינתי לא אומר שיטפטפו לי דם על המסך…
לא נותר לי אלא לקוות שילדים בני 14 *לא* רואים סרטים יותר אלימים, ואת התפוז המכני בפרט. הסרט הזה מוגבל לגיל 18, ולדעתי, במקרה הזה, בצדק לא מבוטל.
עינת
את התפוז
ראיתי בכיתה ט במגמת הקולנוע שלמדתי בה. כך שלא רק שלא ידעתי שהוא מוגבל מגיל 18 ומעלה אלא שמערכת החינוך המתיימרת ללמד ולהשכיל אותי הביאה לי את הסרט אל מול עיני.
בואי נסכים שזה דבר סובייקטיבי.
שולם?
טוב, גם לנו הקרינו בתיכון
את כלבי אשמורת… (אני לא אתחיל לפרט את המסגרת, אבל זו היתה מסגרת בית ספרית לחלוטין ומי ששכר את הסרט היה אחד מהמורים בבית ספר) וגם הוא, כמובן, מוגבל מגיל 18.
טפו על מערכת החינוך!
אני חושבת שטענתי באחת מהודעותיי הקודמות שזה לא שהסרטים התיישנו כמו שזה עניין של טעם, וגם כשמדובר בסרט חדש לחלוטין הוא לא ישפיע על כולם אותו הדבר. אז אכן, סובייקטיבי איט איז.
ושולם… תמיד היה
עינת
אם כבר מכבסים את הטראומות בחוץ,
מתישהו כשהייתי בחטיבה ביטלו את חופש ל"ג בעומר בגלל שביתה שהייתה לפני כן. באותו יום באו מעט מאוד תלמידים, ולכן לא לימדו, אבל לא נתנו לנו ללכת הבייתה אלא כלאו את כולנו בספרייה, והקרינו לנו את… "בעל זבוב". זה היה נורא, ובמשך זמן רב אח"כ (ובעצם בכל פעם שאני נזכרת בו) הוא המשיך להטריד את מנוחתי. אני לא חושבת שארצה לראות אותו פעם נוספת מרצוני החופשי .
בעל זבוב
זכור לי שראיתי קטע ממש קצר ממנו כשהיתי בכתה ד' בערך – ההורים שלי ראו את זה בטלוויזיה וראיתי רק שנייה שבה <אולי
> רואים איך הוא מדמיין שנולד לחברה שלו זבוב <סוף 
>, וזה הפחיד אותי פחד מוות.
כשבע שנים אחר כך, היתי בת 17 והסרט הוקרן בטלוויזיה ואני החלטתי להתמודד עם פחדיי ולראות מה זה היה שכל כך זיעזע אותי שם.
הסצינה שהפחידה אותי אז היתה משהו קטן ולא כל כך משמעותי לסרט, שאר ה"מהפכים" (טרנספרציות?) היו יותר מגעילים מאשר מפחידים, ובכלל זה סרט די משעשע ובכלל לא נורא. המלצתי: תראי אותו שוב. לא תביני מה חשבת לעצמך.
נדמה לי שאת מדברת על סרט אחר.
את בטוחה שראית 'בעל זבוב' ולא 'הזבוב'?
ארר... רגע... ''בעל זבוב'' זה
Lord of The Flyes של הסופר שהוא לא הסופר של הנסיכה הקסומה? אוף, אני תמיד מתבלבלת ביניהם…
אבל יכול להיות שגם רוזוולה התבלבלה, כי אם ככה מה יש ב"בעל זבוב" שיכול להפחיד כל כך? (אל תענו לי בספוילרים, אני בדיוק באמצע קריאת הספר)
נ.ב. ג'ף גולדבלום שולת!1
את באמצע הספר?
תחזרי לכאן אחרי שתסיימי אותו.
קראתי אותו פעם אחת, מאז אני לא מוכנה להסתכל אפילו על העטיפה שלו.
יותר נכון בהתחלת הספר
פרק רביעי אם אני לא טועה. הוא פשוט לא זורם ודי משעמם עד כה – כל מה שקרה (לא נראה לי שזה ספוילר כי כל מי שמכיר את הסיפור הכללי יודע את זה) זה שחבורת ילדים התרסקה על אי והם מחפשים דרכים להתקיים.
ומה שכתבתי בהודעה הקודמת ("הסופר שהוא לא הסופר של הנסיכה הקסומה") נובע מכך שלשני הסופרים יש שם ממש דומה, ועד לפני כמה ימים הייתי בטוחה שזה אותו אחד, עד שפתאום הסתכלתי על מדף הספרים וגיליתי שלא.
מי עשה את הסרט?
''כל מה שקרה''?
מישהו לקח את ה"מנסים להתקיים" קצת רחוק מידי. אני לא אומרת שזה לא משהו שעשוי לקרות במציאות (או לפחות, עד גבול מסוים) אבל… נו…
אבל עזבי. תנסי להתגבר על חוסר הזרימה של הספר, ולו רק כדי שתביני על מה רוזוולה ואני מדברות.
מסכימה.
הספר לא עוסק בנסיונות הקיום שלהם, אלא בנסיונות שלהם לשמר חברה מסודרת ובעלת כללים מוסריים. הספר יותר מצמרר בגלל שמדובר בחבורה של ילדים, שבדרך כלל אנחנו לא רגילים לחשוב עליהם בפסים כל כך קיצוניים.
בהחלט לא התבלבלתי.
הסרט "הזבוב" לא זכור לי כמייצר טראומות רציני (אלא אם כן את בכיתה ד'…). אכן התכוונתי ל"*בעל* זבוב". אחרי שתסיימי את הספר לכי תראי את הסרט, אני מבטיחה לך הרבה לילות ללא שינה מול הטלויזיה, עם כל האורות דלוקים, או לחילופין סיוטים, אם בכל זאת תצליחי להרדם.
בהצלחה.
בעל זבוב.
במסגרת "איך החיים יראו עם לא היו מבוגרים" הקרינו לי אותו בכיתה ז'.
טראומות?
לא זוכרת, רק מהילדים מהכיתה.
כנראה לא התקינו לך את שבב
הרגשות כמו שצריך. גשי לבדיקה במוסך הקרוב לביתך.
תראי, אחרי אחי הקטן,
זה או לאבד את הרגשות, או את שפיות הדעת (במקרה שלי זה קצת מכל אחד…).
הפתרון המושלם:
תני לאחיך לצפות בסרט הנ"ל. לא תשמעי ממנו יותר.
בעל זבוב.
לנו המחנכת הקרינה את זה בשנה שעברה (כיתה יא), וזה היה סרט מטריד. אני לא אגיד שלא ישנתי בגללו אבל הוא בהחלט נותן חומר למחשבה.
הספר לעומת זאת לא ממש נוגע, להיפך אפילו הייתי מתארת אותו כמשעמם. זהו אחד המקרים בהם הסרט יותר טוב מהספר.
וכאן המקום להזכיר את הסופר ההוא
נו, זה שתמיד נדחף הנה, היינליין והספר שלו מנהרה בשחקים, שלדעתי מביא מעין קונטרה לבעל זבוב. לפחות, ככה אני ראיתי אותו.
(תקציר עלילה קצר ומקוצר למנהרה בשחקים:
חבורת נערים ונערות נשלחים לעולם פראי על מנת לעבור את המבחן הסופי בקורס השרדות, אך בשל תקלה בשער, הם נשארים על הפלנטה הרבה מעבר לשבועיים שהוקצבו להם.
הנערים והנערות מנסים לכונן חברה מסודרת, עם כל מיני רעיונות היינליינים על שלטון)
'התפוז' לא התיישן.
הוא אפקטיבי היום יותר מהרבה סרטים אחרים (ואולי דווקא בגלל שהתרגלנו לאלימות הקטשופ של טרנטינו וחבריו, מזעזעת שובו ושוב אלימות החלב של אלכס וחבר מרעיו). ולכו לראות את "צ'יינהטאון" של פולנסקי.
רוב הסרטים מתיישנים, אפילו מאוד. אלו שכמעט ולא מתיישנים, אלו שכל פעם אפשר לחזור אליהם מחדש, הם הקלאסיים. הם הסרטים הגדולים באמת. בד"כ לא מדובר על סרטי ז'אנר – תמיד יהיו סרטי אימה מפחידים יותר, בדיחות נמוכות יותר, אפקטים טובים יותר – אלא על סרטים פורצי גבולות וז'אנרים, שכשהם יצאו לא ידעו איך לאכול אותם. האם 'מועדון קרב' ייראה מיושן עוד 20 שנה? לדעתי לא. אבל נצטרף לחכות ולראות.
'התפוז' התיישן?
לפני איזה שנה ראיתי לראשונה את התפוז ביחד עם אחותי חמת הדם ואולי גם עם אחותי קרת הדם.
היו לי ציפיות מאוד גבוהות מהסרט ודי התאכזבתי. למעשה, אני לא זוכר ממנו הרבה, חוץ משקיבלתי הזהרה שזה סרט אלים, נורא ומזעזע, והוא לא כל כך ענה על הציפיות הגבוהות האלה. הוא נראה לי אז די מיושן ומשונה, שזרם בקצב מוזר והכיל מסרים בוטים אך פשטניים מדי.
טוב, פתאום יש לי חשק לראות את הסרט שוב לפני שאני קובע שהוא מיושבן (או שאני מחודשן מדי בשביל להנות ממנו). לזכות התפוז יאמר שתוך שנה אני מעונין לצפות בו מחדש… גם זה משהו.
צל-אפור, מתממש רגעית מיקום מקביל.
פספסת את הפואנטה של 'התפוז'.
תקרא שוב את התגובה של בוג'י (כמה הודעות למעלה) – המטרה היא לא לגרום לנו להזדעזע מהאלימות. המטרה היא לגרום לנו להזדהות עם אלכס ולחבב אותו, למרות היותו חלאת אדם.
פספסתי את הפואנטה של 'התפוז'?
יש הבדל בין "מטרה" להשפעה בפועל.
בתקופה של ההורים שלי אנשים יצאו מהקולנוע מזועזעים מהסרט הזה, והוא נתפס כסרט נורא, חתרני ואלים. אני מכיר את ההסבר שבוג'י מציגה והוא לדעתי הוא נועד להסביר _למה_ הסרט השפיע כל כך על הצופים שראו אותו או _איך_ המניפולציה של הסרט עובדת.
מה לעשות שכיום המניפולציה הזאת כבר פחות עובדת על רבים האוכלוסיה. אין לי מושג מדויק למה – אולי כי אנחנו חשופים הרבה יותר לתכנים אלימים מכל הסוגים, אולי כי האמון שלנו בממסד (לא האפל) או באמת אחת מוחלטת ודרך נכונה אחת היא פחותה, או סתם כי השפה החזותית שאנחנו רגילים אליה קצת שונה.
בקיצור, אני "מבין" מה הסרט רוצה לגרום לי להרגיש או לחשוב, אבל לא כל כך הרגשתי את זה. זה משמעות ההתישבנות לדעתי. אולי בצפיה הבאה אני אוכל לסספנד יותר ולהתחבר לזרימה של הסרט.
צל-אפור, כבר לא רוצה להיות רוצח סדרתי כשאהיה גדול.
______________________________
איזה כיף להפוך את הכותרות לשאלה!
תראה, מה אני אגיד לך,
אם הסרט הזה לא עובד על הדור של ימינו (כי עלי הוא עדיין עובד, אחרי כל השנים האלה), לא נותר לי אלא להצטער בשביל אותו דור, ולתהות למה הנוער של ימינו כזה… לא חשוב.
גם עלי הוא עבד מצויין...
ראיתי אותו לראשונה בגיל 20, בסינמטק ת"א (עותק במצב נורא ואיום, כמה לא מפתיע). לא שיצאתי מזועזעת עד עמקי נשמתי, אבל בהחלט מצאתי אותו מעניין ולא מיושן כלל.
כיוון שאני חושבת שאני בטווח הגילאים הממוצע של אנשי הפורום (פלוס מינוס) אני לא מרגישה שייכת ל"דור אחר".
כמו שכבר כתבתי – לדעתי זה עניין של טעם: אני בטוחה שגם לפני 20 שנה היו אנשים שהסרט השפיע עליהם יותר וכאלה שלא הבינו מה רוצים מחייהם. אין לזה קשר להתיישנות, אלא רק לטעם אישי – בדיוק כמו שקורה בסרטים בני זמננו.
עינת
הסקרים הקודמים
הרשימה ריקה. היה שם קודם משהו מעניין?
הסקר ה''שאול'' הקודם עדיין שם
http://www.tapuz.co.il/forumspolls/showPoll.asp?PollID=129&ForumId=65
ולמרות ש*עכשיו* יש שם איזכור למקורו של הסקר, לינק לאתר עדיין אין.
(לינק זה המינימום המתבקש במקרים כאלו)
התפוז המכני
אני רוצה להגיב פה על כל הכתבות שנכתבו פה על תפוז המכני
מטרת הסרט היא לא לגרום לנו לאהוב את אלכס, הסרט אולי מציג אותו בצורה שאנשים יחחבו אותו אך זו ממש לא מטרת הסרט האלימות בסרט אמורה להראות איך נראה העולם העתידי שבו יש הרבה חבורות כאלה. מטרת הסרט היא להראות שלא משנה אם הבן אדם טוב או רע הוא חייב להיות אנושי מראים לנו את אלכס בן אדם שרוצח אונס גונב .. וכמובן ננתפס ונכנס לכלא עכשיו השיטה – הלודוביקו (לודוויג ואן באיטלקית דרך אגב) גורמת לו לאבד את רגשותיו את האנושיות שלו ותחשבו שלמי שיש קלפטומניה או פדופילה יעשו לו את הלודוביקו ואמנם הוא יהיה טוב אבל לא אנושי וכך גם תראה החברה בהתאם … מלאה אנשים טובים מבלי שום פשע אך גם מבלי שום אנושיות.. ולפי מיטב ידיעתי יש גם בארץ שלנו שיטה שנותנים לאנסים זריקה שאני חושב שמוציאה את היצר המיני שלהם ומורידים להם שנות מעצר
לפעמים עדיף עונש מוות ושהייה בכלא מאשר חוסר האנושיות הזאת ..
ובגלל זה לא משנה אם הבן טוב או רע הוא חייב להיות אנושי.
התפוז המכני
למה אתה חושב שהסרט מנסה לומר משהו על העתיד?
מעטים הם הסרטים, וזה כולל סרטי מדע בדיוני, שמנסים לומר משהו על העתיד.
הווה כל כך הרבה יותר מעניין…
העתיד הוא מטאפורה, כמו שמישהי חכמה אמרה פעם. כלי כדי לבחון בו מה קורה מסביב.
וזה מה שקורה בתפוז המכני.
ה•הזדהות• עם אלכס?
("הזדהות", אגב, לא "אהבה")
כלי בסך הכל. לא מטרה.
זו דעתך.
אני לא מסכימה איתה. בכלל.
סתם רציתי לציין את זה, כי נראה שאתה קצת שכחת שזו דעתך, ולא תורת אלוהים מסיני.
מה הוא המסר של הסרט לדעתך .. ?
ברור שזוהי דעתי האישית
הסרט כמתרחש בעתיד ובגלל זה אני חושב שקובריק מנסה להעביר מעין מסר לעתיד
אחרי שראיתי הרבה מאוד פעמים ושמעתי גם הרצאה מעניינת אני חייב לאמר שאני עם אילון במסר של הסרט ..
התפוז המכני
ראיתי לאחרונה את הסרט אך לא כל כך הבנתי התיאוריה של אילון נראית הגיונית אבל בכל זאת הייתי רוצה שמישהו יכתוב פה עוד חוות דעת