גבירותי ורבותי, סרט השנה של 'עין הדג' לשנת 2001:
עשרת המועמדים בסקר זה הינם עשרת הסרטים שקיבלו את מספר הקולות הרב ביותר בסקר המקדים, בו בחרו גולשי 'עין הדג' את חמשת הסרטים האהובים עליהם מבין כל הסרטים שהוקרנו מסחרית בארץ במשך השנה.
9  |
בלתי שביר |
| 13 |
בילי אליוט |
| 10 |
כמעט מפורסמים |
| 69 |
רקוויאם לחלום |
| 43 |
שרק |
| 64 |
ממנטו |
| 10 |
מולין רוז' |
| 8 |
A.I. אינטליגנציה מלאכותית |
| 10 |
ג'יי ובוב השקט מכים שנית |
123  |
שר הטבעות: אחוות הטבעת |
מספר מצביעים: 359
161 אנשים שלחו את חמשת (או פחות) הסרטים המועדפים בסקר המקדים. מבין 183 הסרטים שנכללו ברשימת המועמדים, 103 סרטים קיבלו לפחות קול אחד.
מלבד עשרת הסרטים שנכנסו לסקר, הסרטים שקיבלו את מירב הקולות הם:
• הקיסר נפל על הראש
• הארי פוטר ואבן החכמים
• פיינל פנטסי
• טראפיק
• אפוקליפסה עכשיו – גרסת הבמאי
• שוקולד
• יומנה של בריג'ט ג'ונס
• אמלי
• האחרים
• להתחיל מחדש
האחרים הספיק?
כלכבוד. אכן סרט ראוי.
לטעמי הוא היה ראוי
להכנס אל העשיריה הפותחת, אבל מה לעשות שהוא לא היה פופולרי מספיק, או שפשוט יצא מאוחר מדי (טענה מוזרה, בהתחשב בזה שהוא יצא באותו היום כמו 'שר הטבעות' שנכנס לעשיריה בעבוע-בוע. ובכל זאת).
מה עם הסטטיסטיקה הבאמת מעניינת?
מהם 80 הסרטים שקיבלו קול יתום אחד?
ביקשת, קיבלת...
לא 80 סרטים, אלא רק 29: תא קטלני, שעת העכביש, שיקוי לילה, צילו של הערפד, פוקימון 3, פולוק, על אהבה וטעמים אחרים, ספירת זרע, סודות של אמצע הקיץ, מגרש השדים (הגירסה שלא ראיתם מעולם), ליאם, מבוכים ודרקונים(!), יום אימונים מסוכן, טאבו, ונוס ביוטי, הנשים של ד"ר קורלי, המנדולינה של קפטן T, החייט מפנמה, החטא הראשון, הזעם והזוהמה, ג'ימי גרימבל, אמריקן פאי 2, הסרט ההוא עם ה"שוטרת" וה"מין", אורבניה, 8 וחצי נשים, 13 יום, 15 דקות, האלמנה מסנט פייר, ואסקימו לימון – החגיגה נמשכת.
רגע
זה אומר שעוד מישהו חוץ ממני הצביע למעודדות צמודות?
מסתבר...
הממ...
שני סרטים מהרשימה המכובדת הזו, קיבלו את קולם הבודד והסימפטי שלהם ממני – "פולוק" ו"8 וחצי נשים".
מה זה אומר עליי…?
ביקשת, קיבלת...
היו סרטים שלא קיבלו אפילו קול אחד?
בהודעה למעלה
ציינתי ש-103 מתוך 183 הסרטים קיבלו לפחות כל אחד. מכאן נובע ש-80 סרטים לא קיבלו אף קול.
אבל כשמדובר בקולות בודדים, באמת שאין לעובדה הזאת שום משמעות סטטיסטית. כלומר, העובדה שסרט כלשהו קיבל קול אחד לא מעידה על כך שהוא טוב יותר (או אפילו פופולרי יותר) מסרט שלא קיבל אף קול. רבים מהסרטים שלא קיבלו אף קול הם לא סרטים רעים, אלא פשוט כאלה שעפו מתחת לרדאר ולא זכו כמעט לשום תשומת לב (כמו למשל 'סבתא ורוחות הרפאים שלה' או 'הגשר'). אילו הם היו מוקרנים על יותר מסכים וזוכים למסע פרסום רציני, הם בוודאי היו מקבלים לפחות כמה קולות בודדים.
קיבלו לפחות קול אחד, כמובן,
לא "כל אחד" – במשפט הראשון בהודעה למעלה.
על ליאם
חבל. באמת פיספוס. אולי שלושה אנשים בארץ ראו אותו. הוא לא סרט השנה שלי, וגם לא אחד מהחמישיה, אבל מדובר בסרט פשוט מעולה, על מעמד הפועלים בבריטניה (בתחילת המאה אני חושב, לא בטוח). סיפור פשוט, עצוב ומאוד נוגע ללב. מאוד מומלץ לקחת בסיפריות.
אני זאת שהצביעה לליאם
מגבה כל מה שהחבר שלי אמר (חוץ מתחילת המאה- נדמה לי שזה מתרחש בשנות השלושים), סרט מקסים ועצוב, תראו בסינימטקים, בוידאו או בדויד.
אוי לא! איזו דילמה!
שרק או שרה? שרק או שרה?
אווווווווווווף, אנ'לא יודעת מה לעשות!
את שרק ראיתי פעמיים, מצד שני את שרה ראיתי שלשום…
אבוי…
טוב, בחרתי שרק בגלל-
3.חיבה מוכרת לאנימציה.
3.חשש מפני תסמונת שרק
3.לשרה אין סוף! אז נכון שזה היה צפוי, אבל בכל זאת…
אוי לא! איזו דילמה!
שרק או שרה? שרק או שרה?
אווווווווווווף! אנ'לא יודע מה לעשות!
את שרק ראיתי פעמיים, מצד שני ראיתי את שרה לפני שלושה שבועות…
אבוי…
אבל להבדיל מהעלמה עפרונית, אני עוד לא בחרתי…
הצעות?
______________
הודעה זו מוקדשת לעלמה עפרונית שניסחה כל כך טוב את השאלה שמציקה לי…
הדילמה הקשה היא לא בין שרק לבין שרה. כמה שאני מעריך את שרק, לא הייתי לסרט השנה. הדילמה היא בין שרה וממנטו. ופה אני חייב להגיד שממנטו ניצח, לא בקלות ולא בגדול אבל ניצח. אני מודה, שרה הוא סרט מדהים. ויזואלית, אודיאלית ושאר "אלים" אחרים. אבל כשהוא נגמר קמתי והלכתי. כשממנטו נגמר ביטאתי את רגשותי בפשטות ("סרט מדהים") ורק ישבתי שם והרצתי את כל הסרט בראש (ברוורס) ורק אחרי שפלטתי עוד וואו שמתי לב שחברתי ניסתה להזיז אותי מהכיסא כי היא רעבה. ממנטו הוא, הוא "הסרט". הסרט הרי מסתיר טוויסט וכל הכיף הוא לנחש מה הוא אותו טוויסט. כל סצינה גורמת לצופה לשנות את הניחוש. זה מה שאהבתי.
תן לי לנחש שלא ראית את
רקוויאם לחלום.
מצטער, לא יצא לי.
תן לי לנחש שלא ראית את
ההשתפכות הריגשית בקשר לסרט הזה מוציאה אותי מדעתי. הוא "נתן לכם אגרוף בבטן"? "הפיל אותכם על הקרשים"? "הפחיד והמם אותכם"? את הבעיות האלה תפתרו עם הפסיכולוג. אבל הדרך בה טיפל הסרט בנושא הלא מעניין שהוא העלה (ובבקשה אל תנסו להאיר את עיני בתובנות מבריקות נוסח "זה לא סרט על סמים") לא מספיקה כדי להכתיר אותו ביותר מ"לא רע במיוחד".
אני באמת ובתמים לא מסוגל לרדת לקו המחשבה שמציב את הסרט יחד (ואפילו מעל) "ממנטו". הדרך בה הוא מטפל בסוגייה האפסיטימולוגית של הקשר בין תודעה-להוויה, תוך שהוא חורג מסגרת המדיום הקולנועי ולמעשה הופכו לחלק אינטגרלי מהסרט על מנת לעורר את הדילמה חיה ובועטת במוחו של הצופה מזכירה לי (אבל כנראה שאני מגזים) את הדרך בה הופכת השפה עצמה לגיבור ספרותי ב"לוליטה" של נאבוקוב.
בתקווה שהניסוח האסרטיבי-משהו לא הבריח אותכם,
גיל.
לא הבנתי כלום
תרגום.
הסרט עשוי טוב, אבל תוכנו רזה.
הטענה כשלעצמה היא מעניינת, אבל אני לא בטוח שאני רוצה לראות שוב את הסרט, רק כדי לבדוק אותה.
לא, בהחלט לא!
לא לראות אותו שוב, התכוונתי. אמנם, אני מודה, הצבעתי לרקוויאם מבלי לחשוב פעמיים (רק פעם וחצי), אבל באמת יכול להיות שהסרט תקף את מוחי כל כך קשה מבחינה ויזואלית שאני מדחיקה כל דבר אחר. על העובדה שהוא עשוי טוב אין כל ויכוח. אני גם נהניתי מהתוכן. מצד שני אני לא ואני חוזרת -לא- מתכוונת להרהר בו לא עכשיו ולא בשנים הקרובות (10-20 ככה).
אבל תשמעו, יכול להיות שזה העניין. לעשות סרט קשה כל כך, עד שהצופים יצביעו לו כסרט הטוב רק כדי להמנע מלהרהר בו שוב.
האם זו הדרך להכנס לספרי ההסטוריה??
אני אנסה להסביר
אני לא חושב ש'רקוויאם' פחות עמוק מ'ממנטו'. רבל כדי להסביר את זה אני אאלץ לטעון את מה שאתה חושב שהוא קלישאה: 'רקוויאם' הוא סרט על סמים בדיוק במידה ש'מועדון קרב' הוא סרט על אגרוף. כלומר, בכלל לא. 'רקוויאם' הוא סרט על אובססיה. על הכניעה לחולשות שלנו. על הטלוויזיה, ועל התקשורת, שגורמים לנו לפתח חלומות בלתי אפשריים בלי לתת שום יכולת לממש אותם. על ייאוש. על תשוקה. על כבוד עצמי. ובכל הדברים האלה 'רקוויאם' מטפל לעומק. לא, הוא לא מסביר את זה בכפית. לא, הוא לא משתמש בכלים אינטלקטואליים יותר מדי להסביר את זה. אבל הוא עושה קצת יותר מזה – הוא מעביר את הצופים, בעיקר אלו שפתוחים אליו, את החוויה עצמה. את החלום, התקווה, האובססיה, התשוקה, הניפוץ, הייאוש ואובדן הכבוד העצמי.
ואם כבר נתלים באילנות גבוהים: 'לוליטה' הוא הספר האהוב עלי. אבל לא, לא בגלל אמירות כמו 'השפה הופכת לגיבור ספרותי' (גם אם אני מסכים אתם) אלא בגלל הדמויות. הרגשות. התשוקות. האנרגיה האצורה בספר.
שלא ישתמע מכך שלא אהבתי את 'ממנטו': אני חושב שזהו סרט עמוק ומרתק, מקום שני ב'סרט השנה' שלי. אבל למרות הרגש שיש בו (סצינות שריפת הבגדים וכו') הוא לא מביא את החוויה לרמה כל-כך בלתי-אמצעית אצל הצופים כמו 'רקוויאם'. ('לוליטה', אגב, עושה את שני הדברים בו-זמנית, מה שהופך אותי ליצירת אמנות עילאית באמת).
תודה.
מסכים ולא מסכים
1.
למרות ההסתבכות המילולית הקצת מוזרה של ההודעה של גיל דרור, אני מקבל משהו בסיסי בטענה שלו: סרט רדוד ועשוי טוב.
2.
אני מבקש להרחיב, כשם שהרחבתי בעבר: לארונופסקי יש כשרון בימוי עצום, אבל הסיפור שביקש לספר היה מאוד גרוע, שטחי וכו', ובמובן מסוים נכשל גם ברמת הבימוי, מפני שניסה לקפוץ מעל הפופיק של הסיפור. אם יש לך סיפור בנאלי ושטחי ואתה מסתיר את זה בכך שאתה מלביש עליו אין ספור הברקות בימוי, סופן של הברקות בימוי שייראו מאולצות.
3.
צדק נונין כשאמר: ממש לא סרט על סמים. אמנם יש בו פן מתחסד שמנסה להטיף לסמים, אבל מה לעשות שבמקרה הזה הסמים הם רק כלי כדי לעסוק בנושאים אחרים: התמכרות, העולם המודרני, צעירים מול בוגרים ושטיפת מוח.
4.
בתור סרט פילוסופי, שדן בנושא ונוגע בו עם מקל, הוא מחורבן, ועם זה יסכימו, נדמה לי, גם יוצרי הסרט. רקוויאם לא שואף להגיד משהו חדש על כל הנושאים האלה (בניגוד למגנוליה, שמנסה ונכשל בצורה מביכה), אלא פשוט להעביר חוויה מטלטלת את הצופה.
5.
הנה משהו שיוצרי הסרט, כמו גם רוב אנשי עין הדג, לא יסכימו איתו: רקוויאם פשוט לא מצליח להיות חוויה מטלטלת. הבימוי אמנם מביא לרגעים קטנים של טירוף וגועל (וזאת מחמאה), אבל מרוב שהעסק רדוד, הפאזל לא מתחבר. הבימוי עמוס, אבל העלילה לא מספיק עמוסה. והיא קורסת תחת עומס הבימוי.
6.
ממנטו הוא סרט חכם בטירוף, שלא העביר אותי שום חוויה. צפיה שניה בטח תעשה איתו המון חסד, אבל הצפיה הראשונה לא הציפה אותי בכלום. פאזל הגיון חכם, אבל מאומנות אני מצפה למשהו טיפ טיפה יותר.
7.
לא קראתי את לוליטה. בקרוב זה ישתנה. הסרטים שעשו על פיו, בכל אופן, נעים בין מחורבן (החדש) לבין כישלון מכובד (של קובריק).
8.
אף סרט השנה לא הצליח להיות גם חוויה מטלטלת וגם חכם. שרה הוא הכי חוויה שיש, ממנטו חכם מאוד (מדי, לטעמי), אף אחד מהם הוא לא שניהם.
9.
למעשה, מאז 99' לא היה סרט שהביא לפול ווליום גם חוכמה וגם עוצמה. נחשו איזה סרט זה היה ב99'.
10.
ואגב הסרט הזה: מועדון קרב סרט על איגרוף? אהבתי.
את ''ונילה סקאיי'', ראית כבר?
מתוחכם, מתוחכם :)
וכעת לגונקל, אין לי בעייה אם כך שדעתך שונה, אבל אתה קובע בכזו פסקנות שהסרט רדוד נקודה. שהוא אינו מעביר את הצופה בשום חוויה או שום טלטלה. וכו' וכו' וכו'. אני למדתי הרבה מהסרט, מצאתי את הסיפור מרתק, וגם חוויתי רגשות שונים במהלך הסרט ואחר כך כשחשבתי עליו. אני חושבת שהסרט הצליח בדיוק רב להעביר דקויות של רגשות ומצבים נפשיים, ועבורי זה היה מעניין וחזק.
הסרט מטיף לסמים? לשימוש לאי שימוש? לגמרי לא ברור לי מה כוונתך. בעיני הסרט מדבר הרבה יותר על יאוש ותקוה מדומה, על אוזלת היד של האהבה מול בדידות וחוסר אהבה עצמית, על ניכור בין אנשים, על החברה שמחזיקה את הפרטים שבתוכה בעולם בלתי אפשרי, על ההתמודדות עם העולם הבלתי אפשרי הזה, על פערים בהסתכלות: איך דברים נראים לי מתוכי, ולך מתוכך, ולהם מבחוץ… (שוב, בדידות) ועוד הרבה דברים אחרים… אבל זה בסדר שאתה לא אהבת, ולא הטלטלת. אני לא חושבת שאתה בן אדם פחות חכם או רגיש בגלל זה.
אבל מפריע לי שגם אתה וגם יונתן, (במקרה זה), קובעים ביהירות ללא גבול שדעתכם היא האמת. המוחלטת. היחידה. טוב, אולי זה משהו שעובר עם הגיל?
מתוחכם, מתוחכם :)
נניח שראקוויאם אכן נגע בכל אלה. הוא לא השאיר מקום לספק: מבחינתו זה המצב, ועליך – הצופה – להדזהות איתו, או לא. כאחד שמאוהב בניכור, משוכנע שהחברה המודרנית היא אוטופיה ומתמודד איתה מצויין וללא שמץ של יאוש – אין לי מה לחפש בסרט הזה. אין דיאלקטיקה, אין קונפליקט – יש רק הצהרה, וכתחליף לנימוקים הבמאי מספק "מסחטת רגשות" (נניח). זה מספיק כדי להגדיר את הסרט כ"רדוד".
כמובן שעם זאת העלילה יכולה להיות מרתקת והסרט אולי מטלטל. אבל זה כבר לא ענייני. רק עניינך.
סרט אינו טיעון פילוסופי
ולכן אין חושבה להציב בו דיאלקטיקה.
לגבי הקונפליקט: לדעתי הוא בפירוש קיים, גם אם לא במפורש. הנגטיב לייאוש הוא כמובן ה'חלום' המופיע בכותרת. והחלום הזה הוא 'החלום האמריקאי' שנפרט לפרוטות בחלומותיהן הקטנים של כל הדמויות: שרה רוצה להופיע בטלוויזיה. הארי רוצה להרוויח כסף. החברה (לא זוכר את שמה) רוצה להיות עצמאית. טיירון רוצה את אימא.
מול החלומות האלה, שנגזרים כולם מהחלום האמריקאי הגדול (פרסום, כסף, עצמאות וקבלה) מוצבת השקיעה, שנובעת בכל אחד מהמקרים מתוך החלום, מתוך ההיתלות הו, מתוך האמונה הזהה לשלך – שהחברה טובה, שאמריקה היא אוטופיה, שאפשר לחיות.
זוהי טרגדיה. בטרגדיה יוונית, אחד המהלכים הקבועים הוא נפילתו של הגיבור הנובעת מההיבריס שלו, מהיוהרה שלו, מהאמונה שהוא חזק מכולם. לכאורה, בסרט הזה, 'עונשם' של הגיבורים ונפילתם לא באים משום סיבה. אבל זה רק לכאורה. במבט שני ניתן לראות שהגיבורים נופלים *בגלל* אמונתם באותו חלום ונסיונם 'ללכת על זה'. החלום האמריקאי, הטענה ה'דיסנית' ש'אם אתה חולם, זה יקרה' היא ההיבריס בטרגדיה הזו.
התוצאה: אמירה חזקה ואמיתית על החלום האמריקאי הגדול, ועל שברו.ואם זה רדוד, אני הארי פוטר.
דרך אגב – לגונקל – כל מה שתיארתי כרגע מצוי *בתסריט* ולא בשום 'תחבולות בימוי'.
סרט אינו טיעון פילוסופי
סרט טוב בהחלט אמור להיות טיעון פילוסופי, ובדיוק כך אני רואה את מומנטו. כאן, בעיני, ההבדל בין "אמנות" ל"בידור". אם בנקודה זו חלוקות דעותנו, לא פלא שאנו לא מסכימים.
אין ספק שבסרט מוצגים קונפליקטים שונים ומשונים, מעניינים או פחות – אבל בסופו של דבר כולם מגוייסים למען המטרה, ואף אחד מהם לא תקף לגביך, הצופה. אכן, אפשר לראות בסרט ביקורת דמגוגית להפליא על קונספט החלום האמריקאי ,אבל כל סרט של שוורצנגר עושה עבודה טובה יותר מרקוויאם בתחום הזה (קראתי ניתוח מבריק על "המלאכים של צ'ארלי" שמבהיר זאת היטב, אך לצערי שכחתי היכן). כך או כך, ההבדל הזה – בין "אמירה חזקה" ל"ניסוי מחשבתי" הוא בדיוק ההבדל שהופך את מומנטו למופתי, ואת ראקוויאם ל…רדוד.
סרט טוב לא צריך להיות
טיעון פילוסופי.
סרט טוב יכול להיות טיעון פילוסופי. הוא יכול להיות תרגיל מחשבתי מתוחכם. הוא יכול להיות תענוג לעין ולאוזן. הוא יכול להיות חוויה רגשית. לטעון שרק סרטים שיש להם אמירה פילוסופית מוצקה הם "טובים" – זה מאוד מגביל, ובטח לא מאפשר לך להנות מהרבה סרטים. אלא אם כן באמת הלכת ל'המלאכים של צ'רלי' בשביל האמירה הפילוסופית (אני הלכתי בשביל קמרון דיאז).
סרט טוב לא צריך להיות
כן, "סרט טוב" הוא מינוח די אומלל. אני נהנה מג'אנק קליל As much as the next guy. אבל בעוד שכל סרט מהנה הוא "בידור", מעטים מהם נתפסים כיותר מזה – נקרא להם "סרטים *ממש* טובים" ונסגור עניין?
דוגמאות! דוגמאות!
הבא את חמשת הטובים שלך – גם "עמית" בשעתו התבקש לעשות כן אם אני לא טועה.
ממש לא. בדיוק להיפך.
לפלאי גרייציר מגיע הטריידמארק על משפט מופלא זה: לאומנות גדולה אין אמירה. לאומנות גדולה יש תימה.
ועוד משהו: מה עם סרטים שהם *לגמרי לא* פילוסופיים? לא טוב לך? בכלל? נדמה לי שגם שונאי בילי אליוט יתקשו לסווגו כזבל, והוא חברתי אישי למהדרין.
סרטים ופילוסופיה
לא, אני לא רואה את 'רקוויאם' כ'בידור'. וכפי שניתן לראות משאר ההודעה שלי, אני בהחלט מחזיק בדיעה שבסרט טוב יש בדרך-כלל אמירה פילוסופית, וכך גם ב'רקוויאם'.
מה אמרתי? אמרתי שסרט אינו *טיעון* פילוסופי. הוא לא צריך לקחת בחשבון את הביקורת, להציג באופן מסודר את שני הצדדים, לתת 'דיאלקטיקה' של תזה ואנטי-תזה. דרך אגב, גם 'ממנטו אינו יוצר שום 'דיאלקטיקה' אלא מציג כמה אפשרויות לראות את המציאות.
לצערי ההודעה שלך הייתה מאו רדודה ולא התייחסה כלל לפרשנות שלי לסרט. *לא* דיברתי על הקונפליקטים שבתוך הסרט אלא על הקונפליקט היסודי המונח בבסיסו. אבל אם כבר מדברים את זה, מה שיוצר דרמה טובה, כפי שיודע כל במאי תיאטרון מתחיל, זה הקונפליקטים הקטנים, וההתייחסות שלך אליהם ('מעניינים או לא') מראה שאתה כנראה אינך מייחס להם חשיבות. חבל.
מדוע הביקורת של רקוויאם 'דמגוגית'? המילה הזו מתייחסת בדרך כלל לטיעון מילולי, ולכן לא מובן לי השימוש שלה לגבי סרט כל-כך ויזואלי. אבל נעזוב את זה. בסופו של דבר (כך נראה לי), אתה מודה שיש בסרט 'אמירה חזקה' ועם זאת מכנה אותו 'רדוד' מכיוון שאינו 'ניסוי מחשבתי'. מבחינתי, אגב, זה בדיוק להיפך. אסביר:
'ניסוי מחשבתי' מתבצע כאשר הבמאי אינו מוכן להתחייב לשום דבר. הוא אינו לוקח סיכון, אינו אומר כלום, למעשה, ורק מציג בפנינו את האפשרוית. זו, לדעתי, לא רק רדידות אלא גם פחדנות. (ודרך אגב: 'ממנטו' לדעתי הוא סרט מעולה החורג במספר רב של מקומות מההגדרה המגבילה של ניסוי מחשבתי). 'אמירה חזקה' אין פירושה מסר חד-ממדי כפי שאתה מנסה לטעון, אלא אומץ לעמוד מאחורי איזו אמירה, אחת מהבחירות האפשריות, ולהעביר אותה – ודווקא אותה – לצופים.
אנחנו כנראה לא מסכימים באופן מהותי לגבי הנקודה הזאת, ואולי כאן תהיה אבן הנגף שתסמן את עמדותינו הסופיות בדיון.
כלך לך, פוסטמודרניסט ארור!
כלך לך, פוסטמודרניסט ארור!
פוסטמודרניסט? כן, ואתה מכוער.
בקיצור: אין בין מה שכתבתי לפוסטמודרניזם שום קשר. זה היבט שלא נגעתי בו כלל.
אוף, אני מצטער.
הייתי ביותר מדי שיעורי ספרות פוסטמודרנית בחיי, כנראה שבשלב כלשהו אתה פשוט מתחיל לרעוד בכל פעם שמישהו מזכיר לידך ניכור וחברה מודרנית.
ומדוע שגונקל (או כל כותב אחר)
לא יביעו את דעתם בפסקנות? האם אין זה ברור לחלוטין שזוהי דעתו האישית והפרטית של גונקל ולא איזושהי אמת מוחלטת שאין עליה עוררין?
אולי זה עניין של צניעות,
להבין שדעתך אינה האמת המוחלטת. אין לי בעיה עם כל דיעה של גונקל, לרב הוא גם מנמק אותן משכנע או מעניין, אבל גונקל קבע שהסרט אינו גורם לצופים לחוש דברים כאלו או אחרים, קביעה בעייתית היות והרבה אנשים כן חוו טלטלה או רגשות שונים. לפעמים נראה לי שרצוי לזכור שזה לא שמישהו פה בא לגלות למישהו אחר את האמת, אלא להביע דיעה, לשכנע, להאיר אספקטים שונים וכו'. ואני אוהבת את הצניעות שבלהגיד "לדעתי".
ביקשת, קיבלת:
לדעתי.
בעניין הפרשנויות הפסיכולוגיות שהענקת לאי שימוש שלי בהתייחסות עצמית בהודעות, הייתי ממתין עם פסיכולוגיה עד לקבלת התואר. עד אז היא נחשבת "פסיכולוגיה בגרוש".
"מטיף לסמים" צריך היה להיות "מטיף לאי שימוש בסמים". יש מילים שמתעייפות בדרך.
מה פרשתי? רק לא אוהבת ת'סיגנון
עובר עם הגיל...
דוקא לא יעבור עם הגיל. לעולם לא.
איך אני יודע בכזה ביטחון? אני עוד מעט בן שש עשרה, זה בדיוק התקופה שיודעים הכל.
חוויה מטלטלת
זה עניין סובייקטיבי, אני חושב. ולא מדובר כאן על 'להראות דברים מזעזעים' או על 'אפקטים'.
'אפקטים' או 'טריקים קולנועיים' לא בהכרח יוצרים חוויה מטלטלת. אם תרצה, גם 'ממנטו' מבוסס על טריק, אפקט, גימיק. בשרה"ט יש טונה אפקטים, זה עושה אות מטלטל? מרשים, אולי. ממלא בהערכה. מקפיץ לפעמים. מטלטל את כל המערכות? לא.
גם 'להראות דברים מזעזעים' לא בהכרח יוצר חוויה מטלטלת. קחו לדוגמא את הסרט החדש 'אזור מלחמה'. הביקורת הבטיחה חוויה מטלטלת. בפועל היו הרבה סצנות מזעזעות, אבל הם לא התחברו לחוויה אחת.
למה ההקדמה? כי אני לא מתכוון להתווכח אתך. לא על החוכמה שב'רקוויאם' (לדעתי יש בו המון חוכמת חיים, שמתבטאת בעיקר במשחק המצוין) ולא על הטלטול שהרגשתי אחריו. אבל מה שאני טוען הוא שהסרט הזה הוא יצירה שלמה, לא 'אפקטים' ו'דברים מזעזעים' שנזרקו על תסריט, אלא יצירה שבה המדיום (דרך העברת המסר) חשוב לפחות כמו המסר עצמו. והנה התשובה גם לגיל דרור – האם הדרך שבה אנחנו מקבלים את המסר ב'רקוויאם' אינה מתייחסת למדיום הקולנועי? הרבה יותר מאשר ב'ממנטו', לדעתי. אם יש משהו שאפשר להשוות לתפקיד השפה בספר 'לוליטה' (גונקל, קרא אותו!) זה השימוש במדיום הקולנועי ב'רקוויאן לחלום'.
תודה.
ואני כמובן לא מתווכח
שיש פה ניסיון רציני לעסוק בחוויה דרך המדיום. הבעיה (האישית שלי! לא של אף אחד אחר! אולי גם של רני) היא שמרוב עיסוק שכחו את החוויה עצמה.
פעם השתמשתי במושג "אוננות", זה מאוד הרגיז כמה מכם. על מה כל הטררם? על מה השוטים המרשימים? קודם תספר לי משהו מעניין, אמיתי, אותנטי (לא במובן המזרחי סטייל ערוץ בריזה, אותנטי כמו בלוז), ואז תתחיל להתעסק לי עם דרכי ביטוי קולנועיות. קודם שאני אאמין לך.
הדבר דומה למי שרוצה להדליק סיגריה, ועל כן יצא אל היער, ילקט עצים, יחכך אבנים, יבעיר מדורה גדולה ויגע בה עם קצה הבדל. למה מדורה? אי אפשר מצית? בסך הכל יש לך סיגריה, לא צלי כבש.
שוב אני נתקל
במבוי סתום.
קשה לי להבין כיצד 'רקוויאם לחלום' נראה לך לא אותנטי. זה פשוט לא מובן לי. בפרט אני מדבר על סיפורה של שרה (אלן ברסטין) שהוא מבחינתי אותנטיות קולנועית בהתגלמותה. או שאני לא מבין את מושג ה'אותנטיות' (מבחינתי הוא מחובר חזק ל'אמינות', אבל אולי אצלך זה לא כך).
ודרך אגב: מצית זה אותנטי? מצית זו המצאה מודרנית מאוד. המתיישבים הראשונים באמריקה, כשגלגלו את הטבק שלהם, הציתו אותו ללא ספר באמצעות גזיר עץ ממדורה.
אותנטיות
לא בדיוק "אמינות", אבל קרוב. יותר "אמיתיות". תחושה של משהו כואב באמת, חשוב באמת, מגיע ממקום אמיתי. אני לא חושב שיש את זה ברקוויאם, ואני חושב שהוירטואוזיות הבימויית לגמרי לא במקום כי היא היא לא יותר מאשר פחד לחשוף בפנינו את הסרט עצמו (או, סביר לא פחות, כפי שרני אמר, אגו טריפ של הבמאי. אחרי שאראה את פיי אכריע בסוגיה).
לדעתי. לדעתי. לדעתי.
אז כפי שאמרתי
מדובר בהכרעה סובייקטיבית לחלוטין. אני הרגשתי המון 'אמיתיות' ב'רקוויאם לחלום', והזדהיתי עם הכאב של הדמויות. אתה לא. זה לא מוכיח כלום פרט לעובדה הידועה שאנשים שונים מגיבים אחרת לאותו סרט.
שאלה נוספת, רק כדי לבסס תיאורייה שיש לי: אהבת את 'לשבור את הגלים' של פון טרייר או סלדת ממנו?
לא זה ולא זה
הוא לא עשה לי כלום – לא עורר בי רגשות עזים ולא הכעיס אותי. אבל זה ככל הנראה קשור לעובדה שראיתי אותו בטלויזיה מחורבנת, בוידאו מחורבן, בבית הספר, עם עוד מלא תלמידים פטפטניים ומחולק לשבועיים.
במילים אחרות, קשה לומר שממש ראיתי את "לשבור את הגלים". אני קצת אנטי לכל הקטע של "דוגמה 95", אבל יש הרבה סיכוי שאני מאוד אתלהב מ"לשבור" בצפייה נורמלית.
אין שום קשר בין ''דוגמה 95''
ל"לשבור את הגלים". הסרט לא נעשה לפי כללי הדוגמה הנ"ל, וגם לא היתה כוונה לעשותו בכללים הללו.
הסרט עצמו, אגב, הוא יצירת מופת מרשימה, לא מעט בזכות משחקה הכובש של אמילי ווטסון.
"רוקדת בחשיכה", סרטו האחרון של פון טרייר, כבר לקה בסמפטומים רבים משתפים ל"רקוויאם" הבלתי נסבל: פלצני, מלא בעצמו, דמויות חד מימדיות בעלילה המזכירה סרט תורכי (במובן הרע של המילה) בשילוב וירטואוזיות בימויית שמכסה על הרבה כלום. "רקוויאם מכה שנית".
לא ראיתי את 'רוקדת'
אבל אני דווקא הייתי משווה את 'רקוויאם' ל'לשבור את הגלים', בין השאר בזכות משחקה הכובש של אלן ברסטין.
אה...לא. ממש לא.
ברסטין, שחקנית נפלאה כשלעצמה, לא מחזיקה את "רקוויאם" על כתפיה, למרות שהיא בהחלט היתה אחת מנקודות האור הבודדות בים האפלה הזה.
אמילי ווטסון היתה אחד המרכיבים החזקים ב:לשבור את הגלים" לצד תסריט מהודק וסיפור שובה לב שהילך על הקו הדו משמעי הדק בין אי שפיות לאמונה דתית חזקה, דו משמעות שהעניקה לסרט את כוחו.
למה בדיוק אנו מערבבים את שני הסרטים בנשימה אחת, תזכיר לי?
למה אני מערבב
את שני הסרטים הללו?
כי שניהם:
א. סרטים שהואשמו במניפולטיביות רגשית זולה.
ב. סרטים שאני חוויתי בהם חוויות מרגשות, מהפנטות ומדהימות.
אבל זה אני…
ושניהם סרטים שלוקים (או מתברכים)
במנייריזם בכמויות עצומות (במקרה של לשבור זה הצילום הויברטורי, במקרה במקרה של רקוויאם זה הטריקים הויזואליים הבלתי פוסקים). מעניין שבחרת להתעלם מהפן הזה.
זו בדיוק הנקודה
עבור מי שנכנס לחוויה, האלמנטים האלה רק מוסיפים.
עבור מי שלא, זה נראה כמו 'מנייריזם'.
ושאלת פרובוקציה: מה ההבדל בין 'מנייריזם' ל'סגנון'?
פשוט מאד:
כאשר הסגנון מתחבר לסיפור ול..אמירה (שונא את המילה הזו) או ההארה שיש לסרט להציע זה לא מנייריזם.
כמובן שכל אחד יראה פה סרטים שונים באור אחר.
מנייריזם זה לא קללה
אמנם עשו מזה קללה, אבל מנייריזם זה זרם באומנות שניסה להגיע לחוויה קיצונית דרך העצמה.
או, במילים פשוטות: הם היו מציירים נשים עם רגליים נורא ארוכות, ציורי נוף בצבעים בוטים וכו' וכו'.
כשמשליכים את זה על קולנוע, זה בערך הסגנון הזה.
צילום ויברטורי?
זה לא
? או שיש לזה משמעות פחות מילולית?
אוי, באמת
הכוונה לצילום רועד. רק
יש לכם בראש.
על ''לשבור את הגלים''
אין לי ויכוח אתך. עברתי חוויה דומה במהלך ההקרנה.
"רקוויאם"? נו, כבר אמרתי את מה שהיה לי לומר.
הזכרת לי שוב
למה אני שונא את פון-טרייר.
הייתי רוצה להגיד, שהדרך שבה הוא מצייר, הן ב"לשבור את הגלים" והן ב"רוקדת בחשכה", את היחסים בין האישה הכנועה-מסכנה-טובת-לב-מוכת-גורל-חסרת-שליטה, לבין הגבר – שמייצג את העולם ההו-כה-אכזרי – עושה לי רע.
אבל זה לא נכון.
יותר מהכל, האופן החד-משמעי, הקיצוני, הפרוורטי, האכזרי, הפסימי, הציני וחסר הסיכוי שבו הוא מציג את הסיפורים שלו, הופך את הסרטים שלו לכ"כ חסרי-אמינות בעיניי, עד שבשלב מסויים אני פשוט מתנתק וחדל להתייחס למה שמתואר בסרט כמשהו שקשור למציאות. פון טרייר, בקיצוניות שלו ובמניפולציות התסריטאיות הכ"כ שקופות שלו, שלידם טרגדיה קלאסית נראית כמו סיט-קום, פשוט מאבד אותי.
דווקא רקוויאם, בגלל שהתסריט שלו לא כופה כל-מיני רעיונות משונים על המציאות, ובגלל שהוא מתאר פיסת-מציאות באופן אמין, בלי "סיבה ותוצאה" מתמטיים וחסרי הגיון ממשי, מצליח להשאיר אותי עמוק בתוך הסרט. אני מסכים שזה עובד בעיקר בגלל הבימוי ופחות בגלל התסריט.
מה שהופך את ארונופסקי – הרגיש, המתוחכם, האמיתי, המעניין – לבמאי הרבה יותר טוב מפון טרייר – המעיק, הפלצן, המרושע, החד-מימדי, הצדקן, המניפולטור, המנותק מהמציאות, המתמטיקאי.
לשבור את הגלים
היה סרט משעמם ארוך ומיותר.
שמעתי שיש כאלה שחושבים שהוא גאוני ומדהים, אבל לא האמנתי שיש אנשים שאשכרה מאמינים בזה.
גם לי קשה להאמין שיש אנשים
שאשכרה מאמינים ש"רקוויאם לחלום" היה סרט טוב (שלא לדבר על יותר מזה) והנה, בכל זאת יש.
בנוגע לממנטו,
שני הדברים המשמעותיים שלמדתי בצפייה שניה בו היו:
א.
לאונרד שלבי הוא דמות מעצבנת. מאוד.
ב.
ישנם המון פרטים שאי אפשר להסביר בוודאות, והם מעניינים כקליפת השום.
ובנוגע לרקוויאם-
לרוב אני לא אוהב סרטים כאלה, שמספרים 'סיפור אותנטי'. רקוויאם לחלום, מה לעשות, תפס אותי.
ארנופסקי לא ניסה לספר סיפור גדול ומרהיב. לא מדובר בסרט של עלילה כמו שמדובר בסרט של סיפור קטן. עד כמה שטוחה העלילה? אני לא בטוח. עד כמה שזכור לי, העלילה הייתה אמינה, וזה כל מה שהסרט מבקש.
הדמויות, השחקנים, הדיאלוגים – כולם היו מעולים. הסיפור עצמו – למרות שהיה חסר תחכום גדול – מתפתח באופן הגיוני.
אני לא יודע לאיזו קטגוריה בדיוק נכנסים הניואנסים הרגישים, תוכנית הטלוויזיה המהממת, האמירות על החברה, נקודת המבט המיוחדת, ההזיות והשימוש בקולנוע ככלי, אך ראוי לציינם.
הבימוי, הצילום והעריכה לא היו מוגזמים מדי לטעמי, אלא שיקפו באופן מושלם את תחושות הדמויות.
כפי שאמרת, הסרט לא מנסה לחדש משהו בפילוסופיה של הצופים. הוא לא מנסה להטיף לצופים, לא מנסה לשנות את הדרך בה הם רואים את העולם ולא מנסה להעביר מסר על העולם שהוא מראה.
לסיכום ותמצות: אני לא חושב שרקוויאם הוא סרט שטחי. אין בו דמויות שטוחות, אין בו מערכות יחסים שטוחות, אין בו רגשות שטחיים. ובתור סרט שמנסה להעביר בעיקר את אלה, הטענה שהעלילה שלו שטחית מדי נראית לי כמעט כמו הטענה שהסרט לא מראה מספיק את העולם שמסביב לדמויות: אף אחד לא ביקש את זה.
ובאשר לטיעון החמישי שלך = כל מה שאוכל לומר הוא שאני מסכים שלא להסכים אתך, ושהכל חוזר עליך וקקה בידיך.
חוץ מזה? אני גם מסכים עם נונין, שהספיק לכתוב כמה תגובות לפני שסיימתי לכתוב את התגובה הארוכה והמבולבלת הזו.
___
כל הנכתב בתגובה הנ"ל (להלן: הכתוב) מהווה את דעתו האישית של כותב התגובה, הידוע בפורום זה כ'יונתן' (להלן: אני או הכותב) ואינו מתיימר לקבוע עובדה חד משמעית, להתנשא או לבטא דבר כלשהו מלבד דעתו של הכותב,הנקבעת על פי שיקולים אישיים בלבד ואינה מסתמכת על עובדות אם לא מצויין כך.
כל ראייה שונה של הכתוב היא באחריותו המלאה של הקורא, ולא תשמש ראייה לא לגילו ולא למידת צניעותו או יהירותו של הכותב.
הכותב שומר לעצמו את הזכות להיעלב או להיפגע מכל שיפוט מוטעה (לדעתו האישית ולפי ראייתו את הכתוב) של דבריו, ואף לנפח את העניין מחוץ לכל פרופורציה ע"י כתיבת חיבור שלם בתגובה להערה בת 2 מילים.
בנוגע ל-2 מילים...
טוב, מצטערת. במיוחד על מה שאמרתי על "הגיל" – אין לי ספק שזה לא קשור רק לגיל*, אם כי אולי קצת? :) היו כמה הודעות שלך שהטיפו להצביע לרקוויאם והביעו איזשהו זלזול במי שלא אהב את הסרט, וזה נראה לי מיותר… בכל מקרה, אני מבינה שזו דעתך, ובמקרה אנחנו מסכימים גם. אז שולם?
*לא גיל דרור הפוסט מודרניסט הפנקיסט (סתם, אין לי מושג אם הוא פנקיסט, יש בפנקיזם איזשהו טיעון פילוסופי?)
בנוגע ל''רקוויאם'' אני בהסכמה
מוחלטת עם גונקל.
מצטער, אבל זה היה אחד הסרטים המייגעים והמיותרים שראיתי השנה.
ארונופסקי הוא במאי מוכשר שמאוהב בעצמו ובכישוריו בטירוף. ועל זה בעצם הסרט: שיר אהבה לארונופסקי ותו לא. אגו טריפ של במאי שמכור לעצמו כמו נרקיסוס, כמעט כמו שגיבורי הסרט מתמכרים לסמים, כדורים ושאר חוליי העולם המערבי.
הוא מפציץ את הצופים המסכנים במראות ובצלילים רועמים ללא שום הצדקה למעט אחת: רצונו לומר לנו כמה הוא חכם וכמה הוא מוכשר כיוצר.
"רקוויאם לחלום", מצטער לומר לכם, הוא בעיני פורנוגרפיה ויזואלית של במאי שאין לא מה לומר למעט דבר אחד: תראו כמה שאני גדול. המלך הוא עירום.
למותר לציין שהסרט לא נכנס אפילו לרשימה שלי.
במקום הראשון שלי עמד דווקא "כמעט מפורסמים", האנטי הכמעט מוחלט ל"רקוויאם": סרט עדין ואנושי עם דמויות עסיסיות כתובות היטב ומשוחקות נפלא, סרט אישי במלוא מובן המילה, וקייט הדסון בלתי נשכחת. סרט שגרם לי צמרמורת של עונג ביציאה מן האולם, צמרמורת שחזרה ועלתה בכל אחת מן הפעמים הנוספות שבהן ראיתי אותו.
בהפרש לא גדול ממנו: "ממנטו". הסרט המרשים של השנה מבחינת הטכניקה, התסריט ומה לא. איפה "ממנטו" ואיפה "רקוויאם". האחד כמעט יצירת מופת,השני שרלטנות טהורה.
וכמובן "שר הטבעות". הסרט שכל כך פחדתי לראות אותו כי חששתי שיקלקל את הספר יצא פשוט גדול. אחד הסרטים הטובים של השנה, וכמעט בראש רשימת סרטי הפנטסיה הטובים ביותר מאז ומעולם. (בראש הרשימה נשאר, עדיין, "הנסיכה הקסומה" האלמותי).
תגיד לי, תגיד לי שלא מטריקס.
שניצקליין? זה אתה??
אבל באמת – זו ההודעה השניצקליינית ביותר שראיתי עד היום בעין הדג.
אני באמת לא בטוח שהבנתי, אבל אם כן – אני לא רואה איפה כאן הבעיה בעצם. סרט ש"חורג ממסגרת המדיום הקולנועי" זה יופי, "לעורר דילמה חיה ובועטת" זה יופי ו"לוליטה" זה גם-כן יופי.
האמת, כל מה שאמרת יכול להחשב כמחמאה, ובלי שום קשר, יכול להאמר גם על ממנטו (ובאותה מידה של בהירות…).
ואולי אני לא הבנתי, ובאמת דיברת על ממנטו (אבל אז התחביר שלך לקוי לחלוטין).
וחוץ מזה, מה זה לעזאזל אפסיטימולוגי? חיפשתי במילון אבן שושן השלם, ולא מצאתי!
אפיסטמולוגי
מה שקשור בידיעה ובדרכים שבהם אנו מגיעים אליה.
אפיסטמולוגיה = תורת ההכרה.
מ"אפיסטמה" (episteme) ביוונית – ידיעה. תורה פילוסופית העוסקת בנסיון להבין את הדרך בה אנחנו יודעים דברים על העולם ואת הקשר בין מה שאנחנו יודעים על העולם לבין מה שקיים באמת בעולם.
נכון שעכשיו אתה נורא מצטער ששאלת? טוב, אם הייתי ממש במצב רוח פילוסופי, הייתי תוקעת כאן גם את אחד המשלים של אפלטון (משל המערה, נגיד? זה שיש הטוענים שהוא הבסיס למטריקס?), כדי לעשות את החיים שלנו ממש ממש יפים…
לא יאומן!
8 כרכים – כ-5000 עמודים, ועוד ספר הכנה לפסיכומטרי אחד (לא שלי),
ואין זכר לאפיסטמה, אפיסטמולוגי, אפיסטמולוגיה או שום דבר שדומה לזה!
אולי בכל זאת בה לך לספר לי את משל המערה ??
אני! אני!
פשוט בדיוק למדתי את זה באוניברסיטה…
אפלטון תיאר מצב, שבו ישנם אנשים שיושבים בתוך מערה, עם הגב לפתח. הם קשורים כך שהם לא יכולים לא לקום ולא להסתכל לשום מקום אלא רק קדימה. מאחוריהם (בינם לבין הפתח) יש חומה, ומעל החומה יש מקור אור (לפיד גדול, נניח). על החומה יש שביל, ובשביל עוברים אנשים עם עגלות, בלי עגלות, עם כל מיני חיות וכו'. האנשים שקשורים למטה, רואים רק את הצללים של כל העסק הזה, ולכן הם חושבים שהצל הוא הדבר האמיתי, ושהקול שמשמיעים בני האדם שהולכים על השביל, הוא בעצם של הצל שהם רואים. אפלטון ממשיל את תהליך החינוך לפעולה של לקחת איש כזה, לשחרר אותו מכבליו ולהוציא אותו אל מחוץ למערה – אל השמש. זה תהליך כואב, שרק המחנך רואה את סיומו ואת היתרון שלו, ואילו החניך עלול אפילו להתנגד, כי, נניח, השמש מסנוורת אותו וכו'.
זהו מה שאני יודעת. כל השאר מוזמנים להוסיף…
מעבר לכך,
אפלטון ממשיל את התפיסה הרגילה שלנו למצב של אותם אנשים אומללים במערה. זה מה שאנחנו רואים, וזה מה שאנחנו חושבים שיש. אפילו אם מישהו היה מצליח להשתחרר, יוצא החוצה, רואה את כל נפלאות העולם כמו שהוא באמת (ובמיוחד את המניאקים האלה מאחורה שעושים את הצללים במקום לשבת בשקט ולהפסיק לבלבל את המוח) וחוזר לספר לנו על זה – לא היינו מאמינים. מישהו אמר "מטריקס"?
כאן כמובן אפשר להתחיל להכנס לתורת האידיאות של אפלטון, אבל אני מרגישה עצלה מכדי להמשיך.
או פשוט, אפשר לקשר -
כתבה מספר 74
הלינק לא ממש קשור
הוא אמנם מדבר על התיאוריה של אפלטון, אבל לא מסביר אותה.
מישהו מכיר לינק לאתר שמסביר את התיאוריה בצורה יותר מפורטת? ממה שאמרתם פה זה נשמע לי מאד מעניין והייתי רוצה לדעת עוד
נסה את זה:
http://rivertext.com/weil4.html
לא ממש קראתי, אבל ממבט על זה נראה סביר.
Mucho gracias זה, בתרגום חופשי, תודות רב. אי התאמה במין ובמספר.
עברי, שפר ספרדיתך! אל תיתן לעולם לטעות ולחשוב שאתה אמריקאי!
תודה
לנסיכת הקרח על הלינק ולבוג'י על התיקון… מיום ליום האתר הזה הופך ליותר חינוכי. לא רק שאני לומד על קולנוע אלא גם על אפלטון וספרדית..
למה?
האנשים שאחריהם כל כך רעים שהם לא משחררים את האנשים במערה?
אה... זה *משל*.
לא צריך לנטפק משל, באמת.
תרגום רש''י
מאחר שאני מחזיק מעצמי אדם אינטלגנטי יחסית, לא הרפיתי עד שפיצחתי את כתב החידה. והרי הפירוש המלא, כשירות לקוראי האתר המאותגרים שניצקלייניתית:
"הדרך בה הוא מטפל בסוגיה האפיסטמולוגית של הקשר בין תודעה להוויה"-
אפיסטמולוגי – קשור בידיעה,
תודעה – תפיסתנו את המציאות,
הוויה – קיום, המציאות עצמה.
מכאן:
רקויאם מטפל בקשר בין המציאות לבין איך שהיא נתפסת על-ידי גיבוריו ועל-ידי הצופים.
"תוך שהוא חורג (מ)מסגרת המדיום הקולנועי"-
ע"י שימוש באמצעים שאינם מקובלים ברוב סרטי הקולנוע (ויזואליה חזקה, עריכה קצבית…)
"ולמעשה הופכו לחלק אינטגרלי מהסרט"-
אמצעים אלה מהווים חלק חשוב (טוב, אינטגרלי) מהסרט,
"על-מנת לעורר את הדילמה חיה ובועטת במוחו של הצופה"-
ומזעזעים רגשית את הצופים.
"מזכירה לי (אבל כנראה שאני מגזים)"-
עזבו, אני סתם מתפלצן.
"את הדרך בה הופכת השפה עצמה לגיבור ספרותי בלוליטה"-
החשיבות של האמצעים הקולנועיים ברקויאם דומה לחשיבותה של השפה בלוליטה. (ונציין שהטענה לגבי לוליטה אינה חדשה וגם ניסוחה אינו חדש).
"של נאבוקוב"-
הסופר. משמע: אני מדבר על הספר לוליטה, לא על הסרט (של קובריק).
לסיכום:
רקויאם מטפל בקשר בין המציאות לבין איך שהיא נתפסת על-ידי גיבוריו ועל-ידי הצופים, ע"י שימוש באמצעים שאינם מקובלים ברוב סרטי הקולנוע (ויזואליה חזקה, עריכה קצבית…)
אמצעים אלה מהווים חלק חשוב ואינטגרלי מהסרט, ומזעזעים רגשית את הצופים.
החשיבות של האמצעים הקולנועיים ברקויאם דומה לחשיבותה של השפה בספר לוליטה.
או בקיצור:
חבר'ה, לא אמרתי שום דבר חדש (וגם לא חיוויתי דיעה אמיתית על הסרט), אבל נכון שאני אינטלגנט??
והערת המתרגם:
הכל נכון, וזו אחת הסיבות שרקויאם הוא סרט מצוין. אכן, סרט שמזעזע לא רק בגלל הסיפור (תרגום עבור מר דרור: הנראטיב) אלא גם בגלל השפה הקולנועית.
סרט השנה שלי!
ושתי הערות נוספות לסיום:
כל מה שנאמר כאן יכול להאמר גם על ממנטו:
גם הוא עוסק בקשר בין המציאות לבין איך שהיא נתפסת על-ידי גיבוריו ועל-ידי הצופים, ע"י שימוש באמצעים שאינם מקובלים ברוב סרטי הקולנוע (שיבוש הסדר הכרונולוגי, עריכה מקבילה…)
אמצעים אלה מהווים חלק חשוב ואינטגרלי מהסרט, ומזעזעים רגשית את הצופים.
החשיבות של האמצעים הקולנועיים בממנטו דומה לחשיבותה של השפה בספר לוליטה (וחשובה לפחות כמו ברקויאם).
הבדל אחד שאולי כן יבהיר את כוונתו של מר דרור (אבל לא הופיע – לפחות לא בצורה מובנת) בדבריו: בעוד שרקויאם פועל במישור הרגשי, ממנטו פועל במישור המחשבתי. הוא יותר מרגש – אבל פחות מתוחכם.
וזו, אגב, הסיבה שממנטו הוא "רק" מקום שני ברשימת הסרטים שלי. סרט מדהים, אבל בעצם מדובר במעין תשבץ; היסודות הרגשיים דומיננטים בו הרבה פחות מברקויאם.
אז מר דרור נהנה מאד מהתשבץ (גם אני, בחורים אינטלגנטים שכמונו), אבל אני נהניתי יותר ממסחטת הרגשות האינטלגנטית בפני עצמה של רקויאם.
ולסיום סיומת:
ובמקום השלישי: שרה, כמובן…
הדילמה הקשה
אויש, אתה כל כך צודק. "ממנטו" מייצג בשבילי את המחשבה המדויקת לעומת "רקוויאם" שמייצג את הרגש במלחמה על קולי האבוד בסקר.
לעניין פרשנות דרור – בהחלט מה שטען בגנות (?) רקוויאם נשמע לי כחיובי. הדיון הזה היה עד כה דיון מופלא אם כי אחד הפלצניים שנצקלתי בו בעין הדג.
שנצקלתי?
איזו טעות הקלדה חיננית, וכל כך מתאימה לפתיל…
אבל בהחלט, ממנטו פונה לראש, ורקוויאם ללב. עכשיו נשאר רק לגלות מה עדיף עליך…
שנצקלתי?
למילון –
"שנצקלתי" – השתתפות או התקלות בדיון פלצני (ע"ע שינצקליין, נחמן). מקורה בטעות כתיב על "שנתקלתי". [לינק לתגובה של סרין]
תרגום רש''י
הכל נכון, רק…הפוך. חוץ מכמה חלקים שאינם קשורים, או סתם לא נכונים. אז במטרה לחסוך עוד פירוש יצירתי ומבריק מצידך, הנה ניסוח מחדש של הודעתי המיועד גם "לאנשים התופסים מעצמם אינטלגנטים" למרות שאינם מסוגלים להתמודד עם טקסט מורכב יותר מאשר "דנה נמה. דנה קמה":
לא אהבתי את "רקוייאם לחלום". למה? ככה:
• הנושא הנדון בו אינו מעניין, ונתפס בעיני כלעוס.
• הכלים בהם משתמש הסרט משעממים למדי (תוספת: במיוחד אחרי צפיה ב"פי").
• הם גם מרגיזים, ומידי פעם מגעילים.
• "מניפולציה ריגשית" היא זולה, נתונה לשפיטה סובייקטיבית (כך למשל: לי הסרט לא עשה כלום) ולעניות דעתי: לא חשובה במיוחד.
את ממנטו, לעומת זאת, אהבתי., כי:
• הסרט מעלה סוגיה מרתקת בעיני: הקשר בין העולם כפי שהוא באמת לבין הדרך בה העולם נתפס ("בעיני הסובייקט" כמעט וכתבתי, ישמור השם).
• הסרט מטפל בה באופן נהדר , והוא מבריק באופן כללי.
• דבר שהלהיב אותי במיוחד בסרט הוא הדרך בה הוא מנצל את העובדה שהסיפור מועבר באמצעות הקולנוע (ולא למשל, באמצעות שיר או ספר) כדי לגרום לצופה להיות מוטרד מהבעיה שהוא מעלה, ולעורר דיון ממשי בנושא.
• אני מודע לכך שהטענה האחרונה לא הייתה ברורה במיוחד, ולכן השתמשתי באנלוגיה (לא לגמרי מדוייקת, כטבען של אנלוגיות) לטענה "לא חדשה" בניסוח "מוכר וידוע" כדי לחדד את הנקודה.
והבהרה נוספת בנוגע לתהייתך: כל הכתוב לעיל אכן יכול להכתב בקשר למומנטו. אבל…רק בקשר לממנטו. ראקוייאם אכן פועל "במישור הריגשי", אבל כמעט ולא חורג ממנו (בדומה לסרטי פורנו וסנאפ, אם להקצין קצת).
ולסיום הצהרה: מכיוון שאיני נמנה עם צוות האתר, אני משוחרר מכל מחוייבות בנוגע לסגנון הכתיבה (מלבד ציות לחוקי האתר, שאינם כוללים חסם מלעיל למשלב הלשוני). אם להבא אינך מסוגל להבין את כתיבתי, פשוט התעלם. כנראה שאינך חלק מקהל היעד. בכל מקרה, הנושא סגור מבחינתי, וזו הודעתי האחרונה הקשורה אליו.
סליחה, אבל מי בדיוק
קהל היעד של ההודעה שלך?
כי זה מעט מתנשא.
כתוב איך שאתה רוצה, ומי שלא מבין- בעיה שלו, אתה לא חייב להצהיר שאתה כותב לחכמים בלבד.
וכדי שזה לא יהיה אוף טופיק מוחלט- אני בהחלט לא מבינה איך שרה הצליח להשתלט על הסקר הזה. הסרט טוב, באמת, ואני לא מופתעת שהוא ניצח, אבל בכזה הפרש??
אפקט שרק חזק מתמיד.
מצטערת, אני עם גיל (בנושא ניסוח)
גרגמל הביא את זה על עצמו כשהוא תקף את גיל בטיעון ה"שניצקלייניות". אני לא אומרת שגיל לחלוטין "חף מפשע", אבל אני לא רואה טעם לתקוף אנשים רק משום שהם מביעים את עצמם במשלב גבוה יותר ממה שאחרים בד"כ רגילים אליו באתר הזה.
הביקורות ב'עין הדג' נכתבות בשפה שקל יהיה להבין גם ברפרוף מהיר, אבל זה לא מחייב את הגולשים לכתוב ככה בתגובות. נכון שיהיה קל יותר להבין טיעונים אם לא יהיה צורך לרוץ למילון בכל משפט שני, אבל אם גיל בוחר לכתוב כך – זו זכותו המלאה, ואם גולש כלשהו בוחר לכתוב הודעה המנתחת אספקטים כלשהם בסרט – זו עדיין זכותו המלאה לעשות זאת מבלי שיהפוך לפושע מלחמה.
הדיונים באתר מתפתחים במספר רבדים ולא חייבים לקרוא הכל (מה, ב'נשיקת הדרקון' אני התייאשתי בשלב די מוקדם של "פתיל האקונפיקטורה").
אני מסכימה.
מצדי, כל עוד זה מפוסק נכון וללא קללות כל מילה שניה, שכל אחד יכתוב איך שבא לו. אם זה בשפה עממית, או אם זה עם אין-ספור ביטויים מסובכים, כמו גיל, שאני אישית את רובם לא הבנתי.
מה שלא אהבתי זה את הקטע של "אם לא הבנת, ההודעה הייתה כנראה לא מיודעת לך, אלא לחכמים ממך, שהם היחידים שמסוגלים להבין אותי".
מה שכן, גרגמל אכן הביא את זה על עצמו כשהוא העיר על הכתיבה של גיל.
מדברייך משתמע שהתנשאות היא דבר
רע.
ההתנשאות הגיעה רק אחרי ביקורות על סגנון הכתיבה.
וחוצמקה, הודעות בצרפתית אינן מיועדות לשאינם דוברי צרפתית.
הודעות בשפה גבוהה אינן מיועדות לשאינם דוברי שפה גבוהה.
פשוט, לא?
שאלה למומחי אפקטים
באיזה שלב אפשר להכריז שסרט ממש טוב? או במילים אחרות עד מתי אפקט שרק משפיע?
אני סבורה ש''אפקט שרק''
של סרט מסתיים ברגע שיש סרט נוסף שיוצר אפקט שרק חדש. או אז (היי מאיפה הביטוי המשעשע הזה או אז? ואולי אני לא כותבת אותו נכון?) בקיצור, *אז* ניתן לראות את הסרט כמות שהוא, אם כי עדיין לא ניתן להשוות בין שני הסרטים (כי החדש תחת האפקט). וכן הלאה…
רקוויאם לחלום
וואו… זה היה קשה…
כמעט שבחרתי בשר"ה אבל אז החלטתי שיש מספיק אנשים שיצביעו לו בהמשך כדי שהוא ינצח אז אני יכול לשבת ולבחור משהו אחר.
זה לא היה קל אבל עשיתי את זה.
גם לבחור סרט אחר היה קשה, כל כך הרבה סרטים מעולים :שרק, ממנטו, ג'יי ובוב כולם היו בחמישיה שלי ואם הייתי מצביע עכשיו אז גם רקוויאם לחלום היה בה (ראיתי אותו אחרי שהצבעתי).
בסוף הייתי חייב להצביע לרקוויאם בגלל שהוא פשוט אחד הסרטים הכי טובים שראיתי אי פעם
שר הטבעות: חבורת הטבעת
הוא סרט השנה שלי, כשממנטו נשרך לא רחוק אחריו. אבל בעוד ממנטו הוא סרט מרשים ביותר, שראוי לצפיות חוזרות ולשבחים רבים, שר"ה היה חוויה קולנועית מסוג נדיר (לפחות בשבילי).
וואלה! הוצאת לי את
המילים מהפה!
ראיתי לפני שבועיים את שר-הטבעות ושבוע שעבר את ממנטו.
ממנטו מדהים וערוך מצויין, אבל שר הטבעות זאת קלסיקה!!
זה פשוט מאוד,
שר הטבעות-הסרט, הצליח לעשות לי את מה שעשה הספר, וזה לא ייאמן. כשהוא נגמר, פשוט לא רציתי לעזוב את הארץ התיכונה ולחזור למציאות. הסרט האחרון והשני ש"הכניס" אותי עד כדי כך לעולם שלו, שכשיצאתי מהקולנוע עוד הרגשתי שאני בתוך הסרט, היה מלחמת הכוכבים. לזה התכוונתי ב"חוויה נדירה".
אני נוטה להצביע לרקוויאם לחלום
ולמעשה הסקר מכיל ארבעה מתוך חמשת הסרטים שהצבעתי להם: בילי אליוט, כמעט מפורסמים, ממנטו ורקוויאם לחלום.
את שרק ושר הטבעות גם די אהבתי.
מולין רוז', בלתי שביר וג'יי ובוב היו לא משהו לטעמי, אז הם לא אפשרות.
ואת A.I. לא ראיתי עדיין.
כך שההתלבטות היא די גדולה, ולמרות שאני נוטה כאמור להצביע לרקוויאם וגם הכרזתי בהצבעה שהוא סרט השנה שלי – אני הולכת לחכות עם זה עד שיהיו כמה קולות ולראות מי זקוק לעזרתי (או רחמיי). נתראה בשבוע הבא.
לא מספיק אנשים ראו את AI
הסרט ירד מהמסכים מהר מאוד, ובלי ספק מהר מדי. זה אחד מהסרטים הטובים/המעניינים/המרהיבים של השנה, ויותר מאדם אחד כבר אמר שייתכן מאוד שבעוד 20 שנה הוא יהיה הסרט שייזכר משנת 2001.
חוץ מזה – הסרטים שהכללתם בעשיריה הפותחת הפתיעה אותי הם 'כמעט מפורסמים' ו'בלתי שביר'. פשוט לא ידעתי שאנשים כל כך אוהבים אותם.
ני, שהצבעתי לבלתי שביר,
הופתעתי מאד לראות אותו ברשימה.
הרושם שלי היה שאנשים כמוני, שלא התאכזבו ממנו, הם מיעוט די קטן.
כמעט מפורסמים, לעומת זאת, לא הפתיע אותי. אני לא מניח שהרבה אנשים יצביעו לו לסרט השנה, אבל הרבה מאד אנשים נהנו ממנו מאד. ובצדק.
אגב, על פי הסקר הזה, ניתן להכריז על ג'ייסון לי וניקול קידמן כעל שחקן ושחקנית השנה – הם היחידים שהופיעו בשני סרטים ברשימה!
גם אני הצבעתי ל''בלתי שביר'',
בין עוד כמה סרטים. אבל כאן בסקר הצבעתי ל"ממנטו". לצערי כמה מהסרטים לא ראיתי, ואולי הייתי בוחרת בהם אם כן הייתי רואה אותם, כמו שרה, ג'ייבוב, רקוויאם, AI, ומולין רוז'.
אגב, ברכותיי על הסקר הראשון ללא
. אלא אם כן עשיתם מעשה שפל ביותר והשתמשתם בשרה כ- 
בפעם השניה…
גם אני הצבעתי ל''בלתי שביר'',
רגע, אין זאב רווח – מולין רוז' זה ברצינות??
אויה!
מולין רוז'
הוא אחלה סרט.
הרגע סיימתי לראות אותו אז אני לא ממש אובייקטיבי (סוף סוף ראיתי סרט שניצל את יכולות הסראונד החדש שלי).
אמנם זה לא סרט שאני אצביע לו לסרט השנה אבל הוא מדהים מבחינה ויזואלית, אחלה שחקנים\משחק, התסריט קצת צפוי אבל לא ציפיתי למשהו שונה ממחזמר והשירים… אוווו השירים.. פשוט מדהים!!!
עוד אחד בשם ''המיעוט הקטן''
בלתי שביר היה גם בחמישיה שלי, הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שיצאו השנה. הנה גילית עוד מעריץ!
סוף סוף עוד אנשים כמוני. :)
שמאלאן RULES!!!
גם אני
מאד הופתעתי לראות את בלתי שביר ב10 הראשונים. אני הייתי מאלו שאמרו שאמנם בלתי שביר הוא לא ישישה שוחה, אבל שאמאלאן עשה את זה בכל מקרה. אז הצבעתי עבורו (בסקר המקדים), ומאד הופתעתי כשהוא הופיע כאן.
בסך הכל, מבין חמשת הסרטים שהצבעתי עבורם בסקר המקדים, שלושה הגיעו לעשיריה הראשונה. אז אמנם בלתי שביר הוא שאמאלאן, וג'יי הוא סמית', ומשנהישם נהניתי, אבל ממנטו הוא-הוא סרט השנה שלי. סרט כל כך חכם וטוב לא ראיתי הרבה זמן.
שרה, שמוביל על פני ממנטו, אולי מרוויח מאפקט שרק (ומוזר ששרק לא מרוויח מהאפקט שקרוי על שמו
), אבל לדעתי הוא בהחלט נופל בין הכסאות. הסרט היה מרשים ביותר, נכון, אבל עוד מוקדם מבחינתי להצביע עבורו.
אפקט שרה
כיום, לאחר שנשחק האפקט, הק' הפכה לה' וכך אפקט שרק הוא היום אפקט שרה.
אתה מתכוון לומר
שישישה שוחה הוא לא בלתי שביר, נכון?
כי לפחות למיטב הבנתי, "בלתי שביר" הרבה יותר טוב מ"ישישה שוחה". בזמן ש"בלתי-שביר" מתעסק בסוגייה מהותית כגון ההבחנה בין טוב לרע ומיהו גיבור, "ישישה" הוא רק סרט אולפנים קלאסי (טוב מאוד, שלא תבינו אותי לא נכון) אך לא בעל שום ערך מוסף.
בעיני, "ב-ש" הוא סרט פילוסופי במלוא מובן המילה, כמו שסרטיהם של קובריק או היצ'קוק היו. הבעייה בו היא שהפצתו בישראל היא הימור מסוכן שהתברר כשגוי בדיעבד. הסרט פונה אל קהל אמריקאי שניזון על תרבות הגיבור האמריקאי (קפטיין אמריקה, גיי'.איי. גו', מייקל ג'ורדן וכו') כשהמדיה המובילה בתחום היא הקומיקס האמריקאי, תחום שלצערי לא עבר גיור כהלכה בארצנו הקטנטונת שגיבוריה הם במקרה הטוב הם חיילים.
שלכם, השוטר.
אתה יודע שהוא היה שגוי?
כלומר, הקהל הישראלי לא בא? יש לך נתונים? ואם כן, מאיפה? אני רוצה גם!
אני לא מסכימה.
בסך הכל סדרות טלויזיה רבות ששודרו בארץ הגיעו היישר מארה"ב עמוסות בגיבורי-על וגם לסדרות מארצות אחרות לא היה חסר קומץ גבורה. נכון שהעניין לא מושרש מינקות בחוברות קומיקס, אבל אם גדלת כאן סביר להניח שאתה מכיר את הרעיון הכללי לא רע. לדעתי, זו לא הסיבה שהביאה להצלחתו המופלגת או כשלונו היחסי של "בלתי שביר". חוץ מזה, שלהפיץ כל סרט שאפשר להגיד עליו "מהיוצר שהביא לכם 'החוש השישי"' זה לא ממש הימור מסוכן.
לא מספיק אנשים ראו את AI
ובצדק. אחד הסרטים המשעממים של שנת 2001 וזה מפתיע במיוחד כזה מגיע מבית היוצר של שפילברג וקובריק. מרהיב? אולי אבל גם פרל הרבור היה מרהיב והוא היה די משעמם.
ואולי לא הרבה אנשים יסכימו איתי על זה אבל שנת 2001 הייתה שנה גרועה מאוד מבחינת אכות סרטיה (מדובר בסרטים אמריקאים בלבד נא לא לשלוף ציפורנים) ולכן אולי הסרט יזכר בעוד 20 שנה כסרט שמייצג את אחת השנים הגרועות ביותר של הוליווד.
כמו שמתנהל ויכוח קטן ביני לעוד מישהו (ששכחתי את ניקו) בסקר הקודם בלתי שביר אכן סרט לא מוצלח אבל כמעט מפורסמים נבחר אצלי ברשימה והוא סרט מעולה (למרות שאני לא בטוח שאני אבחר בו)
WOW זו תגובה ארוכה מצדי לא רגיל אז אני מתנצל מראש
על כמעט מפורסמים
הסרט לא הצליח בבתי הקולנוע ולמעשה הוא הכניס 30 מיליון בלבד ולכן יצא מהר בגרסת דויד ואז משהו קרה לו והוא זכה להצלחה גדולה יותר מאשר בקולנוע, עד שקאמרון קראו הוציא את גרסת הבמאי (שלדעתי היא ארוכה ומיותרת) כמה חודשים בלבד אחרי שהסרט הורד מבתי הקולנוע. בכל מקרה אני חושב שזה אחד הסרטים המוצלחים ביותר של שנת 2000/2001.
לטעמי, ובלי לעורר את חמתם
של יותר מדי אנשים פה, "כמעט מפורסמים" הוא הסרט הטוב של השנה, כשאחריו משתרכים ,בהפרש לא גדול, "ממנטו" ו"שר הטבעות- חבורת הטבעת".
ב"כמעט מפורסמים" היה משהו כובש שלא היה כמעט באף סרט אחר השנה: תמימות מקסימה וגעגועים לאחת התקופות היפות ביותר של הרוק האמרקאי. הוסיפו לכך תסריט עם דמויות מלאות ואנושיות, משחק משובח של כל השחקנים ונוכחות מהממת של קייט הדסון וקבלתם את סרט השנה.
"ממנטו" היה גאוני בדרכו- לא הרבה סרטים גרמו לי לוואו כזה כשיצאתי מהקולנוע, ועל "שר הטבעות" ממש אין צורך להרחיב. הסרט הכמעט אולטימטיבי על פי ספרו של טולקין.
ובכל זאת "כמעט מפורסמים" לוקח, וזה הרבה לגבי חובב אדוק של סרטי מד"ב ופנטסיה שכמוני שהיתה לו שנה מוצלחת במיוחד בתחום.
לא מספיק אנשים ראו את AI
הוא סרט מרשים, אבל לא אחיד ליצירה מושלמת אחת, והוא סובל מבעיות עריכה.
הצילומים שם מדהימים
אחר כך המשחק
אחר כך הרעיון.
ובסדר הזה.
והסוף ממש לא משהו.
לסרט יש יציאות גאוניות כי עשה אותו גאון, אבל לא יותר מזה.
היה צריך לוותר על הסוף, ואז הוא היה קצר יות רוגאוני יותר.
יותר מאדם אחד...
הוא לא כותב ב"העיר"?
שרה.
שרק היה נהדר, ג'יי ובוב היה מצחיק מאד, ממנטו היה מבריק מאד, ובלתי שביר היה מרשים וחכם.
אבל שרה.
כי הציפיות היו כל כך גבוהות, והסרט הצליח איכשהו לעמוד בהן.
בגלל שון בין ואיאן מק'קלן.
בגלל שככה *צריך* לעשות אפקטים מיוחדים.
בגלל הקריינות של קייט בלאנשט בפתיח.
בגלל ניו זילנד.
בגלל שנהניתי יותר בפעם השלישית מאשר בפעם השניה.
בגלל בילי בויד.
בגלל שיריה בקשת הפכה שם למשהו סקסי ומהיר וחתולי ומסוכן. כמו שמתארים בספרים ואף פעם לא רואים בסרטים.
בגלל שאראגורן ידע על על ההחלטה של פרודו, ונתן לו את ברכתו.
שרה.
ותגובתי המנומקת, כמובן:
שרק!
בגלל שהוא העלה כיתה את מה שנקרא סרט מצוייר, ובגלל השיר. זה לא הסרט שהכי נהניתי בו השנה, אבל הוא בהחלט הסרט שהיה הכי מיוחד בעיני.
חוץ ממנו, הסרט שהכי צחקתי בו היה ג'יי ובוב, הסרט שהכי הזדהיתי איתו – ברידג'ט ג'ונס, הסרט שהכי הפעים אותי ויזואלית – מולין רוז', הסרט שהכי נהניתי ממנו – כמעט מפורסמים והסרט שהכי השתעממתי בו – רקוויאם לחלום.
והסרט שאני הכי רוצה לראות ועוד לא יצא לי – שר הטבעות, כמובן.
אם מותר לשאול,
איזה שיר?
שיר-אחרי-החופה של החברה הכי טובה שלי.
חמוד...
האם בגרסת ה-DVD של החתונה כולם שרו קריורי אחר כך, כולל גרסאות ל'כמו בתולה' ו'YMCA'?
הבחירה היא קשה
מצד אחד שר הטבעות שאתה יוצא ממנו בוואו אחד גדול ומצד שני ממנטו שלמרות שהוא לא מסעיר כמו שר הטבעות אני חושב שבעוד כמה שנים יתייחסו אליו כאחד הסרטים הגדולים של העשור (יותר משרה)
בסוף החלטתי לבחור בשרה לא בגלל שהוא יותר טוב אלא בגלל שיותר נהנתי ממנו.
לבטים, חבטות וכו'
אוקיי, נראה כאילו הסרטים מתחלקים מבחינתי לשלוש קטגוריות: סרטים שלא ראיתי (כמעט מפורסמים, AI, מולין רוז'), סרטים לא ראויים (בלתי שביר, בילי אליוט, ג'יי ובוב) וסרטים ראויים בהחלט (רקוויאם לחלום, שרק, ממנטו ושרה)
עכשיו, מהקל אל הכבד (למה לעזאזל אמרתי את זה?):
בלתי שביר – סרטו השני של מנ"ש דומה מאוד לישישה שוחה: סרט איטי בעל אווירה אפלה למדי, עם ברוס וויליס. לא הייתי מחשיב אותו כאחד מהסרטים הטובים של השנה, ומפתיע אותי שהוא בכלל הגיע לסקר הסופי.
בילי אליוט – סרט מעצבן למדי לטעמי, ולמרות חיבתי הרבה לבריטניה ולסרטיה. גם מבחינה 'איכותית' או 'אובייקטיבית' לא מדובר בסרט גדול כל כך. משהו נחמד להעביר איתו שבת חמימה, אולי.
ג'יי ובוב – סרט נפלא, מצחיק, חביב, אדיר, מה שתרצו – אבל לחובבים בלבד, ולא ממש מגיע לרמתם של הסרטים הטובים באמת של השנה.
ממנטו – מותחן מתחכם שהצליח להחזיק אותי במתח (
'בבקשה שהוא לא יהיה הרוצח בסוף, נו, בחייכם, בבקשה…' !ספויילר!) לכל אורכו, והצליח לבלבל את כולם. בצפייה שניה הסרט עדיין לא עונה על כלום, אך לפתע התחוורה לי עובדה מרתקת: זה לא מעניין אותי יותר.
סרט מעולה, אבל לא כמו שעשו ממנ(ט)ו.
שרק – פארודיה פרועה על סרטי דיסני. מצחיקה, מהנה וכיפית.
עד שמישהו החליט שבכל זאת מדובר בסרט ילדים, והחליט לסיים הכל בקיטש אחד גדול.
(טרררררררר…)
(אלה היו תופים, אתם יודעים. כדי ליצור מתח.)
(כי אלה עומדים להיות שני הסרטים הגדולים, זה למה!)
שר הטבעות – וואו! סרט פנטסיה אפי שהצליח לעמוד בציפיות הגבוהות שלי, ועוד יותר. מהנה מאד, מרהיב, ומשמח לב אנוש. סרט עשוי טוב מאד מכל מובן, ובהחלט סנסאוונדה, אם ככה מאייתים את זה, במובן החיובי ביותר של המילה.
ומולו, עומד רקוויאם לחלום, שהוא הסרט הטוב ביותר שיצא השנה, נקודה.
אין מילים שיכולות להסביר את הדבר שהסרט הזה עושה לך, ואני לא בטוח שהייתי ממהר להשתמש בהן אם היו כאלה.
וחבל, כי הוא לא ינצח בסקר. לפי הניחוש שלי, הוא אפילו לא יעבור את ממנטו.
אל תטעו!
חברים יקרים
לדעתי הרבה מכם עושים פה טעות קשה ובוחרים את "שר הטבעות"
אני יודע שזה היה ספר מצוין והסרט עצמו לא איכזב, אבל הוא בשום פנים ואופן לא סרט השנה של 2001!
"ראקווים לחלום" המדהים הוא זה שצריך להיבחר.
"ראקווים לחלום" כולל תסריט מרתק עם משחק משובח של כל השחקנים ובייחוד של אלן בורסטין המדהימה.
זה סרט אשר גורם לך צמרמורת כאשר אתה נזכר בו שוב.
לאחר "שר הטבעות" ההרגשה היחידה שהיתה לי היא שאולי כדאי לשחק בו במחשב.
למה אתה חושב שזו טעות?
אני ראיתי את רקוויאם ואני גם חושב שזה אחד הסרטים הטובים יותר שנעשו בתקופה האחרונה. אבל כשאני רוצה לבחור סרט שאני נזכר בו בהנאה זה שר הטבעות ולכן בחרתי בו, לעומת זאת כשאני חושב על רקוויאם (ואני חושב שזו באמת יצירת מופת) אני נזכר בהמון רגשות שלא כל כך בא לי לשחזר אותם.
אין שום מקום להשוואה בין שני הסרטים חוץ מהעובדה שהם נעשו באותה שנה ולכן אי אפשר להגיד על הבחירה שלי שהיא טעות.
למה אתה חושב שזו טעות?
תראה
לדעתי המדד לכמה הסרט טוב, נמדד כמה ימים לאחר שראית את אותו סרט.
אתה חושב על הסרט שוב ואז רואה מה זה עושה לך.
"ראקווים לחלום" הוא סרט נפלא אשר כשאתה חושב עליו שוב הוא מעביר בך צמרמורת ואתה מבין שלא תישכח את הסרט הזה מהר.
"שר הטבעות" הוא סרט הכלל סיפור קסום, עם משחק טוב אבל די מהר תשכח אותו ורק תזכור שניהנת לראות אותו בקולנוע.
לכן, לדעתי תראה שוב את שנייהם ותבין שב- 2001 "ראקווים לחלום" לוקח בהליכה.
לא ראיתי את רקוויאם, אבל...
כמה שבועות לאחר צפייתי הראשונה בשרה, אני עדיין מתמלא רגשות חיוביים כשאני חושב על הסרט.
למעשה, קצת קשה לי לחכות למועד יציאתו הלא ידוע של הדוויד, אבל אחרי שלוש פעמים בקולנוע אני חושב שאצליח להתאפק.
אתה בטח כבר יודע את זה,
אבל לידיעת הציבור: הדויד של שרה יצא, כנראה, בסביבות אוגוסט. וב-2004 צפוי, כמובן, סט דוידים עצום ומפלצתי של כל הטרילוגיה, פלוס בונוסים מכאן ועד אסגארות.
אני דווקא לא ידעתי את זה!
ועכשיו השאלה היא, כמה מהבונוסים יצורפו לכל אחד מהדווידים האינדיווידואלים של הסרטים. זה חשוב, מכיוון שזה יקבע האם אאלץ לקנות אותם, רחמנה ליצלן, פעמיים, פעם כשכל אחד יצא, ופעם בסט.
אבל כנראה שאתה (ועוד רבים וטובים) תיאלץ לקנות את הדויד פעמיים.
וכך נאמר בראיון עם אחד המפיקים של שר"ה (בארי מ. אוסבורן אם אתה שואל):
http://corky.net/forum/read.php?f=10&i=5122&t=5022
גם אני קראתי את זה...
ואין לי מושג למה הכוונה. הבחור פשוט מתעלם מעובדות החיים: אי אפשר להכניס 9 שעות של סרט באיכות טובה לתוך דיסק אחד. כלומר, הסרט-אחד-ארוך ייאלץ להתחלק לכמה חלקים. אז אם כבר מחלקים, הנה רעיון מבריק: למה לא לחלק אותו לשלושה – אחד לכל ספר בטרילוגיה? איך לא חשבו על זה קודם?
לפי ראיון עם פיטר ג'קסון, הדויד של שר"ה יכלול את גרסת הבמאי שתיארך קצת יותר מארבע שעות
ואפרופו גרסאות מיוחדות, שמועה אחרת טוענת שב.ר.ג.מ. תכלול שלושה(!) דיסקים (לא שאני יכול להעלות על דעתי איך אפשר למלא אותם, אבל נו מילא).
מה מצחיק פה?
זאת נראית כמו אפשרות הגיונית.
הסרט נראה
כאילו בגירסת ארבע השעות הוא רק ישתפר. אני לא פיטר ג'קסון, ואני לא יודע מה צולם ומה לא, אבל הסרט בהחלט נראה כאילו לא הצליחו להכניס לתוכו את כל החומר שהיה להם. קטעים מסוימים (בעיקר בסביבות המועצה של אלרונד) נראים כמו תקציר של משהו ארוך יותר. הגירסה המלאה תתקבל בברכה (רק מה, טוב שזה בא רק בדויד, עם האפשרות לעצור ולהמשיך אחר כך. עם כל הכבוד לשרה, סרט של ארבע שעות לא רואים בישיבה אחת. יש גבול).
יש אתר בו מופיע הראיון המוזכר?
עדכון
ניו-ליין הוציאו הודעה רשמית לגבי הדויד של שרה, ועושה רושם שהם pulling a Gerge Lucas:
ב-6 לאוגוסט תצא הגרסה הקולנועית של שרה בסט של שני דיסקים: הראשון של הסרט והשני של התוספות. ואז –
ב-12 לנובמבר תצא הגרסה המיוחדת של הסרט בסט של ארבעה דיסקים: שני הראשונים יכילו את גרסת הבמאי (3.5 שעות) ושני הנוספים יכילו את התוספות. עכשיו הקטע המעצבן – הסט יכלול אך ורק את גרסת הבמאי ללא הגרסה הקולנועית, ולא יכלול את התוספות שבסט הרגיל.
לכן מי שירצה את שתי הגרסאות של הסרט ואת כל החומר הנוסף שקיים יאלץ לקנות את שני הסטים.
אה כן, הגרסה המיוחדת תצא באותו תאריך גם במהדורה מוגבלת-סופר-מיוחדת, שתכיל בנוסף את הדויד של נשיונל ג'יאוגרפיק, כל מיני פיצפקעס והמעניין ביותר – bookends בצורת הפסלים של ארגונאת'.
בקיצור, קשים (ויקרים) חייו של האספן.
למידע המלא (מה, כמה ולמה):
http://www.thedigitalbits.com/
(אם האתר יתעדכן בינתיים היכנסו לארכיון וחפשו את יום 27.3.02).
לא ראיתי את רקוויאם, אבל...
תעשה לי טובה ותגיד לי שאתה צוחק בנוגע לשלוש פעמים בקולנוע של "שר הטבעות"…
פעם בהקרנת עיתונאים (בחינם)
פעם בהקרנה של אגודה ישראלית למד"ב ופנטסיה (בחינם) ופעם עם חברתי, בקולנוע השכונתי (בכסף, אבל כרטיס אחד שולם בנקודות של ויזה).
ראיתי את הסרט שלוש פעמים בקולנוע, עלה לי 15.5 ש"ח.
כמעט אותו כנ''ל
אבל יש להבהיר ששרה אכן שווה שלוש צפיות, ואילולא היו מחירי כרטיס הקולנוע גבוהים כל כך, היה זוכה להן גם ללא הקרנות חינם.
כמעט אותו כנ''ל
עזבו אתכם שנייה מהכסף- אבל תשע שעות חברים, תשע שעות!!!
מילא 9 שעות על משהו ששווה את זה
היום בזבזתי שעה וארבעים מחיי על "פסיכו 2000". אלה 100 דקות מחיי שאני כבר לא אחזיר.
אף פעם לא סיימתי לראות סרט בתחושה כל כך נוראית של דקות-מחיי-שלא-יוחזרו-לי (אפילו לא אחרי "פגוש את ההורים"! אז חשבתי על הכסף שלי).
לא ששווה לדבר עליו או להזכיר אותו בכלל, אבל כרגע חשבתי על העובדה שקוראים לו פסיכו 2000 אפילו שהוא נעשה ב1998. מישהו יודע למה?
___
100 דקות… 100 דקות… I wouldn't even hurt a fly
זה כנראה מסביר את העובדה
שלא קוראים לו פסיכו 2000. קוראים לו 'פסיכו'. כל זאת כמובן בהנחה שאת מדברת על הגירסה של גאס ואן סאנט לסרטו של היצ'קוק, ולא על סרט אחר כלשהו, שלא שמעתי עליו ובאמת קוראים לו 'פסיכו 2000'.
ומסקרן אותי – את אומרת שהסרט היה גרוע/מיותר ביחס למקור, או בכלל? או, במילים יותר ברורות: מה דעתך על 'פסיכו' המקורי?
פסיכו המקורי היה מצוין
מותח, מסקרן, מרגש, גאוני – מה לא. ראיתי אותו פעמיים בהפרש של שנה, ואני בטוחה שאני עוד אראה אותו כמה וכמה פעמים בחיי.
"פסיכו 2000" של גאס ואן סנט (אני מתעקשת לקרוא לו ככה כי זה מה שהיה כתוב על המסך! נשבעת לכם!) הוא אחד הסרטים הכי גרועים שראיתי. מה הרעיון לקחת סרט טוב מאוד ולהעתיק אותו מילה במילה, שוט בשוט בדיוק כמו שהוא?
מילא אם היו מעתיקים אותו עד הסוף, אבל פתאום באמצע נכנסים כל מיני שוטים תלושים ומטומטמים או משפטים שלא נאמרו ("Bed? Only playground that beats Las Vegas." חה חה חה).
המשחק היה ממש גרוע, והפסקול שכל כך אהבתי השתנה. הדם לא נראה אמיתי, ובכלל לא הבנתי אם הסרט אמור להתרחש בשנות ה-90 בהתאם ליצירתו (הסכום שנגנב קפץ מ20,000 דולר ל400,000 וכך גם כל הסכומים הכספיים האחרים), או בשנות ה-60 כמו הסרט המקורי (השמלה המזעזעת של הגיבורה או המכוניות המיושנות בסרט).
בקיצור, באמת סרט מבוזבז ובטח אם הייתי רואה אותו בלי לראות את המקור הייתי חושב שהוא גרוע ומטומטם ולא מבינה למה כולם מתלהבים מהיצ'קוק הזה. להתרחק.
אז אולי אני לא אוהבת את הרעיון.
אין לי בעיה עם מחוות והומאז'ים לסרטים, אין לי בעיה עם אנשים שעושים גרסאות כיסוי לשירים (אמריקן פאי? ליידי מרמלד? טוב, דוגמאות לא טובות). אפילו רימייקים לסרטים לא כל כך מפריעים לי, כל עוד הם מחדשים ומוסיפים דברים ונראים טוב מהמקור (מספיק להגיד "חנות קטנה ומטריפה").
אני אמנם לא מכירה את גאס ואן סנט ולא ראיתי אף אחד מסרטיו (חוץ מזה), אבל הסרט הזה נראה כאילו הוא פשוט מבולבל והבמאי שלו לא החליט מה הוא רוצה לעשות. לחדש? לא לחדש? לצטט מילה במילה את יצירתו של היצ'קוק – או להוסיף משפטים חדשים?
למשל, קראתי איפשהו (בימד"ב) שואן סנט הביא את הדויד של פסיכו לסט והקרין אותו כל פעם לפני הצילומים כדי להעתיק את הכל שייראה בדיוק אותו דבר. אם זוהתה טעות בסרט – דם נמצא על הקיר רגע אחד, דם לא נמצא על הקיר רגע אחר כך – הוא צילם את זה אותו דבר כדי להשאיר את ההקשר בין הסרט לבין המקור. זה לא נראה לך מטומטם להשאיר את הטעויות אפילו כשמודעים להן? כי לי זה נשמע טיפשי.
אני אומרת שוב – אם ואן סנט היה מחליט לשנות חלקים ניכרים מהסרט, להוסיף לו סצינות, לחבר פסקול חדש, להפוך אותו למחזמר או לא-יודעת-מה – אם הוא היה משנה אותו, הייתי יותר מתעניינת בסרט ואולי אפילו נהנית ממנו (אם זה היה מבוצע טוב). אבל למה להעתיק 99% מהסרט ורק פתאום כשבא לו רעיון ("אני אוסיף שוט של שמיים ועננים בסצינת המקלחת ואף אחד לא יבין מה זה אומר לעזאזל אבל כולם יתביישו להגיד אז הם ישתקו ויחייכו בהנאה!") לשנות דברים.
אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי, אז אני אסיים ורק אגיד עוד דבר אחד: אני מתה על המוזיקה של פסיכו. היא נראית לי גאונית, ואני לא יכולה לדמיין אף אחד מהסרטים של היצ'קוק שראיתי בלי הפסקול של ברנרד הרמן. אני לא חושבת שראיתי כל כך הרבה סרטים מולחנים של דני אלפמן (המספריים של אדוארד? לא היה שם משהו מיוחד), אבל המוזיקה שלו כאן היתה הרבה יותר חלשה ובכך הורידה את האפקט העצום שהיה למוזיקה המקורית בסרט המקורי.
לא יודעת מה הסרט עם המקרר קשור לעניין. אבל תהנה בפראג.
ניטפוק עצבני מאוד
אם אני אצלם תמונה של פיקאסו, אגזור לצילום את הפינה ואתלה אותו במוזיאון, זאת עדיין תהיה (בעיקר) יצירה של פיקאסו.
מאיפה לעזאזל ואן סנט מביא את החוצפה לקרוא לגירסה שלו ל'פסיכו' "סרטו של גאס ואן סאנט"?! למה היצ'קוק לא מוזכר בכלל בקרדיטים?! האם הוא רוצה לעורר את הויכוח האקדמי בנוגע ליצירה ולבעליה, או שהוא סתם פוץ?
אם המטרה העיקרית של
ואן סאנט היתה להפוך את 'פסיכו' ל"נגיש יותר" לקהל של היום, אז יש דרך פשוטה מאוד להוכיח שהוא נכשל: הסרט לא הצליח קופתית. כלומר, הקהל המודרני לא אהב, למרות הכל.
אני לא רואה הבדל תיאורטי בין צילום מחדש של סרט, ובין חידוש (לא חידוש כמו "אושיין'ס אילבן", אלא יותר כמו נניח "שמי שנף" החדש של קרוז).
השאלה היא במינון. מה יש לו להציע לי? את מה שהיה כבר קודם?
אז לא תודה, לא תודה.
אבל מה אני תעשה, והיצ'קוק לא מדברת אלי?
לא מקובל עלי.
ההשוואה, זאתומרת.
אם במאי, קולנוע או תיאטרון – זה לא משנה – רוצה להתאמן בלהיות במאי, אין בעיה, שיעשה סרט, ויקרין לחברים שלו.
(כמובן, אף אחד לא מכריח אותי לצפות, ואני אכן לא צופה.)
אני חושש שהסיבה לחזרות שוב ושוב אל שייקספיר עצובה יותר ממנה שציינת. אין לי ספק ששייקספיר היה בסדר. ממש ממש בסדר. אבל לטעון שמאז זמנו לא נכתבו דברים אחרים ראויים?
אחת משתיים – או שכך הוא, ואכן ענף התיאטרון הוא דל ודלוח, או שיש פיקסציה ו\או התבטלות של הבמאים\מפיקים בפניו.
כך או כך, זה עצוב.
יש בעיה בטיעון שלך.
יותר נכון, בהשוואה בין תיאטרון ומוזיקה קלאסית לבין סרטים. הראשונים הם דברים חד פעמיים- השחקנים מציגים על במה, המנצח מניף את השרביט- היצירה נעשית, ונעלמת. אין יותר, ואם רוצים- צריך להתחיל עוד פעם. אם אני רוצה לראות את הגרסא המקורית של אילוף הסוררת, עם השחקנים המקוריים- אין לי מה לעשות (אולי מלבד לתפוס טרמפ על מכונת הזמן שאין לאגודה).
סרטים, לעומת זאת, נשארים (אא"כ הם היו בארכיון של הBBC). אם אני רוצה לראות את האמפרי בוגארט בקזבלנקה- אני יכול לראות אותו.
לכן, לסיכום, מוזיקה ותיאטרון חוזרים לעבר כי זו הדרך היחידה לטפל בקלאסיקות. בסרטים, אם יש את פסיכו המקורי, ואפשר לראות אותו בערוץ 1 מדי פעם- למה לבצע שוב בדיוק אותו דבר?
יש בעיה בטיעון שלך.
אני מסכים שאין טעם לבצע בדיוק את אותו הדבר, אבל הטיעון הבסיסי שלו בנוגע לקלאסיקות בהחלט תקף – בנוגע למוזיקה, תאטרון וגם סרטים. "תפקידן" של הקלאסיקות הוא להוות "מצע רעיוני-תרבותי" משותף, אליו ניתן להתייחס, אותו ניתן לצתת וממנו ניתן לגזור רבדים נוספים ליצירות "מודרניות".
לא צפיתי ב"פסיכו 2000" (אם זה השם האמיתי שלו!), כך שאנלא יכול להביע דיעה לכאן או לכאן, אבל לנסות להבין קולנוע בלי להכיר את היצ'קוק, דומה לניסיון להבין ספרות ישראלית (ש"י עגנון כדוגמא קלאסית. חה) בלי להכיר את התנ"ך, מחזאות (וספרות) אנגלית בלי להכיר את שייקספיר, או מוזיקה מערבית בלי להכיר את באך (או את הביטלס?).
וזה אומר ש...?
אוף, לפעמים אתם מדברים בכלל כך הרבה דימויים, שאני פשוט מאבדת את מה שאתם מנסים להגיד.
אל תדאגי
בשלב זה או אחר כולם כבר הפסיקו להבין. הדיון עכשיו הוא רק מכוח האינרציה.
מכוח המה?
מצטער, לא הבנתי.
דווקא..
היה לי הרבה מה להגיד קודם, אבל שכחתי חלק, ועכשיו אני יותר מדי עייפה, וקיבלתי את ההרגשה שהדיון הזה דועך.
לא נורא, יום אחד מישהו (אולי אני) עוד יחייה את הדיון הזה ונחזור לדבר על מהי אומנות ולמה ואן סנט הוא פוץ. זה אולי לא יהיה היום, זה אולי לא יהיה מחר, אבל… אממ, זה יהיה.
אה, היום ראינו את "ד"ר סטריינג'לאב" בשיעור קולנוע. פעם ראשונה שיצא לי לראות אותו, ו"למדתי לאהוב את הפצצה" כמו שאומרים. פוסט-מודרניזם במיטבו. אבל אמרנו שלא מדברים על המילה הזאת…
פיטר סלרס
אם נהנת מהסרט הזה צפה גם בסרט
העכבר ששאג.
על נסיכות אירופאית שמחריזה מלחמה על ארה"ב במטרה להפסיד …
כמה קסום.
מלחמת שירה בחרוזים?
היום כבר לא עושים סרטים כאלו.
נכון וטוב שכך
היום היום
עברתי על הבוקמרקס שלי ונתקלתי איכשהו בסקר הזה, ובדיון המעניין על "פסיכו 2000" (אני עדיין מתעקשת שככה קוראים לו) מול מול "פסיכו" המקורי.
אין לי מה להוסיף לדיון, אני די משוכנעת שאם אני אראה היום שוב את "פסיכו 2000" דעתי לא תשתנה ואני רק אחשוב ש*שוב* בזבזתי 100 דקות מחיי (wouldn't even hurt a fly)… אבל לא יכולתי להתעלם מהקריאה המרגשת של עצמי לפני שנה וחצי, להחיות את הדיון. אז החייתי.
נו
וראית מאז סרטים אחרים של ואן סאנט? או שהוא עדיין במאי פלצן על בסיס הסרט הזה בלבד?
לא ראיתי
אבל התפלאתי לגלות עכשיו שהוא ביים את הקיטש זוכה הפרסים "גוד וויל האנטינג".
הייתי משווה בין זה לבין "פסיכו", אם הייתי זוכרת משהו מהם (את פסיכו לא ראיתי מאז הפעם ההיא לפני שנתיים, ואת וויל האנטינג ראיתי רק בקולנוע כשהוא יצא, מתישהו ב-1998).
נו, אבל זה לא הרבה יותר טוב
את "וויל האנטינג" הוא עשה כבמאי שכיר. התכוונתי יותר למשהו בכיוון "דראגסטור קאובוי", "איידהו שלי" או אולי אפילו "פיתוי קטלני".
במאי שכיר?
פרט, הסבר ונמק.
(לגבי השאר – כמו שאמרתי, לא יצא לי לראות. אם אני אתקל בהם יום אחד בטלוויזיה או בספריית וידאו לא אתנגד לראות אותם, אבל אני לא אצא מגדרי כדי לראות עוד סרט של ואן סנט.)
במאי שכיר?
הסברתי ונימקתי כבר מספר פעמים, אם כי לא לגבי ואן סנט ספציפית. לפעמים במאים הם היוזמים של הפרויקטים האישיים שלהם (auteur), לפעמים הם סתם עובדים כאנשי מקצוע להשכרה (journeyman). "דראגסטור קאובוי" ו"איידהו שלי" (ו"פסיכו", אבל לא משנה) הם סרטים של ואן סנט כ-auteur, "וויל האנטינג" ו"פיתוי קטלני" הם כ-journeyman.
"דראגסטור קואבוי" משודר אגב כל כמה זמן בערוץ MGM, כך שלא אמור להיות קשה מדי לתפוס אותו.
וכמה שעות ''בזבזת''
על צפייה בפרקים של סימפסון?
וכמה שעות "בזבזת" על שינה?
וכמה שעות "בזבזת" (אני מקווה) על מקלחות?
וכמה על גלישה בעין הדג?
וכמה על, אהה, קריאת הטרילוגיה הספרותית שרה?
תשע שעות, כולה. זה בסך הכל שלוש פעמים שלוש שעות (טוב, נו, בטח כבר עשית את החישוב הזה בעצמך).
למה אתה חושב שזו טעות 2
קודם כל ראיתי את שרה 3 פעמים ואת רקוויאם פעמיים ואני שוב מדגיש שאחרי שניהם הרגשתי הרגשה של וואוו. ההבדל הוא שהוואוו של רקויאם היה אינטנסיבי מידי והוואו של שרה פשוט היה כיפי והוא עדיין כך אחרי שלושה שבועות וכנראה שיהיה גם בשנים הבאות. אז אני מעדיף לבחור בסרט שגורם לי להיזכר בו בצורה חיובית ולא בהלם ותחושת גועל (במובן החיובי) שרקוויאם גרם לי לחוש.
רקוויאם
אני מרגישה צורך ממשי לשאת פה איזה דגל- רקוויאם לחלום לא דיבר אלי בכלל. אומנם ראיתי אותו בבית, ולא על מסך גדול אבל האפקט רחוק היה להיות זעזוע עמוק והרהורים אחרי. לפחות אצלי הסרט לא היה כזאת טראומה ולא עורר מחשבה. זה סרט מניפולטיבי שמשתמש באמצעים טכניים (עריכה קופצנית, סאונד) בשביל ליצור אי נוחות. אבל היא לא נוצרת מהסיפור או מהמשחק או ממשהו בתוך הסרט אלא כופה עלינו באופן חיצוני עצבנות. ככה זה היה אצלי. ממש לא אהבתי את הסרט. התאמצתי מאוד לראות מה הגולש הממוצע באתר מצא בו כל כך מרהיב, מעורר מחשבה ומטריד, ולא מצאתי. הסרט נשכח אצלי כמו שבא, פשוט השתעממתי.
אני הצבעתי רקוויאם מסיבה מאוד פשוטה
סרט מדהים, יצירתי, אומנותי, וחזק. סרט מהפכני ועצמתי.
הרשימה בהחלט כוללת סרטים טובים אבל לטעמי אף אחד אינו בעל השפעה כהשפעתו של רקוויאם לחלום.
אני אוכל לשכוח את רוב הסרטים שמופיעים ברשימה, אך את רקוויאם לחלום אני לעולם לא אשכח.
בחרתי בממנטו,
סרט מעולה. מותחן מקורי ומרתק, שמצליח להשאיר אותך במתח לכל אורכו.
אני מודע לכך שאם הייתי רואה את כל הסרטים שהתכוונתי לראות השנה יכול מאוד להיות שהייתי מצביע לסרט אחר, אבל מה לעשות, ממנטו הוא הסרט הטוב ביותר שצפיתי בו השנה. ההתלבטות [הקצרה מאוד] שלי הייתה בין ממנטו לבין שרה, ולבסוף בחרתי בממנטו. אמנם שרה הוא סרט מופלא בפני עצמו, אך ברור לי [ולכולם] שהוא יזכה בסרט השנה של עין הדג. שרה היה טוב, אבל ממנטו יותר.
דבר אחד אני לא מבין, וזה למה אנשים פה טוענים ש"לבלתי שביר" לא מגיע להיות בטופ 10. אני נהניתי בו מאוד, ומצאתי אותו סרט מעניין ועשוי היטב. שאמאלן התעלה על עצמו בסרט הזה, ומחק מבחינתי את חרפת "החוש השישי".
'חרפת החוש השישי'?
ישישה שוחה הוא אחד מהסרטים היותר טובים שיצאו בשנים האחרונות, למרות שהחלק החשוב ביותר בו הוא הטוויסט (בניגוד לבלתי שביר ופייט קלאב) ולמרות שהוא קצת איטי (בלתי שביר הרבה יותר איטי ממנו) הוא לא משעמם ובנוי בצורה שבונה מתח לאט לאט, שכאשר בא הטוויסט, הוא מגיע אליך בעוצמה.
לטעמי בלתי שביר לא נופל מהחוש השישי, למרות שהם דומים במבנה הכללי שלהם (איטיות, ושבירה ע"י הטוויסט), הם שונים במהותם.
החוש השישי נוצר בשביל הטוויסט והטוויסט של בלתי שביר נותן לו ערך מוסף.
המשפט האחרון אמור להיות
החוש השישי נוצר בשביל הטוויסט
אילו
הטוויסט של בלתי שביר נותן לו ערך מוסף.
ו
יחי ההבדל הקטן.
וסרט השנה של קווין סמית' הוא...
יומנה של ברידג'ט גונס?
http://www.viewaskew.com/newboard/messages343/1256.html
קווין סמית' הוא...
אחלה במאי ואני מעריך את כל מה שהוא עשה אבל יש לו טעם לא משהו (בלשון המעטה) בסרטים.
נון קונפורמיזם?
לא ייאמן, אבל שלושה מתוך החמישה שלי נכנסו! אמנם אני מתחרט קשות על שג'יי ובוב היה בחמישיה שלי, אבל עובדה שבחרתי בו, והנה הוא כאן.
טוב, אז אני מיינסטרים. לכל הפחות, העדפתי את בילי אליוט על פני שרה, לא בגלל שהוא טוב יותר, אלא בגלל שהוא הולך לקבל הרבה פחות קולות. תחי האחרות.
אוף!
וככה באיחור אני נזכר פתאום שלפני בילי אליוט היו שני סרטים מקבילים וטובים יותר, התזמורת וללכת עד הסוף, וקורא את הבחירה המרגשת של ממ"א (למרות שאני נהניתי הכי הרבה בפעם השניה), ומגיע למסקנה שעשיתי טעות חמורה. אוף, מקוללים כל סיכומי השנה.
שורה תחתונה?
אחרי כל ההתחרטויות האלה, לא הבנתי לאיזה סרט הצבעת, ולאיזה סרט היית מעדיף להצביע.
אה, עכשיו אני רואה
שההודעה הראשונה שלי קצת מבלבלת, כי לא הבהרתי מתי אני מתייחס לסקר המקדים ומתי לנוכחי.
אז שיהיה ברור: הסרטים שהגיעו לכאן מהחמישיה שלי הם ג'יי ובוב, בילי אליוט ושרה.
בסקר הזה בחרתי את בילי אליוט.
ובדיעבד אני מתחרט שלא בחרתי בשרה.
אגב, לכל המתייסרים
קיים הפרש של כמה קולות בין המקום העשירי ל-11. כלומר, אין קול אחד מכריע שהכניס למועמדים הסופיים סרט מסוים על חשבון סרט אחר. אז, לכל מי שמתחרט על הצבעה זו או אחרת שלו בסקר המקדים – זה בסדר, זה לא באשמתכם.
תרגיל בזכרון
זה יהיה לי מאד עצוב אם "שר הטבעות" יקח את הסקר בקלות. למעשה מאד אהבתי את הסרט, אבל אני מודעת להשפעה שיש לחלוף הזמן עלינו. תנסו לדמיין מה תהיה ההרגשה שלכם לגבי שר הטבעות בעוד כמה חודשים. אולי חלקכם נמנעים מלעשות זאת בגלל שזה עצוב לחשוב שסרט שכל כך הרשים אותכם עכשיו, עלול להראות יותר סתמי בהמשך. לחלופין, נסו לשחזר את הימים שבאו אחרי שראיתם את "ממנטו". זוכרים? אני פשוט לא הפסקתי לחפש אנשים שראו את הסרט כדי לדבר עליו, זה היה צורך עמוק, ואחרי שראיתי את "שרק", עסקתי במשך כמה ימים טובים בלשלח אנשים לסרט, בלי לפחד להבטיח להם שזה הולך להיות סרט כיפי במיוחד (לפעמים המלצות הורסות, הפעם הרגשתי שהסרט מספיק טוב כדי להחזיק את המלצותי). תחשבו קצת קדימה, תדמיינו את העתיד.
אני עדין לא הצבעתי, אני מתלבטת בין ממנטו לרקוויאם לחלום. שני הסרטים עברו אצלי את מבחן הפעמיים (למרות שממנטו פעם שניה במחשב), והיו טובים אם לא טובים יותר בפעם השניה. דוקא צפייה בסרט "פיי" (סרטו הראשון של אהרונופסקי) "הורידה" לי קצת מרקוויאם. אני יודעת שסרטים מקיימים אי תלות בינהם, ככה שזה לא ממש הגיוני שפיי ישפיע על אהבתי לרקוויאם ובכל זאת. האמת היא שפיי היה בהחלט לא רע אפילו מצויין בחלקים, אבל הוא גם קצת עצבן אותי, במיוחד החלק האחרון, ודברים שזיהיתי מרקוויאם, פתאום נראו לי יקרים פחות. אם השאלה היתה מאיזה סרט הכי נהניתי השנה, זה היה סקר קל, הייתי עונה בלי היסוס "שרק". אבל קומדיות לא זוכות באוסקר. זה ידוע. באמת.
לסיכום זה יהיה לי מאד עצוב אם "שר הטבעות" יקח את הסקר בקלות…
תנסו לדמיין מה תהיה ההרגשה שלכם לגבי שר הטבעות בעוד כמה חודשים. אולי חלקכם נמנעים מלעשות זאת בגלל שזה עצוב לחשוב שסרט שכל כך הרשים אותכם עכשיו, עלול להראות יותר סתמי בהמשך. לחלופין, נסו לשחזר את הימים שבאו אחרי שראיתם את "ממנטו"….. תחשבו קצת קדימה, תדמיינו את העתיד.
זכרו את אפקט שרק! זכרו את סמי ג'נקינס!
מסכים בהחלט
לא שיש לי התנגדות ש'שר הטבעות' יזכה, אבל שלא יזכה אוטומטית, ושלא יזכה בהפרש עצום שלא באמת מגיע לו, ושלא יזכה רק משום שהוא (כנראה) הסרט שהכי הרבה אנשים ראו מתוך העשיריה, ושלא יזכה רק כי הוא חדש וטרי בזכרון.
ומסיבה זו (בערך)
בחרתי ב"כמעט מפורסמים".
שרה היה מדהים. אבל ידעתי שכל העולם ואחותו יבחרו בו. חוץ מזה, את התהיות והתובנות כבר עברתי עם הספר, ואני אוהב לצאת מסרטים עם ערך מוסף (למרות שהנימוקים לבחירה של הממסד האפל גרמו לי למחשבה שנייה [בעיקר הקטע עם הקשתות הסקסית – נכון! נכון!], מזל שאי אפשר לשנות).
שרק היה משעשע להפליא, אבל גם ממנו לא יצאתי עם ערך מוסף משמעותי.
אם הייתי רואה את רקוויאם לחלום, לפי מה ששמעתי עליו, הייתי אולי בוחר בו (נשמע מוזר?). אבל לא ראיתי.
"ממנטו" היה מדהים ברבע שעה הראשונה אחרי שיצאתי ממנו, ואז התפוגג בנבכי תודעתי מבלי להשאיר חותם.
דווקא כמעט מפורסמים, המינורי למדי, היה הסרט שבדיעבד מצאתי את עצמי חושב עליו הכי הרבה. מה לעשות, גם אני מאלה שuncool, אבל חכמים יותר (-;
שלא לדבר על הסיקסטיז, ואף מלה על קייט האדסון.
ואני בחרתי ב''כמעט מפורסמים''
פשוט משום שהוא היה הסרט שהכי דיבר אלי השנה. הסיקסטיז, קייט הדסון, נוסטלגיה, ומה לא. סרט שגם בצפייה רביעית חבל שהוא נגמר.
תרגיל בזכרון
אני יכול להגיד רק שבשבילי שר הטבעות הוא סרט שעדיין ישאר בזיכרון כאחד הסרטים הטובים גם בעוד כמה חודשים ושנים.
כי אצלי אין אפקט שרק או יותר נכון האפקט הזה עובר בבוקר שלמחרת הסרט ואם הוא לא עובר סימן שזה סרט שלדעתי גבוה בכמה רמות יותר משאר הסרטים של אותה תקופה.
דוגמה: הייתי בבכורה של היום השלישי וכולם יצאו ממש מתלהבים מהסרט ואני מודה שגם אני, אבל בבוקר שאחרי כלום.
נכון.
אם כי אני לא חושבת שאנשים מסוגלים לנסות לדמיין מה הם יחשבו על 'שרה' בעוד מספר חודשים. ההתלהבות מהסרט הזה כל כך גדולה עד שאנשים אוטומטית אומרים "אה, בטוח שהסרט ירשים אותי עוד מספר חודשים" (במיוחד אם מדובר באנשים שאוהבים את טולקין וציפו לסרט הזה).
אני גם לא חושבת שזה שקומדיות לא לוקחות אוסקר צריך להשפיע על החלטתך. סרט השנה שלך יכול להיות הסרט שהשפיע עלייך הכי הרבה, סרט שחשבת עליו הכי הרבה או סתם כזה שנהנית/צחקת בו הכי הרבה. לכל אדם יש קריטריונים שונים להגדיר סרט טוב.
החבר של פו, למשל, העיר שדווקא בגלל מה ש'רקוויאם' עשה לו, הוא לא מתכוון לבחור בו. אבל אני לא חושבת שזה כ"כ נכון. כלומר, אני לא הולכת להתווכח עם החלטתו החבר של פו, אבל מי קבע שסרטים צריכים רק לשעשע אותנו? סרט יכול גם לזעזע. כשאנשים הלכו ל'רשימת שינדלר' אני בטוחה שהם לא חשבו שהם הולכים לסרט קליל.
אשר לי, אני עדיין מתלבטת בין 'רקוויאם', 'ממנטו' (שלא ראיתי בו את כל אותן תיאוריות עליהם התדיינו כולם) ו'AI' שהיתה לו בעיני מין הילה קסומה. לחמישיה אמנם בחרתי גם את 'בלתי שביר' (ואת 'האחרים' שלא נכנס לעשירייה הראשונה) אבל למרות שאהבתי אותו מאוד, אני לא חושבת שהוא *ה*סרט הכי טוב מכולם.
'ממנטו', 'רקוויאם' או 'AI'? 'ממנטו', 'רקוויאם' או 'AI'?
על צדק חברתי, מהלכים, ופרפרים
מה שהתכוונתי לגבי "קומדיות לא לוקחות אוסקר" זה לא שאין אפשרות כזו, אלא שבדרך כלל קומדיה לא משאירה אצלך חותם משמעותי אם אין בה רבדים יותר עמוקים. ואני חושבת ששרק היה נפלא, אבל לא השפיע על חיי, באותה מידה כמו ממנטו או רקוויאם, שאמנם עם חושבים על הזמן כקשיח או סמי קשיח, לא שינו הרבה עד כמה שאני יודעת, אבל בתיאוריות זמן גמיש היו יכולים להפוך את חיי מקצה לקצה. אוף כמה דברתי על ממנטו. כל פעם שפתחתי את הפה להגיד "ממנטו" שקול למשק של כנפי פרפר… ואם הייתה מכסת דיבורים על סרטים (כמו מכסת בדיחות הקרש שאדם יכול לספר בחייו) מצבי לא היה טוב.
לגבי ההתלבטות שלך, אני חושבת ש- AI היה סרט יפה מאד, סרט עם "מהלך", שמתחיל במקום אחד ונגמר במקום אחר לגמרי, ולוקח את הצופה יחד איתו במהלך הזה, אבל, (נכון תמיד שומעים מהתחלה משפטים שיש בהם אבל? אני כבר שנים מנסה לעבוד על ניטרול ה"אבל" הזה!) אבל, לי אישית נראה שאין בו את החדשנות שיש בממנטו וברקוויאם. שוב, חדשנות לא חייבת להיות קריטריון, אבל אם חושבים על "מה אזכור בעתיד" כקריטריון, חדשנות וחוסר סטנדרטיות בהחלט גורמים לכך שסרט נחרת (בטוח עם ת'?! נורא קשה לי מאז שזה הוחלט פה באתר) בזכרון. האם יצאת מ-AI בהתלהבות? או שרק בדיעבד, אם כל ה-הו-הה סביב ממנטו ורקוויאם מתחשק לך להביע את הערכתך לסרט יפה וטוב שלא זכה להערכה המספקת? האם מדובר פה בשיקולי צדק חברתי או בנטיית הלב נטו? לא יודעת אם זה הפריע לך, אבל ב- AI היה לא מעט קיטש מיותר, משחק ודיאלוגים לא ממש מוצלחים של האמא (וגם האבא), ונושאים אדיפליים שלא טופלו כראוי…
אבל את יודעת מה, התגובה שלך גרמה לי לחשוב שבהחלט הייתי רוצה לראות את הסרט שוב. והשימוש במילה "הילה" נראה לי פתאום מתאים ביותר… צפיה שניה היא מבחן חשוב, וגם את שר-הטבעות הייתי רוצה לראות שוב. ניתן לומר שאני במצב רק טיפה טוב משל האקסמנית – רק 3 סרטים מתוך ה-10 ראיתי פעמיים (את כולם ראיתי פעם אחת).
אז אני מניח שאת
לא צועקת על אנשים "Do you know the muffinman?", או מציינת באקראי ש"Ogres are like onion"…
או במילים אחרות:
עלי קומדיות *כן* משפיעות…
מאפין עם בצל משפר כל אורגיה!
תשמע, אולי קומדיות ישפיעו גם על חיי – אפשר לשאול מאיפה הציטוטים? (יש המון דברים שעדיין לא ראיתי בחיים).
ארר... אמרת שראית את שרק, לא?
הממ... ונעבור לתירוצים:
ראיתי רק פעם אחת, ובכלל אני מאלה שקוראים תרגום בין אם הם רוצים ובין אם לא… וזה היה ממש מזמן… ב… יולי!
תירוצים לא עוזרים
(ותודה לשפן הלוח שהזכיר נזכרות).
עין הדג מדיר שינה מעיני!
אז אחרי שהתבאסתי לי בשקט מעל גלי האתר על ה"אררר" של ההמסד האפל, ואחרי שאין אור הביע נכונות לבדוק את הנושא של "אורגיות עם בצל" התברר לי שמה ש-untitled כתב היה "אוגר" ולא "אורגיה". אני לא בטוחה אם זה מוציא אותי יותר טוב לחשוף את הראש הכחול שלי, אבל עכשיו הכל ברור! הרי אני יודעת ששרק הוא כמו בצל, ואני גם בהחלט זוכרת את החלק עם ה
gingerbread man – רק לא זוכרת שום מאפין. אז זהו, אני הולכת להניח את כל העולם הוירטואלי הזה של עין הדג מאחורי, ולעבור לעולם האמיתי:
אורגיות עם בצל.
ועכשיו שמישהו יסביר לי מה זה "make a bridge out of her"…
(ואני מקווה בכל ליבי שזו לא שאלה רקורסיבית…)
השיחה של הג'ינג'רברד מן והלורד פרקווד.
בשלב מסויים שעל הג'ינג'רברד: "do you kno the miffinman?"
ופארקווד ענה
וכו'…
_____________
* אני לא מתחייב לנכונות איותה של המילה…
אני מאמין שזה drury lane.
מאפין עם בצל משפר כל אורגיה!
ג'יי, זכית בתואר 'הכותרת המצחיקה ביותר לינואר 2002'.
זכרון לטווח
כאחד שראה את ממנטו ואת שר"ה אותו מספר פעמים (שלוש),אני חייב לציין שבפעם השלישית של ממנטו מפסיקים לגלות דברים חדשים (בשנייה מבחינים בהרבה דברים חדשים),דבר שבסרט מתח הורס את ההפקט ולכן לא הסכמתי לראותו פעם שלישית את שר"ה אחרי פעם בקולנוע ופעמיים במחשב אני עדיין מתכוון ללכת בקולנוע עוד פעם.
סרטים אחרים שהיו אצלי חזק ברשימה: כמעט מפורסמים-ראיתי שלוש פעמים גם כן והורדתי את הפסקול בסוף הגעתי למסקנה שההדפתי את הפסקול על הסרט…
ג'י וסיילנט-פעמיים הספיקו ומכיוון שהעדפתי את כל הסרטים האחרים של סמית אז לא.
שרק-למרות החיבה שלי לסרטים מצוירים ולSNL (בכל זאת שני יוצאי SNL בקולות הראשיים) הקול של הנסיכה פשוט מנע ממני לבחור בו.
את רקוויאם לא אהבתי.
האחרים-סרט מעולה אבל לא לצפייה חוזרת (אצלי זה מדד חשוב).
ולכן בחרתי בשר"ה.
בחיי שאין לי מושג
מה ניסית להגיד בפיסקה הראשונה. סימני פיסוק, בבקשה. זה חשוב אם אתה מעוניין שמישהו יבין אותך.
בקיצור
בפעם הלישית לא נהנים ממנטו,ומשר"ה כן נהנים (גם בפעם השלישית).
רקוויאם בדיווד
א. אני מסכימה לחלוטין עם ג'יי. ממנטו הוא הסרט היחיד עד עכשיו שהצליח להשאיר אותי ערה עוד 4 שעות אחרי ההקרנה בקולנוע (שהיתה ב12:00 בלילה) והעסיק אותי עוד הרבה זמן אח"כ. עד כדי כך, שבסוף לקחתי אותו בדיווד (ספוילר בהמשך???)* כדי שאני אוכל לסדר אותו לפי סדר כרונולוגי של סצנות (כולל את השחור לבן שלא ממש מסתדרות עם כל השאר) ורק אחרי שעשיתי את זה נרגעתי (למרות שמידי פעם הויכוח עולה שוב לגבי מה בדיוק קורה בסרט הזה). כך שמבחינתי זה הסרט שלוקח בכל הזמנים.
ב. כל האמור לעיל הוא בערבון מוגבל משום שלא ראיתי את רקוויאם ואני כל הזמן שומעת שזה סרט מדהים. ופה יש לי דילמה. אני מתה לראות אותו אבל אני לא יודעת אם יווצר אותו אפקט במסך קטן. אז האם לראות אותו בדיווד עכשיו או לנסות לחכות שיקרינו אותו בסינמטק או משהו כזה?
הניתוח שלי...
אני מאושר שסרטים גרועים כמו "הארי פוטר" לא נכנסו לרשימה, אם כי הייתי שמח לראות בה את "ראט רייס"…
למה שרה ?
אני לא מבין אתכם אנשים. "הייתי בוחר בשרה אבל אני יודע שהוא יקח את הסקר בקלות אז אני מצביע לבילי אליוט". מה ?!! הסקר שואל מהו סרט השנה שלכם, אם שרה הוא סרט השנה שלכם, אז למה אתם מצביעים לסרט אחר ?
והבחירה שלי, התלבטות קשה בין רקוויאם לשרה. בסוף חשבתי ככה: עוד עשר שנים , איזה סרט אני יראה יותר פעמים שרה או רקוויאם ? והתשובה הברורה היא שרה.
כמה שרקוויאם הוא סרט גדול, אדיר ענק, מרהיב , מרגש, מקורי , וחכם, עדיין נראה לי ששרה הוא פשוט סרט הרבה יותר כיפי !
אם הייתי צריך לבחור בסרט על פי קריטריון שניצקלייני, ללא ספק הייתי בוחר ברקוויאם, אבל אני בעין הדג, אז אני בוחר בשרה.
תראה, כל אחד בוחר את סרט
השנה שלו בגלל קטגוריה אחרת (אני למשל, עדיין לא הצבעתי, כי לטעמי לא ראיתי מספיק סרטים, רק שתיים למעשה, מהרשימה, בשביל לקבוע מי הכי מוצלח).
אתה קבעת עפ"י מה תראה עוד עשר שנים, יש כאלה שיקבעו לפי מה הכי הצחיק אותם, יש כאלה שעפ"י מה הכי ריגש אותם, ויש כאלה עפ"י מה לא יבחרו, כי כבר אין טעם להצביע להם, אלא הבחירה השניה הכי טובה.
עדיין לא הצבעת?
כלומר, יש לך שבועיים לראות את שמונת הסרטים החסרים ברשימה.
הממ. אני מקנא בך.
באמת עצוב לאן שהגיע האתר,
כשאנשים קוראים לאיכות 'קריטריון שניצקלייני'.
קשה...
אבל החלטתי.
קודם כל, מהרשימה ראיתי חמישה סרטים, אז חצי מהעול הוסר טכנית.
נשארו:
* שר"ה: בהחלט אחד הסרטים הטובים שראיתי השנה, אבל למה? כי הוא סרט מרהיב, הויזואליה שלו עוצרת נשימה, אבל מה עוד? נאדה. מעולם לא התחברתי לפנטזיה יותר מדי, ולמרות שכן אהבתי את הסיפור, לא היה בו משהו מיוחד מבחינתי.
* רקוויאם לחלום: לקחנו בווידאו ולא אהבנו. נכון שלא תמיד סרטים צריכים לבדר (לכאורה זה סותר את מה שאמרתי על שר"ה, כי הסרט הזה, בלשון המעטה, לא סבל מחוסר "ערך מוסף"), אבל הסרט הזה זעזע אותנו יותר מידי, והתחושה בסופו הייתה לא נוחה ומעיקה. כן, הוא היה מדהים, והוא סרט חזק מאוד ובהחלט אחד מהטובים השנה, אבל לא בא לי לבחור בו אחרי מה שהוא עשה לי.
* AI: וואו! סרט מדהים. סיפור טוב (ודווקא הביסוס שלו על אגדת ילדים ידועה מוסיפה לו חן), רעיונות מעניינים פשוט טוב, אבל היו סרטים יותר טובים.
* שרק: זה לא הוגן. ראיתי אותו בבכורה בבריכת הסולטן, יחד עם עוד 6,000 אנשים בפתיחת פסטיבל הקולנוע. תחשבו על העוצמה של 6000 אנשים שצוחקים יחד. כמו סרט פולחן ענקי. האווירה הזאת העלתה את הסרט למקום השני, בתחרות קשה מול הראשון, וגרמה לי לרכוש את הדויד (שאמור להגיע בתחילת השבוע הקרוב). על הסרט עצמו כבר דיברו מספיק – ואני מסכים.
* כמעט מפורסמים – הבחירה שלי. כ"כ הרבה חן, מוסיקה טובה, סיפור בלי רעים וטובים, עם המון אהבת אדם והומור. פשוט כיף. (ראיתי שלוש פעמים: בקולנוע כשיצא הסרט, בדויד מייד כשיצא, ובסינימטק. עדיין לא נמאס לי).
איך הוא לא נכנס
אני רוצה לציין סרט נפלא שיצא השנה אך לצערי לא נכנס לרשימה הסופית והוא כמובן "שאיפות"
סרט נפלא המבוסס על סיפור אמיתי.
משחק מעולה של גוני דפ בתסריט הטוב של השנה (לא כולל "ממנטו")
מה עושים?
בגלל שהסקר הזה הוכנע עוד לפני ששנת 2001 החלה אני לא רואה טעם רב להצביע בכלל. את שרה לא ראיתי אז אין לי אפשרות לקבוע אם הוא באמת מדהים כמו שטוענים או שפשוט אנשים כל כך חיכו וציפו לו שהם פשוט הפכו אותו לסרט הפולחן שלהם עוד לפני שראו דקה ממנו.
מבין הסרטים האחרים אהבתי מאוד את בילי אליוט, כמעט מפורסמים, ממנטו ושרק, אבל אני לא רואה טעם להצביע לאחד מהם בשביל לצמצם את ההפרש משרה בקול אחד שלא ישפיע בכלום.
תן קצת קרדיט
לגולשים. לא הרבה. קצת.
יכול להיות שלציפיה הארוכה לשרה היתה השפעה על ההצבעה, אבל הסיבה ששרה מוביל כרגע היא שרוב הגולשים חושבים שהוא הסרט הטוב ביותר השנה, ודי קל להבין למה.
ואני לגמרי לא מבין למה אתה לא מתכוון להצביע. אפילו אם הסרט שאהבת לא יגיע למקום הראשון – מה, הדירוג של שאר המקומות לא נחשב? ללחוץ על "הצבע" זו לא עבודה נורא קשה, נכון?
הסקר מצוין.
ראשית, אני חייב לציין שאני מאוד מרוצה מהעשירייה המוצגת לפנינו. מבין ה- 10 ראיתי 8 סרטים (כולם פרט ל'בלתי שביר' ו'סילי אליוט') וכל אלה שראיתי הם סרטים ראויים, בוא נגיד 'סבירים ומעלה'. ברשימה נמצאים גם 3 מה – 5 שבחרתי (שרה"ט, ממנטו ורקוויאם). צריך גם לציין שלפני ששלחתי את החמישייה שלה בחרתי (בשביל עצמי) את העשיריים המובילה שלי השנה, והיו בה עוד שלושה סרטים המופיעים כאן (ג'יי ובוב, מולן רוז', שרק). את AI לא אהבתי במיוחד, והוא היה 'סביר' בלבד, ו'כמעט מפורסמים' היה חמוד בטירוף אבל לא ברמה של אוויר פסגות.
מה הבחירה שלי הפעם? זה קל, קל מאוד. אבל קודם, כמה פרסחם לחימום:
ג'יי ובוב – הקומדיה של השנה.
שרק – המצויר של השנה.
ממנטו – הסרט החכם של השנה. מתוחכם, משחק משחקים, עמוק. האם הוא גם מרגש?
שר הטבעות – הסרט המרשים של השנה. ענק, מפוצץ, מרהיב. האם נשאר בו מקום לרגש אנושי?
וזה משאיר אותנו עם:
רקוויאם לחלום. סרט השנה. מצד אחד מרשים, גם מהבחינה הטכנית וגם מבחינת המשחק. מצד שני חכם ומלא בתובנות אמיתיות על החיים. מצד שלישי, ובעיקר, מרגש, מעורר מקומות מפחידים ואיומים בנפש, משגע לגמרי. וגם אני, כמו רד פיש, מפחד לראות אותו פעם שניה.
ושוב, תודה לדן ברזל, שאלמלא הכתבה שלו, רבים מאתנו לא היו צופים בסרט. אני מהמר שבלי כתבה כמו של דן ברזל, 'רקוויאם' לא היה מגיע למעמדו באתר הזה (מקום 3 בסקר סרט השנה)
סילי אליוט
טעות הקלדה משעשעת או קריאת גנאי מכוונת? אותי בכל מקרה זה הצחיק. וחבל שלא ראית את הסרט, הוא דווקא ממש חמוד.
בקשר לפסקה האחרונה שלך: אני בכלל לא קראתי את הכתבה על רקוויאם לחלום באתר לפני שראיתי את הסרט. רק זכרתי במעומעם שאנשים דיברו עליו טוב, ודיברו על הכתבה שהיא טובה, ופשוט החלטתי ללכת.
פרט לזה, אין לי משהו חשוב להגיד. נראה לי שאני מבלה את זמני במקום הזה יותר מדי לאחרונה.
סילי אליוט
טעות הקלדה. אבל גם אני צחקתי כשקראתי את זה. אולי התת-מודע שלי משחק אתי משחקים. נדמה לי ששמעתי אותי מדבר לעצמי במבטא רוסי קל.
בוא נגיד
שאם הדירוג היה לפי אחוז האנשים שהצביעו לסרט מתוך האנשים שראו אותו, אני חושב ש'רקוויאם' היה לוקח בידיים קשורות.
את 'שר הטבעות' ראו יותר אנשים מאשר את 'ממנטו', והרבה יותר מאשר את 'רקוויאם'. גם זה משפיע על תוצאות הסקר. החיים לא הוגנים.
תראה
הסיפור עם 'רקוויאם' הוא לדעתי נקודת ההצלחה המדהימה ביותר של האתר הזה. 'ביקורות קולנוע לאנשים שלא אוהבים ביקורות קולנוע'. לגבי הסרט הספציפי הזה, השניצקליינים – המבקרים הרגילים בארצנו – קטלו באכזריות. לא הרבה מקומות / אנשים / אתרים /עיתונים פרגנו לו, לא בארץ וגם לא ממש בעולם (נכון, הייתה מועמדות לאוסקר, אבל זהו). ואילו אצלנו הסרט הזה לוקח כנראה את המקום השלישי בסקר סוף השנה (לפחות איך שזה נראה ברגע זה). זו דוגמא נאה לאיך האתר מאפשר לאנשים שאוהבים קולנוע טוב, אבל לא אוהבים ביקורות מתנשאות, להתבטא, לבחור, ולציין לשבח.
וכאן צריך לציין לטובה (שוב)
את יאיר רוה, המבקר הישראלי היחיד (נדמה לי) שנתן ל'רקוויאם' את הכבוד הראוי לו, ואפילו נתן לו את תואר סרט השנה. ויותר מזה – אם אני זוכר נכון, שבעה מבין עשרת הסרטים שבסקר הופיעו גם ברשימת 13 סרטי השנה שלו.
וכאן צריך לציין לטובה (שוב)
איפה הוא כותב, הבחור הזה?
יותם.
ב'העיר'.
עד לא מזמן אפשר היה לקרוא את הכתבות שלו באתר 'העיר' באינטרנט, אבל אז האתר נסגר. הכתבות שלו עברו (בפורמט מבולגן שכמעט בלתי אפשרי למצוא בו משהו, אבל שיהיה) לאתר 'עכבר העיר', ואז גם האתר הזה נסגר. בשביל לקרוא את סיכום השנה שלו נאלצתי ממש לשלם על העתון(!!).
בכל מקרה, מדובר במבקר הקולנוע הטוב ביותר בארץ, מבחינתי, והיחיד שגם התייחס לאתר הזה כמה פעמים.
האמת
גם מבקר הקולנוע של עיתון "אנשים" (מחלקים אותו חינם בטכניון, שאני לא אקח), שכחתי את שמו, כותב את הביקורות שלו כאילו הוא משתתף קבוע בעין הדג. הוא מדבר על המנעות מספוילרים, על טוויסטים (רק חסר שיזכיר גם בוחצלגיחצנים), וכשקוראים אותו מקבלים הרגשה שהוא פשוט חובב קולנוע שהצליח לקבל כסף על מה שאנחנו עושים (או במקרה קצת יותר ספציפי, כבר לא עושים ;) בחינם.
בזכות עין הדג
אקח את רקוויאם בדויד.זה סרט שבחיים לא הייתי אפילו שוקלת לראות, כי סרטים מהסוג של רקוויאם (דרמות על צעירים וסמים)הם הדבר הכי רחוק מכוס התה שלי.
אני סקרנית כבר לראות איזו השפעה תהיה לו עלי, והאם הכתרים שנקשרו לראשו יהיו מוצדקים גם בעיני, חובבת הקומדיות הרומנטיות.
וכאן צריך לציין לטובה (שוב)
גם את ישי קיצלס (כל העיר י-ם + עכבר כל העיר י-ם) בחר בו לאחד מסרטי השנה (למרות שהוא בחר בו אחרי שרה ואני מצטט "שרה הוא הסרט הטוב ביותר בעולם" (אני לא מרגיש כך זה היה ציטוט) אבל חלום הגיע אצלו למקום 3 (אחרי אפוקליפסה עכשיו).
לדעתי קיצלס הוא המבקר קולנוע הטוב ביותר בעיתונות הכתובה.
תרשו לי?
לציין לטובה גם את יקיר אלקריב מ"כל השרון" (של ידיעות).
ישיר, ברור ולא מתלהב מעצמו.
ומי שצריך קונטרה, אמיר קמינר בהופעות שלו בתכנית "הבילויים".
, 
, 
.
לא מתלהב מעצמו?
הבנאדם מצטלם לתוכנית אולפן בטלויזיה עם משקפי שמש.
מי שראה אותו בטלסינמה, בתוכנית בה אני ונועה מנהיים דיברנו על שרה, ראה את התגלמות המבקר המתלהב מעצמו.
הלך עוד אחד. בכל אופן לא ראיתי אותו אף פעם, ולפי דעתי הכתיבה שלו טובה.
אם פגשת אותו, קטונתי.
חחח
הפרצופים הירוקים שם דומים לו בול
הוא גם זה שבחר את פינג פונג לאירויזיון
אני אגיד את זה פעם אחת,
ורק פעם אחת, ואתם תשמעו, תבינו, ותקבלו את זה כעובדה גמורה-
"שמח" (פלוס הביצוע של פינג פונג!), הוא השיר הכי טוב ששלחנו לאירוויזיון!
בכל הזמנים?
של פינג פונג
או אם נרחיב את זה- של להקות שאחת מהבריהן מתכנה "פיגויאה"
דווקא שמעתי עליו ממקורות אחרים..
עכשיו אני מנסה לשחזר ולא יודעת בדיוק איפה, אבל הביקורת על רקוויאם נכתבה כאן טרם הגעתי לאתר, וכשקראתי אותה יום אחד (באחד מלילות השעמום שלי) זה היה זמן רב אחרי שהסרט כבר ירד מהאקרנים.
את יאיר רוה אני מ-א-ד אוהבת – הוא מבקר הקולנוע האהוב עלי מאז שהתחלתי לקרוא אותו, ב"זמן תל אביב" של מעריב. מאז הוא עזב את המקומון, עבד חודש ברייטינג ועזב (למה? הייתי חודש באבל רק מהטראומה) והתחיל לכתוב ב"העיר", דבר שלקח לי שנים לגלות… כיוון שאני לא קוראת העיר, ותמיד הייתי שוכחת לחפש את זה באינטרנט… יצא שלא קראתי את ביקורותיו כבר שנים, וחבל… (כשאני חושבת על זה, עד שהגעתי לאתר הזה לא קראתי ביקורות קולנוע במשך כמה שנים).
מה שכן, נהניתי מאד להאזין לו ולעידן אלתרמן ב"ציפורי לילה קולנועיות" והצטערתי כשהתוכנית ירדה… חבל.
אז איפה כן שמעתי על רקוויאם?
אולי בפורום קולנוע של IOL (ז"ל), אולי בפורום קולנוע של וואלה;
אולי זה בכלל היה הרבה לפני תקופת הפורומים שלי (בסה"כ שנה) וקראתי עליו באיזה עיתון שדווקא שיבח.
אולי אפילו מבקרת הקולנוע של רייטינג שיבחה? אני כבר לא זוכרת…
בכל מקרה, לא יצא לי לראות אותו. אני מודה שבשנים האחרונות החשק שלי לסרטים מדהימים שנותנים לך "אגרוף בבטן" חלש מתמיד; השנה ראיתי מהז'אנר את "האהבה נושכת" (סבלתי ברובו, ואני משתדלת להדחיק) ואת "רוקדת בחשכה" (ה"קליפים" היו יפיפיים למרות שאני לא אוהבת את ביורק; אבל שאר הסרט היה יכול להשתחל יפה למשבצת הסרט הערבי של יום שישי, אם רק היו מדבבים אותו).
מה לעשות – סרטים שמספרים לי כמה העולם חרא נראים לי דיי מיותרים – מספיק לפתוח מהדורת חדשות.
אני כבר מספיק גדולה כדי לדעת שהעולם הוא קקה של מקום, שהוא לא דומה להוליווד, ושיש המון אנשים מסכנים עם צרות מפה ועד אנדרומדה.
העניין הוא שיוצא לי לראות סרטים בעיקר בימי שישי בערב. וכשאני יוצאת עם החבר'ה "לנקות את הראש" בסופשבוע, למי יש כוח לראות סרטים כאלה? (לא שהם היו מוכנים ללכת איתי לסרטים כאלה…)
יצאתי לבלות, אני רוצה לצאת עם חיוך על השפתיים!
אם העולם חרא בחוץ, תנו לי לפחות את השעתיים האלה של להיות באולם טוב בפנים…
עינת
אהבה וסוף טוב שולתים!!!1
גם אני בדעה, שכאשר כבר יוצאים, עדיף לנקות את הראש עם משהו נעים לצפיה (ולא אמרתי קליל וטפשי!) ולכן, בין סרטי השנה שלי לא היה אף סרט דיכאון (ודווקא התחלתי לראות את רקוויאם לחלום). ברידג'ט ג'ונס, כמעט מפורסמים ושרק, מדגימים היטב את הרעיון של אהבה וסוף טוב, אותו הצלחתי אפילו למצוא ב"בלייד ראנר".
מה שהיא אמרה!!!1
ההפך ממה שהן אמרו.
יש סרטים שסוף טוב פשוט לא מתאים להם. אני מעדיף לראות סרט שיגרום לי להזדהות עם הדמויות ולצאת עצוב מאשר לראות פיסות קרטון מדברות זזות על גבי המסך וכתובית בסוף שמבשרת לנו ש'הם חיו להם באושר ועושר עד עצם היום הזה'.
אכן, דילמה קשה
קודם כל, אני מאוד שמח על העובדה שקשה לי לבחור סרט אחד כי יש כ"כ הרבה, ולא להפך.
כמו כולם, גם אני התחבטתי קשות-שר"ה, ממנטו, שרק… הכל טוב.
אז החלטתי ללכת על מה שאני קורה "הרגשת סוף הסרט": כשהאורות, נדלקים בסוף הסרט, עד כמה אני מחייך???
הזוכה, ללא ספק, הוא ג'י ובוב השקט. עד כמה שכל הסרטים האחרים טובים, ממנו יצאתי הכי מאושר.
בלתי שביר – איזו אכזבה, קקה
כמעט מפורסמים – סרט נהדר, נהניתי מכל רגע
שרק – לא יודע, לא נהניתי למרות כולם… וכמה שזה צחק על דיסני, בסוף אני מוצא את עצמי רואה אלאדין ומלך האריות ונהנה מכל רגע, למרות "המונפול", קקה
ממנטו – סרט נהדר, אבל זה סרט לפרסים כמו צפרדע סורית עתיקה הזהב לא כמו סרט השנה
מולן רוז' – מה? למה הוא בכלל ברשימה הזאת? קקה
איי אי – סרט אחלה, למרות הביקורות שהכינו אותי לסרט קקה, היה סרט בלתי קקהי
שרה – לקח אצלי את הפרס!! איזה סרט, איזה אפקטים! מרוב עניין לא הלכתי לשירותים גם כשהייתי ממש צריך. חבל, מכנסיים יפות היו.
מצטער אם הרסתי למישהו את התמימות עם המילילם הגסות להחריד
מצטער על התגובה הארוכה
סרט שלא רשום, לא ראיתי
קיבעון מסוים, נדמה לי.
וחוץ מעניין הגללים, הערה לעניין: אנשים הוציאו את הפארודיות על דיסני ב'שרק' מכל פרופורציה הגיונית. כן, יש בסרט הרבה קריצות/"ירידות" על סרטי דיסני, אבל זה לא העיקר בו. מהתגובות של אנשים אפשר היה לחשוב שזה סרט בסגנון "האגדה מתה מצחוק" שאין בו שום דבר מלבד בדיחות על סרטים אחרים, מה שמאוד לא נכון. ובכל מקרה – הכוונה לא היתה לגרום לך איכשהו לא להינות יותר מ'אלאדין' ו'מלך האריות' אחרי שתצפה ב'שרק'. מה הקשר?
בירה נשר
לא הוציאו משום פרופורציות
כל הסרט לא רק שהיה קריצות עין,
הם ממש הוציאו את העין ודפקו עליה פטיש.
שרק היה סרט שעיצבן אותי מה לעשות, לא אהבתי.
טוב רגע, מה גרמת לי להגיד? כן אהבתי!!! אבל הדפיקות הרבות עם הפטיש על העין גרמו לי טיפהל'ה לשבור את הידית של הכסא.
שטויות.
יותר
מתומצת מזה נראה לי אי אפשר להיות
או, סוף סוף מישהו שחושב כמוני...
חשבתי שלעולם לא אקרא ביקורת של מישהו שלא אהב את שרק!
כתבתי כבר מאתיים פעם: שרק לא סרט רע; הוא סרט אנימציה חביב ומהנה, שיצא מכל פרופורציות לטעמי…
והירידות על דיסני? נו באמת!
זה היה סרט דיסני למהדרין באופיו ובעלילתו, עם קצת יותר גסות רוח (בהתחלה בעיקר) וכמה בדיחות על דיסני (בתחילת הסרט).
אני יכולה לחשוב על כמה וכמה סרטי דיסני שמצחיקים הרבה יותר.
זה באופנה לשנוא מונופולים, מה לעשות.
עינת
גם את בילי אליוט לא אהבתי
טוב נראה לי שפה, עברתי את הגבול.
בבקשה, אל תסכלו אותי באבנים!
תסקלו
ורק בשביל להשאר און טופיק, גם אני לא הבנתי על מה הרעש בנוגע לבילי אליוט. סרט חביב, אבל לא יותר מזה.
גם אני
כאחד שאוהב סרטי ספורט,
אני חייב להודות שבילי אליוט
הוא סרט כל כך צפוי ומוכר .
הסבר:1)קח את בילי אליוט ותהפוך לבת.
2)קח בלט ותהפוך לאיזה ספורט "גברי" (פוטבול,כדורגל וכו').
וכך תקבל עוד אחד מאלפי סרטי ספורט קטנים ומעצבנים…
אהבתי מאד את בילי אליוט
וגם בכיתי במקומות הנכונים, כמובן… :-)
מצאתי אותו סרט יפה ומרגש – משלב בין מעמד הפועלים והחיים הבאמת דיי מחורבנים של האנשים, והרצון לצאת מזה, לשנות, להיות משהו כשתהיה גדול…
הרבה אופטימיות, שמחת חיים, וגם הומור מצויין היו בסרט הזה, כמו גם משחק נפלא, ובעיקר תחושה מאד אותנטית, שהילד הזה באמת קיים.
העיירה שלו, המשפחה שלו, הסביבה – כולם מאד אמינים והעניקו (לי לפחות) תחושה מאד אמיתית.
היתה גם מוסיקה נהדרת, צילום יפה ומבטא מקסים ובלתי ברור לחלוטין…
למרות שאני מאד אהבתי, ברור לי שתמיד יהיו כאלה שלא יאהבו, ודוקא כאלה פגשתי לא מעט.
בילי אליוט הוא בעיני לא דומה לשרק מהבחינה הזו – כי על בילי לא היתה אותה רמה של התלהבות ו"באזזז" תקשורתי מסביב, ואנשים לא דיברו עליו בכזו היסטריה, וגם מצאתי מספיק אנשים שלא התלהבו יותר מדי (ועל שרק זה היה ממש קשה).
(
לבילי אליוט):
כבר כתבתי את זה פה בעבר, אבל הנה עוד פעם:
הסצינה בה האב שובר את הפסנתר כדי להשתמש באש להסקה… הוא קטע שקורע אותי כל פעם מחדש. רק מלחשוב עליו נהיות לי דמעות בעיניים…
להגיע למצב כזה שבו אתה שובר פסנתר – כלי מוסיקה (ועוד כלי יקר להפליא, אגב), כדי לחמם את הבית… פשוט כי אין ברירה, זה נורא ואיום בעיני.
בתור מישהי שמנגנת (בעבר גם על פסנתר) והמוסיקה היא חלק חשוב בחייה, לראות פסנתר נשבר שובר לי את הלב.
בנוסף לכך, זה היה הפסנתר עליו ניגנה האם, ולבילי היה קשר מיוחד לפסנתר – הוא היחיד שהמשיך לנגן עליו אחרי שהאם מתה, וזה היה איזשהו רובד נוסף בקשר שלו אליה.
אני כותבת את הפסקה הזו כשבדמיוני רצות התמונות של האב מניף את הגרזן שוב ושוב, מעל לפסנתר, בשלג… והגרון שלי נהיה חנוק. יש כאן איזשהו שילוב סנטימנטלי שאני פשוט לא עומדת בפניו.
עינת
אבל (ספוילר לבילי אליוט)
אם הוא היה מוכר את הפסנתר, הוא לא היה מקבל הרבה כסף, שהיה מאפשר לו לקנות הרבה יותר עצי-הסקה?
לא ראיתי את הסרט, דרך אגב.
ניחוש שלי
לא היה לו למי למכור? כולם שם עניים ולא זקוקים לפסנתרים? מי שעשיר וזקוק לפסנתר כבר יקנה חדש?
איך את מעזה!
להגיד שבילי אליוט לא היה מתוקשר כמו שרק? בילי אליוט נתקע בכל עיתון, מסך, קיר וקלפטע ברחוב
כל הזמן דיברו כמה הוא טוב כמה הוא טוב ואת האמת אני די אוהב סרטים קטנים אנגליים כאלה במיוחד עם ריקודים
אבל זה היה סרט איכסה שהיה מתוקשר הרבה הרבה יותר מדיי
סרט השנה שלי.
לסקר המקדים לא הצבעתי. לדעתי, לא ראיתי מספיק סרטים מהרשימה כדי לדרג חמישה ולא רציתי לדרג פחות. ראיתי בערך 10-15 סרטים וזה לא הספיק לי.
לסקר הזה דווקא כן הצבעתי.
הסרטים שראיתי:
ג'יי וסיילנט בוב, שרק, ממנטו, שרה ורקוואים.
ג'יי ובוב- סרט משעשע ביותר, מצחיק וכיפי בצורה מדהימה. למרות שלא ראיתי את שאר סרטי קווין סמית' עדיין מצאתי אותו מאוד מצחיק ואני מתכוון לעשות לעצמי סמית' קון משלי. אבל הוא לא מספיק טוב בשביל להיות סרט השנה (ולא נראה לי שלסמית' היו יומרות שהוא יהיה סרט השנה).
שרק- צחקתי. אבל, אני מרגיש שזה היה צחוק חצי מאולץ. כולם אמרו שזה סרט מצחיק וטוב והרגשתי כשראיתי אותו שזה צריך להיות סרט מצחיק וטוב. די אילצתי את עצמי לצחוק (וזה דבר טוב, כי כאמור נהנתי מהסרט), אבל אני מאמין שאם הייתי רואה אותו בלי לשמוע עליו כלום הוא לא היה כזה טוב, ולכן לא מגיע לו להיות סרט השנה שלי.
ממנטו- סרט טוב. בלי ספק. אבל הוא לא עשה לי את מה שהוא עשה לחלק מהאנשים פה. ראיתי, נהנתי, הופתעתי, אבל לא חשבתי עליו יותר מחמש דקות אחרי הסרט ולא נהנתי ממנו ברמה של גיי, רקוואים ושרה.
רקוואים לחלום- ראיתי לפני שבוע בערך, בבית, בלילה. ככה שאם יש לי את אפקט השרק זה על הסרט הזה. סרט מעולה. קשה.
בהתחלה לא הבנתי מה כל כך קשה בסרט הזה שאנשים כל כך מפחדים לראות אותו עוד פעם. ישבתי וחשבתי לעצמי זה לא כל כך קשה. ואז הגיע הסוף. מהרגע שמתחילה ההדרדרות האחרונה של האמא עד סוף הסרט זה סרט אחר לגמרי. זה נראה כאילו כל הסרט נבנה כדי להגיע לחצי שעה הזו. בחצי שעה הזו התכרבלתי בכסא ולא זזתי. אחרי הסרט באמת לא הבנתי מה הלך פה (ולא מהכוונה של "צריך לראות את הסרט הזה עוד פעם כדי להבין את העלילה") ועדיין יש לי בחילה כשאני נזכר בקטע האחרון שבו מופיע הבן (ואני ממש מתאמץ לא לפרסם פה ספוילרים…).
באף קטע בסרט לא בכיתי וגם לא אחרי הסרט. ופה ממש אילצתי את עצמי לבכות ולא הצלחתי. אולי פשוט אני לא מסוגל לבכות בסרטים, כי לא זכור לי סרט שבכיתי בו. אבל אחרי הסרט הרגשתי רע. ממש רע. לפני הסרט, תכננתי לכתוב תגובה על המסע בזמן אחרי הסרט ופשוט לא יכולתי. הייתה לי את ההרגשה הנוראית הזו בבטן.
כמה ימים אחרי הסרט ההרגשה הזו המשיכה לבוא לי כשנזכרתי בסרט. האמת, עכשיו כשאני כותב את התגובה הזו עדיין יש לי את ההרגשה הזו. ביליתי את הימים שאחרי במחשבה מי יצא מכל הבלאגן הזה הכי טוב. בהתחלה חשבתי שהחברה שלו יצאה מזה הכי טוב. אחר כך חשבתי שהכושי יצא מזה הכי טוב ועכשיו אני חושב שהאמא יצאה מזה הכי טוב.
ולמרות כל זאת, עדיין בחרתי בשרה לסרט השנה.
אני לא בטוח ששרה יותר טוב מרוויאם לחלום ואני כן בטוח שרוויאם הרבה יותר עמוק. אני גם בטוח שחשבתי על רקוויאם הרבה יותר אחרי הסרט. אבל…
זו חוויה שונה לגמרי רקוויאם ושרה. את החוויה מרוויאם תיארתי למעלה. את החוויה משרה אין לי מושג איך לתאר. נהנתי בשרה. מאוד מאוד. ישבתי ולא הרגשתי איך הזמן עובר. חייכתי לכל אורך הסרט והרגשתי טוב עם עצמי ועם הסרט.
יצאתי, וחוץ מלחשוב "איזה מגניב הסרט" ו"כמה אני רוצה לקרוא את הספרים עוד פעם" לא נראה לי שחשבתי על זה עוד משהו. אבל נ-ה-נ-ת-י. זה לא שרקוויאם לא היה מהנה. אני אישית נהנה מההרגשה הזו בבטן (גם בזמן שיש לי אותה) והוא גרם לי לחשוב על כל מיני דברים ו… נהנתי ממנו. אבל משרה יותר.
אני כותב וכותב ולא מצליח להסביר בצורה טובה למה בחרתי בשרה ולא ברוויאם. מצטער. אני מניח שזה בסוף מתנכז להרגשת בטן שאומרת לי "שרה היה יותר טוב".
יותם.
אוי.
והנה הזכרת לי למה אני לא מוכנה לראות את הסרט הזה פעם שניה (מריון).
אוקיי, באמת לא נעים לי לצחוק על הנושא, אבל אני בטח לא היחיד שהזכרת השמות "הארי" ו"שרה" באותו המשפט עשו לו אסוציאציות מתחום אחר לגמרי.
אגב טיירון
אני כנראה דפוק, כי רק הרגע שמתי לב: האיש (מרלון וויאנס) מופיע גם בסרט שאני בחרתי לסרט השנה, וגם בזה שבחרתי לסרט הגרוע של השנה.
זהו הישג, רבותי.
והשאלה המתבקשת היא
מהו לדעתך הסרט הגרוע של השנה? מת לצעוק 2 או מבוכים ודרקונים? (הייתי מנחש לבד, אבל לא ראיתי אף אחד מהם)
ארררר.
דג-מלוח, כאילו, duh?
האמת שאת 'מת לצעוק 2' לא ראיתי, אז יכול להיות שהייתי מוצא אותו גרוע יותר מ'מבוכים ודרקונים' (כן, בטח).
אופס
ככה זה שהטקס עצמו כל כך מרגש שהסרטים שאשכרה זוכים בו נשכחים.
אבל בעצם – במקרה של "מבוכים", נראה לי שעדיף לשכוח…
אני לא
ראיתי את מבוכים (והאתר הוציא לי את החשק לראות אותו בכלל)
אבל לצערי ראיתי את סרט מפחיד 2(ועוד בקולנוע) וזהו אחד הסרטים הגרועים של השנה ואחד ההמשכים הגרועים בהיסטוריה של הקולנוע. לא מצחיק מלבד 2 סצנות מעלות חיוך. אחד המועמדים לדג מלוח שלי לשנה זו
מספיק!
אתם מכניסים אותי לדיכאון
הבחירה שלי
טוב, למי שמכיר אותי, זה די צפוי, אבל בחרתי בג'יי ובוב.
למה? קודם כל, זה הסרט שהכי הצחיק אותי השנה, ואולי בכלל. לפחות יותר משרק שלא צחקתי בו בכלל.
אבל חוץ מזה, יש משהו בעולם הזה של ויו אסקו שתמיד מרגש אותי. המפגש מחדש עם דנטה ורנדל, ברודי, הולדן, בנקי וכל השאר, זו פשוט חוויה שאי אפשר למצוא בסרט אחר. כי קוין סמית רולז, והספק עצב ספק שמחה, כשהקרדיטים נגמרו, זה משהו שאי אפשר לקנות בכסף, או לפחות בפחות מ31 שקל (עד שזה יצא בוידאו/דיוידי).
למען ההגינות אני חיב לציין שמתוך הרשימה ראיתי רק את ג'יי ובוב, בלתי שביר, שר"ה, שרק, וכמעט את כל כמעט מפורסמים.
לא צחקת משרק! wow, עוד אחד לאוסף
לא ראיתי את חלום ועכשיו אני לא יודע מה לעשות: (בלי קשר לסקר) האם לחכות שהוא יציג בסינמטק (מסך גדול)? או להשאיל אותו מדויד לראות בבית (כאמור קולנוע ביתי)? אנא עזרו לי
עזרה
זה תלוי באיזה מערכת קולנוע יש לך בבית. אם יש לך טלוויזיה גדולה יחסית + DVD, אני מאמין שלא תפסיד הרבה מהחוויה. בטלוויזיה קטנה, או באיכות של ווידאו – ממש לא מומלץ.
איפה אתה גר, אגב? כי משום מה בירושליים מקרינים את הסרט *המון* בסינמטק, ואז אולי כדאי לחכות ולראות אותו שם. לעומת זאת, בת"א ובחיפה הסרט לא מופיע יותר מדי פעמים, כך שיכול להיות שתיאלץ לחכות הרבה.
תודה
ולפרוט:
אני ירושלמי ….
מצד שני יש לי בבית DVD מסך 34 אינץ ומערכת סראונד 8.1.
אז מה כדאי לי?
מה כדאי לך?
להזמין את כולנו ולעשות רקוויאם.קון!!!
מסך 34 אינץ'? דויד? סראונד? יש אנשים שיש להם הכל.
רקוויאם קון - רק בנוכחות
פסיכולוג… או לפחות מסיבת פיג'מות אחרי זה.
לא צריך פסיכולוג
רק לדאוג שנהיה מספר זוגי כדי שלכל אחד יהיה מישהו שיחזיק לו את היד.
סראונד 8.1? מה זה?
אני מכיר סראונד 5.1 אבל מה זה 8.1?
סראונד 8.1? מה זה?
א. בתשובה לנונין אני מבין שאתה ממליץ לראות אותו בבית :) חוץ מזה אני לא מתגאה בזה אני עדיין חי אצל ההורים (משיקולי רווח בלבד) ושלא תחשוב שאני טחון פשוט ניצול נכון של מבצעים (אין לי כח להסביר אלא אם תתעקש). אז כשההורים שלי יסעו אין לי בעיה (ואני אפילו בעד) לעשות קון בביתי
ב. סראונד 8.1 :
2 רמקולי סנטר
2 רמקולים קדמיים
4 רמקולים אחוריים
=8
.1 – סאב וופר
אבל האם זה משנה?
אז יש לך שני סנטרים במקום אחד, ארבע אחוריים במקום שניים. האם זה משנה? האם יש סרטים שמגעים עם שיטה התומכת בפורמט הנ"ל – 8 ערוצים *נפרדים*?
אין סרטים כאלה
אבל מכיוון שכל זוג מחובר דרך מקום אחר אז חלק מהשידורים נשמעים יותר ברמקול הנוסף דבר שמגדיל את תחושת הסראונד
עוד לא בחרתי
עוד לא בחרתי כי אני מחכה לראות את שרה ולהחליט בינו לבין שרק לבין ממנטו. מצד שני מה הסרט הכי גרוע שראיתי השנה אני כבר יודע וזהו ללא ספק חניבעל שאני נורא שמח שאף אחד לא הצביע עבורו. ב-IMDB נתתי לו את הציון 5 וגם אז הייתי נדיב מדי…
למה אתה חושב
שאף אחד לא הצביע עבורו? הוא דוקא קיבל כמה קולות. אמנם פחות מ'תעביר את זה הלאה', אבל קיבל.
מאכזב למדי.
בלתי שביר??!! הלו?! זה סרט איום! מי כבר בחר בו?
טוב, ראיתי אותו בוידאו ואולי לכן לא שמעתי,ראיתי ונהנתי כמו בקולנוע אבל… זה היה כל כך מאכזב…
וגם… את רוב הסרטים ברשימה לא ראיתי, למשל את: מולאן רוז' (וזה לא מולין, לפחות לא בפורמואים, כמו שכתבתם) ואת ג'יי ובוב, ואת A.i אינטליגנציה מלאכותית, ואת "רקוויאם לחלום"(כן וכן..) ואת ממנטו!!!… וצר לי להודיע לכל המופתעים: הנני, Fish מטורללת (נכון, זה לא היום שלי) לא צפיתי בסרט (שהולך להיות סרט השנה באתר, כה צפוי) – שר"ה!!! כלומר, שר הטבעות!
ו… שרק יצא נחמד, דיבוב קליל וחמוד, בלתי שביר-לא לטעמי כלל וכלל, את בילי דווקא אהבתי, אבל בפעם השנייה…נרדמתי, את כמעט מפורסמים-הממ… לא ממש אהבתי, רק חיבבתי ו… לא נשאר לי מה להגיד, רק להוסיף שבקרוב אראה את סרט השנה.
נ.ב: מה קרה להארי פוטר?
אם המפיצים בארץ
לא מסוגלים להחליט אם לסרט קוראים 'אושן 11' או 'שחק את המשחק', את מצפה מהם שיחליטו בין 'מולין' ו'מולאן'?
במודעות הפרסומת של הסרט (רובן, לפחות) הוא נקרא 'מולין רוז", לכן ככה קראנו לו כאן, למרות שאני חושב ש'מולאן' היה נכון יותר. אנחנו לא ממציאים את השמות העבריים (לצערנו).
הארי פוטר, כפי שאת יכולה לראות בתגובה הראשונה לסקר, הגיע למקום ה-12 בסקר המקדים.
לא התכוונתי כל כך לזה,
השאלה הייתה "מה קרה להארי פוטר" מהבחינה של איך יכול להיות שמהיסטריה עולמית עשו קוואטש.
חבל, השקעה רבה.
(למרות שלא הייתי בוחרת בו גם עם הוא היה נבחר לרשימה…)
ו… רד פיש, מתי תכתירו כבר את **שרה** בתור הסרט הטוב של האתר? אנחנו מצפים בקוצר רוח לאירוע הניכסף.
טוב,
חבל :(
המפיצים אשמים, לא הדגים.
בצרפתית כותבים moulin
אבל מבטאים את זה מולאן. אומנם לשתי המילים אין משמעות בעברית אבל לפחות "מולאן" זאת ההגיה הנכונה.
בארץ החליטו ללכת על התעתיק הפונטי, צעד די דבילי, לדעתי.
אבל מולאן זה סרט של דיסני, לא?
ורוז' זה סרט של קישלובסקי.
גיחי.
למעשה
עכשיו כשאני חושב על זה
הבחירה שלי לא מהסקר היא אושן 11, או שחק את המשחק
סרט אדיר, מרתק, מצחיק, וחשוב מכל – הוא kakaless
אני לא מצאתי בו חסרון (אולי מלבד ג'וליה רוברטס)
אבל אני לא בטוח שבהוא היה במקדימות
ואם כן לא ראיתי אותו עוד אז
אם הוא היה, בכמה קולות הוא זכה?
מה לעשות שהסרט הנ''ל
יצא למסכי הארץ ב- 2002.
את דעתך עליו (ובבקשה בלי הפרשות וחומרים דומים) תוכל לכתוב בביקורת על הסרט שתתפרסם (בקרוב?) באתר זה.
בסופו של דבר, ובאופן אימפולסיבי
למדי, הצבעתי לג'יי וסיילנט בוב מכים שנית.
את בילי אלוט, כמעט מפורסמים, רקוויאם, מולין ו-אי איי לא ראיתי.
מבין הנותרים – שרה מדהים, ממנטו נהדר ומעורר מחשבה, שרק מצחיק ובלתי שביר לא רע.
אבל בסופו של דבר, נראה לי שנהניתי יותר מכל דווקא מג'יי ובוב (וסביר שזה מכיוון שהסמית'קון עוד היה לי טרי בזכרון).
תעודת עניות - איפה אמלי
חבר'ה, אם כל הכבוד שרכשתי לקהילת עין הדג, הסקר הזה קצת הוריד לי את הסופרלטיביים שהיו לי כלפיכם.
והסיבה היא שאמלי אפילו לא נכנס לעשריה הפותחת, בגלל שלא בחרתם בו.
אם כל הבוז לאוסקר, הוא כנראה יהיה הסרט הטוב של שנה שעברה, כי הוא טוב, נקודה.
אבל לא לכם? אתם בחרתם להכניס את סילנט בוב!
אם כל הכבוד לחרם של סרטי שפירא, ההתעלמות מסרט טוב, מקרינה על הטעם הבינוני של הרוב, וזה צורם לי באופן משמעותי, כי זה מעיד על האופי הממוצע של הקהילה, שהרגשתי שייך אליה.
אני אישית מכיר רק בן אדם אחד שלא נהנה מאמלי (שהוא אולי ארוך קצת, אבל קרוב לשלמות – ואין ספק שהוא גאוני במובן הפומפוזי של המילה, הרבה יותר מAI, למשל) הייתי בטוח שזה קונצנזוס (וזה מקרה חריג שאני מסכים עם הקונצנזוס, ומגן עליו). לא ציפיתי שהוא ינצח את ממנטו,שרה, רקוויאם, אבל הוא בהחלט אמור להית בחמשייה. הוא אפילו לא בעשרייה!
חבל, זה לא מריח טוב, דג. והיות והקהילה לא בחרה את הסרט מספיק, אז הקהילה, קרנה ירדה בעיניי.
אני לא נהנתי מאמלי
בגלל העצלות לא כתבתי ביקורת אבל אמלי הוא סרט מטופש, שטחי, קיטשי בטירוף, ילדותי. ראיתי אותו בהצגה יומית ובאמת לא ציפיתי לסרט שישנה את חיי, אבל הסיפור, המשחק, הרעיון- מגוחך למדי. כבר באמצע זה משעמם, ברור מה הולך להיות הסוף
הוא התאהב בה והיא התאהבה בו. הבמאי אמר שהוא רצה לעשות סרט שיעשה לאנשים טוב- אז בתמורה הוא עשה סרט לזקנים
(הגיל הממוצע באולם 65- אני וחברה שלי היינו הצעירות היחידות) שיגידו כמה שזה נחמד. המילה הטובה ביותר ששמעתי על הסרט היה נחמד.
לא שווה לשבור חרם עבור הטפשות הקלילה הזאת.
תראה...
בשביל להצביע לסרט, צריך לראות אותו, לא?
ומה לעשות שאפילו אמלי לא יצליח לשבור לי את החרם על שפירע.
אמלי, היכן את?
תעודת עניות? מה פתאום?
אני דוקא מכיר כמה אנשים שלא אהבו את 'אמלי', ויותר אנשים שכן אהבו אותו. לא זאת הנקודה.
אתה מדבר על 'אמלי' כאילו הוא סרט איכותי בלתי ידוע שצריך לגלות. איפה – זה סרט נורא פופולרי, שבמקומות אחרים בוודאי היה מקבל את תואר 'סרט השנה'. (אותם מקומות היו בוודאי מתעלמים מ'רקוויאם', למשל – "טעם בינוני", נונו?). סביר להניח שאם היתה מתפרסמת על 'אמלי' ביקורת באתר, יותר אנשים מקהילת 'עין הדג' היו צופים בו והוא היה מקבל יותר קולות – אבל לא התפרסמה, ולא רק באשמתנו. אם היתה מגיעה ביקורת טובה – היינו מפרסמים. לא הגיעה. החיים, כמו שכבר ציינתי, לא הוגנים.
ובכל זאת, 'אמלי' לא ממש הוסתר מעיני הציבור. הצופים והמצביעים כאן הם אינטליגנטים (עובדה ש'כוכב הקופים' לא נכנס לעשיריה), ולא הולכים לסרטים רק על סמך מה שהיה כתוב עליהם ב'עין הדג'. הרבה אנשים כאן בוודאי ראו את 'אמלי', ובכל זאת הוא לא קיבל מספיק קולות. העם אמר את דברו, ועם העם קשה להתווכח.
אבל, אבל, אבל...
אבל כן שלחתי…
זה רמז?
לא בקשר לזאת של היום
טרם הספיקונו לעיין בה.
אמלי
ועם כל הסיבות וכו' הגיע הסרט למקום ה- 18 בסקר המקדים (לפי ההודעה של רד פיש בתחילת הסקר). לא מתעלמים. יותר מזה: אותם שני סרטים שהוקרנו בארץ השנה מבין חמשת המועמדים לאוסקר 2000 ('טראפיק' ו'שוקולד') לא זכו אף הם להגיע לעשירייה הראשונה והסתפקו בשניה. נותר רק לראות כמה ממועמדי האוסקר של 2001 יהיו ברשימה (הניחוש שלי – אחד)
אמלי
דיסקליימר: לא ראיתי את הסרט.
ועכשיו, לטענות. 'אמלי' הוא כנראה סרט טוב. סביר להניח שיזכה באוסקר הסרט הזר. הדעות ששמעתי עליו מחברים ומכרים נעות בין 'חמוד, אבל די מיותר', לבין 'חמוד ומקסים'. זה בהחלט טווח סביר, אבל לא ממש מתאים לסופרלטיבים שהצעת. אולי הסביבה שלך התלהבה מ'אמלי', אבל זה שהוא לא נכנס לעשירייה זו *לא* תעודה מכל סוג שהוא לאתר. זה פשוט מה שאנשים חשבו.
תראה, במידה מסויימת
נונו צודק. אין ספק שבעין הדג נוצר "הייפ" מאד חזק לסרטי קווין סמית', שאם כל הכבוד לא כל אחד חייב לאהוב אותם. אני חושבת שזה קרה גם במקרה של "רקוויאם", אם הייתה כתבה על אמלי מצד מישהו מהדמויות בעלות ההשפעה באתר, והיה נוצר דיון מתמשך על הסרט, הוא היה נכנס בקלות לעשרת הסרטים של השנה. אבל, הסיבה לכך לא נובעת רק ממה שבעין הדג נחשב או לא נחשב, אלא מעוד שתי סיבות: אחת היא שהסרט יצא לא כל כך מזמן, ולא כולם הולכים לסרטים לעיתים תכופות, וסיבה שניה היא החרם שיש על שפירא. אני מניחה שיש קוראים באתר שמשתתפים בחרם, ואחרים אולי הרגישו לא בנח להודות שראו את הסרט (גם אם לא היתה צריכה להיות להם סיבה לחוש כך). זו קהילה עם כל מה שמשתמע מכך, גם לחצים החברתיים וגם אופנות כאלו ואחרות. אני אהבתי את אמלי אבל לא הצבעתי לו בין חמשת הסרטים הטובים של השנה. בין עשרה הוא היה נכנס.
אם יותר לי פירוש רש''י:
"תעודת עניות לאתר" = "אני חשבתי אחרת, ומאכזב אותי שלא כולם חשבו כמוני. לפיכך, כל מי שלא חשב כמוני הוא טיפש".
ונאמר אמן.
אם יותר לי פירוש רש''י:
אולי במקרה שלך – זה נכון.
לכן, אל תפרש אותי להבא.
תודג.
וכן, אני מאוכזב. זה כמו להתאכזב מהממוצעות של עמישראל. ואם לא שמת לב רוב האנשים יותר טיפשים מאינטילגנטים. (ואם לא שמת לב, קרא שוב את השורה הראשונה) רק חשבתי שיש מקומות שהפילוח הוא אחר.
זה לא שאני חושב שאמלי הוא הוא סרט השנה. אני חושב שהוא אחד מעשרת הסרטים הטובים לפחות. ומצאתי לנכון להכריז שהפרט הזה האיר לי את האתר באור אחר. זה טיבה של תגובה. לא רק ללקק, ולא רק לקטול.
אם יותר לי פירוש רש''י:
ושוב, אנשים טיפשים הם אנשים שחושבים שהסרט שאתה אוהב, הוא לא טוב (או לא טוב מספיק)?
זה "קצת" מתנשא לא? לא שמעת על טעמים שונים לאנשים שונים? לי חבל ש"כמעט מפורסמים" קיבל פה רק שישה קולות. אבל זו דעתי – אני לא חושב שאחרים טיפשים אם הם לא אהבו אותו.
ואני חושב שכולכם טפשים
כי לא הצבעתם לרקוויאם לחלום למקום הראשון (אז מה אם מספר המגיבים באתר קטן פי כמה וכמה ממספר המצביעים, מספר כותבי הביקורות עוד יותר נמוך, ומספר העורכים הוא 3)
רש''י או לא
בוג'י היא עדיין ממין נקבה.
היתה סיבה שנמנעתי מלתקן.
יש תגובות שפשוט נראות לי יותר מדי טפשיות, ואני לא רואה כבר סיבה להגיב עליהן. זו היתה אחת מהן.
אמלי
BTW, אני *מאוד* נהניתי מאמלי, אבל סרט השנה? לא יודעת.
אני כבר רואה את הפיתוחים האפשריי
ם.
היום, אתה מצטלם, ומקבל תמונה של אמלי.
מחר, אני אצטלם, ותצא תמונה של בראד פיט.
אבל מה, לא יעיל כל כך. אני מסכים שהתמונות יהיו איכותיות יותר, אבל יהיו קצת קשיים בזיהוי, לא?
זו לא בעיה
תמונת הפספורט כוללת את חיוכה של אמלי ליד פרצופו של הלקוח במין קומפוזיציה קצת… חובבנית.
ה"פרסומת" על המכונה הראתה פרצוף… אהמ… לא ממש פוטוגני… לצד אמלי.
זה אמנם חמוד (שהם לא הולכים על קונבנציות ומצלמים דוגמנים), אבל זה מריח משילוב של "תקציב אפסי", "הלקוח מטומטם והוא יקנה כל דבר כי הוא שמע שאמלי זה סרט נחשב" ו- "נו, וגם אלה שקצת יודעים, יחשבו שזה מגניב, כי זה קשור לסרט בצורה מגניבה וזה כמו הקמפיין האינטראקטיבי ההוא באינטרנט בסרט החדש של שפילברג"
בכל מקרה אני לא סלחתי להם על חטא התאווה. (תאוות הבצע, כמובן)
מעניין אם זכויות ההפצה של הסרט כוללות גם זכויות כאלו. כי לא נראה לי שזו הייתה הכוונה המקורית של יוצרי הסרט…
איך הגעת מפרסום נחות כזה
לקמפיין הדגול של AI?
מותר לדעת איזה קמפיין?
בטח הייתה על זה איזה יומית, אני רק לא זוכרת…
היומית היא זו...
כתבה מספר 320
אבל לצערי גיליתי הרגע שעיוות הזמן שאיפשר לכמה אתרי אינטרנט מהמאה ה-22 להיות נגישים מהרשת של זמננו קרס, והאתרים האלה כבר לא נגישים. חבל, מאוד חבל.
אני רק מציעה אופציה
למה הם חשבו (לעצמם) כשהם עשו את התרגיל הטפשי הזה.
בטח מלמדים את זה איפשהו בבתי הספר לשיווק, וכל פירסומאי מתחיל מפנטז על קמפיין כזה. זו יכולה להיות אחת מהתוצאות (העצובות) של התלהבות כזו.
ממש לא קשור לסקר הזה...
בטח הציעו את זה קודם (לא, לא ישבתי וקראתי את כל התגובות באתר), אבל יש לי רעיון לנושא לסקר – פס-הקול המוצלח של השנה…
(כן, אני יודע שהיא נגמרה כבר).
הציעו...
ובכל מקרה, הצעות כאלה עדיף לשלוח ישר לעורכים: editors@fisheye.co.il
עמדתי להצביע ל-''רקוויאם''
סרט שאחרי שראיתי אותו עשה לי סיוטים במשך שבוע. עם אימפקט כזה – מגיע לו. אבל אז קרה משהו שגרם לי לשנות את דעתי.
בקורס "פולקלור בתקשורת" אותו אני לומד באוניברסיטה, הקרינו קטע מתוך "היפיפיה הנרדמת" – קטע מקסים וכובש לב בו הנסיכה משוטטת לה ביער תוך כדי שהיא מזמרת לחן של צ'ייקובסקי. מיד נזכרתי, כמובן, בסצינה המקבילה עם הנסיכה פיונה ב-"שרק" וחיוך קל עלה על שפתי. הסצינה התמשכה לה, עוד פלאשבקים מאותה סצינה ב-"שרק" תקפו אותי, והחיוך הפך למתקפת צחקוקים, ואז הגיע הקטע בו הנסיכה (ב-"יפיפיה הנרדמת") שרה דואט עם הציפורים, ובשלב הזה כבר לא יכולתי יותר – נשפכתי על הרצפה, תוך כדי שאני משמיע קולות משונים. שלוש מסקנות אליהם הגעתי בעקבות אותו אירוע:
1) רוצים להבין כמה "שרק" הוא סרט גאוני? צפו בו קודם, ואז צפו בכל הסרטים שהוא צוחק עליהם.
2) הנזק ש-"שרק" גרם לדיסני הוא קטסטרופלי. זה לא רק בגלל שהוא היכה את הסרט של דיסני שוק על ירך בקופות, זה בגלל שעכשיו, אי אפשר כבר לצפות בכל הסרטים של דיסני שהוא צוחק עליהם באותה צורה. פשוט אי אפשר. אני סבור שלדיסני יש קייס חזק להגיש תביעת פיצויים של מיליונים נגד "דרימוורקס" בעקבות "שרק".
3) ובעקבות האמור לעיל, "שרק" הוא סרט השנה שלי. יכול להיות ש-"רקוויאם" היה טוב יותר – אבל מה לעשות, לא בוער לי לצפות בו עוד פעם. צפייה חוזרת ב-"שרק", לעומת זאת, היא משהו שאני מתכנן לעשות ממש בקרוב, ואחריה, כמו שציינתי, מרתון קלאסיקות של דיסני, ואולי יצאו גם כמה ביקורות מהעסק הזה, מי יודע…
לא כל כך מסכים
1)ראיתי את שרק כמה פעמים ונורא אהבתי וראיתי אחר כך את שלגיה, שרק לא גרם לי להעריך פחות את הגאוניות שעומדת אחרי שלגיה.
2)דיסני עדיין יעשו סרטים קיטשיים ולהצליח ולא נראה לי ששרק עשה נזק מיוחד לדיסני אחרי הכל יש המון פרודיות בקולנוע וזה לא אומר שיפסיקו לעשות סרטי דרמה ואפוסים רק בגלל שמישהו ישתמש בהם כפרודיה.
3)מתי המרתון?
.
לא!
זהו. על תצפו חבריי, שאני אראה הרבה סרטים. אז לא- שנת 2001 נחשבה אצלי, כאל שנת הצלחה מאושרת!!! בו בפעם ה-1 היה בהישג ידי לראות כל יום, מתי שאני רוצה סרטי וידאו (ולעתים-דויד)
אך לא.. לא עוד… הופצצו מגדלי התאומים והתרסקו, המונים מתו מטרור נורא בארץ ובחו"ל, התפרצות הר געש בדרום אפריקה, לא תופסים את אוסאמה…, עין הדג מחתירים את שרה (בשביל החרוז) ולי… אין יותר וידאו!!! ולא אוכל יותר לראות:(
זה לא יכול להיות… זה נורא… ואתם בטח תאמרו לי ש'יש פיתרון אחד-קולנוע!', אבל לא… קולנוע רחוק, האוטו תמיד עם אבא בעבודה, אין באיזור הקרוב קניון (צריך לנסוע איזה 20 דק' ולפעמים 40…)
ואין סינמה בטלוויזיה…
כל כך נמאס לי!!!
יש כמה פתרונות
לקנות וידאו.
לקנות דויד.
להתחבר ליס.
לקנות אוטו (בשביל הקולנוע).
לקרוא ספר.
והעיקר לא לצאת מהכלים!!!
מתי השופט שורק לסיום המשחק?
כבר 50 קולות הפרש נראה לי שהמשחק סגור.
זה כמו הליגה בכדורסל
הקרב הוא על המקום השני.
והוא צמוד צמוד
תגידו, היה שלב שבו רקויאם הוביל ע"פ ממנטו?
כי מאז שאני שמתי לב לסקר, הם צמודים אחד לשני, אבל ממנטו תמיד מוביל.
מישהו יכול להאיר את עיניי בסוגיה רבת המשמעות?
ממנטו מוביל מההתחלה
אבל בהתחלה ההפרש היה גדול, והוא מצטמצם בהדרגה. האם צפוי מהפך לפני סגירת הסקר?
שזה מתי בדיוק?
יש תאריך ושעה קבועים, או שאתם פשוט מחקים שהעסק ירגע לחלוטין? (או, לחליפין, שרקויאם יבצע כבר את המהפך המדובר…)
מה קורה לי היום?
מחכים ב-כ' כמובן.
אני קצת חולה, זה משפיע על היכולות הקוגנטיביות, אתם יודעים…
טיפטיפ, מה עם איזו כוס תה חם…?
מה כוס תה?
זה שאתה חולה לא הופך אותך ל… אוי, אני רואה את ה"פפי אייז" שלך דרך ההודעה. טוב, נו, בסדר… אבל תדע שזה לא יפה להשפיע ככה רגשית על אנשים. מספיק הנפש שלי פצועה מרקוויאם (ראיתם איך הכנסתי ככה את ההודעה לפוקוס קולנועי, הגם שלא ציפיתם לזה?)
סקרים מוחלפים לפי המסורת
ביום שישי, ברגע שצוות העורכים מתפנה לכך ומצליח להחליט על סקר ורשימת מועמדים שמוסכמת על כולם, או לפחות כזו שאף חבר בצוות העורכים לא יעזוב את האתר בגללה. התהליך לוקח בדרך כלל בין עשר דקות לשבע שעות וחצי.
גבירותי ורבותיי, מ-ה-פך!
טוב, אז עדיין לא. ממנטו עדיין מוביל בשני קולות הפרש (50 vs. 48). אבל המהפך עוד יגיע, ורקוויאם לחלום ינצח!! (עזבו את שרה. היא שוכבת מתחת לאפס.)
אני למשל הצבעתי רק אתמול, והחלטתי להצביע ל"רקוויאם" כמו שתכננתי מלכתחילה. כנראה שעוד כמה אנשים עשו כמוני. ועוד יעשו. ורקוויאם לחלום ינצח!!
אל תפתחי פה לשטן
(אם את בעד 'רקוויאם', זאת אומרת).
נקודה מותחת נוספת שכנראה לא תתברר עד לסגירת הסקר ממש: האם 'ממנטו' ו'רקוויאם' ביחד יזכו ליותר קולות משרה? הקרב הוא צמוד מאין כמוהו! מדובר בקולות בודדים, רבותי! את המתח אפשר לחתוך בסכין!
ורק 107 קולות
מפרידים בין ג'יי ובוב למקום הראשון!
אוי, אלוהים!
מה עוללתי לעצמי? דחיתי ודחיתי את ההצבעה הזו לסוף ואני לא יודעת במי לבחור! האם לתמוך ב"ממנטו" המשובח אך השכלתני או ב"רקוויאם" מפורר הנשמות?
כל הלחץ הזה עם השיוויון הורג אותי. הפסקתי לישון בימים מרוב סטרס ואני ישנה רק בלילות. דפנה היקרה, האם אני יכולה להכנס להריון מחוסר הצבעה?
תלוי, כמובן.
-עם מי- את לא מצביעה?
רק - ויאם !
תנו לרגש לנצח!
(בקרוב הסטיקר)
הצביעו ר.ל.
אין תשובה
אין זיכרון
אין סיבה להצביע ממנטו
להלן שיר
ר–ק בסרט אחד השנה
ק–ולנוע מדהים ומלא נשמה
ו–סיפור מרגש שגורם לך לבכות
י–ורה חץ בלב ומחורר נשמות
א–ם לא תצביעי לסרט הזה
מ–מנטו יזכה!
(במקום השני, כמובן. טבעות האליפות לשנה זו ולשנתיים הבאות נמצאות כבר מזמן אצל השר)
אין ספק, אין דבר טוב יותר מסקר עין-הדג בשידור ישיר שנסגר שניות האחרונות + הומור + פרסומות לסרטים.
אולי היינו צריכים להביא את קירסטן דאנסט מ'מעודדות צמודות' שתארגן איזה צ'יר לרקוויאם?
את תספרי
לנו במי בחרת בסוף, נכון?
ואני מספרת:
בחרתי ב"רקוויאם"!
לא, לא בגלל האקרוסטיכון, אלא בגלל הפסקול שהדהים אותי (גם המחיר מדהים ובגללו עדין אין לי עותק משלי). כריס מאנשל והקרונוס קוורטט במוזיקה שנעה בין אלקרוני לקלאסי וכל כך מתאימה לסרט. מצאתי את עצמי עומדת מספק פעמים במשך שעה בחנות ושומעת את הדיסק כולו.
בגלל ש"ממנטו" מבוסס, בסופו של דבר, על טריק קולנועי (אמנם טריק קולנועי אדיר, אבל עדיין טריק).
בגלל של"רקוויאם" יש בסך הכל סיפור הרבה יותר פשוט ועדיין יש לו רושם אדיר.
בגלל הטריילר האפוף.
בגלל ש"רקוויאם" עשה זאת בשקט-בשקט, בלי הרבה פרסום.
ובעיקר בגלל שכבר נמאס לי והייתי חייבת לשבור את השוויון המעצבן הזה, לא משנה לטובת מי.
לא, תודי!
זה הכל בזכות האקרוסטיכון (והסלוגן הקליט)
או, נו, לא משנה, העיקר שבחרת בסרט הנכון.
רקויאם לשלטון!
(שם מעניין לסרט… אחר)
כריס מאנשל?
בינינו, אני עשיתי כבר טעויות מביכות יותר, לכן אסתפק באמוטיקון:
.
קלינט מאנסל.
והנה האתר שלו:
http://www.clintatthecontrols.com/
גבירותי ורבותיי,
שוויון!
60-60
(ושר"ה צמודה עם 118…)
גבירותי ורבותיי,מהפך
לצערי אני חייב לדווח על מהפך
61-60 טרומן נשיא
אהה זה לא מהסקר הזה?
(אדם שבכלל לא אהב את רקוויאם)
רקוויאם לחלום ?
ואני רק חושבת שאתר שמתיימר להיות אלטרנטיבה נורמלית לביקורות קולנוע משמימות לא יכול לאכלס אפילו סרט כמו רקוויאם לחלום בסרטים הטובים של השנה. עוד מעט נתחיל להלל את רוקדת בחשכה ואז לאן נגיע ?
שר הטבעות !!! האחד והיחיד !(עד שובו של המטריקס).
הגולשים רצו - הגולשים קיבלו.
כפי שמצויין בתחילת הסקר – המועמדים בו נכנסו לאחר סקר מקדים בו נשאלו הגולשים לדעתם. ל'רקוויאם' היו מספיק קולות כדי להכניסו לעשיריה הפותחת. למעשה, הוא היה בשלישיית הסרטים שקיבלו הכי הרבה קולות (כן, כן – עוד בסקר המקדים הוא היה בחירה פופולרית).
אלטרנטיבה לביקורות קולנוע, אגב, אינו אומר שהביקורות שלנו הפוכות ממה שאומרים על סרטים (אם כי במקרה של 'רקוויאם' רוב הביקורות בארץ קטלו ו'עין הדג' הוא אחד הבודדים ששיבחו). אלטרנטיבה לביקורות משמעה שינוי בצורת ההגשה – שימי לב שיש הבדל בין להגיד על סרט שהוא משמים (ולכן אינו ראוי להכנס לסקר) לבין לומר על ביקורת לסרט (וביקורות סרטים הן הנושא של האתר. לא הפקת הסרט עצמו) שהיא משמימה.
(שקלתי עוד להוסיף שכל מה שאת חושבת על 'רקוויאם' – אני חושבת על 'שרה"ט', אבל וויתרתי. 'שרה' לא גרם לי לנסות להתעמק בו עד כדי כך שאני ממש ארצה לדבר עליו. מבחינתי הוא סתם "באנו, ראינו, הלכנו").
תיקונון
בסקר המקדים, 'רקוויאם' היה במקום הרביעי, לא בין שלושת הראשונים.
חץ מזה, לונג – באמת נראה לך ששושנה ראתה את 'רקוויאם'?
אכן לא
למה, הייתם ממליצים ?
הסרט הזה הגיע הרגע למקום השני במשאל סרטי השנה של האתר. 68 מגולשי האתר בחרו בו כסרט השנה שלהם.
כן, היינו ממליצים.
להלן
הסיכום שלי,
* בלתי שביר – אחד הסרטים הטובים לטעמי בכלל, אם כי לא מדבר בכלל לקהל הישראלי, שאינו מחובר לתרבות הקומיקס ומושג ה"גיבור" האמריקאי.
* בילי אליוט – מצטער, לא ראיתי.
* כמעט מפורסמים – חוץ מהמוסיקה הנפלאה שמלווה את הסרט החביב הזה, אין בו משהו שמייחד אותו מעל לסרטים אחרים פה. את החיבה שלי הסרט הזה רכש, את הקול שלי – לא!
* רקוויאם לחלום – אנשים, זה לא טריינספוטינג! כמו שאמר מי שאמר, רעיון יפה אבל ביצוע חלש. ההתמודדות של מהשמו, החבר הכושי והאמא עם ההתמכרות לא מעניינת אפילו בחצי כמו רנטון המקסים והחבורה המטורפת. סוף הסרט לא מרגש בחצי כמו המוות של טומי והעליה של מארק רנטון מן האשפתות של החיים.
* שרק – אפילו לא הסרט המצחיק של השנה. לעומת הפוטנציאל של עקיצה של אמפריית דיסני והתרבות שהיא מקדשת הסרט אפילו לא דגדג. למרות כל זאת, פורץ דרך ואחד הטובים ביותר בתחום לטעמי.
* ממנטו – סרט השנה. Nuff Said! בסוף הסרט פשוט ישבתי וקיללתי כל מיצמוץ שמצמצתי במהלך הפלונטר המדהים הזה. ד"א, לדעתי, חסר כל פתרון הגיוני.
* מולאן רוג' – אין לי דיעה, נחסך ממני.
* אנטליגנציה מלאכותית – הפונטציאל שבסיפור המדהים של קובריק הוא מדהים, ספילברג מביים בכישרוניות אך בבנאליות אופיינית. כמעט לקח את התואר רק בגלל ג'וד לאו המבריק והדוב המדבר.
* גיי' וסיילנט בוב מכים שנית – אני משתדל לא לראות סרטים שבשם שלהם יש משהו בסגנון "מכים שנית". למרות אהבתי ל"קלרקס" החלטתי לוותר.
* שר הטבעות: חבורת הטבעת – אהבתי מאוד, אם כי זקוק לזמן ע"מ לעכל ולחלחל.
שלכם, השוטר.
ספוילר לטריינספוטינג בהודעה הנ''ל
יש אנשים שעוד לא ראו את הסרט הזה, אתה יודע. אני, למשל…
פרט לכך, עוד כמה הערות קטנות:
* לא ראית ג'יי ובוב רק בגלל שיש "מכים שנית" בשם של זה? נו באמת, זה לא אומר כלום על טיבו של הסרט (חוץ מזה שבאנגלית זה נשמע יותר טוב).
* שר הטבעות "זקוק לזמן על מנת לעכל ולחלחל"? לא נראה לי שיש ממש מה לעכל בסרט הזה, הכל מוגש בו על צלחת מסודרת עם קצפת ושני דובדבנים בצד. לא שזה רע, פשוט אין בו מסרים חתרניים כ"כ שצריכים לחלחל לאנשהו.
* לך לראות את "בילי אליוט".
* ובקשר ל"בלתי שביר": זה לא ממש קשור למה שאמרת, אבל מישהו חוץ ממני שם לב שהם מספיילרים את כל הסרט תוך 10 שניות בערך בפרסומות שיש לסרט עכשיו בערוצי הסינמה?
מה ספוילר בפרומואים האלה?
אני לא זוכרת איזה משפט הם שמו
בדיוק, אבל (
לבלתי-שביר) זה היה אחד הקטעים האחרונים של הסרט שהם שיא הטוויסט: "אני לא מאמין שאתה זה שהרגת את כל האנשים האלה!"
והיה גם את המשפט מההתחלה – "כולם ברכבת מתו ורק אתה יצאת ללא שבר" – שהופיע אמנם בטריילר, אבל גם הוא לא ממש נחוץ לפרסומות לדעתי.
מעניין שאת שתי הפרסומות ראיתי רק פעם או פעמיים. אולי מישהו שם הבין שזה קצת הורס את כל הסרט…
אפרופו
ספויילרים לסרטים בפרומואים אליהם:
בפרומו של הדיגיטל למטריקס, רואים את כל הסצינה שמתרחשת כדקותיים לפני סוף הסרט (אני לא אפרט כדי להימנע מסימון), שדי הורסת למי שלא ראה.
כנראה שגם בדיגיטל יודעים שעד שהם הצליחו להביא את זה, כולם כבר הספיקו לראות את מטריקס.
מה ספוילר ל'טריינספוטינג'?
(אה נו, טוב, אז אולי יש אחד קטנטן)
והמנצח הוא...
A.I. אינטליגנציה מלאכותית! עם מספר הקולות הקטן ביותר.
במקום האחרון באותה קטגוריה, הטבעות של שר"ה.
ובמקום השני, לאחר קרב צמוד ומתיש… "רקוויאם לחלום", עם 69 קולות! מה, לא? רק 68? טוב, אז זה תיקו.
תודו שהפסקתם את זה בכוונה עכשיו, תודו!
לא היה תיקו.
התיקו הזה הוא אשליה שנובעת מהתלהבות היתר של חובב ממנטו כלשהו שניסה לרמות את המערכת. כל ההצבעות האלה יימחקו בקרוב. הזוכה (במקום השני) הוא 'רקוויאם לחלום'.
תודה, טל
תוצאות האמת הן 68:64 לטובת רקוויאם.
ושניהם ביחד
מנצחים את שרה בגדול: 132:122 (נראה כמו תוצאת NBA).
ואם
נחבר את כל הקולות הרי התוצאה מנצחת בפער גדול את שר"ה.
נחבר את כל ההכנסות של כל הסרטים שנוצרו אי פעם אז הם גוברים על ההכנסות של טיטאניק ומלחמת הכוכבים גם יחד.
ואם
מה שאנשים יעשו..
כדי שממנטו יזכה במקום השני בסקר סרט השנה של עין הדג.
זה מתחיל בזה, ואחר כך עובר לרמאויות בסקר "מהו צבע הסוס האהוב עליך" במקומון השיקמה!
אם לא תספר, זה לא ייגמר.
בשבילי סרט השנה הוא "רקוויאם לחלום".
שר הטבעות חביב, אבל לא סרט השנה.
שר הטבעות...לא ידעתי
שכ"כ הרבה אנשים אוהבים הולמרק צ'אנל.
והקשר הוא?
והקשר הוא?
בדיוק אותה רמה, גלויה שטופת שמש וחסרת אוירת בלבול וחושך שמלווה כל פנטזיה אמיתית באשר היא. הליהוק גם הוא מוטעה בעיני , אבל זה כבר ענין של טעם וריח.
ממש לא
איך את יכולה להשוות בין שר"ה להולמרק?
בטח שיש חושך ובלבול בשר"ה. אמנם אין הרבה מזה אבל זה בגלל שככה זה אמור להיות בחלק הראשון של הסיפור. גם הספר הראשון לא היה אפל יותר מדיי (חוץ מכמה קטעים עם הנאזגול והטבעת שאפלים גם בסרט).
חבל שלא הייתי פה מקודם
הייתי מוסיף קצת לכבודו של אינטילגנציה מלאכותית. אוליי אפילו הייתי בוחר בו לסרט העשור. ראיתי את הסרט הזה ופשוט נשפכתי, אני לא מבין איך מעטים הם האנשים שכל כך אהבו את הסרט. הוא פשוט פאנטזיה מושלמת. אני לא מבין איך הוא קיבל הכי מעט קולות. נו טוב שיהיה.
תזכור
ש'A.I.' לא הגיע למקום האחרון, אלא למקום העשירי מבין 183. שזה די מכובד.