 |
||
| גירסת טרי גיליאם ל'דון קיחוטה' היא סרט שכנראה לא יופק לעולם, אבל בכורת סרט "מאחורי הקלעים" שלו, 'אבודים בלה מנשה: איך לא עשו את 'דון קיחוטה" תיערך בעוד כמה ימים בפסטיבל ברלין (בקרוב אצלנו?). |
06.02.2002
|
|
יומית
גירסת טרי גיליאם ל'דון קיחוטה'
היא סרט שכנראה לא יופק לעולם, אבל
בכורת סרט "מאחורי הקלעים" שלו,
'אבודים בלה מנשה: איך לא עשו את
'דון קיחוטה" תיערך בעוד כמה ימים
בפסטיבל ברלין (בקרוב אצלנו?).
גירסת טרי גיליאם ל'דון קיחוטה'היא סרט שכנראה לא יופק לעולם, אבל
בכורת סרט "מאחורי הקלעים" שלו,
'אבודים בלה מנשה: איך לא עשו את
'דון קיחוטה" תיערך בעוד כמה ימים
בפסטיבל ברלין (בקרוב אצלנו?).
הנה סוף סוף
סרט מאחורי הקלעים כמו שצריך!
אהרוווו"כ.
אתם חייבים להגיד לי...
מי לעזאזל ירצה ללכת ולראות סרט על מאחורי הקלעים של סרט שבכלל לא יצא?
הכל תרמית של הממשל האמריקאי…
אנשים שמתעניינים בעשייה
קולנועית? אנשים שתיעוד של חלום ושברו מעניין אותם? אנשים שאוהבים את טרי גיליאם?
זה סרט תיעודי, וכבר היו ה-ר-ב-ה נושאים מופרכים מזה לסרט תיעודי. אני, לדוגמה, אשמח לצפות בו.
אמממ...
בגלל אנשים כמוך הוציאו DVD שלם על איך נעשה הסרט "מטריקס"…
סתם, חזק ואמץ…
גם אני.
סרטי "מאחורי הקלעים" של סרטים שיצאו הם לעתים קרובות משעממים רצח: קטע מהסרט, הבמאי מספר איזה כיף היה לעבוד עם השחקן, השחקן מספר איזה כבוד היה לעבוד עם הבמאי, עוד קטע מהסרט ותיאור העלילה שאנחנו כבר מכירים. לפחות כאן אתה יכול להיות בטוח שלא תראה שום דבר שכבר ראית.
האיש בתמונה.
מי זה האיש בתמונה?
אני בטוח שראיתי סרט אבירים פארודי לגמרי איתו בהול מארק, אני חושב. היה מצחיק ומוזר.
יותם.
האיש בתמונה.
הוא כמובן ג'ון לית'גו שמשחק ב"מפגשים מהסוג האישי" בערוץ 3, באמת הופיע באיזה סרט אבירים בהולמרק- בגירסה שלהם לדון-קישוט ואפילו עשה את הקול של לורד פארקווד ב"שרק".
אם אתם רוצים לא להיכנס ללינקים,
זה בסדר.
אם אתם לא רוצים לקרוא על מה היומית, גם, בסדר.
אבל אם אתם עושים את זה- בבקשה אל תגיבו.
סליחה???
אם יסלח לי כבודו, אם מתפרסמת פה יומית, וביומית יש תמונה, ואני רוצה לדעת מי בתמונה, ולא מתחשק לי להכנס לתוך הלינק, אני אשאל מי בתמונה. לא מוצא חן בעיניך? מה'כפת לי? לא זכור לי שזה בית ספר פה, ולא מוצא חן בעיני הנסיון הזה להנהיג "משמעת שיעורי בית".
ועכשיו, שמא תואיל בטובך להסביר למה התכוונת, לפני שאני *ממש* מתעצבנת?
אני חושב שמה שהוא התכוון
זה שהאיש בתמונה הוא לא ג'ון לית'גו אלא שחקן בשם Jean Rochefort (ז'אן רוקפור?), וזה כתוב באתר המלונקק באופן די ברור.
לא מצדיק התפרצות כזאת, אבל מי שעונה לשאלה כזאת – עדיף שבכל זאת יבדוק את התשובה (לא מחקר מקיף, רק להיכנס ללינק). מצד שני גם לטעות זה לא נורא. חיבוק קבוצתי, ונפסיק לכעוס אחד על השני?
למי שרוצה להשוות
הנה ג'ון ליתגו כדון קישוט
כמו שניתן לראות- חוץ מהזקן- אין הרבה דמיון בין השחקנים.
הוי הבושה, הבושה
בגלל דברים כאלה בדיוק אני לא אהיה בפורים.קון
ט.ג. גאון
לי אישית אין שום בעיה עם גיליאם וכל מי שלא מעריך אותו לפי דעתי צריך לראות את "12 קופים" המדהים לחלוטין או את "ברזיל" ה… מעניין.
למה שמישהו ירצה בכלל לראות איך עשו סרט שהוא לא ראה ולא יראה?
ולמה לא רוצים להוציא אותו?
סיפור טוב ובמאי אדיר..לך תבין..שואוביזנס.
20:06 שמח לכם
תכנס ללינק ותראה
זה לא שאף אחד לא רצה להוציא את הסרט. להפך, הסרט היה מאד מבוקש- אבל שרשרת חסרת מזל ביותר של תאונות גרמה לו לא להעשות.
ראיתי! לפניכם!
חזרתי היום מקרלובי וארי, עיירת מרפא שעתיים מערבה מפראג, יפה מאוד, ומיועדת לעשירים בלבד. הפסטיבל, לעומת זאת, היה מיועד לכל דיכפין, כשמחיר כרטיס עומד על כ-10 ש"ח (ולסטודנטים אפילו פחות, ואם אתה בגיל הנכון מניחים אוטומטית שאתה סטודנט).
הסרט "אבודים בלה מנשה" מצוין. למי שעדיין לא השתכנע שסרט דוקומנטרי יכול להיות מרתק, דרמטי ומרגש בדיוק כמו סרט עלילתי, הנה ההוכחה. היוצרים עקבו אחרי גיליאם וצוותו מהשלבים המוקדמים של הפרה-פרודקשן (הכנת ההפקה לצילומים), בהם ניתן לראות את רמת הלהט והתשוקה של גיליאם ליצירת הסרט, ולקבל הצצה לחלקים מסצינות עתידיות, דרך שלבים בעיצוב, הקראות תסריט, וגם כמה הפתעות שהוכנו במיוחד בשביל הסרט הדוקומנטרי. וכשהאסונות הכבדים מתחילים לפקוד את הצוות קשה שלא להתרגש מהכאב של גיליאם. בסרט הדוקומנטרי אנו זוכים לראות חלק מהשוטים שצולמו בחמשת ימי ההפקה, והם כל כך יפים שבא לבכות. ז'אן רושפור הצרפתי בתור דון קישוט עובר מצלמה כל כך מדהים, עם כל כך הרבה נוכחות, וגם ג'וני דפ, שבהתחלה נראה כמו נרקומן, מוכיח שוב את כשרונו. למרות שבאופן כללי נראה כי דווקא השחקנים היו החוליה החלשה בסרט, מבחינת רמת המחויבות שלהם לפרוייקט. הסרט דווקא מקדיש יותר תשומת לב לעוזר הבמאי של גיליאם, למפיקים, לצלם ולמעצבים, וזה מאוד מרענן למי שרגיל לסרטי מאחורי הקלעים שמתרכזים סביב השמות המפורסמים.
אחד משני הבמאים שנכח במפתיע בהקרנה הגדיר את הסרט כדיוקן של הרוח היצירתית. מומלץ בחום.
הסרט יוקרן בשבתבפסטיבל הסרטים
אבל ממש מוקדם בבוקר (10 אאל"ט).
אני מתחילה להתאמן כבר
מהיום: קמתי שעה וחצי יותר מוקדם מאתמול (וזה עדיין יוצא אחרי מועד תחילת ההקרנה).
אאל''ט, הסקט יוקרן גם ביום שני
בשעות הערב. אני מתכוון להגיע (עם סנטיפי) לאחת מההקרנות הללו, ויש סיכוי גם שאנחנו עם רכב מת"א. פרטים (מי שמתעניין) בדואל.
אז נתראה גם בחמישי
וגם בשבת? (אנחנו אפילו לא ממש מכירים)
אני אומר לכם
יש אנשים שאין להם בושה.
ה ל ו, עבודה, משפחה, לימודים, מבחנים…
שום חובות אין לך? כאילו כלום?
טוב נו אני מקנא
בג בג, שגם בשבתות קם בסביבות 6:00AM
אל תדאג, יומי עוד יבוא...
תרגום זריז המוקדש לגיליאם
(ת)חלום – את הבלתי אפשרי.
הלחם – בשאינו ניתן להכנעה.
שא את הצער – גם כשכבד הוא משאת.
רוץ – במקום בו אמיצים לא ילכו.
תקן – את העוולות בעולם.
אהוב – מרחוק, אך טהור.
נסה, גם אם כבדו הידים.
שא ידך אל הכוכב – גם אם מחוץ להשג הוא.
כן זאת השליחות,
אחרי הכוכב,
למי אכפת מסבירות?
למי אכפת ממרחק?
לחם בשם כל הנכון,
מבלי רגע היסוס,
פסע אל בור תחתיות לשם הנעלה במטרות…
(מתוך "איש למנשה", המיוזיקל. בערך.)
אוף, יצאנו ממש מבואסים...
לקחנו את זה קצת קשה: הם כ"כ התאמצו! הם כ"כ רצו! מסכנים…
לקיחת אחריות
כשמתרחשת פאשלה רצינית, מישהו צריך לקחת עליה את האחריות, גם אם לפעמים זה רק בשביל הפורמליות. תחשבי שאת נמצאת בהפקה אסונית שכזו – האמון שלך בצוות המוביל עלול להיפגע, והדבר היחידי שיכול לתת לו צ'אנס נוסף הוא החלפה של אנשי מפתח בו.
כמו כן, עוזר הבמאי היה אחראי ישירות לפחות להחלטה טראגית אחת – הוא לא קיפל את הצילומים כשהסערה התחילה.
והסברון נוסף הוא שבהפקה הזו לא ניתן היה לפטר את גיליאם, מאחר ובדיוק כמו השחקנים הראשיים, הוא נחשב ל-"Key Element" – גורם שבלעדיו ההפקה הייתה מתפרקת מבחינה פיננסית.
הרי לו הוא היה מעז לקפל
את הצילומים – אז גיליאם הלחוץ היה מפטר אותו באותה שניה.
אם כבר, זו היתה אשמת הצוות כולו (וזה כי אני רחומה ולא רוצה להאשים כרגע את גיליאם לבדו): היה להם לוח זמנים צפוף מאוד, וכמו שרד העיר לאחר הסרט, הם באו בגישה של "אם הכל יילך כמו שצריך ושום דבר לא יתפשל – אז נצליח לעשות סרט". זה לא בריא, ויותר משזה לא בריא – זו לא דרך לעשות סרט.
צילומי סרט, מטבע הדברים, הם עניין שנתון לשינויים תמידיים ושדורש יכולת אלתור. אז כשהצוות חיפש לוקיישנים וסייר במדבר ההוא, הם היו צריכים לשים לב לשלט שאומר שזה שטח צבאי, ולברר אם מתקיימים במקום אימונים כלשהם (אויריים או אחרים) ואם כן – לבקש מאנשי הצבא שלא לקיים תרגילים באותו יום (או למצוא לוקיישן אחר). וכשהצרפתי ההוא שהיה אמור להיות דון קישוט הודיע שיש לו בעיה בערמונית – הם לא היו צריכים לפטור את זה בזלזול כאילו מדובר במחלה פסיכוטית, אלא לחשוב מה ההשלכות של זה על הסרט (למשל: קושי ברכיבה על סוס), וכשגיליאם הזכיר שצריך לתת לסוס המאולף להכיר את ג'וני דפ לפני הצילומים המשותפים שלהם (ובמיוחד מכיוון שזה לא נעשה) – אף אחד לא היה צריך להתפלא כשהסוס סירב לשתף פעולה ברגע המכריע.
אז נכון שגיליאם הוא "Key Element", אבל מכל הבמאים בעולם, דווקא גיליאם – שבסרטיו הקודמים אכל כל כך הרבה קש מאולפני קולנוע, מפיקים, משקיעים ומי לא – דווקא הוא בא לעשות סרט בגישה של "אם הכל יילך כמו שצריך"???
אשמת גיליאם
יש חלוקת תפקידים מסיבה מאוד ברורה: במאי, ועוד אחד דון קישוטי כמו גיליאם, לא בהכרח יתן למציאות לעמוד בדרכו, ולא יקפל יום צילומים בגלל מזג אוויר. זהו חד וחלק תפקידו של עוזר הבמאי הראשון, שמתפקד בתור מפיק על הסט. גיליאם לא היה מפטר אותו, כי זה לא בסמכותו. הוא מקסימום היה צועק עליו, ומהסרט קיבלתי את הרושם שמי שעובד עם גיליאם באופן צמוד יודע שכשהבנאדם עצבני, הוא *ממש* עצבני, ויודע לקחת את זה בפרופורציות.
לגבי האופי ה"ישראלי" של ההפקה – נכון שמשהו בגישה הכללית בעשיית הסרט היה מחופף ומאולתר. אבל כפי שנאמר בסרט עצמו, הם ניסו להרים פרוייקט מאוד שאפתני בשביל הפקה אירופאית, ובמצב כזה, זה או שלא מפיקים את הסרט, או שמפיקים אותו בגישה הלא ממש מוצלחת של "אם הכל ילך כמו שצריך" (הידועה כגישת אהיכ"ש). אז עדיף להפיק, לא?
דווקא גיליאם בא בגישת אהיכ"ש מאחר והוא מאס בשיטת האולפנים ובמערכת ההוליוודית. במהלך צילומי "פחד ותיעוב בלאס וגאס" הוא טבע את המושג Gonzo Filmmaking, שמנסה לשחרר את ההפקה מהכובד והסרבול שלה, ומנסה לשוות לה אופי של לוחמת גרילה אנרכיסטית.
(לא שכל זה מסביר את עניין השטח הצבאי, שזו פשוט פאדיחה בלתי נתפסת בעיני)
עלית לירושלים?
או שהקרינו את זה בעוד מקום?
ירושלים, אלא מה.
מחווה לגיליאם
איך שהגעתי הביתה מירושליים גיליתי שמקרינים את הסרט מינכהאוזן בבימויו של מי אם לא גיליאם בעצמו. אותו הסרט שהוגדר ככישלון אדיר (פיאסקו). החלטתי מתוך רגשי החיבה שלי אליו היום לצפות בסרט, אבל גם בתנאים מוקדמים אילו לא שרדתי יותר מחצי שעה.
חבל שלא שרדת. הסרט הוא אמנם
פיאסקו קולוסאלי, אבל גם בו יש כמה רגעים מקסימים ומרהיבים (אומה תורמן כונוס, העיצוב הכה גיליאמי של העיר על הירח).
שווה צפיה, למרות הקטעים המביכים.
אילו קטעים מביכים?
הסרט לדעתי מקסים מתחילתו ועד סופו, ללא סצינה אחת רעה. והבעיות ההפקתיות בו דווקא תרמו קצת – מאחר ולא היה כסף לבנות את הסטים הפסיכיים שגיליאם תיכנן לסצינה על הירח, למשל, הוא החליט להשתמש בסקיצות של מחלקת הארט, ויצר את אחת הסצינות המהממות ביותר בתולדות הקולנוע, לטעמי.
לסרט כן יש בעיה של קצב – משהו בו לא זורם, והתסריט לא מספיק מהודק. אבל רגעים מביכים?
ובמילים אחרות
(ציטוט מהזכרון, יכול להיות שאני טועה.)
יא!
זה יכול להיות באנר פירסומת נהדר לאתר (או לפחות כותרת חולפת).
ונזכרתי בציטוט הולם
מפיו של אריק איידל, ששיחק בסרט כידוע:
"סרטים של טרי גיליאם: צפה בהם. אל תשתתף בהם"