הרוזן ממונטה קריסטו

מאת
סרין
– פורסם ב 20 במרץ 2002Posted in: ביקורות

במקור: The Count of
סMonte Crist
תסריט: ג'יי וולפרט
על פי ספרו של: אלכסנדר
דיומא
בימוי: קווין ריינולדס
שחקנים: ג'יימס קאביזל, גאי
פירס, ריצ'רד האריס, ג'יימס
פריין, דאגמרה דומינסז'יק

'הרוזן ממונטה-קריסטו' הוא מסוג הסרטים שנעשו, נעשים וימשיכו, ככל הנראה, להעשות בקולנוע עד ימיו האחרונים – עיבודים מחודשים לספרים קלאסיים. שוב נבחר לצורך העניין ספר של הסופר שמסתמן יותר מכל כרם אורן של המאה ה-19: אלכסנדר דיומא ('האיש במסיכת הברזל', 'שלושת המוסקיטרים').

עלילת הסרט, מתמקדת באדמונד דאנטס, שהוא למעשה לא ממש רוזן וגם לא ממש גר במונטה קריסטו (רבותי, אין אמת בפירסום!). דאנטס, בכיכובו של ג'יימס קאביזל, הוא צרפתי ממעמד בינוני שהצליח לשחק אותה ולהשתלב בחברת ספנות צרפתית כאחד מן החובלים הראשיים, לצד חברו הטוב פרננד מונדיגו. מונדיגו, בניגוד לדאנטס, הוא דווקא כן רוזן עשיר ובימים כתיקונם הוא עונה לשם גיא פירס, מה שמעורר את השאלה האם הוא בעצם הרוזן מממנטו קריסטו?
באחת מן ההפלגות המשותפות שלהם מגיעים השנים לאי השדים (אי המשמש ככלא צרפתי ידוע לשמצה) ודאנטס מוצא עצמו חיש קל מסובך בפרשייה לא-סימפטית, בעקבותיה הוא זוכה בפרס נפלא: סוף שבוע זוגי חגיגי בסוויטה המלכותית במלון 'רויאל מצודת איף' שבאילת.

רבותי, שוב אין אמת בפרסום: סוף השבוע מתגלה כנצח נצחים והמלון המפואר מתגלה ככלא ידוע לשמצה (ואני חשבתי שסוכנת הנסיעות שלי דפוקה). באופן מפתיע, גם הכלא הזה ממוקם על אי. מה, אין לצרפתים שימוש יותר מושכל ומוצלח באיים שלהם?

דאנטס רוכש לו בכלא ידיד קשיש העונה לשם פאריה, המגולם על ידי ריצ'ארד האריס – שחקן ותיק בשטח. המעטים מבינכם שאולי ראו את 'הארי פוטר' יוכלו לזהותו כאלבוס דאמבלדור. פאריה ודאנטס לא הספיקו להרשם בזמן לקייטנה או לקנות חוברות עבודה לחופש, ולכן הם מחפשים דרכים פרודוקטיביות אחרות להנעמת זמנם בכלא המבוצר, כשבריחה ונקמה הן האפשרויות המועדפות עליהם. מכאן ואילך קצת קשה להמשיך בתיאור העלילה בלי לחשוף אותה לחלוטין עד בגדיה התחתונים ולהרקיד אותה לצלילי שיר יפני. אציין רק שעל פי הנוהל הרגיל משתתפת בסיפור בחורה עטורת תלתלים שעונה לשם המבטיח במיוחד 'מרצדס' (מסתבר שלכל העשירים מאז ומקדם יש לפחות אחת כזו).

הסרט עצמו קולח למדי, ולא טורח להעיק על הצופה ביתר מידע, דמויות או אופי. למעשה, אני חיבבתי יותר את מונדיגו הרע מאשר את גיבורנו היקר דאנטס, אבל אני תמיד קיויתי שגרגמל יאכל לפחות דרדס אחד לצהריים. לשם השחזור התקופתי המוצלח סחבו את התפאורה השלמה (כולל הסוסים!) ששימשה לכל הסרטים האחרונים בז'אנר 'שלושת המוסקיטרים'. גם בסרט הזה ניכרת הקפדה יתרה על עניין הגרביונים המגוחכים של הגברים מן התקופה ההיא, והם מתעקשים לקפץ בגרביוניהם אנה ואנה במרבית הזמן. השחקנים נותנים משחק סביר בהחלט בסרט – לא משהו שיפיל אתכם או אותי מהכיסאות, אבל מספיק כדי לקנות בתמורה את שתיקתי בעניין הטייטס.

נקודה עגומה במיוחד נתגלתה בקרבות הסייף: אלו נסתיימו מהר מדי. עוד לא התחיל האקשן האמיתי ולאכזבתי הרבה אחד מן האווילים הנלחמים הפיל את חרבו. לא קנו אותי הטיעונים המציאותיים באשר לאורכם האמיתי של קרבות סייף – אני עדיין טוענת שאף אחד לא ממש יודע כמה זמן הם אמורים להמשך ואם העלילה לא מרהיבה, אז למה לא לתת לקהל את מה שהוא רוצה: ישחקו נא הנערים לפנינו!

יותר מכל הסרט הזכיר לי מנה חמה. כן, כן, אותה ארוחה מהירה באריזת פלסטיק כעורה, שהשמות של טעמיה השונים לא מרמזים כלל על תוכנם (החל מ'לא ברור' ועד 'מגעיל לכל הדעות'. 'ספגטי בולונז' עלק… איזו יומרנות).

הסרט לא חדשני במיוחד – מן ההפקה ה-872 במספר, פחות או יותר, לספר אי אפשר לצפות לעלילה מהממת בהפתעותיה ובנפתולותיה (אם כי משעשע להגיד על עלילה שנכתבה בשנת 1844 שהיא איננה חדשנית). מצד שני, מעולם לא ציפיתי מהמנה החמה שלי שתהיה ערב-רב של טעמים אקזוטיים. מהמנה החמה שלי ציפיתי שתהיה בראש ובראשונה זמינה, פושרת ומשביעה.

הסרט הזה עונה בדיוק על ההגדרה הזו: הוא זמין בקולנוע הקרוב לביתכם, הוא הורג את הזמן בקלות והוא מספק משהו לעיכול בקיבה עד שתגיע למקור מזון אמיתי.
מכיוון שהסרט מהנה בסך הכל, מומלץ ללכת אליו, בעיקר אם יש לכם חבר עשיר שישלם עליכם או אם אתם חברים עשירים של עצמכם. אם לא – מספיק שתוסיפו אותו לרשימת הדי.וי.די האפשריים שלכם לערבי הקיץ הקרובים. פושר, פושר, אבל בשעת בצורת הוא אכיל בהחלט.

תגיות: