היי ריסק

מאת
פיטר פן
– פורסם ב 25 ביולי 2002Posted in: ביקורות

במקור: Steal
יותר במקור: Riders
במאי: ג'רארד פיירה
תסריט: ג'רארד פיירה, מארק
עזרא
שחקנים: סטיבן דורף, נטשה
הנסטרידג', ברוס פיין, קארן
קליש(א)ה

טוב לבוא עם ציפיות נמוכות. 'היי ריסק' (קשה להבין למה המפיצים החליטו "לתרגם" את שם הסרט דווקא כך, במיוחד לאור העובדה ששמו המקורי הוא 'Riders') הוכיח לי שוב את הכלל הזה. נטשה הנסטרידג' ('ללכת על הכול', 'מין מסוכן') וסטיבן דורף ('דם ויין', 'בלייד') הם לא בדיוק כוכבי על במושגים הוליוודים, וגם לבמאי, ג'רארד פיירה, חסרות עוד כמה שנים כדי להגיע למוניטין כלשהו. אבל כל זה לא משנה בסרט מסוגו של 'היי ריסק':

השקופית בתחילת הסרט מציגה אותו כסרט קנדי/צרפתי, אבל היא לא נושכת, והסרט דובר אנגלית ובנוי כמו סרט הוליוודי (קטן תקציב) לכל דבר. סרטי האיכות זה בקולנוע ליד. רוב הכסף הוצא על אנשי פעלולים (וב'היי ריסק' יש טובים כאלה), ותסריט מלא התרחשויות ואירועים. כיף ואקשן, אקשן וכיף, זה מה שיש ב'היי ריסק'.

סלים, אוטיס, פרנק ואלכס הם שלושה גברים ואישה (בהתאמה), שמסיבה כלשהי מאוד משעמם להם בחיים. כדי להפיג את השיעמומון הם עוסקים בספורט שגרתי ומהנה, שידוע ונפוץ גם במחוזותינו – שוד בנקים. כבר בפתיחת הסרט אנחנו עדים לשוד הראשון שלהם, שמסתיים במרדף מתוכנן היטב בו השודדים רוכבים על רולר בליידס כדי להתחמק מאין ספור ניידות. אך לא רק אנשי החוק רודפים אחרי הצוות: לאחר שגנבו בטעות אגרות חוב יקרות ערך, נשלח אחריהם כריש פשע בעל פיאת אלוויס ונטייה לשימוש מוגזם בסמלים נוצריים ובאיומים גופניים. וכדי להפוך את הסיפור למעניין באמת, על כל הסיפור מפקח גם כריש פשע (אחר) מסתורי, המעוניין לנצל את כשרונותיהם של החבורה לביצוע מעשי שוד רחבי היקף משל עצמו, ללא תשלום נאות למבצעים.

נטשה הנסטרידג' היא קארן, בחורה חובבת אתגרים שמנהלת רומן עם סלים (ומעוררת בכך את קנאתה של אלכס) ו… שוטרת במקצועה. לכן, כשהיא מגלה שסלים, הברוקר המקסים, טוב בעוד כמה דברים לא צפויים (חוץ מבמיטה), היא מתייצבת בפני דילמה לא קלה.

אני מאלה שעדיין לא נמאס להם מסרטים עמוסי תפניות, ובאמת שקשה לי להבין מה הבעיה בהפתעה, כל עוד היא עשויה טוב (תמיד אהבתי את ביצי הפתעה, במיוחד אלה מהסדרה החדשה, זו עם הבובות של ההיפופוטמים). גם למי שסרטי-הפתעות כבר יצאו לו מהאף, באמת שכדאי להתאמץ: למרות שהסרט עמוס הפתעות (שבאמת עשויות טוב!), יש בו עוד הרבה דברים אחרים שהופכים את הצפייה בו לשווה.

יתרונו הגדול של הסרט הוא בהתפתחות ההדרגתית שלו: הוא לא מבזבז את כל הקטעים הטובים שלו בהתחלה. להיפך – ככל שהעלילה מתקדמת האקשן רק משתפר. בכל שוד דרך הפעולה היא יצירתית יותר, והצופה עובר את כל תהליך השוד, מההכנה ועד לביצוע ולסיום היצירתי. כל זה נעשה בדרך מאוד אלגנטית ונטולת קלישאות (פרט לאחת: קארן קלישאה, המגלמת את אלכס), ואפילו שותפי לסרט, שבתחילה ייחל לכך שהשודדים יתפסו, עבר במהרה לצד השני של החוק.

הסרט עמוס האירועים נמשך 83 דקות בלבד, ואין בו כמעט רגע דל: העלילה שומרת על קצב טוב כל הזמן, והסיפורים השונים לא 'נתקעים' אחד בשני ומפריעים לזרימה. בסוף הסרט נשארתי עם טעם של עוד, ותחושה שעוד עשרים דקות בהחלט היו תורמות. מצד שני, עשרים דקות נוספות היו עלולות להוסיף רגעים מתים ומיותרים, ולהפוך את הסרט לאחד מאלה שעליהם אומרים "היה אפשר לקצץ עשרים דקות" – אז אולי בכל זאת עדיף כך.

השחקנים ברובם עושים עבודה טובה. סטיבן דורף משכנע כ'מנהיג' החבורה, ונטשה היא…נו, נטשה: היא לא צריכה לעשות הרבה כדי שנתפעל מנוכחותה. גם שלושת השותפים. של סלים/סטיבן עשו עבודה טובה והוסיפו רקע נחמד, אם כי הדמויות שלהן, בזמן המסך הקטן שניתן להן, היו די שטוחות וריקניות. יוצא הדופן העיקרי: ברוס פיין – שגילם את ג'ייק מקרוגר, הצ'יף המשטרתי – היה ממש בלתי נסבל ושיחק באטימות יוצאת דופן.

שנייה אחת! לפני שאתה מעלים אותי על המוקד וסוקלים אותי באבנים: כל הביקורות החיוביות הללו לא הופכות את הסרט לאיזו יצירת מופת, מהסיבה הפשוטה – הוא לא. הוא אמנם כיפי להחריד ומספק מנת אדרנלין ראויה בהחלט, אבל מכאן ועד להיכל התהילה הדרך שלו עוד ארוכה, כי… הוא לא עושה שום דבר מהפכני, וכי ולמרות שהוא עשוי טוב – הוא לא משפיע עליך בצורה יוצאת דופן, וכי הבימוי לא גאוני, וכי אני באמת לא משכנע כשאני מנסה למצוא סיבות בכוח.

אבל בימות הקיץ החמים, כששום דבר אחר אינו קורה, וכבר נמאס לשבת מתחת לעץ התות בכפר ולדבר, אבל יציאה לקניון (או לבית קפה, חלילה) נחשבת סיכון מיותר – טוב שאפשר לקחת ריסקים מסוכנים פחות עם 'היי ריסק', שיעביר לנו את הזמן בכיף.

תודה לשלמקו.!קטן!

תגיות: