אוורסט

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 25 בדצמבר 2002Posted in: ביקורות

במקור: Everest
במאים: דייויד ברישרס,
סטפן ג'דסון, גרג
מק'גיליברי
תסריט: טים קאהיל, סטפן
ג'דסון
קריינות (בגירסה האנגלית):
ליאם ניסן
משתתפים: ג'מלינג טנזינג
נורגיי, ארסלי סגארה, אד
ופולה וייסטרס, בק וות'רס

בדרך כלל, מבקר קולנוע צריך לנסות לעשות את ההפרדה בין הסרט שראה לבין תנאי הצפייה בו. וזה לא קל, כי אולם גרוע יכול להפוך גם סרט טוב לסיוט, ולהיפך. כשאתה יושב שעתיים על כסא עץ רעוע, קופא מקור וצופה בסרט שמוקרן שלא בפוקוס ועם סאונד במונו, וגם זה רק לפעמים, תהיה מוכן לקטול כל סרט שהוא, אפילו אם בתנאי צפייה טובים יותר היה מתברר שהוא בעצם יצירת מופת. עם 'אוורסט' (או 'לכבוש את האוורסט', לפי השם שבמודעות הפרסומת. קצת לא החלטיים, אלה) זה לא היה צריך לקרות: יש רק מקום אחד שבו ניתן לצפות בסרט הזה בארץ – אולם הסינמקס (מה שנקרא "תואם איימקס") בסינמה סיטי שבצומת גלילות. לכן ביקורת על האולם ותנאי ההקרנה היא רלוונטית לחלוטין לביקורת על הסרט עצמו. איזה כיף.

אבל החיים תמיד מסובכים יותר. איתרע מזלה של משלחת 'עין הדג' שנשלחה אל האוורסט, והסרט שראינו היה מלא בבעיות שפגמו קשות בחוויית הצפיה. אנשים אחרים, שראו את הסרט בהקרנות אחרות, לא הבחינו בבעיות האלה וטענו שההקרנה והאולם היו מושלמים. הנהלת האולם טוענת שאם היו תקלות – זה היה חד פעמי, בהקרנה שלנו בלבד. אז למי להאמין? לספר ש'אוורסט' הוא בדרך כלל חוויה נהדרת, או לספר על מה שאני, אישית, עברתי?

קודם כל, התאוריה: 'אוורסט' הוא סרט תיעודי סתמי למדי, שמוקרן בפורמט איימקס. ומי שלא התנסה מעודו בפורמט איימקס, שינסה. אי אפשר להסביר עד כמה זה שונה מצפיה בסרט רגיל, ולמה – אחרי הכל מדובר בסך הכל במסך גדול יותר. המסך באולם ה'סינמקס' הוא בגודל של מגרש כדורסל שהועמד על צידו (בלי סימון קווי השלוש). השורות באולם רחבות מאוד אבל מעטות, כך שגם אם תשבו בשורה האחרונה, ההרגשה דומה לישיבה בשורה הראשונה באולם קולנוע רגיל: המסך מתנשא גבוה גבוה מעליכם, ואי אפשר להכיל במבט אחד את כולו. הסרט מוקרן מפילם 70 מ"מ – כלומר, שטח סרט גדול פי 4 מזה של סרט רגיל – וזה אומר שלמרות גודלה העצום של התמונה, כל פרט ופרט הוא ברור ובולט, ואפשר ממש לספור את שערות גופו של יטי, איש השלג, לו היה משתתף בסרט הזה.

איימקס הוא פורמט ענק עם בעיה ענקית: במשך רוב שנות קיומו של הפורמט הזה, הוא נתפס משום מה ככלי חינוכי. רוב אולמות האיימקס בחו"ל נמצאים עד היום במוזיאונים למדע, לא בקומפלקסים לקולנוע, והסרטים הם בהתאם – קצרים, חינוכיים ומעצבנים. 'אוורסט' הוא סרט מהסוג הזה, שמבזבז את יתרונות הפורמט. כשהמצלמה עומדת למרגלות הר בהימלאיה, אתה מרגיש כאילו אתה שם; כשהמצלמה מסתובבת, זה אשכרה עושה סחרחורת. אבל למה היא מסתובבת? סתם. כי זה מגניב. זה לא משרת שום סיפור, והתמונות לא מצטברות לשום חוויה כוללת. רק לאחרונה גילו ב'איימקס' איזה פראיירים הם היו כל השנים, והתחילו להשתמש בפורמט למה שהוא באמת טוב בו: להציג סרטים גדולים מהחיים, ולהכניס את הקהל אל תוך הסרט בצורה ששום מסך רגיל לא יכול. 'מתקפת המשובטים' מוצג כבר היום בגירסת איימקס, ואומרים שייתכן ש'שיבת המלך', השלישי בסדרת 'שר הטבעות' יעבור גם הוא טיפול דומה. זה שימוש נכון בפורמט.

כמו כן באולם הזה, כמו בכל אולם תואם איימקס, אמורה להיות מערכת קול מהמשוכללות שבנמצא, שתגרום לרוח האוורסט המקפיאה לנשוב לפניכם, מאחוריכם ומצדדיכם עד שתתכרבלו בתוך המעיל, למרות החימום שבאולם. אלא שבהקרנה שבה נכחנו החימום אמנם היה בסדר גמור, אבל סאונד? סתם. סטריאו, או משהו. שום דבר מיוחד.

ובעיה נוספת מאותה הקרנה: הסרט הבהב. ככה, רגע הוא שם, רגע הוא לא – בערך כמו לצפות במסך מחשב שעובד בתדירות נמוכה מדי, או במנורת ניאון מזדקנת. זה לא הפריע בתמונות כהות יחסית, אבל בכל פעם שחלקים רחבים של המסך כוסו בלבן בוהק – מה שקורה לעתים קרובות, מטבע הדברים, בסרט שעוסק באוורסט – ההיבהוב היה כל כך בולט ומפריע שהתפלאתי שלא הזהירו אותנו בכניסה שהסרט אינו מומלץ לאפילפטים. ושוב, גם התופעה הזאת – מבטיחים לי – היתה תקלה טכנית חד פעמית, ובדרך כלל היא לא מופיעה. אני מקווה.

הסרט עצמו? חבורת מטפסים מכל רחבי העולם (הצילומים היפים ביותר בסרט מתרחשים לא בהימלאיה, אלא דווקא באוקלהומה ובאי תאילנדי כלשהו) מתלכדים לשם כיבוש האוורסט. הקבוצה מונהגת בידי שרפה נפאלי שהוא בנו של טנזינג נורגיי, אחד משני המטפסים שכבשו ראשונים את ראש ההר, וסובל עקב כך מתסביכים קשים: את כל הטיפוס המסוכן, למעשה, הוא עושה כדי לרצות את רוחו של אביו, והוא לא מסוגל להוציא משפט אחד מפיו בלי להזכיר את אבא: "אבא שלי היה אומר…", או "אני עוצר להשתין בדיוק בנקודה שבה אבא שלי עצר להשתין, לפני 43 שנה". הוא לא צריך לטפס על האוורסט: הוא צריך תראפיה אצל פסיכולוג. יותר בטוח, ובטח גם יותר זול.

הסרט מנסה להיות ידידותי לסביבה ולצופים כמה שרק אפשר. כל הדוברים הם חביבים ומסבירים לנו יפה ובלי להשתמש במילים ארוכות מדי מה הם עושים ומה הם מרגישים. זה לא כל כך מסתדר עם הדרמטיות האמיתית של הסיפור: בזמן שהותה של משלחת המטפסים שלנו על ההר, אסון פוקד משלחת אחרת ורבים מחברי המשלחת ההיא מתים. הארוע הזה מעמיד בצל את כל עניין הטיפוס על ההר, שפתאום נראה קצת טפשי. בעצם, "מטומטם להפליא" יהיה אולי תואר הולם יותר. חבל לנו על האנשים שמתו, בעיקר זה שלא יזכה עוד לפגוש את בנו שטרם נולד, אבל דחיל ראבק, אם אתה רוצה לפגוש את הבן שלך, טיפוס על האוורסט זה לא בדיוק הפעילות המומלצת. מה, לא סיפרו לך שזה מסוכן? מי שמשחק ברולטה רוסית – ועוד נגד הר – צריך לקחת בחשבון שיש סיכוי סביר שהוא לא ייצא מזה בחיים.

מכיוון שהסרט הוא ידידותי כל כך, לא ייתכן לסיים אותו בויתור על המטרה. לכן המטפסים מחליטים, למרות הכל, להמשיך ולכבוש את הפסגה. רק מה, אף אחד מהם לא מטורף מספיק כדי לסחוב איתו כל הדרך מצלמת איימקס (בכל זאת, קשה לנשום, שם גבוה על ההר). מה עושים? לא תראו שום תמונה בסרט מהקטע האחרון של הטיפוס, וגם לא את הנוף מראש האוורסט פרוש על מגרש הכדורסל כולו. הצילומים "על הפסגה" הם של כמה אנשים עומדים על מדרון שלג אנונימי כלשהו, מתחבקים וקופצים משמחה. קצת מאכזב.

וכאן אני מגיע לנקודה הכי כאובה בקשר ל'אוורסט' שראיתי: זה היה בעברית. כן, מה שאתם שומעים. אמנם הקרדיט בתחילת הסרט מצהיר שאת הקריינות מבצע ליאם ניסן, אבל – אלא אם כן ליאם עבר קורס מזורז ויעיל בעברית – זה לא היה הוא. כל אחד מהמטפסים – הנפאלי, הספרדיה, האמריקאים – מדבר עברית במבטא מושלם.

עכשיו, זה לא שהדיבוב היה גרוע. שפרירה זכאי זה לא. הקריינים הם טובים, ובסצינות שבהם רואים את הדוברים, ההתאמה לתנועות השפתיים היתה דווקא מאוד מרשימה. אבל כל זה לא עוזר בגרוש. זה סרט תעודי, לפחות ברובו. זה סרט מדובב. לא נשמע לכם סותר? אני די בטוח שהביטוי "סרט תיעודי מדובב" הוא אוקסימורון. בסרט תעודי אין שחקנים, רק אנשים אמיתיים. אם אתה מדובב אותם, הם כבר לא אמיתיים, נכון? מילא לשמוע את הנפאלי הנודניק עם התסביכים נזכר בעוד טיפ של אבא שלו בשפת הקודש ("לפני 43 שנה, אבא שלי לימד אותי: תתייחס בכבוד אל ההר, והוא יתייחס בכבוד אליך"), אבל לשמוע את המטפסים מדברים על ועם חבריהם הגוססים – בדיבוב?! איום, מזעזע, עלבון. שלא לדבר על המטפסת שנשברת מול המצלמה במונולוג שהיה כנראה מאוד מרגש במקור, והפך בדיבוב לקומדיה ("לא, לא, רגע", <סניף, סניף>, "אל תצלם! אני מרגישה… עצובה!").

הסרט מוקרן גם בגירסה אנגלית (ללא תרגום), שהיא בלי ספק טובה יותר מהגרסה שאני ראיתי.

בסופו של דבר, 'אוורסט' הוא סרט יפהפה. אבל כמובן, כל סרט באיימקס הוא יפהפה. תחליטו אתם אם 44 דקות של נופים, מרשימים ככל שיהיו, מצדיקים 45 ש"ח. אבל אולי אני חושב כך בגלל הסרט עצמו, ואולי זה פשוט בגלל תנאי הצפיה. לעזאזל.

תגיות: