במקור: Monster
תסריט ובימוי: פטי ג'נקינס
שחקנים: שרליז ת'רון,
כריסטינה ריצ'י, ברוס דרן,
אנני קורלי, לי טרגסן
אני סאקר של אוסקר. למה? זה מה שגם אני שואל את עצמי אחרי כל טקס שאני מבזבז עליו קלטת וידאו. אני כמעט מתבייש להודות בזה. בכלל, בימינו המונח "אוסקר" בלקסיקון הקולנועי הולך ומשתווה לערכו של "טלנובלה" בלקסיקון הטלוויזיוני, ואם ראית סרט תוך הסתמכות על טעמם הקלוקל של חברי האקדמיה, הרי שטעמך שלך מוטל בספק. ובכל זאת, לטקס עצמו אני מכור. וכן, כל ההייפ סביב 'מונסטר' – השינוי החיצוני ששרליז ת'רון עברה לצורך התפקיד, הזכייה שלה בגלובוס הזהב וכו' – הם שהביאו אותי לראות את הסרט. אבל לא רק.
לא יודע אם זה יישמע טוב יותר, אבל גם סיפורים קשים מושכים אותי. אתם יודעים איך זה – אין כמו קצת התעללויות, אונס, זנות ורצח בשביל לקנות קהל. לא שאני סאדיסט או משהו, כן?
הייתי גם נותן את סיפור האהבה הלסבי בתור תירוץ גברי-שטחי-אופייני, לולא ת'רון הפכה את עצמה למה שהפכה. ולא רק היא (אם כי כריסטינה ריצ'י נראית חמודה גם כשיש עליה כמה קילוגרמים נוספים ושיער בלתי אפשרי).
מחובתי לציין ש'מונסטר' לא נעדר סצינות קשות. ואם לשפוט רק לפיהן, גם אני הייתי נותן לשרליז אוסקר. הסיפור הוא כביכול על הרוצחת הסדרתית איילין וורנוס, שנידונה לעונש מוות – פרשה שהיתה תירוץ לספרים והפגנות פמיניסטיות וחברתיות. אבל פטי ג'נקינס, הבמאית, בחרה להפוך את זה לסיפור סטנדרטי למדי: לסבית פוגשת זונה. הזונה (וורנוס) לכאורה לא אוהבת בנות, אז היא דוחפת מעליה את הלסבית ומקללת אותה. תחילתה של ידידות מופלאה. אה כן, וגם של מסע הרציחות המפורסם של איילין וורנוס. סטנדרטי, נו.
ג'נקינס בחרה להתמקד בפרק הזמן הספציפי שהוביל לעונש המוות של וורנוס, בלי לספק יותר מדי חומר רקע לגביה. רק מדי פעם. כמו שאומרים, פה ושם בקטנה. אין התייפייפות או ניסיון לעורר אצל הקהל אמפתיה לטבע מעשיה של הגיבורה המפוקפקת והלא-כל-כך-יפה-ולא-בת-שש-עשרה. כאילו היא מצהירה "זה הסיפור של הזונה הרוצחת הסדרתית ההיא. תראו אותו, תעשו לבד את הפרשנות, ותעזבו אותי בשקט". לי אין בעיה מיוחדת עם הגישה הזו. להיפך, אני רואה אומץ מסוים בהליכה הזו נגד הזרם ההוליוודי הנוטה לצדקנות וניפוח הצד החברתי-קיומי באמצעות סיפורים של קורבנות חסרי ישע.
הבעיה היא ש'מונסטר' בכל זאת בוחר לעשות את זה.
יחסית לסרט שמתיימר לספר סיפור אמיתי, ל'מונסטר' יש בעיות אמינות, כמו גם לא מעט צביעות שמסתתרת בו. ג'נקינס העדיפה לתאר בקצרה ובפשטנות את אותם חלקים שקל לאמת עם מה שקרה במציאות – תחילת חייה של וורנוס לפני כל הסמטוחה, ואת המשפט בסופם. מה שנשאר זה בעיקר (וכמעט רק) אמצע הסיפור. בחלק הנוגע לרציחות, הסתמכה ג'נקינס על גרסתה של וורנוס עצמה. בעצם, היתה יותר מאחת, אז ג'נקינס עשתה אן-דן-דינו ובחרה את הגרסה שמציגה את וורנוס בתור הקורבן של החברה. נראה היה שגם כשלנרצחים לא "הגיע" למות, היא חיפשה סיבה טובה מדוע העולם יהיה מקום טוב יותר בלעדיהם, עד שהיתה בטוחה לגמרי. זה פשוט לא תמיד עבד לטובתה. אהא. אז אני אמור להזדהות איתה או לא? לא ברור.
עם זאת, רובו הגדול של הסרט הוא בחלק היותר מבוסס שלו: תיאור מערכת היחסים בין וורנוס וטיירה מור, או בשמה בסרט – סלבי וול (בגילומה של כריסטינה ריצ'י). בתור סיפור המסגרת למסע הרצח, התיאור של מערכת היחסים הוא חיוני ולגיטימי. אבל גם כאן יש בעיית אמינות, ולא פחות צביעות. קיבלתי את הרושם שהשקיעו הרבה יותר בקטעים ה"קשים" של הסרט, אלה שצעקו "תנו לי אוסקר!", ופחות בפיתוח הסיפור שסובב אותם. למרות שפת הגוף המרשימה שאימצה ת'רון ולמרות הנאיביות החיננית שהפגינה ריצ'י, רוב הדיאלוגים ביניהן לא היו משכנעים במיוחד בעיני.
מה שמשאיר אותנו עם ת'רון עצמה. אוקיי, היא התכערה והשמינה בשביל התפקיד, מה שכמובן הבטיח לה אוסקר. אבל הבעיה של הסרט היא לא ת'רון – למרות כל המלעיזים שטוענים כי את הפרס היא קיבלה על ההתכערות ותו לא, לדעתי היא באמת הוציאה מעצמה את הטוב ביותר ונתנה הופעה מרשימה. גם הסיפור, אין להכחיש, מעניין בפני עצמו. אבל כתוצר סופי, הסרט עצמו נראה קצת לא מלוטש, ולעיתים נדירות מדי הוא אפקטיבי. אני מטיל את האשמה בג'נקינס, שלקחה על עצמה את הפרויקט הזה בתור הסרט הארוך הראשון שלה. בתור שכזה הוא לא רע, הוא רק קצת גדול עליה.
אני די מחבב את שרליז ת'ורן.
החקיינית אנג'לינה ג'ולי הזאת די התחבבה עליי בסרטים האחרונים שלה ובתפקידים השוליים שהיא לקחה בהם. אמרו לי שבסרט יש סצינות אונס קשות שכוללות מקלות ומין אנאלי. אני שמח ששינו אותה ככה שאני לא אוכל לזהות אותה כשאראה את הסרט…
אגב, אהרו"כ.
נ.ב:
הכותב לא מסביר אם מה שת'ורן הוציאה מעצמה טוב או לא. יחסית אליה זה טוב, אבל האם באמת מגיע לה אוסקר?
את שאר המועמדות השנה טרם ראיתי,
אבל אין הרבה מה להסביר. ברור שזו עלייה בדרגה יחסית לתפקידים שת'רון (לא ת'ורן) עשתה עד כה, אבל הופעה באמת מרשימה וחזקה היא הפגינה רק בחלק מהסרט ולא בכולו. אבל היי, אם זה באמת הכי טוב שהיה השנה אז איש-עם-מטאטא איט איז.
פעם ראשונה
אהרו"כ וואו אני מרגיש כמו זונה שננגעה על ידי לסבית בפעם הראשונה.
יש סרטים שכמעט בלתי אפשרי לצאת מהם כמו שצריך. למדתי להתחמק במידת האפשר מסרטי אוסקר. לא אראה אותם אלא אם כן שותפותי לדירה ישכרו אותם בטעות. בשביל זה יש לי הורים להוציא את הכסף הנדרש להליכה לסרטי אוסקר/הוליווד/אוסקר.
פעם ראשונה
Damn תפסו לי את התגובה הראשונה.
אשה קופה
בתחילת הסרט, מספרת ורנוס כמה רצתה להיות כוכבת קולנוע בילדותה ובנעוריה, וכיצד חיפשה את אור הזרקורים המפוקפק אצל חרמנים בני עשרה, שהתייחסו אליה כאל שק אשפה. איפהשהו באמצע הסרט, מבצעת איילין את מעשה הרצח המי יודע כמה שלה, והקהל שואל את עצמו- מה, היא עד כדי כך שונאת גברים?- ואז טורחת הגיבורה להסביר שבילדותה היא נאנסה על ידי חברים של אביה. זה לא טוויסט מפתיע (לכן אני לא רואה עצמי כמספיילרת), אלא סתם רשלנות תסריטאית.באותה מידה יכלו לספר לנו רק באמצע הסרט ששם הגיבורה איליין.
אבל עזבו את זה- שימו לב לשורות האיומות! התסריטאית, כך נדמה לי, בחרה ללכת על סגנון דיבור "סלנגי-אבל-מתפלסף", מה שאומר- הגיגים על החיים, בשפה של המעמד הנמוך. והרי ציטוטים: "תני לי לאנוס אותך. את רוצה לחיות את רוצה למות, יה יה", או- "אל תדאגי, ילדונת, עכשיו חרא, אבל בהמשך יהיה סבבה כזה. למה תמיד הכל הולך ככה… ואז אחרת". טוב, זה אולי לא ציטוט מדויק, אבל אני אישית הרגשתי שת'רון עושה פארודיה מביכה על נשות הווייט טראש ההמוניות, עם משחק מאולץ ומוגזם ושורות אבסורדיות בטירוף. הסצינות בהן בוכה הזונה המיוסרת דווקא שכנעו אותי, אבל מי לא היה בוכה במצבה העגום של ורנום, ועוד עם הבטחה לאוסקר בהמשך.
לגבי ההיבט המוסרי, אני אישית הרגשתי שלא נתנו לי מספיק מידע כדי לשפוט את ורנוס- לטובה או לרעה. את כל הלקוחות שלה היא רוצחת? או רק את אלה שלא מדברים אליה בנימוס? או גם את אלה שמריחים רע? בניגוד לזוחל השטיח, אני אישית חושבת שלסרט יש עמדה די ברורה- להתקומם על הוצאתה להורג של ורנוס, ולגנות את המין הגברי. בנקודה מסוימת, חטפתי כאב ראש רציני מיבבותיה הצדקניות של ת'רון/ ורנוס- "אז מה אם אני זונה! אז מה אם אני חסרת השכלה! אז מה אם אני מכוערת! גם לי יש זכויות! גם אני בת אדם!"
גם כריסטינה ריצ'י עצבנה אותי. בניגוד לדמויותיה הקודמות של ריצ'י, סלבי היא מעין מותק-חומד-קוצי-מוצי, תפקיד שדורש קול ציפציפי ומבט של כלבלב מעונה. ריצ'י אמנם סיפקה את כל אלו, אבל בכמויות מופרזות. בנקודה מסוימת, חשבתי שמדובר לא בדמותה של בת עשרה, אלא בפעוטה מתבכיינת.
ומשהו מוזר לסיכום- בסצינות מסוימות, מזוויות מסוימות, נראתה הגיבורה די נחמד. קשה לכער את שרליז ת'רון. אני רק מקווה בשבילה שהעור הזה הוא רק איפור. כמה רחוק כבר אפשר ללכת בשביל תפקיד בסרט חלש?
אוסקר למשחק
ת'ורן עושה עבודה טובה מאוד, אבל האוסקר היה הגזמה. לדעתי היא אפילו לא השחקנית הטובה ביותר בסרט הזה. כריסטינה ריצי בתפקיד הטוב ביותר שלה עד כה, לפחות לפי דעתי. היא משלימה לי חמישה של הופעות משחק מצוינות של שחקניות השנה, שאפילו לא זכו למעמדות: הופ דיוויס (אמירקן ספלנדר) ניקול קידמן (על דוגוויל) ופעמים סקרלט ג'והנסון.
דוגוויל לא יצא בארה''ב
איך יקבל מועמדות לאוסקר?
אוקיי, הבנתי
הבנתי שהמשחק ממש טוב, הבנתי שהסיפור מעניין.
אבל לא הבנתי אם הסרט מצליח לעניין? אם הוא איטי מידי? משעמם מידי? האם זה סרט שרץ? נהנים ממנו בסופו של דבר? או שהוא נמרח?
אני לא חושב שהסרט איטי או נמרח.
פשוט לא מצליח להעביר שום דבר מיוחד. אבל כשאמרתי שהסיפור מעניין בפני עצמו, התכוונתי שהוא מספיק מעניין בשביל להחזיק את הסרט. איכשהו.
לא רק זה
הסרט גם ממש, אבל ממש, טיפשי. עשוי בחוסר אינטלגנציה. אפשר אף לומר- מפגר. תסריט נטול איי קיו. למה אני מרגישה שאני היחידה בדעה זו?
את לא.
אני זוכר כשראיתי את הסרט
מאוד הפריע לי הסוף.
זה ממש כאילו יש רק את ההתחלה והאמצע, תוך שנייה הגיעו למשפט, ותוך חצי שנייה נגמר, והגיעו כתוביות סיום.
היא היתה צריכה יותר לפתח את הסוף, לפי דעתי.
כולם מחפשים משמעות
תודה לך על שיצאת חוצץ נגד הקונסנזוס הרצחני כדי להגן על סרט מצויין.
לדעתי, מה שהסרט באמת עליו זה על חוסר היכולת שלנו, בני האדם, לשנות את מקומנו בחברה — וזה נכון לגבי סלבי כמו שזה נכון לגבי לי. היא התחילה כקונפורמיסטית פחדנית, המשיכה להיות קונפורמיסטית פחדנית ביחסים עם לי (החזקה והעצמאית ממנה), וגם סיימה כך את הסיפור. כל המאמצים הכנים שלה לפתח עקרונות משלה עלו בתוהו.
יצאתי מהסרט פשוט בשוק מהעוצמה של הדמויות והסיטואציות שלהן, ונשארתי בו עשרים וארבע שעות. לא ידעתי בכלל שזה סיפור אמיתי, לא ידעתי איך הוא ייגמר, ולא היו לי ציפיות כלשהן מהעלילה או מהפרינציפים שהסרט אמור או לא אמור להעביר. אולי זה מה שעשה את ההבדל.
נו, אבל זה הפירוש המתבקש
הבעיה היא לא שהנושא מתחבא בסרט, הבעיה היא שהוא שקוף מדי ומוצג בצורה גסה ודידקטית.
שקוף שהוא שקוף
אני רק לא מבין למה ראיתי כל מעט אנשים שהבחינו בו וכל כך הרבה שכלל לא התייחסו אליו(כולל הדוגמאות שהבאתי והביקורת כאן).
אני מסכים שהסרט עצמו היה בוטה וחסר תחכום בהעברת מסריו (חלק מהמגרעות שכתבתי), אבל יחד עם זה מצאתי אותו די מעניין ולא רע בכלל.
כרגע שמתי לב שההגדרה של 'ממ''א' במילון
היא "מונסטר מתמשכים אימתנית".
בחירה חופשית
עוד מסר שהסרט מנסה להעביר נוגע לשאלה האם אנחנו נשלטים על ידי הנסיבות, או שיש לנו חופש בחירה.
נראה שהסרט מצדד בבחירה חופשית ובזאת הוא שופט את לי לכף החובה.
בחירה חופשית
איך לדעתך הוא מצדד בבחירה חופשית?
בחירה חופשית
היו גם יכולים לעשות סרט על זונה שלא מצליחה לצאת מזה ואז הייתי מסכים אתך, אבל עשו סרט על זונה שהיא רוצחת סדרתית וזה כבר אופרה אחרת לגמרי.
בחירה חופשית
בוא נגיד ככה: בשום נקודה בסרט, להימנע מהרג לא היתה הבחירה הקלה עבורה, שזה הרבה פחות ממה שאפשר לומר לגבי רובנו. הדבר היחיד שאפשר להאשים אותה בו הוא אופי לא-מספיק-חזק להתנגד. אם האדם הוא תוצר של החברה, אז החברה לא מוחמאת. הייתי רוצה לחשוב שהייתי פועל אחרת במצבה, אבל לצערי אני לא יכול להיות לגמרי בטוח שזה המצב.
טוב בגלל כל התגובות השליליות והלא תומכות שקראתי פה החלטתי לכתוב גם תגובה טובה אחת.. אז לדעתי זה סרט מעולה וברור שתמיד יהיו כאלה שיחשבו דברים לא טובים אבל ככה זה אי אפשר שהכל יהיה מושלם.. הסרט הזה ממש מרגש ואולי אפילו אמיתי ומהחיים.. אז זה לא עוד סרט נעורים אמריקאי מטופש או סיפור אהבה נמרח וקיטשי.. זה סרט על אנשים ברמה הנמוכה..ואולי השפלה ביותר שאדם יכול להגיע אליה.. אלה שלא יוצא לנו להיתקל בהם ביומיום (אולי לשמחתינו) אנשים שמשום מה אנחנו מעדיפים לשכוח שהם קיימים אבל יש גם אנשים כאלה.. אני לא יודעת כמה הסרט אמיתי אבל אני חושבת שהוא גורם לך(לי בכל אופן) להעריך יותר את מה שיש לי..לדעת שיש אנשים שאולי בחיים לא יגיעו לשום דבר בחיים האלה..בכל מקרה אני חושבת שהמשחק של שתיהן גם כריסטינה ריצ'י וגם שרליז ת'רון הי משכנע מאוד והם הצליחו לגרום אפילו לי להזיל דימעה אם לא שתיים ומבחינתי זה מה שהופך סרט לסרט טוב באמת היכולת שלו להכניס את הצופה ממש לתוכו..
הסרט לא היה משהו.
לדעתי שרליז גרועה כהרגלה ב'מונסטר'. הדיבור שלה מלאכותי ומאולץ ("אה… פאק, כן… בוא, בוא נזיין דברים! אה, ביץ' פאק, או משהו…") וברור לעין שלא נח לה עם כל התוספים שהיא סוחבת על הפרצוף. לא יודע אם זו אשמת הדיאלוגים והאיפור או אשמתה, אבל פשוט הביך אותי להסתכל עליה.
הא? ראינו את אותו סרט?
לא ראיתי יותר מדי סרטים בהם שיחקה.
אבל אני לא מסכים איתך בכלל, לא לגבי הנוחות בתחפושת, לא לגבי הדיבור שנשמע רדנקי וחסר השכלה אותנטי.
ממש לא הביך אותי להסתכל עליה, ממש להפך, זו דמות שמשתלטת על המסך, ולמעשה הסיבה היחידה לצפות בסרט.
כן, חלק מהדיאלוגים נשמעו מאולצים, אבל כמעט כולם היו בין תרון לריצ'י, ואני מאשים את ריצ'י בכל הפיאסקו.
אהבתי מאוד.
קשה להגיד שנהנתי (כי, נו) אבל אני חושבת שזה סרט נהדר. ודווקא הזדהתי עם לי. אמנם לא בתור "קורבן של החברה", אלא בתור מישהי שעושה דברים איומים כי זה הדבר היחיד שהיא יכולה.
אני רק חייבת להגיד – סלבי עצבנה אותי. היא אחת הדמויות הכי גועליות שנתקלתי בהן באיזשהו סרט.
מעניין שכמו ב"וונדר וומן", מה שראוי להערכה פה הוא בעיקר החסר, ולא הישנו
כי מה שיש הוא לא פעם כתוב בצורה מרושלת ומבוצע לאו דווקא בצורה מעניינת – אבל מה שאין כאן, חוסר השיפוטיות (בערך), הסיום הלא הוליוודי, הזנות הלא הוליוודית ביחד עם (כמו בוונדר וומן, בעצם) הופעה ראשית כרזימטית – בהחלט ראוי לציון, גם אם לא תמיד יוצר לחווית צפייה משלהבת.