במקור: Open Water
תסריט ובימוי: כריס קנטיס
שחקנים: דניאל טראויס, בלאנשרד ראיין
טראומה מס' 1. אתם נמצאים רחוק מהבית, מחכים לאיזו אמא, או אבא, או אוטובוס, שיבוא וייקח אתכם הביתה. אבל הם מאחרים. את כל הילדים האחרים כבר לקחו, אבל אתכם לא. הם לא באים. הם ממשיכים לא לבוא. אתם כועסים. אחר כך אתם נבהלים. יכול להיות ששכחו אתכם? יכול להיות שנשארתם פה לגמרי לבד? יכול להיות שהם לא יגיעו אף פעם?!
טראומה מס' 2. חוף הים. אמא אמרה להישאר קרוב לחוף, כי יש זרם חזק. אבל לא היה שום זרם, ובכלל, אתם הרי יודעים לשחות, אז מה הבעיה? רק מה, פתאום אתם מגלים שהחוף רחוק קצת יותר משחשבתם, ומחליטים שאולי בכל זאת עדיף לשחות לכיוונו. שוחים ושוחים. אבל לא מתקרבים. החוף נראה כאילו הוא נשאר באותו מרחק, או אולי בעצם הוא עוד יותר רחוק עכשיו ממה שהיה קודם? המים פתאום גדולים וקרים ומפחידים, ואתם כמעט בטוחים שמשהו נגע לכם ברגל.
פאניקה.
הדבר הראשון שצריך לעשות לפני הצפייה ב'ים של פחד' הוא לשכוח מכל אלה שניסו למכור לכם שזה סרט אימה. קשה להאשים את מפיצי הסרט בכך שהם מנסים להרוויח כסף. אפשר להאשים אותם בכך שנתנו לסרט שם עברי נדוש והצמידו לו במודעות טאגליין מהתמוהים שנראו אי פעם ("הריאליטי הגיע לקולנוע"? מה לסרט הזה ולריאליטי?), אבל קשה להאשים אותם בכך שהם מנסים לטעון שהסרט הזה מפחיד. הם צודקים. הוא וואחד סרט מפחיד, רק שלמכור אותו בתור סרט אימה בנוסח 'נקמת הכריש 5' – אתם יודעים, סרט אימה עם קצת צחוקים וכוסיות ואיש רע שתמיד חוזר לעוד הפחדה אחת אחרונה – זה כמו לנסות למכור את 'דוגוויל' כקומדיה קלילה לכל המשפחה. למי שיבוא לסרט כדי לראות כרישים מגניבים יהיה קייס טוב לדרוש את הכסף חזרה – הם מגיעים להופעות אורח ספורות במיוחד, וקצרצרות להפליא. באים, מראים קצה חוטם והולכים.
'Open Water' הוא סרט-פסטיבלים לכל דבר, כזה שנהוג לכתוב עליו שהוא "ניסיון קולנועי מעניין". הסרט נעשה בתקציב פיצפונון. אין בו אף שחקן ששמעתם עליו. הוא מצולם בוידאו, ולא הוידאו ההיי-דף שגרם ל'הנוסע' להראות מצוין, אלא כזה שגורם לפעמים לפיקסליזציה מורגשת על המסך. והוא יכול גם להפחיד אתכם רצח – זה תלוי, במידה מסוימת, בשאלה עד כמה חוויתם על בשרכם את שתי הטראומות שבתחילת הביקורת.
הסיפור: זוג עסוק, סוזן ודניאל, יוצאים לחופשת צלילה. זאת לא הפעם הראשונה שלהם – שניהם כבר עשו כנראה קורס של כוכב אחד או שניים. הם עולים על סירה עם עוד 18 איש ויוצאים אל האוקיינוס ל-35 דקות של צלילה. כשהם עולים בחזרה, הסירה לא שם. מישהו פישל ושכח אותם. אפשר להבין את הטעות, אפשר לכעוס מאוד, אבל זה לא משנה הרבה. הסירה תמשיך לא להיות שם.
מה קורה עכשיו? די כלום. מזג האוויר נעים. המים לא סוערים. כשהם רתומים לבלוני הצלילה, אין לשני אנשים שום בעיה להמשיך לצוף עד סוף הימים. יש אפילו כמה ספינות שאפשר לראות במרחק לא מאוד גדול – שניים או שלושה קילומטר. גם זה לא משנה שום דבר: דניאל וסוזן עדיין תקועים באמצע הים, בלי שום דרך ליצור קשר עם אף אחד, שלא לדבר על לחזור לציוויליזציה בכוחות עצמם. אם מישהו לא יבוא לקחת אותם, הם פשוט ימותו.
שלא כמקובל, שני המסכנים האלה לא מגיעים לאי בודד כדי למצוא עליו אגוזי קוקוס, חבילות שנפלטו לחוף וקוף חביב ומצחיק, או אפילו רפסודה וחולצה שאפשר להשתמש בה כדגל. מה שאומר שרובו הגדול של הסרט נותן משמעות חדשה למושג "מינימליזם". שני ראשים מבצבצים מתוך הים, זה כל מה שיש בו. אפילו 'המכשפה מבלייר' נראה בהשוואה כמו הפקת ענק גרנדיוזית.
ועדיין.
למרות, או בגלל, שאין בו כמעט כלום, יש דבר אחד שהסרט עושה מצוין, וזה להעביר את הפחד מהכלום הגדול. השעות עוברות, ובכל רגע הם אומרים לעצמם שבטוח כבר מחפשים אותם, ובכל רגע הם נסחפים רחוק יותר לכוון הכללי של כלום, ובכל רגע הים מסביב נראה יותר גדול, ומתחיל לעלות גם החשד שמא כמה מהכרישים באזור (שלא לדבר על המדוזות) לא הקשיבו למדריך התיירים, שטען שהם לא מזיקים.
זה לא דומה לשום סרט אימה שאתם מכירים, אבל זה פאקינג מפחיד. ההמתנה, חוסר הידיעה, הדיבורים על מה שיכול לקרות אבל בטח לא יקרה כי יהיה בסדר, הם מה שגורם למתח יותר מכל דבר אחר. לי הסרט עשה פלאשבקים לרגעים של אימה על הכינרת. זאת לא אימה שנופלת, זאת אימה שמצטברת. זה לא מורט עצבים, זה מטביע אותם. לא קפצתי מהכסא בשום שלב, אבל אני חושב שקצת רעדתי כשקמתי.
אולי בגלל שהם לא כוכבי קולנוע שמעמידים פנים שהם "אנשים רגילים", אלא אנשים רגילים, שני השחקנים האלמונים והכמעט יחידים בסרט הם אמינים באופן די נדיר. גם השיחות והמריבות שלהם במהלך הציפה אמינים באופן בלתי מצוי – הם לא נשמעים כמו תסריט, הם נשמעים כמו שני אנשים מבוהלים ועצבניים.
הפישול העיקרי של הסרט הוא דווקא בכך שהוא לא הולך עד הסוף עם המינימליזם. בכל זאת, יש גבול למה שאפשר לעשות עם שני ראשים מבצבצים מתוך הים. אפילו את האורך הצנוע שלו הסרט לא מצליח למלא בזה בלבד: לוקח לזוג הרטוב הרבה זמן להגיע לים, זמן שבו אנחנו לא לומדים עליהם הרבה יותר מאשר שהם, אתם יודעים, שני אנשים נורמליים. את זמן השהייה שלהם בלב ים קוטעות כמה סצינות קצרות שמראות לנו מה מתרחש בינתיים על היבשה, ואפילו קטע מוזיקלי קצר ולא ברור בניחוח 'הישרדות'. כל זה מיותר לגמרי: הרי כל הקישוטים האלה – כולל סצינת עירום שלא קשורה לכלום (אבל מי אני שאתלונן) – לא יהפכו את הסרט ל"נורמלי" או מסחרי יותר. אז למה לנסות להתפשר?
'ים של פחד' הוא הסרט הכי מפחיד שתראו השנה. או הכי משעמם. אם אתם מסוג האנשים שאוהבים לפחד בקולנוע, קחו את הסיכון.
חביב ביותר
ואני שואל את עצמי: אין לחברות הצלילה האלה שיטות קצת יותר מתקדמות לספירה של אנשים? :) והסצנה הזאת אפילו הייתה איטית במיוחד, כאילו כדי להדגיש כמה אדיוט הבנאדם.
אבל ברצינות, סרט לא רע בכלל, והכרישים בו אפילו אמיתיים, לשם שינוי. טוב, לא היה תקציב למצוא תחליפים.
חביב ביותר
אמורים לספור כמה נכנסו למים וכמה יצאו בצורה מסודרת, הסרט מדבר על פשלה ענקית ומן הסתם יותר ידבר לאנשים שצוללים כתחביב… כי להשכח באמצע האוקינוס זה בהחלט לא נעים :-/
האם זה הסרט המשעמם ביותר אי פעם?
לא הרי היה את ההוא… ובטח, נו השניים האלה וגם הזה… על מי אני בעצם מנסה לעבוד?
אל תלכו לסרט (בכלל) אבל בטח בלי המלצה של מישהו שאתם מכירים אישית, לא חשוב הטעם שלו, העיקר שיהיה במי לבעוט אחרי הסרט.
מעבר לאיזה ניסיון לחיות מחדש טראומה או רצון להתחבר למצבו המוחי של עראפת אני ממש לא יכול למצוא סיבה להתקרב לסרט (?!) הזה.
תבינו, שני אנשים ננטשים בים זה לא התקציר, זו ה*עלילה*.
דווקא יש דיאלוגים מרתקים:
– הנה מדוזה.
– אני שונא/ת אותך.
– אנחנו נמות.
– הם יבואו.
– הנה כריש.
– אני אוהב/ת אותך.
– הנה מדוזה.
ובכלל, מה זה הצילום-בימוי-עריכה הזה, ממילא סובלים מהתסריט, למה להוסיף? נחמד שקנית מצלמה באיזה מכרז ובא לך קצת לצלם, אבל רבאק. וזה שמדי פעם מופיע שעון זה ממש לא יוצא טוב, נראה שבכל רגע גם יופיע הסימון של הבטריה.
ב79- הדקות הכוללות הרבה צילומי איגואנות שחפים וים (סתם ים) לא קורה כלום, כך שאפילו הדאחקות נגמרות בעשר הדקות הראשונות. כול מה שנשאר זה להתפללל שתבוא להקת כרישים שתגאל את כולנו.
הקוסם החליט להקדיש את חייו כדי לעצור אנשים מלראות את הטורף נגד הנוסע השני, חבל שהוא מתעסק בטפל כשיש מטרות הומינטריות נאצלות הרבה יותר – למנוע מאנשים לראות את הסרט הזה, למשל.
במילה אחת: לא, לא ולא.
המממפ.
אני לא אגיד שלא השתעממתי. בהחלט היו רגעים משמימים. אבל הם נוקדו בכמה סצינות שמאד אהבתי. קודם כל, אהבתי את זה שלא ניסו להפוך את הסרט בכח למסע השרדות, אלא הוא בעיקר הציג את התהליך הנפשי שעובר על הזוג. לדעתי זה גם היה חלק אמין מאד (הנסיון לשדר שעסקים כרגיל, שלב הטחת ההאשמות כשברור שדברים לא יסתדרו, וכו'). מצד שני, זה באמת לא מספיק כדי להחזיק סרט שלם, ובגלל קשיי הפקה גם דילגו על כל שעות הלילה, שהיו יכולות להיות מעניינות.
מצד שלישי, זה לא שכל השהות שלהם בים היתה רצופה אקשן, דיבורים ומעשים. אני בטוחה שהיו גם הרבה רגעים מתים, וכל השעמום הזה רק ממחיש כמה זמן הם תקועים שם, וכמה זה קשה. ומשעמם. ומתיש.
עוד פעם ריאליטי?
גם אני לא מבין את הקשר לז'אנר סרטי הריאליטי אולי בגלל שפשוט אין שום קשר להם.
אבל כמה דברים טובים בטוח יש להגיד על הסרט והם:
1.משדר דאגה רצופה לדמויות וכך מחזיק אותך במתח(לא להרבה זמן בגלל אורך הסרט)
2.קודם כל הסרט חייב להיות מועמד לכמה פרסים בימוי,תסריט או שחקנים כי חייבים להודות פשוט רואים פה בימוי גאוני ,תסריט מקורי ושחקנים ששלפו מרחוב סמוך ונותנים הופעה משכנעת ולא רעה בכלל.
לפי דעתי הסרט הוא עשוי טוב אך זו רק דעתי.
רגע אחד!
מה זה "יאללה המלץ לחבריך, אני אומר שתגמור כמו מיקה."? זה גם לא משפט ענייני למה שהוא אמר, גם מעליב אותו, גם מעליב את מיקה, וגם יוצר רושם שהיא גמרה בתוך נהר עם מגפי בטון (וגם יוצר רושם שאתה מאיים עליו, שגם הוא יגמור ככה). הגזמת.
אם איבדתי
את ההורים שלי ב'משביר לצרכן' כשהייתי בת 4, אז אני עדיין אפחד מהסרט הזה? (הטראומה לא עזבה אותי…)
רק אם המשביר לצרכן היה באמצע הכינרת (
עצבני)
ובלי שום קשר: יכול להיות שזה רשום ופיספסתי את זה איכשהו – אבל כמה זמן הסרט?
79 דקות
ואם כבר מדברים:
כבר הרבה מאוד זמן אני תמה, מדוע פרטים כמו אורך הסרט, תאריך היציאה שלו (במיוחד בביקורות על סרטים ישנים), ותאריך פרסום הכתבה, אינם מתפרסמים באתר.
אורך הסרט נרשם לעתים
בעמוד המתאים לסרט בלוח הסרטים של עין הדג (למשל, http://www.fisheye.co.il/chronica/movie.php3?movie=526).
טראומה 2 -
רק בלי הקטע של משהו שנוגע ברגל, והרבה יותר ארוך ומפחיד ממה שהביקורת משדרת. מאז (לפני יותר משנתיים), התקרבתי לים פעם אחת, באמצע היום, מוקפת חברות, לא הסכמתי להתקדם יותר ממטר, ויצאתי אחרי עשר דקות.
לסרט הזה אני כבר לא מתקרבת.
למה לא תרגמו את שם הסרט
ל-"מים פתוחים"?
או-"תנו למים לזרום"?
או-"המים מתו מצחוק"?
או …
טראומה 2 -
פחד ממים לא יפריע לשאיפותיך להיות אקסמנית?
זה ממש קשה לכתוב בעברית במקלדת קוראנית… (אל תשאלו)
כרגע אני אוותר על להיות אקסמנית,
ואתחיל לשאוף ללהיות עריקה.
פתאום נזכרתי
שהסרט הזה (או לפחות מה שרד מספר עליו) מאוד מזכיר לי את הסרט של גאס ון סנט עם מאט דיימון וקייסי אפלק. אני ממש לא זוכרת איך קוראים לו, אבל הוא על שני חברים שאיכשהו (פיספסתי את ההתחלה) הולכים לאיבוד באמצע מדבר ומסתובבים שם ימים בנסיון למצוא מים… או כביש. הסרט מלא בסצינות בנות בערך 10 דקות כל אחת, שבהן רואים את דיימון ואפלק (הצעיר) הולכים במדבר כשברקע שומעים רק את הצעדים שלהם.
מה שקרה בסרט זה… כלום (פחות או יותר, בלי לספיילר). אין מריבה גדולה, אין דרמה מותחת, אין סכנת חיים מרגשת (לא רודף אחריהם חייזר, או לחילופין – כריש, הם פשוט מתייבשים להם לאיטם).
זה היה אחד הסרטים היותר מוזרים וגרועים שראיתי… איכשהו – להיות תקוע בלב ים נשמע קצת יותר מרגש… כי לפחות יש כרישים.
לסרט קוראים ג'רי.
והצפייה בו הייתה אחת מהחוויות היותר חזקות שהיו לי בקולנוע.
תודה
ואפשר לשאול מה השאיר בך רושם כל כך חזק? לי הוא נראה כמו סרט שמנסה יותר מדי להשאיר רושם חזק, עד שהוא הולך לאיבוד (אי שם במדבר)…
טראומה מספר 3
אתה תקוע באמצע קולנוע ורואה סרט שלא קורה בו כלום!
אבל כלום!
מחכה אולי מישהו יזוז, אבל הוא לא!
הם לא מעניינים!
הייתי אפילו מוכן להוכיח ע"י פירסום ספוילר אבל אין לי שום דרך להרוס את הסרט יותר מהבמאי שהרס…..
אפילו הסצינה שיכלה להיות מעניינת, הלילה, אפילו אותה הרסו ועשו רק דקה!
זוועה…
עוברות 79 דקות…
הטראומה נגמרת!
הנוסע השמיני נגד הטורף זאת הביקורת הקודמת.
הסרט הכי מחורבן שראיתי בחיים שלי
פשוט שיעמום טוטאלי, הפחד שומר על כך שלא תרדמו.
אני לא בטוח, אבל נדמה לי שיש כאן סתירה לוגית
דווקא אחלה
אני חושב שהגזמתם. הסרט לא גרוע. לדעתי הוא די טוב,ואפילו לסוף הזה לא ציפיתי. אחלה שחקנים, משרה אווירה של פחד ועשוי היטב. אני נהניתי.. אבל שוב.. זה רק אני.
האמת היא...
שזה פשוט סרט משעמם
וחסר השראה.אבל כמובן שזה עניין של טעם.
עם קצת מאמץ היה אפשר לשפר.
לא ככה כותבים הייקו.
הסרט מרדים.
ללא השראה, חושב.
ניתן לשפר.
לא ככה כותבים הייקו (כה''ב).
חסר תיאור – אפילו מרומז – של עונת שנה.
לא ככה כותבים הייקו (כה''ב).
"ללא השראה" – והרי זה חודש אוגוסט.
מה עם זה?
חורף בחוץ. קר.
באולם, חם. הסרט
מעייף. נרדם.
סרט מעולה
ואין בו שום פשלה
אני צוללן מקצועי
ובלי קשר סרט מדהים עם בחורה כוסית ברמות ומדשהימה מכל בחינה
התאהבתי בה עד שהכרישים אכלו אותה
במאי גאון
אבל זה קרה במציאות אז המציאות כנראה זה העניין