הכי מפחיד זה סרטים על:
54  |
רוצחים עם מכשיר חד |
| 13 |
זומבים |
| 21 |
חייזרים חורשי רע |
| 10 |
מפלצות רעבתניות |
| 39 |
רוחות רפאים |
| 28 |
יישויות שטניות |
| 6 |
מפלצות ענקיות |
| 137 |
ילדות קטנות וקריפיות |
| 130 |
התרחשויות ביזאריות בלתי מוסברות |
143  |
מעמקי הנפש האנושית |
מספר מצביעים: 581
וכמובן שחסרה פה האופציה המתבקשת מאליה:
"עין הדג" עם העיצוב של "נענע".
הצבעתי ל-"ילדות קטנות וקריפיות", בעיקר בגלל שזכרון "הצלצול" עוד טרי אצלי. אני חושד שבסרטים שנעשו מאז הגימיק הזה מיצה את עצמו לגמרי, אבל מהסרטים הנ"ל נמנעתי.
אותי - קנוניות ממשלתיות.
ולו כי יש את הסבירות הגבוהה ביותר שהן בטעות נכונות.
לא כל קנוניה ממשלתית היא בהכרח מפחידה
ומה אם תגלה שכל הזמן הזה הממשלה הטעתה את כולנו, וברוקולי זה לא באמת מגעיל?
ובהקשר הזה:
http://www.scifi.com/scifiction/elements/fluorine.html
וההקשר הוא?...
קנוניות.
הרבה מאוד אנשים בעולם(*) מאמינים, משום מה, שהפלואוריד במים הוא קנוניה ממשלתית שנועדה לייצר אזרחים שלא אכפת להם מהסביבה.
————————
(*) כלומר, בעיקר באמריקה. מרבית שאר העולם לא כל כך דפוקה.
מה?
אבל פלואוריד זה טוב! ולעזאזל עם הכמו שנקרא שכבת האוזון*.
*ד"ר גונזו מצהיר שכל קשר בין תגובה שלו להערה המקורית מוטל בספק ונתון לפרשנות אישית.
וואלה?
(לא! נענע!)
יש גם חובבי קונספירציות כאלה מהצד השני של המפה הפוליטית.
נדמה לי שהזכרתי את זה פה פעם: כמה מהרגעים המביכים יותר בביקורו המלבב של אורסון סקוט קארד בארץ היו כאשר האיש ניסה לשכנע את הקהל שהתחממות גלובלית זו פיקציה של מתנגדי הקידמה.
הטיעונים שלו היו בערך ברמה של: "אתם רואים את האדמה מתחממת? אתם מרגישים את האדמה מתחממת? אני לא. אין התחממות גלובלית."
אבל זה בדיוק כמו הטיעונים של כמה מהמחזירים בתשובה
סבא שלך היה קוף? אז אבולוציה זה שטויות. חזור בתשובה!
מצד שני, יש אסכולה מדעית שטוענת שההתחממות הגלובאלית היא פיקציה. הטיעונים שלהם קצת יותר משכנעים מ"האדמה לא חמה". אבל אין לי השכלה מספיק טובה בתחום כדי להחליט מי צודק.
''מי צודק''
זה לא משהו שניתן להוכיח כרגע אז אין "מי צודק".
האסכולה המדעית שטוענת שההתחממות היא פיקציה
מורכבת ממיעוט מבוטל מספרית של מדענים, שממומנים בדרך כלל על ידי חברות האנרגיה הגדולות. כלומר על ידי המזהמים הגדולים, שיש להם אינטרס ברור שאנשים יגידו "לא ברור מי צודק", "לא בטוח שיש בכלל התחממות כתוצאה ממעשי האדם".
עצוב שזה עובד להם.
דווקא ידוע שנאס''א מגזימים בתיאורים שלהם על החור באוזון
ועל התחממות גלובאלית בשביל לקבל תקציבים עצומים, כלומר עד אסון קולומביה, מאז נאס"א עסוקים בלהתחבא…
איך בדיוק הם ישיגו מזה תקציבים?
אף אחד לא מניח שמעבורות חלל מסוגלות לסגור את החור באוזון.
ואגב, "ידוע" זה עניין בעייתי. אם זה היה ידוע, היו מפטרים שם את כולם.
נניח שזה נכון. עדיין יש הבדל של יום ולילה בין להדגיש - ואפילו
להגזים בתיאור של – סכנה מסויימת, ובין להמציא משהו יש מאין.
למשל, יש בישראל חוקרים מסוימים בתחום האסטרטגיה (המפורסם ביניהם הוא ד"ר ראובן פדהצור), שמאשימים את הממסד הצבאי בישראל בהצגת האיום האיראני בצורה קיצונית. אבל גם פדהצור לא טוען שאין איום כזה – רק שמגזימים באופן שבו רואים אותו.
יש גם חובבי קונספירציות כאלה מהצד השני של המפה הפוליטית.
אני נתקלתי במאמר של מישהו שקורה לעצמו מדען שעוסק בחקר האיידס והוא טוען שהמחלה לא נגרמת על ידי וירוס HIV אלא על ידי משהו אחר וקנוניה משותפת של הרבה מדענים מונעת משאר האנושות לדעת את האמת. למתעניינים:
http://www.virusmyth.net/aids/data/drinhibit.htm
אה, שמעתי על זה משהו פעם.
הם טוענים בערך שהאיידס לא קיים, אלא יש מחלה אחרת, שהתסמינים שלה זהים לאלה של איידס, וגם לה קוראים איידס.
אה, שמעתי על זה משהו פעם.
זה מצחיק ,
יש כזו הבחנה בלוגיקה :
שייקספיר לא באמת כתב את המחזות המיוחסים לו, זה היה
אנגלי אחר , שחי באותה תקופה וגם לו קראו שייקספיר.
מה שמעניין זה שיש שתי אסכולות התייחסות, ואחת מהן טוענת שטענה כזו היא אכן בעלת תוקף ומשמעות כי יש שושלת של העברת שמות או משהו בסגנון , אני לא בקיא בלוגיקה ,ולכן אני לא ממש מכיר את הטענה , אבל אם מישהו יכול להסביר איך טענה כזו יכולה להיות בעלת תוקף אני ממש ממש אשמח לשמוע.
ההבדל הוא הוירוס
יש אסכולה שטוענת כי היה אבחון מוטעה שנגיף ה-HIV גורם למוות, בגלל זה לכל חולי HIV נתנו את קוקטייל התרופות, ובסופו של הקוקטייל עצמו הוא זה שיצר את התסמינים של האיידס כפי שאנחנו מכירים אותם היום.
יש חור שחור גדול מאוד בתיאוריה הזו.
אפריקה.
נהדר.
אפשר לחזור לימי האהבה החופשית, וכשנתחיל להרגיש קצת…לא טוב, אולי, נדע שזה פשוט שבגלל שהידע שאיידס לא מדבק גרם לנו לכזו התעלות נפש, שהתחלנו לאכול לא נכון, מה שגרם לנו לפתח איידס.
דרך אגב, למי שמסוגל לקרוא הכל, הטיעון האהוב עלי:
ברגע שהמדען ההוא לא קיבל את פני כקרוב משפחה אבוד, ידעתי שמשהו לא בסדר, והוא מסתיר משהו.
חייבים להעריך גאונות ויכולת הבחנה כאלו.
אני מציעה תיאוריה חלופית (שפיתחתי בעצמי, מזמן, למרות שמאז שמעתי אותה גם בעוד מקומות):
איידס זה לא וירוס, זו מערכת חיסון. הסוכן סמית אמר את זה:
אה, ולגבי הטיעון הלוגי:
אתה יכול לתת את השם "שייקספיר" לכל דבר שהוא, אבל רק כשהוא מייצג את מי שכתב את המלט, הטיעון "שייקספיר כתב את המלט" תקף.
נהדר.
רק חשבתי לי שאולי איידס זה קונספירציה של חברות – יצרניות קונדומים, כמה מדענים שנהנים לקבל מענקים לחקר ההמחלה וממשלות בעולם שחשבו שככה הם יוכלו להילחם במהפכת המין שהתחילה במאה ה-20. אחרי הכל מה יכול להיות יותר טוב כאזהרה מפני מין חופשי ממחלה מדבקת וחשוכת מרפא שבחלק גדול מהמקרים עוברת דרך מין.
הערה קטנה ומשעשעת (בשבילי לפחות)- עד לא מזמן עסקתי במחקר של תרופה נגד איידס ובחיפוש של רפרנסים לכתיבת עבודת מאסטר, נתקלתי במאמר הזה וממש שקלתי להכניסו לעבודה, אך בסוף ויתרתי על רעיון.
יש רפרנסים גם לעבודות מאסטר?!
ואני חשבתי שרפרנס לפרויקט זה מוגזם…
חייזרים חורשי רע.
הלאה עם "סיינס", "הפלישה ממאדים" והכובשים הספרדים!
התרחשויות ביזאריות בלתי מוסברות
זה יכול להיות גם הכללה של חצי מהדברים ברשימה.
בכל מקרה, זה תמיד הכי מפחיד, במיוחד אם מראים את זה כמו שצריך.
"סקאלי, למה השמש זורחת במערב היום?"
התרחשויות ביזאריות בלתי מוסברות.
כמו שאמרו לפני, זה כולל חצי מהרשימה וחוץ מזה, הדברים הבאמת מאוד בסיסיים כשהם קצת יותר שונים יכולים אותי אישית להפחיד נורא.
לדוגמא, לפני שבועיים אור סו יצאתי מהמיטה באחת וחצי בלילה ללייט-נייט-סנאק (אני לא נוהג לעשות את זה באופן קבוע, באמת הייתי ממש ממש רעב ולא כלכך עייף) ולרגע אחד כשהסתכלתי על התקרה של הסלון הייתי משוכנע שיוצאת ממה עוד בליטה של קיר כלפי מטה, ואני מאוד, *מאוד* פחדתי.
לבד מזאת, זומבים זה לא מפחיד, זה סתם מגעיל. כאילו, אפילו אם הם רודפים אחריך ברחוב זה "אוו, אני אצטרך ללכת קצת יותר מהר כדי להימלט!".
התרחשויות ביזאריות בלתי מוסברות
זה לא אף אחת מהאפשרויות האחרות, כי אז זה מוסבר. התרחשויות ביזאריות בלתי מוסברות הן מה שקורה כל עוד אתה לא יודע מה קורה, או שלא מוסבר בכלל (כמו סרטים של לינץ' – דברים מפחידים קורים, אבל אם מה שגרם להם הם יישויות שטניות, חייזרים או רוחות רפאים, זה לגמרי הניחוש שלך).
התרחשויות ביזאריות בלתי מוסברות
כן, אבל זה לא טבעי. אז זה לא מוסבר, בערך. אני חושב. דוהההההה…. *ארשת של טימטום עמוק*
אני מניחה שלא ראית ''שחר המתים''
ובקשר אליי – אין ספק שרוחות רפאים. לא משנה עד כמה הסרט דבילי, מכניסים רוח או שתיים ואני מייד משקשקת כהוגן. אפילו בגוטיקה!
רוחות, על כל הצורות שלהן, אם זה ב"ילדים של אף אחד" (המצוין), או ב"הצלצול" (היא רוח גם אם היא ילדה קריפית!), ואפילו פרדי קרוגר (ראיתי רק את הראשון, וזה הספיק לי בהחלט. וכן, אני יודעת שהראשון הוא בכלל קומדיה).
ואני בכלל לא מאמינה ברוחות. (כן, בטח)
אני מניחה שלא ראית ''שחר המתים''
רק תזכירי לי באיזה קטע הגעת למסקנה שהסרט הראשון של פרדי קרוגר הוא קומדיה?
כי אני לא ראיתי את זה. גם אני ראיתי רק את הראשון וזה בהחלט הספיק לי.
מגרש השדים
זה גם ילדות קריפיות, גם ישויות שטניות וגם התרחשויות ביזאריות בלתי מוסברות.
אז למה להצביע?
לסצינות שיותר הפחידו אותך בסרט.
אם, למשל, בסצינות שלא ברור מה הגורם להן שקשקת מפחד, הרבה יותר מאלו בהן היו ישויות שטניות או בהן הופיעה הילדה הקריפית – זו ההצבעה בשבילך. ואם לא – אז הפוך.
גם סרטי אימה אחרים יכולים לעזור – אם, לדוגמה, סרטים אחרים על ילדות קריפיות לא מפחידים אותך, אין טעם להצביע לאפשרות זו.
מגרש השדים
זה בעיקר יישויות שטניות, אני חושב. ילדה שהופכת ליצור מעוות ומכוער שמשפריץ מרק אפונה כבר לא נכנסת להגדרת "ילדה קריפית", לדעתי.
הסגנון של ילדות קריפיות זה יותר, ככה, פשוט לעמוד שם.
התרחשויות ביזאריות בלתי מוסברות,
כי הזיכרון של "אחי איפה האוטו שלי" עדיין רודף אותי בלילות.
בנתיים הקרב הוא בין ההתרחשויות הביזאריות לבין הילדות הקריפיות… ואני שואל:
האם אפשר להצביע ל"אחר – ילדות ביזאריות והתרחשויות קריפיות"?
אני שונא זומבים!!!
זה בטח טראומת ילדות או משו כזה אבל זומבים מפחידים כמו אני לא יודע מה.
מעיין גופות רקובות מהלכות שעושות אהההה אהההה אהההה
ותמיד הם מצליחים לתפוס את הקורבנות שלהם לא משנה מה.
אני שונא זומבים!!!
אלא אם הקורבן זאת אליס מ"אויב שבפנים" ואז היא קורעת לכל זומבי שנקלע לדרכה את הצורה
דברים לא מוסברים
בשבילי, ככל שמשהו הוא זר יותר, הוא מפחיד יותר. סרטי אימה על רוצחים מטורפים הם ה"רגילים" ביותר ולכן הכי פחות מפחידים. סרטים על רוחות, שדים וחייזרים אמורים להיות יותר מפחידים, אבל הרעיון הזה כבר כלכך מוצה שגם זה רגיל למדי בקולנוע.
) החלק הכי פחות לא-מפחיד ביותר היה, לדעתי, עיוות הפנים בטלוויזיה. (סוף 
). זו גם הסיבה שסרטי אימה לא מפחידים אותי (הם כולם מתעקשים להסביר הכל, לעזאזל).
הדברים היחידים שמפחידים אותי הם אלה שלא מוסברים. זו הסיבה שב"צלצול" (
אני זוכר שהיה לי בילדותי סיוט שחוזר על עצמו – המחוגים של שעון הקיר בחדר שלי יוצאים מהשעון וזזים על הקירות בכאוטיות.
זה הטריף אותי.
דברים לא מוסברים- שמשהו יתרגם לי את המשפט הזה
החלק הכי פחות לא-מפחיד ביותר (??)
המילה ''ביותר'' מיותרת
הכוונה היתה, אני חושב, החלק הכי פחות לא-מפחיד.
אין ספק שזו לא היתה דוגמה רעה לחוסר היעילות של ההמנעות משימוש בשלילות כפולות (וזה, כמובן, נאמר בציניות).
בתהייה –
דמיאן הקטן, האנטיכריסט השובב, נכנס לקטגוריה של ישות שטנית, כמובן, אבל הוא גם (עד כמה שזכור לי) ילד קטן וקריפי. או שבעצם הוא היה מתוק מדי עם האופניים שלו מכדי להכלל בין החבר'ה הקריפיים?
מה גם שהוא בכלל ילד ולא ילדה…אבל בכלזאת 666
אגב, זה נחשב ספוילר לסרט ההוא בכיכובו, שבשמו אני לא מצליחה להיזכר?
'אות משמים'
(ואני לא יודע אם זה ספוילר, כי לא ראיתי אותו).
'אות משמים'
תודה, ולא נראה לי שהפסדת הרבה. ראיתי אותו לפני כ-15 שנים, ורק הדמות של הילד וכתובת הקעקע נשארה בזכרוני. אפילו נהגנו לבדוק את העורפים של ילדים אחרים בתקווה לגלות את המספרים. עד כה לא נמצאו בני שטן.
בחרתי זומבים
בגלל שאני פרנואיד בדברים האלה
וכל דבר שיכול לגרום לחברים שלך להתקיף אותך בלי הסבר מפחיד אותי… (גם ערפדים וחייזרים חוטפי גופות, אבל לא הייתה אופציה)
בנוסף, גם הקטע הזה של ההמונים שמקיפים אותך מכל הצדדים עד שאין לך לאן לברוח, לא חשוב כמה הם איטיים, מפחיד לי את התחת.
ועדיין "EVIL DEAD RULZZZ"!
התרחשויות ביזאריות בלתי מוסברות, בקלות
כי דברים שאתה לא רואה הרבה, הרבה יותר מפחידים מדברים שאתה כן רואה. הדמיון שלך תמיד הרבה יותר מפחיד מהדמיון של אחרים.
קשה
מאז הילדות אני לא מצליח לפחד מסרטים. מתח קל כן, אבל פחד? מממ… לא. כנראה יותר מידי פרדי קרוגר בילדות או משהו כזה.
קשה
אממ… פרדי קרוגר תמיד הפחיד אותי, קשה להסביר למה, אולי בגלל איך שתיארו לי את כל הרציחות שלו. יותר מדי דם-זה דבר שמפחיד אותי. לא משנה מה.
אבל בכל זאת לא בחרתי ברוצחים עם מכשיר חד, אלה בהתרחשיות ביזאריות בילתי מוסברות.
הא! גם זה קשה להסביר! אבל דברים שקשה להסביר פשוט מפחידים לאללה.
ההקצנה בסרטים של פרדי
במיוחד בסרט השלישי והמשעשע (בבית משוגעים) גרמו לי לצפות בסרטים שלו בצורה מאוד מפוכחת, לא התייחסתי למזרקות הדם בצורה רצינית, אלא יותר כמופע גרוטסקה שיצא מכלל שליטה. וזה בגיל 7. הסרטים שלו גם לא גרמו לי לסיוטים בלילה, כנראה מאותה סיבה.
ילדות קטנות וקריפיות
שמופיעות ונעלמות ללא שום הסבר.
"הניצוץ", "פולטרגייסט", "עליסה בארץ הפלאות" (גרסת האנימציה של שוונמאייר), והחיוך של וונסדיי אדאמס.
עובד גם עם ילדים קטנים וקריפיים:
"הניצוץ", "הטינה", והיילי ג'ואל אוסמנט.
אני כבר לא זוכרת בדיוק מה היתה השאלה, אבל במציאות התרחשויות לא מוסברות מפחידות אותי (באמת יש המון סיפורים שמתקשרים לחוסר היכולת להירדם בלילה. רוחות הרפאים שיש לי בגג הם עדות לכך). בסרטים הכל בד"כ מוסבר עד סוף הסרט (חוץ מהסרטים של לינץ' – שראיתי רק רבע מאחד מהם, מה שהיה מספיק כדי להפחיד אותי מאוד, אבל לא מספיק כדי לבחור בו בסקר).
הכי מפחיד זה ליצנים.
הכי מפחיד זה ליצנים. (כה''ב)
אמנם לא מפחיד ברמה שעולה על התרחשויות ביזאריות בילתי מוסברות, אבל ליצנים זה אחרי זה.
הכי מפחיד זה ליצנים. (כה''ב)
אחחח הפלאשבאק של IT…
הכי מפחיד זה ליצנים. (כה''ב)
IT לא ראיתי. אחרי כל התיאורים של חברה שלי שראתה את הסרט, וחוסר החיבה שלי לליצנים, אני מעדיפה להימנע.
אבל יש משהו בפנים הצבועות ובחיוך המזוייף, ואם הליצן הזה רוצח אז בכלל, עוד לילה ללא שינה יהיה בידיוק מתאים.
הכי מפחיד זה ליצנים. (כה''ב)
למה לא לראות IT? חבל… סרט נחמד.
לפחות לקרוא את הספר (כשאני חושב על זה, עדיף באמת לקרוא את הספר).
הכי מפחיד זה ליצנים. (כה''ב)
לא. כי אז זה משאיר מקום לדימיון.
it זה הסרט הכי מפחיד שראיתי בחיים שלי!
יש לי פחד מליצנים
שהופכיםן בסוף לעכבישים. סוף 
. ראיתי את הסרט כי אח שלי הביא לי אותו בטענה שזה שאף סרט מפחיד לא מפחיד אותי זה לא אומר ש"זה" לא יפחיד אותי……אני לא ישנתי אחרי זה 3 לילות- תמיד חלמתי שהליצן בא ו7מנסה להרוד אותי!
תמיד פחדתי מליצנים: הם מרושעים, צבועים ולא אנושיים. IT היה בישבילי משו כמו הוכחה לתאוריה שלי שבא ליצנים באצם רק רוצים להרוג ילדים קטנים למטרותיהם הזדוניות.
עוד!1ספוילר!הקטע ב IT זה שכל מי שמאמין יכול למות. הילדים הקטנים מאמינים ולכן הם מתים. אני נחשבת למי שמאמין בכל הבולשיט הזה ולכן חלמתי בלילה שהליצן יוצא לי מהברז במקלחת ומנסה להרוג אותי.סוף
2.
אם יש סרט שבאמת השפיע עלי זה IT.
אני בחרתי באפשרות האחרונה-דברים שבתת-מודע או משהו כזה כהשראה מהסרט.
נ.ב
אני ממליצה בחום לא לראות את IT
ספויילר ל-IT
לא ראיתי את It, אבל מה שאת מתארת נשמע מזעזע.
אני יכולה לדמיין את הילד שראה את הסרט שוכב במיטה ומנסה בכל כוחו לא להאמין בליצנים רצחניים. כל כך משתדל לא להאמין. ורגע אחד הוא מצליח ומרגיש בטוח, ורגע אחרי זה פתאום חודר לו ספק קל והוא בטוח שדווקא בגלל הספק הזה הליצן עכשיו הולך לבוא ולהתקיף אותו. אני יכולה לראות ילד מבלה לילה שלם בחרדות כאלה, הרבה הרבה זמן אחרי שהפרטים של הסרט כבר נשכחו ממנו.
זה בהחלט נופל תחת ההגדרה "מעמקי הנפש האנושית". סטיבן קינג המניאק כנראה ממש אוהב להתעלל באנשים. והוא מכיר אנשים כל כך טוב שעם המניפולציה הלכאורה כל כך פשוטה הזו הוא יכול להרוס לילה אחרי לילה של אנשים רגישים וספקנים.
סטיבן קינג מפחיד אותי.
למה ''כנראה''?
ספויילר ל-IT
אני לא יודע בקשר לסרט, אך כל מי שאני מכיר (כולל אותי), שקרא את הספר "זה" ולא משנה באיזה גיל, סבל תקופה מסויימת מנדודי שינה ואחר-כך מסיוטים על ליצנים ועכבישים
נדודי שינה וסיוטים? קטן עלי.
הספר הזה עשה לי תסמונת הלם פוסט-טראומטי. זה לא רק הדבר הכי מפחיד ש*קראתי*, אלא אחד הדברים הכי מפחידים ש*חוויתי* אי פעם. (ובכל זאת הוא עורר מחשבה/רגשות/השראה ולפיכך היה שווה קריאה, בניגוד ל"מיזרי" למשל, שהיה קשה רגשית באותה מידה אבל לא נתן לי כלום בתמורה.)
נדודי שינה וסיוטים? קטן עלי.
את ממש מסכנה ובלי גרם של ציניות. זה היה ספר שני או שלישי של קינג שקראתי ואחריו נפתחה מסכת ארוכה של ספריו שקראתי וניסיתי למצוא משהו דומה(יש שיקראו לי מזוכיסט ולא יהיו רחוקים מהאמת) והיחיד שהתקרב במקצת לתחושות שעורר "זה" היה "בית שחור" אך אותו צריך לקרוא בהקשר עם עוד לפחות 6 ספרים נוספים של קינג כדי להבין את כל האיזכורים בספר.
IT הוא אולי לא הספר הכי טוב שקראתי בחיים. אבל הוא השאיר עלי אימפקט כפי שאף יצירה אחרת לא עשתה.
אוהו.
שבועות אחרי שקראתי את הספר לא יכולתי להכנס לשירותים אם הייתי לבד בקומה. גם באור יום. מאוד הייתי רוצה לקרא אותו שוב, אבל אני לא חושבת שאני יכולה לעשות את זה לעצמי.
זהזהזהזהזהזה
מוזר, קראתי לא מזמן את הספר. מצוין, מדהים, ועוד. אבל זה לא הפחיד אותי. אפילו לא קצת. תמיד הייתי בטוח שזה מהספרים הפחות מפחידים של קינג(ניחשתי, לא קראתי את השאר שלו).
אם כבר ליצנים
אז הגרסה המשופרת והיותר מפחידה שלהם היא בובות פיתום.
*זה* (בובות פיתום, לא It) הדבר הכי מפחיד.
הכי מפחיד זה ליצנים רצחניים עם סכינים.
תת סעיף של זה, כמובן, זה למצוא פתאום המון חטיפי שוקולד איכותיים זרוקים על הרצפה במבנה "עקוב אחרי אל עבר הליצן הרצחני (ואולי אף נאצי, אך ייתכן שזיכרוני מטעני) עם הסכין"…
מממ... שוקולד
ועדיף שהסכין תהיה קהה.
למה אנשים מפחדים מסכינים חדות? הקהות. הקהות מפחידות יותר. בעיקר אם הן גם חלודות.
וואלה, אף פעם לא חשבתי על זה.
הקטע שלהב חד נטול חלודה הוא הרבה יותר מבריק ומאיים. הסכנה נראית מיידית. סכין כהה וחלודה אולי תהיה כואבת יותר בסופו של דבר, אבל היא לא נראית מרשימה בכלל.
אוי, מאיפה זה?
אני כמעט זוכרת…
מריח כמו משפחת אדאמס
(ובאמת שהגיע הזמן לראותו שוב.)
'רובין הוד נסיך הגנבים', בכל מקרה.
Because it'll hurt more, לא?
ואכן. סרט חביב (במשקל נוצה).
שנינו צודקים, מסתבר
נסיך הגנבים?
לא גברים בגטקס?
אני פשוט לא מאמינה שאין
אופצייה של ליצנים.
אין יותר מפחיד מליצנים.
בחרתי בילדות קריפיות, ולאו דווקא בגלל הצלצול, דווקא ילדות לא מטונפות עם פני מלאך מפחידות אותי יותר אם יש להן את המבט הזה. נו המבט הזה. קצת כמו זאתי מקוראים לי סם.
אני פשוט לא מאמינה שאין
אני תומך בחוסר האמנה! איך אין- זה אחד הדברים המפחידים! אני נראה לי אלך על ילדות בסופו של דבר, אבל באמת מאכזב..
זאתי מקוראים לי סם -
דקוטה פנינג – עושה את תפקיד הילדה הקטנה הקריפית ב'משחקים נסתרים', ועושה אותו מצוין (מה שלא מציל את הסרט מלהיות מחורבן).
זאתי מקוראים לי סם -
ווואהההה! דקוטה!
כן. ילדות קטנות זה הדבר הכי מפחיד בעולם. I should know – יש לי שלוש אחיות קטנות ממני בבית.
וואההההה! שלוש!
הורים שקוראים לילדים שלהם על שם מדינה- זה מפחיד!
יש גם גרסה מגאלומנית יותר
כבר שמעתי על כמה וכמה בארצנו שנקרא שמן "אסיה"…
למשל אסיה ארג'נטו מ'XXX'.
טוב, אז היא לא בארצנו.
או אסיה קררה
אני בטוח שגם לה יש איזה XXX בפילמוגרפיה…
אסיה, שהדבר הבולט בה ביותר הן כפות רגליה הקטנות
('המאהב', של א. ב. יהושע)
לפני כמה זמן ניסיתי לשלוח ליצן שמח וחמוד למישהו בפורים
אז תנסו לחפש "Clown" בגוגל-תמונות. אלוהים ישמור! ליצנים הפכו רשמית ממשהו מצחיק למשהו קריפי לגמרי.
אני פשוט לא מאמינה שאין
אני חושבת שכל דבר שבאופן בסיסי נחשב תמים וילדותי, מספיק שיעשו בו שינוי ממש ממש קל, כמו לשים אותו במקום חשוך או לתקוע לו גרזן בראש, [נו, שינויים קלים] יהפוך אותו למפחיד.כי זה משנה את התפישה שלך לאותו הדבר.
ראיתם לפני כמה חודשים
את התערוכה של הבובות המעוותות?
איך קראו לזה? משהו כמו "הדבר הנורא שקרה לבובה זהבה". זו הייתה תערוכה שאיגדה ביחד פחות או יותר את כל היצירות שאי פעם נעשו בארץ שבהם מתעללים בבובות בצורה כלשהי. סיכום, סכינים, בובות תינוק בתוך קבל, בובת ליצן שלועסת סכיני גילוח…. הכל….
וזה היה מחריד. אבל אי אפשר היה להוריד מזה את העיניים.
ובאותו סגנון -
http://www.beinart.com.au/page/page/544347.htm
אוי, אלוהים.
זה מזכיר לי את הסצנה מצעצוע של סיפור, כשכל הצעצועים שעברו התעללות יוצאים מתחת למיטה.
ובאותו סגנון -
חה. זה מזכיר לי את הבית של חברה של אבא שלי. [עזבו. ילדות מוזרה.]
איפה האגודה למען הבובה כשצריך אותה?
בנתחים, במקפיא, בדירה קטנה בגבעת אולגה.
אם אפשר כתובת יותר מדוייקת...
אם אפשר כתובת יותר מדוייקת...
מה זה יעזור לך? הג'ינג'י עם המפתח לא בסביבה. הוא כנראה נסע לחיפה, הוא אמור להיות שם בארבע.
ובכלל, אם את רוצה יחס אישי, תגיעי אלינו לסניף הראשי. אבל חכי קצת, אני צריך לגמור להשחיז את הקופיץ.
קופיץ?! קופיץ?!
מה אתה חושב שאני, בדיוק?! אני תמורת פחות ממסור חשמלי לא זזה.
איפה הימים הטובים,
כשאנשים היו זוחלים זחילה אינדיאנית 30 ק"מ בשלג עמוק בשביל פצירה חלודה עם שפיץ שבור. קיפוד טורח להשחיז את הלהב ולך עוד יש דרישות.
קודם כל, אני שמרן, ומורד באקדמיא ללשון.
אם כבר, אשתמש במשור ולא במסור.
אבל אומנים אמיתיים עובדים עם כלים איכותיים. המיכון הורס את היצירתיות.
אז לפחות תשקיע
איזמל, משהו, אני רוצה לדעת שאם אני אטרח להגיע עד שם, אני אקבל זמן ומאמץ, לא סתם רצח פשטני.
מה דעתך על מיזם אומנות קונספטואלית?
שני קיסמים לניקוי אוזניים, וזאת ההצעה האחרונה שלי.
הממ.
תן לי לחשוב על זה, לקבל הצעות אחרות… הרבה אנשים חושקים במותי, אתה יודע.
הו, היהירות.
חטא שעונשו… את יודעת מה העונש.
תפקיד סגן שר.
אם תהיי כל כך בררנית, תפסידי את זה לגמרי
ותאלצי להמשיך לחיות!
אני אשרוד
?
אני פשוט לא מאמינה שאין
נכון, למשל אחד הקטעים המפחידים בחוש השישי זה- שהוא נכנס לחדר של הילדה (לקראת הסוף)
הכי מפחיד זה כשקיפוד מסכים איתך.
להפך.
תשאיר רק את המילה ''קיפוד'' במשפט הזה
וזה יספיק לי לסיוטים לשבועיים.
אם כבר מדברים על דברים מזוויעים שעושים לי רע- יהיה את "הפלישה ממאדים" ב-30.4 בערוץ Yes2. אל דאגה- הפלייר לנתק את הכבל כבר מוכן.
מה? באמת?
זה סרט מצויין! וואי כמה זמן לא ראיתי אותו- אחלה סרט.
?
אפשר בבקשה הסבר לדבריך?
זה המקביל באנגלית ל"אל תזרע לי מלח על הפצעים".
וואלה?
אני יודע מה זה אומר, התכוונתי למה הייתה הכוונה שלך..
אני פשוט ממש שונאת את הסרט הזה
יש לי ממנו טראומת ילדות. ניסיתי אתמול להסתכל על תמונה של חייזר מהסרט. אח שלי אומר שהוא מעולם לא ראה מישהו רץ כל כך מהר.
למה? זה כזה סרט ענק!
החייזרים היותר מגניבים בקולנוע..
אמרתי D'ONT rub it in
אל תהיה אכזרי.
אז בואי ואסביר לך דבר מה
ארגונזו (?) לא הבין אותך מפני שהביטוי שלך לא נאמר בהקשר הנכון. את מבינה, לביטויים יש קטע כזה שהם חייבים לבוא בהקשר הנכון, אחרת הם בעייתיים.
עכשיו, don't rub it in זה בדרך כלל "גם אני רוצה ולא יכולה מסיבה כזו ואחרת, אז אל תזכיר לי שאתה יכול", בעוד שאת לא רוצה וכן יכולה, ולכן הביטוי לא ממש שייך כאן.
למשל, אם יש מפגש ומישהו רוצה לבוא אבל מנוע מסיבות טכניות, הוא יגיד לאנשים שמדברים על כמה היה כיף "דונט ראב איט אין". אבל אם הוא סולד מהמפגש ובכלל לא רצה לבוא, אז הוא לא יגיד את זה, כי מה אכפת לו שאחרים נהנים, ואיך זה מלח ועל איזה פצעים בדיוק?
שאני אבין..
יש בעיות עם השם?
חלילה.
זה היה לוודא שאייתתי אותו נכון, ולא עשיתי איזו שגיאה מצמררת.
זה בדיוק, שהייתי מתה לראות את הסרט הזה
הבעיה היא שאני כל כך מפחדת ממנו, שאני ייפחד להחליף ערוצים באותו ביום. שלא לדבר על זה שאם הם יעשו לסרט פרסומות לפני שהם משדרים אותו, אני בכלל לא אוכל לפתוח את הטלוויזיה במשך שבועיים, כי יס ידועים, חוץ מזה שלא רואים בגשם, בזה שהם גם תוקעים את הפרסומות שלהם גם בערוצים שלא קשורים ליס ישירות (כמו 22 למשל). כשהוא כתב "מה?! יו זה סרט כזה ענק!" קיבלתי את ההרגשה שהוא זורע לי מלח על הפצעים, כי אני בכלל לא מסוגלת לראות את הסרט המדובר בלי לגרום לעצמי צלקות נפשיות.
זו פארודיה די מטומטמת
זה בכלל לא מפחיד – ואומרת לך את זה בחורה שרק לשמוע שיש המשך ל"הטבעת" או לראות פרסומות לזה שהסרט עצמו נמצא בטלוויזיה שלה באון דימנד, גרם לה לסיוטים אינסופיים.
בקיצור, שבי לראות את זה. תעשי את זה בחברת מישהו שאת סומכת עליו. שמשרה עליך ביטחון.
אבל אם את מתבעסת כי זה מפגר משהו, אני לא לוקחת על זה אחריות, טוב?
זורה מלח על הפצעים. עם ה'
הביטוי הוא "זורה" מלח על הפצעים. לזרות מלשון לפזר.
(אני מעירה, כי ראיתי את זה כבר פעם שניה. כוונתי לשפר ולא ללעוג חס וחלילה).
ואני מצטרפת לאחרים, הסרט באמת אינו מפחיד. בפעם הראשונה שראיתי אותו נשפכתי מצחוק, וזה עוד *לפני* שראיתי את היום השלישי (מה ששיפר לדעתי את הצפיה שלי ביום השלישי מאוחר יותר, כי נזכרתי בבדיחות מ"הפלישה למאדים").
את פולכינאית.
סימפון אכן התכוונה לזריעת מלח על הפצעים. מדובר כמובן במנהג הפסטורלי של תחיבת גבישי מלח לתוך פצעים פתוחים, על מנת שישרישו בסביבה החמימה והמאוזנת אלקטרוליטית של הגוף, וכך יוכלו להתפתח לשיחי מלח מלאים. מכיוון שגבישי מלח צומחים רק על שיחי מלח, ושיחי מלח גדלים באופן אידיאלי רק בפצעים פתוחים, סוחרי מלח נהגו לזרוע מלח על הפצעים ובכל מצאו את פרנסתם. כיום, כשנמצאו שיטות מלאכותיות לזרוע מלח בעננים, הפכה זריעת המלח למנהג נשכח המשמש רק את אלו אשר רוצים לייצר השפעה מלוחה משמעותית על לשונו של הזרוע.
ניסו את זה פעם עם עגבניות, אבל החליטו שמדובר במנהג ברברי ואהומני.
זה אחד הדימויים הויזואליים המטרידים שנתקלתי בהם בעת האחרונה.
(העגבניות, כמובן)
איש רע לקח אותך.
ולמיקה ולכל מי שאמר שהסרט לא מפחיד- אני נוטה להסכים. הבעיה היא שראיתי אותו כשהייתי כל כך צעירה, בימים טובים של תמימות בהן לא ידעתי מהן ציניות, פארודיות וקיפוד. הסרט הותיר בי צלקת דיי עמוקה, ולכן אני מפחדת לראות אותו שוב.
בעצם, אם זכרוני אינו מטעני, זה לא היה ההרסנות של החיזרים שהפחידה אותי, אלה עצם איך שהם נראים, והרובים האלה שהופכים אנשים לשלדים. בתור ילדה כמובן לא הבנתי את הבדיחות, וכל שנותר הוא המראה הנורא של חדר מלא באנשים הופכים תוך שנייה לשלדים, וחייזרים נמוכים עם ראש ענק מצחקקים בעונג.
בררר… רק להיזכר בזה עושה לי רע.
ותודה על התיקון! אנצור לי להבא.
ייפיי, טיול!
מה מפחיד בפלישה למאדים
הסרט באמת מצחיק ופארודי ואין לו פוטנציאל רב להפחיד אלא באמת ילדים או אנשים שלא ראו הרבה סרטים.
, כמובן), הוא שבני האדם בו הוצגו ככל-כך תמימים ופראיירים. כל פעם שהחייזרים אומרים "זו הייתה אי הבנה", בני האדם שוב מוכנים לנסות לעשות איתם שלום. הסרט הזה מציג את הפראייריות בצורה כל כך משכנעת, שהרגשתי מאוחד מפגרת באותו רגע להיות בנאדם די שוחר שלום, בחיי האישיים וגם בדיעותי הפוליטיות.
כדאי לך לראות אותו שוב כדי להתמודד עם הטראומה, היה אומר פרויד. ואחרי כן תחזרי ותגידי לנו אם הוא צדק.
מה שהיה עוכר שלווה בסרט הזה (
ההימור שלי הוא שגם את, כילדה, איך שהוא קלטת את ה-Undertone הזה, וזה בעצם מה שגרם לסרט להיראות עבורך יותר מפחיד מסתם סרט על חייזרים ירוקים מתפוצצים. אבל זו סתם השערה
מבוכים ודרקונים, כן. 8-)
מעמקי הנפש, וגם ארועים ביזארים
מעמקי הנפש בעיקר בגלל שהניצוץ הפחיד אותי רצח, שכחתם להוסיף גם "מבוסס על סיפור אמיתי"
מעמקי הנפש אינדיד
למשל, הכשרון של מר ריפלי.
הסרט הזה טרד לי עמוקות את המנוחה.
לחשוב שיש אנשים כאלה… בררר!
נכון שזה פחות מפחיד "בו!" אבל לאורך זמן, זה הכי נשאר אתי.
למרות שנרשמה התלבטות רצינית בין זה לבין ישויות שטניות. מישהו פה ראה אי פעם את הסרט "רוצח התאומים"? נדמה לי שככה קראו לו, אבל אני הייתי בטוחה שאני עומדת לצפות בבתולות הים. הייתי בת 14 בערך, וזה היה אור יום מלא (אם כי, ראיתי את זה בסלון הקטן בתקופה שהוא היה צמוד לסלון הגדול, ולכן אפל משהו) ופחדתי כמו שלא פחדתי עד אז מעולם. כיביתי את זה באמצע. אה, וגם הפרק ההוא מתיקים באפלה על היצור שיכול להיכנס דרך חריצים כי הוא נורא גמיש גרם לי לסיוטי-על ולא עוזב אותי.
אבל מעמקי הנפש זה הכי נורא.
הרגע נזכרתי
שהיתה פעם גרסת אנשים (סוג ג', כנראה. קלטת וידאו מושכרת) ל"אצבעונית" שגרמה לי, לא פחות ולא יותר, לבכות ולצרוח מאימה כשהייתי קטנה. היה משהו עם הצפרדעים שחטפו אותה, ומשהו עם עכברושית שעשה לי את הטראומה של החיים. ברחתי מהחדר ולא הסכמתי לחזור עד שוידאתי ב-100% עם ההורים שלי שהעכברה כבר לא נמצאת על המסך.
הרגע נזכרתי
כשהייתי קטן (בן 5 אור סו) נהגתי לפחד מאמא של קישקשתא, כל פעם שהיא באה להתארח – מה שקרה רק איזה פעמיים שלוש למרבה המזל, הייתי מכבה את הטלויזיה, רץ בבכי לחדר, ולא מוכן שידליקו את הטלויזיה למשך יומיים, מפחד שהיא עוד שם.
לקשקשתא יש אמא?
לקשקשתא יש אמא?
כן! כאמור היא התארחה בתוכנית כמה פעמים. לא זוכר איך היא נראית… הדחקתי.
לקשקשתא יש אמא?
מצאתי תמונה…
להלן לינק:
http://www.tvclassic.net/programs/kishkashta/kishkashta.htm
אגב, יש אפשרות להעלות תמונות?
אתה צודק
מה זאת הבובה הזאת? הם יודעים שזאת אמורה להיות תכנית לילדים? היא נראית כאילו שוכנת בה רוח השטן!
אני רואה את קשקשתא, אבל איפה אמא?
תמונה שניה
במרכז. הקשקשתא מלכת המדבר בין שני הקשקשתא הרגילים.
''קשקשתא מלכת המדבר'' זה תיאור טוב
הם מצפים מאיתנו להאמין שזו באמת אמא שלו? הרי ברור לגמרי שזהו בדיוק אותו קקטוס בלבוש דראג.
ספויילר ל''מה פתאום'' בהודעה מעלי
זה ממש מפחיד. זכרתי חצי מהמילים של שיר הפתיחה.
מה הפחיד
אותך? זה שזכרת חצי או זה ששכחת את החצי השני?…
אני מניח שצסכימו איתי
דברים בלתי מוסברים בסצנת המוות שכוללת את הילדות הנ"ל.
תגידו לי מה הכי מתאים לי אם זה מה שמפחיד אותי:
הכי מפחיד זה כמו שהילדה רודפת אותך- רואים אותה לרגע ואז היא נעלמת- אף אחד לא יודע לאן… ופתאום היא מופיעה בחדר… הקורבן נמלט אבל פתאום הילדה הגיעה לשם- הוא בורח החוצה…..
שומע משהו מאחורי הגב (את החלק הזה לקרוא מאד לאט) הוא מסתובב ומגלה שזה כלום, מסתבב חזרה, ו…..
תגידו, איפה לשבץ את ''משחק ילדים''?
הבובה הזו הפחידה אותי כמו אני לא יודע מה כשהייתי בן 16.
צ'אקי!
חייזרים חורשי רע VS מפלצות רעבתניות
מה קרה לכם
הנוסע השמיני והטורף הרבה יותר מפחיד מאיזה קטינה קריפית
הכי מפחיד
זה שילוב של סטפן קינג וחתולים.
או כמו שנאמר, מעמקי הנפש הסטפן קינגית.
הנפש האנושית, ללא ספק
רוצחים עם מכשיר חד – אתה יכול עוד איכשהו לדמיין שאתה מגבר עליהם.
מפלצות, חייזרים ודברים ששכנעו אותך כל החיים שהם לא קיימים – די השתכנעתי שהם לא קיימים, למרות שאני מודה שאין בסיס אמיתי לתפיסה הזו.
ילדות קטנות וקריפיות – איך שהוא, אפילו סמארה שכנעה אותי שאם אני אחבק אותה ואתן לה מספיק אהבה, הכל יהיה בסדר.
נשארנו עם אנשים. ותחת אנשים אני כוללת פיגועים (מה יותר מפחיד מלחשוב שאתה חי ופתאום, בום, אתה לא), אנשים שמתעללים בשבויי מלחמה (ציפורניים במקרה הטוב, אצבעות במקרה הרע…) אנשים שמתעללים בילדים (ומה יותר מפחיד מלהיות ילד שההורים שלו מרביצים לו), אנשים שגונבים מקשישים ומזניחים אותם (תתארו לכם להיות קשישים חצי סניליים ולהיות תחת חסותו של מישהו שלא אכפת לו מכם, כשבעצם כל העולם רק מחכה שתמותו), אנשים שמקנאים (דרושה שותפה רווקה), אנשים עם פAטיש (מיזרי) אנשים עם פEטיש (שתיקת הכבשים), בני אדם הם נורא נורא נורא מפחידים.
אבל אתם יודעים מה באמת הכי מפחיד?
תאונות.
יש סרט אחד מהזמן האחרון שמראה את זה די בבירור. הלכתי עם הידיים על הצוואר שבוע אחרי כן….
לא ראית 'הצלצול 2', אני מניחה.
ולגבי ידיים על הצוואר – אני יודעת! 'פאנטום האופרה'!
אה! ואיך שחכנו את....
מחלות!
כבר מזמן לא היה סרט שפעת-קטלנית מוצלח באמת.
היה Cabin Fever.
לא היה בארץ אמנם, אבל היה.
והיו לא מעט סרטי זומבים.
קצת לא קשור, אבל
מישהו יודע משהו על הסרט "בן ערובה" של פלורנט אמיליו סירי בכיכובו של ברוס וויליס? קיבלתי כרטיסים בחצי חינם, ובכל זאת – שווה?
הוא הוזכר בדו''חקו הזה:
כתבה מספר 2615
אותי מפחידה המוזיקה של הקרקסים והקרוסלות האלה.
כמו שיש בבית האימה, ושם יש גם את הליצן המפחיד רצח.
אישית הדבר שהכי מפחיד אותי זה כרישים. הייתי מעדיף להתקל בליצן עם המוזיקה ולא בכריש! טוב, אני מניח שכולנו ככה.
אותי מפחידה המוזיקה של הקרקסים והקרוסלות האלה.
כרישים, רוצחים בדם קר, נמרים, ולוסירפטורים… מה ההבדל?
אגב, רעיון לסקר – מהי סצינת הפיצוץ הכי טובה לדעתך?
אני מזכיר את זה כי לא מזמן ראיתי שוב את סצינת הפיגוע במסעדה פריזאית בתחילת הסרט "the assignment" (נדמה לי ש"המשימה קרלוס" בעברית).
אחחחח היה פשוט נהדר. אפשר להכניס לשם גם את ההתחלה של swordfish, מועדון קרב ועוד רבים ו… חלקם טובים.
לא בדיוק ליצן, אבל...
הבובה של מגד-העתידות ב"ביג", עם הפה שנפתח ונסגר חליפות, חושף חלל שחור משחור, והמנגינה המסתורית שברקע, בקצה פארק השעשועים…
לי זה עשה צמרמורת בגב.
מעמקי הנפש האנושית.
רוב הסרטים שממש-ממש הפחידו אותי שייכים לקטגוריה הזו. בין השאר "שתיקת הכבשים", "פסגת הפחד", "ההיעלמות", "רצח מן העבר", ובמידה מסוימת גם "האחרים" ו"רקוויאם לחלום". נכון שחלק מהסרטים האלו יכולים ליפול גם לקטגוריות אחרות, אבל זה בהחלט מה שמשותף להן (ומפחיד אותי).
התרחשויות ביזאריות בלתי מוסברות בד"כ משעשעות אותי, ורוב שאר האופציות לא עושות לי הרבה. במקום השני, במרחק רב, מופיעות "ילדות קטנות וקריפיות" (אל תשאלו אותי למה).
דרך אגב, רעיון לסרט אימה: יצור שהורג צופי קולנוע. היצור מפעפע מהצלולויד, ומופיע תמיד לאחר מוטיב מוסיקלי מסוים. מה שיפה הוא, שמארגנים בבית הקולנוע מערכת טלוויזיה במעגל סגור, ובסוף, אחרי שהגיבורים הבריחו את היצור, מראים לצופים את עצמם מצולמים במצלמה של הסרט, ומשמיעים את המוטיב המוזיקלי הנ"ל… ואז מכבים את האור ומחכים ארבע שניות לפני הכותרות.
אתה מה זה נחמד.
מצד שני, רעיון ענק.
אני רושם זכויות יוצרים.
מעמקי הנפש האנושית.
לא יתפוס, שוורצנגר כבר עשה את הסרט הזה.
ב-Universal Studios שבפלורידה,
יש/היה מתקן של Terminator 2. כשמחכים בתור (הארוך למדי) להכנס למתקן, אז אפשר להסתכל על מסכי טלויזיה שמראים "פרסומות" של Cyberdyne Systems לכל מיני אמצעים טכנולוגיים שונים ונחמדים (נחמדים במובן של 'המערכת הלווינית החדשה תוכל לעזור לכם בניווט. אל דאגה, לאן שתלכו- Skynet צופה בכם').
בקיצור, בין הפרסומות יש גם Live feed של האנשים המחכים בתור, כאשר מדי פעם הוא מוחלף בקטע מוקלט שמראה שומרים תופסים אדם בעל כוונות זדוניות ש'אותר' בעזרת מצלמת אינפרא-אדום או X-ray. אני מתאר לעצמי שזה עשוי היה להיות יותר מבהיל, אלא שהאנשים בקטעים המוקלטים לובשים בגדים מאמצע שנות התשעים, וגם התספורות שלהם בהתאם. וואו, אני נשמע ממש… לא יודע, מטרוסקסואל? אני בדרך כלל לא ככה, אבל זה היה ברור בעיני שאלו סרטונים עתיקים.
מה שאני מנסה להגיד הוא שהרעיון שלך נשמע משעשע, ושגם אם יישמו אותו באופן כזה או אחר בכמה מקומות- עדיין הוא יכול לצאת מגניב.
מעמקי הנפש האנושית
נכון שילדות קטנות קריפיות נורא מפחידות אותי. אחרי הצלצול הראשון פחדתי ללכת לישון איזה יומיים, ואין לי כוונה לראות את השני.
גם רוחות רפאים יכולות להפחיד אותי אם עושים את זה כמו שצריך (החוש השישי).
אבל סרטים כמו שתיקת הכבשים, מיזרי ועוד גורמים לי לחשוד באנשים שסביבי.
אלה הסרטים שהכי משפיעים עלי, גם אם הם לא מונעים ממני שינה בלילה.
אז הסדר הוא:
1. מעמקי הנפש האנושית.
2. ילדות קטנות וקריפיות (גם ילדים כמובן).
3. רוחות רפאים.
אני מצטרפת לליצנים…
אחרי "זה" באמת שאי אפשר לישון טוב.
עוד אפשרות לא רעה
היא "אסונות טבע". לא חסרים סרטים מפחידים על מטאוריטים, סופות, רעידות אדמה ושאר גחמות של אמא טבע שמערערים את שלוותי.
אז בואי נלך צעד אחורה,
לשלב שלפני ערעור שלוותך. בעת הפקת הסרט, האם אותם אסונות טבע הוכנסו במטרה מוצהרת להפחיד את הצופים? לא. ולכן הם לא בסקר. זו גם הסיבה שאין פה ליצנים – כי אין הרבה סרטים שמכניסים ליצנים שאמורים מראש להפחיד.
(זו תגובה כללית, שאינה מיועדת להגיב דווקא על הטענה שלך)
רגע רגע רגע
אם אסונות הטבע לא משולבים בסרט במטרה להפחיד, אז לאיזה מטרה הם? יצירת גורם ההפחדה, שגורר אחריו גם את גורם המתח, הוא המוטיב העיקרי בסרטים על אסונות טבע.
'היום שאחרי מחר' נועד להפחיד?
כלומר, "אמאל'ה" וכאלה? לדעתי בסרטים כאלה קיים מקסימום מתח לשלום הגיבור (נגיד). אני לא חושב שהיתה כוונה לגרום למישהו לא לישון בלילה.
לאיזו מטרה האסונות משמשים? ליצור אתגר כדי שגיבורי הסרט יוכלו להתגבר עליו, ולגרום לקהל לעשות "וואו" מהפעלולים.
אתחיל בציטוט-
"ליצור אתגר כדי שגיבורי הסרט יוכלו להתגבר עליו, ולגרום לקהל לעשות "וואו" מהפעלולים.". המשפט הזה יכול להיות תמצות של כמה וכמה סוגי סרטי אימה שציינתם- סמארה ב"צלצול" היא לא אתגר שעל הגיבורה להתמודד איתו? ומה עם הפעלולים בסרטים על חייזרים ומפלצות ענק?
ולא חסרים אנשים שפחד מרעידות אדמה או פגיעת מטאוריט מדירה שינה מעיניהם.
גיבור/אתגר
ממצה לא רק את סרטי האימה שציינו, אלא גם את רובם הגדול של כל הסרטים שנוצרו אי פעם. כמעט לכל סרט יש גיבור ויש אתגר, וזה שבין הסרטים האלה יש גם סרטי אימה לא אומר שכל הסרטים הם סרטי אימה.
'היום שאחרי מחר' מוגדר בימד"ב כסרט בז'אנר פעולה/דרמה/מדע בידיוני/מותחן/הרפתקאות. "אימה" לא מוזכר, ובצדק. הוא פשוט לא סרט כזה. מי שיש לו פוביה ממים, יפחד בסרט – אבל לא זאת היתה הכוונה העיקרית.
השאלה בסקר היא לא ''הכי מפחיד זה סרטי /אימה/ על...''
אלה "הכי מפחיד זה סרטים על…" כך שזה לא גובל את האפשרויות לסרטי אימה בלבד.
גיבור/אתגר
לכל סרט עלילתי יש גיבור, מטרה ומכשולים בדרך אליה. בסרטי אימה המטרה לרוב היא לשרוד (ואולי גם לגלות מי הרוצח), והמכשולים מגוונים כשם שהז'אנר מגוון – יישויות שטניות, מעמקי הנפש, ילדות…וכו'.
''המטרה לשרוד והמכשולים מגוונים'' גם לא ייחודי לסרטי אימה
זה מתאר יופי גם, למשל, את סרטי "מת לחיות".
נכון, אבל
אני לא טוענת שיש ייחודיות במובן הזה לסרטי אימה, אלא להיפך – ציינתי את המבנה המשותף לכל הסרטים העלילתיים למיניהם.
גיבור עם מטרה שלא קל להשיג
זו ההגדרה הבסיסית של דרמה, עד כמה שאני יודעת.
גיבור עם מטרה שלא קל להשיג
וגם קומדיה, ואפילו סרטי מתח ופעולה, פילם נואר והיד נטויה. בעצם אולי חוץ מסרטים דוקומנטריים כל השאר בעלי מבנה דומה מאוד בסופו של דבר.
גם סרטים דוקומנטריים
רק ששם בוחנים את המהפכים הנפשיים שעובר הגיבור בזמן שקשה לו להשיג את המטרה שלו, במקום לבחון את איך שהוא בסופו של דבר משיג את המטרה שלו.
גם סרטים דוקומנטריים
או.קיי, מסכימה. אבל היופי האמיתי כאן הוא בכך שכל ז'אנר עוסק במכשולים שונים ובדרך התמודדות שונה איתם. וגם הדגש מושם על אלמנטים אחרים, כמו בניית המתח והאווירה בסרטי מתח ואימה, או מבט אל תוך נפש הגיבור בדרמה למשל.
גם סרטים דוקומנטריים
גם אני חושבת ככה. הבסיס העלילתי הוא דומה (בסרטים מסויימים. יש סרטים ששוברים את כל המוסכמות), וההבדלים בין הז'אנרים נובעים בעיקר מההתמקדות על השלבים השונים בנוסחה הזאת.
גם בסיפור של "מת לחיות" היו יכולים לבחור להתמקד על הפחד של ברוס וויליס מהאוייב שלו.
גם סרטים דוקומנטריים
מסכימה לגמרי. מה שכן – אני לא מצליחה להיזכר בסרט שממש שבר את מוסכמות העלילה, מבחינת גיבור-מכשולים-מטרה. אולי העריכה שונה, או שיש מספר גיבורים במקביל, אבל בדרך כלל הבסיס דומה. לכן בבקשה (בלי שמץ של ציניות) תזכירי לי.
זה מאוד מאוד נדיר
אולי "תיבה רוסית", שלא ראיתי?
"בארכה עולם מופלא" שגם לא ראיתי?
או אולי הסרט התיעודי הזה על החרקים, שגם לא ראיתי.
אפילו בסרטי טבע רואים איזה קנגורו שבורח מאריות ורוצה לשרוד את החורף. (כן, אני יודעת שאין אריות באוסטרליה, זו סתם הייתה דוגמא).
זה מאוד מאוד נדיר
הסרט על החרקים – "מיקרוקוסמוס"? ראיתי חלקים והשתעממתי למוות, כך שאין לי מושג. את השאר באמת שלא יצא לי לראות.
הדבר היחיד שראיתי ושאולי אפשר להכליל כאחד כזה הוא "הנבואה", שמורכב מאפיזודות קצרות של צילומים מרהיבים מחלקים שונים ואספקטים שונים בכדוה"א. אבל גם הסרט הזה (ללא דמויות, תסריט או טקסט, רק צילומים ומוסיקה) מציג תהליך ומנסה לבחון תופעה מסוימת, ואני בטוחה שאם חוקרים אותו לעומק אפשר למצוא גם בו מטרה ומעצור.
זה מאוד מאוד נדיר
טוב, יש לי אחד. "הנשף" של אטורה סקולה – כל הסרט הוא ללא מילים, רק מוזיקה. הסרט כולו הוא אפיזודות באולם ריקודים, תוך הצגה של תקופות שונות במאה ה-20. אותם שחקנים בתפקידים שונים בכל פעם. סרט נפלא אבל ללא עלילה ממשית ועקבית, ללא גיבורים, מעין סקירה של תרבות וחברה. ועדיין נהדר.
''מיקרוקוסמוס'' אאל''ט.
ככל שאני חושב על זה, לא יכול להיות סרט שבו לא יהיה גיבור- מכשולים – מטרה. המקסימום שניתן להגיע אליו הוא מישהו עם מטרה שלילית הרסנית, למשל "לעזוב את לאס וגאס" או "דרכים צדדיות".
אבל מה יכול להיות מעניין בסרט ללא גיבור, מכשולים או מטרה. סרט שבו נגיד קיים גיבור והכל הולך לו בחיים, יהיה קצת משעמם, בעיקר מכיוון שלא יקרה בו כלום (בהקשר הזה אגב, יש פרק של תיקים באפילה, על מישהו שתמיד מצליח בחיים, ובעקבות זה אנשים מתים סביבו. או משהו כזה. קונספט מעניין ואחד מהפרקים האהובים עלי בסידרה, למרות שלא ראיתי אפילו את חציים).
בקיצור, אין ממש אלטרנטיבה.
רפרנס לסיינפלד
אני חושבת שהיה פרק שעסק באיזון שבכול – כשהולך לאיליין, ג'ורג' חייב להיות בבוץ עמוק, ולהיפך. ג'רי לעומתם תמיד נשאר אותו דבר – הוא ייצג כביכול את שיווי המשקל הכללי של המצב.
אבל גם בסרטים
אני בטוח שאפשר למצוא דמויות שמהוות "איים של יציבות". קשה לי להאמין רק, שדמות ראשית הוא ליתר דיוק "ה"דמות הראשית, תהיה כזאת. ואני גם לא רואה את זה מתבצע.
אבל גם בסרטים
למה הכוונה "אי של יציבות"?
אני גם חושבת ככה
כל הסרטים שציינתי בתור חסרי גיבור, מכשולים ומטרה, הם כאלה שאני אשמע עליהם ואגיד "מה לעזאזל יכול להחזיק אותי ערה בסרט הזה".
בגלל זה זו ההגדרה הבסיסית של דרמה (ולא רק של ז'אנר דרמטי).
''מיקרוקוסמוס'' אאל''ט.
קצת לא מובנת לי ההגדרה של גיבור-מכשולים-מטרה. האם אתה מתכוון לסרט בו לגיבור הראשי יש בעיה והוא מנסה להתגבר עליה בדרך למטרה? כי אם כן, איפה התבנית הזו למשל ב'החשוד המיידי'? גם אם יש שם תבנית כזו היא לא ברורה עד סוף הסרט אז זה לא ממש נחשב.
אם אתה מתכוון שיש דמות בסרט ולה מטרה והיא ניצבת בפני מכשולים, אז אני מניח שזה נכון, אבל זה לא ממש חוכמה כי הדבר היחיד שלא יעמוד בקריטריון הוא סרט אינדי נוסח מה שהראו בפאמילי גאי (בחורה מטגנת פנקייק, ליצן, סוף).
אני חושב שבעיה פה נובעת מרוחב ההגדרה. אם ללכת לפי הכללים שלך אז גם בסרט שלא קורה בו כלום (נגיד עץ צומח לאורך כל הסרט) אפשר לומר:
גיבור – עץ
מכשולים – פגעי הטבע, ילדים מעצבנים שבאים לטפס.
מטרה – לגדול להיות עץ גדול.
הנקודה, ונדמה לי שאני מתחיל לאבד אותה, היא שזו הגדרה כוללנית מדי ועדיף לא להגיד כלום.
הגדרות - בכד או נגד
המטרה היא (אם בכלל) להגדיר מהו סרט עלילתי. וכן, כל סרט שיש בו גיבור – עץ – שיש לו מטרה – לצמוח גבוה – ומכשולים, יוגדר כסרט עלילתי. אין הכוונה לסרט מעניין, לכן ההגדרה תקפה. למרות שבאמת היה יוצא מהסיפור הזה משהו משעמם ביותר, ככל הנראה.
אבל זה הקטע
כל סרט אפשר להגדיר ככה אם ממש מתאמצים ותוך מאמץ מסוים (כנס, כנס לשם!) ולכן אפילו סרט על עץ עומד וצומח לו הוא סרט עלילתי!
מה זה סרט לא עלילתי?
אבל זה הקטע
כנראה זה סרט שאין בו עלילה. ניסיתי להביא כדוגמא סרט דוקומנטרי, אבל הוכיחו לי כי טעיתי. ואני חושבת שהסתבכתי קצת וגם לצערי:) יום העבודה שלי נגמר. ביי
הצופים שלך צריכים להיות מסוגלים
לזהות בסרט שלך את הגיבור, את העלילה ואת המכשולים.
אם תראה עץ עומד, אולי אתה תדע שמדובר בעץ שמתאמץ לגדול, אבל מי שצופה בסרט לא יוכל להגיד את זה.
אבל אני יכולה לדמיין במאי טוב מאוד מאוד של סרטי טבע, מדגים עץ צומח מול כל המכשולים, בתצורה שתיראה גם דרמטית, ויותר מכך – מרתקת, ושהצופים יוכלו לזהות את הגיבור, המטרה והמכשולים, ואפילו להגיד – "ואז הגיעה ציפור, והיא עמדה לאכול את הזרע, אבל רגע לפני שהיא הצליחה באה רוח גדולה וסחפה אותה! והזרע ניצל! והוא הפך לשתיל! ואז בא ילד אחד ורצה לקטוף אותו! שמתי את הידיים על העיניים כי לא יכלתי להסתכל".
לא ממש
אני לחלוטין יכולה לראות סרט שעושה מכל מה שתארת דרמה מעולה.
העניין הוא שאם אתה רוצה לעשות סרט על עץ, רצוי שבאמת תגדיר וגם תצליח להראות מה המטרה של העץ, מה האתגרים של העץ בגדילתו, מה המכשולים וכן הלאה. בגלל זה אפשר להגיד שיש "דרמה" גם בחלק מסרטי הטבע, אבל רק בטובים שבהם. גם סרטי טבע בלי דרמה יכולים להיות מרתקים, אבל אני חייבת להגיד שבסרטים עם הדרמה נדרש הרבה פחות מאמץ להישאר מרוכזים.
בעוונותי הרבים
חטאתי, ואני חוטא פה ושם בצפייה בנשיונל ג'יאוגרפיק. בעיקר כשאני מזפזפ בטלויזיה והאלטרנטיבה היחידה היא אודטה. אין ספק שלראות לוויתן מקפץ זה הרבה יותר מרשים (וכן, אני מודע לפוטנציאל לבדיחות שקיים כאן).
וכך, בכל סרט טבע שראיתי. אם המדובר על מסעם של הסלמון בקנדה, חייו של הנמר היתום באפריקה או המאבק בין האריות ב.. טוב, גם באפריקה. תמיד נשמרה אותה תבנית ברורה. גיבור- מכשולים – מטרה. (יצויין אגב, שבמרבית המקרים המטרה היתה באופן מפתיע – מזון).
אלפנט של ואן סאנט
אין ממש גיבורים, אין ממש מטרה, והמכשולים לא באים בדרך אל המטרה.
שנאמר
באנגלית
זה באמת נשמע הרבה יותר מלומד.
כל אחד מגיב אחרת...
את "היום שאחרי מחר" ראיתי בקולנוע עם אמא שלי וחברה שלה, ואותה חברה לא הצליחה לישון כל אותו לילה כי היו לה סיוטים על התחממות גלובלית ועידן קרח חדש. יש אנשים שזה יותר מפחיד אותם משרת שרוף שרודף אחרי אנשים בחלומות.
התחמממות גלובלית *ו*עידן קרח חדש? ביחד?
זה באמת מפחיד.
נו, דה...
לא ראית את הסרט?
ההתחממות הגלובלית גורמת להינמסות הקרחונים שגורמת לשיבושים בזרימת המים החמים באוקיינוסים שגורמים לעידן קרח חדש בכל חציו הצפוני של כדור הארץ.
וכל זה לוקח פחות מחודש!
ראיתי, ראיתי
אבל גם שם זה נשמע דבילי.
מעמקי הנפש האנושית
ילדות קטנות וקריפיות מסתובבות לי שנים בבית בטענה שהן חברות של אחותי הקטנה, ואני כבר די מחוסנת אליהן, וגם התרחשויות ביזאריות מופיעות בחיי בדרך קבע (יום ראשון? אבל… אתמול היה יום ראשון! קרשנדו מוזיקלי!). השטן לא ממש משחק תפקיד באתאיזם (אלא אם כן, כמובן, אני טועה, ואז – כמו שאמר רואן אטקינסון – אנחנו כבר ניפגש בהמשך הדרך)… וגם שאר הסעיפים לא ממש מדירים שינה מעיני.
אבל מעמקי הנפש האנושית, אותם סרטים מעטים שגורמים לי לחשוב על דברים קצת אחרת, ונשארים איתי לאורך ימים… זה מפחיד.
מעמקי הנפש האנושית
אם מחשיבים "סרטי מחשבה" מפחידים – אז "כוכב הקופים" (המקורי) היה ממש מפחיד. הוא היה טריגר לשיחות על החיים הקיום, על החלל ועל כל השאר הדברים שאנחנו לא ממש מבינים בהם. אבל אין לזה כל קשר לנפש האנושית.
וכולל גם כן
את אחד הטוויסטים היותר מבריקים בתולדות הקולנוע. שהוא גם טוויסט (בניגוד לכל מיני ישישות שוחות למיניהם) שמעולם לא שוחזר אאל"ט.
רענן את זכרוני
מה היה הטויסט?
ואם אפשר, שזה יהיה בלינק ולא בהודעה.
ספוילר ל''נקודת מגע''.
המשפט הראשון בסרט הוא "אני רוצה לספר לכם על היום שכמעט מתתי בו."
אם קיפוד יכול...
נו טוב, קיפוד לא ראה את התגובה של רד. אבל בכל מקרה מש"א.
קיפוד אכן לא ראה.
אבל גם קיפוד לא אוהב לספיילר, ולפיכך מנסה לספק מידע שיהיה מובן רק למי שכבר יודע על מה מדובר.
אוי. כתיבה על עצמך בגוף שלישי היא נוהג מחליא.
כן, אבל זה לא עזר.
הרי עכשיו אנשים שרוצים ספוילרים ישאלו למה הכוונה, ואז נחזור לנקודת המוצא.
הניסוח היה ''תזכיר לי'', לא?
או שזה כמו שאני מנסה להסביר ללקוחות שאני מדבר איתם שהצרפתית\גרמנית\רוסית שלי קצת חלודה?
אבל שוקו ביקש את הספוילר, לא נורטון.
ושוקו בינתיים לא הגיב, כך שלא ניתן לדעת אם הזכרת לו נשכחות או לא.
תגובה בהזמנה
נראה לי שנזכרתי. רוב תודות. אגב, לגבי הבקשה של רד, הרי בשביל זה יש שטיפת מח, לא?
די נו...
קיויתי שבסוף עוד יופיע הספוילר המתבקש ויזכיר גם לי.
דרוש ספוילר.
אני לא רואה דרך יפה יותר לאמר זאת... דודות עם עקמת(?!)
אני בכלליות לא מפחד מסרטי אימה… אבל אבי בהחלטה הורית מבריקה נתן לי בגיל 4 לראות את בית קברות לחיות… עברו כמעט 20 שנים מאז ואני עדיין לא יכול לראות את הסרט הזה… אבל מה, איפה משבצים אותו?!
ישות שטנית/זומבים
זה סוג של הכלאה בין השניים.
אז קולי הולך תיאורטית לשניהם
למה אני באתר ולא הולך לישון?!
שאלה
למה מפלצות ענקיות זה כל כך לא מפחיד? (רוזאן לדוגמא, רוב הזמן היא מצחיקה. על ג'ון גודמן אפילו לא צריך לדבר)
ואו! ירידות על אנשים שמנים! כמה מצחיק ומתוחכם!
היי היי היי
א) אני שמן. הם ענקים.
ב) אתה צודק, אני חוזר בי – תמחק את הסוגריים אבל תשאיר את השאלה.
אולי כי זה כל כך רחוק מהמציאות.
לכל אחד קרה פעם שבאיזה לילה חשוך הוא נתקל במשהו שנראה כמו יישות שטנית או רוח רפאים, או לפחות התרחשות ביזארית בלתי מוסברת. אבל אף אחד מאיתנו לא פגש אף פעם עכביש בגובה 32 מטר.
רואים שמזמן לא קפצת לביקור.
חלף ''תור הזהב'' של סרטי האימה
כנראה שהקהל של היום כבר לא מפחד מבובת גומי של נמלה/צב/שסק שיורה קרני ליזר מהפה ומחריבה טנקים על ימין ועל שמאל. כיום, הקהל בכלל מזדהה עם המפלצת כי היא מסמלת איזה מסר נגד זיהום האוקינוסים והתחממות גלובלית, או משהו כזה.
לא לדאוג, עוד מעט קינג קונג חוזר.
ואגב עוד משהו
נראה לי שאחת הסיבות בגללן מפלצות גדולות כבר לא מפחידות היא שהן פשוט מסורבלות מדי. רואים אותן מקילומטר, הן מקימות המון רעש כשהן זזות והמהירות הממוצעת של מפלצת כזו היא של טוסטוס בלי מנוע.
ב"גודזילה" המחודש ניסו כנראה לשבור את התבנית הזו. לקחו את המפלצת, אבל לא הציבו אותה באיזו עיירה שכוחת אל. היא משוטטת בין גורדי השחקים של ניו יורק, כביכול המקום היחיד בו יצור כל כך גדול יכול להעלם מהעין. ניצלו גם את השימוש באנימצית מחשב כדי להקנות לה מהירות גבוהה, בניגוד לבובות והאנשים בחליפות גומי שבקושי יכלו לזוז בלי ליפול על הצד.
חבל רק שלא השקיעו ככה גם בתסריט, היה יכול להיות נחמד.
תמיד פחדתי משסק
מעמקי הנפש...בהחלט מעמקי הנפש...
ואני אתן דוגמאות:
שתיקת הכבשים
פסגת הפחד
שבעה חטאים
דרקון אדום
והאחרון – האקטואלי והמעורר גועל שמעורב באימה משתקת – SAW
הבנתי שזה לא מגיע לקולנוע…אני כל כך פחדתי לאורך הסרט ולאחריו שקשה לי אפילו להמליץ עליו מבלי לחוש אשמה על כך שאולי מישהו יראה את הדבר המבעית הזה בגללי…
מעמקי הנפש...בהחלט מעמקי הנפש...
גם אני בחרתי באפשרות הזו של מעמקי הנפש. הרוע האנושי בהתגלמותו מפחיד אותי הרבה יותר מממפלצות ושדים למיניהם.
סרטים על היפנוזה ושטיפת מח או על שיגעון ומחלות נפש, מעבירים בי הכי הרבה אימה וחלחלה, משום תחושת חוסר השליטה המוחלטת ואיבוד האישיות.
לדוגמא, הסרט – distubing behavior שמתאר שטיפת מח של בני נוער בהחלט עורר בי פחד, למראה אנשים שמאבדים את אישיותם לחלוטין.
גם ב"ניצוץ" הסצנה שעוררה בי הכי הרבה צמרמורת, הייתה דווקא הכתיבה החוזרת ונשנית של ג'ק ניקולסון, שהעידה על מצבו הנפשי הרעוע.
מצבי מציאות אפשריים כמו התקפי טירוף בהם אדם רוצח את האהובים עליו או פועל על פי קולות משונים או נשלט בידי אנשים אחרים, אינם חסרי וודאות לחלוטין כמו זומבים ושדים, ולכן הם מצמררים הרבה יותר.
חייזרים!
בהתחשב בכך שהדבר היחיד שבאמת הפחיד אותי זה הבורג במסע בין כוכבים. חייזרים בכלליות לא מפחידים כל-כך, אבל גם לא שאר הדברים ברשימה, אבל הבורג מפחידים ><
קטע שהפחיד אותי במיוחד ב-First Contact
אני לא מעריץ/צופה אדוק של הסדרה, אבל דווקא את הסרט הנ"ל ראיתי בקולנוע, והוא שנטע בתוכי את הפחד הזה שהיה קיים למשך שלוש-ארבע שנים עד שהתבגרתי קצת (הייתי בן 8 ב96). והם לא הפחידו אותי כי הם רובוטיים ומסוכנים וכו', מה שהפחיד אותי זה כל העניין של להיות חלק מקולקטיב כלשהו, עדיין להיות בעל תודעה אבל בלי שליטה על הפעולות שלך, בלי רצונות וכן-הלאה (אין לי שום-מושג אם זה באמת מה שהולך אצלם, כי שוב, אני לא יודע כל-כך הרבה על זה).
קטע שהפחיד אותי במיוחד ב-First Contact
הממ כן, ממה שהבנתי אף-אחד לא יודע מאיפה הם באו, כלומר מאיפה המקור שלהם, אבל עקרונית הם מציעים לכל גזע שהם נתקלים בו שתי אפשרויות:
להטמע או להתנגד ומכאן שני המוטואים (שאני בטוח אעשה בהם שגיאות כתיב):
אני מניח שהם סוג כלשהו של גולם שקם על יוצרו.
ואני הייתי מגדיר אותם כחייזרים זומבים בעלי-בינה שבמקרה יכולים להיות גם הסמל סמית' ממחלקת הנדסה ^_^
הבורג הם לא חייזרים, הם זומבים
זאת אומרת, מה שמפחיד בהם זה לא שהם שונים, או אפילו אלימים או מסוכנים, אלא שהם יכולים להשתלט עליך. מוטיב ה"חברים הקרובים שלי יסתובבו וינסו להרוג אותי" שהוזכר כאן מקודם, ושקיים גם אצל זומבים, ובמידה מסוימת, אצל ערפדים (ניסיתי פעם לפצוח בדיון בנושא איפשהו כאן באתר).
תחשוב עם הסצנה ב-First Contact שבה הבורג תופסים את אחד מאנשי הצוות, והוא שולח יד מתחננת לכיוון פיקארד – שיורה בו. הסצנה הזו, של "עדיף למות מאשר להפוך לאחד מהם" קיימת בערך בכל סרט זומבים.
הדיון הזה ממש מעניין, אתם יודעים?
תמיד חשבתי על סרטי אימה בתור ז'אנר סרטים די מעצבן, וצפיתי רק בסרטי האימה שהיה בהם ערך מוסף מעבר להיות אימתיים, או כשחברים גררו אותי.
אבל מסתבר שיש מאחורי העניין הזה המון – לנסות ולגלות מה הדבר שייראה הכי קריפי לבני אדם, שישפיע עליהם גם אחרי הסרט ולא רק בזמן הצפייה בו.
אדם ציין פה משהו מעניין – שסרטים שבהם משתלטים על אנשים הם מפחידים כי אחת מהתחושות הבסיסיות של בני אדם היא שצריך לבחור בעולם על מי לסמוך, אבל שבעצם אתה אף פעם לא יודע מתי החברים שלך כבר יהפכו לאנשים שלא ניתן לסמוך עליהם. הזומבי הוא איזו המחשה של הפחד הזה.
או כל סרטי ה"אני חולם אבל החלום הוא בעצם אמיתי" – זה מנצל את העובדה שהדבר שהכי מפחיד בני אדם הוא חלומות הזוועה שלהם עצמם. סרט אימה מהסוג הזה יכול לפגוע באופן בלתי הפיך בתחושה המופלאה הזו של "איזה מזל, זה היה רק חלום".
חובבי סרטי האימה שכותבים פה – מה אתם כל כך אוהבים בסרטי אימה? מה זה בעצם נותן לכם להיות מול הפחדים הכי איומים שלכם? למה, בעצם, אתם מחפשים את הפחד שוב ושוב? אני שואלת את זה ממש לא מציניות, אלא דווקא בגלל שאני בטוחה שיש לזה תשובה טובה.
אנטי-חובב סרטי אימה
אישית, אני שונא סרטי אימה. אחרי שראיתי את "ים של פחד" (זה לא בדיוק סרט אימה, אבל מאוד קרוב) נזכרתי למה: זה נורא, נורא מפחיד, ולפחד זה לא כיף – זאת גם תחושה לא נעימה בזמן אמת, וגם אחד הרגשות הכי ארוכי-טווח שיש (דהינו, רודפים אותך זמן רב אחרי החוויה).
לכן לי, אישית, אין שמץ של מושג למה אנשים נמשכים לזה. אולי דווקא בגלל עוצמת החוויה?
כי אז אתה יכול להגשים את חלום הילדות שלך
ולהיות "גיבור אמיץ"!
האבחנה שלי, היא שסרטי אימה נותנים לך את ההזדמנות להתאמת עם הפחדים שלך, להתמודד איתם ולצאת מזה בשלום (כי הרי אין שום סכנה ממשית, מלבד הטראומות לכל החיים שאנשים הזכירו כאן).
בעוד שבמציאות היקלעות למצבים של פחד יכולים להוביל לפגיעות רבות, ואתה עלול לא לצאת מהם בחיים (או להיכנס למוסד לחולי נפש), בסרט אתה יכול להביט אל הפחדים הכי עמוקים שלך (במקרה שמישהו מוכשר מספיק הצליח לקרוא לך את המחשבות ולהסריט אותם), ולדעת שאחרי שעה וחצי, שעתיים מקסימום – הם יפסיקו, ואתה תחזור לחיים הרגילים שלך.
אני מסתכלת על החיבה לסרטי אימה כאל יצר הרפתקנות מסוים. סרטי אימה מהווים תחליף קל ונוח לריגוש של הפחד במציאות.
וכך – אחרי ש"שרדת" סרט אימה אתה יכול להרגיש כמו מלך העולם כי כאילו "התמודדת עם הפחדים שלך". אבל רק כאילו, מכיוון שהעובדה היא שלא היתה לך כל סיבה ממשית לפחד מלכתחילה (זה רק סרט, בחייכם!).
אין לי צורך להתעמת עם הפחדים שלי
(ובכל מקרה, מרבית סרטי האימה בכלל לא נוגעים לפחדים שלי). אני אוהבת סרטי אימה פשוט כי יש בהם פוטנציאל גדול יותר לגרום לי לחשוב. ואני לא מדברת על לחשוב אחרי הסרט. מרבית סרטי האימה לא נשארים איתי הרבה אחרי הצפיה. אבל אני מאלה שאוהבים לפרק דברים לגורמים, לנתח סיבות וכו', ואם יש מולי סרט אימה, אני נורא אוהבת את משחק הניחושים של 'מי הרוצח', או 'מה קרה שם שהוביל למצב הזה' וכו'. הפחד הוא רק בונוס, להראות שלסרט יש איזשהו אימפקט עלי. לרוע המזל, זה כמעט לא קורה – בגלל ההבדל שבין פוטנציאל לבין מימוש הפוטנציאל.
לסרט 'רעש לבן', לדוגמה, היה את כל הפוטנציאל. אבל הוא לא עניין אותי. לא הזדהיתי עם הדמויות, ולא קניתי את הסיפור שלהן. אז למרות המוסיקה המאיימת ולמרות האירועים הכביכול לא מוסברים, מהר מאד התברר – לפחות חלקית – במה מדובר, ומאותו רגע זה פשוט נמרח ונמשך יותר מדי זמן.
תראי, יש משהו במה שאת אומרת, אני פשוט חושבת שאת משייכת את זה להגדרה הלא נכונה. אני, למשל, רואה קשר בין הליכה לסרטי אימה לבין פעילויות ספורט אקסטרים. אבל אני לא משייכת את זה להתעמתות עם הפחד, כמו הרצון לעשות "משהו שונה" (כי דרמות, למשל, יש גם במציאות. וספורט רגיל יש בחיי היום-יום. אבל לרובנו, צניחה חופשית היא פעילות חריגה).
בסקר, אגב, הצבעתי ל'ארועים לא מוסברים'. כי אם אני יודעת להגדיר משהו – אני גם אדע להגדיר לו את הפתרון. אבל אם אני לא יודעת מה הבעיה, מטריד אותי שאני עלולה לבחור בפתרון הלא נכון, או בפחות מתאים.
אין לי צורך להתעמת עם הפחדים שלי
אבל את טוענת שאת נהנית מסרטי אימה בגלל האלמנט הבלשי, לאו דווקא בגלל האימה. את זה יש גם בסרטי מתח ופעולה. אני מקבלת את הרושם שאת לא רואה סרטי אימה כדי לפחד, אלא כדי להבין את הסיבה והמשמעות שמאחורי הפחד. אם זה המקרה, אז לא נראה לי שבאמת אפשר להגדיר אותך כ"חובבת סרטי אימה".
אני אתן לך דוגמה: היתה לי חברה שהיתה חובבת מושבעת של סרטי אימה. היא הפכה את הצפיה בהם לטקס שבועי. הייתי בטוחה שבתור פריקית אימה שכזאת היא פשוט נהנית מהתבנית העלילתית ואחרי צפיה בכל כך הרבה סרטי אימה – היא כבר מחוסנת בפניהם.
עד שפעם אחת הלכתי לראות אתה את "האחרים" בקולנוע. היא ישבה ורעדה בכיסא שלה, החזיקה לי את היד בחוזקה לאורך כל הסרט וקפצה ונבהלה ברגעים המפחידים (תוך כדי לחישות "אמאל'ה" ו"רגע – מה הולך לקרות עכשיו?").
הייתי כל כך מופתעת מכל העניין הזה. אבל הבנתי שזה באמת מקור ההערצה לסרטי אימה – האדרנלין שמקבלים מהפחד. אם אתה לא מפחד בהם אז אתה מפספס לגמרי את המטרה.
בקשר לפעילויות ספורט אקסטרים, ובכן, אני מסכימה אתך, באמת עושים אותם מאותם סיבות שהולכים לראות סרט אימה. אבל בניגוד למה שאמרת – אני דווקא כן משייכת אותם לעניין הפחד. כל הריגוש והאדרנלין נובעים בעיקר מהפחד, לדעתי. אנשים רוצים לעשות משהו שונה כדי להרגיש משהו שונה. במקרים האלו (סרטי אימה, ספורט אקסטרים) המשהו הזה שהם מרגישים הוא… פחד.
אז את בעצם קובעת שאנשים בהכרח
רואים סרטי אימה כדי לפחד, ואין אף סיבה אפשרית אחרת.
זו כבר לא השערה, זו נקודת מוצא. ואני חולקת עליה.
כיוון שיש מעט מאד סרטי אימה שממש מפחידים אותי, או בעצם, המילה היא 'מותחים אותי', אני חושבת שכדאי שתסבירי במה לטעמך מתבטא הפחד הזה שאת מדברת עליו – אם הכוונה היא לסרטים טורדי שינה, או להרגשה בזמן הצפיה. עוד הייתי שמחה להבין, למה את מכתירה אנשים כ'חובבים סוג ב", רק בגלל שהם ישנים טוב מאד בלילה, או לא מגיבים לסרט כפי שמצפים מהם (למשל, לא מתרגשים מכל "בו" מקרי, אלא מחפשים בסרט משהו שונה, ואם אין אותו – פונים לאפיקים אחרים).
אני טוענת שהמשיכה לסרטי אימה נובעת מהפחד
הסיבות שבגללן אנשים רואים אותם הן רבות ומגוונות.
את אמרת שאת אוהבת סרטי אימה בגלל התעלומה המסתורית שנמצאת בבסיסם של מרבית סרטים אלו. אני מניחה שאת נהנית מסרטי אימה בגלל אלמנט המסתורין שבו. אבל במקרה שהיית מחפשת סרט לראות בסוף השבוע שיש בו אלמנט בלשי, האם היית בוחרת דווקא ב"הצלצול" על פני… "החשוד המיידי", למשל?
הרי ב"החשוד" יש בדיוק את אותו המסתורין, את השאלה "מי הרוצח?" ו"איפה הוא תקף לאחרונה?" ו"מי יהיה הקורבן הבא שלו?", רק בלי סצינות האימה.
אני מניחה, שבמקרה שתעדיפי את "הצלצול" אז ההעדפה שלך תנבע מהתוספת של הסצינות המפחידות, ואז המשיכה לסרט אכן נובעת מפחד (או כל שם אחר שניתן לקרוא לתחושה שמקבלים כשרואים את סמארה יוצאת מהבאר).
ובמקרה שתעדיפי את "החשוד" (ולא רק בגלל שנראה לי שזה סרט יותר טוב), הרי זה אומר שאת נהנית מאלמנט המתח והמסתורין באופן כללי ושאין לך משיכה ספיציפית דווקא לסרטי אימה.
אבל בסופו של דבר,
את אומרת שאם אני הולכת לסרטי אימה בגלל האלמנט הבלשי, בעצם אני לא נמשכת ספציפית לסרטי אימה. למיטב הבנתי, זה אומר שלטענתך, אם אני הולכת לסרטי אימה, מוטיב האימה הוא האלמנט המרכזי שאני מחפשת (אחרת הייתי הולכת ל'החשוד המיידי', שגם בו יש אלמנט בלשי, או לכל סרט שמספק לי את כל אחת מהסיבות הרבות והמגוונות האחרות, רק בלי האימה).
ופה אני חוזרת לנקודת המוצא שלי: את אומרת סיבות רבות ומגוונות, ואז שוללת כל סיבה פרט לאימה ולפחד.
בכל מקרה, לא ענית לי לשאלה איך את מגדירה סרט אימה. מתגובתך הנוכחית ניתן להסיק שבעיניך, זה סרט שמספק פחד רגעי, בזמן הסרט עצמו. אבל בפתילים אחרים מגיבים דיברו על סרטים שהמשיכו להפחיד אותם גם הלאה, כך שנראה שהם הולכים – או לא הולכים – לסרטים מהז'אנר הזה, בגלל אפקט לאורך זמן.
נסיגה חלקית.
אני חושבת שהבנתי את ההיגיון שלך. בודדת את מה שמייחד את הז'אנר על פני ז'אנרים אחרים, והפכת את זה לסיבה שבגללה אנשים רואים דווקא את הסרטים מאותו הז'אנר (Duh!).
יצויין שעדיין יש לי השגות לגבי זה – זה הופך דברים למשעממים מדי וברורים. מין "אם אתה רוצה א' תעשה A, ואם אתה רוצה ב' תעשה B, ואסור לחרוג מזה ולו במילימטר".
נסיגה חלקית גם שלי.
הנסיון המקורי שלי היה להסביר למה אנשים אוהבים לפחד בסרטי אימה, תוך כדי יציאה מנקודת הנחה שאנשים *אכן מפחדים* בסרטי אימה – ואוהבים את זה (כן, זה יקח כמה חזרות עד שאני אפשט את זה כמו שצריך).
כך שזה נכון שלא התמקדתי בכלל בשאלה 'האם הסיבה שאנשים אוהבים סרטי אימה היא בגלל שהם מפחידים?' זה נראה לי כמו דבר מובן מאיליו, והוכחת לי שאני טועה, לאור העובדה שאת בעצמך יוצאת דופן.
אני מבינה שהאהדה לסרטים נובעת מסיבות שונות. אני מקבלת את זה ואני מתנצלת אם ניסוח השלילה שהשתמשתי בו גרם להפשטת יתר של הנושא. הוא רק נועד להדגיש את חשיבותו של עניין הפחד בסרטי אימה.
השאלה המקורית התייחסה ישירות לאנשים שנחשבים לחובבי סרטי אימה, לכן התעקשתי ואני ממשיכה להתעקש לדבוק בנושא. אבל אנשים יכולים לראות איזה סרט שעולה על רוחם, ולא משנה כמה ננסה להגדיר את ההעדפות שלהם – זה לא ישנה דבר.
ועכשיו, בואי נחזור שניה לענין הפחד בסרטי אימה. ובכן… (וכאן אני חוזרת להגדרות ולהכללה רק כדי לנסות ולהבין מהי עמדתך בנושא), להחשיב את עצמך כחובב סרטי אימה ולהגיד שאתה לא מפחד בהם (לפני, אחרי, באמצע… הכל עובד), זה כמו להגיד שאתה הכי אוהב קומדיות אבל הן לא מצחיקות אותך. המטרה של הסרט פשוט מתפספסת. אז אני אשמח אם תוכלי להסביר לי באמת מהי עמדתך בעניין, כי אני בהחלט מתחילה להיות מבולבלת.
גם לי זה לא נשמע הגיוני,
אבל בכל זאת אני נתקל לפחות פעמיים בשבוע באנשים (אנשים צעירים, בכל מקרה) שאומרים "אני Nת על סרטי איNה אבל הם לא מפחידים א!תי בכלל".
גם לי זה לא נשמע הגיוני,
את התופעה הזאת נורטון הסביר איפשהו שם למטה, ואני דיי מסכימה אתו (זה עם הילדות בנות 12).
אבל זאת גם בדיוק הבעיה עם סרטי אימה, לדעתי (וזה מתקשר לדיון עם לונג ג'ון). הרבה אנשים אוהבים שמצחיקים אותם, שמרגשים אותם ושגורמים להם לחשוב. לא הרבה אנשים אוהבים שמפחידים אותם.
אם אנשים לא פוחדים בסרטי אימה – אז כיף להם – הם קיבלו כמה דברים אחרים (מחשבה, ריגוש, אולי אפילו צחוק), אבל אבל מטרת סרט אימה היא לגרום לך לפחד, כך שאם הסרט לא הפחיד אותך, אז מבחינתך – הוא לא נחשב לסרט אימה. בגלל זה יש גם את ההתלהבות של "ראיתי את "הצלצול" ולא פחדתי בכלל!" – כי גם אם מבחינתך זה לא נחשב לסרט מפחיד, אז מבחינת אנשים אחרים זה כן, ואם אתה הצלחת להיות "אמיץ" במקום שאנשים אחרים שיקשקו מפחד – אז זה אכן סמל למעמד, לסיבולת ולסטטוס חברתי.
כן, אבל אנאלפבתים הם ניסוי אנתרופולוגי אחר לגמרי.
זה נובע מההבדל שבין פוטנציאל למימוש הפוטנציאל.
אני אוהבת סרטי אימה. אני אוהבת סרטי אקשן. אני אוהבת קומדיות (הסתייגות: לא כל קומדיה. יש תתי-ז'אנר שאני מתעבת). אני אוהבת עוד הרבה דברים אחרים.
רק מה, יש הרבה קומדיות שאני לא צוחקת בהן כי ההומור בהן לא עשוי טוב מספיק לטעמי, או שהוא "נחות" מדי ולא מצחיק אותי. ויש סרטי אימה שלא מפחידים אותי. ויש סרטי אקשן שלא מרשימים/מלהיבים אותי.
יש גם אוהדים של מכבי נתניה (או כל קבוצה אחרת בכל תחום), שממשיכים לאהוד את הקבוצה באש ובמים, גם אם היא מפסידה ומאכזבת פעם אחר פעם.
בעצם, כל הנושא הזה של ביקורות קולנוע, נועד כדי לספר לצופים על ההבדל שבין הפוטנציאל למימושו.
ושוב, אני בכלל לא בטוחה שמי שאוהב סרטי אימה מלכתחילה צופה בהם מתוך זה שהוא אוהב שיפחידו אותו. אני אתן לך דוגמה עקלקלה במקצת, וברור לי שהיא לא מקבילה לגמרי: אם ידוע שחנונים קוראים ספרים, וידוע שערסים מרביצים לחנונים (וזה מה שמייחד את אוכלוסית הערסים על פני אוכלוסיות אחרות), האם זאת אומרת שחנונים קוראים ספרים כי הם אוהבים שמרביצים להם?
זה נובע מההבדל שבין פוטנציאל למימוש הפוטנציאל.
איזה יופי הקישור של כל הנושא הזה לביקורות קולנוע! בכמ"ק – כמובן שלא כל סרט יכול לממש את הפוטנציאל (בדיוק כמו תלמידים בכיתה ט'), אבל הרי אז הוא לא סרט מוצלח (מבחינת הצופה שלא הגיב "כמו שצריך". יכול להיות שצופה אחר היה נבהל/צוחק בדיוק במקומות הנכונים). ועל אף שניתן יהיה לסבול כמה מהם, אני לא חושבת שצפיה חוזרת בסרטים שלא מצליחים לממש את הפוטנציאל שלהם נחשבת כאהדה לז'אנר. זה כמו להמשיך לאכול יוגורט מגעיל רק בגלל שיש בו צימוקים טעימים (המטרה היא היוגורט, לא הצימוקים שאת יכולה לקנות בסופר באריזה נפרדת).
אוהדי מכבי נתניה ימשיכו לאהוד את הקבוצה מתוך נאמנות… אני בספק אם חובבי אימה ימשיכו לראות סרט אחר סרט אימה אם הוא לא מספק את הסחורה, רק כדי לתמוך בז'אנר.
ובאשר לדוגמה המאוד משעשעת: (זה היה ממש מסובך, אז ניסיתי לתרגם את המשפט למשהו שיהיה לי קצת יותר קל להבין: חובבי אימה רואים סרטי אימה. סרטי האימה מפחדים אותם, האם זה אומר שהם אוהבים שמפחידים אותם?)
השאלה היא למה שהחנונים יקראו ספרים במקום לראות טלויזיה, אם הם יכולים לעבור *בדיוק את אותה החויה* בלי לקבל מכות מהערסים?
אאוץ'.
אני יכולה לשמוע את הלוגיקה צווחת בעקבות הרצח האכזרי הזה.
אין שום הקבלה בין שני המקרים.
"אנשים הולכים לסרטי אימה.
אנשים מפחדים בסרטי אימה.
לכן, אנשים הולכים לסרטי אימה על מנת לפחד."
הוא אולי לא טיעון חזק במיוחד, אבל א'- יש קשר בין המסקנה לטענות, וב'- יש קשר בין הטענות (סרטי אימה – מטרתם להפחיד). הדוגמה שהבאת מאבדת את שניהם.
אה, פה את טועה.
הקשר בין הפחדות לסרטי אימה נראה ברור מאליו. לעומת זאת, הקשר שבין חנונים לערסים שמרביצים להם (ספרים שחנונים קוראים – מטרתם לגרום לערסים להגיב באלימות, אם להקביל לקשר שלך) אינו אינטואיטיבי, ולכן נראה שגוי ולא מתאים. אנחנו פשוט לא רגילים לחשוב על זה כקשר הגיוני.
ובתגובה לניקי – אכן, צדקת. ברורה לי נקודת המוצא שלי (קריאת תיגר על המוסכמות). אבל אני לא יודעת לאן זה מוביל, וזה מטריד אותי וגורם לי להסס בתגובותי (אמרתי כבר שמה שמפחיד אותי בסרטים – וגם במציאות – זה הלא ידוע, כי אז לא ברור לי כיצב להגיב בצורה מיטבית
).
בואי ניקח את נקודת המוצא המתבקשת, על פיה אנשים הולכים לסרטי אימה על מנת לפחד. יש שלוש תוצאות אפשריות:
א. הסרטים לא משאירים אימפקט על חובב הז'אנר, ולמרות זאת הוא מתעקש וממשיך ללכת לעוד סרטי אימה.
ב. חלק מהסרטים מפחידים את הצופה הנלהב, חלקם לא.
ג. כל סרטי האימה מקפיצים את חובב הז'אנר מכסאו ומפחידים אותו עד כדי בעתה. הוא ממשיך ללכת לסרטי אימה, וכל אחד כזה, ויהא הטיפשי ביותר, משאיר עליו את חותמו.
בעיני, למשל, אופציה ג' היא הלא הגיונית.
אני לא יכולה להסביר למה אני אוהבת סרטי אימה. או קומדיות. או סרטי אקשן. או ספרים. או כל דבר אחר שמעסיק אותי בשעות הפנאי. מבחינתי, סרטים הם עניין של מצב רוח. אם אני במצברוח למשהו קליל/מטופש, אעדיף לראות קומדיה/בי-מובי/אקשן-טראש, על פני דרמה. אם אני במצברוח נוגה, אעדיף משהו שמתאים למצב הרוח הזה. הבעיה שלי היא במה שחורג מתחום הרגשות ה"מוחלטים". היינו: אני לא יכולה להגדיר את מצב הרוח ש"דורש" סרטי אימה או סתם סרטי מתח. אני גם מאד אתפלא אם יהיה מי שיחשוב "וואו, עכשיו מה-זה מתאים לי לפחד!" (אבל פה אני כבר משליכה מהמקרה הפרטי שלי לאחרים, אז אולי אעדיף שאשלח כבר את התגובה, ואחזיר את הכדור אליכם).
מת לצעוק
אם הבנתי נכון, התהייה שלך היא שבעוד מישהו במצברוח לצחוק רואה קומדיה, ומי שבמצברוח להתרגש רואה דרמה, מה רוצה מי שרואה סרטי אימה. אם ניקח את המקבילה הספרותית שכבר הוזכרה כאן, רוב האנשים (שזה כמובן מילת קוד ל'אני') קוראים את סטיבן קינג כשהם במצברוח לקריאה קלה (לצורך העניין, נעשה הכללה קטנה ונאמר שזה יכל להיות באותה מידה ספר של ג'ון גרישם, מייקל קרייטון או רוברט לדלום). במקרה של "ספרים מפחידים" העלילה המותחת/מפחידה עושה את הקריאה למהירה וקולחת יותר בגלל המתח שחש הקורא, בעוד קריאה של ספר כבד יותר היתה מופסקת בשל חוסר סבלנות. זו הסיבה שלטיסה של 12 שעות עדיף לקחת את הניצוץ ולא את החטא ועונשו.
את הדוגמא הזו ניתן להשליך על הז'אנר הקולנועי, ולומר שכאשר אדם במצמברוח לסרט שירתק אותו למסך, סרט אימה יהיה אופציה קבילה.
אגב, הקצה השני של הסקאלה של סרטי אימה (בניגוד לכאלה שממש מפחידים) הוא סרטי האימה הטראשים, שלא ממש מותחים, וההנאה מהם הינה הנאה מטראש, שאותה אני מניח שאת יכולה להבין.
זהו, ידעתי שבאיזשהו שלב יגיע הרגע הזה
אני הלכתי לאיבוד. בנרות חיפשתי, אבל לא הצלחתי לאתר מחדש את הנושא של הדיון הזה (משהו עם אימה… פחד…, אולי גם סרטים היו מעורבים בענין… אבל כל השאר נראה מאוד מטושטש).
אפילו הטענות שלי כבר לא נראות לי הגיוניות או קשורות לשום דבר… ייתכן וזו השעה המאוחרת… אבל איכשהו הצלחתי לבלבל את עצמי אל הלא נודע – מה שאומר, לונג – שזה הזמן להתחיל לפחד.
אני עדין בתחומי הנודע, תודה.
*אנחת רווחה*
לפחות אחת מאיתנו
.
אז למה קוראים להם סרטי אימה?
סרטי אימה הם סרטים שיש בהם אלמנטים מפחידים.
זה נראה אך הגיוני שאם שמים בסרט אלמנטים מפחידים, המטרה היא להפחיד, לפחות חלק מהצופים.
בואו נוציא לרגע מהדיון את סרטי האימה הגרועים, שפשוט לא הצליחו להפחיד כי הם פשוט לא סרטים מספיק טובים – לא אמינים, מגוחכים, לא מרתקים וכן הלאה.
נשארנו עם סרטים שיש בהם אלמנטים מפחידים, ונשאלת השאלה איזה עוד סיבה יש לאנשים להגיד "אני רוצה ללכת היום לסרט עם אלמנטים מפחידים", מאשר לפחד.
יכול להיות שהם רוצים לנסות את עצמם, לראות אם הסרט באמת מצליח להפחיד אותם.
יכול להיות שהם רוצים לבדוק איך ינסו להפחיד אותם הפעם, ולנהל סוג של דיון תת-מודע עם הכותב בנושא "האם X זה באמת דבר מפחיד, או לא?".
יכול להיות שהפחד הקל מגדיל את הריגוש מאלמנטים אחרים בסרט, כמו למשל המסתורין, ואת זה מחפשים.
יכול להיות שהפחד הוא תירוץ למזמוזים וחיבוקים חזקים, לצרחות או תגובות אמוציונליות אחרות שבסרטים אחרים הם פחות מקובלות.
קלעתי כאן במשהו?
אבל זה בדיוק מה שלא הגיוני לי.
את שוב נשארת עם הפשט: אנשים הולכים לסרטי אימה כי הם רוצים לפחד. נכון, המטרה של סרטי אימה היא להפחיד, אבל זה בדיוק מה שאני טוענת – שאפקט הפחד הוא בונוס. אנשים לא הולכים לסרט *במטרה* לפחד.
מה שאת אומרת הוא, שאם בא לך סרט קליל, הגיוני שתרצי ללכת לקומדיה. ואם את אומרת לעצמך "אוי, אני בדיוק במצב רוח מתאים לפחד, מה זה בא לי שיפחידו אותי עכשיו", רק אז תלכי לסרט אימה. ובכן, לא נראה לי שמצב רוח כזה יכול להתקיים. זה כמו שמי שאוהב סאדו-מאזו, לא יילך למועדוני S&M כי הוא אומר לעצמו "אוי, כמה אני רוצה שירביצו לי היום" (האפקט הישיר, ומה שאנחנו רואים על פני השטח), אלא כי הוא מחפש ריגוש מיני.
ולכן, כל הסיבות שמנית בהמשך הן, כפי שמשתמע מתגובתך, סיבות נלוות לאחר שהמסקנה כבר הוחלטה. בעיני זה אחרת: מי שאוהב סרטי אימה הולך לצפות בהם פשוט כי הם שם. אם תשימי לב, עד עכשיו אף אחד מחובבי האימה לא השמיע כאן קולו. ולדעתי זה מסיבה אחת: כי אי אפשר להסביר מה בדיוק מושך את החובבים לראות עוד ועוד סרטי אימה.
ציטוט
"אם תשימי לב, עד עכשיו אף אחד מחובבי האימה לא השמיע כאן קולו" – תסתכלי כ-5 תגובות למעלה. אמנם אני לא חובב מושבע, אבל אני כן נהנה מהם.
אז תקן את הציטוט ל''רק חובב אימה אחד השמיע קולו''.
דווקא זכרתי את התגובה שלך, אבל זכרתי ממנה בעיקר את ההשוואה לספרים, ולא שהשלכת משם גם לקולנוע.
אני לא יודעת איך להתייחס לטענה כזו כשהיא מתייחסת לקולנוע. סרט אמור להיות מרתק וקולח בלי קשר לז'אנר. אני אסביר לך את זה דרך הטענה ההפוכה: אם לסרטי אימה אתה הולך כשאתה רוצה סרט שירתק אותך למסך, האם זה אומר שלסרטים אחרים אתה הולך כשאתה מחפש משהו שלא ממש יעניין אותך (מילא קומדיה, אבל מה על דרמה)? זה נשמע לי אבסורד.
הגיון הפוך לא תמיד אמור לעבוד.
קחי דוגמה אחרת, כשאני פשוט רוצה לראות משהו קליל, לא ממש משנה לי אם זה קומדיה רומנטית או אקשן קיצי, אבל אני בוודאות לא ארצה לראות את הגרסה המורחבת של דוגוויל. זו הסיבה שנתתי את הדוגמה מתחום הספרות – כשרוצים ספר טיסה זה לא ממש משנה אם זה קלנסי או סטיבן קינג. אם רוצים ספיציפית ספר יותר מפחיד – ועל כן יותר מותח – יועדף ספר של קינג.
אוקיי
אבל אני לא שאלתי "למה חובבי סרטי אימה הולכים לסרטים בשביל לפחד", אלא "מה בכך שסרטי אימה הם מפחידים, יוצר אצל חובבי סרטי האימה את ההנאה".
זה כמו לשאול "מה בכך שבמועדוני סאדו מכאיבים לאנשים, יוצר אצל האנשים האלה את ההנאה".
אני לא יודעת אם אנשים מגדירים לעצמם שהם במצב רוח לפחד היום, או לצחוק היום או להתרגש היום. אבל הם מביטים על התיאור של סרט האימה בעיתון, מדמיינים את עצמם באולם מתוחים ומבוהלים, ואומרים "ואללה, נלך על זה". אני לחלוטין לא אטען שאין כאן מנגנון רגשי מורכב. אני רק מנסה לפענח – איך הוא עובד?
אז את *כן* באה לסרטי האימה בשביל האימה,
אבל הם אף פעם לא טובים מספיק כדי להפחיד אותך? אז למה את ממשיכה לראות אותם? זו השאלה. (לונג, את הרבה פחות ברורה מבדרך כלל. או שאת משום מה לא מסבירה את עצמך כמו שצריך, או שאת לא יודעת מה את רוצה להגיד הפעם…)
לגבי הדוגמה שלך: זה *לא* בלתי הגיוני לסווג סרטים לפי האפקט הרגשי שהם אמורים לעורר. כאילו, זו מין קלישאה כזו, אבל קלישאה שיש לה בסיס. הרי סרטי מתח עובדים *במוצהר* על מתח, סרטי פנטסיה – על פליאה, סרטי אימה על אימה.
זה לא אומר שאין בסרטים האלה דברים אחרים, כמובן, או שאי אפשר לצפות בהם בדרכים אחרות (שכלתניות יותר, או אירוניות, או וואטאבר). כך שגם עם מתילדה אני לא מסכימה.
בניגוד לכל שאר הקלישאות עם בסיס?
כי לכולן יש בסיס, את יודעת.
חובבת סרטי אימה
מאז משהו כמו גיל שש אני אוהבת סרטי אימה, למרות הסיוטים אחר-כך. למה? אין לי תשובה מנומקת ממש, רק השערה – אולי עצם החוויה, הפחד והמסתורין מסקרנים. זה כמו תאונת דרכים – זה נורא אבל אתה לא יכול להפסיק להסתכל. לא הסכמתי שהקלטת של "פולטרגייסט" תהיה בתוך הבית, ובכל זאת צפינו בסרט אצל חברה בת גילי. רק פחות פחדנית.
ככל שאני חושב על זה
נראה לי שהתשובה חייבת להיות בגלל משהו ילדותי שנדבק אליך.
אחרי הכל, בצלצול היו מאות תגובות של ילדות בנות 12, כולן צפו בסרט מסיבה אחת – הרצון להיראות קול, "אני לא מפחדת". לבוא לביה"ס ולדבר על כך שראית סרט מפחיד אתמול בלילה.
ההרגשה הזאת, מתברר, ממשיכה גם אל תוך הבגרות. אם משום רגש נוסטלגי כלשהו ואם משום אותן סיבות ילדות, למרות שהן כבר לא קיימות. אתה ממשיך אותם רק בגלל שלא חשבת על זה מחדש.
הסיבה שלי לצפייה בסרטי אימה
זה מותח אותי, וזה מסקרן אותי לגלות מה כל הקטע עם הילדה מהבאר ("הצלצול") או מי הרוצח ("צעקה").
אחרי שראיתי 2 סרטי אימה לפני כמה שנים כ"כ נבהלתי שנדרתי בחיים לא רלאות סרטי אימה. הנדר הזה לא החזיק מעמד עד השנה. למה? כי סקרן אותי לצפות בסרטים האלה. זה כמו שכשאוסרים עלייך לעשות משהו לפעמים אתה דוקא תרצה לעשות אותו בגלל זה. אז חזרתי לצפות בסרטי אימה והם מצאו חן בעיניי, בגלל הסיבה הנ"ל שלמעלה.
האם הםחד
מוסיף לך משהו למתח? האם כשאתה מפחד המתח הוא איך-שהוא יותץר מחודד? או האם סרט מתח מפחיד מאוד הוא שווה ערך עבורך לסרט מתח רק קצת מפחיד אבל מאוד מסקרן?
תגובה
1. אני בת.
2. הפחד מאוד מוסיף. נגיד ב"צעקה"- מתח אותי לגלות מי הרוצח אבל זה לא היה נחשב סרט אימה אם לא היו קטעים מפחידים בסרט.
2. האמת שלא… להפך, כשאני מפחדת נורא ממה שקורה בסרט, כבר לא אכפת לי מי הרוצח וכל השאר…
3. האמת שלא. טוב, די קשה לי להסביר מה גורם לי להתחיל לצפות בסרט אימה, זה פשוט מושך אותי, אולי גם בגלל הסיבה שהזכירו פה קודם- להתמודד עם הפחד שלך.
הדיון הזה ממש מעניין, אתם יודעים?
המממ… יש באמת ספר של ר'ל סטיין על סיוטים. ספר דבילי מאד ד"א. (יש גם סיפור על ליצנים ספוקיים!). למרות הסלידה מסטיין, סיוטים זה עדין דבר מבעית.
הדיון שעליו אתה מדבר (''למה זומבים מפחידים'') היה כאן:
כתבה מספר 2512
ההבדל בין זומבים לערפדים
הוא שזומבי יגרום לחברים שלך להפסיק לחשוב, לפעול מתוך איזשהו אינסטינקט ביולוגי סהרורי. ערפד, לעומתו, יגרום לחברים שלך לחשוב אחרת, לפתח אישיות שונה ומחרידה, ולנסות לחסל אותך במודע. עקב כך ערפדים מפחידים אותי הרבה יותר.
מצד שני, ערפדים -כמו אנשי זאב ואחרים- אפשר לחסל בעזרתם האדיבה של כמה אינסטרומנטים פשוטים. מזומבים, בתיאוריה, אפשר רק לברוח. נקודה לזכות הזומבים.
אפשר, וקל יחסית, לחסל זומבים.
כדור בראש, או אפילו סתם חבטה רצינית, בדרך כלל גומרת אותם. הבעיה עם זומבים היא שהם כמו דואר זבל: אין בעיה למחוק אחד, אין בעיה למחוק עשרה, הבעיה היא כשהם מגיעים במאות.
כדור בראש... ואז מה?
הם מתים? יופי. ממש עוזר.
הם מתים
במובן זה שהם נשכבים על הרצפה ומפסיקים לזוז. אז כן, זה עוזר.
אם הם זומבים סוג ב'.
אני אוהב את הזומבים שלי מדיום רייר, עם חלקי גוף כרותים שנעים בכוחות עצמם וחפצים חדים שנעוצים להם בבשר. זומבים שמתקלקלים אחרי זאפטה אחת הם סתם בני אדם מכוערים.
אבל הם הרוב!
אאל"ט, ברוב סרטי הזומבים הידועים (הטרילוגיה של רומרו, 'שחר המתים' החדש, 'האויב שבפנים', '28 יום אחרי', 'שון של המתים') הזומבים מתים באופן סופי אם מפצחים להם את הראש.
זומבים: השיר
(סתם מחפשת מקום לתלות את זה)
אוהבי הזומבים- זה הקליפ בשבילכם:
http://youtube.com/watch?v=MwWF7JHwS4w
משתמש בשיר זומבים של ג'ונתן קולטון, וקטעים מסרטי זומבים קלאסיים.
זומבים: השיר
נתקע לי בראש במשך ימים השיר הזה. יש שם כמה שורות מבריקות!
זומבים בירוקרטים שמנהלים משא ומתן על כניסה לקניון – גאוני.
בכל אופן, אם כבר לינקים על זומבים – הסאגה החדשה של פני ארקייד:
http://www.penny-arcade.com/comic/2006/08/09
זה ממשיך לאיזה חמישה שישה סטריפים עם כמה בדיחות ורפרנסים חמודים.
זומבים: השיר
השיר אגב ניתן להורדה (הוא תחת רשיון CC):
http://www.jonathancoulton.com/2006/03/24/thing-a-week-26-re-your-brains/
אפשר, וקל יחסית, לחסל זומבים.
רק הבורג המניאקים האלו מתחסנים נגד נשקים בשלב מסוים, בני-כלבות ><
למה מפחידים יותר?
זאת אומרת, אם הפחד נובע מהנזק שנגרם לחברים שלך, בשני המקרים הנזק הוא אבסולוטי, ואם כבר, במקרה של הערפדים הוא לפעם הפיך. אם הפחד נגרם מהנזק שהם יגרמו לך אז, אכן, ערפדים מסוכנים יותר, אבל זה לא קשור להיותם חברים שלך לשעבר.
אני לא מנסה לנהל כאן ויכוח לוגי (זה דבילי במיוחד במקרה של אימה), אני באמת רוצה לדעת: למה ערפדים מפחידים יותר?
הם לא
ערפדים הם כל כך לא מפחידים שאפילו לא שקלנו להכניס אותם לסקר. ערפדים בימינו הם סקסיים, מגניבים ומעניינים. אבל מפחידים? מי פה בפעם האחרונה פחד מערפד?
אהמ... אהמ.. אני.
אני לא יודעת מה המשמעות של "הפעם האחרונה", אני רק יכולה להגיד לטובתך שבזמן האחרון הם נעשו פחות מפחידים.
אבל הם הרבה יותר מפחידים מזומבים, למשל.
ייתכן וזה בגלל שזומבים אפשר לזהות הרבה יותר בקלות – כשאתה רואה זומבי – אתה יודע שזה זומבי. ההליכה, הבגדים המרופטים, המבט החלול – כל אלו מהווים שלט אזהרה גדול של "שמור מרחק".
ערפדים הם הרבה יותר ערמומיים. כדי לבצע את זממם ולהפחיד באופן מקסימלי הם צריכים ממש להתקרב אליך, מה שגורם להם להשתמש בדרכים מאוד חלקלקות – הם גורמים לך לבטוח בהם – ואז – הם הופכים אותך לבראנצ'.
* תיקון טעות -
ארוחת חצות. העובדה שהם לא יוצאים ביום מעלה את אחוזי המסתורין.
אוקיי
אבל לא ענית על השאלה. יכול להיות שהקונספט של ערפדים הוא מפחיד (מבחינה אובייקטיבית, ברור שערפד מסוכן הרבה יותר מזומבי), אבל כאן מדובר על סרטים. מתי בפעם האחרונה ראית ערפד בסרט, וזה הפחיד אותך? 'ואן הלסינג'? 'מלחמת האופל'? 'בלייד 3'?
''דרקולה'' של קופולה
"בלייד" בצפיה הראשונה, ואפילו "ריאיון עם ערפד". לזה התכוונתי כשאמרתי שבזמן האחרון הם הרבה פחות מפחידים. פעם הם היו הרבה יותר.
זה באמת היה מזמן.
אם גם את מסכימה שבשבע השנים האחרונות (מאז 'בלייד') לא היה אף ערפד מפחיד בקולנוע, אז אנחנו בעצם מסכימים.
ופעם
זאת אומרת בערך עד "ראיון עם ערפד" הם היו פאתטיים, עלובים וקאמפיים, ולפעמים גם ניסו להצחיק. (למשל "סלח לי אתה נושך את צווארי", באפי קוטלת הערפדים – הסרט, או סרט הערפדים ההוא עם אדי מרפי ואנג'לה באסט).
עם "ראיון" העסק קיבל טוויסט לסקסיות. אף פעם לא לפחד.
אוי, פעם היו ערפדים...
ומה עם בלה לגוסי? אני חושבת שבהחלט היה נסיון להציג אותו בתור דמות סקסית. אולי לא נסיון כל-כך מוצלח, אבל בכל זאת, קצת כבוד לדרקולה!
את בלה לוגוסי ראיתי רק ב''אד ווד''
את בלה לוגוסי ראית רק ב''אד ווד''
חבל, בצעירותו היה לו איזה שארם לא ברור, ועם המבטא הרומני הוא עשה דמות מיוחדת מאוד. לא יודעת אם טובה, אבל בטח מיוחדת.
אוי, הערפדים של היום...
ובכלזאת, חייבים להודות שבראד פיט בתור הערפד הרגיש פשוט לוקח בגדול. אין, אין עליו.
אהמ... אהמ... אהמ...
אולי בקולנוע.
אהמ... אהמ... אהמ...
או קיי, עם טעם וריח…
על
טעם וריח, כמובן
למה הם יותר מפחידים אני לא יודע.
אני יודע למה הם יותר מפחידים *אותי*: אחד הדברים הבודדים שהטרידו אותי מאז שאני זוכר את עצמי ועד לרגע זה ממש הוא שליטה ברצון האדם- הקלות שבה ניתן להפעיל עליו מניפולציות, השינוי הבלתי נמנע שחל באישיות שלי, המחשבה שדברים שנראים מחרידים כיום יראו הגיוניים לחלוטין ולהפך. אני מרגיש שאני לא מצליח ליישם במילים את מה שאני מתכוון אליו בדיוק, אבל הרעיון הכללי -אני מקווה- הועבר.
לכן סיפורים על משחק בתפיסת העולם של אדם, החל מסרטים כמו 'התפוז המכני' או 'ממנטו' וכלה בספר של היינליין שאת שמו שכחתי כרגע, דרך כל אותם עלילות זומבים וערפדים, מרתקים אותי במיוחד. אולי הם לא תמיד מפחידים אותי, אבל כשהם עשויים מספיק טוב הם מטרידים אותי וגורמים לי לחשוב.
אז מה יותר מטריד אותי בערפדים? שבניגוד לזומבים, הננשך לא מאבד את זהותו והופך למכונה חסרת אינטרסים. הוא מקבל זהות אחרת, אינטרסים אחרים, אידיאולוגיה אחרת. וכך, יותר מהאיום שהוא ימצוץ לי את אבי העורקים, מפחיד אותי לחשוב על הקלות שבה צורת החשיבה שלו, ערכי המוסר שלו וכו' התעוותו.
וסרטי שטיפתמח בכלל עושים לי טראומה לכל החיים.
''השליטים''
אכן, אחד הספרים שרדפו אותי בילדותי יותר מכל ספר אחר.
אגב, גם באחד מספרי ה"מוסד" של אסימוב יש רעיון דומה מאוד, אבל מוצג בצורה פחות מבעיתה.
אגב, אם אני מבין אותך נכון, אתה לא פוחד שחברים שלך יהפכו לערפדים (דהינו, עניין של אמון), אלא שאתה תהפוך לערפד (דהינו, עניין של אובדן שליטה / אובדן אישיות). אכן, עסק מבהיל.
קראת את ''הכוח'' של פרנק מ. רובינסון?
מומלץ בחום, את אתה מרותק לסיפורים על שליטה באנשים.
עשו ממנו סרט פעם, לא?
אני צופה רימייק בעתיד הקרוב. העלילה שלו מתאימה מאוד לטרנדים הנוכחיים.
כן, סרט די מאכזב.
מיושבן מאוד.
תזכיר לי?
אני זכור במעומעם שקראתי ספר כזה, אבל ממש לא מצליח לזכור מה קורה בו. תרגיש חופשי לספיילר.
אגב, גם ב"האיש המושמד" של אלפרד בסטר (בקלילות אחד מסופרי המד"ב החביבים עלי) יש אלמנטים של שליטה-מוחית (אם גם בסגנון שונה).
עכשיו קראתי.
למרות התרגום הגרוע לעברית, ולמרות שתפנית עלילה מרכזית במיוחד הייתה ברורה לי מראש- ספר שווה קריאה בהחלט. אתה יודע על מה אתה ממליץ.
מצוין, אני שמח שנהנית (אם ''נהנית'' זו המילה המתאימה לספר הזה)
התרגום באמת מעצבן.
כשאתה מדבר על התפנית העלילתית, אתה מתכוון לתגלית של הגיבור בסוף, בנוגע לכל העניין, נכון? כנראה שצריך מזל – אני קראתי את זה בגיל 12, או משהו כזה. אז הייתי חשדן פחות, וזה היה מאוד מפתיע עבורי.
אה, לא. לא *ה*תפנית העלילתית.
התכוונתי לרגע שבו מגלים מי מבין חברי הועדה הוא באמת אדם הארט. את הטוויסט (אני חושב שהפעם המלה הזו הולמת ביותר) שאתה מדבר עליו דווקא אהבתי- הוא בא אליי די בהפתעה, והפך כמה מהמהלכים בספר להרבה יותר הגיוניים.
אם בערפדים אסקינן
אני חייב להמליץ על ספר הערפדים הטוב ביותר שקראתי מאודי (וקראתי כמה מהידועים) ואחד מהספרים הטובים שקראתי באופן כללי הלא הוא "Fevre Dream" המצויין של ג'ורג' ר.ר. מרטין. יש מי שמכיר אותו בתור הסופר של סדרת ה"שיר של אש וקרח" שמתחילה ב"משחקי הכס". אבל הוא כתב די הרבה ספרים לפני סדרת הפנטזי הנ"ל, פשוט רובם ספרי מדע בדיוני ולא פנטזי וכיום זה לא פופולארי.
http://www.georgerrmartin.com
-האשף הדגול
כן, כן, תקשיבו לו! תקנו את הספר!
(לא, זה שתרגמתי אותו, ושהוא יצא בסדרה בעריכתי, ושמכירות טובות שלו יעזרו לי אישית לא משפיע כלל על העמדה שלי).
ולא לדבר על כך שזה ספוילר.
ולא לדבר על כך שזה ספוילר.
לא אמרתי דבר שלא כתוב על הכריכה האחורית. ואף שאני מסכים איתך שזה ספוילר, אין לקורא דרך לא להיחשף אליו.
-האשף הדגול
כן, כן, תקשיבו לו! תקנו את הספר!
אני קניתי את הוצאה האנגלית המקורית בכריכה קשה, כי כאשר קניתי לא היתה אף הוצאה בדפוס, וספרים ישנים הכריכה רכה נוטים להתפרק.
בקשר לתרגום, אני בהחלט מקווה שהתרגום שלך יעשה צדק לספר ולסופר המצויינים. כהאנגלית שלי היתה חלשה יותר וקראתי את "משחכי הכס" בעברית, התרגום השאיר עלי רושם דיי גרוע. בנוסף לטעיות במושגים וביטויים היה שם תרגום שמות נוראי כמו טיריון הידוע בתור the imp תורגם ל "שימדון"?!
אבל geek כמוך מתרגם ספרים אמור להיות בשורה טובה בתאוריה. איחוליי.
-האשף הדגול
אתה מוזמן למצוא תרגום
טוב יותר לכינוי של טיריון, תרגום שגם יהיה קרוב מבחינת משמעות מילולית, וגם יעביר את רוח הכינוי, שהוא כינוי גנאי בעליל, ונטול כל הקשרים "חמודים" שיש למילים כמו "שדון".
הרמה הכללית של התרגום של "משחקי הכס" בכל הנוגע לעריכה והגהה, לא היתה בסטנדרט בו אנחנו משתדלים לעמוד כיום (זה היה אחד הספרים הראשונים שערכתי, והעורכת הלשונית לא עשתה עבודה מבריקה במיוחד), אבל התרגום הוא בהחלט תרגום טוב, ועדית שורר היא מתרגמת מוכשרת מ-א-ד. היו מונחים שבחרנו לתרגם אחרת בספרים הבאים (אני תרגמתי את השלישי), אבל בסה"כ אני עומד מאחורי התרגום הזה.
התרגום של חלום קדחת בהחלט טוב יותר כמכלול (כלומר, אני לא יודע אם עשיתי עבודה טובה יותר מהעבודה שעדית עשתה על משחקי הכס, אבל המוצר המוגמר, כולל העריכה, הוא תרגום טוב יותר).
ובנוגע לספוילרים בכריכה האחורית… לא במהדורה העברית.
אתה מוזמן למצוא תרגום
למילה שדון יש את אותה המשמעות כמו למילה IMP. גם לIMP יש משמעות של "ילד ממזר"(במובן של שובב) וזאת קונוטציה חיובית משוטפת לשתיהן.
אפשר היה למצוא אם כך גם מילה נרדפת לגמד כי IMP מדבר על גודלו הקטן בעיקר, וקצת על ערמומיותו, כאשר שימדון זאת מילה חסרת משמעות שיש לה קונוטציה אולי למילה אשמדאי קטן? אבל זה ממש לא טבעי כמו IMP או שדון או סתם "הגמד" או "הננס".
אני שמח לשמוע שאתם רואים תרגומים אלא ברצינות, ושלדבריך יש שיפור משמעותי אפילו יחסית לתרגומים טובים יחסית כמו הנ"ל. כאשר אני קראתי תרגומים כשהייתי בחציון הראשון של גיל העשרה אני זוכר שרוב הספרים תורגמו די בזלזול, במיוחד ספרי טרי פראטצ'ט אבל לא רק. סתם דוגמא שאני לא יכול לשכוח למרות שקראתי את הספר "אחיות הגורל" לפני המון שנים – הרי לפניכם פרפרזה:
"עכשיו תבינו אולי למה מרלין מעולם לא נשא אישה, ולמה גאנדאלף מעולם לא התחתנה" חוסר כזה חמור במחקר פשוט ראוי לציון.
-האשף הדגול
למעשה, שמדון היה אבא של
אשמדאי. בחיי:
http://www.tora.us.fm/mfrjim/rmbn/MefarsheyTanach001-04.htm
ברור שאנחנו מתייחסים לתרגומים ברצינות. רוב האנשים שעוסקים בתרגום ספרי מד"ב ופנטסיה בישראל כיום הם גם מתרגמים מקצועיים (שאמורים להתייחס לכל ספר שהם מתרגמים ברצינות) וגם חובבי הז'אנר. זה בדמנו, וכשתרגום פחות ממוצלח יוצא תחת ידינו, או כשמושמעת על תרגום שלנו ביקורת, בין אם היא מוצדקת ובין אם לאו, זה כואב לנו. מאד.
בקשר לתרגומים של פראצ'ט, יש לי תיאוריה שהמתרגמים פשוט נשברו וקרסו מניסיון לתרגם את הבדיחות, וכך כשלו גם בדברים בסיסיים יותר. אבל, מכיוון שיש לי ידע פנימי מסוים, אני יכול לומר לך שהספר הבא שייצא לאור בעברית מסדרת עולם הדיסק, יהיה מתורגם טוב מ-א-ד. ולא, אני לא קשור לתרגום או לעוסקים במלאכתו באופן ישיר או עקיף.
אופס טעיתי
זה לא מאחיות הגורל. הספר ההוא מתחיל אם תיאור של המכשפות במפגש שלהן. אני חושב שזה מ"פולחני כשף" הידוע יותר כ Equal Rites (בתרגום די קשה להעביר את המשחק מילים על RITES – פולחן וגם נשמע כמו זכויות)
-האשף הדגול
אני לא אהבתי.
לא את העפדים, לא את הסיגנון של מרטין ולא דברים שיהיה ספויילר לספר שלא אהבתי.
.
אני דווקא אוהבת ספרי ערפדים וגם ספרים על ספינות קיטור (לכן השליש הראשון בערך דווקא די מצא חן בעיני), כנראה שמרטין לא בשבילי.
והתרגום, כמובן, משובח
אני לא אהבתי.
כשאת אומרת כמובן למה את מתכוונת…
בכל מקרה יש אנשים שלא אוהבים גם ספרים ממש טובים. אבל הספר המסויים הזה רכש די הרבה הערצה. (יש לו אפילו ממוצע ביקורות של חמש כוכבים ב AMAZON, אם זה אומר משהו). כך שאסלח לך, למרות שאני אוהב את סיפוריו בלהט כה רב עד שכואב לי לשמוע שיש אנשים שלא אוהבים אותו. למזלי זה קורא לעתים מאוד רחוקות. מכל הסופרים החיים כיום אשר כותבים מד"ב או פנטזיה לגבי איכותו מרטין יש קונצנזוס מאוד רחב (לפחות בין אלו שמכירים אותו).
-האשף הדגול
הדבר שמפחיד אשפים דגולים
או לפחות אותי הוא סגנון האימה של סטפן קינג, הטבעת וכו. האימה שהדברים המפחידים יוצאים שם מדברי היום יום, ז"א קלטת ווידאו, טלוויזיה וכו.
כמו כן סרטי רוחות רפאים מותחים מפחידים אותי למדי, ואחת הסיבות לכך כנראה היא שמאז ילדותי היה לי חלום מבעיט שבו אני שוכב ולא מסוגל לזוז או להשמיע רחש ושומע צעדים ותופעות אל-טבעיות אחרות. לפעמים אפילו ראיתי רוחות רפאים. עד שלאחרונה גיליתי להפתעתי כי זה לא חלום אלא תופעה מוקרת שנקראת "שיתוק שינה"
http://en.wikipedia.org/wiki/Sleep_paralysis
אני לא יודע עד כמה הכתבה מעבירה את זה, אבל כשזה קורה, זאת חוויה מאוד מאוד מפחידה, ולא בגלל השיתוק אלא בגלל האשליות.
-האשף הדגול
הדבר שמפחיד אשפים דגולים
אני מכירה את זה. זאת אחת ההרגשות הכי נוראיות שיש.
אצלי בחלומות זה התבטא בדרכים שונות במקצת – שאני צריכה לברוח ממשהו ממש מהר אבל לא מצליחה להזיז את הרגליים, או שהן זזות ממש ממש לאט. או שלפעמים אני מנסה לדבר אבל זה דורש מאמץ עילאי כדי לפתוח ולהזיז את הפה. אויש… אני כל כך שונאת את זה.
אויש, החלומות המזוועים האלה
שאי אפשר לזוז? בררר.
אצלי החלומות מהסוג הזה הרבה יותר פשוטים- כוללים אותי שוכבת במיטה ופשוט לא מסוגלת לזוז. הכי מפחיד זה שאני מודעת לזה שאני ישנה בזמן החלום, ואני מנסה לצעוק "תעירו אותי!" אבל הקול לא יוצא.
והחלום שכנראה יגרום לי לשבץ- החייזרים מהפלישה ממאדים מתקיפים ואני לא מסוגלת להזיז שריר.
זה לא חלום
תקראי את הקישור שנתתי. מה שאת מץארת זה לא חלום, את באמת שוכבת ולא מסוגלת לזוז.
-האשף הדגול
נשמע כמו הסיוט האולטימטיבי..
מעניין מה גורם לזה. כלומר, אפשר להבין את הקטע של "שיתוק שינה" כשאתה ער אבל עדיין "חולם", אבל למה אנשים מרגישים לחץ על החזה? גם אני רוצה.
היה לי פעם כזה, אני חושבת.
אני זוכרת שבחלום הייתי קשורה, וממש ממש לא יכולתי לזוז, והבטתי באנשים שהורגים מין יצורים כאלה, שבמקור היו חברים שלי, והרגשתי אליהם קשר ריגשי חזק.
עכשיו, זה באמת מפחיד.
אוי, זה קורה לי המון
כבר התרגלתי.
כשאני פתאום מתעורר ומבין ש(שוב) יש לי שיתוק שינה, אני פשוט ממתין בסבלנות. אחרי כמה דקות זה עובר.
צ'אקי מ"משחק ילדים" (או איך שקראו לסרט הזה) יותר מפחיד.
אוי, זה קורה לי המון
האמת היא שמאז שקראתי על התופעה (לפני כמה חודשים) זה עוד לא קרה לי. מצד שני כבר היו לי הפסקות של שנים בין חלומות כאלה אז אני כנראה אגלה איך זה כשאני יודע שזה לא חלום. כיוון שסרטי וספרי אימה מסויימים גורמים לי לפחד, למרות שאני *יודע* שהם לא אמיתי אני לא בטוח שזה באמת לא יהיה מפחיד.
-האשף הדגול
למה אני אוהב סרטי אימה
גם אם הם ממש טובים , וגם אם ממש גרועים וחובבניים – זה בידור טוב.
למעשה לראות סרט אימה זול ממש גרוע זאת חוויה מיוחדת. הבעיה היא בסרטים שנופלים באמצע – עשויים במקצועיות מספיקה כדי לא להיות עלובים , אבל לא טובים מספיק. סרטים " סתם " . מהם קשה להנות.
או במילים אחרות
ג'יפרס קריפרס.
או במילים אחרות
האמת היא שדי אהבתי אותו . כנראה סתם נוסטלגייה לסרטי אימה משנות ה 80
למה אני אוהב סרטי אימה
מה, בעצם, הופך את הטובים שבהם לבידור טוב?
טוב..
אממ.. ילדים קטנים עם מסיכות שנופלים לתוך מטחנות בשר. זה נחשב?
תלוי בהקשר.
ובפסקול.
ובסימפסונז דיד איט.
אפילו לא צריך הקשר.
רק המסכות הפחידו אותי.
נראה לי שזה נופל תחת
תהומות הנפש האנושית.
רוצח עם מכשיר חד
לפני כמה ימים ראיתי את הרימייק ל"המנסרים מטקסס" והיה סרט פשוט מעולה. יחסית לז'אנר כמובן. זה היה סרט האימה היחיד שהצליח להפחיד אותי מאז הצלצול הראשון (שהיה בעצם יותר מטריד ממפחיד).
הרימייק הזה מצוין. אהבתי את הסרט בעיקר בגלל משחק מצוין (כן, כן יש כזה דבר בסרטי אימה) וזה עשה את הסרט לאמין. הוא היה גם מותח ופשוט מהנה. לא היו לי ציפיות בכלל, אבל זו היתה אחת ההפתעות הגדולות שלי בעולם הקולנוע ואני לא צוחק.
משדרים את הסרט מדי פעם ביס2 למי שמעוניין.
חוץ מזה, מה אם בית השעווה? בוואלה כתבו עליו ביקורת חיובית. מישהו כאן ראה ויכול להמליץ? כי בא לי על סרט אימה טוב בזמן האחרון.
אבל בעצם על וואלה אני לא כל כך סומך בעניין הזה. הם כתבו, בזמנם ביקורת חיובית על אישה-חתול. יאק.
בית השעווה, ביקורת מקוצרת
בתור קומדיה פוטנציאלית, כלומר סרט לצחוק עליו עם החבר'ה, אחלה סרט. מכל בחינה אחרת, חרא.