 |
||
| בעולם מקביל לא רחוק שוכנת ממלכה בה הגברים הם גברים אמיתיים, הנשים – נשים אמיתיות, והחרבות – מרופדות. הטריילר לסרט הדוקומנטרי 'דארקון' מבטיח אפוס שמאפיל על 'שר הטבעות'. |
18.03.2006
|
|
יומית
בעולם מקביל לא רחוק שוכנת ממלכה בה הגברים הם גברים אמיתיים, הנשים – נשים אמיתיות, והחרבות – מרופדות. הטריילר לסרט הדוקומנטרי 'דארקון' מבטיח אפוס שמאפיל על 'שר הטבעות'.
בעולם מקביל לא רחוק שוכנת ממלכה בה הגברים הם גברים אמיתיים, הנשים – נשים אמיתיות, והחרבות – מרופדות. הטריילר לסרט הדוקומנטרי 'דארקון' מבטיח אפוס שמאפיל על 'שר הטבעות'.
נראה מגניב ביותר
נראה מגניב ביותר
לא בטוח שמגניב היא המילה פה, אבל אכן נראה משעשע.
אני אישית מצאתי את ההנאה במשחקי תפקידים בחלק "הדיבורי" שלהם ובדמויות ופחות בקרבות. ולמרות שקרבות כמו שם בטריילר נראים מהנים יותר, חסר שם כל הקטע הנ"ל כנראה.
-האשף הדגול
איכס
טריילר מבחיל.
הסיבה שאף פעם לא הצלחתי להיכנס למשחקי תפקידים
היא שיש יותר מדי פרטים טכניים ולא מספיק סיפור ומקום לאלתור. כל הקוביות והניירות והויכוחים באיזה דרג צריך להיות כדי לזמן במבה, זה פשוט לא בשבילי.
אם תשאל את תמי,
היא תשמח לספר לך שזה בדיוק מה שהרחיק אותה ממשחקי תפקידים, עד לרגע שהיא גילתה שיש גם משחקי תפקידים אחרים – בלי קוביות, בלי חוקים נוקשים ועם הרבה סיפור.
הסיבה שאף פעם לא הצלחתי להיכנס למשחקי תפקידים
יש הרבה מאוד משחקים שהעיקר בהם היא העלילה וכמעט ואין בהם קרבות ופרטים טכניים. לדוגמא Ars Magica ו – Vampire: The Masquerade. אם יצא לך תנסה.
-האשף הדגול
זה רציני?
באמת יש משחק כזה?
כן.
זה האתר שלהם:
http://www.darkon.org/
וגם בארץ יש אנשים שמשחקים במשחקי תפקידים חיים בסגנון הזה, אבל בהיקף קטן יותר, אני מניח.
קשה לי לגבש דעה על הסרט הזה
מצד אחד, זה יכול להיות אסון קולנועי. מצד שני, זה יכול להיות סרט ממש, אבל ממש יפה. קשה לדעת לפי הטריילר. קראתי באתר על המשחק הזה וזה נראה כל כך כיף. אני רוצה לשחק בזה,אבל אין את זה בארץ. באסה.
הטריילר הוא מצוין, לדעתי.
הוא יוצר את הרשום שהסרט לא עוסק ב"אנשים המוזרים האלה והתחביב המופרע שלהם", אלא בקרב הגורלי בין שתי הארצות היריבות. עם הסברים, כמובן, על האנשים האלה ומה בדיוק הם עושים. עם הומור, אבל בלי זלזול.
זה לא הוקרן באייקון הקודם?
ככל הידוע לי, לא
הוקרן שם סרט תעודי אחר בנושא. אבל אני לא אתפלא אם הוא יוקרן באייקון הבא.
הטריילר הוא מצוין, לדעתי.
מה הראשי תיבות של כותרת הושארה בכוונה? כה"ב?
בכל מקרה, אני מסכים שהטריילר מצויין, ואומר שקשה לדעת אם הסרט עצמו יהיה טוב.
זאת לא התחושה שקיבלתי
אני הרגשתי שהסרט אמנם מתאר בקצרה תופעה, אבל בעיקר מנסה לספק לה הסבר: אלו אנשים שרע להם בחיים הנוכחיים שלהם, והם בורחים לחיים אחרים, שבהם טוב להם יותר.
בהתחלה מצאתי את ההסבר הזה פשטני ומעליב, אבל אחרי זה חשבתי על זה, ואין לי הסבר אלטרנטיבי.
בשביל מה צריך הסבר? זה משחק, זה כיף
באותה מידה אתה יכול להגיד שכל מי שצופה בסרט רק מנסה לברוח משגרת החיים המשמימה והעלובה שלו, וכל מי שמתכתב עם אנשים באינטרנט רק מנסה לפצות על חיי חברה לא קיימים ועל כישורי תקשורת עלובים.
אני מתאר לעצמי שזה נכון בחלק מהמקרים (בעצם, אני די בטוח), אבל לעשות מזה איזשהי הכללה לגבי כולם נשמע לי קצת מופרך.
(לא ראיתי את הטריילר, יכול להיות שאני מפספס לגמרי את הכוונה המקורית שלך)
השאלה היא _למה_ זה כיף
וכשאלת המשך, _למי_ זה כיף.
ובכל מקרה, העניין הוא לא שהמשתתפים במשחקי תפקידים צריכים להבין למה הם עושים את זה – "זה כיף" זו סיבה מספקת – אלא שאותי, ונראה לי שגם את יוצרי הסרט, מעניינות הסיבות החברתיות לכך שאנשים מסוימים בוחרים לשחק דווקא במשחקי תפקידים.
ואגב, הסיבה שנתתה לקיומם של סרטים היא, בעיני, הסיבה המרכזית לפופולריות שלהם.
אני לא מבין מה הבעיה פה
לי זה נראה ברור שגם אנשים שהחיים שלהם בסדר גמור (ובוא נודה, לאף אחד אין חיים מושלמים) ירצו להתנסות ב"חיים אחרים", בלדמות חוויות שלא יכולות להתקיים במציאות הזאת. אני לא חושב שזה בהכרח אומר שאותם אנשים נורא אומללים בחיי היום יום ולהעמיד פנים שהם נלחמים בדרקונים זה המפלט היחיד שלהם. יכולים להיות להם חיים מעניינים ומספקים (עד כמה שאפשר) ושבכל זאת הם ירצו להתנסות בחוויות שכאלה, כי זה יכול להיות כיף להיות מישהו אחר ולחיות בעולם אחר לכמה שעות גם בלי שתסבול בזהות המקורית שלך ובלי שתשנא את העולם שבו אתה חי.
לך זה נראה ברור - לי הרבה פחות
ראשית, מה טבעי כל-כך ברצון להעמיד פנים שאתה מישהו אחר על בסיס קבוע (בניגוד לפעם בשנה, נגיד)?
שנית, האם אתה באמת ובתמים יכול לטעון שמרבית האנשים שמשחקים משחקי תפקידים התחילו לעשות זאת בתקופה בחייהם בה החיים שלהם היו מעניינים ומספקים? הנסיון האישי שלי מרמז אחרת.
שלישית, בטריילר מדגישים מאוד את חוסר שביעות הרצון של המשחקים מהחיים הנוכחיים שלהם.
רביעית, מדובר בעניין של דרגה. אני מסכים איתך שאסקפיזם מסוים נפוץ מאוד בקרב קבוצות רבות מאוד, אבל יש הבדל בין לראות סרט בקולנוע לבין להעמיד פנים שאתה קוסם לבין ממש להתלבש כמו קוסם למלמל דברים בלטינית-דמה. משתנה אחד כאן הוא דרגת האסקפיזם, ואני תוהה מה המשתנים האחרים, אלו שקובעים את דרגת האסקפיזם.
...
1. אני מניח שבשלב מסויים זה מאבד את האפקט של להיות בן אדם אחר ולחיות חיים אחרים ומקבל יותר נופח של משחקיות, של אינטרקציה עם אנשים.
2. אין לי מושג, אני לא מכיר כל כך הרבה שחקני תפקידים. דווקא לאלו שאני מכיר יש חיים הרבה יותר מעניינים משלי (ולא מעניינים בצורה טרגית, הם פשוט הרבה יותר פעילים ממני).
3. כמו שאמרתי, לא ראיתי את הטריילר. אנחנו מנהלים פה דיון ספציפי על הטריילר או על משחקי תפקידים באופן כללי?
4. לדעתי מדובר יותר ברמת הפתיחות של אלו שמשתתפים במשחקים האלה ופחות ברמת האומללות והנואשות שלהם מהחיים הממשיים. נראה לי שרוב האוכלוסיה, כשיספרו להם על אנשים שמתחפשים לאבירים ומכשפים ונלחמים בחרבות מפלסטיק, יגידו שהם משוגעים, משועממים, חסרי חיים, בעיקר לדעתי כי זה נשמע להם קיצוני (למרות שאם היו מספרים להם על אנשים שמשחקים פיינטבול ומעמידים פנים שהם חיילים, התגובה בטח לא היתה כזאת קיצונית. אולי יש יותר פתיחות כלפי אנשים שמאדירים את המלחמה והצבא מאשר כלפי אנשים שמאדירים את ימי הביניים ואת ספרי הפנטזיה). אני, למשל, תוהה לפעמים איך זה להיות אשה. זה לא אומר שאני לא מרוצה מהיותי גבר, ואני די בטוח שלכל גבר חולפת התהייה הזאת בראש מתישהו, אבל מצד שני אני לא פתוח מספיק כדי להתלבש כמו אשה\לעבור ניתוח לשינוי מין כדי לחקור את זה ולהנות מזה. רוב האנשים פשוט שמרנים מדי, מרובעים מדי מכדי לצאת מהמסגרת הקטנה שבה הם חיים.
...
אתה מניח הרבה דברים. מה שאני אומר זה שצריך לבדוק את הדברים האלו, כי התשובות יכולות להיות מרתקות.
למשל, אתה מציע שכמות האסקפיזם שאדם מפגין נובעת מהמוכנות שלו ללכת כנגד המוסכמות, ולא ממידת חוסר שביעות הרצון שלו מהחיים הנוכחיים שלו. הנחה מעניינת – לא שווה לבדוק אותה? היא לא תגיד לנו כל מיני דברים על טבע האדם, בעיקר כיצור חברתי?
ואנחנו מדברים באופן כללי, אבל בהתבסס על הטריילר.
נו, אז תבדוק
אני רק יצאתי נגד ההנחה שלך שהסיבה היחידה שיכולה להיות לאנשים לשחק במשחקי תפקידים ולהעמיד פנים שהם מישהו זה רק כי הם לא מרוצים מהחיים שלהם.
אני עדיין חושב שזה ההסבר הטוב ביותר
ועכשיו בוא נתחיל מהתחלה, היה כיף!
השאלה היא _למה_ זה כיף
ומתחילים מהתחלה טרהלה לה לה לה
עין הדג משמש תחליף לחיים העלובים שלי? מה פתאום!
אני לא יודעת לגביך,
אבל לפחות מבחינתי, עין הדג *מהווה* את החיים העלובים שלי.
והאוניברסיטה היא התחליף?
מה זה? אני לא מכירה כזה.
זה כמו קון - רק יותר ארוך, עם יותר אנשים,
ובחירת הסרטים פחות מוצלחת.
לך זה נראה ברור - לי הרבה פחות
בוא נעשה עסקה: אני אסביר לך את זה, אם תסביר למה יותר טבעי מזה להיות מרותק על בסיס קבוע לחיים של אנשים שלא קיימים.
בוא נעשה עסקה אחרת:
אתה תקרא את הסעיף הרביעי שלי, ואני אסביר לך שהכל הבניה חברתית בכל מקרה.
אבל זו נקודה נהדרת, כמובן.
בוא נעשה עסקה אחרת:
אני לא חושב שהכימות כאן עובד. למעשה, לחוות רגשות אינטנסיביים שסובבים סביב מהחיים של אנשים שלא קיימים יכול בקלות להתפס כדרגת אסקפיזם גבוהה יותר מלשחק משחק-מלחמה תחרותי שמערב תחפושות ודמויות. במקרה השני יש אספקט משחקי-בידורי ישיר, בעוד שבמקרה הראשון זה אסקפיזם טהור: אתה לא עושה פעולה, לא מפעיל שום יכולת, ולא נהנה משום אירוע, רק משליך רגשית על דברים בלתי קיימים.
זה לא רק כימות, אלו דרגות שונות
זה שאני רואה (נגיד) "הסופרנוס" ומזדהה עם טוני לא אומר שאני חושב שאני מאפיונר. זה שאני מתלבש כמו מאפיונר ומעמיד פנים שאני הורג אנשים אומר שבמידה מסוימת, אני חושב שאני מאפיונר.
במלים אחרות, אנשים שצופים ביצירות בדיוניות ומזדהים איתם בצורה מוקצנת נקראים "מעריצים", לא "צופים" – והם אלו שאצלם הגבול בין הדמות, לשחקן, לעצמם די מטושטש. במקרה של דארקון, ואם לשפוט רק לפי הטריילר, גם כאן יש טשטוש.
עכשיו, אם נחזור למשחקי תפקידים בכלל, רמת הטשטוש משתנה משחקן לשחקן, מקבוצה לקבוצה, ממשחק למשחק. אבל היא גבוהה יותר, לפי דעתי, מאשר מרבית הפעילויות האסקפיסטיות האחרות – בעיקר בגלל שמרכזה והמשיכה המרכזית שלה הוא העמדת פנים שאתה אדם אחר. בניגוד לצפייה בטלוויזיה, הליכה לקולנוע או קריאת ספר, שם אתה חווה חיים של אנשים אחרים בצורה עקיפה, ולפחות תיאורטית הזדהות אינה הכרחית, כאן החוויה היא ישירה ואקטיבית, והזדהות היא שם המשחק.
אגב, משחקי מחשב רבים נופלים, נראה לי, בקטגוריה של משחקי תפקידים בפרמטרים האלו.
הסבר טוב יותר:
באתר של הקומיקס (המצוין) The Order of the Stick התחיל להתפרסם קומיקס נוסף, שגם הוא עוסק במשחקי תפקידים, בשם The Battle of Gobwin Knob. זה בקושי התחיל, אבל כבר נראה נהדר.
אחת הדמויות הראשיות שם סיפקה הסבר לאובססיה שלה עם משחקי תפקידים, שהאסקפיזם הוא רק אחד ממרכיביה, ושאני מוצא אותו משכנע בהרבה מכל ההסברים שניתנו בדיון הקטן כאן, ובעיקר משכנע בהרבה מההסבר שלי:
http://www.giantitp.com/comics/erf0016.html
בגדול, הוא אומר שהוא משחק בכדי לברוח מהחיים העלובים שלו – אבל שהחיים שלו עלובים כי הוא לא מוצא שום דבר בהם חשוב ומעניין מספיק בשביל לנסות ולשנות אותו: האפשרויות העומדות בפניו בעולם הזה פשוט לא לטעמו, ואלו הקיימות בעולם משחקי התפקידים מרתקות ומאתגרות אותו הרבה יותר.
זה הסבר מבריק כל-כך כי הוא בעצם מגלגל את האשמה (או הטרגדיה) לפתחן של הנסיבות ההיסטוריות, או אפילו האנושיות: לתכנן יקומים אי-אפשר בעולם האמיתי; לפקד על צבאות במלחמה זה כבר מאוד לא סביר, וגם לא שוס מי יודע מה; קשה למצוא מקומות שבהם קסם עדיין עובד. מצד שני, ההסבר לא מתעלם מכך שתחושות ניכור כרוכות גם בבחירות אישיות, ושגם הן עומדות בבסיס הבחירה לברוח למציאות אלטרנטיבית.
צריך דרכון?
צפו לרוסים רבים בהקרנות בארץ (אם יהיו)…
אפילו שהניסיון שלי עם משחקי תפקידים מסתכם במשחקי-מחשב למיניהם נוסח Planescape Torment אני פשוט חייב לראות את הסרט הזה, והטריילר מצויין.
משחקי תפקידים במחשב נוטים להיוט משחקי טקטיקה\אקשן בתוספת הרבה איסוף חפצים. PlaneScape:Torment הוא אחד היחידים (יחד עם FALLOUT) שממש מצדיקים את השם משחק תפקידים. עלילה אדירה, פיתוח דמות (אופי לא דרגות) מעולה, עולם ודמויות נפלאים.
בקיצור משחקי תפקידים במחשב בדרך כלל ממש לא מייצגים את מה שטוב במשחקי תפקידים מבחינתי (בדרך כלל), זה יוצא דופן מופלא. משמח אותי לראות ששיחקת בו
-האשף הדגול
כן הוא משחק מוצלח,
כמו גם סדרת Fallout שציינת.
והמשחקים שאתה מדבר עליהם זה משחקי Hack & Slash כמובן, יש גם משחקי תפקידים שהם לא כאלו. אני אישית התלהבתי מאוד מVTM Bloodlines שאמנם היה גם הוא שילוב בין פעולה לתפקידים אבל עשה זאתי, לדעתי, בצורה מוצלחת למדי כשגם הפעולה וגם התפקידים נכחו לאורך שלבי המשחק. אמנם הוא יצא מסורבל למדי מבחינת ממשק אבל לי אישית זה לא הפריע יותר מדי בחווית המשחק.
* העונה השישית של הסופרנוס תשודר ביס, מישהו יודע אם המוצר הנ"ל יצא בדויד לרכישה לפני תחילת השידורים???
* סרטו החדש של ספייק לי צריך להיות טוב? מישהו יודע? כי יתכן ואני אראה אותו לפני שהביקורת באתר תעלה…
תודה מראש..
ראיתי אותו היום.
יופי, לא יזיק לי סרט 'סבבה', אני מת על סרטי שודים…
אני מצטרף
הסרט מוצג היום בטרום-בכורה, בשבוע הבא הוא יעלה רשמית, ואני מקווה שביקורת תעלה באתר מוקדם ככל האפשר. אבל באופן מקוצר מאוד – "סבבה" הוא בהחלט תיאור ממצה.
כדי לדעת
http://www.tagworld.com/snakesonaplane#
טיזר ראשון לסרט שיכול להיות "האזרח קיין" של ימינו . שווה יומית.
כן
האולפן טוען שזה לא טיזר רשמי אלא טיזר לא סופי (עם אפקטים לא גמורים) שדלף לפני זמנו המיועד. אבל כן, ארוע היסטורי בלי ספק.
"האזרח קיין של ימינו" בציניות?
ציניות?
יש דברים שלא צוחקים עליהם. נחשים שמסתובבים חופשי במטוס וגורמים לסמואל L ג'קסון לטעון אקדח בדרמטיות ולהגיד "נמאס לי מהנחשים האלו!", זה נשמע לך נושא לבדיחה???
ודרך אגב, מה הקטע של ג'קסון והלמד בשם? כמה זמן עד שהוא יצליח לעבור את הטסט?
ד"א, באתר של הטריילירים, יש טריילר על סרט שמבוסס על הרוצח הסדרתי "זודיאק" (רוצח סדרתי משנות ה-60,שלא תפסו עד היום).
מישהו יודע משהו על הסרט? כי ראיתי תוכנית T.V על הזודיאק, וסרט עליו יהיה מגניב ביותר.
ימד''ב יודע
http://us.imdb.com/title/tt0443706/
זודיאק
'זודיאק' הוא הסרט הבא של דייויד פינצ'ר, עם ג'ייק ג'ילנהול ורוברט דאוני ג'וניור.
כתבה מספר 2531
הסרט הזה אמור לצאת בספטמבר, ו(ככל היודע לי) אין לו עדיין טריילר.
רק מה, לכבוד העובדה שעומד לצאת סרט גדול על נושא שאי אפשר לרכוש עליו זכויות בלעדיות, קפצו כמה יוצרי ישר-לוידאו ועשו סרטים זולים שגם להם קוראים 'זודיאק' כדי לעשות קצת כסף קל על חשבונו:
http://www.imdb.com/title/tt0371739/maindetails
http://www.imdb.com/title/tt0365964/
כמו שאמרתי, ככל הידוע לי לסרט של פינצ'ר עדיין לא יצא טריילר, אז אם אתה נתקל בטריילר ל'זודיאק', סביר להניח שזה לאחד הסרטים האחרים.
לא שמתי לב למילה ''דוקומנטרי''
אז כשהטריילר התחיל, חשבתי שזה סרט על מישהו שחי חיים רגילים בה הוא צריך ללכת לסופרמרקט, עד שמציאות אחרת שאבה אותו, והתאכזבתי כשגיליתי שזה לא כך.
הייתי שמח לראות סרט (או לקרוא ספר) בסגנון הזה. על מישהו (או עדיף מישהי) שנאלץ להתמודד כך עם מציאות מקבילה ובאותו זמן להמשיך להתמודד עם המציאות שמוכרת לנו. משהו בערך בסגנון של "אישתו של הנוסע בזמן" – אבל עם פנטזיה (ובלי הדכאון)
מעניין שברגע שהוצגו האנשים עם התלבושות, ישר ידעתי שזה משחק תפקידים (או סרט חובבים דל תקציב) ולא סרט הוליוודי רגיל. ואני לא מצליח לגלות מה בדיוק גורם לאנשי משחק התפקידים להיראות "לא אותנתיים". אבל אני חושב שזה צילום הוידאו..
בשביל דברים כאלה יש ''באפי קוטלת הערפדים''
בשביל דברים כאלה יש (צונזר)
כן, גם אני חשבתי עליה, והיא היתה כיפית, אבל היא הסתיימה.
וגם הסגנון שלה הוא לא בדיוק מה שאני מחפש. אצלה העולם של הפנטזיה נמצא בעולם הרגיל, ופשוט אנשים לא יודעים עליו.
אני מחפש מקום בו יש יותר הפרדה בין עולם הפנטזיה ועולם המציאות, ורוב האנשים לא מסוגלים בכלל להגיע לעולם הפנטזיה, אבל קיימים מעט אנשים שצריכים להתקיים בשתי המציאויות, ולהחליף בינהן על בסיס יומי (לא כמו בנרניה, למשל, שהילדים קפצו לעולם אחר, שהו בו הרבה זמן אבל לבסוף חזרו לעולם שלנו וכך נגמר הסיפור)
אפשר להשוות את זה לפרק שבו ב' התעוררה למציאות בה היא מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי. וזאת הפעם האחרונה שאני מזכיר אותה.
ועוד דוגמא: קומיקס-רשת על משחק מחשב שלמעשה מתקיים במציאות מקבילה, אבל רוב האנשים שמשחקים בו לא מודעים לכך:
http://www.dravensdungeon.com/Penance/
אה, בשביל דברים כאלה יש מטריקס
המטריקס גם קרוב
אבל הוא נגמר (וטוב שכך)
כמה המלצות:
– Against a Dark Background הוא ספר מדע-בדיוני עם רעיון די דומה, לפחות בחלקו, לפחות חלק מהזמן. ספר נהדר.
– בערך כל יצירה של ניל גיימן עובדת על העקרון הזה (עולם אחר ומקביל).
– אני קורא עכשיו קומיקס מצוין בשם Deep Sleeper שגם בו יש רעיונות דומים.
ברזיל
וגם פישר קינג.
לא זוכרת איך קוראים לסרט הזה,
אבל יש משהו על מישהי שברגע שהיא הולכת לישון – היא בעצם "מתעוררת" במציאות אחרת שלה. כך שיוצא שיש לה חיים כפולים (כי במציאות השניה, כשהיא הולכת לישון היא מגיעה למציאות אחרת שלה – לזו הראשונה), ובאיזשהו שלב היא כבר לא יודעת מה מהמציאויות אמיתי ומה מביניהן מציאות מקבילה.
נשמע מעניין
אני אשמח אם את או מישהו מהקוראים יוכלו להזכר בשם הסרט.
א-הא! מצאתי את זה!
Passion of Mind (בעברית: 'בין חלום למציאות') עם דמי מור: http://www.imdb.com/title/tt0160644/maindetails
אגב, תיאור העלילה פה: http://www.imdb.com/title/tt0160644/plotsummary שונה מהותית מהתקציר בעמוד הראשי, כך שבמהלך החיפושים כמעט פספסתי את הסרט.
כדאי לראות אותו?
הנושא שלו מאוד מעניין, אבל אני רואה שהוא קיבל ביקורות ממש לא טובות..
גם אני לא זוכרת את שם הסרט
אבל השחקנית הייתה דמי מור.
זה מזכיר לי סיפור קצר של תאופיל גוטייה
בשם "המתה המאוהבת", על כומר צעיר שחי חיים כפולים. ביום הוא כומר, עסוק בקהילתו ובחובותיו הדתיות בצרפת, ובלילות הוא אציל צעיר והולל, החי חיים מושחתים ומאהבה של קורטיזונה יפיפיה בוונציה. בכל הוויה הוא מרגיש שהחיים האחרים הם חלום.
יש כמה ספרים ז'אנריסטיים כאלה.
כרגע עולה לי בראש תומס קובננט, שרודף אותי באופן משעשע למדי כבר כמה שנים (אני לא מצליחה להשיג יותר משני חלקים מכל שלשה, אבל בחלקים האלה אני נתקלת במקומות הכי לא צפויים…). קראתי את הספרים די מזמן, אבל אני זוכרת אותם כלא רעים.
יש כאלה סרטים
שבהם "מישהו שחי חיים רגילים בה הוא צריך ללכת לסופרמרקט" מדובר ברעיון "עליסה בארץ הפלאות", שחוזר על עצמו גם ב"הקוסם מארץ עוץ" וב"לבירינט".
אם אתה קורא רוסית,
אז קיים ספר שנקרא Понять Вечность ("להבין את הנצח") שמספר על מתכנת שיוצר עולם ווירטואלי, שוקע בתוכו, ובסופו של דבר, כשצרות חומריות נצבות בפתח, הוא מתאבד ונשאר בתוך העולם הזה (לא ספיילרתי כלום. מרמזים על זה עוד על עטיפת הספר ובעמודיו הראשונים). אאל"ט שם הסופר הוא בוריס ליניקוב, אבל אני לא בטוח במאה אחוז.
אני לא קורא רוסית
טכנית אני יכול לקרוא (פונייט וצ'נוסט?), אבל אני לא אבין כלום..
הספר מסתיים כשהוא מתאבד, או שזה די בהתחלה? מזכיר קצת את התחזית שנקראת cingularity, שבה לחיים החומריים אין את אותה משמעות כמו פעם, כי אפשר לג?ב?ות מוחות של אנשים.
כן, פונייט וצ'נוסט.
ההתאבדות מתרחשת לפני התקופה בה מתרחש הספר, אבל עוברת בערך מחצית מהספר עד שאומרים לנו את זה בפרוש. חוץ מזה, כמה פרקים בספר הם מעין פלאשבקים לחייו של המתכנת לפני ההתאבדות.
דרך אגב, אם מותר לי להתעניין, מאיפה למדת לקרוא ברוסית? (ולמה, אם אתה לא מבין רוסית?)
''על הסף''
של אורסולה לה-גווין זה בדיוק זה. כולל הסופרמרקט.
המלצה לא לגמרי קשורה
טוב, מדובר על בחור שמקבל חפץ קסום שמעביר אותו לעולם אחר, ולא על מישהו שחי בשני עולמות במקביל, אבל אני אשתמש בכל תירוץ שהוא בשביל להמליץ על ספר הילדים הנהדר 'המגדל הפורח באוויר' (The Phantom Tollbooth) של נורטון ג'סטר. פשוט תענוג צרוף.
(אה, וכמובן, 'הסיפור שאינו נגמר' עובד על עקרון די דומה)
באמת ספר מצוין.
אני חושב שהקטע שאני הכי אוהב הוא עם הבטלנים, שיש להם סדר יום שלם שמכתיב להם להתעצל בכל שעה שהיא. אימצתי מהם את הרעיון לחטוף, כל פעם שאפשר, גם "תנומת אחר-צהרים מוקדמת" וגם "תנומת אחר צהריים מאוחרת".
אחותי מנהלת כך את חייה כבר שנים.
היא עושה הפרדה בין תנומה, נמנום, שנ"ץ, שינה ומנוחה. כמו שלאסקימואים יש 1000 מילים לשלג, לאחותי יש 1000 מילים לשינה. לא נדיר לשמוע ממנה את המשפט "אני הולכת לנוח לפני השנ"ץ", או "אני הולכת לנמנום ערב לפני שנת הלילה". חיים טובים.
בבית התלוי לא מזכירים חבל!
אני אלך לבכות עכשיו.
זו לא תקבולת הפוכה?
במצבך זה יותר לכיוון "בבית התלוי לא מזכירים נשימות עמוקות", לא?
המגדל הפורח באוויר
זה הספר שבאיזשהו שלב שלו מיילו מנסה לגנוב נקישת תוף שהיא כדור צמר גפן?
בדיוק.
בכלל, הסינסתזיה של הספר הזה היא אחד הדברים החביבים עלי בו (למשל כופתאות החיסור המלבבות).
הנקישות הרכות הן בערך כל מה שאני זוכרת
אולי הגיע הזמן לביקור נוסף בספריית הילדים.
הי, אם אתה אוהב סינתזיה
בדיוק קיבלתי מייל שמבשר על כנס סינתזי באוניברסיטת תל אביב ב 22-23 במרץ, בבניין גילמן, חדר 496 (פתוח לציבור)
לטובת הבורים בינינו (כלומר, אני) - מה זה כנס סינתזי?
לכנס קוראים: לראות את הקולות
סינתזיה זה מצב שבו החושים מתערבלים ומתמזגים. למשל, לי יש תחושה ציבעונית של מספרים (שלוש הוא צהוב), נדמה לי שזה הכי נפוץ, יש אנשים שצלילים עבורם הם צבעים וכולי.
הכנס הוא מטעם המחלקה לבלשנות, כך שיש כל מיני הרצאות שמתחילות במילה "דיאלקטיקה של ה…". אבל יש גם הרצאות על מוזיקה (בטהובן) ואמנות (קנדינסקי) וספרות גרמנית, וכתוב שיהיה כיבוד, אבל מכיוון שמדובר בכיבוד נוסח גילמן, עדיף להיות סינתזי ולדמיין איך הוא נשמע במקום לאכול אותו.
אה, *זה*!
מסתבר שאני לא רק בור, אלא גם סנילי. כבר דיברנו כאן על זה:
כתבה מספר 3060
בכל אופן, תודה רבה על המידע (ועל האזהרה. כיבוד של גילמן… בררר… ודווקא בנפתלי סגרו לנו את הקפיטריה, שהיתה לא רעה).
מצווה היא לי
להזהיר אנשים מהאוכל של גילמן. אני עושה כמיטב יכולתי, אבל לפעמים אנשים ברחוב מגיבים ממש מוזר.
למה סגרו לכם את הקפיטריה? לא יפה. על מה יצעדו הסוציולוגים?
אני לא יודע למה סגרו, ואכלתי שם לא מעט, אז אני מעדיף לא לשאול.
הסוציולוגים בטח ימשיכו לצעוד על קיבתם, רק במקום אחר. יש להם ברירה?
סינתזיה או סינסתזיה?
עד עכשיו הכרתי את הגירסה השניה.
אתה מתכוון ''סינתסזיה'', לא?
לא.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%A1%D7%AA%D7%96%D7%99%D7%94
אז יש לנו כאן סינסתזים, דיסלקטים ודגים… מה הלאה?
אני מצטערת לומר שמצאתי את הספר הזה
טרחני ומשעמם לחלוטין. יכול להיות שעוררו לי ציפיות גבוהות מדי (או שעוררתי אותן לעצמי – הקונספט נשמע כ"כ טוב!). בקיצור – ראו הוזהרתם, וזה.
כמעט
הוא גונב את צליל המילה "אך" משומרת הקולות כדי להציל את עמק הקולות מדממה.
ספר מקסים, והציורים של ז'ול פייפר נהדרים.
דוגמא (קטנה):
אני מאוד אהבתי את השד יגע אלערך. הוא היה מאוד שרמנטי.
לא שמתי לב למילה ''דוקומנטרי''
השאלה עד כמה המציאות המקבילה צריכה באמת להיות נפרדת מהעולם שלנו כדי שתהיה מרוצה. קודם כל, אפשר להזכיר את סדרת הטלויזיה "היפה והחיה" שבה הגיבורה חיה מעין חיים כפולים – בעולם שלנו, מצד אחד, ובמעין קהילה אוטופית שחיה תחת הקרקע ויש בה אלמנטים פנטזיים, מצד שני.
אגב, כמעט כל סיפורי הקומיקס מבוססים על השניות שאתה מחפש, על הצורך של גיבור העלילה לאזן בין שני עולמות שונים. למעשה, יש אפילו דמות מאוד דומה לזו שאתה מתאר – Adam Strange – ארכיאולוג שנפגע בטעות על ידי חלקיקים של קרינה בדיונית שמעבירה אותו לכוכב אחר, המרוחק מכדוה"א שנות אור רבות. הבעיה היא שהשפעת הקרן זמנית, ולכן אחת לכמה זמן הוא מוצא עצמו מחדש בכדוה"א. אלא שחייו בכדוה"א הם באמת משניים והוא רק מחכה לקרן הבאה שתחזיר אותו לעולם האחר.
אגב,
לא ראיתי שמישהו התייחס לזה, אז קבלו ח"ח על מנגנון הרחבת התגובות הדינמי החדש (כשנכנסים למאמר שכבר נקרא ולוחצים על תגובה מוקטנת (שכבר נקראה), אז רק היא מורחבת, במקום שכל העמוד יטען מחדש כמו פעם).