 |
||
| רוברט אלטמן, אגדה בחייו, במאי 'מ.א.ש.', 'נאשוויל', 'השחקן', 'תמונות קצרות' ועוד סרטים רבים, הלך לעולמו בגיל 81. סרטו האחרון, 'המדריך לחיים בכפר' עדיין מוצג בבתי הקולנוע בארץ. |
22.11.2006
|
|
יומית
רוברט אלטמן, אגדה בחייו, במאי 'מ.א.ש.', 'נאשוויל', 'השחקן', 'תמונות קצרות' ועוד סרטים רבים, הלך לעולמו בגיל 81. סרטו האחרון, 'המדריך לחיים בכפר' עדיין מוצג בבתי הקולנוע בארץ.
רוברט אלטמן, אגדה בחייו, במאי 'מ.א.ש.', 'נאשוויל', 'השחקן', 'תמונות קצרות' ועוד סרטים רבים, הלך לעולמו בגיל 81. סרטו האחרון, 'המדריך לחיים בכפר' עדיין מוצג בבתי הקולנוע בארץ.
הלם
האם זה ההלם, ההפתעה, הצער או ההכחשה שמונעים מאנשים להגיב כאן?
כנראה שהסיבה היא כנראה בכלל שעת הבוקר המוקדמת, אבל אני התחלתי את היום עם מחווה לאלטמן במסגרת לימודי הקולנוע באוניברסיטה, התחלת בוקר עגומה אבל נכונה.
אבידה גדולה, אבל קראתי איפשהו שהציטוט הנפלא ביותר שלו הוא שכל הקריירה שלו היא בעצם סרט מתמשך… אנלוגיה נפלאה בין סרטיו לחיים, אלטמן תמיד ניסה להציג לנו את החיים, הדמויות וההתרחשויות בצורה חדשה, אמיתית ומרתקת, הלוואי והחיים של כל אחד מאיתנו יראו כמו סרט של אלטמן.
אני מקווה שלא הגזמתי, טעיתי או התלהבתי, אבל אני מדבר ממקום של אדם שלא ראה את כל סרטיו ופופאי הוא דווקא האהוב עליי ויחד עם זאת אני מעריך אותו יותר כמעט מכל במאי פעיל אחר, אולי רק בגלל שהייתי רוצה להתקרב לקרסוליו בסרטיי שלי.
לכו תראו את הסרטים שלוף תקראו מאמרים עליו, על החיים שלו, לפחות כתבות סיכום חיים שמציפות את האתרים – מגיע לו, לפחותתדעו למי ימחאו כפיים ממושכות באוסקר הקרוב.
עומר.
אני פשוט לא רציתי לקלקל...
אני נותן את הכבוד לאדם, מעצם העובדה שהשם שלו אכן הולך לפניו, אבל אני ראיתי רק שניים מסרטיו: "השחקן", שמאוד אהבתי, ו"פארק גודספורג" שנמצא באחד המקומות הראשונים ברשימת הסרטים המשעממים ומיותרים ביותר שראיתי…
לכן קצת קשה לי לגבש עליו דיעה, למרות שאני יכול להניח שרוב הסרטים שלו יהיו מעט פלצניים לטעמי.
יהי זכרו ברוך.
לא מהבמאים האהובים עלי, אבל עדיין
חוץ מ"מאש", לא אהבתי אף סרט של אלטמן שראיתי וחלק אפילו הפסקתי באמצע. ראיתי שוב את חצי השעה האחרונה של פארק גוספורד לפני כמה ימים וחשבתי לי "איך לעזאזל הדבר הזה ניצח את ממנטו?". בכל זאת, תמיד עצוב כשאגדה, גם אם לא בעיני, הולכת. זה עצוב במיוחד לאור התזמון, פחות משנה לאחר שהוענק לו אוסקר על מפעל חיים והוא, בניגוד לרוב המקטרגים, אמר שזה יותר טוב מלקבל את הפרס רק על סרט אחד או שניים.
ההגיון גם הולך איתו.
הוכחה: מישהו באמת זוכר מי ולמה עשו את, למשל, שייקספיר מאוהב?
אוסקר למפעל חיים בניגוד לגחמת שנה כלשהי באוסקר, הוא פרספקטיבה ברורה על מפעל של אדם. רק אדם שקיבל הכרה אמיתית יכול לקבל את האוסקר הזה.
ת'אט סייד, אני מעולם לא אהבתי את רוברט אלטמן (פרט אולי ל"השחקן" וחלקים מסרטים אחרים כמו "שלום לנצח" ו-"הקלפן והיצאנית"). מאד אוברייטד בעיניי.
בתור מישהו שאהב את שיקספיר מאוהב
אני יכול לומר בכנות שלא, אני לא זוכר מי יצר את הסרט. מה שכן, הוא בהחלט יהיה ראוי לציון אם יחליטו אי פעם להעניק פרס על מפעל חיים לאחים וויינסטיין על טכניקות שיווק והפצה.
מהתגובות שלא התיישנו טוב
(ל"ת)
מי? ג'ון מאדן. למה? תשאל אותו
עצוב לי
נורא אהבתי את רוברט אלטמן. כל כך אהבתי את הסרטים שלו, את העולם הכל כך מגובש שלו ואת הרגש והחיים הבוקעים בסרטיו. מעניין שאפילו בסרטו האחרון "המדריך לחיים בכפר" (שהוא לטעמי הסרט המרגש ביותר של השנה האחרונה) הוא מצליח להישאר אופטימי, ומביים בכל כך הרבה כנות ויחס לפרטים הקטנים, שעצוב לי שלא אוכל לראות השקעה כזו יותר בסרט. מאז מות קובריק לא היה יום עצוב יותר מזה לעולם הקולנוע. יהי זכרו ברוך.
אלטמן היה אחד הבמאים האהובים עלי ביותר
ראיתי כמעט את כל סרטיו, גם הפחות הטובים, וכשהם היו טובים הם היו מצוינים וכשהם היו פחות טובים גם אז הם היו מוצלחים יותר מהרבה סרטים אחרים.
השחקן, מ*א*ש, מקקייב וגב' מילר, באפלו ביל והאינדיאנים, שלום לנצח, חתונה, וכמובן שתי יצירות המופת המופלאות שלו: "נשוויל" ו "תמונות קצרות". סרטים נפלאים וחדורי הומניות אחד אחד.
מעבר לצער על מותו של סמאח ברמות אני מצטער גם על העובדה שלא נראה יותר סרטים חדשים של אלטמן. העולם – אם נשתמש בקלישאה חבוטה – הוא מקום פחות טוב ללא אלטמן. באמת.
ברזל, ט'נקס 4 ספיקינג אאוט. אני על המילים וויתרתי בכל הנוגע למה שאני חש מהאובדן שלו.
אגב, ידוע למישהוא אם התארח פעם בסטודיו למשחק? (או כל מקום אחר דומה)
תודה.
יהיה זכרו ברוך.
לא ראיתי
שמעתי עליו מלא אבל לא יצא לי לראות אף סרט שלו…התחלתי לראות גוסטפורד פארק אבל נרדמתי…
איזה סרטים אתם ממליצים?
נאשוויל ותמונות קצרות
הכי טובים בעיניי, למרות שאולי מ.א.ש או השחקן הם מקומות טובים יותר להתחיל.
תור הזהב של אלטמן
אני זוכר לטובה במיוחד את סדרת הסרטים הבאה בין 1970 ל-1975:
1) מ.א.ש
2) מקייב וגברת מילר(הקלפן והיצאנית)
3) שלום לנצח
4) גנבים כמונו
5) המהמרים
6) נאשוויל
יום עצוב לקולנוע
אני מאוד אוהבת את הסרטים של אלטמן. זה התחיל שהייתי מאוד צעירה וצפיתי ב"השחקן" בקולנוע. הוקסמתי.
זה בכלל עצוב שכל דור היוצרים שעליו גדלתי וחונכתי מתחיל להעלם.
אני מניחה שאין הרבה אנשים שיכולים להתגאות בחיים שלמים של יצירה כמוהו.