מה אתה עושה עם DVD?
149  |
יחסים ללילה אחד (שוכרים בלבד) |
| 191 |
רק את הסרטים שאני באמת אוהב, אני קונה |
| 37 |
קונה כמה שיותר ובונה לי ספריה ענפה |
| 9 |
משדל חברים לקנות לי לימי הולדת |
| 7 |
קונה רק לחברים כמתנה |
230  |
רואה סרטים צרובים מהאינטרנט |
| 41 |
תחתיות לתה |
מספר מצביעים: 664
קונה רק את הסרטים שאני באמת אוהב
הניסוח קצת מטעה, מכיוון שאני כן שואל מהספריה שני סרטים בשבוע בממוצע ורואה הרבה יותר סרטים חדשים בדויד מאשר בקולנוע. מצד שני, אחרי שבע שנות מנוי, יש לי "רק" כארבעים סרטים קנויים בבית, כך שהספריה המוזיקלית שלי יותר גדולה מהקולנועית.
אני מתנגד עקרונית להורדות לא חוקיות. גם כי זה פוגע בפרנסה של העובדים בבתי הקולנוע ומפעילי הספריות (שהמפיצים יחנקו מצדי) וגם מאותה סיבה שאני לא נוסע בשוליים כשיש פקק. הסיכוי שמישהו יפגע ישירות אולי אפסי, אבל עדיין יש סיבה למה זה לא חוקי.
אם המפיצים ייחנקו
זה גם יפגע בפרנסה של העובדים בבתי הקולנוע ומפעילי הספריות.
או שפשוט יהיו יותר סרטים עצמאיים?
אני אוהב סרטים! אני מאוד מאוד אוהב סרטים!
אבל אין מה לעשות, בתור עלם בן 18 אין לי את התקציב הדרוש כדי לקנות את הסרטים אותם אני רואה.
אך אני גם נגד כל סוג של פיראטיות בלתי חוקית (למרות שאני חוטא בסדרות שאינן משודרות בצורה נורמלית בארץ, או שאין לראות אותן עוד, כמו תיקים באפילה או אבודים).
ולכן סידרתי עצמי מנוי למאה סרטים לספריית הוידאו הקרובה, שממנו אני כנראה אהנה עד יום מותי, או לפחות לעוד כמה חודשים טובים.
ואת הכסף שכן יש לי, אני מעדיף להשקיע בספריית המוזיקה הענפה שלי, אשר אמנם ההשקעה לא זולה בהרבה, אם בכלל, אך לפחות אפקט ההנאה פחות מתכלה.
אצלי זה רק הסרטים
שאני אוהב, אבל יש הרבה כאלה אז הספריה שלי די ענפה.
מידי פעם נוספים סרטים שאני פחות אוהב וזה בגלל המבצעים השונים.
אצלי זה רק הסרטים
חבל! לפעמים יש סרטים מדליקים ורק בגלל שהם לא ידועים לך בתור סרטים אהובים אז אתה לא רואה אותם וההפסד כולו רק שלך!
לפעמים יש הפתעות
סרטים שקניתי במבצע והתגלו כסרטים טובים.
המאגר של הסרטים שאני אוהב גדל כל הזמן כי אני רואה גם דברים חדשים.
ואני גם מנצל את האינטרנט אני מוריד סרטים וצופה בהם, אם הם טובים אני קונה אותם ואם לא הם לא נשארים על הדיסק.
ולסיום, אני יודע שאני לא אראה את כל הסרטים שיצאו אי פעם ולמדתי להשלים עם זה.
אתה קונה סרטים בלי להכיר אותם?
אם הסרט רע, אני לא מבין איך יש לך אלוהים לשים אותם לצד אלו שאתה באמת אוהב?
הפתרון למבצע 3 ב99, אם יש רק שניים שאתה באמת אוהב, וכל השאר חרא, תיקח עותק נוסף של אחד מאלו שאתה אוהב ותתן לחבר במתנה… עדיף על לקחת חרא.
למרות שאין דבר יותר כיף לקנות בלי להכיר ואז להתאהב, לי זה קורה המון במוסיקה…
אתה צודק
זה באמת קשה… אבל המשפחה והחברים תומכים, ויחד מתגברים על זה.
תצחקי תצחקי..
אני פשוט לוקח את הדברים האלה מאוד קשה…
בעיקרון- קונה רק את אלו שאני אוהב.
אבל למעשה- השיקול העיקרי הוא האם אני אהיה מסוגל לצפות בסרט.
לדוגמא- "הטוב הרע והמכוער". אין לי מושג כמה פעמים ראיתי אותו, ועדיין לא נמאס לי. כך גם עם "משמעות החיים" ו"ביג לבובסקי". ולעומת זאת, יש סרטים שאני אוהב מאוד שאני חושב שעצם הקניה והצפיה החוזרת ונשנית בהם תקלקל אותם.
אם כן, קניה היא לא עניין של טעם- כי אם סיבולת!
מזדהה
אני קונה פה ושם סרטים שאני רוצה להכיר (ונוטה להאמין שיש סיכוי גבוה שאני אוהב אותם) שזה ב-95% מהזמן אומר מחזות זמר. אבל רוב הסרטים שאני קונה ב-DVD (ואחוז גבוה מהם הוא מחזות זמר…) הם כאלה שכבר צפיתי בהם ואני מעוניינת להחזיק עותק איכותי שלהם על המדף ו/או יש בהם תוספות שוות שמעניינות אותי.
אני קונה סרטים שראיתי ואהבתי, אבל כאלה שגם ארצה לצפות בהם שוב ושוב. כשאני מתלבטת (במיוחד מול מבצעים זולים, ובפרט אם זה מסוג ה-3 ב-100 וכו', כי אז צריך לנסות להשלים שלישיה) יש לי מבחן השאלה הזהה:
* טריל, אם הסרט ישודר כרגע בערוץ הסרטים, האם תקדישי לו זמן ותצפי בו?
* אם עניתי "לא" מסיבת תזמון (אין לי זמן / לא מתחשק לי כרגע) – האם תטרחי להקליט אותו?
אם התשובה היא "לא", ברור לי שאין טעם לקנות ב-DVD, ואני סתם משלה את עצמי כדי לקנות, הסרט יצבור אבק על המדף (וזה כבר קרה לי עם 2-3 סרטים בעבר, כך שהיום אני למודת נסיון ובררנית מאד).
בסה"כ יש לי כמה עשרות סרטים וגם כמה וכמה סדרות, זה יוצא בין 50 ל-100 כותרים אני חושבת, לא ספרתי. נדיר שאני שוכרת, כיוון שאני מעדיפה להשקיע עוד קצת ולקנות – קל מאד להשיג מבצעים ברשתות, בחנויות מקוונות בארץ ובחו"ל, ומשומש מהשכרה זו אופציה שאני לעולם לא בוחלת בה.
קונה רק את אלו שאני אוהבת
והסיבה היחידה שלא בחרתי תחתיות לתה היא בגלל שזה לא נוח מתחת לתה! הם תמיד כאילו שוקעים קצת פנימה כששמים עליהם כוסות. כמה חצוף מצידם
אני כנראה אדם מאוד מיוחד..
כי אני גם משכיר סרטים מספריות וידאו, גם קונה את אלו שאני באמת אוהב וגם מוריד..
למרות שמיטב כספי הולך על מוסיקה.. אני נוהג לראות סרטים בקולנוע..
+ אני גם פריק של סדרות, אני קונה הרבה יחסית לבחור מהבורגנות הזעירה..
צורב גם צורב
אני רואה הרבה סרטים בשבוע, את כולם אני מוריד מהאינטרנט.
מבחינתי החלופה היא לא לראות כלל, וזו לא אופציה.
תוכל גם לפרט למה?
בשמחה
הסכומים שגובים עבור הסרטים \ קולנוע \ מוזיקה הם שערורייתים. בד בבד אני חושב שתרבות היא מצרך בסיסי. כמו כן, אפילו אם אקנה את המעט שאני יכול להרשות לעצמי, אני יודע שלא אוכל לצרוך כמות נורמלית.
בסופו של דבר צריך להכריע בין פיראטיות לבין תרבות לעשירים.
אני בחרתי בפיראטיות.
אז לפי מה שאתה אומר,
החלופה שלך היא לראות יחסית מעט.
אז לפי מה שאתה אומר,
מעט או בכלל לא, זה אותו הדבר עבורי.
אם יש קבוצה מסויימת בעולם שאני לא מרחם עליה ונוח לי "לגנוב" (עם או בלי גרשיים) היא תאגידי הסרטים והאולפנים למיניהם.
בגלל שהם עובדים קשה והם צריכים להתפרנס,
אז הם שמים מחירים רווחיים?
דיסקים אלו שאנו מורידים, על שום מה?
תאגידי הסרטים זה דבר אחד, מוזיקה זה דבר אחר. תחשוב על כך שאם היית רוצה לראות סרט כלשהו – קטן ושולי, מטופש וקליל או הפקה הוליוודית גרנדיוזית, לא משנה מה – לא היתה בידך האפשרות לגשת לקולנוע ולצפות בו פעם אחת כדי להנות ולהחליט אם הוא שווה את הקנייה, אלא היית מוכרח לגשת לחנות סרטים ולקנות אותו במחיר שקרוב ל- 100 שקלים, ורק אז להכניס אותו לדיוידי שבבית ולצפות בו. ונניח שבמקרה הזה היית מגלה לחרדתך ש"נער המים" הוא לא סרט המופת החשוב ביותר בעשור שחשבת שיהיה? אז חבל. זו בערך תמצית הבעיה שלי עם תעשיית המוזיקה – המחירים בשמים וכמות נכבדה מהכסף בכלל לא מגיעה אל האומן לעולם. אם דיסק היה עולה כמו לצפות בסרט – 35 ש"ח – אז הייתי מרגיש חופשי בהרבה לקנות אחד לסופשבוע בבית.
הבעיה שלי עם תעשיית הסרטים היא שחלון ההזדמנויות שלי לצפות בסרט חדש קטן מאוד, ואם בחודש שבו הקרינו אותו הייתי עסוק או שלא התחשק לי לבזבז כסף אז פחות או יותר אכלתי אותה; עכשיו אני צריך לגשת לדיוידיומאט(TM) הקרוב ולהתפלל לעזרת השמים ש"המבוך של פאן" יגיע לאגף הסרטים הזרים שבחנות, כי אם לא אז אני נאלץ לנסוע ממקום מגורי (להלן "חור") למקומות מרוחקים ביותר (להלן "חצי שעה נסיעה מהבית") כדי להשאיל אותו, רק כדי לנסוע שוב יומיים אחר כך את אותו המסלול כדי להחזירו בזמן.
אי לכך ובהתאם לזאת, אני החתום מטה (איפשהו) מעיד בשיפוט תקין ובדיעה צלולה שעדיף לי הרבה יותר להקדיש יום להורדה של סרט שהעבר לימד אותי שכבר לא יזדמן לי לראות מאשר לפספס משהו שיכול היה להיות חוויה מעשירה ומקסימה ("נער המים").
תשובת הקטגוריה
(וזו לא בהכרח הדעה שלי, אבל כן כמה נקודות למחשבה)
א. יש היום כמות מכובדת של כותרי DVD שניתן להשיג בכ-35 ש"ח – אם זה במבצעים שונים (יש עשרות כותרים חדשים במבצעי 3 ב-100 כמעט בכל חנות), משומשים מהשכרה, ומחנויות מקוונות (בארץ ובחו"ל). יש לי כמה עשרות כותרים על המדף ונדיר מאד ששילמתי 100 ש"ח או קרוב לכך על כותר בודד.
ב. גם דיסקים מוזיקליים ניתן להשיג במחירים דומים בשלל מבצעים – יש לי מעל 500 דיסקים (מקוריים) על המדף, ואת מה שכתבתי על DVD, אני יכולה להעתיק גם לכאן. אגב, במקרה של דיסקים, בחנויות רבות יש עמדות האזנה, כך שאפשר בהחלט להתרשם מהדיסק לפני הרכישה.
ג. סרטים ישנים אפשר לתפוס בשידורי טלוויזיה, לסרטים חדשים יש טריילרים וביקורות לרוב שניתן למצוא באינטרנט כדי להתרשם. זה לא כמו לצפות בסרט המלא, נכון, אבל אני חושבת שאת המהות של "נער המים" אפשר היה לקלוט בקלות מהטריילר שלו.
ד. מה לגבי ספרים? ספר עולה לא פעם כמו כותר DVD או כמו דיסק, ואין לו טריילר, הוא לא משודר בטלוויזיה, ולרוב לא ניתן להוריד אותו מהאינטרנט. אפשר לשאול מהספריה, אפשר לשאול מחברים, לפעמים גם קוראים ביקורות ומדפדפים קצת לפני. אבל סה"כ, קניית ספר שאינך מכיר היא עדיין, ברובה הגדול, "חתול בשק" ובכל זאת, אנשים קונים ספרים…
תשובת הסנגוריה
…ואני מאמין שמדובר בהרגל חברתי שנשאר בנו משנים עברו, בהן לא היה אינטרנט ומדפסות ליזר, אלא רק מכרים שישאילו לנו עותקים שלהם של ספרים כאלו ואחרים. נקודה למחשבה: במה שונה השאלת עותק של ספר מחבר מהורדת סרט מהאינטרנט? אני הרי לא לוקח פיזית קופסת די.וי.די מהמדף ובורח איתה, ועדיין קוראים לזה גניבה, למרות שאם הייתי משאיל אותו ממכר וצופה בו פעם אחת (בדיוק כפי שאני עלול למצוא עצמי עושה עם הקובץ של "נער המים") אף אחד לא היה אומר לי מילה, ממש כמו בסיטואציית הספר; לא שילמתי על הקריאה, ואם אני מעריך מאוד את הכותר אני אלך ואקנה אותו.
זה מצב משונה (ספרים), מפני שהיום יש לנו את כל היכולות להעביר את הספרים למדיה דיגיטלית ולהפיץ אותם במליוני עותקים (כפי שקורה לפעמים, ע"ע הארי פוטר), אבל עוד לא ראיתי עותק דיגיטלי של "מתוך הביואיק" של סטפן קינג, למשל, באתרי הורדות למיניהם. כנראה עניין של קהל יעד.
בטח ששונה.
שאילת ספר מחבר מקבילה לשאילת דיוידי מחבר – בשני המקרים מישהו קנה את העותק וכסף עבר ידיים.
ובנוסף
ברגע שהשאלת את הספר למישהו, את לא יכולה להשאיל אותו שוב עד שיוחזר אליך. ברגע שהורדתי משהו מהאינטרנט אני יכול ליצור אין ספור עותקים ואין אף העברת כסף משום צד (למעט מצד הצורב לצד של חנות המחשבים המקומית המוכרת דיסקים ריקים)
בטח ששונה.
אבל לא אני. וגם עותק הסרט המקורי שאדם כלשהו המיר לפורמט אחר נקנה מתישהו בעבר, ואני (ועוד שלושה מליון גולשים) רק "משאילים" אותו לצפייה בודדת. אז אם זו שאלה של כמות, איפה מותחים את הגבול?
אגב, אני לא באמת תוקף את הנקודה בעקשנות, רק ממשיך את התהייה המקורית…
לא נכון.
בודדים מהסרטים החדשים שמופצים לרשת נקנו בכסף בשלב כלשהו של חייהם הדיגיטליים. המקור שלהם הוא כמעט תמיד סקרינרים (עותקי DVD שנשלחים בחינם לצרכי יחצ"נות) או מצלמות וידאו שהוגנבו לאולמות קולנוע.
להאזין לדיסק בעמדת האזנה בחנות משול לאפס.
זה הרי ידוע שברוב המקרים מפיקי האלבום שמים את שני השירים הטובים ביותר במקומות הראשונים ואת השירים הפחות טובים שומרים כמה שיותר לסוף.
עצה מועילה מניסיון-
האזינו לשיר השני ולאחד מהשירים שבאים אחרי שיר מס' 5 ולזה שאחריו.
שיטה מועילה מאד אם כי התוצאה הסופית לא תמיד מוצלחת.
צר לי, אתה מדבר שטויות
בשביל להחליט אם הסרט ראוי בעינך לקניה, אתה מבזבז 35 ש"ח ורואה אותו באופן חד-פעמי בקולנוע. אתה טוען שלא כך הדבר עבור מוזיקה.
אם הייתי בחנות מוזיקה בעשור האחרון, היית יודע שאפשר לבקש מהמוכר להקשיב (בחינם!) לכמה דקות מכל דיסק שאתה שוקל לקנות ורק אז להחליט. בדיוק כמו בקולנוע, רק שזה בחינם.
אני שמח לראות שיש לנו פוליטיקאי בקהל
עם דברי החלקות האלו בוודאי ששכנעת אותי! (או במילים אחרות, אנונימיות אינטרנטית היא לא סיבה להיות וולגארי. אתה לא מכיר אותי ואנחנו לא חברים, אז שמור על הפה שלך.)
הייתי גם הייתי בחנות מוזיקה; אלא שאני (ואולי בניגוד אליך) לא מחליט אם דיסק שווה בעיני או לא אחרי כמה דקות הקשבה, אלא אחרי כמה השמעות חוזרות של כל השירים, בדר"כ בזמן מנוחה או כשאני על המחשב. אתה רוצה להגיד לי שאתה נשען שם על הדלפק במשך שעתיים וחצי לפני כל קנייה, כשתור של לקוחות זועמים (ובצדק) מחכה מאחוריך? כושר סיבולת מרשים, אבל החוליות שלי לא יסבלו את ההתעללות הזו בשקט. יש הרבה אלטרנטיבות, כן – אני יכול למכור את הדיסק אחר כך או לשמוע אותו אצל חבר, אם יש לו, למשל – אבל בסופו של דבר אני מעדיף לברר אם הוא יחזיר/החזיר את ההשקעה ורק אז לגשת ולקנות.
צורב גם צורב
לצרוב זה פאסה.המחשב מחובר ל טלוויזיה,הדיסק הקשיח ע נ ק.
פשוט מורידים ורואים.
מנסה לבנות ספריה ענפה..
זה יקח לי זמן, אבל אני בתהליכים.
בעקרון אני מאוד אוהב לצפות בסרטים (פעם שניה, שלישית, רביעית וכו') ובתוספות, ככה שאת רוב הסרטים האהובים עלי יש לי בהוצאות מושקעות ובמארזים. יש בזה גם אספקט של אוסף (כמו מחזיקי מפתחות לצורך העניין) מלבד הבידור בצפיית סרטים נטו.
חוץ מזה, כמו ספרים, יש סרטים (וסדרות) שחובה שיהיו בכל בית. איך אוכל להראות לנכדי מה טיבה של "סיינפלד" אם לא אקנה את כל העונות בDVD? :-)
ההורדה היא לא חוקית!אך...
בחרתי פיראטיות.
אני לא מצפה ששחקן ירוויח משכורת ממוצעת במשק (3500 ש"ח נדמה לי…),אך גם כמה מיליוני דולרים על הופעה בסרט נשמע לי סכום הזוי-מה הוא בנה פירמידות?הוא עבד כל חייו בפרך?לא!סה"כ אמר כמה שורות קצרות בסרט והחליף הבעות מפעם לפעם(במקרה רע גם זה לא…ע"ע בן אפלק…)אך מבלי להיכנס לויכוח על מרקסיזם אל מול עולם קפיטליסטי-אומר:הסכומים שמתגלגלים בתעשייה הם לא הגיוניים-לכן אין לי אפילו טיפה של נקיפות מצפון.
לא רוצה שבמאי יתלונן שלא קיבל משכורת כבר חצי שנה כאילו היה עובד מועצה מקומית באופקים-אך 200,000 ש"ח לסרט נשמע לי סכום יפה ועגול שרוב אנשי העולם(המערבי)העוסקים במלאכות לא פחות חשובות(לעיתים יותר)מרוויחים בשנה-שנתיים רצופות של עבודה קשה.
לכן:אם מדובר במיליוני דולרים-שאף אחד לא יתלונן שאני מתחמן על כרטיס שעולה 35 ש"ח (מחיר כרטיס מופקע לכשעצמו!)
נכון…גניבה היא גניבה…ולכן נקודת המוצא היא שאני עושה מעשה שגוי.אך האמת היא שזה לא מפריע לי כל כך כשאני לוחץ -דאונלואד…
ניטפוקצ'יק:
3,500 זה פלוס-מינוס שכר המינימום במשק. המשכורת הממוצעת בארץ עומדת על 7,000 ומשהו בחודש.
7,000 ומשהו בחודש?
אין לך מושג עד כמה הנתון הזה מבאס חלק מהאנשים כאן.
אפשר לבאס עוד קצת?
השכר החודשי הממוצע למשרת שכיר נכון לדצמבר 2006 הוא קצת יותר מזה, זה 7,918 ש"ח.
השכר הממוצע הוא אמנם באזור ה-7,000, אבל זה בעיקר בגלל המשכורות הגבוהות במשק (כל הבכירים שמרוויחים עשרות ומאות אלפים בחודש). אם אתם מחפשים את השכר הממוצע לא מבחינה סטטיסטית, אלא מבחינת – השכר שרוב האנשים מקבלים – עדיף להסתכל על רמת השכר החציוני, שלא מצאתי אותו באתר של הלמ"ס, אבל נדמה לי שהוא באיזור ה-5,000 ש"ח.
מה עוד שהשכר הממוצע בקרב הגילאים הנפוצים בעינהדג, הוא נמוך משמעותית.
______________
עד כאן 30 שניות על כלכלה וסטטיסטיקה מאת אדם ששונא את 2 המקצועות ולא מבין בהם כלום.
ראשית אני מבקש סליחה, ממיקה ומכל מתנגדי התיקונים באשר הם. אני קופץ כי מדובר בשיבוש של שיבוש, ולפחות אחד מהשניים נפוץ מאוד.
הביטוי "מילה ב??סלע" לא עוסק במילים שנמצאות, או חקוקות, בתוך סלעים. משמעו שכל מילה שווה סלע, שהוא מטבע עתיק (כלומר, בערך כמו "מסטיק בשקל").
גם במיטבו הביטוי משובש למדי, שכן היום משתמשים בו לשבח מילים, בעוד במקור נאמר "מילה בסלע, משתוקא בתרין" (מילה בסלע, שתיקה בשניים), כלומר טובה השתיקה מהדיבור.
הייתה לי בעיה לבחור כי אני באמצע
אני קונה רק סרטים שאני אוהב אבל בכך אני בונה סיפריה ענפה.
אני אוהב הרבה סרטים, מה לעשות?
אני כבר ב290 סרטים ועולה.
מה שכן אני משלם על סרטים ממוצע של 30 ש"ח לאחד. סרטים שאני ממש אוהב אני קונה ב70 ש"ח. אני מאלה שמחפשים סיפריות וידאו שנסגרות ועולים עליהן כמו נשרים על פגרים (או, ענק הוידאו סניף חולון…)
אוי, ענק הוידאו בחולון כלכך חסר לי...
אוי, ענק הוידאו בחולון כלכך חסר לי...
גם לי הוא חסר! ההורים שלי היו מנויים בו שנים, ואז אני עשיתי גם מנוי ונהניתי מאוד…
*מוחה דמעה*
טוב, כל מה שנותר לעשות זה להתחיל להוריד… בלי נקיפות מצפון(כמעט בלי)! הסרטי דיוידי עולים כ"כ יקר שממש לא עושה לי חשק לקנות.
כמה פושעים קטנים מתחילים להתגלות פה...
חיחי
משטרה! כולכם עצורים!
אני שוכר מעט, קונה יותר, צורב המון
וגם באמת נהנה לבקר בקולנוע פעמיים בשבוע (יס פלאנט, רב-חן גבעתיים והסינמה סיטי. שלושת הקולנועים הראויים היחידים בישראל, בסדר הזה), מה שמנקה לי את המצפון לחלוטין מנקיפת הארבע ג'יגה סרטים ליום שאני מוריד.
פשע? ד"ש לגלובוס.
זה משהו שתמיד התמיה אותי, אם יורשה לי.
4 ג'יגה ביום הם הורדה של משהו כמו חמישה-שישה סרטים בני שעתיים מדי יום. אוקיי, אז הורדת – אבל מתי יש לך זמן לראות את הכל? ואם אתה לא רואה הכל, אז בשביל מה להוריד?
זה משהו שתמיד התמיה אותי, אם יורשה לי.
כמובן שאני לא רואה את הכל, אלא את החלק הקטן שיותר מעניין אותי. השאר נצרב לאוסף שטיפחתי, שבו צופים מכריי שרוצים בכך.
פששש איזה דינוזאורית אני
אין לי אפילו מכשיר DVD
גם לי לא היה עד לפני שנה.
אל תדאגי…
תודה על העידוד
זה הולך ככה-
אקסמן 3 – רואים בVOD בספריה בבצפר, כי זה לא על חשבוננו.
המסע המופלא – קיבלתי ליומולדת פעם ועכשיו אני זוכרת בעל פה.
כל השאר – וידאון/האוזן השלישית/ידיד טחון. אבל בדרך כלל וידאון.
VOD בבצפר?
את גרה בצפון תל אביב?
פחחחח
לא, אבל הבצפר שלי בערך-פרטי ובספריה יש לנו טלוויזיה עם הוט וכאלה.
(בערך-פרטי זה אומר שיש לנו כבלים, אבל אין לנו מספיק כיתות לכולם..)
אינטרנט.
ככה זה כשהשכר החודשי שלך מסתכם ב352 ש"ח.
צעיר (יש לקרוא את ה-ע' במבטא מזרחי כבד)
בלום פיך ונצור לשונך.
זעם הנעורים ורוח המרד עדיין חזקים בי, אל תהגה ביטויים הצופנים סכנה לבריאותך
אל תדאג, זה יעבור לך
200 שקל בחודש..
ובזה אני קונה מוסיקה, DVD רואה סרטים….
משלם שכר דירה, הולך למסעדה פעם בשבוע.. לא סתם!1
הנקודה שלי, אני מניח שאתה עדיין תלמיד, (כמוני) זה אומר שאין שום סיבה שלא תבזבז את הכסף על דברים כל כך חשובים שכאלה..
פשוש, זאטוט, ושאר מילים המציינות גודל וגיל מזעריים
לצערי הרב והמתמשך, כבר איני תלמיד במערכת החינוך הישראלית המצויינת שחינכה אותי היטב במרוצת השנים המדהימות שביליתי בה.
אני חייל בשירות חובה בצבא ההגנה לישראל, וכחייל כזה שלא משרת כלוחם (ואף סירב לכך וזכה לחוויות משעשעות במעצר בקו"ם, וחוויות משעממות מעט יותר בבס"כ 396), המוכר גם בתואר "ג'ובניק" אני מקבל שכר חודשי זעום המסתכם ב352 ש"ח. אמנם, אני בהחלט יכול להוציא את הכסף הזה על כל אשר אני חפץ בו על בסיס חודשי, ואף יש לי חופש נרחב לעשות זאת מכיוון שהוריי האדיבים עודם מכלכלים אותי בכל הנוגע ללינה, אוכל ביגוד ושאר ירקות, אבל מכיוון שזעקת ה"עד מתי?!" אכן מתייחסת ל"מתי לעזאזל אני אשתחרר" אני (או כל-אחד אחר, אני מקווה) מתחיל להבין ש"החיים האמיתיים" לא כאלו רחוקים (בעוד כשנתיים במקרה שלי: "תגידו, מרץ 09 זה לא כזה רחוק נכון?!"), ונוצרת מגמה לנסות ושמור את הכסף, ברובו, בבנק. לעיתים זה מצליח, לעיתים זה לא. אך גם כשהכסף מבוזבז, הוא בהחלט לא מבוזבז על DVD של סרט כזה או אחר. אם כבר אני מוציא כסף על תרבות זה תמיד יהיה על ספרות, כמו ביריד הספרים האחרון שהיה בירושלים, או על מוזיקה.
נ.ב.
200 ש"ח בחודש ואתה משלם שכר דירה? איפה אתה גר לעזאזל…
..קראוון בהתנחלות?....
אין לי ממש אפשרות מתאימה
הצבעתי ל"יחסים של לילה אחד" בעיקר כי הוא הכי קרוב.
אני לא אוהבת לצפות יותר מפעם אחת כמעט בכל סרט (במיוחד סרטים שאהבתי). יש מעט יוצאי דופן, אבל גם בהם אני אוהבת לצפות שוב בהפרשים גדולים, מה גם שאני צופה במעט סרטים בסך הכל (יומי, חודשי ושבועי).
את הסרטים שאני צופה בהם מספק בדר"כ אחי הקטן. רובם שכורים, קצת צרובים ומעט ב VOD, שאם הייתי אני אחראית על מקור הסרטים בוודאי היה עולה למקום הראשון. השילוב של נוחות (לא צריך להגיע לשום ספריית וידאו פעמיים) והמחיר הבדר"כ סביר קוסמים לי מאוד. אישית אני עצלה מכדי להגיע לספריית וידאו ולא אכפת לי מספיק כדי להוריד (אני מורידה סדרות שהתמכרתי אליהן, בעיקר מטופשות, רובן לא משודרות בארץ).
הבעיה עם הVOD היא המבחר.
והעובדה שלוקח המון זמן לעבור על כל רשימת הסרטים שיש להם רק כדי לגלות שאין שם שום דבר ראוי לצפיה. זו חוויה נורא מדכאת.
אני אופטימית (וגם לא מדויקת)
אני מנסה להסתכל קצת יותר קדימה. תוסיפי קצת יותר נפחי אחסון (ולמעשה רוחב פס) וממשק יותר נוח וה- VOD מכיל את כל יתרונות הורדת התכנים באינטרנט (בעצם, תוסיפי גם אפשרות להקליט). אני זוכרת שמזמן יצא לי לתפוס איזו תוכנית מדע פופולרי שדיברה על טכנולוגיות חדישות (דאז) שיאפשרו בעתיד לכל אחד לצפות במה שהוא רוצה בכל זמן שהוא רוצה (ברעיון דומה ל VOD שיש לנו היום, אבל בתפיסה הרבה יותר פרימטיבית, כמו שהייתה אז) וחשבת לעצמי "בדיוק כזה הייתי רוצה".
ולגבי הסוגריים – אחי היה יכול להכנס בקלות גם לקטגוריית המפתחים ספרייה מכובדת, אם כי מעולם לא הצלחתי להבין מהם השיקולים שלו להכנסת סרט לספרייה ברכישה לעומת שכירה וצריבה.
תחתיות לתה!
באמת ובתמים.
טוב, לא מ-DVD עצמו אלא מהפלסטיק בצורת DVD שמגיע בראש הערימה.
אחלה תחתיות.
וחוץ מזה אנחנו שוכרים או צורבים סרטים, אבל מצד שני קונים הופעות.
הסקר הזה נעשה בקרב מתעניני קולנוע,
יש להביא זאת בחשבון. בקרב "סתם אנשים" אני לא חושב שכל כך הרבה מהם קונים סרטי די וי די כשאפשר לשכור.
אני לא יודעת עד כמה זה משנה.
האפשרות המובילה היא "אני קונה רק את הסרטים שאני אוהב" – מספר הסרטים שכל אחד אוהב משתנה בין אדם לאדם (כפי שכמה הצהירו פה, הם אוהבים הרבה דברים, ואילו אחרים אמרו שהם אוהבים מעט דברים מסוימים) אבל זו נשמעת כמו אפשרות הגיונית שהיתה זוכה בכל מקרה, גם אילו הסקר היה נערך בקרב קהל כללי יותר. ההשערה הלא מבוססת שלי היא שבקרב קהל כללי יותר, שלאו דווקא אוהב קולנוע (ואגב, בעין הדג גולשים גם כאלה שהצהירו שהם רואים בקושי סרט אחד בשנה), מספר הסרטים שמוגדרים כאהובים, יהיה קטן יותר מאשר בין אוהבי קולנוע (וזה אם נקבל את ההנחה שקהל כללי יותר הולך פחות לקולנוע מהקהל של עין הדג, ולכן נחשף לפחות סרטים – בין אם כאלה שיאהב ובין אם כאלה שלא).
כלומר, נראה לי שבהגדרת האופציה שאנשים בוחרים לא היינו רואים שינוי, אבל לו השאלה היתה מתייחסת למספר הדיוידיאים שמשיב הסקר קונה – אז היינו רואים הבדל.
הערה והארה כללית
רק אחת מהאפשרויות בסקר למעשה מדברת על הורדה/צריבה לא חוקית. גם אם האפשרות הזו תנצח בסקר בסופו של דבר, הרוב עדיין הצביעו להשכרה או קנייה.
אני לא יודעת עד כמה זה משנה.
אני רואה בשנים האחרונות, מסיבות שקשורות בזמן פנוי וברצון לא להיכשל בכל הקורסים שלי אלא רק בחלקם, בערך סרט בשנה (בקולנוע).
עין הדג הוא מדבקת הניקוטין שלי.
מביך
כן. אני קונה את הסרטים שאני באמת אוהבת. ומה המשמעות של הביטוי "באמת אוהבת"? סרטים שאראה יותר מפעם אחת. שרטים שאני רוצה שיהיו לי בבית, כדי שכשידגדג לי החשק לראות אותם שוב, הם יהיו זמינים עבורי.
אם כך, ישאל קהל קוראיי הנאמן- מה מביך?
אז ככה: את "להרגיש בבית" ראיתי ומאוד נהניתי ממנו. גם מ"המבוך של פאן". "חורף, קיץ ושאר עונות השנה" השאיר אותי נפעמת.
אבל אני לא ארצה לראות אותם שוב. לעומת זאת (כאן אמור להיות אייקון של פרצוף נבוך ומושפל), את "יש לך הודעה" רכשתי וראיתי מספר רב של פעמים. גם את "וימבלדון, אהבה בלבן". ל"הארי פוטר" יש מקום של כבוד (וגם לספרים שלו, בעברית ובאנגלית). כמובן שגם ל"נסיכה הקסומה" ול"כשהארי פגש את סאלי" יש מקום של כבוד, אך גם ל"נאמנות גבוהה", "מר וגברת סמית"', "הסיפור שאינו נגמר", "עימות חזיתי" ול"גאווה ודעה קדומה" (המיני סידרה, בקרוב הסרט).
בעלי, אשר בעת השיחה עם הדיג'יי לפני החתונה שאל אותי מזועזע אם אפשר להיפרד עקב טעם מוזיקלי בלתי-ניתן-לגישור, הגיב באותו אופן כשראה את ספריית הדיוידיאים המוקפדת שלי וסלח לי רק עקב נכונותי לרכוש עימו את הסרטים שהוא לא יכול לחיות בלעדיהם (לצערי- "קיל ביל2X", "התפוז המכאני" ודוגוויל).
אני למדתי את הלקח שלי. אם וכאשר אחליט להחליף את הבעל הנוכחי (#2) (מה שלא נראה לי שיקרה גם כי הוא מצחיק אותי וגם כי הוא מבשל), אסתיר את הדיווידיאים המחשידים בארון חשוך (את הטעם המוזיקלי אני לא צריכה להסתיר כי #1 לקח את ג'ני לופז ואת הבקסטריט בויז איתו בשוונג) ואתהדר במנוי המכובד שיש לי ל 250 סרטים ב"אוזן השלישית" (שבעיקר הברווז משתמשת בו לשליפת סרטים מאייזרביג'אן המזרחית משנות החמישים, ללא תרגום, ולהתמוגגות עד אין סוף מהם)
אני לא חושבת שזה מביך.
השיקולים שלי, למשל, די דומים. אני רוצה לראות על המדף שלי סרטים שאני אוהבת, וגם אם אני לא בוחלת בסרטים כבדים יחסית, הרי שהם מצריכים זמן וריכוז לשם צפיה מדוקדקת. לעומת זאת, לדג ולי יש גם מלא סרטים כמו 'המלאכיות של צ'רלי 2', 'מעודדות צמודות', או 'האלמנט החמישי', שאפשר לראות מתוכם רק כמה סצינות כיפיות, בלי להתחייב לשבת למשך כל הסרט. טוב, בעצם 'האלמנט החמישי' בעייתי מהבחינה הזו. בדרך כלל "כמה סצינות" מתוכו הופכות מהר מאד לכל הסרט.
בעצם, יש לנו על המדף גם כמה סרטים שאנחנו לא כל כך אוהבים, אבל מהם אנחנו משתדלים להפטר (או מחביאים אותם, כדי לא להתפדח).
מביך דווקא, אבל לא אני היא זו ששפכה את הכביסה המלוכלכת בפרהסיה
אני איני קונה סרטים כלל. אני מעדיפה לצפות בסרטים בסינמטק – לטעמי צפייה בבית אינה יכולה להשתוות לחוויה קולנועית אמתית (אני מודה שאין לי מערכת קולנוע ביתית ואיני יודעת איזו חוויה היא מעניקה). בסינמטק הסרטים מתחילים בדיוק בזמן (דווקא בעייתי למאחרת כרונית כמוני), אין פרסומות ארוכות כאורך הגלות (ושוב עניין בעייתי במידת מה, משום שכמי שאינה צופה בטלוויזיה איני מכירה שום פרסומת, ולפיכך הפרסומות בקולנוע מחזירות אותי חלקית להתרגשות העזה שחשתי בילדותי כשהוקרנו פרסומות בקולנוע בטרם נוסד ערוץ שתיים) וגם אין ההפסקה המיותרת באמצע. בבית אני צופה, כדברי תאומתי, בסרטים מהאוזן השלישית, בניסיון נואש להשלים את השכלתי הקולנועית הדלה. עם זאת עליי להודות בעל כורחי שאני נהנית מצפייה באותם סרטים (לא ציינתי שם תואר כדי שהיא לא תרביץ לי) שאחותי נהנית במיוחד לצפות בהם, גם אם היא מורידה אותם מהאינטרנט. לפחות אני יכולה להתמוגג – בפרט משום שאני עורכת לשונית – מנפלאות התרגום הפיראטי ההזוי ומהקשר המקרי שלו לעתים אל המציאות המתחוללת על המסך.
אם כבר שופכים את המים יחד עם הכביסה
לא ציינת שאת הסרטים התמוהים שאת שולפת מהאוזן השלישית את מכריחה אותי לראות.
וחוצמזה, את כן רוכשת סרטים – מי אחראי למארזים של טריפו והיצ'קוק שלקחתי ממך בלי לבקש?
ויש חטא אחד שטרם כיבסתי
אני מודה ומכה על חטא שהמארז של סרטי טריפו שכן לו בארון כאבן שאין לה הופכין במשך שנתיים או יותר משום שלא היה לי ולו שמץ של חשק לצפות בו, ודי ביכיתי את החלטתנו לקנות אותו (לא היה נעים לי לסרב למוכר בטאוור רקורדס). חמור מכך, צפיתי בסרטים רק משום שהייתי מרותקת למיטה יותר מחודש, ואחותי המסורה התרשלה להביא את אספקת הסרטים היומית מהאוזן השלישית. הנה, תאומתי, בגללך נסדק מעטה הקדושה שהאצלת עליי.
לפחות גיליתי כמה טריפו נפלא.
אני עוד לא הפרדתי את הלבנים מהצבעוניים
ולכן ראיתי רק את "לפתע ביום ראשון" שהיה משעשע ומחוק לחלוטין.
את "ארבע מאות המלקות" לא היה לי אומץ לשים בדיוידי.
רשימת הסרטים שיש לך באוסף,
מביאים לי ת'חשק להרכיב לך פרופיל.
כזה שאומר: "עם האישה הזאת אסור לך ללכת לסרט".
לא משהו אישי. טעם שונה.
הוא שאמרתי
מביך
יש גם תועלת בסרטים שיש לתאום באוסף
אני דווקא אוהבת לצפות עם תאומתי בסרטים המזעזעים שהיא בוחרת. כפי שכתבתי באחת התגובות, אני מנסה להרחיב את השכלתי הקולנועית, ולשם כך צריך לדעת גם מה גרוע.
בתגובה הקודמת שלך
סירבת לכתוב שם תואר לסרטים שאני אוהבת. אני מודה, "מזעזעים" היה חזק מדי בשבילי.
ואת נהנית מ"מילים ולחן" בדיוק כמוני, אז אל תיתממי.
אמאל'ה! אני חי בסיטקום!
יש לך מזל
אנחנו חיות בסרט מצויר
יש לך מזל
ועוד עם דיבוב!
ידיעה מעניינת: התאחדות הקולנוע בישראל יוזמת הצעת חוק נגד הורדות.
התאחדות הקולנוע פנתה (דרך ארגון לשכות המסחר) לשר המשפטים, והגישה לו בקשה להצעת חוק, שמטרתה להילחם בהורדת הסרטים באינטרנט:
http://www.haaretz.co.il/captain/spages/845914.html
מעבר לשאלה הברורה, האם חוק כזה יצליח לצמצם באמת את ההורדות, יש כאן עוד נקודה חשובה: כל הסימנים מעידים שבעלי בתי הקולנוע בישראל מתאמים מחירים כבר שנים רבות – באופן לא חוקי, כמובן, אבל הממונה על ההגבלים העסקים לא נוגע בהם. מכיוון שכך, קשה לי מאוד לסמפט את המאבק שלהם בהורדות.
אפשר לשלוח לו מכתב שמאיר את עיניו,
ואז ההצעה לבדוק את נושא תיאום המחירים בין בעלי בתי הקולנוע תיכנס לפיילה הענקית של הצעות לדברים שהוא צריך לבדוק. ואם מספיק אנשים יכתבו לו הצעות כאלה – מנוסחות לעילא – אולי הנושא יקודם קרוב יותר לראש הפיילה.
כרגיל הם פרנואידים/עוורים לגבי ההורדות
אני לא מעריץ גדול של ההורדות הלא חוקיות ברשת, אבל לחשוב שזה ורק זה מה שגורם לירידה בהכנסות הקולנוע בשנים האחרונות, זה טימטום. בכל מקרה, מה שלא הבנתי זה מה בדיוק הם מציעים. הם הולכים להוציא את הפיראטיות מחוץ לחוק? ואיפה היא היתה עד עכשיו?
אני יודעת שאני לא מחדשת כלום
הביקור האחרון שלי בקולנוע היה עם זוג חברים בסרט "מילים ולחן" ביום שישי האחרון, הצגה שניה, בגלובוס גרנד קניון חיפה. נכון, זה גלובוס, מגיע לנו, אבל התחשק לנו לצאת וממש רציתי לצפות בסרט (וזה מה שיש בחיפה, וזה קל"ב, אז מה לעשות). הגענו כחצי שעה לפני הסרט, שזה בדר"כ סביר, והיו תורים היסטריים על 2 קופות בסה"כ. עמדנו 20-30 דקות בצפיפות ובחום עם המוני בית ישראל, בעיקר ילדים מעצבנים שנדחפו בתור (ולקח להם המון זמן עד שפתחו קופה שלישית, לו היו פותחים אותה מלכתחילה זה היה עוזר לווסת את כמות האנשים ומונע תורים כאלה). הסרט התחיל באיחור, אבל זה לא נורא, עמדנו בתור במזנון, ולקח המון זמן עד שהמוכרים התייחסו אלינו. החברים קנו פופקורן ושתיה (במחירים מופקעים כמובן) ובדיוק נגמר הפופקורן, אז הם חיכו עוד כמה דקות שיהיה עוד. ישבנו בשורה השניה בצד, שבקולנועים חדישים ומתוקנים זו לא אמורה להיות בעיה, אבל בגלובוס אין שום התאמה של זוית המסך למבנה האולם, חלילה. בסוף הסרט נשארנו לכתוביות, כהרגלנו, והסדרנים ביקשו שנצא כי הסרט נגמר ואנשים מחכים בחוץ להכנס. סירבנו והסברנו להם שהסרט עוד לא נגמר, והם התעקשו שכן, ועשו לנו שלל פרצופים כשנשארו לשבת במקומותינו עד שהסתיימו גם הכתוביות.
החברים נשבעו שהם לעולם לא חוזרים לשם… צודקים. למה לשלם 35 ש"ח לכרטיס, באולם לא מוצלח במיוחד, אם במחיר הזה אפשר לקנות סרט ב-DVD ולצפות בנחת בבית? (ואפשר לשכור במחיר זול יותר). בלי לעמוד בתור, בלי לשלם מחירים מופקעים למזנון… הקולנועים החדשים בגבעתיים ובר"ג הם אכן חוויה קולנועית שווה מבחינת התנאים הפיזיים (וליס פלנט אפשר להזמין כרטיסים באינטרנט, כולל מיקום, בלי תוספת מחיר), אבל זה עוזר בעיקר למי שגר שם. אנחנו רוב הזמן בחיפה, ונחזור לצפות ב-DVD, זה פתרון מספק בהחלט.
ולמרות זאת אני מזכירה
שלפחות גלובוס נגיש
כתבה מספר 3760
YES PLANET ונגישות?
הייתי שם עם חברה שגם היא יושבת בכיסא גלגלים. נאלצנו לשבת בתחתית האולם וללחך את רגלי המסך – ומדובר במקום חדש לחלוטין! איני יודעת אם בשאר האולמות המצב דומה, אך נגישות אין פירושה ש"לפחות הנכים המסכנים האלה יוכלו להידחף איכשהו אל האולם והם אפילו צריכים להודות לבעלים על כך שמותר להם לצפות בסרט מזווית ראייה של נמלה" (ולהזכירכם, מלכתחילה הגובה המרבי שלנו מעל הקרקע הוא מטר שלושים פחות או יותר מפאת הישיבה, וגם שהבעלים לא רק הרוויחו כרטיס אלא גם 2 מקומות פנויים משום שישבנו בכיסא שהבאנו מהבית).
את מודעת לכך שיש בעייתיות מסוימת
שאני יודעת על זה לראשונה רק מעל "גלי האתר"
עצם זה שאת מגיבה לתגובה שלי עם תוכן כזה עלול לעורר בקרב גולשי האתר (הסקפטיים מאוד) תחושה שאין בינינו קשר
ברור שאתן לא מתקשרות ביומיום.
התאום מזכירה אותך כמעט בכל תגובה, אז ברור שמרוב כתיבה עלייך אין לה זמן לדבר איתך.
אין שום בעיה
הייתי בסביון בתקופת המלחמה, זוכרת? ואת נשארת בחיפה עם האקספיזם שלך ועם גל וספגתם את הטילים בנחת. עקב המרחק לא הספקתי לספר לך כל חוויה. אבל נראה לי שאם נמשיך להתדיין כך באתר ימחקו את כל תגובותינו ולכן אני סותמת את הגולל. רוצה לריב? טלפני אליי, אני בבית (אני יכולה לשמוע את מחשבותייך הרגע: אה, באמת? לא יכולתי לנחש. אחרת איך יכולת לכתוב את תגובותייך??!).
YES PLANET ונגישות?
מפתיע מאד. מכיוון שבעלי הקולנוע טרחו להקדיש לקהל הנכים עמוד שלם בשבילם באתר הבית[1], היית מצפה שהם גם יבינו שמקומות בשורה הראשונה אינם נחשבים כמתן פתרון הולם לקהל זה. הדבר מקומם במיוחד כיוון ברבים מהאולמות בפלאנט יש מעבר רחב במרכז האולם שבו בתיאוריה יכלו להושיב את כל המתניידים על כיסאות הגלגלים.
YES PLANET ונגישות?
טוב לדעת שיש עוד אוהבי ברווזים (מבוגרים) בעדת ישראל. רק דע לך שבמסגרת הפטישיזם לברווזים שהתפתח בנו (בתאומתי ובי) אני הבעלים הגאה של עשרות ברווזים מחומרים שונים וכמובן – גם מגומי.
לענייננו, אני שמחה שהסבת את תשומת לבי למאמצים הניכרים של YES PLANET להנגיש את המקום, ולפי האתר שלהם הם השקיעו בכך מחשבה ומאמצים ניכרים (אף שאין הנגשה לעיוורים… אבל אפשר להבין אותם). חבל שנקלענו לאולם היחיד שלא הונגש כראוי (אף על פי שייתכן שהיו בו מקומות ישיבה נגישים נורמליים יותר אבל הסדרן לא ידע זאת, דבר שאינו מפחית מחומרת העניין – מתן מידע מתאים גם הוא חלק מהנגשתו של מקום).
YES PLANET ונגישות?
האמת שפניתי לאתר פלאנט כדי לשבח שוב את המקום, אבל משיטוט וירטואלי בין האולמות גיליתי שהאולם שלך אינו היחיד. מקומות הנכים אמנם מסומנים עם ההזמנה, אך למרבה הצער, ברוב האולמות שדגמתי הם נמצאים בשורה הראשונה וזה די דפוק. אני רק מקווה שבעלי מרפקים כן יצליחו להשתדרג למעבר.
YES PLANET ונגישות?
אני נדרתי להדיר את גלגליי המסינמה סיטי, וכעת אני מוסיפה את יס פלאנט. מאכזב ומרתיח שמקומות חדשים הם קצרי ראות כל כך ופועלים רק כדי לצאת ידי חובה.
אוף טופיק משלי – אבל לא הצלחתי להוסיף את האמוטיקון! באמת אוף (אבל בשורוק).
הברווזים הזוהרים נשמעים מדהים!! היכן קונים אותם?
שני מיילים יצאו לדרך
אחד ליס פלאנט לגבי הנגישות והשני אלייך לגבי הברווזים.
שני מיילים יצאו לדרך
תודה רבה. יחי אחוות ברווזי העולם!
...ושימי לב שבכל ההודעה שלך לא הזכרת אפילו הורדות באינטרנט.
אני חוששת שפספסתי את הפואנטה שלך...
רק ציינתי שאת מחזקת את מה שאמרתי.
את הגבת לתגובה שלי, שבה דיברתי על הפרנויה של אנשי תעשיית הקולנוע בארץ, שמאשימים את הפיראטיות וההורדות מהאינטרנט בכך שאנשים לא הולכים יותר לקולנוע. אלה שטויות: אנשים באמת הפסיקו ללכת לקולנוע, אבל מסיבות אחרות לגמרי.
את נתת דוגמה מחייך ונתת כמה סיבות טובות לכך שאת והחברים שלך לא מתכוונים יותר ללכת לקולנוע (לקולנוע הספציפי הזה, לפחות). ואף אחת מהסיבות האלה לא היתה קשורה לפיראטיות או להורדות מהאינטרנט. הוא אשר אמרתי.
באתי לחזק ויצאתי מחוזקת
או משהו כזה.
ובכן, כן, שמתי לב, זה היה במכוון, כיוון שאנחנו לא מאלה שטורחים להוריד סרטים מהרשת; פשוט היה נראה לי מוזר שאתה מסב את לבי למה שהיה הפואנטה שלי מלכתחילה. נו, העיקר שכולנו מסכימים.
אנשי תעשיית הקולנוע לא לבד – כשאתה לא מצליח, קל הרבה יותר לחפש סיבות חיצוניות לכשלון מאשר להסתכל פנימה ולראות מה עשית לא נכון ואיך ניתן לשפר. הרדיפה הפתאטית אחרי האינטרנט היא כמובן בזבוז של זמן וכסף ולא תוביל לשום מקום… אגב, אני תוהה – האם מישהו מהם ניסה לערוך אי פעם סקר ולשאול אנשים האם הם הולכים פחות לקולנוע ואם כן למה? זה יהיה זול בהרבה והתוצאות עשויות להפתיע אותם…
לא צריך סקר כדי לדעת את זה.
וסקרים הם לעיתים קרובות מעוותים. למעשה אנחנו כבר עשינו סקר דומה, פעמיים:
כתבה מספר 32
כתבה מספר 1790
וכאן אני מסביר למה למרות התוצאות העקביות של הסקרים האלה, אני לא מאמין להם:
כתבה מספר 1790
יש סיבה הרבה יותר בסיסית לא להתייחס לתוצאות כאן באתר
בתור משהו מייצג או אמין: אלה לא באמת סקרים מדעיים, אלא משאלים באתר אינטרנט על קולנוע.
וזה לא שתוצאות סקרים מדעיים, שנערכים לפי כל הכללים המחייבים (מדגם אקראי מייצג של האוכלוסיה הרלוונטית, וכדומה) – בהכרח משקפות בצורה אמינה את המציאות. הרבה תלוי בשאלות הסקר, למשל, ובצורה שבה הממצאים מוצגים.
אבל בטוח שהתוצאות במשאלים שלנו עוד הרבה פחות אמינות.
טוב, הסקרים פה לא ממש מייצגים
כיוון שהאוכלוסיה שגולשת בעין הדג לא יכולה להיות "מדגם מייצג".
בכל מקרה, אני מסכימה לחלוטין עם מה שכתבת, ובמיוחד עם השורה התחתונה. כמו תמיד, כשאומרים "מחיר" הכוונה היא לא למספר, אלא לשיקול של "עלות מול תועלת". אני מוכנה לשלם 35 ש"ח תמורת חוויה שהיא באמת "חוויה" (במובן הטוב של המילה). אבל אם אני נשארת עם טעם מר בפה, אז לא.
כשהייתי חיילת הלכתי לא מעט להצגות באמצע השבוע כיוון שזה עלה לי חצי מחיר. כשלמדתי בטכניון הלכתי להרבה הקרנות של סרטי פילם בבית הסטודנט כיוון שהם עלו משהו כמו 10 ש"ח. במחירים כאלה לא אכפת לי לקבל תנאים פיזיים שאינם אידאלים.
אבל 35 ש"ח (שזה המינימום, לרוב מתווספות מסביב עלויות נוספות) זה פשוט מחיר גבוה מדי לרוב בתי הקולנוע.
אם יורשה לי להיות סנובית לרגע,
האוכלוסיה בעין הדג לא מייצגת את האוכלוסיה הכללית *וטוב שכך*. עם כל האמינות שזה אולי היה מביא לסקרים.
חחחחחחחחח
אני מצטערת, ה''חחח'' שלך בבירור אינטליגנטי מדי מכדי להיות מייצג.
עדיין זה נראה הגיוני
שאחת מהסיבות העיקריות, אם לא העיקרית בינהן, שאנשים הולכים פחות לבתי קולנוע היא שהאופציה של הורדת סרטים היא פשוטה, זמינה וזולה הרבה יותר.
לא כל כך
רוב צופי הסרטים בארץ אינם משתייכים לקבוצת גיל של משתמשי אינטרנט רציניים. עבור רוב האנשים, צפיה בסרט בכל פורמט שהוא מצריכה תכנון מראש של פינוי זמן ושילובו בסדר יום של עבודה ומשפחה. ילדים מתחת לגיל מסוים ומבוגרים מעל גיל מסוים, אינם רגילים להשתמש במחשב ולהוריד בעצמם קבצים ועבור לא מעט אנשים, הליכה לקולנוע היא קודם כל תרוץ לצאת מהבית. למעשה, רוב האנשים היו מוכנים באותה מידה לשבת בבית קפה, או לשוטט בטיילת. באתרים כמו עין הדג, מתקבל הרושם כאילו ציפיה לסרט חודשים מראש ותלונות על מדיניות הפצה, איכות השירות ומחיר הכרטיסים, הן פעילות מקובלת בחברה הישראלית.
באופן כללי, רוב האנשים ילכו לסרט כדי לצאת מהבית ולא מתוך חיבה מיוחדת לארונופסקי או רודריגז. אם מרגישים שישיבה שעתיים ומעלה באולם חשוך לא שוה את זה, ילכו למקום אחר.
אני לא בטוחה שזה נכון
קודם כל, קשה לי להתחבר לטענה שרוב הצופים בארץ לא שייכים לקבוצת הגיל של משתמשי אינטרנט רציניים. מה זו בדיוק קבוצת הגיל הזו? כמה "משתמשים רציניים" צריך להיות כדי להוריד סרטים באינטרנט? ולמה רוב הצופים בארץ לא משתייכים לקבוצה זו?
חוץ מזה, הטענה השנייה שלך דווקא מחזקת את הטענה שלי שהורדות סרטים פוגעת בהליכה לקולנוע. כי כאשר הורדת סרט הוא דבר זמין מאוד ולא דורש תכנון מוקדם, בייביסיטר ופינוי זמן, עדיף ל"בזבז" את היציאה מהבית למשהו שהוא לא כל כך זמין ומיוחד יותר.
כלומר, אם ממילא אפשר לראות את "שודדי הקאריביים" (סתם דוגמה, אבל זה יכול להיות כל סרט שמתחשק לראות), מול הטלויזיה, תוך כדי האכלה של התינוק,אז מה הטעם לראות אותו מחוץ לבית כשאפשר לצאת?
אם מישהו יכול לראות סרט תוך כדי האכלה של התינוק
די ברור למה הוא יעדיף להתאוורר ולראות סרט בחוץ, בלי התינוק או תשומת הלב שהוא דורש.
ניסית פעם לראות סרט תוך כדי האכלת תינוק?
משלוש שנות בייביסיטר לילדים של אחותי, אני יכול להעלות את המסקנות הבאות:
1. תינוקות זה דבר שזז. בניגוד לחודש הראשון, בו הם בעיקר שוכבים על הגב, יש לילדים קטנים הרבה אנרגיה והם לא יודעים להוציא אותה במידה מאוזנת. תינוק שהתחיל לזחול, יעשה מאמצים להוכיח שדברים כמו כבל חשמלי, מגירה של כלים לפסח, או כלב, הם אמצעי שעשוע נפלא.
2. לא כל סרט מתאים לילדים. האחיין שלי (בן 3) מכור למכוניות וליובל המבולבל, אבל אחותי מפחדת להראות לו חלקים שלמים ממלך האריות. שודדי הקריביים הוא בהחלט לא סרט שהייתי מראה לילד שלא יודע לקרוא כתוביות.
3. מי שדואג לילדים קטנים, יתקשה למצוא שעה וחצי (או יותר) לשבת במקום ולראות סרט. גם כשמוצאים, הסיכוי להירדם בכתוביות הפתיחה די גדול.
4. עד שיש מי שישגיח על הילדים, להישאר בבית ולבהות במחשב זו לא אופציה מפתה במיוחד.
הייתי ממשיך, אבל אני לא רוצה לפלוש לתחום של אדם.
זו הייתה רק דוגמה
דוגמה שצצה לי כי האחיינית הקטנטנה והמתוקה שלי מסכימה לאכול בקבוק רק מול הטלויזיה (עדיף כשיש את סאותפארק, אבל זה כבר לא קשור).
במקום הדוגמה הזו יכולתי לכתוב שאפשר לראות סרט אחרי שהילדים הלכו לישון או משהו בסגנון. העיקר הוא שיותר קל לראות סרט בבית מאשר מחוצה לו.
יותר קל,
אבל אני אישית יותר נהנה לצאת מהבית ולהפוך את כל העסק לבילוי לילי.
האמת?
גם אני.
גם האפשרות של צפיה בדי.וי.די.
(שכירה או קניה, זה לא משנה) היא פשוטה, זמינה וזולה הרבה יותר. להורדת סרטים ברשת כנראה יש חלק מסוים בירידת הפופולריות של הקולנוע, אבל היא לא הגורם העיקרי ובוודאי ובוודאי שלא היחיד.
זה נכון
עדיין צפייה בדי. וי. די שכור או קנוי זה פשוט, זמין וזול יחסית לצפייה בקולנוע. הורדה באינטרנט זה אפילו עוד יותר all of the above.
בכל מקרה שכירה וקנייה של די.וי.די או קלטות וידיאו היא אופצייה שקיימת שנים רבות יותר מאשר האופציה של הורדות סרטים (לפחות בקלות ובכמות של ימינו). ונראה לי שאנשים הולכים פחות לקולנוע בעיקר בשנים האחרונות (אלא אם כן אני טועה, שזאת גם אפשרות קיימת :)).
הורדה באינטרנט זה ''זמין''
במובן שאם אתה מחובר לאינטרנט ומבין בזה מספיק כדי לדעת איך מורידים סרטים (ולא כל אחד הוא כזה), ואם בא לך לראות סרט, אתה תמיד יכול ללכת לאיזה אתר טורנטים ולבחור אותו, ובתוך משהו כמו חמש שעות במקרה הטוב, שבוע במקרה הרע, הסרט יהיה אצלך במחשב! או שלא. יכול להיות שתקבל במקום זה את הסרט עם דיבוב לפורטוגזית, או
שעתיים של פורנו. ואז תצטרך לראות את זה על מסך המחשב הלא ממש גדול, או לדאוג להעביר את זה לטלויזיה, עניין בפני עצמו. הרבה פעמים קל ופשוט יותר כבר ללכת לקולנוע וזהו.
מה שקרה בשנים האחרונות שלא היה קודם הוא שהקולנוע הביתי צעד כמה צעדים ענקיים קדימה. הטלויזיה הביתית הממוצעת הפכה לגדולה ואיכותית הרבה יותר מכפי שהיא היתה לפני כמה שנים, מערכת סאונד טובה היא כבר לא עניין לעשירים בלבד, ולכן ההבדל בחווית הצפיה בין הבית והקולנוע הוא כבר לא כל כך גדול.
יכול להיות שזה נכון
זה בהחלט נשמע הגיוני.
עדיין סביר להניח שאם כבר השינוי הזה זה משהו שהלך יד ביד. לפי נסיוני הפרטי והמצומצם עם אנשים שיש להם קולנוע ביתי, הם בדר"כ (כלומר שניהם) אנשים עם גישה צמודה לאינטרנט וכאלה שתמיד בתהליך של הורדת סרט אחד לפחות באינטרנט.
זו הבעיה עם ניסיון פרטי מצומצם -
נוטים להשליך ממנו על עולם שלם וזה לא תמיד עובד.
הורדה באינטרנט זה ''זמין'' (כה''ב)
במובן שאם אחד או יותר מהאנשים בסביבתך הקרובה מוריד וצורב לעצמו המון סרטים ולא אכפת לו להשאיל אותם, כל שנותר לעשות זה לדפדף באוסף ולהצביע. מצד שני, עכשיו שאני חושבת על זה, גם אם מישהו בסביבתך הקרובה אוסף באובססיביות DVDים לגיטימיים, הם הופכים להיות זמינים באותה המידה. פשוט משום מה שמתי לב שהסוג הראשון של אספנים מעט נפוץ יותר מהסוג השני.
(אני? סוג כלשהו של עלוקה עצלנית? טוב, כן, אבל… טוב, כן.)
מסכימה
אני לא רואה עצמי טכנופובית, אבל אני מסרבת בכל מכל להוריד סרטים מהאינטרנט, לא בגלל שיקולים מוסריים (על זה אמונה הברווז), אלא בגלל כל הסמטוחה שקשורה לזה.
אם בן-הזוג לא היה מתמכר ל"שיר שלנו" (סיפור עצוב- הוא ראה את העונה השניה אצל הוריו ביום שישי בערוץ 2 – הוא לא האמין לי שיש עוד פרקים באמצע השבוע, מה שמעיד על האיכות העלילתית של "הדרמה היומית"—אצל הוריו כי הטלוויזיה אצלנו מחוברת רק לדויד)ונאלץ להוריד את הפרק האחרון מאימיול, לא היה סיכוי גם שנוריד סרטים (כי אם הוא לא עושה את זה, אני לא אעשה).
מסקנה: גם מי שיש לו אינטרנט בבית, והוא לא מהאוכלוסיות "מאותגרות-השימוש-באינטרנט-למרות-שהם-משתמשים-בו-על-בסיס-ימיומי", לאו דווקא יוריד סרטים.
מ.ש.ל.
מוזר לי ששיקול האיכות לא מוזכר פה.
סרטים מהאינטרנט הם תמיד באיכות או גרועה (DVDrip) או באיכות יותר גרועה (SCR אוVCD ועוד) או באיכות עוד יותר גרועה (צילום ידני בתוך אולם קולנוע). אף פעם לא ראיתי סרט מהאינטרנט שהיגיע לאיכות של DVD מקורי. רק מה, יש סרטים שלא כל כך משנה האיכות שלהם למידת ההנאה מהם (למשל קומדיות זולות שלא היגיעו לארץ), ויש כאלה שזה משנה (לי בכל אופן) ב90%. (סרטי פנטזיה, לדוגמא, לא שווים כלום בפורמט DVDrip) שלא לדבר על סאונד ודולבי.
אני אישית מוריד קומדיות וכאלה, שוכר את כל השאר, ואם זה סרט שיש בו חויה ויזואלית – אני טורח ללכת לקולנוע, (באיזור מגורי אין קולנוע) ואם הוא היה טוב אז כשהוא יוצא אני שוכר אותו – לצפיה חוזרת. ויתכן שגם אקנה סרט שהוא חויה ויזואלית שארצה לראות שוב ושוב.
הצבעתי לאפשרות "קונה את מה שאני אוהב", אבל כמו מן הסתם הרבה אחרים – נדיר שזה קורה. להשערתי גם מי שהצביע לאפשרות הנ"ל (בסדר לא כולם) בדרך כלל שוכר או צורב.
בטח ובטח אלה של axxo מצוינים.
בנוסף, ברור לחלוטין שכל dvdrip וגם חלק מה-scrn עדיפים בהרבה על האופציות שהיו לנו עד לפני פחות מעשור – הוידאו הקלוקל.
כן, נסה אותם עם מסך 40 אינץ' ומערכת קולנוע ביתי 5.1
מוזר לי ששיקול האיכות לא מוזכר פה.
לפני כמה שבועות התחשק לי לראות את הסנדק. הלכתי, עשיתי מעשה, ושכרתי את הדיוידי. הדיוידי היה שרוט מעט, אך הבחורים בבלוקבאסטר הבטיחו לי שהוא תקין לחלוטין.
הסרט כמובן נתקע קפץ ועיצבן. הורדתי אותו מהאינטרנט. לקח ארבע שעות. השמע היה ב-AC3 וכמובן היה סביר, ובאופן מסתורי אפילו איכות החוזי הייתה טובה יותר מאשר בדיוידי שהיה אצלי. כנראה נקרע (?) מגרסה אחרת של הדיוידי.
מה מוסר ההשכל?
, כשמישהו אומר לך שמותר לך לשאול אותו על העסקים שלו, אל תאמין לאף מילה.
צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. הבל הבלים, הכל הבל. והכי חשוב
וגם שבלוקבאסטר זה קקה.
אני מתפלא שבכלל היה להם את 'הסנדק', ושהם לא העיפו אותו לטובת העותק ה-80 של 'אראגון'.
מוזר לי ששיקול נוסף אינו מוזכר פה.
ב-DVD מקורי יש אפשרות לבחור בין קטעים בסרט, בין תרגומים שונים – ולעתים אף בדיבוב! וכמובן יש תוספות, שבדיסק אחד מבין עשרים אינן מכילות רק תשבחות הדדיות של הבמאי, השחקנים, המפיק, מגיש התה ומי (לא) עוד, אלא מרחיבות את דעתם של הצופים. דוגמאות מצוינות הן התוספות בסרטיו של היצ'קוק וב"שם הוורד".
''סרטים מהאינטרנט הם תמיד באיכות גרועה''?!?!?
או שיש לך עין ממש ממש חדה או שאתה עדיין מוריד סרטים מקאזה..
במסך מחשב נורמלי ההבדל בין גירסת DVDRIP טובה הוא די קטן
והוא משנה רק לאחד כמוני – שמאד אכפת לו מאיכות. אבל מה אם יש לך מסך גדול עם רזולציה גבוהה, ומכשיר DVD או כרטיס מסך שיכולים לספק את רמת הרזולציה הזאת – שאותה יש רק בתקליטור DVD מקורי? ומה עם סאונד היקפי – שסרט כמו "שודדי הקריבים" לא שוה הרבה בלעדיו?
אגב, שער הדולר צנח. מישהו שמע על הורדת מחירי כרטיסי קולנוע?
אני רק תוהה, כי ב-2002, כשרשתות בתי הקולנוע העלו את מחירי הכרטיסים, הם נימקו את זה בעלייה בשער הדולר:
http://news.walla.co.il/?w=//192177
כמובן שבאופן מסתורי, מחירי הכרטיסים עלו אז, ב-2002, בצורה אחידה: ברשתות השונות, באותו זמן, ובאותו שיעור.
והיום, בצורה מסתורית לא פחות, שער הדולר יורד עד לרמתו ב-2000, והנה, מיד באה תגובת הרשתות: מחירי הכרטיסים *לא* יורדים. תופעה חידתית בשוק חופשי ותחרותי.
או שפספסתי משהו – או שזו עוד ראיה לכך שרשתות הקולנוע בישראל מתנהגות כמונופול, וגובת מחירים גבוהים יותר ממה ששוק תחרותי היה מכתיב. מה שהופך את העמדה המוסרית שלהן מול מורידי הסרטים לבעייתית, במקרה הטוב.
אוי, אני ממש נמנע לרוב מויכוחים כאלה.
גם כי אין לי זמן, גם כי אני לא באמת יודע על מה אני מדבר וגם כי מגיבים אחרים עושים את זה כל-כך הרבה יותר טוב ממני.
א-ב-ל, מאוד קשה לי לקבל את המסקנה שלך בקשר לעמדה המוסרית של המפיצים.
מחיר גבוה של מוצר הוא לא סיבה להשיג אותו בדרכים לא חוקיות.
מחיר מופקע של מוצר הוא לא סיבה להשיג אותו בדרכים לא חוקיות.
התנהגות מונופוליסטית מצד האנשים שמספקים לך את המוצר היא לא סיבה להשיג את המוצר בדרכים לא חוקיות.
הדבר היחיד שאתה יכול לעשות כשמחיר מוצר לא נראה לך, הוא לא לקנות אותו.
אף אחד לא יבוא אליך בטענות אם תגיד שלאור שיטת התמחור של רשתות הקולנוע בארץ החלטת להדיר רגליך מאולמות ישראל ולא לראות יותר סרטים. קוראים לזה חרם, וזו התנהגות צרכנית מקובלת.
אבל אם אתה אומר "לא מתאים לי לשלם 35 ש"ח בשביל לראות סרט אצלכם, נראה לי שאני אשיג אותו ממקורות אחרים," ההתנהגות שלך לא יותר מוסרית מזו של המפיצים, גם אם באופן אירוני משהו היא חוקית יותר (כי אין באמת שאלה האם קיימת תחרות בשוק הפצת הסרטים בישראל. אין תחרות. וזה לא חוקי. ואם לממונה על ההגבלים העסקיים היו שיניים, למפיצים היתה בעיה גדולה הרבה יותר מאנשים שמורידים סרטים מהרשת. זה עדיין לא הופך גניבה לחוקית או מוסרית).
אהמממ, קרא שוב את התגובה שלי.
לא אמרתי ש-'זה מוסרי וצודק להוריד קבצים'.
אמרתי שיש עדויות, לכאורה, לכך שהמפיצים, שבוכים על ההורדות הלא חוקיות, משתמשים בטקטיקות מסחריות לא מוסריות; ושהם השתמשו בהן במשך שנים, גם לפני שההורדות באינטרנט היו קיימות. ואם זה כך, הם בעמדה מוסרית בעייתית – המאבק שלהם הוא לא מאבק של עשוקים תמימים ומנוצלים.
מה שרציתי להגיד, אם כך, הוא שלא מדובר כאן על חלוקה חדה של צד מוסרי / צד לא מוסרי (כמו שהמפיצים מנסים לשכנע בפרסומות נגד הורדת סרטים פיראטית), אלא, כמו ברוב המצבים בחיים, בשני צדדים שמגלים חוסר מוסריות.
אה, ברור.
אבל, כאילו, מה חדש?
אז הנה עוד עדויות להתנהגות לא מוסרית מצד המפיצים. אז מה?
כמו שאמרת, אני לא חושב שיש מישהו שחושב שהויכוח פה הוא בין מפיצים שרק רוצים להביא אוכל לילדיהם בסוף היום לבין צרכנים רשעים ששומרים על כספם בקנאות.
אוקיי, אז?
לצטט את קוהלת א, ט?
המידע שציינתי נראה לי מעניין קלות (זכותך לא להסכים, כמובן), אז הזכרתי אותו.
אם אתה לא מרוצה מהתגובה שפרסמתי, כספך יוחזר ביציאה.
אין מה לעשות, עכשיו הם יכולים להשתמש בתירוץ אחר
ב-2002 הייתה אינפלציה מאוד גבוהה (משהו כמו 6%), והממוצע של האינפלציה כיום (רבעון ראשון 2007) ביחד לממוצע בשנת 2002 הוא 2.5%, למרות ירידת המדד בחודשים האחרונים.
בקיצור, את מחירי הכרטיסים אפשר אולי נניח אם ממש מתאמצים להחליק, אבל את העמלה של ההזמנה מהאינטרנט אני לעולם לא אבין.
בשנים 1996-2003 מחירי הכרטיסים עלו בשיעור כמעט כפול מהאינפלציה
לפי הדו"ח הבא:
בשנים האלה, המדד עלה ב-25%, ואילו מחירי הכרטיסים עלו ב-45%.
ועוד הערה: אני אמנם לא מכיר כל כך את ההיסטוריה של בתי הקולנוע בישראל (ככה שזה ניחוש) – אבל אני משער שהעלייה החדה במחירי הכרטיסים חפפה לסגירת בתי קולנוע פרטיים רבים, ולהשתלטות של שתיים-שלוש רשתות – בעלות יכולת לתאם מחירים – על השוק.
כן, טוב, אבל אז הייתה העלייה בשער הדולר...
בכל מקרה, להיכנס לנושא הזה זה דבר מורכב שיש בו עוד הרבה גורמים שמשפיעים על קביעת המחירים ועלייתם. קשה להבין את כל מערכת השיקולים של בעלי הקולנוע ואת כל העלויות שלהם, לא נראה לי שיש לנו מספיק מידע.
אני לא מסכים. מכיוון שיש אחידות במחירי הכרטיסים,
והרשתות בדרך כלל משנות -כלומר, מעלות – במקביל את המחירים, אני חושב שזה מספיק בשביל להעיד שלא קיימת בענף תחרות מלאה ואמיתית. בדומה למתרחש בענפים כמו הטלויזיה הרב ערוצית (כבלים ולווין), או הטלפון הסלולרי.
עוד נתונים על השליטה הבעייתית של רשתות הקולנוע בשוק (שימי לב, למשל, לסעיף מספר 10, ולתגובות של רווה בפוסטים):
http://cinemascope.co.il/?p=337
למה ישר לא להסכים?
מה אמרתי שסותר את זה?…
בכל אופן, בדיוק עבור כאלה תלונות יש לנו את רונית קן.
http://www.antitrust.gov.il/Antitrust/he-IL/ContactUs/defult.htm
אמרת שאין לנו מספיק מידע, אז הבנתי מזה
שאת חושבת שהגעתי למסקנה לא מבוססת (על היעדר תחרות).
אה, אז לא.
יש לנו מספיק היסטוריה שאני אסכים עם כל מה שאתה אומר (חוץ מעם הדברים שאני לא מסכימה איתם).
והנה התשובה שקיבלתי ממשרדה של רונית קן:
שאלת מחירי כרטיסי הקולנוע בישראל אכן נבחנה בשעתו לעמקה על-ידי רשות ההגבלים העסקיים. באותה בדיקה לא נמצא בסיס לקביעה, כי המחירים הם תוצאה של שיתוף פעולה אסור לפי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988.
אשר לאי-ירידת המחירים לאור ירידת שער הדולר, הרי שגם התנהגות זו אינה מעידה בהכרח על קיומו של קרטל אסור, שכן, התנהגות דומה בין מספר חברות אינה, כשהיא לעצמה, הפרה של חוק ההגבלים העסקיים, ואף אינה מצביעה בהכרח על קיומה של הפרה כאמור.
בהתאם, אין בידנו להועיל עמך.
בכבוד רב,
איריס אכמון, עו"ד
המחלקה המשפטית
רשות ההגבלים העסקיים
—————————–
האמת היא שאני לא מופתע. אין טעם לצפות שהממונה על ההגבלים העסקיים תוכל לטפל בכל – או אפילו בחלק משמעותי – מהעיוותים והריכוזיות של המשק בישראל, בדיוק כמו שאין טעם לצפות שמבקר המדינה יוכל לטפל לעומק בכל השחיתויות הפוליטיות בישראל. לא רק שיחסי הכוחות והמשאבים הם לטובת הגופים העסקיים, ונגד הממונה על ההגבלים העסקיים – יש גבול למה שאפשר להשיג בכלים משפטיים.
רק פיראטי!
אבל אני משתדל ליהיות נחמד ולראות 3 סרטים בשנה בקולנוע ולהשכיר כמה בדיוידי, אני לא מתכוון לשלם על סרטי קומדיה מטומטמים כאלה או סרטי אוסקר מעצבנים שהמבקרים אומרים שהם טובים, דוגרי רוב הסרטים שיוצאים בשנים האחרונות לא שווים אפילו את החשבון של האינטרנט על ההורדה …
והרי לכם הפתרון האולטימטיבי
ולא יודע, אבל, את המצפון שלי זה די משקיט.
כמה לא חוקי נראית לכם הורדה של סרט שכבר שודר בטלויזיה/כבלים ?
כמה היא שונה מהקלטה מהטלויזיה וצפיה נשנית ?
סרטים שהגיעו לכבלים/טלויזיה אני מוריד בלי למצמץ (דהיינו, סרטים בגיל 5 ומעלה). אחרים, חדשים יותר, אני משאיל מה-DVD.
באשר לקולנוע. אני לא הולך לקולנוע כדי לראות סרט, אלא רואה סרט כי התחשק לי ללכת לקולנוע. כך נראה לי שזה אצל רוב האנשים. באופן זה, יוצא שאני הולך לקולנוע אותו מספר פעמים ללא כל קשר לבכמה סרטים שרציתי לצפות בהם, אכן צפיתי, מה שמעלה שוב את תהיית ההורדות הלא-חוקיות. טענה זו, ודאי שאין לה מקום בקטגוריית ה-DVD.
והנה מאמר מעניין בנושא.
בתמצות:
שני המקומות הנחשבים למפירי זכויות יוצרים ביותר (סין וצרפת) הם אלה שבהם הממשלה מגבילה את האפשרות של התושבים למצוא את הסרטים האמריקאיים שהם רוצים.
http://www.techdirt.com/articles/20070409/105456.shtml
להשכיר ולצרוב
היו זמנים עוד בתקופת הלייזר-דיסק שהייתי נוהג לרכוש סרט אחד מידי שבוע וכך בניתי לי ספריה שלימה בבית
מאז עידן ה DVD דברים ישתנו. ה DVD הוא בהחלט פורמט הרבה יותר נוח וקומפקטי. אז מה? להשקיע עוד הון עתק כדי לשדרג את כל הספריה מחדש ל DVD?
הפתרון הפשוט ביותר הוא להצדייד בצורב DVD שעולה היום כ 200 שח ותוכנה חינמית כמו DVD SHRINK והנה תמורת 10 שח עלות השכרה פלוס 2 שקלים של מדיה אתה יכול "לגבות" את הסרט שאתה משכיר לצפיה חוזרת..
והנה נראה שגם ה DVD עומד להעלם לו עם יציאט פורמטיפ חדשים כמו BLURAY ו HDDVD. אז תארו לכם מה היה קורה אילו הייתי רוכש את כל 500 הסרטים שצרבתי בשנים האחרונות… לא מתסכל?
זה מה שנקרא FAIR USE לפחות זו ההגדרה שלי
מצטערת שאני נטפלת דווקא להודעה שלך
אתה לא היחיד…
אבל אני מניחה שאתה שוכר ולא משכיר. זה פשוט מוציא אותי מדעתי…
עכשיו הוצאתי את זה החוצה, הרבה יותר טוב. תודה וסליחה.
אולי אם כל-כך הרבה אנשים משכירים, ולא שוכרים, את הדוידים שלהם
מבלוקבאסטר, אז הם צודקים והעברית טועה?
העברית היתה שם קודם.
בבלוקבאסטר?!
אני בספק.
את מתכוונת ל''מכסח האיטונג'', כמובן
אתה דן אותנו לחיים של
"רשמתי סיפור ארוך בבלוג שלי"
"למה אתם לא משדרים סרטים?"
"רציתי ללכת לישון כבר עכשיו אבל התעקבתי"
"משחקי מחשב אלימים משחיטים את נפש הנוער"
בררר.
זה מזכיר לי את החידוש הלשוני הכי יפה
שנתקלתי בו בעין הדג –
איזו בחורה סיפרה שהיא רצתה לראות סרט פלוני ובגלל שהיא והחברים שלה פיספסו את ההקרנה שלו היא "נעלצה" לראות סרט אלמוני. אני שמח שהיא נהנתה ממנו.
ואת הפנינים הללו אבירי השפה רוצים למנוע מאיתנו!
אגב, מה עם ''בגלל ש...''?
על החידוש הזה כבר לא מתווכחים?
אני חושב שדברים בני יותר מארבעים,
שנמצאים בשימוש שוטף של פחות או יותר כולם, מפסיקים להיות חידושים.
"בגלל ש", "למרות ש" (אפילו אני חוטאת בו לא פעם, קשה מאד להיגמל ממנו) והנורא מכל "במידה ו" כנראה לא עומדים להיעלם לשום מקום… התרגלתי אליהם בהכנעה. יש עדיין דברים אחרים שמציקים לי יותר, ואפילו נראים לי בני שינוי (בדמיון שלי לפחות…
).
יש לי אמונה שרוב כותבי "עין הדג" מסוגלים להבין שבעברית:
המשכיר משכיר את המושכר לשוכר
המשאיל משאיל את המושאל לשואל
וכו'. כשמבינים את הפרנציפ?
זה לא קשה בכלל, זה דווקא קל!
שום חידוש.
נתקלתי בזה כבר באיזה תרגום משנות השלושים למאה העשרים, שכחתי מה.
והמופלא מכול
ולצערי טרם מצאתי לו חלופה, הוא "נגן סרט".
כל מי שנחרד עקב הכתיב של "מכול", שידע שכאשר המילה "כול" מופיעה כמילה נפרדת – לא בסמיכות – ונכתבת בכתיב חסר ניקוד מוסיפים לה וי"ו. למשל "הכול מכול כול" לעומת "כל הכבוד".
ה''כול'' השניה היא לא בסמיכות?
ה''כול'' השניה היא לא בסמיכות?
היא אינה בסמיכות. אבל בזכותך בדקתי את הביטוי והוא למעשה "בכול מכול כל" [על-פי הנוסח בברכת המזון: "הרחמן הוא יברך… אותנו… כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכול מכול כול…"] ומשמעותו "באופן מלא, בשלמות, בצורה כוללת" (באדיבות מילון רב-מילים").
להשכיר ולצרוב
נראה לי שלא רק אתה חושב ככה- בבלוקבאסטר השכונתי שלי, ליד הערמות של ה-DVD למכירה מהשכרה, יש גם ערמות של מדיות DVD ריקים לצריבה (גם כן למכירה).
ככה אתה יכול לשכור סרט ולקנות את המדיה לצריבה שלו באותו מקום…
לא נראה לי שה-DVD הולך להעלם כ''כ מהר.
אמנם לא יצא לי עדיין לחזות ב-HD-DVD ולא בבלו-ריי, אבל אין לי ספק שהעליונות באיכותם על DVD ניכרת הרבה פחות מזו של DVD מול VHS.
זו כמובן רק השערה, וימים יגידו.
מעבר לזה, גם הבחירה שלי היא זו שלא קיימת בסקר, להשכיר ולצרוב. וזה כולל גם אפשרות נוחה במיוחד לצרוב סרט שלא בטוחים לגביו על מדיית DVD-RW שאפשר למחוק לאחר מכן.
לגבי הורדות, בזה אני חוטא הרבה יותר עם סדרות וכמעט ולא עם סרטים, בעיקר בגלל האיכות שכבר הוזכרה כאן (בשביל סרטים "חשובים" divx ודומיו זה ממש לא זה).
-DVD לא הולך לשום מקום בינתיים.
ה-HDDVD והבלו-ריי נמצאים בשוק, בעיקרון, כבר שנה, ולפני שבוע שחררו בפעם הראשונה נתוני מכירות מדויקים שלהם. כמובן, אף אחד לא ציפה שהם יכבשו את השוק בסערה ויוציאו את הדויד לפנסיה כבר עכשיו. ברור שהחדירה שלהם לשוק תהיה איטית – ולמרות הכל, המילה "עלובות" מתאימה לתיאור המכירות שלהם בינתיים. כותר ה-HD הנמכר ביותר עד היום בארה"ב הוא הבלו-ריי של 'השתולים': הוא מכר 39,000 עותקים. בהשוואה ל-DVD, שבו יש סרטים שנמכרים ביותר ממיליון עותקים ביום, מספר כזה הוא בדיחה לא מוצלחת. זה מראה שייקח עוד הרבה, הרבה זמן עד שהפורמטים האלה ינצחו את הדויד.
http://www.highdefdigest.com/news/show/564
יש לי תחושה שאנשים לא רוצים להיות פראיירים.
הם מעדיפים לחכות עד שאחד מהשניים יתגלה כפורמט דומיננטי לפני שהם מתחילים לזרוק עליו כסף. וגם מסה קריטית מסוימת של כותרים יכולה להועיל לפני שמכניסים הביתה משהו שמנגן סרטים. אגב, כמה עולה בשלב הנוכחי נגד BR או HD?
לא יודע כמה עולה.
כרגע כותרי בלו-ריי נמכרים הרבה יותר טוב מ-HDDVD, כנראה רק בזכות הפלייסטיישן 3, שמתפקדת גם כנגן בלו-ריי.
עוד חטא
גם אני כתבתי "להשכיר" במקום "לשכור".
רק עכשיו שמתי לב.
אופס
את האהובים עלי ביותר אני קונה.
אין לי אוסף נרחב, בעיקר של כמה כותרים נבחרים [קזינו רויאל, הנסיכה הקסומה, ביטלג'וס, הנסיכה מונונוקי, מטריקס, גריז, כלה ודעה קדומה ומועדון קרב] פשוט כי אין לי כל כך הרבה כסף להשקיע בכותרי דיוידי [לפעמים אני נופלת על מבצע מוצלח]. אני לא צורבת, הורדתי שני סרטים בחיי, וגם הם לא היו ניתנים למציאה מבחינתי [הרקולס בגרסא לא מדובבת, נסיך מצרים בגרסא שלא מדובבת לרוסית] ומבחינתי, הסטוצים הליליים עדיין שולטים, אבל אני תמיד מעדיפה לקנות סרט שאהבתי. הבאים בתור, אגב, הם אמן האשליות, אינטליגנציה מלאכותית והמבוך של פאן.
השאלה זה האם אפשר לקנות רק את החצי הראשון של A.I.?
יש כפתור כזה
מסומן בריבוע…
לא כדאי לך לקנות את אמן האשליות.
מאוד מומלץ רק להשכיר. זה לא סרט ששוה לקנות את הדי.וי.די שלו. הוא מאוד יפה, אבל לא מדהים.
גם אני בדילמה אם לקנות את "המבוך של פאן" או לא בגלל שלא פעם קראתי מפיהם של גולשים (גם מהאתר הזה) שהוא סרט כל-כך אלים שהוא לא שווה צפייה שנייה. אז, לקנות סרט ששווה רק צפייה אחת?
הצפיה הראשונה עברה בסדר?
אני יכולה להבטיח לך שהסרט לא נעשה אלים יותר בצפיה השניה. בצפיה השניה זה אפילו יותר טוב – יודעים בדיוק איפה לעצום את העיניים.