 |
||
| עוד שלב בכיבוש העולם על ידי הקולנוע הישראלי: אחרי 'ללכת על המים', גל אוחובסקי ואיתן פוקס ממשיכים לעסוק בחיבור בין יהדות, הומוסקסואליות ושואה, בסרט בהפקה גרמנית על הומו יהודי בברלין הנאצית. |
26.11.2007
|
|
יומית
עוד שלב בכיבוש העולם על ידי הקולנוע הישראלי: אחרי 'ללכת על המים', גל אוחובסקי ואיתן פוקס ממשיכים לעסוק בחיבור בין יהדות, הומוסקסואליות ושואה, בסרט בהפקה גרמנית על הומו יהודי בברלין הנאצית.
עוד שלב בכיבוש העולם על ידי הקולנוע הישראלי: אחרי 'ללכת על המים', גל אוחובסקי ואיתן פוקס ממשיכים לעסוק בחיבור בין יהדות, הומוסקסואליות ושואה, בסרט בהפקה גרמנית על הומו יהודי בברלין הנאצית.
זו תגובה למחאה?
כי זו כבר היומית השלישית ברציפות שעוסקת בקולנוע ישראלי.
אם זו התגובה השלישית ברציפות שעוסקת בקולנוע הישראלי
אז זה אומר שהסרט החדש של גונדרי קשור לקולנוע הישראלי?
יוהו!
לא.
אל תגזים, זאת לא היתה מחאה, סתם ציון עובדה
שהתפתח, כצפוי, לויכוח\דו שיח של חירשים.
ובקשר לעניין עצמו, אוח' את פוקס נהנים מהפריבילגיה שקולנוע הוא לא העיסוק היחידי או העיקרי שלהם אז הם מרשים לעצמם להמשיך ולהתבשל במיץ של עצמם, אני לא יודע אם העיסוק הקולנועי המתמשך שלהם בהומואיות נובע מעצלנות או שזה פשוט חלק מתהליך הדרגתי שהם מעבירים את החברה הישראלית (אם כן, אני חושב ש'פלורנטין' ו'יוסי וג'אגר' בהחלט הספיקו) אבל הגימיק בהחלט מיצה את עצמו.
נכון שהרקע\סיפור לסרט הנוכחי הוא המעניין ביותר מבין סרטיהם ונכון שהקהל הישראלי הוא לא קהל היעד העיקרי של הסרט, אבל מתלווה לידיעה הזאת, בנוסף לגאווה (תרתי משמע), תחושה של מיאוס.
הגיע הזמן שהם ייצאו קצת מ'הבועה'.
*רד והשאר, שמתי לב עד כמה *זה* מרתק את דרי ואושפיזי עין הדג, תודה.
צודק
אוחובסקי ופוקס האלה כל הזמן עושים סרטים על הומואים! הם ממש תקועים בתחת של עצמם, תרתי משמע!
ואם כבר פותחים את הנושא, זה גם המקום למחות על כך שיש המון במאים סטרייטים שעושים סרטים על סטרייטים. איזו עצלנות! זה כבר ממש גימיק שחוק ובלתי נסבל! כל פעם שאני רואה גבר מתנשק עם אשה עולה בי תחושה קשה של מיאוס.
גם בי, דרך אגב.
ציניות לא עובדת משהו כשאתה מצהיר משהו שקל לקחת אותו כפשוטו.
אמנם לא ראיתי אף סרט שלהם אז אין לי ממש זכות להגיב,
אבל בכל זאת – התרשמתי שיש פן יחצ"ני/שיווקי ניכר לעיסוק שלהם ביחסי יהודים, ו/או גרמנים ו/או פלסטינים בשילוב עם העיסוק בדמויות של הומוסקסואלים. ומהבחינה הזו נראה לי לגמרי הגיוני שיש אנשים שיאהבו ויעריכו אותם אותם פחות, כמו שיש אנשים שלא יעריכו את נורה אפרון בגלל עשייה נוסחתית של קומדיות רומנטיות.
אם זה לא חצוף מצידי,
אפשר לשאול מה הסרט הישראלי האחרון שראית, בקולנוע ובכלל?
אני חושב שהאחרון בקולנוע היה 'חופשת קיץ' או 'המוסד הסגור',
ובדויד – אני חושב ש-'למראית עין'.
למה? אתה רוצה המלצות?
רגע, אולי בעצם ראיתי אחרי 'חופשת קיץ' את 'מדוזות'
זה קצת מבלבל, כל השמות הקיציים האלה.
אני חושבת שזה היה כדי לוודא עד כמה אתה עדכני
ומעורה בקולנוע הישראלי של השנים האחרונות.
אני חושבת שזה היה כדי לוודא עד כמה אתה עדכני
תודה.
קצת איבדתי את חוט הפתיל,
אבל עכשיו כשניסיתי לתפוס אותו שוב – אתה, שכן ראית את הסרטים של פוקס+אוחובסקי, בעצם מסכים איתי לגביהם, לא? (או יותר נכון, מכיוון שאתה פרסמת את התגובה שלך קודם, יוצא שאני מסכים איתך).
אפשר להגיד.
מצוין,
אז בכל זאת הצלחתי לצאת מהפתיל הזה עם פיסת מידע נכונה פחות או יותר.
לא כל ביקורת היא הומופוביה
(למרות שזה מה שאוחובסקי חושב).
איתן פוקס בהחלט מראה בסרטיו פוטנציאל של במאי מוכשר, אבל העיסוק של סרטיו בקהילה ההומוסקסואלית+ (צבא, שואה, טרור), הפך להיות טרחני.
הוא אף פעם לא יספר סיפור אהבה פשוט, תמיד צריך לשבור איזה טאבו. בפעם הרשונה זה מעניין, בפעם הששית זה כבר סתם משעמם.
כצופה קולנוע אשמח לראות את פוקס עושה משהו אחר.
מצד שני בפעם היחידה שהוא עשה משהו אחר יצא לו שירת הסירנה האיום ונורא.
מצד שלישי כל הדיון לא ממש חשוב כי עד שפוקס לא יתרחק מסמל העליבות והבינוניות המתקרא גל אוחובסקי, סביר שסרטים טובים לא יצאו לו.
מי אמר הומופוביה?
לא כל מחאה של הומואים היא נגד הומופוביה. אפשר למחות גם סתם על צרות עין, אטימות או טמטום. לא שאני חלילה זוקף את אלו לתגובה של מוק.
ממה אנשים פה סולדים? מהקולנוע הצ'יזי והמעצבן של פוקס (שגם אני לא מחסידיו), או מהעיסוק שלו בהומואים? לי זה נשמע כמו מקרה קלאסי של בלבול בין השניים. אנשים סולדים מהסרט, אבל במקום להבין שהפגמים בו הם פגמים שהיו זהים גם אם הוא היה עוסק בזברות סיאמיות בזימבבואה, הם תולים אותם בעיסוק בהומוסקסואליות.
האין הדבר דומה לכך שיאשימו, בוא נאמר, את ערן קולירין על כך שאפילו לסרט על תזמורת מצרית הוא דוחף ישראלים?
פוקסוחובסקי עושים סרטים על הומואים, כי הם הומואים. בדיוק כפי ש-99% מהסטרייטים עושים סרטים על סטרייטים, כי הם סטרייטים, ורוב הבמאים האיסלנדים עושים סרטים על איסלנדים, והרבה נשים מביימות סרטים על נשים. הרבה יוצרים נוהגים באופן אינסטינקטיבי ומובן מאליו לתאר את העולם ממנו הם עצמם באים, ושנוגע לחייהם. והאמת, אני יותר מאמין לפוקסוחובסקי כשהם מתארים את לבטיו של הומו מאשר כשהם מתארים את לבטיה של סטרייטית עירית לינורית.
ובשבילך הערבוב של הומו + כיבוש/שואה/יהדות זה אולי שבירת טאבו. בשביל פוקסוחובסקי, וגם בשבילי, אלו פשוט חיי היום יום. אז מה שנראה מהצד שלך כמו פרובוקציה שיווקית צינית ומאוסה נראה מהצד שלי כמו אמן שמתאר את העולם שלו באופן הכי ישיר ופשוט, בנסיון לתקשר אותו לציבור שלא מכיר את העולם הזה.
אם למישהו מפריעה העובדה שיש במאי אחד (אחד!) שדוחף הומואים למיינסטרים הישראלי, וזה נראה לו גובל ב"גימיק" או "מיאוס", אז אני לא אאשים אותו בהומופוביה, אבל אני כן אשלח אות לבדוק עם עצמו האם גם כל קבוצת מיעוט אחרת הייתה מפריעה לו באותה מידה.
האם מדובר בסרטים טובים – זו כבר שאלה אחרת לגמרי.
מי אמר הומופוביה?
לדעתי כן יש מקום להתייחס לתכנים ההומסקסאולים כאשר מעבירים ביקורת על סרטיו של פוקס, משום שההומוסקסואליות היא העיקר בסרטים שלו והיא לא שוות ערך מבחינת המשקל שלה לזוגיות ההטרוסקסואליות בסרטי ג'יימס בונד למשל. בסרטים של פוקס הנושא המרכזי הוא הומוסקסואליות והמשמעות שלה.
ביוסי וג'אגר הנושא של הסרט הוא הקונפליקט בין התדמית המאצ'ואיסטית הגברית של החייל לבין הזהות ההומוסקסואלית שלו. בללכת על המים יש שוב את הקונפליקט של הגבר הישראלי הקשוח (ליאור אשכנזי) לבין דמות ההומו. בשני הסרטים האלה ההומוסקסואלית היא לא רק מאפיין של הדמויות, היא אחד הנושאים המרכזיים בסרט.
אי אפשר להשוות זאת לסרטים בהם הדמויות מאופיינות בהטרוסקסואליות אך הסרט לא עוסק במשמעות של כך.
כאשר יוצר סרטים יוצר שוב ושוב סרטים שעוסקים באותם תכנים, כן יש מקום לבקר אותו על חוסר מקוריות. לא כי הוא עושה סרטים שיש בהם הומואים, אלא כי הוא יוצר סרטים על הומוסקסואליות. (וזה לא הנושא היחיד שהוא ממחזר, אליו מצטרף העיסוק בגרמנים מול יהודים).
ולהשוואה שלך, לדעתי גם יש מקום לבקר יוצר סרט שלמשל פעם אחרי פעם יוצרים סרטים העוסקים ביחס יהודי-ערבי למשל. לא יוצר שעושא סרט שיש בו ערבים.
מי אמר הומופוביה?
דברים שרואים מכאן לא רואים משם. לסטרייטים, ואני נתקל בזה שוב ושוב, אין פרספקטיבה על מה זה הומוסקסואליות, ולרובם המכריע, ליברלים ככל שיהיו, יש עדיין קושי משמעותי לראות אותה במרחב הציבורי. אני נתקל בזה בדיונים על מצעד הגאווה ("למה צריך את זה??"), ואני נתקל בזה גם עכשיו.
מצוין שהבאת את דוגמת ג'יימס בונד, כי היא ממחישה את זה באופן מדויק.
האם כשג'יימס בונד מתנשק עם נערת בונד התורנית, ניתן לומר שהסרט עוסק ביחסים הטרוסקסואליים? ברור שלא. הוא בסך הכל מקרין את הנורמה השלטת בחברה שלנו על דמויותיו.
אבל תאר לך סרט בונד היפותטי, בו לפתע ג'יימס קשישא שם עיניו על סוכן ביון רומני צעיר ומתנה איתו אהבים בשירותים. אתה יכול לדמיין לך סרט כזה שהסצינה הזו הייתה עוברת בו כלאחר יד, מבלי לעסוק בזהותו ההומוסקסואלית של בונד?
ככה זה. ייצוג של הנורמה הוא שקוף. ייצוג של הסטייה מהנורמה הוא צורם לעין. זה טבעו של עולם, וזה לא קשור להומופוביה כמובן, או לכל דבר אחר. צריך הרי ממש להתאמץ כדי לעסוק במשהו שהוא מובן מאליו באופן שיבלוט ויעורר מחשבה, ועל כן כמעט ואין כזה דבר "סרט שעוסק בהטרוסקסואליות" (אולי "הגבר שאהב נשים" של טריפו…). אבל כמעט *כל* סרט ששם הומואים במרכזו יתעסק בהכרח גם בזהות ההומוסקסואלית, פשוט כי היא פחות מובנת מאליה וגוררת אוטומטית קונפליקטים נוספים שלא קיימים בדמויות סטרייטיות.
בחזרה לדיון הספציפי – אני לא אומר שפוקסוחובסקי רצו לעשות סרט על שב"כניק ונכד של נאצי, וכאיפיון דמות משני החליטו לעשות את הגרמני הומו. ברור שזו הייתה נקודת המוצא שלהם, וזה אחד הקונפליקטים העיקריים שהם רצו לבחון. אבל זה נראה לי טבעי ומתבקש שיוצרים הומואים יעמידו הומואים במרכז יצירתם, בדיוק כפי שיוצרים סטרייטים עושים את ההיפך. הקונפליקטים של ההומואים הם הקונפליקטים שהם חווים על בסיס יומי, וזו נקודת מבט שהם מכירים היטב, ואך טבעי שהם יתעסקו בה ביצירתם. מה לעשות שכאמור, דמויות הומוסקסואליות טומנות בחובן קונפליקטים שאי אפשר להתעלם מהם, ושלא בהכרח קיימים בדמויות סטרייטיות.
ברור שהבחירה הזו גוררת את הסרטים לעיסוק בזהות ההומוסקסואלית באופן אוטומטי. אבל הבחירה הזו יכולה להיתפס כ"מיחזור" ו"חוסר מקוריות" רק בעיני מי שמצפה מההומואים שלו לעשות סרטים על סטרייטים כמו כולם, כי "למה צריך לעניין אותי מה אתה עושה במיטה?" (=הטיעון הליברלי הקלאסי נגד מצעד הגאווה).
____
אגב, עד לפני דקה וחצי, מיחזור תימות ביצירתו של במאי נחשב למשהו טוב. למעשה, למעט במאי אולפן שכירים, וכמה במאים כמו לאסה הלסטרום או מייקל ווינטרבוטום שהצליחו למרות היעדר כל חותם אישי על סרטיהם, מרבית הבמאים המפורסמים קנו את שמם הודות לכך שיש תימות צורניות ועלילתיות זהות בסרטיהם. חלקם זוכים בשל כך לתואר (שהפך מפוקפק משהו?) "אוטר".
לא לגמרי קשור,
אבל יש לי דוגמה לסרט שעוסק ביחסים הטרוסקסואליים באופן שחורג במכוון מיצוג נורמה חברתית: אלפי.
אני לא רוצה להביע (שוב) דעה לגבי פוקסובסקי
בלי שראיתי סרט שלהם. אבל לגבי מה שאמרת על ייצוג של הטרוסקסואליות בקולנוע – לפחות לי (בתור הטרו) כן בולט שהייצוג הנפוץ בקולנוע הוא לא סתם ייצוג הטרוסקסואלי, הוא ייצוג הטרו-גברי: תמיד מראים לי איך העולם נראה, כביכול, מהזווית שלי. ואני לא הכי אוהב את זה – קצת משעמם.
נדמה לי ששמעתי פעם על במאית שהעלתה לפני השטח במכוון את העניין הזה. המצלמה בסרט שלה "ליטפה" גופים של גברים – עברה עליהם מלמטה למעלה, למשל, כמו שמאוד מקובל לצלם בחורות יפות בקולנוע – והסרט עורר הרבה המולה. נשמע מוכר למישהו?
מי אמר הומופוביה?
אני כיהודיה גם חווה מספר קונפליקטים על בסיס יום יומי. אם הקונפילקט של דת מול חילוניות, אם קונפליקט פוליטי, אם העובדה שזה שאני יהודיה ישראלית מחייב אותי להתגייס לצבא או לחיות בפחד מסויים מפיגועים. כל אלה דברים שנוצרי אמריקאי לא חווה ולא יבין. האם זה אומר שכל סרט שנעשה שהגיבורים שלו יהודיים ישראלים עוסק באחד הקונפליקטים האלה, למרות שהם מהווים את מציאות היום יום עבור יהודים ישראלים?
ימים של אהבה,סוף העולם שמאלה ויוסי וג'אגר, כולם סרטים שהגיבורים שלהם יהודים ובכל זאת שלושתם מכילים תכנים שונים וקונפליקטים שונים בהבדלים של שמים וארץ, האם כולם לא מתארים פן מסויימת במציאות הישראלית לפי ראות עיני היוצר?
כמו כן אפשר ליצור מספר סרטים על הומוסקסואלים שנראים שונה אחד מהשני, ועוסקים בתכנים שונים. (תשווה את הר ברוקבק ואת הכי גאים שיש- שניהם יצירות שעוסקות בהומוסקסואלים אך שניהם מציגים פן שונה לחלוטין במציאות זו).
לא ראיתי את כל הסרטים של פוקס-אוחבסקי ולכן אני לא ממש יכולה להגיד אם באמת היה מיחזור של התכנים ההומוסקסואלים (אני ראיתי מיחזור מסויים ביוסי וג'אגר ובללכת על המים, הסרטים היחידים שלהם שראיתי), אבל ההערה שלי הייתה באופן כללי שכן יש מקום לביקורת על יוצר שממחזר תכנים, גם אם הם קשורים למציאות היומיומית שלו.
אגב, לא יודעת אם התכוונת אלי, אבל לי אישית אין שום בעיה לראות הומוסקסואלים במרחב הציבורי,ולטענה שלי אין קשר לחוסר נוחות לראות הומסקסואלים בסרטים.
לחידוד החידוד:
לא חסרים סרטים על הומואים. מה שכן חסר זה סרטים עם הומואים שהם לא על הומואים. נורמליזציה לא תגיע לא מסרטים שעוסקים בהומוסקסואליות, אלא סרטים שעוסקים בדברים אחרים לגמרי, שהגיבורים שלהם הם הומואים או לסביות וזה לא קשור בשום צורה לעלילה.
עד לפני כמה עשרות שנים, אם דמות בסרט היתה של אדם שחור, זה היה גורר איתו את כל המשמעות של להיות אדם שחור באמריקה. היום במאי יכול להחליף שחקן לבן בשחקן שחור באותו תפקיד, בלי לשנות מילה אחת בתסריט. ברוב המקרים זה פשוט לא משנה. אבל אם השוטר/עורך הדין/הקאובוי גיבור הסרט הוא הומו, אז כל הסרט פתאום הופך לסרט על מאבקו של הקאובוי ההומו בחברה. קשה לי לחשוב על אפילו מקרה אחד של דמות הומוסקסואלית בסרט שההומואיות שלה לא היתה א. נושא לדיון או ב. פאנצ'ליין של בדיחה כלשהי.
(לכל זה אין קשר של ממש לאוחובסקי ופוקס, שחופשיים לעשות סרטים על מה שבא להם).
לחידוד החידוד:
לא הבנתי אם מה שאמרת בא לחזק את הדעה של או של דן, אבל בכל מקרה, ההשוואה שלך קצת בעייתית.
שחקן שחור כופה על הדמות שלו להיות שחורה וכן יש הרבה מקרים שבהם יש תסריט שבו לא נקבע אם הדמות שחורה או לא, והשחקן שנבחר "כופה" על הדמות שלו להיות שחורה. זה לא העניין עם דמויות הומוסקסואליות. דמויות הומוסקסואליות לא תלויות בנטיות השחקן שמגלם אותם, הם נוצרות תוך מודעות שלמה של התסריטאי. קשה להכניס במודע דמות הומוסקסואלית לעלילה מבלי שיהיה לזה משמעות כי אז באה השאלה למה בכלל הכנסת אותה?
אבל אני מסכימה שזה אפשרי, תוך מודעות לכך. התהליך של הנורמליזציה שחל על הדמות השחורה לדעתי כבר התחיל גם על דמות ההומוסקסואלית. לפחות במה שקשור לטלוויזיה, באמת אם לפני כמה שנים לא הייתה דמות הומוסקסואלית בטלווזיה שלא הפכה באופן מיידי לדמות האדם השונה נגד החברה, היום יש הרבה תוכניות שמראות דמויות הומוסקסואליות בחיי היומיום שלהם מבלי משמעות נלוות לכך. דוגמאות? וויל וגרייס, הכי גאים שיש, חברים (אישתו של רוס) עקרות בית נואשות ועוד.
אני לא יודעת לגבי קולנוע, אבל אני מניחה שהדרך לשם גם קצרה.
זה בדיוק העניין
"קשה להכניס במודע דמות הומוסקסואלית לעלילה מבלי שיהיה לזה משמעות כי אז באה השאלה למה בכלל הכנסת אותה?"
תשובה:
למה לא?
למה אני צריך סיבה? למה השוטר שנלחם בקרטל סמים שמנסה להשתלט על העולם באמצעות מסטיקים עם מסרים מהשטן, או מה שלא יהיה, יכול להיות שחור בלי שיהיה לזה שום קשר לעלילה או השפעה עליה, אבל לא יכול להיות הומו אם אין לכך "סיבה" טובה?
זה בדיוק העניין
כי בשביל שהקהל יבין שדמות שחורה הוא רק צריך לראות אותה. בשביל להבין שדמות היא הומוסקסואלית (בהנחה שלא רוצים להשתמש בסטראוטיפים) צריך לכניס איזה סצינה שמבהירה את זה. סצינה שבה הדמות מבהירה שהיא הומוסקסואלית, או סצינה שבה רואים שיש יחסים בינה ולבין אותו מין. אם לסצינה הזאת אין משמעות לעלילה (כי הרי אמרנו שאנחנו רוצים לשאוף למצב שההומוסקסואליות היא לא אישיו) אז למה להכניס אותה מלכתחילה?
כי אשתו האוהבת שלהשוטר מבקרת אותו בתחנה בסצינה 12.
רק שאשתו האוהבת היא בעצם בעלו האוהב. זה משנה את העלילה? לא.
כי אנחנו לא כאלה מתקדמים
כשאיש וורנר (לשעבר, אני מניח) הודיע כי החברה תמנע מיצירת עוד סרטי אקשן עם נשים בתפקיד הראשי, קם קול צעקה. למרות שהחברה הכחישה זאת, אותה אמירה הדגישה את זה שיש משמעות עמוקה אפילו למגדר אליו שייכת הדמות. ביקורות רבות על "האמיצה" טרחו להדגיש את העובדה שזה סרט אקשן נשי, מה שהפך את עצם הבחירה להציב אישה ולא גבר כדמות הראשית לסוג של הצהרה פוליטית.
נראה לי שגם כיום, ליהוק שחקן שחור לתפקיד שאינו מאופיין גזעית (למשל "האיש שבפנים[1]", או "האלמנט החמישי"), אוטומטית מדליק את חושי הניתוח אצל הצופה וגורם לאנשים לראות בכך נקיטת עמדה. אם להיות ראליסטי, אין שום סיבה שהנשיא בעוד 300-400 שנה יהיה בהכרח גבר נוצרי לבן, אבל שינוי של אך אחד מהמאפיינים הללו וצופה בן ימינו יראה בו עשיית דווקא.
אני משוכנע שבעתיד, החברות שנתפסות כשוויוניות כיום, יראו פרימיטיביות במונחים חברתיים. אנשים לא מקבלים כמובן מאליו דבר כמו נשיא שחור, חייל הומו, או אישה נוקמת.
כישראלי, אני לא יכול להתכחש לכך שעם כל ההתקדמות לעבר פתיחות אמיתית, סדרה עם גיבור ערבי בפריים טיים, או סרט על אהבה חד-מינית, בולטים לעין כבר מעצם אפיון הדמויות. יש הבדל (לחיוב ולשלילה) בהתיחסות למשפט "סיפור אהבה בין שני חיילים בלבנון" לבין "סיפור אהבה בין שני חיילים הומוסקסואלים בלבנון". ההנחה המיידית היא שהמשפט הראשון מתייחס לאהבה בין חייל לחיילת, אם כי זהותן המגדרית של הדמויות לא מוזכרת.
זה גם עניין של דמוגרפיה. אם הדמות הראשית היא של יהודי, הדבר יתפס כטבעי לחלוטין בסרט ישראלי. לעומת זאת, אם הסרט יופק במדינה אחרת, התהיה המתבקשת היא למה חשוב לנו לדעת את זה. הטרוסקסואלים הם רוב בכל מדינות העולם, כך שאין ארץ בה זהות מינית אחרת לא תלכוד את המחשבה לפחות לרגע. כשראיתי את "אמריקה X", הבחנתי בצילומים המדגישים את גופם החטוב של חלק מהשחקנים. מדובר בדמויות שונאות הומואים במודע ואני מניח שהבחירה של הבמאי נבעה יותר מרצון להתייחס לתורת הגזע שאינה מבדילה בין חיצוניות לבין פנימיות. למרות זאת, לא יכולתי שלא לתהות האם הומו היה רואה את הסצנה כמינית. כשאני רואה שחקנית המצולמת בצורה חושפנית, אני לא חושב איך לסביות רואות את אותה סצנה, כנראה מתוך הנחה לא מודעת שנשים מסתכלות על גברים וגברים על נשים. לעומת זאת, כשאני רואה בסרט גבר במערומיו, אני מניח אוטומטית שיש פה איזה מסר חתרני. אני פשוט לא רגיל לראות גברים מצולמים באופן מיני.
[1]דנזל וושינגטון שחקן טוב, אבל עצם השתתפותו ב"מלקולם X" ו"הוריקן" הפכה את הליהוק כבלש פרייז'ר לבעל תחושה פוליטית.
באופן כללי מש''א,
אבל ניטפוק / הסתייגות קטנה: אין בסיס להיות *משוכנעים* שחברות העתיד יהיו שוויוניות יותר ולא פחות מהחברה שלנו.
אין בסיס להיות משוכנעים שחברות העתיד יהיו.
(עדיף לגמור עם הרגרסיות האלה כמה שיותר מהר)
באופן כללי מש''א,
סליחה, אני הייתי אתמול בעתיד ותאמין לי שהשתכנעתי
. חוץ מזה, אני מעדיף לא לחשוב על מצב בו המין האנושי נמצא כרגע בשיא יכולתו הסובלנית.
המין האנושי לא בהכרח בשיא יכולתו הסובלנית,
אבל גם אי אפשר לדעת אם הדורות הבאים יהנו ממידה גדולה או קטנה יותר של שוויון זכויות.
אני חייבת לציין שממש לא הבנתי למה האלמנט החמישי נכלל ברשימה.
ואז, בהמשך ההודעה, נזכרתי שבאמת היה נשיא שחור בסרט. אף פעם לא שמתי לב לזה עד עכשיו. אף פעם גם לא נתקלתי בדיון על הסרט שהזכיר את זה, למיטב זיכרוני.
אני חייבת לציין שממש לא הבנתי למה האלמנט החמישי נכלל ברשימה.
ואני הייתי בטוחה שהכוונה היא לשדרן הססגוני, שכן צבע העור שלו די נבלע בתלבושות המטריפות.
הכוונה הייתה לנשיא
אין בסרט שום הערה הנוגעת לגזעו של הנשיא, אבל לוק בסון החליט ללהק את טומי ליסטר השחור בעל קול הבס לתפקיד. אולי זה באמת השחקן שהכי התאים לו לתפקיד ואולי זו דרכו לרמוז שבעתיד, כשקיימת תקשורת על בסיס יומיומי עם כוכבים אחרים, צבע עורו של אדם אינו מהווה כזה עניין. זה דומה להימצאותה של חנוכיה בדירה של הכומר, כאילו גם הדתות של כדור הארץ אינן נבדלות יותר זו מזו.
הכוונה הייתה לנשיא
כן כן, ברור. ברגע שהקדשתי לסוגייה עוד דקת מחשבה, פשפשתי בזכרוני והבנתי למה התכוונת. רק שהדמות של השדרן יותר זכירה (לי ספציפית). כשאני חושבת על האפרו-אמריקאי באלמנט החמישי מה שאני רואה בעיני רוחי הוא אפרו בלונדיני בצורת פן.
לחיזוק הנקודה, עצם העובדה שהיות הנשיא שחור לא רק לא מהווה נושא לדיון, היא פשוט עוברת בטבעיות גמורה (ולכן אינה זכירה. לי בכלופן).
מקרה אחד:
ארבע חתונות ולוויה אחת
אבל זה בהחלט היוצא מהכלל שמעיד על הכלל
הוא לא היה הגיבור
הבחור העליז היה דמות משנה בסרט.
הוא לא היה הגיבור
נכון, חוץ מזה שזה היה זוג – עד הלוויה. בכל מקרה הם הוצגו כעוד אחד מהזוגות, ללא התייחסות מיוחדת לזוגיות החד-מינית שלהם.
עד כמה שאני זוכר את הסרט, לזמנו (1994)
הזוג הזה אכן הוצג בצורה טבעית יותר ממה שהיה נהוג אז לגבי זוגות חד מיניים, בלי לעשות מזה עניין.
מצד שני, קשה לי להעלות על הדעת שהסרט היה הופך לכזה להיט גדול – ומצד שני, שהוא לא היה מעורר תגובות הרבה יותר נמרצות ממה שהוא עורר – אם, נגיד, הדמות של יו גרנט היתה בחור שמסתובב ומתחיל עם שושבינים במקום עם שושבינות.
אני מניח שגם לעובדה שיש יותר הטרו' מהומו'
יש קשר לזה שהסרט הצליח יותר מאשר עם יו גרנט היה מתחיל עם שושבינים.
(כמו שאמרו: למה זמרים שנשואים שלושים שנה כותבים עדיין שירים על אהבה נכזבת? כי קוני הדיסקים שלהם הם בגיל שבו חצי מהזמן יש להם אהבה נכזבת).
דוגמה רלוונטית?
אני באמת לא יכולה לחשוב על מקרה כזה עם הומואים, אבל לא זה המצב לגבי לסביות. קופץ לי לראש "אהבה וצרות אחרות", שבו אחת ממערכות היחסים היא בין שתי בחורות וזה טבעי לחלוטין, הסרט לא ממצמץ, לא מתעסק עם זה (למרות שהוא כן מתעסק במערכת היחסים), לא צוחק על זה ולא מעביר מסרים עם זה. פשוט יש שם זוג לסבי והן חיות את חייהן. מצד שני, זה סרט קטן ושולי שכזה. היו לי עוד דוגמאות, נדמה לי, אך הן התפוגגו בזיכרוני בזמן שלקח לעמוד התגובה להיטען.
אולי פספסתי משהו
את הטיעון שלך למשל.
הטיעון המרכזי שלי היה שאך טבעי שהסרטים של פוקסוחובסקי יעסקו בהומואים, מאחר והם עצמם הומואים וטבעי שיוצר יבטא את העולם בו הוא עצמו חי. ועל כן, אין בכך שום מיחזור.
הטענה שלך היא שיוצרים ישראלים מבטאים פנים שונות של המציאות הישראלית. וואלה, נכון. זה לא מה שאני טענתי?
משום מה עוד הבאת את הדוגמא התמוהה הגורסת כי סוף העולם, יוסי וג'אגר וימים של אהבה מביעים תכנים שונים הלקוחים מהמציאות הישראלית. אני לא ממש מבין מה זה אמור להדגים: הרי שלושת הסרטים האלו נעשו ע"י שלושה יוצרים שונים! הגיוני שהיוצר ההומו מבינהם יתאר מציאות הומואית, והיוצר הקשיש החרמן מבינהם יתאר את מה שהוא לא תיאר בסרט הטיפשי ההוא.
ותסכימי איתי שהומוסקסואליות במציאות הישראלית היא, עפ"י הגדרה, תת-נושא של המציאות הישראלית, לא? כי אם כן, אז בכלל אין לי מושג מה ניסית להביע.
לגבי הייצוגים השונים של ההומוסקסואליות ב"קאובואים הומואים" ו"הכי גאים שיש", חלה פה אותה חוקיות: יוצרים שונים, ייצוגים שונים. אבל בלי שום קשר, הטענה נגד פוקסוחובסקי לא הייתה "תתחילו להראות פנים שונות של החוויה ההומוסקואלית הישראלית" (דבר שלטעמי הם עושים, אגב. "הבועה" ו"ללכת על המים" לא נוגעים בדיוק באותן זוויות), אלא "תפסיקו לעשות סרטים על הומואים, זה מיחזור".
_____
סליחה על הפניה בלשון זכר בהודעה הקודמת.
אנסה להיות יותר ברורה
אני מודה שאולי יצא קצת לא ברור.
נתחיל מההתחלה. אתה טענת כי כשם שסטרייטים בוחרים גיבורים סטרייטים לסרטים שלהם כך יוצרים הומואים בוחרים גיבורים הומואים לסרטים שלהם (בחירה שמעוררת דה-לגיטימציה לא פיירית)
על הטיעון הזה עניתי לך שהבעיה היא לא בבחירת הדמויות אלא תכנים. סרטים עם דמויות הטרוסקסואליות לא ממחזרות תכנים בעוד סרטים עם דמויות הומוסקסואליות כן.
על טיעון זה ענית לי שההשוואה לא הוגנת משום שעולמו של הסטרייט לא כולל בתוכו קונפליקטים של זהות אישית וכו', בעוד עולמו של ההומו כן, ובחירה בדמויות של הומואים כופה את הסרט להתעסק בתכנים מסויימים, כפייה שאין בבחירה של דמויות הטרוסקסואליות.
אז ניסיתי למצוא אוכלוסית השוואה יותר הוגנת ולכן התייחסתי לאוכלוסית היהודים-ישראלים כהשוואה (ההערה שלי על סרטים ישראלים לא באה כהערה בפני עצמה על הקולנוע הישראלי אלא כהשוואה לאוכלוסית ההומואים אם זה לא היה ברור). הרציונאל מאחורי זה היה למצוא אוכלוסייה שגם אותה מעסיקות קונפליקטים מסויים על רקע יום יומי (קונפליקט דתי, לאומי, ביטחוני,פוליטי וכו') כמו ההומואים, לכן ההשוואה אליהם יותר הוגנת.
נכון אמרת, שכשם שיוצרים יהודיים-ישראלים בוחרים לעשות סרטים על יהודים-ישראלים, כך גם הומואים בוחרים לעשות סרטים על הומואים. אך מההשוואה הזו הייתי מצפה שכשם שתכנים מסויימים נכפים על סרט עם דמויות הומוסקסואליות, כך גם תכנים מסויימים יכפו על סרט בעל גיבורים יהודים-ישראלים. אך לא כך הדבר. דוגמא- הסרט ימים של אהבה (ושוב סליחה שאני צריכה להביא את הסרט הנורא הזה כדוגמא) מכיל דמויות יהודיות ישראליות, אך לא עוסק בקונפליקטים שמעסיקים את הדמות הישראלית-יהודית על בסיס יומי.
מסקנה- אני מסכימה שהגיוני שיוצר יבחר דמויות שבאות מאותו עולם כמוהו, אך אין זה אומר שנכפה עליו לעסוק בקונפליקטים האישיים שלו. (ובהקבלה- אני מקבלת את הצורך של פוקס-אוחבסקי לבחור דמויות הומוסקסואליות, אך לא מקבלת את הצורך שלהם בהכרח לעסוק בהומוסקסואליות).
מעבר לכל זה. אין זה משנה מה הסיבה. התוצאה היא שכל הסרטים של פוקס-אוחבסקי עוסקים בתכנים הומוסקסואלים. זה לא משנה אם זה נכפה עליהם בגלל בחירת דמויות הומוסקסואליות, או כי הם בוחרים במודע לעסוק בקונפליקטים שמעסיקים אותם, התוצאה היא עיסוק באותם תכנים. זו כמובן זכותם, כמו שזכותי להגיד שנמאס לי לראות סרטים שעוסקים בזה (לא אני ספציפית).
אם הם היו רוצים לשנות תכנים, אני אישית מאמינה שיש דרך לבחור דמויות הומוסקסואליות מבלי לעסוק באותם תכנים. אם הם לא רואים דרך, אז כן האפשרות היחידה היא לא לבחור בדמויות הומוסקסואליות. כמו שאמרתי, הם זכאים לעשות כך, כמו שזכותי לבקר על זה.
ומילה אישית, יכול להיות שהמילה מיחזור לא מדוייקת במקרה של פוקס-אוחובסקי כי נכון שללכת עם המים לא ממש דומה ליוסי וג'אגר, אבל אני יכולה להבין מאיפה הביקורת אליהם באה ואני חושבת שהיא לגיטימית, במיוחד לאור היומית החדשה "הומו יהודי בברלין הנאצי" שיעסוק ככל הנראה באותם תכנים שעלו בללכת עם המים.
כמו שקונפליקטים דתיים, בטחוניים ופוליטיים
לא מעסיקים כל יהודי-ישראלי, ולא כל רגע ורגע מהחיים שלו, ככה לא כל הומו עוסק 24/7 בקונפליקטים של זהות עצמית.
איך זה סותר את מה שאמרתי?
אם הקונפליקטים האלה לא מעסיקים כל יהודי-ישראלי כל רגע מהחיים שלו ולכן לא כל סרט ישראלי יעסוק באחד הקונפליקטים האלה, כך גם בגלל שלא כל הומו עוסק כל רגע ורגע בחיים שלו בקונפליקטים של זהות עצמי- לא כל סרט עם הומואים צריך לעסוק בקונפליקטים של זהות עצמית- שזה בדיוק מה שאני טענתי.
זה לא,
סתם חשבתי שזאת נקודה שחשוב לחדד.
אה.. קיי..
חשבתי שזה מובן מאליו
אבל ההשוואה שלך נופלת שוב על אותה לוגיקה בעייתית
במדינת פגלנד שייסדו הומואי העולם ב-2054 אני בטוח שיעשו גם סרטים על הומואים שלא יעסקו בקונפליקטים האינהרנטיים של הזהות ההומוסקסואלית, כפי שבישראל סרטים על ישראלים ויהודים עוסקים בקשת רחבה של נושאים.
אבל כשסרטים על ישראלים ויהודים נעשים *מחוץ לישראל*, שם ישראלים ויהודים אינם הרוב המוחץ והשולט, שימי לב שהם כמעט תמיד עוסקים בקונפליקטים הקשורים לזהות הזו (סרטים של וודי אלן, "שינדלר" ו"מינכן" של ספילברג, הסרט הספרדי "רק בן אדם" על משפחה יהודית שביתה יוצאת עם ערבי, הסרטים האחרונים של דני לוי הגרמני ועוד).
וכך גם באופן טבעי, סרטים על הומואים שנעשים בתוך קהילות בהן ההומואים הן קבוצת מיעוט חריגה מושכת אש ופגועת זכויות (כלומר, בכל רחבי העולם) יעסקו בהכרח בהומוסקסואליות לפחות ברמה חלקית.
כבר כתבתי את זה: הנורמה היא שקופה. החריגה מהנורמה מטרידה.
(זו גם התשובה לדבריה הלא רלוונטיים בעליל של גברת פוביה)
בקיצור, מילה כללית למשתתפים בדיון: הומואים ולסביות אתם כבר כנראה לא תהיו בגלגול הזה. אבל מיעוט מוחץ עוד יש לכם הזדמנות להיות (זה לא כזה כיף, אבל לפחות זה פוקח עיניים). תנסו למקם את עצמכם (בזכרון, בדמיון או במציאות) במדינה שאינה ישראל, בקהילה שאינה יהודית, ותשקיפו על כל נושאי הדיון הזה משם. אולי אז יחלחל לכם חלק מהמשמעות של להיות מיעוט.
_____
בנוגע לחלק השני של הודעתך: האם לדעתך היצ'קוק מיחזר נושאים ביצירתו? הגבול בין מיחזור לחקר הוא מאוד דק. אני לא מכריע בנוגע לפוקסוחובסקי (ששוב, אני אבהיר שגם אני לא ממש מעריץ), אלא רק רוצה לחדד שלא כל חזרה על נושא היא בהכרח מיחזור.
דוגמה לסרט על יהודים שאיננו כזה:
וויסקי.
דוגמא לסרט של הומואים שאיננו כזה:
המטריקס*.
אז מה? זה עדיין הרוב המוחץ (בקרב סרטים שנוצרים בידי הומוסקסואלים), ועדיין מיעוט משמעותי (בקרב סרטים בכלל).
* אם כי יהיה מדויק יותר לדבר כאן על טרנס-ג'נדר.
אתה הולך למקומות אזוטריים מדי.
רונלד אמריך הוא דוגמה קרובה יותר למיינסטרים.
בריאן סינגר, מישהו?
עדיין פחות מיינסטרים מהאיש שעשה את ''היום השלישי''.
אבל במאי יותר טוב.
חוץ מזה, אין פה תחרות – שניהם באמצע של המיינסטרים.
אבל ההשוואה שלך נופלת שוב על אותה לוגיקה בעייתית
שפילברג עשה 2 סרטים שעוסקים בזהות היהודית מתוך כל הקריירה שלו. 2 סרטים מתוך 10+ סרטים זה לגיטימי, אבל אם הוא היה עושה 8 סרטים על השואה, או על ההסטוריה היהודית או על קיפוח זכויות האדם היהודי במדינה נוצרית, אני הייתי הראשונה להגיד-כמה כבר אפשר לטחון את הנושא הזה? עם כל הרצון להיות פוליטקלי קורקט ועם כל החשיבות הרבה שאני מייחסת לנושא.
מצד אחד אתה משתמש בהשוואה של הומואים ליהודים או סטרייטים כשנוח לך (יהודים בוחרים ביהודים, סטרייטים בוחרים בסטרייטים ואף אחד לא טוען למיחזור. הומואים בוחרים בהומואים וטוענים למיחזור). מצד שני את טוען שאי אפשר להשוות בין סטרייטים או יהודיים להומואים כי הומואים הם מיעוט בכל מקום בעוד שהשאר לא. אם ההשוואה היא בעייתית מלכתחילה למה בכלל השתמשת בה? אם הבחירה בהומואים שוות ערך לבחירה ביהודים-צריך לחול על הסרטים אותם חוקים, אם היא לא, אז אין ערך להשוואה הראשונית- יהודים בוחרים ביהודים, הומואים בוחרים בהומואים. מראש שני הבחירות האלה לא שוות ערך כי הבחירה ביהודים לא טומנת משמעות רבה, בעוד הבחירה בהומואים כן.
אני לא מכירה כ"כ את היצ'קוק (ראיתי רק 2 סרטים שלו) אבל אם נקח את טרנטינו-בהחלט יהיה אפשרי לומר עליו שהוא ממחזר תכנים-לעשות 3 סרטים שמדברים על פושעים ואלימות בהחלט יכול להעיד על מיחזור גם אם כל סרט מכיל חידוש מסויים. יהיו כאלה שיאהבו את הסגנון ולא יהיה אכפת להם, ויהיו כאלה שלא יאהבו.
אבל מי שלא אוהב לראות סרטי פשע, לכל היותר יגידו עליו שיש לו טעם שונה, מי שלא אוהב לראות סרטים שעוסקים בזהותו של ההומוסקסואל (או סרטים על השואה, או סרטים על קיפוח השחורים באמריקה, או סרטים על מעמד האישה) יאשימו אותו בחוסר סובלנות למרות שיכול מאוד להיות שהוא אדם מאוד סובלני שאין לו שום בעיה להיות בקשר עם בני מיעוטים.
אני מסכימה שלא כל חזרה על נושא היא מיחזור וזו אכן שאלה אם הסרטים של פוקסוחבסקי ממחזרים את עצמם (ויכול להיות מאוד שאם אני אחשוב על זה לעומק אני אענה שלא) אבל הדיון שלנו הוא אחר והוא-האם לגיטימי לומר שיש מיחזור לאור הבחירה בדמויות הומוסקסואליות אתה טוען שלא (כי יהודים בוחרים ביהודים וסטרייטים בוחרים בסטרייטים ושם אף אחד לא טוען למיחזור) ואני טוענן שכן (כי אי אפשר להשוות ליהודים או לסטרייטים-אתה בעצמך אמרת).
הבחירה של יוצר שוב ושוב בדמויות הומוסקסואליות אכן יוצרת פתח לגיטימי לדיון על מיחזור. לא בטוח שיש כזה, אבל המשמעות שבבחירת דמויות אלה כה רבה עד שבהחלט דיון כזה לגיטימי.
את עושה סלט
מאוד קשה לי לפרק את הדיון הזה, כי את עושה סלט מהטיעונים. לא בכוונה, אני משער, אבל זה לא ממש משנה.
לא נגעתי בשאלה כמה במאים יהודים ברחבי העולם עושים סרטים על יהודים. זו שאלה מורכבת ולא לגמרי רלוונטית – אפשר להיות יהודי מבלי שהזהות היהודית תהיה חלק משמעותי מהחיים שלך. הרבה יותר קשה (שלא לומר בלתי אפשרי) להיות הומו מבלי שזה יהיה חלק מהזהות שלך. ועל כן כל הטיעון הזה שלך אינו רלוונטי.
כן נגעתי בכך שכשדמות של יהודי מופיעה בסרט בחו"ל, על פי רוב יש לזה משמעות מאחר ומדובר בדמות שמשתייכת למיעוט, ועל כן הזהות שלה מתבלטת. אלו שתי נקודות שונות לחלוטין, ואת עירבבת בינהן.
אבל אם כבר מתייחסים לנקודה הזו בכל זאת: ספילברג הוא הרבה דברים. יהודי ואמריקאי, למשל, בתור התחלה. על פי הפילמוגרפיה שלו, ניתן לנתח ולהסיק שרוב חייו הזהות האמריקאית הייתה דומיננטית יותר מזו היהודית, ושבשנים האחרונות הזהות היהודית שלו התעוררה מעט (ואגב, "מלחמת העולמות" שואב המון מההיסטוריה העצובה של היהדות במאה ה-20, ועל כך הרחבתי בביקורת על הסרט). ראיונות איתו מגבים את זה. בקיצור – לא בר השוואה ליוצר הומו כמו פוקס. כן בר השוואה ליוצר שגילה מאוחר את היותו הומו, ושבאמצע החיים החל לעשות סרטים שעוסקים גם בצד הזה בזהות שלו.
אם נחזור לפוקסוחובסקי – הזהות ההומוסקסואלית שלהם הייתה במרכז הבמה אצלם משלב מאוד מוקדם.
הטענה שלך שאם עושים השוואה אז על הסרטים "צריכים לחול אותם חוקים" היא שטחית. בהשוואה, כמו בהשוואה, צריך לדעת מה רוצים להשוות. גם עגבניה אינה ברת השוואה למלפפון לפי הטענה הזו, למרות ששניהם ירקות (בלי ניטפיקינג בבקשה. כולנו יודעים ששניהם בכלל פירות). האם בגלל שאחד ירוק והשני אדום איננו יכולים להשוות את הערכים התזונתיים שלהם?
ולסיום – לא טענתי שאין מקום בטענה למיחזור. כן טענתי שצריך מאוד להיזהר בטענה הזו, ולבדוק מנין היא מגיעה.
אם
פוקסחובסקי היו עושים סרטים על הומואים ברמת המטאפורה, כפי שמלחמת העולמות הוא על יהודים – אני בטוח שאף אחד כאן לא היה מתלונן.
וגם אם הם היו עושים סרטים על תרבות המאיה
אף אחד לא היה מתלונן.
אז? המטרה היא למנוע מאנשים להתלונן, או לנסות להבין למה הם מתלוננים?
אם כבר, בוא נאמר משהו אחר רלוונטי יותר: אם היה קונצנזוס שהסרטים של פוקסוחובסקי טובים, אף אחד לא היה מתלונן.
בעניין המחזור
מה שהפריע לי בידיעה זה לא שפוסוחובסקי עושים עוד סרט על הומואים, אלא שהם יוצרים שוב סרט שזהות מינית וגרמניה הן מילות המפתח בתיאורו. הם כבר נתנו דגימה בסצנת המחזה ב"הבועה" ולמען האמת, היה די מעיק בעיני, כאילו ניסו להחדיר לי את המסר בעזרת אינפוזיה של קרח מרוסק (חוק גודווין-גרסת הסרט?). אני מקבל את הטיעון שהם עושים סרטים על הומואים כי זה העולם הקרוב אליהם ושאם היה קונצנזוס שהסרטים טובים, הדיון הזה היה מסתיים מזמן. מה שבכל זאת מפריע לי הוא התחושה כאילו מנסים לסחוט עד הסוף את הקשר בין הזהות המינית והזכרון היהודי. אם במאי לא ישראלי היה יוצר את הסרט, הייתה פחות תחושה של מחזור. פוקסוחובסקי עשו כבר שלושה סרטים שעסקו בהומוסקסואלים בזמן סכסוך פוליטי. השואה היא לא כמו מלחמת לבנון, אבל הנושא הופיע בסרטים קודמים של הזוג. למרות שאני מתנגד לשפיטת סרט לפני שבכלל צולם, אני מתחיל להתעייף מהעיסוק בחד מיניות מול הזהות היהודית בקולנוע הישראלי. כמו שמתלוננים על כך שבגרמניה עושים סרטים על יהודים בשואה ולוחמי חופש במלחה"ע ה-2 ובעידן הקומוניזם במטרה ליצא אותם במקום לפנות לקהל המקומי, גם בארץ אני לא אוהב כשמשתמשים באותן מילות מפתח (סכסוך, שואה, מוסד) שמשמשות את הרוכשים מחו"ל.
נ.ב.
אחת הסיבות שללכת על המים עבד יותר טוב מהבועה לדעתי, היא שללכת יצא בזמן האינתיפאדה, כשהקהל הישראלי רצה שישמעו את קולו אל מול התקשורת הפרו-פלסטינית בעולם, בעוד הבועה עסק באינתיפאדה דווקא כשהקהל הישראלי חפש אסקפיזם.
את עושה סלט
יש לי נטייה לכתוב באימפולסיביות, מה שאולי יכול להראות כסלט. שוב אנסה להיות יותר ברורה.
נתחיל בזה שהשתכנעתי שסרטים עם דמויות של מיעוטים יובילו ברוב המקרים לעיסוק במשמעויות שנובעות מכך (מינכן, שינדלר וכו')- על כן אני מקבלת את הכפייה של סרטים עם דמויות הומוסקסואליות לעסוק בתכנים הומוסקסואלים. וגם מבינה מזה את הבעייתיות של ההשוואה שלי בין אוכלוסיית רוב (יהודים/סטרייטים) לאוכלוסיית מיעוט (הומואים)
הטענה הבאה שלי היא כזאת ההשוואה הראשונית שלך (סטרייטים בוחרים בסטרייטים- הומואים בוחרים בהומואים) סובלת מאותה בעייתיות שההשוואות המאוחרות שלי סובלות ממנה. אם אי אפשר להשוות סרטים עם אוכלוסיות רוב לסרטים עם אוכלוסיות מיעוט, כך גם אי אפשר להשוות בחירה של דמויות מעוטים לבחירה של דמויות ששייכות לרוב. יוצרים סטרייטים לא בוחרים בדמויות של סטרייטים כדי לחקור את הזהות המינית שלהם, הם בוחרים בזה כי זה עבורם ברירת מחדל. יוצרים שבוחרים דמויות הומוסקסואליות יעשו זאת כנראה כדי לחקור/להראות/להציג משהו שקשור לזהות המינית. בחירה חוזרת ונשנת בדמויות הומוסקסואליות יכפו על הסרטים לעסוק בתכנים דומים. (בניגוד לבחירה בדמויות הטרוסקסואליות וכמו בחירה בדמויות יהודיות במדינה נוצרית).
בשביל הקהל שרואה את זה- הוא רואה 4 סרטים שעוסקים בנושאים דומים. זה לא משנה אם הבחירה בדמויות הומוסקסואליות נבעה מגימיק או מרצון כנה לתאר את עולם היוצרים- בשביל הקהל זה יכול להראות כמו מחזור (מה שבחירה בדמויות הטרוסקסואליות לא חייבת להיות).
באותו אופן, יוצר שיעשה 4 סרטים שעוסקים בזהות היהודית (באופן היפותטי בלי קשר לשפילברג) יכול להתפרש כיוצר שממחזר את עצמו.
יהיו אנשים שהנושא הזה מעניין אותם וישמחו לראות מספר סרטים שעוסקים בנושא הזה (ואני לא אומרת שאני בהכרח לא אחת מהם). יהיו אנשים שמספיק להם לראות סרט שעוסק בזה פעם אחת או פעמיים, ויהיו אנשים שבכלל לא מעניין אותם לראות סרטים בנושא הזה (כמו שיש אנשים שלא אוהבים סרטים על מלחמות או סרטים על השואה, או סרטים על המצב באפריקה או קומדיות דביליות). מי שיטענו למחזור יהיו בד"כ שני הקבוצות האחרונות כי הם רוצים לראות דברים אחרים. אבל הטענה למחזור היא לגיטימית משום שהסרטים עוסקים בתכנים דומים.
אוקי, הבנתי אותך. היה מעניין
כנ''ל
רגע, איזה עידן אתה?
יש עידן אחד שמתעקש לעמוד על זכויות ההומופובים בחברה, והפציע גם כאן עם תגובות בסגנון "איזה הומואים מגעילים גועל נפש" (שנמחקו, כמובן). לפי סגנון הכתיבה שלך, והעובדה שאתה מתייחס לסרטים של פוקס באופן טיפה יותר מעמיק מ"איכס הומואים", אני מניח שאתה לא הוא. אבל כדי שיהיה קל יותר להבדיל בינכם, אני ממליץ שתבחר כינוי פחות גנרי מ"עידן", או לפחות אימייל.
אני אכן עידן אחר
אשקול בחירת כינוי בכובד ראש
''עידן אחר'' הוא יופי של כינוי, לדעתי.
אפשר גם ''עידן חדש''.
או "עידן הקרח", אם אתה קרח. או "עידן האטום", אם אתה אטום.
נו באמת (כה''ב)
תתפלא, אני מכיר ישראלים שמשרתים בצבא במילואים שהיו להם קטעים עם ערבים. זה לא מופרך, גם אם לא נפוץ (אגב, לאן נראה לך שהומואים ערבים הולכים? תל אביב וירושלים. ואם יש משהו שהם לא מחפשים שם, זה עוד ערבים. ולמספיק הומואים שמאלנים יש תסביכי כובש מאוד מפותחים שגורמים להם לרצות שאיזה ערבי יחדור להם לגבולות 67, או 69, כך שהשילוב הזה של ישראלים וערבים באותה מיטה דווקא קורה. וזה עוד מבלי לדבר על הסדום ועמורה שיש בחולות סיני…).
וברצינות, כן, אלו חיי היום יום. להרבה הומואים, ואני בינהם, יש שלל קונפליקטים בין הזהות היהודית, הישראלית, הגברית וההומואית שלהם, באופן שהסרטים של פוקסוחובסקי מתארים באופן סמלי. אז זה לא בהכרח גורר פיצוצים חבלניים וכיו"ב, שהם בגדר הקצנה דרמטית של הקונפליקטים האלו. אבל הבסיס הוא אותו בסיס.
בוא ניקח באמת את הדוגמא של "הבועה", עם או בלי הספוילר. האם חייל וערבי יכולים להתאהב? לא יודע, אולי זו פנטזיה או סתם פרובוקציה. אולי בגלל זה גם הסרט נגמר כפי שהוא נגמר. אבל הקונפליקטים מוכרים לי: רומן בין הומו מוצהר לבין הומו בארון. הומו שצריך להתמודד עם חברה סגורה והומופובית. הדיאלוג בין הומואים שבאים ממעמדות שונים, או ממוצא שונה. הכניסה המודעת למערכת יחסים בלתי אפשרית. ומעל כל זה, הקונפליקט האולי תיאורטי יותר בין הזהות שלי כישראלי כובש ובין, תסלחו לי על הגלישה לפוליטיקה של המיניות, הזהות שלי כהומו שהוא בין השאר נכבש, שתאמין או לא, מעסיקה אותי על בסיס יומי.
אגב, "הבועה" הוא עדיין לדעתי סרט מחורבן לחלוטין… אבל ברור לי לגמרי מאיפה הוא מגיע, מאחר ואני מכיר את העולם של יוצריו, וזה לרגע לא מרגיש לי כמו מיחזור או פרובוקציה לשם פרובוקציה.
וכמובן שבסרט הייצוג של הקונפליקטים האלו נעשה בשפה קולנועית, בסמלים ובהקצנות דרמטיות. אבל הקונפליקטים בבסיסם לקוחים מחיי היום יום באופן ברור. כנ"ל לגבי שאר הדוגמאות משאר הסרטים שהבאת (המתח הגלום בגילויי הומוסקסואליות בסביבה גברית סטרייטית כמו שיש ב"אפטר" או ב"יוסי וג'אגר" הוא דבר שעובר על כל הומו שהשתתף אי פעם בכיבוי צופי או היה במקלחת משותפת, למשל).
אני עדיין לא משתכע
ראשית רק להבהיר- שטענתי כנגד העובדה שהסרטים של פוקס הם תמיד על הקהילה ההומוסקסואלית+. הרי שהטענה שלי היא לא כנגד סרטים על הקהילה- זוהי זכותו כמובן. הטענה שלי היא נגד ה+.
וכאן אני לא מסכים איתך. אני בהחלט חושב שהבחירה החוזרת בנושאים של צבא, שואה, טרור בסרטים שלהם לא נובעת ממחשבה אומנותית גרידא. אלא יותר מרצון לעורר עניין ורעש ציבורי. וכל במאי שהיה עושה את הדבר הזה -בכול- הסרטים שלו, היה זוכה לביקורת ממני.
ושוב אני באמת מאמין שהעיסוק הזה פוגם באיכות הסרטים.
הבועה הוא אכן איום ונורא וחלק מהסיבה הוא כל הכנסת הסיפור הפוליטי (לא סיפור האהבה).
יש כאן סוג של "הנחה" שעושה היוצר לעצמו. הוא מתעסק בנושא "חשוב" ומלא מסרים ואז לא צריך ואין זמן לפתח דמויות אמינות או תסריט ראוי.
ואני חושב שדווקא הקונפליקטים האמיתיים להומוסקסאלים, שציינת ואכן קיימים בסרט, קצת מאבדים בכוחם ומהרלבנטיות שלהם בשל ההקצנה המיותרת של פוקס ואוחובסקי
(ושוב לדעתי פלורנטין הוא דוג' יחידה וטובה למצב האחר).
אז איך לדעתך
יכול במאי הומו, שרוצה לתאר את העולם הרלוונטי לגביו, לעשות סרטים שרלוונטיים גם לקהל שאינו הומוסקסואלי?
אם פוקסוחובסקי רוצים לעשות סרט שמתמודד עם הכיבוש, או עם השואה, ועולם האסוציאציות שלהם, מתוקף היותם הומואים, זורק אותם לקווי עלילה שכוללים הומואים בתפקידי מפתח, האם לדעתך הם צריכים לבחור באחד מהשניים? או הומואים או כיבוש\\שואה?
אני מבין לגמרי את הטיעון שהחיבור שהם עושים בין השניים הוא לא תמיד מוצלח, בלשון המעטה (למרות שלדעתי ל"ללכת על המים" יש את הרגעים שלו, ו"אפטר" הוא סרט אדיר). אבל הטיעון הזה מיתמצת ל"הסרטים עשויים לא טוב". אין לזה בהכרח קשר לרעיון העקרוני חיבור המציאות הישראלית/יהודית לעולם ההומוסקסואלי, עליו פוקסוחובסקי כל כך מתעקשים בסרטיהם.
אגב, אני חושב שחלק מכוחו של סרט כמו "ללכת על המים" הוא באופן בו הוא משתמש בהומוסקסואליות כסמל. זו טענה מעט מרחיקת לכת, אבל מאחר והיא נשענת על חלקים מהותיים מהתורה הקווירית, אליה מן הסתם פוקסוחובסקי מאוד חשופים, אני נוטה להאמין שזה נעשה במודע.
(זהירות,
)
בשתי מילים, מה שהדמות של ליאור אשכנזי לומדת מהדמות של הגרמני ההומו לאורך הסרט זה שחדירה אנאלית זה לא כל כך נורא, מילולית ובעיקר סימבולית. זה עולה בינהם באופן המילולי ביותר בשיחה בפאב בגרמניה, בה אשכנזי שואל אם הוא אקטיבי או פאסיבי והגרמני עונה שהוא אוהב גם וגם, ושזה לא כל כך כואב. זה עוטה את כל הסרט באופן סימלי באמצעות המסלול שאשכנזי עושה, ממיליטריסטי נקמני ומאצ'ו, לשוחר שלום סלחני ורגיש. במילים פשוטות, הוא נפתח (אההמ). הוא לומד שלתת זה גם לקבל, כפי שבמקרה ההומואי, לקבל זה גם לתת (אההמ אההמ). והוא לומד את הדבר הכי חשוב לכל מי שעושה את צעדיו הראשונים בתחום – שהכי חשוב זה לשחרר (אההמ אההמ אההמ).
הקישורים האלו הם מה שהפכו את התורה הקווירית מתורה איזוטרית של לימודי ג'נדר לתורה בעלת משמעות חברתית ופוליטית (שלא לומר פילוסופית) נרחבת הרבה יותר. והם מה שהופכים, לפחות בסרט הזה, את החיבור של פוקסוחובסקי בין הומוסקסואליות לבין נושאים כבדי משקל אחרים, למוצלח לטעמי.
זה לא צריך להיות חיי היומיום.
בוא עכשיו נהפוך את כל ההומואים לסטרייטים, לצורך הדוגמה, ועכשיו נגיד שיש גבר ואישה והם מתאהבים. לעשות על זה סרט, על סתם שני אנשים שמתאהבים, זה לא מעניין במיוחד. לעומת זאת, אם הגבר הוא חייל במחסום והאישה היא ערביה (או הפוך) זה מעניין.
וזה אותו דבר עם שני גברים. אם הם סתם שני אנשים מאותו מקום, זה הרבה פחות מעניין מאשר ערבי וחייל במחסום, נכון?
ידעתי שלא הייתי צריך להאריך ולהתפלסף,
אלא פשוט לתמתצת ב"13 , אתה מה זה צודק, הומואים נמאסתם" כאחרון מתקבקי וואלה, או שפשוט לחכות לתגובות (כמו של עידן) שיקלעו לכוונתי.
אני לא הומופוב ואין לי בעיה קולנוע כזה (ראיתי את 'יוסי וג'אגר' ו'הבועה' והתמוגגתי מול 'ללכת על המים') אבל כשהם מכריזים שהם עושים עוד סרט על הומואים הם בעצם מבדילים את עצמם מיוצרים ישראלים אחרים רק בגלל הנושא שהם מתעסקים בו.
אוקי, הם הביאו את משנתו של עמוס גוטמן למיינסטרים הישראלי, אבל מה הלאה?, כמו שעידן אמר, הם צריכים להרחיב תחומי עניין.
אתה עיקש, שזה בסדר, אבל גם קצת מעצבן, שזה לא.
הרבה מאוד אנשים התייחסו לטענה שלך ברצינות וניסו לטעון כנגד, גם כן ברצינות, שאתה טועה (לדוגמא, כנגד הנתונים המספריים שלך הועלו נתונים מספריים אחרים מצד אחד, ומסבירים, מצד שני).
אבל לא – מבחינך זה היה "דו שיח של חירשים" (ועוד צפוי!) ואתה רק ציינת עובדות (ולא, נגיד, את דעתך).
כמו שכתבתי בכותרת, למחות או לעורר דיון זה מצוין, אבל צריך לא לשכוח להקפיד על הסגנון.
בלי טיפת ציניות, מצטער אם יצאתי מעצבן
אבל זאת באמת התחושה שלי לגבי הדיון ההוא.
הסרט של מישל-חשוב
לתל אביבים שמכם ולאו שלא, האוזן השלישית (קינג ג'ורג' מול הסנטר) מקרינים את הסרט החדש- "be kind rewind" ב 11 וחצי ביום שישי הקרוב. הכניסה חינם ומוגבלת ל133 (אבל אתם חייבים לחשוב על שם מקורי לסרט בעברית.
שאלה עקרונית
יש קנסות למי שמציע שם נדוש במיוחד, למשל "חיים בסרט"?
אל תתאכזר, אחזר!
ושאלה קצת יותר רצינית
איפה מציעים שם? הסתכלתי באתר של האוזן ולא מצאתי שום רמז. האם יש מקום בו צריך להירשם, או שפשוט מגיעים בשישי בבוקר, מציעים שם ונכנסים?
הסרט של מישל-חשוב
זו הקרנה מפילם?
ההקרנה היא לא באוזן אלא בקולנוע לב.
ההקרנה היא לא באוזן אלא בקולנוע לב.
בזכות פרט המידע הזה וגוגל, מתברר שפשוט צריך להגיע לקולנוע לב דיזנגוף, לצפות בסרט (אם יש מקום) ולאחר מכן, להציע שם. אני נזכר בהצבעה על הקרנת "הנפילה" לפני שנה וחצי וחייב לציין שבסרטי שני יודעים למצוא גימיקים מוצלחים לשיווק הסרטים. במילים אחרות, לא בטוח בכלל שלא בחרו כבר שם וההקרנה המיוחדת נועדה רק להגביר את הבאזז.
http://bidur.nana10.co.il/Article/?ArticleID=524057
אני רוצה לקחת את אחי לסרט,
איך מכושפת? יפה או זבל?
היטמן גרוע נכון?
היטמן כל כך גרוע
קח את הזבל הכי גרוע שאתה יכול למצוא, תהפוך אותו ליותר באנלי, צפוי ומשעמם, תעתיק אלמנטים [וקטעים כמעט זהים!] מסדרת טלוויזיה וסרטים אחרים והנה לך היטמן.
שיכנעת אותי..
כסף אני לא ישלם..
אבל בגלל הסקרנות אני אראה את הסרט בדרך כזו או אחרת..
הומו יהודי? אז מה הבעיה?
מינוס כפול מינוס = פלוס.