 |
||
| גבירותי ורבותי, קבלו את ההוביט. הפעם זו לא בדיחה ולא שמועה: פיטר ג'קסון וניו-ליין יישבו את הסכסוך בינהם, ו'ההוביט' – וסרט נוסף על פי כתבי טולקין – יגיעו ב-2010 וב-2011. ג'קסון יפיק את הסרטים, אבל שאלת הבימוי עדיין פתוחה. |
19.12.2007
|
|
יומית
גבירותי ורבותי, קבלו את ההוביט.
הפעם זו לא בדיחה ולא שמועה: פיטר ג'קסון וניו-ליין יישבו את הסכסוך בינהם, ו'ההוביט' – וסרט נוסף על פי כתבי טולקין – יגיעו ב-2010 וב-2011. ג'קסון יפיק את הסרטים, אבל שאלת הבימוי עדיין פתוחה.
גבירותי ורבותי, קבלו את ההוביט.הפעם זו לא בדיחה ולא שמועה: פיטר ג'קסון וניו-ליין יישבו את הסכסוך בינהם, ו'ההוביט' – וסרט נוסף על פי כתבי טולקין – יגיעו ב-2010 וב-2011. ג'קסון יפיק את הסרטים, אבל שאלת הבימוי עדיין פתוחה.
אבל למה בשני חלקים?
ההוביט הוא ספר קטן שמתאים דווקא לסרט אחד. האומנם "ניו ליין" רוצים לסחוט מהצופים כסף פעמיים? כי מבחינה אמנותית אין לכך שום הצדקה.
מש''א.
ובכל מקרה, משמח לשמוע שיהיה סרט ושהוא יופק ע"י אותה הפקה, ולפיכך (יש להניח) יהיה תואם מבחינה אמנותית לשר"ה (וגם ישתמש באותם שחקנים, יש לקוות).
אם הבנתי נכון את ההצהרה
(ודברים אחרים שפיטר ג'קסון אמר על הנושא בעבר), 'ההוביט' יהיה סרט אחד, שיצא ב-2010. הסרט הנוסף , שעוד אין לו שם, יהיה סיפור אחר, שיתבסס על חלק ממאות הסיפורים שלא נשלמו וכד' של טולקין, ויהיה אמור לגשר איכשהו על הפער שבין 'ההוביט' ל'שר הטבעות'.
יש למה לחכות.
מעולה
אני כבר מחכה לגרסה המורחבת.
ולשאלת השאלות
מי ישחק את בילבו? בטח שלא איאן הולם.
מצחיק, רק בדוחק"ו האחרון נחזה באופן משכנע סופו של גל סרטי הפנטזיה הגדולים של דצמבר. עכשיו נראה כאילו הוא יישאר איתנו לפחות עד 2011.
אף אחד לא אמר עדיין מתי הסרטים האלה ייצאו ב-2010
למרות שלשבץ אותם במשבצת המסורתית של שר"ה נשמע הגיוני. בכל אופן, יש עוד שנתיים שנראות (לפחות נכון לעכשיו) נקיות מסרטי-פנטזיה-גדולים-של-דצמבר.
נו, בחייך.
'מובי דיק': אחד, נקרא לו ישמעאל, עולה על ספינה של אחד, אחאב, שמנסה לתפוס לוויתן גדול ולבן. זה לא בדיוק עובד לו.
שר הטבעות: אדון האופל איבד טבעת אחת שתאפשר לו לשלוט בעולם כולו, וכמה אנשים מנסים להשמיד את הטבעת. בסוף הם
.
'ההוביט' הוא ספר נהדר, מלא הרפתקאות ועם דמויות יוצאות מהכלל. הוא בקלות, אבל בקלות, יכול למלא סרט.
בחיי!
מה נהדר בדמויות של ההוביט? הן חסרות על עומק ולא מעוררות שום הזדהות. יש הרגשה שסתם זורקים את הדמויות על הקורא, בלי לטרוח לעשות להן אופי.
למעשה, השטחיות של הדמויות היא מה שהכי פוסל את הספר, לטעמי.
בילבו, גנדלף וחלק מהגמדים דווקא מעוררים הרבה הזדהות.
תמיד אהבתי יותר את גאנדלף של ההוביט מאשר את זה של 'שר הטבעות' – האמביוולנטיות שלו מצאה חן בעיני.
אני מסכים בעיקר עם הכותרת.
את תוכן ההודעה לא ממש הכרתי לפני כן, כי אותי הספר פשוט שיעמם – לא הצלחתי לצלוח אפילו רבע ממנו. עם זאת, את הקטע עם החידות אהבתי.
שמח שעזרתי במשהו..
והחידות (ובכלל המפגש עם גולום) הן באמת אחד הקטעים החזקים של הספר..
רגע...
ההוביט זה לא הספר שגונן שגב תירגם בכלא ע"י כתיבה על ריזלות?
רגע...
נכון, זה הספר הזה.
הבעיה היא שהתרגום שלו לא משהו. יש תרגום טוב הרבה יותר של עמנואל לוטם.
של לוטם?
התרגום הנוסף שאני מכיר (זה בו האורקים מכונים "שדים" והאלפים "שדונים") הוא של משה הנעמי.
אני עד היום בטראומה מ''השדונים'' האלה
מה רע בעלפים?
התרגום הזה פשוט הרס לי את הספר.
אני עד היום בטראומה מ''השדונים'' האלה
מה רע באלפים?
למה לעלף?
אגב כשחושבים על זה 'גונן שגב' זה שם של טייס.
של לוטם?
צודק, טעות שלי.
העיתוי של ההצהרה הזאת הוא מצחיק נורא.
הסכסוך בין פיטר ג'קסון וניו ליין נמשך שנים. היה צפוי שבשלב כלשהו הם יישרו את ההדורים, אבל שההצהרה הזאת תבוא שניה וחצי אחרי שהתבררו ממדי הכשלון של 'מצפן הזהב', זה נראה כאילו ניו ליין זוחלים בחזרה לג'קסון בתחינה: אנחנו פשוט לא יכולים לעשות את זה בלעדיך. בוא הביתה, סלחנו על הכל. כדי להצדיק את קיומם, ניו ליין *חייבים* את פיטר ג'קסון ו'ההוביט' שלו, יעלה כמה שיעלה ('ההוביט' הוא הסרט היחיד בעולם שאפשר לומר בביטחון רב למדי, עוד לפני שהוא צולם, שהוא יכניס מיליארד דולר). האם הם היו ממהרים לחזור אליו אם 'מצפן הזהב' היה להיט ענק? אולי, אבל סביר שהם היו פחות ממהרים. לפחות דבר טוב אחד יצא מהכשלון של 'מצפן הזהב' – בזכותו קיבלנו את 'ההוביט'.
ניו ליין נסחרת בבורסה?
כי אם כן, הם לאו דווקא צריכים להפיק את הסרט – מספיקה להם ההבטחה שיום אחד הסרט יופק: היתרון המרכזי הוא בתחום יחסי ציבור, ויצירת התחושה שזו חברה שכדאי לעבוד איתה ולהשקיע בה.
האמת, זה נכון אפילו אם החברה לא נסחרת בבורסה.
רגע...
אתה לא זה שאמר שקינג קונג יהיה הסרט השני הכי מצליח בהיסטוריה (אחרי טיטאניק)? לפי מוג'ו, קינג קונג הכניס בסה"כ 550,238,930 דולר בכל העולם, בקושי עובר את החצי מיליארד. מעניין כמה מהכרטיסים נקנו בידי אוהדי שר"ה שילכו בוודאי גם להוביט.
צודק.
יקח זמן לאנשים להבין שיש להם מוצר מהאולפנים שהביאו להם את טרילוגיית שרה"ט (או ש"מהיוצרים שהביאו לכם את 'מצפן הזהב"'!), ומהבמאי שעשה את טרילוגיית שר הטבעות. אז יכול להיות שמי שיצליח להיכנס למועדון האלף מיליון יהיה "ההוביט 2".
''ייקח זמן לאנשים להבין''?
הא?
אם אנשים לא יזכרו מי זה פיטר ג'קסון, או שטולקין כתב עוד איזה ספר ידוע לפני 'שר הטבעות', הפרסום לסרט ידאג להזכיר להם.
אז מה עם ''קינג קונג''?
ההכרזה "מהבמאי שהביא לכם את טרילוגיית 'שר הטבעות"' לא כל-כך עשתה ניסים ונפלאות.
נו, ומה זה קשור?
ג'ורג' לוקאס, הבמאי/מפיק/יוצר/הכל של 'מלחמת הכוכבים', הפיק כמה וכמה סרטים בין 1983 ו-1999. מלבד אלה שהוא עשה עם ספילברג, אף אחד מהם לא היה להיט ענק, וחלקם (הווארד הברווז, כלומר) היו נפילות איומות, למרות שאני בטוח שכל אחד מהם קודם כ"מהיוצר של 'מלחמת הכוכבים'!". ואז בא 'אימת הפנטום', ולמרות שהיה סרט מחורבן, היה אחד הסרטים המצליחים אי פעם. למה? כי זה מה שקורה כשהיוצר של הטרילוגיה הפופולרית ביותר אי פעם חוזר אחרי הפסקה של שנים ארוכות לעולם שפרסם אותו. אותו הדבר בדיוק נמרץ נכון גם לגבי 'ההוביט'. יש לפיטר ג'קסון הרבה מעריצים, נכון, אבל יש הרבה הרבה יותר אנשים שהם מעריצים של 'שר הטבעות', ואני לא רואה אף אחד מהם מוותר על 'ההוביט'. בנוסף, מכיוון ש'ההוביט', בניגוד ל'שר הטבעות' נחשב לספר ילדים, יש סיכוי טוב שגם הסרט יהיה ידידותי יותר לכל המשפחה, מה שמגדיל עוד יותר את הקהל העצום ממילא שלו.
השבח לוולאר!
כבר פחדתי שכל הקאסט המקורי של שרה"ט ימות עד שנגיע ליום הזה.
מה הקשר?
חוץ מאיאן מק'קלן ואנדי סרקיס לא יהיו שחקנים מטרילוגיית שר הטבעות.
גם את בילבו ישחק שחקן חדש שכן בילבו הוא צעיר בסיפור הזה כמו שפרודו צעיר בשר הטבעות.
אני אומר- הית' לדג'ר צריך להיות בילבו.
מה הקשר?
א. הית לדג'ר? תמוהה, הסבר בבקשה? [או שזה היה בציניות?..]
ב. אם אני לא טועה[וזה הגיוני כי קראתי את הספר מזמן ופרשתי באמצע] יש גם אלפים בהוביט, והם חיים הרבה זמן בלי להזדקן, אז, הוגו ויביינג לא חוזר?
להפך
אלרונד מופיע ב-'הוביט', גלדריאל וקלבורן – לא.
הממ... (מגרד בפדחתו והולך לחפש את העותק של תרגום הטייסים)
מישהו יכול לרענן את זיכרוני?
באיזה קטע אלרונד מופיע בהוביט?
אני ממש לא זוכר.
פרק שלישי
בילבו, הגמדים וגנדלף מתארחים בריוונדל לפני שהם מגיעים להרי הערפל.
לא, זה מתרחש הרחק בצפון
בני הלילית הנ"ל חיים ביער-אופל, ומלכם הוא תרנדואיל, אביו של לגולאס.
–אחד שיודע
לא, זה מתרחש הרחק בצפון
…וזה אומר שאפשר, בתיאוריה, לשלב את לגולאס בכל העסק. אם יתחשק שם למישהו להרגיז המוני מעריצים ולשמח המוני מעריצי לגולאס (עדיין יש כאלו?)
חיכיתי שמישו אחר יזכיר את זה
אז כן, אני מחבבת פלוס את אורלנדו בלום בשרה"ט.
יהיה נורא מבדר לראות אותו חוזר ללגולס, למרות שמשום מה זה לא נשמע לי סביר במיוחד =\
מה אם לגולאס קופי של אבא?
פרק שלישי
נו מצויין !
אז גם ליב טיילור יכולה לקפוץ לביקור !
תודה רבה,
באמת שזה פרח מזיכרוני.
א. הית' לדג'ר יכול לשחק בכל תפקיד.
האמת היא שיש בזה משהו
ויש לו פרצוף קצת הוביטי עם הלסת הרחבה הזאת שלו והתלתלים הבלונדיניים.
אבל מה שיהיה ממש מגניב זה אם ילהקו שחקן יותר בשנות הארבעים לחייו, שזה בערך הקטע שבו בילבו נמצא בספר.
בילבו בן חמישים בהוביט.
בדיוק כמו פרודו בשר הטבעות. רק שהוביטים נראים צעיר יחסית לגילם. לפחות לפי הסרטים. אז צריך לקחת שחקן שיהיה בערך בגיל של אלייז'ה ווד.
לכן הצעתי את לדג'ר. בגלל הגיל ובגלל התלתלים, בעיקר.
לא יודע בקשר לבילבו,
אבל פרודו היה בן 33 כשיצא למסע (ובילבו היה בן 111. 111+33=144, כלומר סיטוניה אחת, אם תואיל).
טעות
פרודו בן 33 בזמן המסיבה של בילבו, אבל אח"כ הוא חי עוד 17 שנה בפלך וכשהוא יוצא להרפתקה זה בדיוק בגיל שבו בילבו יצא להרפתקה שלו, גיל 50 (בספר. אני לא זוכר מה קורה בסרט, והאמת, זה לא כזה חשוב).
אבל אם כבר אני מנטפק, אז עד הסוף – הטבעת מאריכה את החיים של בעליה ומשמרת את המראה החיצוני שלהם, לפחות בהתחלה. ככה שגם אם פרודו אמור להיות בן 50 – זה הגיוני שהוא נראה בדיוק כמו שהוא נראה בגיל 33.
טעות
וכן בילבו נראה ברגע בו העביר את הטבעת לפרודו בדיוק כמו בסצנה שבה הרים את הטבעת, אבל אני לא יודע אם השחקן הזה יכול להיות הדמות הראשית בהוביט.
אבל בסופו של דבר אם נלך לפי הספר, בילבו אמור להיות כבן 35 במונחים אנושיים, או 27, או 45, או איך שלא מחשבים את זה…
אבל גם ההובטים האחרים לא משתנים.
הם נראים במסיבה של בילבו כמו שהם הנראים כאשר הם יוצאים למסע והם לא מחזיקים בטבעת.
זה כי קיצצו בסרט 17 שנה
בהן לא קרה כלום מלבד זה שלפרודו היתה עוד הזדמנות להיות מתוסכל ולדבר עם גנדלף מדי פעם.
אז החליטו להקדים את מלחמת הטבעת
שכחת דבר אחד
בילבו כמעט ולא השתנה מאז שהוא מצא את הטבעת, ונכון יותר להגיד שהוא "לא נשתנה כלל" כפי שכתוב בשר הטבעות. אז זה דווקא די הגיוני שהוא יראה כמו שהוא נראה בשר הטבעות, הוא לא היה נער אלא פחות או יותר בשנות הארבעים שלו (בשנות אדם, לא שנות הוביט)
איאן הולם קצת ענתיק מדי.
כשבילבו יצא למסעו המופלא, הוא היה, אם זכרוני אינו מתעתע בי כמנהגו דרך קבע, בן חמישים בשנות אדם, כלומר בן שלושים בשנות הוביט, בערך.
אמנם, איאן הולם שיחק בסרטי שר הטבעות, ועל פי הספרים, בגיל מאה ואחת עשרה, אם זכרוני וכו', הוא אמור להיות כמעט באותו מצב גופני שבו הוא היה כשהטבעת נפלה לידיו. רק מה, איאן הולם נראה לי מעט קשיש מכדי לעבור את כל אותן תלאות שבילבו עבר בספר. אני חושב שכדאי במקרה הזה לסטות מעט מהכתוב בספר, ולקבוע שהזדקנותו של בילבו הואטה אחרי שהוא השיג את הטבעת, ולא נפסקה לחלוטין. כך אפשר יהיה ללהק שחקן צעיר לתפקיד בילבו, כדי שנוכל להאמין שבילבו באמת משתתף בהרפתקאות שמתוארות ב"ההוביט", ולא הוזה אותן מחמת הסניליות.
מתוך הפתיחה של הפרק הראשון של הספר הראשון:
כותרת: מסיבה צפויה זה-כבר
"משעה שהכריז מר בילבו בגינס ממעון בג שהוא עומד לחגוג בקרוב את יום-הולדתו החדעשרים-ואחת במסיבה מפוארת"…
…"ואם אין די בזה להוציא מוניטין לבעליו, בא כוח-חיותו המופלג והוסיף פליאה על כל שאר הפליאות. הימים עברו, אך כמדומה לא השפיעו כל-עיקר על מר בגינס. בגיל תשעים נראה ממש כבגיל חמישים. משמלאו לו תשעים-ותשע התחילו הבריות אומרים עליו שהוא שמור היטב; אבל מדייקים היו יותר אילו אמרו שהוא לא השתנה כלל."
עוד קצת בהמשך:
"…לבילבו ימלאו אז חדעשרים-ואחת שנים, 111, והוא מספר מיוחד במינו, וגיל מכובד מאוד לדידו של הוביט (אפילו הטוק הזקן לא הגיע אלא ל-130 שנה); לפרודו, כנגד זאת, ימלאו שלושים-ושלוש, 33, והוא מספר בעל חשיבות; זהו הגיל שבו מגיע הוביט לפרקו."
בקיצור – הוביטים חיים קצת יותר מבני אדם (בערך פי 2 מבני התקופה הפרה מודרנית שנראה שההתרחשות ממוקמת בה), ולכן גם מתבגרים בגיל קצת יוצר מאוחר.
לגופו של ליהוק – הליהוק של איאן הולם התאים לתאר את המחיר הנפשי שגבתה הטבעת, גם אם לא עלה בקנה עם התיאור בספר. לשלוח אותו כהוביט *צעיר* בן חמישים, זה כבר יותר מאתגר.
מתוך הפתיחה של הפרק הראשון של הספר הראשון:
כל העסק של הגיל לא ברור. גם אצל בני האדם של טולקין יש מאריכי ימים.
כן, בערך
לפי הבנתי (אני לא טולקינאית ואפילו את הסילמריליון לא שרדתי) מדובר בבני אדם יוצאי דופן – בעלי דם מלכותי או מעורב בגזע אחר או שאינם בני אדם כלל (כמו גאנדאלף).
כן, בערך
שרידי הממלכה הנומנורית שחרבה מעבר לים, לאחר שחלו בה תהליכי דקדנס, גאווה ומעין התגרות בחוקי האלים.
רק המתנגדים לדעיכה הצליחו לצאת לפני החורבן ולהגיע לארץ התיכונה – שם שימרו את טווח החיים הארוך. הטווח לא מגיע לחיי הנצח של האלפים, אבל הוא רב בהרבה משל בני האדם מהגזעים המקומיים ברוהן וגונדור.
כמובן – גם עליהם לא רואים את ההזדקנות עד שלבים מאוד מאוחרים – ולכן אראגורן יכול להיראות בגילו המופלג כמו ויגו מורטנסן…
השבח לוולאר!
השבח לוולאר!
סארומן, גלאדריאל וקלבורן הם חברים (טוב שארומן הוא הראש) במועצה הלבנה שגנדלף לוכח בא חלק במקביל להוביט כדי לגרש את בעל האוב מיער-אופל. אז יש סיכויי שיראו אותם בסרט הזה או בסרט ההמשך.
-האשף הדגול
השבח לוולאר!
אני מקווה שלא יראו אותם בהוביט.
הוצאת המסתורין מהסרט ע"י סידור הסיפור בסדר כרונולוגי זה אחד הכשרונות שאני לא אוהב אצל פיטר ג'קסון.
ההוביט לא כתוב בסדר כרונולוגי?
את שר"ה לא קראתי (אז אולי זו הסיבה שקשה לי להבין את התלונה), ומהקריאה של ההוביט עברו 4 שנים, אבל לא זכור לי שהוא סופר כמו סרט של טרנטינו.
עכשיו רק נשאר לעשות סולחה בין הווארד שור לג'קסון,
לתת את תפקיד הבמאי לפיטר ולזרוק את סם ריימי לכל הרוחות, וגמרנו (כלומר, מתחילים).
אני מבין שניו-ליין *ממש* בלחץ…
יש להם סיבה טובה
וזה כ''כ עצוב
נקווה שמהכסף שיצא מההוביט, הם יעשו את שאר סרטי חומריו האפלים, בלי לפחד מהנוצרים \=
אז, בקשר לבמאי
ב-EW (שאגב, השתפרו מאוד כמקור לחדשות קולנוע לאחרונה)
מבהירים, באמצעות המנהל האישי של פיטר ג'קסון, שהוא לא יביים את 'ההוביט', כי הוא יהיה בשנים הקרובות עסוק מדי בפרוייקטים אחרים ('העצמות המקסימות' ו'טינטין').
http://hollywoodinsider.ew.com/2007/12/no-jackson-will.html
אז מי כן? עוד לא התקבלה החלטה, אבל הסיפור מזכיר שלושה במאים אפשריים: סם ריימי (שהשמועה עליו כבמאי אפשרי ל'הוביט' מסתובבת כבר הרבה זמן), או – וכאן זה נהיה מעניין – אלפונסו קוארון וגיירמו דל טורו.
הולי שיט!
דל טורו אומר, כצפוי, ששום דבר לא רשמי ועוד לא פנו אליו וכו', אבל לי זה נשמע כמו "אם יציעו לי – אני לוקח את זה".
http://hollywoodinsider.ew.com/2007/12/will-guillermo.html
'ההוביט', מהמפיק של 'שר הטבעות' והבמאי של 'המבוך של פאן'? הלוואי, אמן.
הרשה לי שלא להצטרף לדת החדשה שלך.
גם קוארון וגם דל טורו הוכיחו את עצמם עד היום בעיקר בסרטים אפלים (כן, אינפלציה וכו', אבל זה פחות או יותר מתאר אותם). יש כמה קטעים בהוביט שדל טורו יעשה מצוין, אבל נדמה לי שאת שמחת החיים הוא לא יצליח לתפוס.
דל טורו לא נראה לי כמו אחד שלא יכול בלי אפלה.
נכון שהכל ב'המבוך של פאן' היה אפל, אבל הוא בהחלט שכנע אותי שדל טורו יודע לספר סיפור אגדה עם תחושת הפליאה הילדותית הנכונה. אם רק מנמיכים את מינון האימה, זה בדיוק הטון הנכון. ומכיוון שדל טורו וג'קסון לא מטומטמים, הם לא יכניסו ל'הוביט' את הגועל והדם של 'פאן'.
בקשר לקוארון, אני לא מבין מה הבעיה – ב'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן' לא היתה שמחת חיים? וב'נסיכה קטנה'?
את 'נסיכה קטנה' לא ראיתי,
אבל לא, בהארי פוטר ההוא לא הייתה שמחת חיים. אני לא מדבר על הפרטים, שיתכן שהם שם, אלא על העובדה שאף אחד מהם לא זכור לי: הרושם שנותר אצלי הוא אפל לחלוטין.
הבעיה עם דל טורו היא לא עודף של אימה וגועל (ברור שהוא יוריד אותם), אלא העדר יכולת מוכחת להיות לא-רציני. גם ב'בלייד II' וגם ב'הלבוי' (בעיקר זה האחרון) יש הרבה מקום להומור ואפילו הדוניזם, ובשני המקרים, דל טורו לא טיפל טוב בנושאים האלו.
זה מה שאהבתי כל-כך בג'קסון: היכולת שלו ליצור אווירה בצורה נהדרת, ולא משנה מהי אותה האווירה – קסומה ומעט מבהילה? יש ביער; אימה צרופה? יש במפגש עם שלוב; שמחת חיים ארצית ומשכנעת? יש בפלך; אורבניות אפלולית של ימי הביניים? במסבאה. בלהעביר את הסיפור ג'קסון לא תמיד היה מושלם, אבל באווירה? אין עליו.
דל טורו, עד כה, הוכיח שהוא אשף של אווירה מסוג מסוים (וגם באקשן הוא מצוין) – אבל לא שיכנע אותי שהוא יכול להיות יותר מגוון.
מה שקוארון עשה ל''נסיכה קטנה''
זה בדיוק מה שצריך כדי לעשות סרט טוב מההוביט — שהוא, יסלחו לי המעריצים, ספר לא טוב או מעניין במיוחד. קוארון בכיסא הבמאי זה מה שיגרום לי להתלהב מהסרט הזה.
אמן בריבוע
אני מנסה לחשוב איך להגיב לשמועה כזאת, אבל שום מילים לא יוצאות לי, והלסת שלי מסרבת להיסגר.
אני מנסה להשוות את זה לשמועה על גירסת טים ברטון לעליסה בארץ הפלאות, אבל לא מצליח לרהט את עצמי.
גירסת טים ברטון לעליסה היא לא שמועה.
היא פרוייקט רשמי. אמנם היא עדיין קצת רחוקה כך שאי אפשר לדעת בוודאות שהיא לא תתבטל מסיבה כלשהי בהמשך הדרך, אבל נכון לעכשיו היא בהחלט אמיתית.
גירסת טים ברטון לעליסה היא לא שמועה.
אם כך, כנראה שבאמת יש אלוהים.
דרך הסקת המסקנות שלך שגויה.
אם משהו טוב קורה זה לא מבטל את הדברים האיומים שקרו. אם יש אלוהים, הוא אחראי גם לטוב וגם לרע, הוא לא קופץ אל תוך הקיום בכל פעם שקורה משהו טוב, ומפסיק להתקיים בכל פעם שהפועל מפסידה. אז אם נקודת המוצא שלך היא שאין אלוהים, עדיף להמשיך להכיר בכך גם כשלא הכל רע, במקום לעדכן את מערך האמונות שלך בכל חמש דקות.
היי, נראה לי שהתגובה ההיא לא נכתבה ברצינות מלאה
חוץ מזה, חשבתי שזה התפקיד שלי לשאת פה נאומים אגנוסטיים בכל הזדמנות.
נכון, ובכלל, כולם יודעים שההוכחה לקיום האל היא בננות.
דרך הסקת המסקנות שלך שגויה.
אבל מה עוד יכול להסביר את התגשמות החלום הפרוע הזה? אתה יכול לחשוב על מישהו מתאים יותר מברטון ליצור את העולם המופרע של אליס? זו חייבת להיות השגחה אלוהית.
או שלא, פשוט לא מזמן צפיתי בתוצר האחרון של העונש האלוהי הקרוי עקיבא גולדסמן (I am Legend, וגם ערפדים לא יעזרו פה), ועכשיו אני משוכנעת שאכן, יש אלוהים. לפרטים נוספים אני מפנה אותך לסרט, אבל אל תאשים אותי אחר כך ששלחתי אותך לראות את ההטפה המנומקת-בגרוש הזאת. זה עונש מתאים בשבילך, אחרי שדרכת על יבלות והזכרת את הפועל.
''מה עוד יכול להסביר''?
העובדה שיש עוד אנשים בעולם שחושבים שזה צירוף טוב? העובדה שכולם רוצים לראות סרטים טובים? שוב: דברים טובים קורים גם בלי השגחה עליונה. מי שמחכה לאלוהים כדי שדברים טובים יקרו לו – יחכה הרבה.
(אני צוחק. אבל רק בערך).
אני צוחקת בלי ערכים
(ובאמת שלא התכוונתי לפתוח בוויכוח תיאולוגי. חשבתי שברור שזו בדיחה).
היצ'קוק.
מאוד, מאוד הייתי רוצה לראות מה היצ'קוק היה עושה מאליס. לא יודעת למה. אבל אני לא רואה סיבה שאלוהים לא יקים אותו לתחיה עבור מטרה עד כדי כך נעלה. לטיפולך אודה.
היצ'קוק? באמת?
כאליס וכחובבת קולנוע, הרעיון מעביר בי צמרמורת. זה לא יהיה מבריק במופרעותו, זה יהיה פשוט מפחיד ומסוייט.
אגב, הודעות מסוג זה לבוס הגדול לא משאירים בפתקים מקופלים בתוך הקיר המפורסם בעיר מגורייך? את קרובה יותר באי אילו אלפי מיילים…
גם של ברטון לא יהיה מבריק במופרעותו.
אני אוהבת את טים ברטון, אבל זו אהבה היפותטית – כל הסרטים שלו נוטפים פוטנציאל, וכולם מצליחים איכשהו להיות… מפוספסים. אני לא רוצה לראות את זה קורה לארץ הפלאות – זה יהיה פשוט מתסכל מדי.
ואלוהים מעולם לא הקשיב לי בעבר, למה שיתחיל עכשיו?
גם של ברטון לא יהיה מבריק במופרעותו.
אני מסכימה חלקית עם הטיעון שלך – בסרטים רבים מדי הוא מאכזב – אבל שומרת על אופטימיות לא זהירה ביחס לארץ הפלאות. השילוב הזה פשוט נשמע טוב מדי.
אני דווקא מאוד סקפטי
לקחת ספר חסר כל מוסר השכל ולתת אותו לברטון? ראינו מה הוא עשה ל"צ'רלי והשוקולדה". מפחיד לחשוב אילו מסרים הוא ידחוף לאליס.
שלא לדבר על כך שחלק גדול מהקסם בארץ הפלאות נובע מהדיאלוגים עם הדמויות השונות. שוב, אם להתבסס על הנסיון של צ'רלי, כנראה הוא ייתן לדמויות להקריא את שורות המחץ בצורה מטופשת מכרטיסים כדי להפוך אותן לאנושיות יותר.
הו, כן.
כי 'צ'רלי והשוקולדה' הוא דוגמה אידיאלית לספר חסר כל מוסר השכל.
בכל מקרה, אני ממש סקפטי לגבי האדפטציה הזו מסיבה אחרת לגמרי- קשה לי להאמין שהיא תצליח להוציא מברטון משהו שלא ראינו כבר מאה פעם. זה פשוט פרויקט קל מדי, לעוס מדי, שמשתחל יותר מדי טוב לשטיקים הקבועים שלו. אם כי אין לי ספק שהעיצוב יהיה מדהים.
מה שכן יכול להציל את הפרויקט הזה לטעמי, הוא דווקא מה שאתה כל-כך מפחד ממנו- איזושהי תימה שלא הייתה קיימת במקור וחמש-מאות גרסאותיו המוסרטות, שברטון יצליח לנסח עליה משהו בעזרת אלמנטים מהסיפור המוכר. אלא אם כן זה יקרה, אני באמת אעדיף לראות את 'תאמינו או לא' מתגשם.
הו, כן.
זו בדיוק הנקודה. בצ'רלי יש מוסר השכל, *ועם זאת* זה לא הספיק לברטון והוא היה חייב להכניס פנימה גם מוסר השכל *משל עצמו*, שונה מזה של הספר (ודוחה הרבה יותר).
מה שאני מפחד ממנו הוא לא שברטון יעניק נופך אישי לסרט – הרי זה כל הרעיון. מה שאני מפחד ממנו הוא שהוא יעניק לו נופך אישי גרוע, כמו שעשה בצ'רלי (ואגב, בכל מקום בצ'רלי שבו הוא דבק במקור ולכל היותר הרחיב/מידרן, כמו אצל ויולט ומייק, דווקא יצא אחלה לטעמי).
אוקיי, עכשיו הבנתי מה הבעיה
(כי מההודעה הראשונה שלך לא היה לי ברור).
קודם כל, למה אתה חושב שבאליס אין מוסר השכל (אני מעדיפה לדבר על מסר)? זה אחד מספרי הילדים/מבוגרים עם המסרים הכי מטרידים שאני מכירה (שני רק ל"מעבר למראה" אולי).
ושנית, בכל סרט של ברטון חוזרת התמה של מפגש בין דמות או דמויות מהעולם ה"רגיל" עם עולם סיוטי/אפל כלשהו, מפגש שנכפה עליהם או שנעשה מרצונם ובכל מקרה הוא משנה אותם, מפגש שמאפשר תובנה כלשהי על העולם שלנו והכוחות שפועלים בו. וזה בדיוק העיסוק/נושא/מסר של אליס, כך שבצירוף החזון האסתטי הברטוני, יש כאן (לדעתי) פחות מקום לנפילות.
(או, במשפט אחד, הדמיון הנושאי והסגנוני בין ברטון כבמאי ואליס כספר כמעט מחייב תוצאה חיובית. כמעט. אמרתי כמעט. טוב, נו, אני אפסיק להתלהב כאן. לדעתי זה יצא לכל הפחות ראוי לצפיה).
אוקיי, עכשיו הבנתי מה הבעיה
"מסר" ו"מוסר השכל" הם לא בדיוק אותו דבר. באליס אין, עד כמה שאני מבין, מוסר השכל בסגנון הסטנדרטי שלו בספרי ילדים. דוגמה נאה למוסר השכל שנצעק אל הקורא/צופה: הסוף של "צ'רלי והשוקולדה" של ברטון.
אגב, לי לא ברור מה ה"מסר" של אליס. הוא עמוס בהברקות לוגיות, כמובן; אבל אף פעם לא הרגשתי שיש לו איזה מסר ספציפי ניתן לניסוח.
ל-'אליס' דווקא יש מסר מאוד ברור:
ילדים, קחו סמים.
ל-'אליס' דווקא יש מסר מאוד ברור:
כל כך הרבה אנשים מאמינים בזה בימינו שזה כבר הפסיק להצחיק.
ידעתי שזו בדיחה ישנה,
אבל לא חשבתי שמישהו באמת מאמין בזה.
אבל אולי אתה צודק. כשאתה סטלן, קל יותר להאמין בכל דבר שאתה רוצה, כולל – כנראה – מסרים פרו-סטלניים ב-'אליס'.
טוב במוסר אני לא מבינה כלום
ומוסרי השכל אני שונאת. אכן מזל שאין אחד כזה באליס (או, בפרשנות אלטרנטיבית, יש שניים והם סותרים). גם אני אשמח מאד אם ברטון יתעלם מהצורך במוסר השכל כלשהו, ולמעט מקרה צ'רלי, לא זכור לי שהוא חובב מוסרי השכל.
לגבי המסר של אליס, כפרשנות אישית לחלוטין, אני חושבת שהוא עוסק בצרימה הבלתי נסבלת בין האינדיווידואל והחברה ובוויתור ההכרחי שכולל תהליך ההתבגרות.
קרול מתמקד בשוני – השוני שבהגיון "שלך" מול הגיון "אחר"; בקושי של ילדים (ומבוגרים) שמשוכנעים שההגיון "שלהם" הוא "נכון" מול מציאות שמתעקשת להוכיח להם אחרת; ובחוסר התוחלת של המאבק בין ההגיון או האמת הפנימית והאישית של הפרט לנישות החברתיות שבסופו של דבר ניכנס אליהן כולנו, מטורפות או כופות ככל שיראו לנו כילדים/אאוטסיידרים/זרים.
(אלו היו עשרים שניות של אליס על פי אליס).
טוב במוסר אני לא מבינה כלום
נשמע כמו פרשנות יפה למדי, אבל הרי אליס היא דווקא זו עם ההגיון ה"נכון" בספר; שאר הדמויות, בבירור, מקשקשות שטויות רוב הזמן (דוגמאות בולטות הן הציפור שמחליטה שאליס היא "נחש", והמלך שממציא את חוק מס' "42" שהוא "החוק הכי עתיק בספר" ואליס מעמידה אותו על טעותו). בסופו של דבר, נראה לי שאפשר למצוא שם גם את המסר ההפוך בדיוק – המבוגרים לא יודעים מהחיים שלהם, אז תאמינו בעיקר לעצמכם.
המסר היחיד שמצאתי בספרי אליס:
ככל שאדם חזק יותר, או חושב עצמו יותר, ערכו האמיתי יורד.
מלך ומלכת הלב הם טיפשים וגאוותנים, המפטי דמפטי מדבר שטויות מבלי להודות בכך, הדוכסית היא שיא הכיעור. מנגד, חתול צ'שייר, האביר הלבן והצב לא צב הם דמויות חיוביות שעוזרות לאליס ומתאפיינות בהיותן דחויות חברתית.
אני מסכימה, ונדמה לי שבזה בדיוק הענין
לפעמים המבוגרים באמת לא יודעים מהחיים שלהם, אבל בסופו של דבר אליס (וכל הילדים) יתיישרו לפי ההגיון של עולם המבוגרים, שכרגע נתפס אצלם כשרירותי לחלוטין.
אני מסכימה, ונדמה לי שבזה בדיוק הענין
ואת זה את מסיקה, כי…? מכך שאליס ממש לא מתרשמת מכל הקשקושים של הדמויות השונות, עושה את מה שבראש שלה, ולרוב מוציאה אותם אידיוטים?
בעיקר מהמציאות שבה כולנו מתבגרים
ולגבי אליס, מהעובדה שאף אחד בארץ הפלאות לא מתענין או משתכנע מההגיון והנימוקים שהיא מציגה: היא חייבת לעזוב את ארץ הפלאות על מנת להגיע למקום "הגיוני" כלשהו, וגם שם – כל הטיעונים ההגיוניים והאמיתיים שלה על נפילה למחילת הארנב לא יעזרו לה כשתקבל עונש על איחור ממשי (ואמיתי) לארוחת הערב.
אם אתה זוכר, הספר מתחיל ברטינה כללית על כך שעולם המבוגרים כופה ומזלזל באליס. ואיך הוא נגמר? עם אותו הדבר, רק ברוח מפוייסת יותר מצדה של אליס. אליס תתיישר כמו גדולה (אם כי לא לפני הביקור מעבר למראה).
בעיקר מהמציאות שבה כולנו מתבגרים
גרמת לי לקרוא שוב את הסיום – תודה!
בכל אופן, לא ראיתי שאומרים משהו על "עונש". מה שכן, הפסקה האחרונה מתייחסת ישירות למה שאחותה של אליס חושבת שיקרה לה כשתתבגר:
אני לא חושב שזוהי הקונפורמיות המדוברת. אם כבר המסר הוא אף פעם לא לשכוח את ההרפתקאה שלך בארץ הפלאות. נראה לי די מתאים לאישיות (עד כמה שאנחנו מכירים אותה) של לואיס קארול עצמו.
כן, בוודאי יש הרבה דרכים לפרש את הכוונה של קרול
ובכל זאת אישית תמיד חשבתי שאם צריך לציין במיוחד שאליס תשמר משהו מהילדה שהיתה, הרי שרובנו לא.
מכיוון שקרול היה סוג של אאוטסיידר כל ימיו (והסתדר טוב יותר עם ילדות מאשר עם מבוגרים) אני חושבת שהוא מבטא כאן שאיפה לשימור תכונות/תפיסות מסויימות שהוא יודע שלא תשמרנה (או מרגיש שמעטים מצליחים לשמר).
בכל מקרה תודה על הציטוט! ולעורכים הסבלנים תודה על אי המחיקה של העוף
ארץ הפלאות לא אפלה ומסויטת.
היא יותר פסיכוטית-פסיכדלית-כאוטית. אם ברטון יצור ארץ פלאות בסגנון ה"רגיל" שלו, היא אמנם תהיה יפהפיה למראה, אבל לדעתי היא גם תהיה מוחמצת לחלוטין. באופן אישי, אני חושבת שמה שארץ הפלאות זקוקה לו זה מגע קליל יותר משל ברטון. אני מקווה להתבדות.
(הו! אני לא זוכרת את הפעם האחרונה בה יצא לי להשתמש במילה "להתבדות" במשפט, אם בכלל. זה ממש מרגש!)
ארץ הפלאות מבוססת על מראות שאליס מסוגלת לזהות
כלומר, סביר להניח שהעיצוב תואם את העולם הויקטוריאני בו גדלה ובו לואיס קרול חי. מן הסתם, כשאליס ראתה דלתות בגדלים שונים, אף אחת מהן לא הכילה לוח מקשים להכנסת קוד. כשהיא הייתה בבית הדוכסית, המטבח היה מצויד בכלים שהכירה מביתה ומבתים אחרים בהם בקרה.
גרסאות מאוחרות יותר לקחו את העיצוב למחוזות רחוקים. אמריקן מק'גי הלך על מוטיבים אפלים במיוחד, בעוד הגרסה של דיסני היא צבעונית במיוחד. לדעתי, עיצוב נאמן לרוח הספר אמור להתבסס על מבנים וגנים אמיתיים מאנגליה של המאה ה-19, רק מעוותים חלקית.
נ.ב.
במקרה, שמתי לב עכשיו ששני ספרי אליס שבחדרי נמצאים בין הספרים "הנסיכה הקסומה" ו"קורליין". מעניין אם זה אומר משהו.
שלוש דוגמאות קיצוניות לפרשנות
אליס בארץ הפלאות, סרט אילם מ-1903:
http://www.youtube.com/watch?v=NlEAk7EDX7w&feature=related
אליס בארץ הפלאות, התחלה של סרט פורנו מוזיקלי מ-1976 (לא כולל קטעי
):
http://www.youtube.com/watch?v=lqUviSM2pDo&feature=related
What You Waiting For, קליפ של גוון סטפאני בהשראת אליס בארץ הפלאות:
http://www.youtube.com/watch?v=QCeLnm3ItXE&feature=related
אגב, את הקליפ של גווין
ביים פרנסיס לורנס ("אני האגדה").
בסיכון של גלישה קצת מעבר,
מישהו יכול להגיד מפורשות מה המסר של המקורי של צ'ארלי ומה המסר שברטון נתן לו?
בקריאה מרפרפת,
יש על זה דיון בביקורת לסרט: http://www.fisheye.co.il/charie_and_the_chocolate_factory
הילדים של הורין ספר מצויין גם
וגם הסיפור של ברן ולוטיאן. רק שילדיו של הורין שלילי מדי, לא מתאים להוליווד.
ברן ולוטיאן דווקא כן – למי שלא מקיר – יש את הפואמה הכמעט גמורה באחד מהכרכים של ההיסטוריה של הארץ התיכונה – ממש כיף לקרוא את זה. הדברים הלא גמורים של טולקין טובים מסיפורים גמורים רבים שיצא לי לקרוא. (מה גם שהסיפור של ברן דווקה נגמר אחרי הסיום של העלילה ומה שחסר זה החלק הערוך של אחרי,
דמיינו שר הטבעות שנגמר אחרי שלוכחים את פרודו וסאם מההר ואין את כל הסיפר שאחרי – יש הרבה שיעדיפו את זה ככה (אני לא בניהם).
-האשף הדגול
-האשף הדגול
החלטתי לחתום פעמיים כדי שלא יהיה ספקות לגבי מי כתב את זה.
הילדים של הורין ספר מיותר
מה, קשה כבר לקרוא את הסילמרליון בימינו שצריך להוציא ספר נפרד בעלות מגוחכת?
בכל מקרה, אני לא רואה כיצד עושים מזה סרט הוליוודי – אנשים עלולים להתאבד באמצע ההקרנה מרוב כאב לב על הדמויות, מה גם שהסיפורים עצמם לא מהוקצעים – כלומר אין הרבה קטעי קישור, רגע ברן שם רגע הוא כאן. ומנגד – אם יאמצו התסריטאים השובתים את מוחם וימציאו קטעי ביניים – יש יותר עלילה משלושת סרטי שר"ה ביחד.
הילדים של הורין ספר מיותר
קראת את ילדיו של הורין הספר? (ואת הפואמה שציינתי?)
אני לא חושב שאפשר לקרוא לו מיותר. אם יש משהו מיותר מבין השניים אז זה הסילמריליון – ספר לא קריא בעליל. ילדיו של הורין מעולה. מאוד קריא ומאוד מסוגנן בכתיבתו. מתחילתו ועד סופו הוא מלא באפיות ובסגנון הסיפורים העתיקים שטולקין עושה כל כך טוב.
-האשף הדגול
לא רוצה הוביט, רוצה הסילמריליון!
כן, פעם שנייה שאני רושם את זה, אבל עדיין.
ואם כבר הוביט, אז דל טורו, ללא ספק.