 |
||
| שוב חוזרת השמועה: האם סרט 'הארי פוטר' האחרון, '…ואוצרות המוות' עומד להיות מפוצל לשני סרטים כדי להכיל את כל עלילת הספר (ולהרוויח עוד המון כסף בדרך)? בינתיים בוורנר מודים שהם חושבים על זה, אבל עוד לא החליטו. |
15.01.2008
|
|
יומית
שוב חוזרת השמועה: האם סרט 'הארי פוטר' האחרון, '…ואוצרות המוות' עומד להיות מפוצל לשני סרטים כדי להכיל את כל עלילת הספר (ולהרוויח עוד המון כסף בדרך)? בינתיים בוורנר מודים שהם חושבים על זה, אבל עוד לא החליטו.
שוב חוזרת השמועה: האם סרט 'הארי פוטר' האחרון, '…ואוצרות המוות' עומד להיות מפוצל לשני סרטים כדי להכיל את כל עלילת הספר (ולהרוויח עוד המון כסף בדרך)? בינתיים בוורנר מודים שהם חושבים על זה, אבל עוד לא החליטו.
הבעיה
שמשומה אני לא אופטימית.
ואני לא חושבת שפיצול לשני סרטים יגרום לשיפור במשחק.
זה רק יהיה כדי להכניס עוד כסף.
וטוב שנזכרו לפצל, שהספר החמישי היה העמוס ביותר, והרבה יותר עבה מהשביעי.
כן, אני תולה את תקוותי במה שיוסרט בעוד כמה שנים טובות,
או בתקווה גדולות מיני סדרה לכל ספר.
אבל פה אני נכנסת לחלומות גדולים..
לא יודע...
אתה צודק שיעזור להם הזמן הנוסף כדי לאפשר לשחקנים להעביר את מערכת היחסים הארי-רון-הרמיוני שכל כך חשובה בספר האחרון, אבל זה ידרוש גם כישורי משחק…
ואם אני לא טועה, השחקנים יהיו עדיין אותם שחקנים, לא?
אז אולי עדיף לתת להם פחות זמן כדי למנוע סצינות מזעזעות בהן רדקליף מנסה לשחק.
מצד שני, כשיש סרט על משהו שאני אוהב, מבחינתי שיהיה כמה שיותר ארוך (שר הטבעות האקסטנדד מבחינתי היה באורך מצויין). אז אני בדילמה.
אפשר יהיה לקרוא לזה ''הארי פוטר והסרט החצוי''
אחלה תמונה ביומית, אגב.
''לא, לא , החצי הראשון
היה אמור להיות של הרמיוני והם נתנו אותו לרון!"
היו צריכים לעשות את זה למצפן הזהוב
לא ולא.
את "המצפן הזהוב" לא היו צריכים לפצל ל-2 סרטים. היו צריכים להוסיף שעה לסרט.
תאמת...
אחד הדברים הראשונים שחשבתי לעצמי אחרי שסיימתי עם הספר הזה זה "לעזעזל! איך כל זה נכנס בסרט אחד?!" ככה שלחתוך את האחרון לשני חלקים נראה בהחלט פתרון לא רע בכלל…
מה פתאום?
הרי הם אמרו במפורש:
אתה לא קורא להם שקרנים, נכון?
אני? רומז למשהו?!
אבל מה ההצדקה?
האמת היא שכשאתה מנסח את זה ככה אני כבר לא בטוח…
אבל נראה לי שכרגיל יש בהארי םוטר הרבה עלילות משנה, ומה שיותר חשוב – יש המון דברים שצריכים הסבר. בסגנון של מפת הקונדסאים: מה זה? למה זה? מי עשה את זה, ומיהם רך רגל וכו'? מה הקשר של לופין לזה? וכו'. מה שמוסבר בספר ובסרט לא.
ויש עוד דברים – העולם המוקפד והמורכב של רולינג, היחסים בין העולם הקוסמי לעולם המוגלגי – שבזה אני קצת מקנא במצפן הזהוב שיותר הקפיד בפרטים אם גם לא ברקע שלהם.
בקיצור – עם במאי מוכשר אפשר לנצל את הזמן לשילוב הרבה יותר אופטימלי של משחק משובח, אקשן, אוירה פנטסטית מוקפדת פרטים, והסברי רקע לא מאולצים.
(קצת נסחפתי באופטמיות?…)
או בקיצור - עם אלפונסו קוארון וג'ון ויליאמס!
גיירמו דל טורו אמר שהוא בהחלט מעוניין
מה שכמובן לא אומר שייקחו אותו. מצד שני, הוא אמר את זה גם על 'ההוביט', והוא בטח שלא יכול לעשות את שניהם.
http://moviesblog.mtv.com/2008/01/08/del-toro-makes-another-potter-pitch/
פקה-פקה.
בסוף הוא לא יביים אף אחד מהסרטים האלה.
אמ...כן
אבל אף אחד לא טען שזה לא פקה-פקה. לא טענתי שהוא עומד לביים את הסרטים האלה, רק שהוא אמר שהוא *היה רוצה* לביים אותם, אם יציעו לו.
בדיוק בהיותי חולם על ג'ון ויליאמס, תראו מה מצאתי:
http://www.imdb.com/title/tt0926084/faq#.2.1.11
אני יודע שזה לא מידע אמין, אבל היי! גם לי מותר לחלום!
בספר הזה לא.
בדיוק.
בספר הזה ברובו לא קורה שומדבר מעניין עד לקליימקס, כל הזמן רק החבורה שלנו משעממת את הקוראים בנדודים שלהם מיער ליער.
את כל מה שקורה מחוץ לזה אפשר להביא בסרט של שעתיים-שלוש בכיף.
זה לא ספר עמוק (יחסית כן? הדבר שהכי חסר בסדרת הארי פוטר זה עומק. במיוחד בדמויות) כמו 3, 5 או 6. לא קורה בו שום טוויסט מעניין (חוץ מהסוף המפגר ומלא בסתירות עצמיות) שדורש פיצול.
עולם מורכב? הארי פוטר?
הממ, העובדה שלא ציינת את תחילת הספר השישי במה שכתבת על היחסים בין עולם הקוסמים והעולם הרגיל מקשה על לקיחת שאר התגובה שלך ברצינות.
עולם מורכב? הארי פוטר?
זה כי באותו קטע מדובר על מאורע מסוים שהצריך התערבות מהצד הקסמי ולא במשהו שממנו ניתן להסיק מסקנות על היחסים הבין-עולמיים.
תכלס ניתן להגיד את זה גם על הספר השלישי.
ובאותם קטעים, כמו בכל סדרת הארי פוטר, רולינג רק נוגעת בחלקים המעניינים, ולא מעמיקה.
עולם מורכב? הארי פוטר?
…ובאותה הזדמנות, מספרים גם קצת על ההיסטוריה של מערכת היחסים בין שני העולמות. להתעלם מזה – זה פשוט מוזר.
עולם מורכב? הארי פוטר?
כן, אבל כמו שאמרתי – רק נוגעים בזה.
מה שעושה עולם ספרותי לעולם ספרותי טוב זה תוכן, ומה שחסר בעולם של הארי פוטר זה תוכן.
עולם מורכב? הארי פוטר?
האמת, לא ברור לי איזה עוד תוכן אתה רוצה. תוכל לתת דוגמה?
עולם מורכב? הארי פוטר?
פשוט עוד.
גיאוגרפיה, היסטוריה, הכוחות הפועלים בעולם, איך הקסם פועל, והיחסים בין העולמות (מה שיש זאת רק נגיעה).
אלה הדברים שיש בסדרות כמו שרה"ט, שיר של אש ושל קרח, חולית, חומריו האפלים, ומה שחסר בהארי פוטר.
עולמו ממורכב של אייזיק אסימוב
התייחסתי בארוכה קודם אבל אני רוצה להוסיף:
אתה צודק שיש אלמנטים שספרים אחרים מרחיבים בהם ורולינג לא – כמו ההגיון של הקסם. אבל לעומת זאת היא מרחיבה בנקודות אחרות, ובעיקר – יוצרת עולם אמין (גם אם לא מוסבר).
אני חושב שאפשר להשוות את זה בתחום המדע בדיוני למד"ב קשה ורך. אני למשל מאד אוהב את הכתיבה של אייזיק אסימוב, למרות שהוא לא נוגע יותר מדי בגיאוגרפיה של הועלמות ולא באיך יתכן מסע במהירות האור, אלא משאיר את זה לסופרים אחרים.
אסימוב, לעומת זאת, מתעסק מאד בשאלות חברתיות ומוסריות, ואף בשאלות פילוסופיות. כל סדרת הרובוטים והמוסד מלאה בזה. ואני נהנה מזה מאד.
אז זה לגיטימי שתאהב יותר מד"ב קשה, או פנטזיה קשה לצורך הענין. זה כמו מישהו שבריקוד אוהב בלט קלאסי. סבבה. אבל אי אפשר להמעיט מערכם של סגנונות אחרים. ונראה לי שכללית מה שאני אוהב – ריבוי הסגנונות והמורכבות – היא משהו שאתה לא אוהב, וכאמור זה ענין של טעם.
אבל אני חושב שזה לא נוגע לשאלה אם הסדרה היא איכותית מאד מבחינה ספרותית או לא.
עולם מורכב? הארי פוטר?
כבר כתבתי בעבר שהדבר הבולט ביותר לעין בעולם הקסמים של הארי פוטר הוא אי התייחסות מופגן לגזע (כלומר, צבע עור) ומין. כיצד הדבר בא לידי ביטוי כאשר הילדים חוזרים לבתיהם, במיוחד אותם "בוצדמים"? מה לגבי מעורבות של קוסמים בעולם המוגלוגי (נוגעים בזה לעיתים, אך באופן עדין ביותר, ונדמה כי כל מי שעושה את זה הוא "רע")? מה לגבי הממשלה, היא לא מודאגת מכך שכמה עשרות תלמידים בבריטניה נעלמים למשך כמה חודשים?
עולם מורכב? הארי פוטר?
לשאלה האחרונה דווקא יש תשובה פשוטה, עד כמה שאני זוכר; הוגוורטס הוא בית ספר "חוקי" גם עבור הממשלה המוגלגית.
לא הבנתי מה אמרת לגבי הגזע. מה אמור לבוא לידי ביטוי איך?
אנחנו גולשים למחוזות אוף טופיק רחוקים
וכבר בפתיל המקורי שפתחתי בעניין לא הרגשתי בנוח עם זה. אבל מכיוון שאני רגיל בדיונים מעניינים עימך, נמשיך עוד קצת.
בהוגוורטס יש לנו הודים (או פאקיסטנים?), אירים, אסייאתים (צ'ו – לא זוכר המוצא המדויק ולדעתי בכלל לא הוזכר), אממ… אפרו-בריטנים ואירופאים לבנים. עם זאת – אין לכך שום התייחסות בעולם הקוסמים, שם כולם רקמה אנושית אחת, חוץ מאוכלי המוות. אבל לאף אחד מגיבורי הסדרה זה לא נראה מוזר – הם משתלבים באופן טבעי בסביבה החמימה והמהוגנת, בה אדם נמדד לפי אורך שרביטו ולא לפי צבעו. למעשה, הם בכלל לא חושבים על כך (מפלה אחרת של הספרים – יותר מדי דברים מופלאים נלקחים כמובן מאליו). ומה קורה כשהם חוזרים לביתם בחופשת חג המולד או חופשת הקיץ? האם צ'ו הולכת לעזור לסבה להאכיל את פועלי ליברפול במסעדת הנודלס שלו, בזמן שרתך מתכות שמנוני מטריד אותה מינית? האם זורקים בקבוק תבערה לבית משפחת פאטיל? והאם לא מגיבים על כך בהפיכת המטרידים לצפרדע צהבהבה?
מלמדים ילד בן 11 לרקוח שיקויים משתקים, לגרום לחפצים לרחף, לשנות צורה, לזמן דאמונים משל היו בסרט בינוני ומטה עם ניקול קידמן – ומה? הוא מגיע הביתה ומשחק בפלייסטיישן במשך חודשיים?
עוד דבר, והוא כבר קטנוני – לקוסמים ישנם הררי מטבעות זהב שונים ומשונים, שכולם אינם מהווים הילך חוקי בבריטניה – מה הם עושים עימם? עם מה הם קונים במינימרקט?
אנחנו גולשים למחוזות אוף טופיק רחוקים
כמה תשובות.
כל או לפחות רוב מי שלומד בהווגוורסט הוא בריטי..
כמו שמגלים בספר הרביעי, יש עוד בתי ספר,
הצרפתיים הולכים לבובטאון, הבולגרים לדורמשטנג וכד'.
אז לא אומרים אם ההורים של צ'ו ופאטיל הם מוגלגים או לא, אבל בהנחה שהם קוסמים, יש את עולם הקוסמים שבו בדיוק מדובר.
המחילה [הבית של רון..] נראה לך כמו בית רגיל?
לא, הוא בכפר של קוסמים, יש להם שם קהילה של קוסמים בלבד, בדיוק כמו מכתש גודריק.
יש להם חנויות ומרכולת משלהם ששם הם משתמשים בכסף שלהם, כדוגמת סימטאת דיגאון.
ואפשר רק לנחש שכאשר הם עוברים מעולם לעולם בגינוורטס [הבנק] עושים חילופים בין המטבעות..
החלפת המטבעות היא לא ניחוש
כבר בספר הראשון משתמשים בבנק כדי להחליף כסף וגם בשני – נדמה לי שההורים (המוגלגים) של הרמיוני מחליפים שם כסף.
החלפת המטבעות היא לא ניחוש
השאלה העקרונית הרבה יותר היא מדוע ולמה, לעזאזל, הקוסמים צריכים להתעסק כל כך הרבה בכסף מלכתחילה? יש להם כוחות משפליכצים, הם יכולים לגרום לכל דבר להופיע יש מאין, או לכל הפחות, כמו במקרה של מזון, לשכפל דבר שכבר קיים. אחד הדברים המגוחכים הרבים בהארי פוטר הוא הצגתה של משפחת ויזלי כעניה. בני המשפחה קוסמים, למה הכול אצלם מרופט, ישן ומועט? במחי שרביט הם יכולים לתקן ולשכפל כל דבר. איפה עוני ואיפה נעליים?
יש חוקים גם בקסם
מזכירים אותם כמה פעמים בספרים.
ובמיוחד בספר החמישי שמגלים את חדר הנחיצויות.
הרמיוני "מסבירה" שאי אפשר שהחדר ייצר אוכל כי זהו אחד מהחוקים הכי בסיסים.
שאותם כרגע אני לא זוכרת, שבטוח יש שם חוק שאוסר על יצירת אוכל מקסם..
יש חוקים גם בקסם
אי?אפשר ליצור אוכל יש מאין, אפשר לשכפל אוכל קיים. כך כתוב בספר השביעי. באחד הספרים מתוארת סצנה שבה אחת הדמויות, הארי, כמדומני, ממלאת מחדש בקבוק במשקה אלכוהולי כשהמשקה עומד להיגמר.
אתה תאלץ להסביר את דבריך
"אי?אפשר ליצור אוכל יש מאין, אפשר לשכפל אוכל קיים" – כלומר, החומר שנוסך מגיע מ…? אפשר לייצר סנדוויץ נוסף רק אם יש לך שאריות סנדוויץ חצי אכול? זה מסביר את נס פח השמן, אבל עדיין.
אתה תאלץ להסביר את דבריך
ככה כתוב בספר. במה אני אשם?
אתה תאלץ להסביר את דבריך
לא זכור לי שכתוב כלום על "לשכפל". כתוב שהארי משתמש ב-Refilling charm ותו לא, בלי לפרט על המהות של הדבר המסתורי הזה.
כתוב בספר השביעי, איני זוכר היכן.
כתוב. סמוך על אנדריי.
לא, ברצינות, איני זוכר איפה זה כתוב, אבל מתוארת שיחה בדיוק בנושא שכפול מזון בין רון, הרמיוני והארי במקום כלשהו בספר. הרמיוני אומרת בשיחה שאפשר לזמן מזון מרחוק ולשכפל מזון קיים, אך אי?אפשר ליצור מזון בלי להסתמך על מזון קיים הנמצא בהישג יד. כך, לפחות, הבנתי את הנושא.
כתוב בספר השביעי, איני זוכר היכן.
צודק לחלוטין. זה מופיע בספר השביעי (וזה לא ספוילר לכלום…):
Its impossible to make good food out of nothing! You can Summon it if you know where it is, you can transform it, you can increase the quantity if you've already got some
בקיצור, שמרים.
כתוב בספר השביעי, איני זוכר היכן.
אבל אם זה באותה דרגת טריות כמו המקור – אז זה לא בהכרח עוזר כדי להתגבר על מחסור תמידי. עדיין צריך להשיג לפחות מעט מזון טרי מדי פעם.
חוקיות הקסם
אדם שבא מחברה לא מתועשת שלא לומר פרימיטיבית (במובן האנטרופולוגי הטרום פ.ק.), העולם המודרני נראה עולם של קסמים. וודאי שהגיוני שהוא ישאל למה אנשים לא יכולים לשבת רגל על רגל ולא לעשות כלום – הרי לוחצים על כפתור ויש אור. מניפים יד ודלת נפתחת. ועוד.
הוא לא יכול להבין על משק אנרגיה, וכוחות שוק חופשי.
באותה מדה אפשר לבניח כחלק מסיפור אמין שאנחנו מכירים רק חלק מהעולם הקושמי וחוקיו – חלק מזער, ויש כל מיני חוקים והגבלות הטבועים בטטסע הקסום שמגבילים את היכולת לשנות את המציאות.
אגב, כאשר עין הזעם מודי המזוייף עושה קסם אפל של הריגה, הוא מצליח מייד, ואילו התלמידים לא. וכמה פעמים אומרים להארי שכדי להרוג צריך רצון פנימי עז ושנאה שאין לו. יש כאלה שמצליחים בהתעתקות ויש כאלה שלא. ויש עוד כמה דוגמאות שאני לא זוכר.
אז מאד יתכן שיש כוח קסם מוגבל לאדם להוציא. יש עוצמת קסם מסויימת שמאפשרת למוצרים מסויימים להופיע, ויש לה גבול עליון.
בהוגוורטס הגמדוני בית מכינים את האוכל ומגישים שלולחנות למטה. למה? למה לא יכול דמבלדור לעשות ויששש ויששש ותהיה סעודה? אפשר לשאול את זה על כל דבר. וכמו שאמר שר הקוסמים לרהמ"ש המוגלגי – גם הצד השני קוסמים – – –
כך גם בכל תחום אחר – כמו שהקסם מאפשר הוא גם מוגבל ומגביל. ו
כשאני חושב על כך זה קשור לדיון אחר של קודם. אולי.
אותי מספק לדעת חלק מהחוקים ואני נותן אימון ויותר חשוב לי הסיפור שבנוי עליהם. ויש אנשים שמצפים לרמת פירוט יותר גדולה של העולם וחוקיו – תחום שבאמת רולינג לא משקיעה בו המון.
באתר 'הארי פוטר לבוגרים'
יש מאמר נחמד שמפתח את הנקודה הזו:
http://www.numenore.org/hp/page.php?id=85
זה מעלה נושא אחר לגמרי
אני זוכר ממחוזות ילדותי הרחוקים את אורי פינק והקומיקס הפחות מוערך שלו – סופר שלומפר, שם ניסה להסביר מדוע לא ניתן שגיבור על יעזור לכל המסכנים בעולם. אני לא זוכר את ההסבר, אבל גם בתור ילד ביסודי זה לא שיכנע אותי. אז למה אין בית ספר לקוסמים באפריקה, ואיפה היה דמבלדור בזמן רעב תפוחי האדמה?
ההסבר מסופר שלומפר
אם גיבור על ימסור ארגז סיוע לשלטון, הכל יגיע לשרים וחברי פרלמנט מושחתים. אם ימסור סיוע ישר לעם, יהיו מהומות ומלחמות פנימיות.
בעולם הקוסמים, המצב הוא שונה. קיימים מעמדות ופערים כלכליים בקרב הקוסמים, אבל גם לקוסמים עניים כמו משפחת וויזלי, אף פעם לא חסר אוכל. סביר להניח שבזמן שמוגלגים סובלים מבצורת, או מגפה חקלאית, קוסמים אינם מושפעים מכך ומספיקה להם כמות קטנה מאוד של מזון בכדי לספק ארוחה חמה לכל הנוכחים. מלבד הרצון למנוע את חשיפת עולם הקסמים בפני מוגלגים (כנראה מחשש לניצול לרעה), קוסמים רבים רואים עצמם נעלים על פני בני האדם האחרים (מוגלגים וסקיבים) ולא מעוניינים להתערב בעולמם, כפי שרוב המוגלגים אינם מגלים תושיה רבה בכל הנוגע לאוכלוסיות מקופחות. בנוסף, הקוסמים מפגינים בורות מדהימה בכל הנוגע למוגלגים. רבים אינם מכירים טכנולוגיה מתקדמת יותר ממנוע קיטור, מתעניינים רק בספורט שמצריך שימוש בקסמים (ולא פעילות גופנית נטו) ואין שום אזכור לצפיה בסרטים מצד קוסמים. מבחינתם, דברים שנתפסים בעינינו כחמורים, הם לא יותר מצירופי מילים חסרי משמעות שניתן היה לפתור בהנף שרביט אחד.
חוץ מזה, בזמן רעב תפוחי האדמה, דמבלדור עוד לא נולד.
ההסבר מסופר שלומפר
וגם זה נראה יותר כתירוץ מאשר הסבר. זאת דרך, לא אלגנטית במיוחד, לדעתי, לפסוח על כל הדגשים המתבקשים – כל הקשרים בין עולם המוגלגים לעולם הקוסמים, שמתקיימים זה לצד זה אלפי שנים אבל שום דבר לא קורה. כלומר, מדי פעם משפחות שולחות ילד או ילדה "בוצדמית" לאיזה בית ספר מסתורי ששולח הודעות על ידי ינשופים שמלכלכים את השטיח, ואז כשמעקלים את הבית של ההורים כי מכרה הפחם נסגר – ובכן, מה אז?
בהפוכה...
מה בעצם אתה רוצה? יש לך רעיון איך זה היה מסתדר?
כלומר יש לך כמה נחות יסוד:
קיים עולם של קוסמים עם חוקיות שלו.
קיים לצידו העולם הריאלי שאנו מכירים עם החוקיות שלו.
העולם הקוסמי חרד חרדה גדולה מהעולם הרגיל. ומעוניין בכל מחיר (אני מדגחש) שהעולם הרגיל לא ידע על קיומו, ומשקיע בכך המון המון אנרגיה.
יש נקודות ממשק מסויימות דרך בוצדמים וסקיבים, ומרחבים משותפים של קוסמים שגרים בקירבת מוגלגים אבל יש נסיון הנקודות הללו יהיו מצומצמות ככל האפשר.
מה הלאה?
אני רוצה מרצדס, יש לך?
השאלה המקורית של הפוסט הזה עסקה ב"האם העולם של הארי פוטר הוא מורכב". התשובה, לדידי, היא לא, וניתנו מספר דוגמאות במהלך הפתיל לנושא. אחת הדוגמאות היא שבמקום לעסוק בשאלת האינטרקציה בין עולם המוגלוגים ועולם הקוסמים – רולינג פשוט מתעלמת ממנה.
זה לא אומר בהכרח שהספרים גרועים (כלומר, לדעתי הם לא משהו, אבל חוסר תיאור בנושא זה איננו הסיבה העיקרית) – זה פשוט מציין שהעולם לא מורכב, הוא רק גדול ובתחומים מסוימים מפורט. בתחומים אחרים, רבים מדי, הוא עמום ביותר.
זה לא חטא להיות עולם שאיננו מורכב במיוחד – רבים וטובים כתבו ספרים שכאלה, חלקם נחשבים עד היום ליצירות מופת בתחומם. זה פשוט משהו אחד שלדעתי – פשוט אי אפשר להגיד על העולם הדיי מופשט של הארי פוטר (ואם עד עכשיו לא הייתי משוכנע שהוא מופשט, עניין האוכל יש מאין סיכם זאת עבורי).
רגע לפני שאני משתכנע
נראה לי שאני נוטה לקבל את המסקנה הזו. ובכל זאת אני רוצה יותר להבין למה אתה מתכוון.
נראה לי שאני התכוונתי בביטוי עולם מורכב – לעולמם הנפשי של האנשים למורכבות העלילתית, ולרובדים השונים, ןלמהלך השינוי שהגיבורים עוברים לעיני המסתכל (ע"ע סנייפ) ובתוך עצמם (ע"ע הארי וכו'). דהיינו בקיצור – ספרותית ופסיכולוגית.
הבנתי בערך את הכוונה במורכבות של העולם, אבל יעזרו לי כמה דוגמאות לעולם מורכב שאליו אתה מתכוון. העולמות של אסימוב למשל מורכבים? שר הטבעות? נרניה? המצפן המוזהב? (סתם לקחתי דוגמאות קרובות אולי יש לך דוגמאות יותר טובות).
לא חסרות יצירות ספרותיות מורכבות
אבל מאיזו בחינה? "חולית" (הסדרה המקורית) מורכבת מבחינה עלילתית ופילוסופית (למרות שהרברט נוטה לחזור על עצמו בשלב מסוים). "מחזור כישור הזמן" של ג'ורדן מספק עולם מורכב מאוד, בו מפורטות אינטרקציות בין פוליטיות וחברתיות, לצד מערכת יחסים מורכבת מאוד בין עולם הקסם לעולם הרגיל. למעשה, זה כבר עבד לרעתו – בשלב מסוים לא היה אפשר להתקדם בסיפור כי כל פעולה של אחת הדמויות גררה אלף ואחת תגובות מאלף ואחד כיוונים, וכתוצאה חלק מהספרים המאוחרים פשוט עומדים במקום מבחינת עלילה.
"הסיפור שאינו נגמר" של אנדה הוא בעל עלילה מורכבת (אם כי לפרקים מעט לינארית). היינלין נוטה לכתוב על עולמות מפורטים ("גר בארץ נוכריה" שכבר הזכרתי) וחברות מורכבות ("לוחמי החלל" – Starship troopers). מרטין ב"שיר של אש וקרח" יוצר עולם בעל אינטרגיות ומבנה מורכבים (ווסטרוס, היבשת המערבית), לצד עולם נוסף שהוא עמום לחלוטין (כל הארצות ממזרח). אם ננדוד לטלוויזיה – אזי "חלל עמוק 9" או "בבילון 5" (בעיקר ארבעת העונות הראשונות) הן עוד דוגמאות, לדידי לכל הפחות, לעולמות מורכבים.
את אסימוב קראתי לפני 10 שנים, כך שאני לא כל כך זוכר, ואת פולמן, בעוונותי, פשוט לא קראתי. את נרניה אין לי כוונה לקרוא. "שר הטבעות" זאת שאלה אחרת. הטרילוגיה המקורית מראה בעיקר שברירים של עולמות מורכבים. כל נושא העוצרות בגונדור, רוהאן, המועצה הלבנה, הנדידה לוולינור, הדונאדן, הנשרים – זוהי דוגמה מוצלחת לעלילה מורכבת יחסית, שמתפצלת לכמה כיוונים במקביל, ולעולם בעל פרטים רבים. הוא נעשה למורכב כאשר קוראים את ה"סילמריליון" ו"Unfinished Tales", כאשר מתבהרים הכוחות והלחצים השונים אשר הביאו את כל הגורמים לנקודות המוצא שלהם בשר"ה.
לגבי גישה ספרותית-פסיכולוגית – גם כאן אני חושב שרולינג נכשלה כשלון קולוסלי, וזה קשור למה שכתבתי קודם.
לספר הראשון: בחורינו הארי עולה ממעמד של סמרטוט רצפה במשפחה שלא אוהבת אותו לגיבור העולם החופשי (והקסום), וכמובן – קוסם. עם זאת, כשהוא מטיס לראשונה מטאטא – זה לא כל כך משפיע עליו. הוא נלהב קצת, אבל חוץ מזה הוא לוקח את כל עניין הקסם דיי בקלות. גם הרמיוני ככה – כלומר, היא לוקחת את זה כאתגר באופן מוקצן, אבל – לכל הרוחות – היא ילדה בת 11 שמגלה שיש לה כוחות מרשימים בקסמים! כולם שם לוקחים את העובדה שהם קוסמים כמובן מאליו.
אז כן, ישנה התפתחות "רגילה" של הדמויות – מי רשע ומי טוב, מי מתאהב ומי מתגבר על הפחד, מי מקנא ומי נוקם, מי לומד ומי מגלה. כל זה נהדר ולא הייתי מצפה לפחות מכל סדרה בת 7 ספרים אחרת. אבל הארי פוטר לא מתרחש בלונדון של מלה"ע השנייה, או במאמצי ה-CIA בקוריאה. הוא לא עוסק בחברת פרסומאים במנהטן או בפועלי רכבת בתקופת המנדט. הוא עוסק בעולם של קוסמים, עולם בלתי רגיל וחריג עבור חלק לא מבוטל מהדמויות הראשיות. על כן, נדרש שהדמויות יתייחסו לזה.
לא חסרות יצירות ספרותיות מורכבות
אנשים ידועים בכך שהם מסתגלים מהר מאוד לנסיבות "בלתי רגילות". אני נותן להארי והרמיוני פחות משבועיים של הסתגלות עד שהם כבר ירגישו בבית.
אני מוכן לקבל את דבריך
אבל גם השבועיים האלו לא קיימים אצל הארי, ולא נראה כי הם קיימים אצל הרמיוני.
אני לא רוצה להיות קטנוני (על מי אני עובד, אני כן)
אבל הם כן קיימים. הארי מגלה באמצע החופש הגדול שהוא קוסם, הוא לא מאמין בהתחלה להאגריד שאומר לו את זה – ויש לו יותר מחודש להתרגל לרעיון עד תחילת הלימודים. כנ"ל לגבי הרמיוני (שמציינת שהיא כבר ניסתה כמה קסמים פשוטים בבית, אחרי שאמרו לה שהיא קוסמת) וכל שאר הילדים שגדלו במשפחות "רגילות".
ויש גם מקום לטעון שבגיל 11 מסתגלים הרבה יותר מהר לגילוי כזה, שיכול לגרום לאדם מבוגר בעיות פסיכולוגיות קשות, אבל מבחינת ילד שהכול אפשרי בעיניו, הוא הרבה יותר קל לעיכול.
טווח הזמן קיים
אבל התגובות הרגשיות לא. הארי מגלה לגבי מעמדו והוריו – אבל מלבד כמה שורות סתמיות בספר הראשון זה כמעט לא משפיע עליו. אם בספר הרביעי אנו רואים אותו מעט יותר נבוך עקב ההתעניינות העיתונאית – למה אין משהו בקנה מידה גדול יותר כשהוא מגלה כי יש לו כוחות קסומים?
גם בגיל 11 צריך להיות משהו – ולו תחושת עליונות ילדותית או נסיונות לראות כמה רחוק הם מסוגלים להגיע. הארי הוא זה שעובר את השינוי הקיצוני ביותר, ממעמד הדחוי למעמד המשיח של הקוסמים הטובים – אבל הוא לא מגיב לשינוי הזה.
קשה להגיד שהגילויים על המשפחה שלו לא משפיעים עליו
גם בספר הראשון וגם בבאים אחריו הרצון הנואש של הארי במשפחה והרצון שלו לנקום בוולדמורט צצים ומתוארים בהזדמנויות שונות.
אבל נראה לי שכבר הגענו לאוףטופיק ניכר, אז אעצור כאן.
היי,
זה שהארי מוערך בעולם הקוסמים לא מונע ממנו להיכנס לקטגוריית ה"חנון" ולהיות בסך הכל ילד בינוני בבית הספר. בהתחלה הוא אפילו לא משהו בלימודים ומפחד שיסלקו אותו על כל שטות קטנה.
חוץ מזה, קשה להתפאר במשהו שאתה לא זוכר שעשית (הארי ניצח את וולדמורט כשהיה תינוק).
לא אמרתי להתפאר
אבל הוא גם לא מי יודע מתמודד עם המצב. זה פשוט משהו שקורה לו, כמו שאדם מגלה נקודת חן חדשה אבל לא מדאיגה במיוחד.
הבעיה היא שמה שכתבתם כאן
הם לא נושאים בהם מטפלת רולינג, אלא תירוצים אשר נכתבו תוך כדי, וחלקם פותחו על ידי פרשנויות מאוחרות לדברים שהוזכרו במחי יד בספרים הראשונים, או בכלל עצמאיות. נשאלה השאלה מדוע יש המחשיבים את העולם של הארי פוטר לעולם שאינו מורכב – ובכן, זאת התשובה. העלילות הן לינאריות, עוסקות רק במה שקורה בתוך עולם הקוסמים, וגם זה בלי דמיון גדול במיוחד (עד לספרים האחרונים, והכוונה דמיון עלילתי, לא דמיון פנטזי אבסטרקטי).
העולם הוא חדר מואר. הספרים, בעיקר הראשונים, מתחילים בסוף חופשת הקיץ, דלת הכניסה לחדר, ומסתיים ברכבת הביתה, דלת היציאה. העלילה היא ציפור – היא עפה דרך דלת הכניסה הישר לדלת היציאה, בקו ישר פחות או יותר ומעט מאוד מבטים הצידה. אז נקלטים כמה דברים, כשם שהיינלין ניסה לדמות עולם בעל טכנולוגיה מפותחת ב"גר בארץ נוכריה" אבל רק נקב בשמות המתארים את עצמם. זה לא עולם מורכב, זו האשליה שיוצר סופר מוצלח. היינלין היה, לדידי, סופר מוצלח. רולינג בינונית, והתוצאה בהתאם – האשליה לא החזיקה אצלי הרבה זמן, והתפוגגה בערך בספר השני, כשהבנתי שאין הבדלים רבים בינו לבין הראשון.
אנחנו גולשים למחוזות אוף טופיק רחוקים
אני קיבלתי מהספרים רושם ברור שהקוסמים החליפו את הגזענות האנושית ה"סטנדרטית", זו שמבדילה בין אנשים על פי צבע עור, בגזענות שמבוססת על משהו שהוא הרבה יותר מהותי ורלוונטי לחייהם – טוהר הדם ה"קוסמי" (תרתי משמע). לכן לא כל כך מפליא שאין אצלם גזענות על בסיס צבע העור.
בכל הנוגע לקיץ המשמים – נו, בתחילתו של כל ספר מראים איך הקיץ עובר על הארי וכמה שזה מבאס אותו, והרמיוני מזכירה פה ושם את מה שהיא עשתה בקיץ – וזה מה שאנחנו מקבלים מהקוסמים שחיים בעולם המוגלגים. רובם המוחץ של הקוסמים, עם זאת, חיים בעולם הקוסמים ולא ממש מתערים בקהילת המוגלגים, ומבלה את הקיץ בערך כמו משפחת וויזלי. זה גם עונה, אני חושב, לשאלה על הזהב. מדובר בפירוש בשני עולמות נפרדים, שהקוסמים עובדים קשה כדי להפריד אותם, כנראה בשל טראומות העבר (ציד מכשפות וכאלה).
אמממ, לא.
זה מצדיק ראייה היצירה הספרותית שהיא ספרי הארי פוטר כיצירה ספרותית מורכבת (בהנחה שמקבלים את הטיעונים, ורובם נשמעים לי די סבירים).
לא אמרת כאן (כמעט) כלום על *העולם* של הארי פוטר.
הסבר קצת יותר למה אתה מתכוון.
בבקשה.
הסבר קצת יותר:
אתה מונה חמש נקודות שבאות לתמוך (לפי כותרת ההודעה שלך) בכך שהעולם של הארי פוטר הוא עולם מורכב. אבל נקודות 1, 2 ו-5 הן נקודות הנוגעות לרמת המורכבות של יצירה ספרותית, לא לרמת המורכבות של העולם הבדיוני שהיצירה מתארת; וגם נקודות 3 ו-4 עוסקות יותר ברמה הספרותית ופחות ברמת המורכבות של העולם.
אם נשתמש בדוגמא שלך, בסדרת 'המוסד' אסימוב מציג עולם מורכב למדי – עם הרבה עולמות משנה, היסטוריה ענפה, פיתוחים טכנולוגיים ייחודיים וכדומה – אבל מבחינה *ספרותית* מדובר ביצירה פשוטה למדי.
הטיעונים המרכזיים שלך בהודעה היו שהיצירה ששמה "הארי פוטר ו-X" (דהינו, כלל הספרים) היא יצירה מורכבת מבחינה ספרותית. זה לא אומר הרבה על רמת המורכבות של העולם המתואר בה.
אגב, באופן קונקרטי, אני חושב שרולינג היא סופרת לא רעה – בעיקר ביכולת שלה לסחוף את הקורא, כמו גם החידוש שהיא מציגה בקירבה של העולם האחר לעולם שלנו (נקודה 3 אצלך) – אבל אתה עושה לה חסד בכך שאתה מתעלם מהחסרונות שלה: הנטייה להשאיר קצוות פתוחים, חיבורים גסים ומלאכותיים בין סצנות, חיבה יתרה לדאוס אקס מכינה ושפה לא מרשימה.
מצד שלישי, אין לי הרבה זכות להעביר עליה ביקורת, כי קראתי רק שניים מהספרים.
לדאוס אקס מכינה ?
מה זה? שכחתי.
התערבות מלאכותית של המחבר לשם פתרון מצוקה של הדמויות.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%90%D7%95%D7%A1_%D7%90%D7%A7%D7%A1_%D7%9E%D7%9B%D7%99%D7%A0%D7%94
אכן עולם מורכב. בתיאוריה.
כמו שאמרת, כל המוטיבים האלה קיימים (וכמו שאמרו, לא התייחסת לעולם עצמו (: )
הבעיה היא שאופן הביצוע שלהם הוא במרבית הזמן רדוד.
אה, ואין לה מושג וחצי מושג על גיל ההתבגרות.
אכן עולם מורכב. בתיאוריה.
לגבי ההערה של אדם – אני מקבל. באמת היחס שלי הוא יותר לסיפור ולאיכות הספרותית מאשר לעולם.גם בנוגע לעולם – יש נגיעות יפות בבניית אוירה – שאגב בדרך כלל מפוספסות בסרטים. למשל חוסר ההבנה של הקוסמים בבגדי מוגלגים – בהקשר של משחק הקווידיץ הביןלאומי. אבל נעזוב את זה.
ולגבי הרדוד – אני חולק עליך אבל כנראה זה ענין של טעם והגדרה מאד סובייקטיבית.
בכל אופן אשמח אם תבהיר למה אתה מתכוון ב"ואין לה מושג וחצי מושג על גיל ההתבגרות." כי לי היה דווקא תחושה שזה מאד אמין ויפה. אז אנא הסבר ממה אתה מסתייג בדיוק.
אני מסתייג מה''קפיצוה'' שהיא עושה..
בספר השביעי זה אומנם עשוי בצורה מספקת, אבל בכל השאר יש מעין "קפיצות" פתאומיות בין מצבים רגשיים, שמרגישים לי לא אמינים. בעליל.
עוד דבר – כשאני אומר רדוד, אני לא מתכוון ל"לא מספק". מה שרולינג עושה מספק בהחלט לעלילה, אבל לא מעבר.
לאאאאאאאאאאא
כל הסרטים בסדרה שיצאו עד כה היו גרועים (ועם זאת, כל אחד מהם בכל זאת משך אותי לראות את המשכו :-/).
אם יפצלו את אחד מהסרטים הללו לשנים, זה כנראה יהיה הקש שישבור את גב הגמל ויגרום לי להפסיק ללכת לראות אותם. זה, והעובדה שאם יפצלו סרט לשניים, אז אני אאלץ לראות מחדש את החצי הראשון לקראת צאת החצי השני כדי להיזכר מה קרה בו (מה לעשות, אני מדחיק עלילות של סרטים גרועים) ואף סרט של הארי פוטר עוד לא הצדיק צפיה חוזרת.
הם היו צריכים לעשות את זה עם החמישי.
אבל למה לא לעשות פשוט סרט של 3 שעות וחצי?
זה עבד לשר הטבעות האחרון, למה לא להארי פוטר?
עאלק סיבות אומנותיות.
יש הבדל
חלק ניכר מקהל היעד של הארי פוטר הם ילדים וטף.
אני לא מתאר לעצמי שילד בן 8-11 יוכל לשבת בקולנוע שלוש וחצי שעות מבלי להשתגע ו/או לשגע את כל הסובבים אותו.
מה גם שבארה"ב הוא לא יקבל הפסקת פיפי באמצע.
כבר מהסרט הרביעי
הארי פוטר לא לילדים בגילאי 8-11.
אלפונסו קוארון והאפלוליות שלו הגיעו כבר בסרט השלישי.
עדיין...
לא נראה לי שהאולפן יוותר בכזו קלות על קהל כ"כ גדול.
זה שהסרט לא כל כך מתאים לילדים לא בהכרח ימנע מילד לרצות ללכת כי "זה הארי פוטר" ואני מניח שרוב ההורים לא ממש בקיאים בנפתולי העלילה ודי בטוחים שאכן מדובר בסרט ילדים (בארץ זה אפילו מדובב).
זה שהסרט אורך 3.5 שעות ימנע בהכרח מהורה ששלוות רוחו חשובה לו לקחת את הילד שלו לסרט אפילו אם הוא יצטרך לשמוע אותו צווח זמן מה (כל עוד זה יהיה פחות משלוש וחצי שעות + הערך של שני כרטיסי קולנוע בתרגום לדקות בכי)
עיבוד נאמן של הספר ידרוש דרוג PG-13 לפחות
אם העיבוד לא יהיה מסורס כדי להתאים לקהל צעיר, הסרט אמור להיות בעיקר למי שהיו בני 8-11 כשהסרט הראשון יצא.
עיבוד נאמן של הספר ידרוש דרוג PG-13 לפחות
טרם הספיקותי לעיין בספר כך שאיני יכול לחוות דעה לגבי מה צריך להיות קהל היעד של הסרט.
בדיקה קצרה העלתה שהארי פוטר 5 דורג כ PG-13 וזכור לי שבארץ ניתן היה לצפות בו בדיבוב לעברית.
האם, בארה"ב, מרגע שסרט מקבל דירוג כאמור הוא באמת מוותר על קהל הילדים? אני מתאר לעצמי שלא יביאו פעוטות אבל לא נראה לי סביר שהורים לילדים בני 10 יסרבו לבקשתם לראות הארי פוטר כי "זה לא מתאים לילדים".
בכל מקרה, לדעתי אין חפיפה מלאה, מבחינת גיל, בין קהל היעד של הארי פוטר לקהל היעד של שר"ה ועל כן מה שהתאים שם לא בהכרח מתאים כאן.
לעזאזל, אני הייתי (ועודני…) בשנות העשרים לחיי כאשר שר"ה הוקרן ולא היה לי קל להחזיק מעמד 3.5 שעות באולם.
גם משפחת סימפסון דובב לעברית
זאת למרות שהסרט ממש לא מיועד לילדים. דרוג PG-13 לא בהכרח ימנע בעלי קולנועים מלהכניס ילדים להקרנה, אבל יש הורים שיחשבו פעמיים לפני שירשו לילד/ה שלהם ללכת לסרט. עקרונית, רוב האנשים יגיעו לסרט לאחר שכבר צפו לפחות בחלק מקודמיו, כך שיהיה להם מושג כללי אם הם מתחברים לסיפור.
מבחינת אוצרות המוות, כאמור, עיבוד נאמן לא יתאים לילדים. עיבוד נאמן עד רמת הפרטים הקטנים, לא יתאים גם עם השגחת הורים, אבל אני מניח שלא יוותרו עד כדי כך על קהל צעיר. זה ללא ספק הספר האלים ביותר בסדרה.
!
יש בספר כמות עצומה של מאורעות ודיאלוגים שאולי לא חשובים לעלילה הראשית (הארי+וולדמורט) אך מוסיפים נפח לספר. ככה זה היה בכל הספרים. עלילות המשנה תפסו את אותו הנפח כמו העלילה הראשית. וזה הדבר העיקרי שחסר בסרטים. אם חלוקה לשניים תוריד את תחושת המרדף שיש בסרטים האחרונים ותכיל חלק גדול מאותן עלילות משנה אז החלוקה בהחלט שווה את זה.
אני לא בטוחה,
כי למרות שיש בספר המון דיאלוגים חשובים כשמסתכלים עליו בגדול אפשר לראות שזה לא שלוקח להם יותר מידי זמן לעשות הכל, ואם הצליחו להכניס שנת לימודים לסרט אחד אני לא רואה סיבה שלא יצליחו להכניס את כל הספר השביעי לסרט אחד, אבל אולי כדאי לעשות אותו יותר ארוך.
מצד שני, לא ממש אהבתי אף אחד מהסרטים, אז יכול להיות שפיצול יכול אפילו לשפר אותם.
או שלא.
הם הכניסו שנת לימודים לסרט אחד
אבל הכניסו אותה ממש רע. אני מודה נשברתי אחרי השלישי ולא המשכתי הלאה. אבל בשלושה שראיתי מה שהכי היה חסר לי זו התחושה שבאמת חלפה לה שנת לימודים. לי זה הרגיש כמו חודש.
אותה בעיה במצפן הזהוב. ריצה בלתי פוסקת כדי להראות הבזקי עלילה מהירים.
אני כנראה פינגירל היסטרית
אם שכשאתה כותב "הארי/וולדמורט" אני חושבת על משהו שלא קשור בהכרח למה שהתכוונת.
שוולדמורט לא מתחלק בהארי?
אפשר לדחוס את הספר לסרט בן שעתיים וקצת
הספר כתוב בשלוש מערכות: הראשונה היסטרית ומפחידה, השניה איטית ומתפרשת לאורך חלק גדול מהשנה, השלישית גורמת לראשונה להראות כמו חופשה בהרוגיט.
במאי ותסריטאי חכמים ידעו לעשות את המעבר המחשבתי בין מדיה למדיה. בספר, אפשר באמת למתוח תקופה דלה יחסית בהתרחשויות, כאשר ישנם פרקים נטולי אקשן. אלא שרוב הזמן, הפרקים האלה מתארים רוטינה של הדמויות, או את ההתחבטויות הפנימיות שלהן. הרי חלק גדול מהכתוב בסדרה מתרחש בראשו של הארי פוטר ולא ניתן לצילום בצורה מבדרת. בגלל זה, אני חושב שגביע האש היה הסרט המתאים ביותר לקולנוע, כי האקשן תופס בו חלקים מרכזיים בעלילה. באוצרות המוות יש המון אקשן, אבל אפילו בקריאה לא תמיד קל לעקוב אחר ההתרחשויות ולהבין מי מת ומי לא מת. בנוסף, המערכה השניה היא יחסית מינימליסטית ועוסקת הרבה בהיסטוריה של דמבלדור וביחסים בין הארי, רון והרמיוני.
בעיני, כדי שאוצרות המוות יעובד לסרט טוב, הוא חייב לאכזב את אוהבי הספר. מצד אחד, צריך לדעת להעביר את אוירת הספר, לא לחפש רק איפה להכניס את ה-CGI. מצד שני, העומק צריך להיות הנפגע העיקרי בסרט שמתחיל עם המון אדרנלין ונסגר עם המון אדרנלין. באמת אין בספר מספיק התרחשויות קריטיות שמחייבות פיצול לשני סרטים. מכיוון שקולנוע הוא מדיום חזותי וסרטי הארי פוטר מנסים למכור כמה שיותר כרטיסים, אין צורך למשוך את הסרט מעבר לשעתיים.
לא ממש אהבתי את שני הסרטים הראשונים
גם החמישי היה חלש לדעתי, אבל את השלישי והרביעי אהבתי. "האסיר מאזקאבן" הוא העיבוד החביב עלי, למרות שהוא הכי חורג מהספר, משמיט פרטים חשובים ונותן את השורה של רון להרמיוני. זה כי בתור סרט, אני חושב שהוא מתקיים הכי טוב בפני עצמו.
אני לא יכול להתייחס לסרטים אן בלוק, בין השאר בגלל חילופי הבמאים. מחלק נהנתי, מחלק פחות.
מיותר לגמרי
אם הספר החמישי לא זכה לפיצול, על כל עלילות המשנה והפיתוחים בדמויות שלו, מדוע שהשביעי (והמאכזב) יזכה לכזה טיפול?
העלילה בספר הזה היא לינארית לחלוטין, הכל הולך לפי הסדר. שום דמות לא מתפתחת, אין יותר מידי הפתעות, הכל הולך בסופו של דבר לפי התכנון (הבנאלי והמאכזב, יש לציין). הסיבה היחידה שמישהו ירצה לפצל את הסרט הזה יכולה להיות רק פיננסית.
קוראים לזה
למידת לקחים.
הם ראו, התאכזבו ומנסים משהו חדש.
הבעיה היחידה שזה הספר האחרון ואי אפשר להעניש אנשים.
ואגב, ברור שזה מסיבות רווחיות גם זה נראה לי חלק מלמידת לקחים. ולכו תדעו, אולי רודפות הבצע תשתלם במעט איכות מהוללת.
ברור שזה מסיבות רווחיות
אין שום סיבה לפצל את הסרט השביעי ואם לא פיצלו את החמישי אז בכלל.. לדעתי זה רעיון גרוע כי אחר כך בשביל לראות את החלק השני צריך לראות שוב את הראשון (לא שאני מתנגדת, אני אוהבת את הסרטים) אבל להרבה אנשים לא יהיה כוח לראות שוב (במיוחד מבוגרים) וימאס וזה סתם יהיה בלאגן וקטסטרופה אז אני מקווה שלא יפצלו וזהו. זה בטוח שיפצלו או לא?
מיותר לגמרי
זה בדיוק העניין. הספר החמישי מורכב מגוף עלילתי מרכזי שהוא רזה יחסית, והמון (המון המון המון) עלילות משנה והרבה מלל, אפילו מיותר בחלקו (לא היה מזיק לספר עורך נמרץ קצת יותר, ואני אומר את זה בתור אחד מהמעטים שמאוד אוהבים אותו). אפשר לבנות סרט על ידי קיצוץ מסיבי בכל ה"שומן" הזה – וזה בדיוק מה שעשו, לטוב ולרע.
לעומת זאת, הספר השביעי הוא הרבה יותר לינארי – רובן המכריע של ההתרחשויות קריטיות לעלילה, וקשה לראות איך אפשר לוותר על משהו מהן – ועם זאת, הספר ארוך. לא כמו החמישי, אבל ארוך למדי. עיבוד של כל מה שהולך בו לסרט ידרוש יותר משעתיים-שלוש, ולכן קיצוץ (או פירוק לשני סרטים) הוא בלתי נמנע.
נכון
זה יכול דווקא לצאת טוב אם יעשו את זה כמו שצריך, יש פה מקום לשני סרטים שעוסקים בדברים קצת שונים. אבל אני חושב שעדיין רצוי לשנות את ההצגה של הסוף, כי הוא ממש *לא* יעבוד בקולנוע. גם בספר הוא לא היה הגיוני במיוחד. בעצם קשה לי לדמיין איך הסוף יעבוד בכלל לאור המשחק העלוב של רדקליף בסרט הקודם… אולי יסתירו אותו מאחורי הרמיוני או משהו.
הדבר שהכי הפריע לי בסרט החמישי
זו השמטת הסיפור של נוויל. לא רק שהדבר מתחבר יפה לסוף של הספר השביעי, הוא גם גורם לראות את הדמות של נוויל באור שונה לגמרי.
מכיון שאני בשוונג...
שום דבר מעלילות המשנה לא "מיותר" במובן של "עדיף לא להכניס לספר וגמרנו". הבעיה היא שחלק מהעלילות הללו מתוארת עם הרבה מלל מיותר, שאפשר היה לקצץ. למשל, סיקוונס בית החולים הוא אחלה דבר שבעולם, אבל האם באמת היה צריך לפרט את סדר ההליכה של הדמויות אליו? וזה ככה כל הזמן.
יתרון (או חסרון) נוסף
יהיו שתי כתבות בעין הדג!…
מה חיסרון?
אתה מפקפק בכך שכתבה נוספת בעין הדג היא דבר טוב? אנא ממך, בוא איתי לתחנה המשטרה הקרובה. לא, אל תדאג, אנחנו רק רוצים לשאול אותך כמה שאלות, לברר כמה פרטים שוליים. יהיה בסדר. החבר רדפיש רוצה רק בטובתך.
הדג הגדול עינו פקוחה.
בזה הרגע נולדה החולצה של הבולונגיקון הבא!
או שלא…
לא בזה הרגע
http://www.printmall.co.il/Stores/ItemPageProd.asp?Item_ID=3138&Prod_ID=42
והנה, קם הדור שלא ידע את ברזל.
מה זה ברזל?
אתה מזכיר את שמו של אויב האומה? אתה מצדד בדרכיו הנלוזות והמתועבות, המובילות להרס ולניוון? אנא ממך, בוא איתי לתחנת המשטרה הקרובה…
אז תארגנו עוד מהפכה.
הדור הצעיר דורש את 'עין הדן חוזר', בו דן ברזל נוסע לעיר מולדתו, מנותק מהאינטרנט לחמש שנים, חוזר ומגלה שכולם שכחו אותו, ושלונג ג'ון קיבלה תגובות נלהבות ועוגייה על הכתבה 'למה אנחנו לא צריכים את דן ברזל'.
בינתיים, טוקבקטיסטים מרושעים זוממים להשבית את עין הדג, מה שיגרום לנהירה המונית לאתר הקולנוע שלהם, ורק דן ברזל יכול להציל את המצב!
אחרי שדן ברזל מציל את האתר, הוא כופה עליו משטר דיקטטורי.