כן כן, התלבושות נראות כאילו הן יצאו מהפסטיגל, וויל סמית' לעולם לא יהיה רובין וויליאמס, מה בכלל הקטע עם לעשות רימייקים מאנימציה ללייב אקשן ומה זה הג'פאר האנמי הזה אבל תקשיבו – "אלאדין" החדש הוא נורא כיפי. והוא אפילו, ואני נזהר במילותיי פה, סרט טוב. באמת.
איך זה יכול להיות? לא יודע. אולי חודשים של בהייה בטריילרים הנמיכו את הסטנדרטים שלי והרגילו את העיניים שלי לתלבושות האלה. אולי הציפיות הנמוכות עשו את שלהן. אולי בסרט, כשהכל מוצג יחדיו ולא בקטעים בטריילרים, הכל פשוט עובד. אבל "אלאדין" של גאי ריצ'י הוא באמת ובתמים סרט כיפי, מצחיק, מלהיב ויפה.
הוא לא מושלם והרגעים שבהם הוא הכי פחות מושלם הם אלה שבהם מרגישים את היד על כתפו של גאי ריצ'י ושותפיו לכתיבה ושומעים מישהו אומר "נפלא. ועכשיו תכניסו את הסצנה/ציטוט/דמות/שיר ההוא מהסרט המצוייר" – אבל למזלנו, זה ממש לא כל הסרט. אפילו לא רובו. מדי פעם המפיק בפועל או מי שזה לא יהיה יצא להפסקת שירותים או משהו וריצ'י וחבריו ניצלו כל רגע שהוא לא שם כדי לקחת את "אלאדין" הישן, לשחק איתו ולרענן אותו. זה לא תמיד עובד לטובה (חלק מהשירים זוכים למילים חדשות וזה לא תמיד חידוש חיובי), אבל לפחות יש תחושה מסביב לסרט של אנשים שניסו ליצור משהו חדש – עד שהמפיק ההוא חוזר ואז הסרט שוב מזכיר לכם "אלאדין! כמו הסרט הישן ההוא! זוכרים?", ואז הכותבים מחכים לרגע שהם יוכלו לחזור לסיפור שהם רוצים לספר. שני המצבים האפשריים האלה באים לידי ביטוי בפתיחה: מצד אחד, הסרט נצמד לשיר "לילות ערב" למרות שאין סיבה אמיתית למסגור של הסרט כסיפור שמסופר לצופים. זה לא עבד ב"אלאדין" הראשון, וזה לא עובד גם ב"אלאדין" החדש אבל כנראה עבר מספיק זמן וזה נהיה נוסטלגי אז "אלאדין" החדש צריך לסחוב את זה על הגב. אלא שאז, הסרט עושה משהו מפתיע – הוא חותך.
מה שאמור לקחת עשרים דקות של פתיחה – הצגת אלאדין וג'סמין וג'פאר והמערה, ועוד ועוד – הופך לשלוש דקות של מונטאז' על רקע השיר, ואז אנחנו מתחילים ישר עם ג'סמין שפוגשת את אלאדין בשוק, מה שמתפתח לסצנת מרדף שמחלטרת גם כשיר "צעד לפני". ההחלטה הזאת, יחד עם השינויים הקלים שהסרט עושה בדמויות שלהם ובעלילה, היא טובה. אני לא רוצה להגיד "מבריקה", כי בואו לא נגזים, אבל היא הופכת את הסרט למשהו שנבנה על סמך ההיכרות שלנו עם המקור ומשחק איתו, אבל לא משעמם אותנו (או מתחנף אלינו) עם נוסטלגיה ממוחזרת. הסיפור הוא די אותו הדבר, כן, אבל הדברים שהוא שינה חשובים לסיפור וגם מעניינים והוא רוצה שתקשיבו לו. זה לא מקרה "היפה והחיה" של "איך נדחוס לסרט תשובות לשאלות שאף אחד לא שאל כדי להאריך את הסרט" – זה עדכון ופיתוח של הסרט בהתאם לימינו. מה שאומר, למשל, שנתנו לג'סמין לא רק אופי (שהיה לה הרבה ממנו עוד בסרט המקורי) אלא גם עלילה. היא לא רק מגיבה למאורעות סביבה אלא גם יוזמת, פועלת, מתלבטת ורוצה דברים.
ואם אני כבר בנושא ג'סמין, אז וואו הולי שיט מי זו הנעמי סקוט הזאת ואיפה היא התחבאה עד כה? מה זאת פצצת הכישרון הזו? מה, עכשיו ללכת לראות את "פאוור ריינג'רס" רק כי היא שם? כי, לעזאזל, היא ממש טובה. ההחלטה להפוך את ג'סמין לדמות ראשית משתלמת לא רק בגלל שזה הדבר הנכון לעשות בסרט, אלא גם כי נעמי סקוט מרימה את רמת הסרט כל פעם שהיא על המסך. עוד, בבקשה.
שאר השחקנים בסרט הם אנשים שעושים את העבודה שלהם. מנה מסעוד הוא צפלון חמוד שמשכנע כאלאדין הגנב בעל לב הזהב אבל לא משכנע כשחקן עם עתיד מזהיר, הוא קצת פחות שמוק מאלאדין המקורי – אבל הוא גם קצת פחות מעניין. מארוון קנזארי כג'אפר לוקח את הדמות למקומות אחרים מהדמות המקורית, ומציג דמות שהייתה יכולה להגיד לאלאדין "אנחנו לא כל כך שונים, אני ואתה" (אבל למזלנו לא עושה את זה בשום שלב) עם מוטיבציה קצת יותר ברורה ומעניינת, אבל אם המשפט "הסרט שלך טוב כמו הנבל שלך" היה תקף כאן, "אלאדין" היה בינוני כזה. חיות המחמד שלהם, יאגו ואבו עברו שנמוך ל"תוכי" ו"קוף" – דבר מצער למי שקיווה לראות את הדמויות על המסך הגדול, אבל עוזר לסרט לשמור על אשליית העולם שלו. ניסיון לתת להם אופי בצורה מוקצנת היה הופך לריצוי מעריצים גרוע ולא היה עובד, ואני שמח שהסרט נמנע ממנו. אם אין דרך להתחרות ביאגו מהסרט המצויר, פשוט אל תנסו ותקחו את הדמות הזאת למקום אחר. כמו כן, האם באמת היה צריך את אלן טיודיק כדי לדבב אותו? מה הקטע, אלן טיודיק הוא המדובב הרשמי של כל העופות אצל דיסני? מה לעזאזל הוא עושה פה?
אה, כן, ויש גם את עניין הוויל ג'יני. והוא… ממש טוב, באופן מפתיע. כמו הסרט עצמו, מדי פעם הוא נאלץ לצעוד בנעליו של רובין וויליאמס וברגעים האלה הוא טובע, אבל כאשר הוא לא, שזה רוב הסרט – הוא זורח. כלומר, אוקיי, הוא עדיין פשוט מאוד "וויל סמית'"-י אבל היי, וויל סמית'-י זה דבר טוב על מסך הקולנוע. יש סיבה למה הפכנו אותו אי אז בשנות האלפיים לכוכב הכי גדול בסביבה – הוא שחקן מוכשר.
מה שעוזר לו זה הניסיון לעצב את הג'יני בצורה קצת שונה. מג'יני מפוזר ומטורף ומפתיע ומצחיק, הוא נהפך לג'יני יותר מקורקע ורהוט כי אלה הן מגבלות הלייב-אקשן, אבל עם סיפור רקע שמצדיק את ההתנהגות הזאת. בעוד שג'יני של וויליאמס הרגיש כמו דמות על טבעית שמדי פעם נזכרת בעניין המשאלות, הג'יני של וויל סמית' תמיד מתנהג כמו ג'יני – למוד ניסיון ואכזבה מאדונים קודמים, מודע למעמדו ולפער בינו לבין המחזיק במנורה ומשתמש בידע הזה כדי לחנוך את אלאדין, שלראשונה בחייו כג'יני גם מקשיב לו – וזה מה שבסופו של דבר גורם לו לחבב את הברנש. אם ג'יני של וויליאמס היה באמת חבר שלא היה כמותו, הג'יני של סמית' הוא יותר מנטור – היצ' כחול עם כוחות קסם שכזה.
שזה נכון לגבי כל הסרט – אם הסרט המצוייר היה הרפתקה אפית קומית שכזאת, וויל סמית' והכותבים הופכים את הסרט החדש למשהו שמזכיר יותר קומדיה רומנטית, ואפילו קומדיה רומנטית שייקספירית כזאת. אם בסרט המצוייר הג'יני היה תכלס הדמות הראשית שלקחה את כל הפוקוס, כאן מערכת היחסים בין אלאדין וג'סמין היא זאת שתופסת את תשומת הלב והג'יני הוא בהחלט שחקן משנה, ושניהם (טוב, בעיקר ג'סמין) מצליחים לגרום לנו להתעניין בה.
אבל אולי הדבר הכי מפתיע בכל הסיפור הזה הוא שהיי, לא רק שגאי ריצ'י עושה סרטים טובים שוב (הידד!) אלה גם סרטים שלא נראים כמו גאי ריצ'י. מסתבר שהוא יודע לביים גם בלי קאטים זריזים ומחוספסים ולא רק סצנות אקשן ומרדפים אלא גם, נגיד סצנות ריקוד בוליוודיות בצורה ממש טובה. מי היה מאמין. העיבוד הויזואלי שלו ל"לא היה לך חבר כמותי", למשל, הוא ליגה מעל שאר עיבודי השירים שנעשו עד כה בלייב אקשן, וזה כאשר חלק מהבמאים שעבדו בז'אנר הם במאים שעבדו על מחזות זמר בעברם. בכלל, ריצ'י יודע להקים לתחייה ממלכה הודו-ערבית-תקשיבו-אין-לנו-מושג-מה-זה-אגרבה-חוץ-מזה-שיש-בה-אנשים-חומים-תזרמו עם תפאורות, תלבושות (קצת פסטיגליות, אבל זה משתלב) וצילום יפהפה (אבל, כמובן, לא מצדיק תלת מימד. למרות שאיימקס כן מחמיא לסרט). זה רחוק מלהיות סרטו הטוב ביותר, אבל זה נחמד לראות סוף סוף את גאי ריצ'י עושה משהו קצת שונה מאזור הנוחות שלו ואשכרה מצליח (טוב, גם ב"שם קוד מ.ל.א.ך" הוא הצליח, אבל לא נראה שמישהו אשכרה הלך לראות את הסרט הזה. והסוף שלו היה חלש).
וכן, יש שיר גרוע של וויל סמית' ודי.ג'יי חאלד על הכתוביות (מה שמעורר פרץ נוסטלגי לימים שלויל סמית' היה שיר ראפ טיפשי לכל סרט שלו). וכן, השיר החדש שכתבו לג'סמין מרגיש פחות כמו שיר ויותר כמו מונלוג ארוך ועוצמתי (כלומר: מרגש, אבל בכלל לא קליט). וכן – הסרט נגמר בסצנת ריקודים הודית אבל היי, סצנות ריקודים הודיות זה כיף, לעזאזל איתכם. וכך גם "אלאדין" של גאי ריצ'י. נחוץ? בכלל לא. משתווה למקור? לא באמת. חדשני? נו, באמת. אבל הוא מספק שעתיים מבדרות ולא מטומטמות בקולנוע שמרגישות שיש להן ערך יותר מאשר שיחזור נוסטלגי של הילדות שלנו על מנת למקסם רווחים, והוא באמת ממש כיף.
וואו
זה ממש מעודד. לא ראיתי כל סרט של גאי ריצ'י שקיים, אבל את אלה שראיתי כן אהבתי, ומודה שהייתה לי תקווה קטנה בלב שגם הפעם יצליח לו, ואם אתה שלפני כתבה וחצי די נכנסת בדיסני על הסרטים האלה נהנית אולי יש למה לצפות
אגב, יש לציין - אני לא בעד הסרטים האלה בגלל "אלאדין"
הם עדיין טרנד מאוס ומאכזב שמהלל מחזור במקום יצירתיות כמכלול. ובכל זאת, כשעתיים של כיף – זה כיף, ויש טובים יותר וטובים פחות.
האמת אני יצאתי קצת טונה
חשבתי שכתבת את שתי הכתבות ומסתבר שלא
אמנם לא ברור אם אגרבה היא בהודו, בחצי האי ערב, במרכז אסיה או במזרח התיכון
אבל השמות של הדמויות בהחלט לקוחים מערבית, ולכן הרבה יותר הגיוני לכתוב יסמין וג'עפר מאשר לאמץ תעתיק קלוקל מאמריקאית.
מה זה משנה
אפשר להגדיר כ"לא אמריקאי" וכולם יהיו מרוצים
התלבטתי, אבל הלכתי לפי איך שקוראים לה בסרט
הדמויות היה יכולות לקרוא לה "Yasmine", אבל הן קראו לה "Jasmine". אם זה היה עיבוד ערבי, מאמין שהייתי קורא לה יסמין.
צעד לפני שאר הרימייקים
בגדול מסכים, אולי עם פחות התלהבות מנעמי סקוט (Sing less, talk more). עיבוד מבדר ומפתיע לטובה שהוא יותר מקורקע (לטוב ולרע) ומרשה לעצמו לקחת קצת חירויות מהמקור (המערכה השניה היא פריטי מאץ' רום-קום. כאמור, וויל סמית' מתעל את היץ', רק הפעם יש לו קסמים).
לא משהו שחובה לראות אבל גם לא הרגיש כמו העתק מעיק שמבזבז לי את הזמן (*שיעול* היפה והחיה). אחלה דרך להעביר שעתיים במזגן.
ועכשיו לשאלה הגדולה
האם שמרו בגרסה המדובבת את הנוסח העברי האלמותי של השירים? ממה שהבנתי שינו גם באנגלית את הנוסח של לילות ערב (הלילות החמים) אבל השאלה בעיקר בנוגע לצעד לפני, חבר כמותי, הנסיך עלי ועולם חדש. אשמח לתשובה!
רק באופן חלקי
אני לא יודעת מתי השינוי נבע משינוי מילים במקור ומתי מניסיון התאמה לשפתיים. אני כן קיבלתי את התחושה שהם ניסו לשמר כמה שאפשר את הנוסח המקורי
תגובה
אני לא אהבתי את הסרט. כל אחד והטעם שלו.
מכיוון שהדיון ייערך כאן מעבירה את עיקרי הדברים שכתבתי בדף הסרט
קודם כל, בניגוד למה שכתבתי שם, שמחתי לגלות שאני בהחלט אינני היחידה שיצאה בחיוך מהסרט (ובפרט שמדובר במבקר שאת דעתו אני מעריכה).
חשוב לי להדגיש שאינני מחובבי הרימייקים בדרך כלל, לא בסרטים ולא במוסיקה, אך בשבילי אלאדין הוא בהחלט בבחינת היוצא מן הכלל, בעיקר מכיוון שהוא הצליח לפתור מספר בעיות שהיו לי עם הסרט המקורי, ואשר גרמו לו לאבד מקסמו בעיניי במרוצת השנים.
אלאדין המצוייר תמיד נתפס בעיניי כדמות שחצנית, שהיה לי קשה להתחבר אליה בתור ילדה, ועם השנים תחושה זו הלכה והתגברה עד שהוא כבר הפך כמעט לבלתי נסבל בעיניי. לעומתו, אלאדין בעל החיוך הביישן של מנה מסעוד הוא דמות הרבה יותר מודעת לעצמה ולכן גם יותר סימפטית. הוא אמנם ערמומי ובעל חכמת רחוב, אבל הוא גם נבוך וצנוע. זהו הגנב בעל לב הזהב שהסרט המצוייר ניסה למכור, ולפחות במקרה שלי, עשה זאת ללא הצלחה.
אבל הדמות שעברה את השינוי המבורך ביותר היא ללא ספק יסמין. כאן אני קצת חולקת על הכתוב בביקורת, שכן לטעמי, מבחינה תסריטאית נטו, יסמין הייתה חוליה חלשה ודי חסרת אופי בסרט המקורי. מבחינתי, את כל האופי שכן היה לה היא קיבלה למרות כל זאת רק הודות לאופי שהכניסה בה רמה מסינגר ז"ל בקולה המופלא (בגרסת המקור צפיתי רק בגיל הרבה יותר מבוגר). ומפה אני והביקורת שוב הולכים יד ביד בהערצתנו את דמותה החדשה של יסמין, אשר סוף כל סוף קיבלה עלילה עם סיפור מסע משל עצמה, שנע במקביל למסעו של הגיבור הראשי.
אני מנחשת שרבים יאשימו את דיסני בניסיון להתחנף לפמיניזם, אבל אני מודה שגם אם הסרט מנסה באופן ציני לרכב על גל הפמיניזם החדש-ישן של עידן ה-me too, זה לא ממש משנה לי. הסרט נתן לי תחושה שהוא באמת ובתמים מאמין במסרים אותם הוא מנסה להעביר. ובניגוד לסרט המקורי, אלה הם גם מסרים ששמחתי שנחשפו לבנותיי.
ומילה על הדיבוב. לצערי, בשל גילאי שותפותיי לצפייה, נאלצתי לצפות בגרסה המדובבת לעברית. אבל גם כאן זכיתי להפתעה. לרוב יש מעט דברים מהם אני סולדת יותר מדיבוב סרטי לייב אקשן (עם דיבוב של אנימציה קל לי יותר להתמודד), אך במקרה זה, רוב המדבבים עשו עבודה מעולה. והתרגום, עקב האכילס של דיבובים רבים בשל עניין ההתאמה לשפתיים, היה מוצלח בעיניי. הם הצליחו להימנע משתי רעות חולות של הדיבוב בשנים האחרונות – לא היו משפטים מסורבלים בניסוחים הזויים מצד אחד ולא הייתה ירידה לשפה נמוכה שמזלזלת באינטיליגנציה של הצופים מצד שני.
והערה אחרונה להורים שבחבורה. הבנות, בגילאי 3, 4, 5 ו-6 נהנו מאוד. היו מספר רגעים שקצת הפחידו או הלחיצו את הקטנות, אך לא היה מדובר במשהו שחיבוק אינו יכול לפתור.
נאומי סקוט מדהימה- לגמרי ולחלוטין תגלית הסרט.
גם יפיפיה, גם שרה מעולה, גם רוקדת (חלק זה אולי כפילה אבל חלק בטוח לא) מדהים וגם משחקת מעולה. לא נתפס.
היא שדרגה את הדמות של יסמין פי כמה וכמה והיא הסיבה הכי טובה לראות את הסרט הזה.
נעמי* כמובן, יצאתי דיסלקט קצת
(ל"ת)
אפקטים מול אנימציה
ראיתי קצת מהקליפ של "הנסיך עלי" מול האנימציה, והוא באמת נראה חיוור, אבל יש מצב שפוספסה כאן הזדמנות פשוט להפגיז בCGI זול? הרי ממילא כל השיר מדבר על פסאד מזויף, חוץ מזה שהרבה סרטים, בעיקר קומדיות או נגיד רוג'ר ראביט, הוכיחו שאפשר לגרום לצילום להיראות קארטוני באופן משעשע ולמתוח את גבולות הריאליזם באופן גס בלי לצרום.
CGI הוא לא זול
(כיום) יותר יקר לעשות את הקטע ב CGI מאשר באנימציה.
לא רע בכלל
אני חייב לומר שבסך הכל סרט כיפי בהחלט למרות שלדעתי זה העיבוד הרביעי הטוב ביותר לאלדין של דיסני.
הראשון – הוא גרסת הברודוואי. שמביאה ג'יני עם כל כך הרבה כריזמה שמכניסה את וויל סמית לכיס הקטן.
השני – הסרט המקורי, שאני לא רואה טעם להכביר עליו במילים.
השלישי זה הדבר המדהים הזה, https://www.youtube.com/watch?v=-77cUxba-aA שמראה שעם קצת חוש הומור והמון כשרון אפשר לעשון משהו שגם מצחיק בטירוף, וגם מסוגל לעמוד בפני עצמו.
והרביעי הוא הסרט של גיא ריצ'י.
נהדר!
תודה על הגרסה השלישית!
הפספוס הכי גדול
יש קטע שבו וויל סמית' אומר "Let's rewind the tape" ולמרות שצחקתי תהיתי איך לא נתנו לו להגיד "It's rewind time".
תיקון קטן
'מה שאומר לקחת פתיחה…' במקום 'מה שאמור לקחת פתיחה'.
או, לחילופין, בהמשך המשפט: 'הופך לשלוש דקות…' במקום '…ולהפוך אותן לשלוש דקות'.
וביקורת מצויינת, תודה.
אין ספק
ג'יני וויל סמית' הוא הדבר הכי טוב בסרט הזה!
(ואילו ג'אפר הוא הדבר הכי גרוע – איך לעזאזל הבחור הכל כך אובססבי "להיות מספר אחד" הזה הצליח להיות וואזיר? הוא כל כך חסר כריזמה, שהוא בקושי מצליח לרסן את עצמו ליד הסולטן!)
שלושה וחצי כוכבים.
נתחיל מסוף – בשקלול הסופי- יצאתי מרוצה. לא יודעת אם הייתי יוצאת מרוצה אם זה לא היה לוחץ לי חזק על בלוטת הנוסטלגיה, אבל מצד שני אני קהל היעד אז עלי זה עבד.
העיר נראית מרהיבה. איך שהוא התחושה שליהיתה שהלייב אקשן יותר צבעוני מהסרט המצוייר וזה לא עניין של מה בכך, והשינויים העקרוניים בעלילה ובתסריט היו מאוד מוצלחים בעיני (ברובם, אפרט בתגובה מספיילרת עוד מעט), אבל הביצוע היה לוקה בחסר. אני מאוד מעריכה את ההתעקשות של היוצרים ללהק שחקנים ממוצא מזרחי/ים תיכוני/לא יודעת אם הם הבינו מה המוצא אבל הם ניסו לפחות…אבל היו לסרט שתי בעיות עיקריות. קצב וכריזמה.
מבחינת קצב, גם אם נשים את אהבתו של גיא ריצ'י לשינויי מהירות במצלמה (כי הם דווקא היו חמודים ולרוב נעשו בתזמונים נכונים), התחושה שלי היא שהיתה בעיית קצב גורפת כמעט בכל פן אחר.
קודם כל – כל השירים היו טיפה יותר איטיים מהשירים המקוריים, אני מבינה שבני אנוש לא מסוגלים לעשות דברים באותו הקצב כמו דמויות אנימציה, אבל זה ממש הפריע לי. אלו שירים שאמורים להיות מהירים, וזה בלט במיוחד ב"צעד לפני". מעבר לזה – לא רק שהשירים היו איטיים, אלא גם שמדי פעם הדמות עשתה פאוזה קצרה בין שורה לשורה. זה לכשעצמו סבבה – אבל לשירים יש מקצב מסויים, ואם לוקחים הפסקה קצרה אז צריך לוודא שכשחוזרים – אנחנו עדיין עם אותו המטרונום שהתחלנו, והתחושה שלי היתה שבחלק מהמקומות שכחו לקחת בחשבון את המקצב שממנו התחילו והקצב של השיר כל הזמן נשבר באמצע. זו בעיה בכל שיר. בטח שזו בעיה בשירים שאנחנו כבר מכירים ויודעים מה אמו להיות המקצב שלהם.
וזה לא היה שמור רק לשירים – משפטים שלמים של דמויות נאמרו בצורה מוזרה עם הפסקות בתזמון לא ברור. וסצינות שלמות נערכו כשאני לא ממש מצליחה להבין את הקצב של הסצינה או את קצב ההתקדמות של העלילה. וזה מבאס כי באמת אני מחבבת מאוד את הבסיס של מה שהם עשו ואת חלק מהשינויים.
הבעיה השנייה היא חוסר כריזמה מוחלט. לא היה שום מגנט בסרט – כולם חמודים וחביבים אבל לא כאלה שאני מרגישה שאני נמשכת אליהם – כולל וויל סמית'! (שזה מוזר, כי אמנם וויל סמית' מוכשר, אבל לפחות חצי מהקריירה שלו התבססה על הכריזמה שלו יותר מאשר על הכשרון) כולם כזה Meh… היחידה שהרגשתי שנתנה קצת יותר זו יסמין, אבל גם אצלה זה לא היה מספיק.
אפילו בשירה – זה לא שציפיתי שסמית' יתן לרובין ווילאמס פייט מבחינת הג'יני (מה שדווקא היה מוצלח), לא ציפיתי לגלות עד כמה רובין וויליאמס הוא זמר יותר טוב מזוכה גראמי, ונכון שהוא ראפר אבל עדיין. אי אפשר להשוות את ה arabian niiiiiiiiiights העוצמתי של ווילאמס מהמקור, לאותה שורה שהושרה באופן כל כך רפוי על ידי סמית'.
היה חמוד, עושה את העבודה, אבל היתה נפילה בפרטים מפרטת בתגובה המספיילרת.
אני חושב שבשתי הגרסאות יש חשדות, ובשתי המקרים הן מנצלות
את הקרבה והסיטואציה כדי "להפיל" את אלאדין בפח. לא חושב שהיה משהו (לא בגרסה ההיא, ולא בגרסה הזאת) שהיה "דגל אדום" (למרות שנראה לי שהסרט רומז שהמשפט "האם אתה סומך עליי" משמעותי, למרות שאני לא זוכר שהוא משמעותי ברימייק)
למקרה שזה לא היה ברור
אלדין המצוייר הוא אחד הסרטים האהובים עלי בכל הזמנים, אני לא חושבת שאפשר לספור את כמות הפעמים שראיתי אותו…
אולי
אני חושבת שאני אצטרך לצפות שוב כדי להחליט לגבי הקטע הספציפי הזה.
לא הרגשתי שהיה שם בסיס לחשדות בצפייה ראשונה, אבל אולי היו דברים שפספסתי. מרגישה שאני צריכה לתת לחלק הזה הזדמנות נוספת
לא בהכרח ברור מאוד...
צפיתי ב"אלדין" (המקורי) פעמים רבות בעבר (למעשה זה הסרט הראשון בחיי שהלכתי לראות בקולנוע יותר מפעם אחת) ובכל זאת את הרמז הזה הצלחתי לפספס… אבל זה לא הפריע לי, כי גם בלעדיו זה נראה לי הגיוני.
הנבואה שלי הגשימה את עצמה (לפחות מבחינתי)
אחרי שחיפשתי את השיר החדש של יסמין ביוטיוב והאזנתי לו שוב, הפזמון נתקע לי בראש והוא מסרב לצאת…![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
פוטטו, פוטאטו
יש חוסר אונים רגעי, ויש חוסר אונים כתכונת אופי. כשאומרים על מישהו "הוא בן אדם שמח" לא מתכוונים שהוא תמיד תמיד תמיד שמח, ומעולם לא היה עצוב, אבל שהאוירה הכללית שאתה מקבל ממנו לרוב היא שמחה, ושצורת ההתמודדות שלו עם העולם לרוב כוללת שמחה. זו ברירת המחדל וצריך לקרות משהו שישנה את זה. היא לא דמות חסרת אונים, זה לא אומר שאין סיכוי שבעולם שהיא תהיה חסרת אונים, אלא שבגדול זו דמות שיש לה נטייה להפגין תושייה, וצריך לקרות משהו כדי שהיא תשתתק ככה. מבחינתך מה שקרה בשוק מספק?מקבלת, אבל לא מסכימה. עד לאותה נקודת זמן, ומאותה נקודת זמן, היא היתה במוד עשייה, היא תפקדה. אפילו אם היא היתה אומרת לו "אתה צוחק עלי נכון?" ולא "אני לא חושבת שני יכולה לעשות את זה" הייתי מקבלת את זה. אני לא הרגשתי שהשתלשלות העניינים עד לאותה נקודה הצדיקה את התגובה המאוווווד רגשית שלה. הם הכריחו את זה בשביל הקטע הרומנטי כדי שיראו היא נוחתת עליו והוא "מציל" אותה, למרות שזה לא היה הכרחי כי הוא גם ככה הציל אותה. כל מטרת הקטע היא להראות את "ההצלה" שלו באופן מפורש ולדחוף את המסר הרומנטי בכפית, והם עשו את זה במחיר של להקטין אותה באותו הרגע בלי שום סיבה מוצדקת, בעיני.
בעניין הדיכוטומיה – אני מוכנה לקבל את זה שכל יצירה כוללת את הכללים שלה ויכולה להיות כל שילוב של השניים, הבעיה היא שבסרט הספציפי הזה – אין שילוב של השניים. יש כללים שנקבעו ויש יוצא דופן אחד לא קשור. כל השירים למעט השיר הזה מושרים במציאות של הסרט. ועל כן אין לי בעיה עם זה שכולם מתחילים לשיר ולרקוד לפי קצב שנקבע מראש, כי אלו הכללים שהסרט הזה קבע, אבל כן יש לי בעיה עם זה שהשירים של כולם מתקיימים במרחב המציאות, והשיר שלה מתקיים בראש. והוא בפירוש מתקיים בראש, היא לא סתם שרה ליד שומרים שמתעלמים. הם מתפוגגים, נעלמים באויר, היא הולכת ממקום למקום, ואז בסוף השיר היא מתעוררת, ורואים שהיא חזרה לנקודת ההתחלה עם השומרים, והסצינה ממשיכה משם. אין שום סצינה אחרת בסרט (שיר או לא שיר) שמישהו מדמיין שהיא קרתה. אלדין לא מפנטז על הפגישה שלו עם יסמין, ג'אפר לא מדמיין מה הוא יעשה כשיהיה לו כח.כלום. זה לא חייב להיות עם שיר, אבל כן איזשהי התייחסות לזה שיש גם חלקים שהם דמיוניים ומתרחשים רק בראש של מי שמנהל את הסצינה. אני באמת ובתמים חושבת שהשיר הזה תלוש לא רק בגלל שאני מכירה את המקור ולכן הוא לא מסתדר לי. אני באמת חושבת שיש סיבות אובייקטיביות שבגללן הוא מרגיש תלוש. ייתכן שאני טועה, אבל זו התחושה שלי.
ספויילר מעלי, שכחתי לסמן
(ל"ת)
פתחתי כמה טאבים של תגובות חדשות,
ואני מתחיל לקרוא את התגובה ומנסה להזכר מה קרה בשוק לנטשה שגרם לה להפגין חוסר אונים.
ייסמין המצוירת דמות מגניבה אבל לא ממש אמינה
לפחות לא ברמה הפיזית. לא המותניים הצרים להחריד (בהיקף של בקבוק שתייה משפחתי…) וודאי שלא היכולת שלה לעשות פעולות פיזיות שלא עשתה מעולם בצורה מושלמת וקלילה. יש הבדל בין להבין מה צריך לעשות לבין ביצוע מושלם בלי למצמץ בפעם הראשונה… זו לא "למידה מהירה" כי לא היה תהליך למידה. תהליך למידה ראינו למשל בסרט כמו "מולאן". גם היא נערה פיקחית, אמיצה ונחושה, אבל לא על-אנושית; היא התאמצה, הזיעה ונכשלה לא מעט לפני שהצליחה, וגם ההצלחות שלה לא בהכרח היו מושלמות.
פשוט נסכים שלא להסכים
אני לא אומרת שהיא היתה צריכה תוך שנייה לקפוץ על המוט, זה לא סביר.
אני אמרתי שבתור האישה החזקה שהיא, הייתי מצפה שהיא קודם כל תגיד שהפתרון הזה לא מתאים לה, תנסה בעצמה למצוא פתרון אחר, ורק אם היא לא מוצאת להתפנות מנטלית בכלל להקשיב לו ולהסכים לעשות משהו שהוא בהחלט מאוד לא הגיוני.
השאלה היא לא "כמה מהר עד שהיא מצליחה לקפוץ מהרגע שהיא מסכימה שזה מה שהיא צריכה לעשות". השאלה היא "כמה זמן עד שהיא בכלל מסכימה שלקפוץ זה הפתרון הרלוונטי בנקודת זמן הזו" – ושם אני חושבת שזה נעשה מהר מדי. ברור שברגע שהיא מסכימה זה מפחיד. אבל היה צריך לקחת לה יותר זמן עד שהיא בכלל תסכים לרעיון לקפוץ.
ולגבי השירים – אני עומדת מאחורי דעתי, אבל לא נראה לי שיש מה להוסיף.
ספויילר מעלי
סליחה אלדין כל כך חרוט לי במוח שפשוט קשה לי לדמיין מצב שמישהו לא מכיר את זה בעל פה…
זאת סצנה שמתרחשת בתחילת הסרט, לא?
לא נראה לי שצריך ספויילר.
הגיוני
באמת, למה לא לנהל דיון מעמיק בפתרונות אפשריים? רצוי גם להכין טבלה של בעד ונגד… אחרי הכול, מה בוער? נכון שאלדין כבר קפץ לגג השני ואין לה עם מי לנהל דיון, אבל במצבי לחץ ודחק הכי חשוב להתפנות מנטלית, לעצור רגע ולחשוב בהיגיון. יש זמן, הרי אף אחד לא רודף אחריה… אני למשל תמיד מחזיקה בכיס עיפרון ונייר שרטוט למקרי חירום של חיים ומוות על פי תהום, והיא נסיכה, אז בכלל.
תמוה לחלוטין. מניח שהם חשבו שזה יהיה מצחיק?
גם עבורי זה לא עבד בכלל.
בדקתי את המילים הרשמיות.
מסתבר שהשינוי הוא ל –
?heard your princess was… Ahh – where is she
ככל הנראה כדי להדגיש שהיא עוזבת – אז עכשיו זה קצת פחות סקסיסטי, בעיקר מטומטם ולא עובד…
....
זה אפילו יותר גרוע איכשהו.
בעיניי זה לא טיעון רלוונטי... משנה מה הוא שר באמת
ולא מה מצליחים לשמוע כמה צופים בישראל. קשה לי לשפוט מה הוא בדיוק שר בשורה ששמעתי פעם אחת ואני כבר לא זוכרת. אולי המתרגם שמע לא נכון והתרגום הטעה את כולם?
ועכשיו הקליפ רשמית ביוטיוב (הלו, מישהו שם נרדם?)
https://youtube.com/watch?v=eGLSPyGszjo&t=203 הכתוביות אומרות בפירוש "הוט"; כך משמע גם מהתגובה של יסמין – היא עוזבת בדיוק אחרי המשפט הזה…
ממש לא מסכימה בעניין הקצב והכריזמה
אני חושבת שהליהוק היה מצוין, ניסו להראות אנשים בשר ודם ופחות קריקטורות מוגזמות. זה הגיוני בסרט שהוא לייב-אקשן, ועדיין לא בהכרח מובן מאליו. הייתי מרוצה במיוחד שג'אפר לא נראה מראש כמו "רשע" או ליהוק של טרוריסט מכוער אלא אפילו גבר נאה, אפשר לומר. המגנטים מבחינתי היו שלוש הדמויות הראשיות – אלאדין היה מקסים והרבה יותר אנושי מכל הבחינות, ליסמין היה יופי ואופי והרבה יותר "בשר" מכל בחינה (למעט חולצות בטן, וטוב שכך), והג'יני היה הרבה יותר חברי ומדליק (בקיצור, ויל סמית', וכבר פורט די והותר בביקורת). ממש הצטערתי על כל רגע שבו ניסו לגרום לו להיכנס לנעליים של רובין ויליאמס כי זה לא עבד (אכן, גם בשירה… הוא ראפר ולא ממש זמר). בכל פעם שהוא חזר להיות ויל סמית' הוא הבריק.
לא שמתי לב שהשירים נהיו איטיים יותר או שהייתה בעיה בקצב או שמשהו בדברים נאמר מוזר. להפך, בכל מקום שבו השירים התרחקו מהמקור וקיבלו מגע חדש ומרענן זה היה נהדר. לא אכפת לי שאנחנו "מכירים" ו"אמור להיות המקצב שלהם". אין "אמור", זה כל הרעיון בעיבוד… ואצלי זה היה בדיוק להפך, לא רציתי שחזור של המקור, רציתי שיקחו אותם למקום חדש. כשוויל סמית' עשה היפ-הופ זה היה להיט והתאים בטירוף לסצינה, לאווירה, לאופי, לכל המכלול. לעומת זאת ה-שיר מהסרט המקורי ("עולם חדש מופלא"?![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
לא יודעת איך תרגמו אותו לעברית) היה כ"כ סתמי בעיניי. נצמדו יותר מדי למקור ואותי זה ממש שעמם. זו הייתה נקודה שבה אי אפשר היה להתעלות על המקור ונדרש בה שינוי מהותי ומרענן, אולי פחדו לגעת ולי זה קלקל.
שתי דקויות
1. לגבי הג'יני – אני גם מחבבת את הג'יני החדש, וחושבת שבנו אותו מוצלח. הוא היה ג'יני אחר ושונה וטוב שכך.
2. לגבי השירים- אני לא מדברת רק על איך הם נשמעים במקור. השתמשתי בזה כדוגמא שאמורה להיות יותר קלה להבנה כדי להמחיש על מה אני מדברת, אבל זה היה נכון באופן גורף. אני מדברת על איך שיר נשמע בפני עצמו. האוזן שלי מאוד גרועה בטונים, אבל מאוד רגישה למקצבים, וכשיש תחושה של סטייה במקצבים זה מסוג הדברים שמחרפנים אותי.
תדמיינו חבורה של חברה סביב המדורה ששרים איזה שיר, אבל אין להם גיטרה או מוזיקת רקע- אז הם פשוט מקצרים את ההפסקות בין השורות (איפה שהיה אמור להיות ליווי מוזיקלי), ואז לכל שורה יש קצב משלה, אבל הקצב של השורות לא מתחבר לקצב אחיד. זה הרגיש לי ככה, אבל הפוך, שמחכים יותר מדי בין שורה לשורה, והשורות לא מתחברות למקצב אחיד. וזה בלי קשר למקצב המקורי (זה קרה כמה פעם או פעמיים בשיר של יסמין, שהוא, כאמור, חדש). לסרטים צריך להיות קצב. לסצינות יש קצב, למרדף יש קצב ולשירים יש קצב. לי, באופן אישי, הרגיש כאילו חסר קצב.
הסברת את עצמך מצוין גם בפעם הראשונה, הבנתי למה התכוונת
אבל לא הרגשתי את זה בסרט… וגם אם הקצב שלו שונה, לא הפריע לי. הוא התאים לו.
תיקון טעות קטנטנה
את Arabian Nights המקורי שר ברוס אדלר ולא רובין ויליאמס (וטוב שכך כי הביצוע של ברוס הוא פשוט מופתי).
וואלה?
משום מה הייתי בטוחה שזה כאילו הדמות של המספר שרה את זה. אז קודם כל מקבלת את התיקון. אבל זה לא סותר את האמירה המקורית שלי לגבי יכולת השירה. זה בולט גם בסיום שם friend like me, שרובין וויליאמס נותן שם חתיכת סיום ווקאלי, וסמית' קצת מקטין אותו מבחינה ווקאלית. זה לא שהוא שר רע, אבל זה פשוט לא מגיע לאותן רמות.
הסיום של Friend Like Me גרסאת וויל סמית' נוראי
השיר עצמו דווקא סבבה, ואני גם חושב שוויל עשה עבודה טובה סה"כ, אבל הסיום של השיר מאד בעייתי.
במקור הייתה עלייה הדרגתית לקראת הMe שחותם את השיר, ככה שכל מילה שהוא מפרק ברגע הזה עולה קצת טונים (Never, Had a, friend, like), ובגרסא הזאת הוא פשוט נשאר באותו טון, שזה לא דבר רע כשלעצמו, אבל בMe בסוף הוא חוזר לאותו טון שהשיר המקורי הסתיים בו, ככה שבמקום עלייה הדרגתית יש כאן קפיצה ל-20 טונים למעלה בבת אחת וזה מאד צורם.
מאוד אהבתי
למרות כל הטריילרים והחששות, הסרט התעלה על הציפיות והתגלה כסרט מוצלח ביותר, אולי אפילו העיבוד הכי טוב של דיסני עד כה.
מה שתמיד רציתי מהעיבודים הללו, זה שיכבדו את המקור אבל יביאו משהו חדש עם שינויים. ואת זה אלאדין עשה באופן נהדר.
את היפה והחיה מאוד חיבבתי, אבל גם לי הפריע שזה כבר יותר מדי היה אחד לאחד לסרט המצויר.
הבימוי מעולה, הצילום יפה ומביא למסך בצורה טובה את העולם הזה.
וצוות השחקנים?
במהלך הצפייה בטריילרים כלל לא התחברתי למנה מסעוד. הוא היה נראה לי חסר הבעה מדי. מאוד הופתעתי שהתברר שהוא בעצם עושה עבודה ממש מהנה עם הדמות, ומראה אותה באופן קצת שונה ויותר עמוק מהמצויר.
נעמי סקוט פשוט מדהימה. אין מילים אחרות. הן כשחקנית והן כדמות. אחת הדמויות הנשיות הכי טובות של דיסני.
אפילו מארוון קנזארי בתפקיד ג'פאר התגלה כהפתעה משמחת, ולקח סגנון שונה של הדמות, אבל מעניין לא פחות.
וכמובן, ויל סמית'. היה פשוט מדהים. לי אישית היה ברור שכולם יקטלו כל מי ש"לא רובין וויליאמס". אלא שויל סמית מגלם כאן דמות ג'יני שונה מאוד מזו של וויליאמס, עד כדי כך שבקושי השוויתי ביניהם.
גם השירים עשויים נהדר, הן מבחינת פסקול ושירה, והן מבחינת הביצוע – המשחק והוויזואליה.
נהניתי מהשינויים שנעשו בסרט, ושהוא לא היה כמו היפה והחיה אלא עשה דברים משלו. זה הפך הרבה רגעים מ"איך יעשו את זה?" ל-"מה יקרה עכשיו?" ואני מסיר את הכובע בפני דיסני על זה.
הסרט לא חף מבעיות, אבל למרות הכל, זה סרט הרפתקה מוצלח ומהנה, שמומלץ לכולם.
אולי בהזדמנות הזאת מישהו יכול להסביר
למה בכל מקום קוטלים את שובו של ג׳פאר? אחלה סרט.
יהלום מלוטש למשעי.
לא ראיתי את אלאדין מ-1992, אז אין לי בסיס להשוואה, וכך גם נחסכו ממני הציפיות המוקדמות. נהניתי מהכל – ההומור, השירים, הרומנטיקה, הנופים, הצבעים. נקודות שכן עלו לי בראש בזמן הצפיה:
המגילות שהג'יני מנופף בהן לפני אלאדין אכן כתובות בערבית, לא באנגלית (אם כי המפה לא).
והמילה "כהף" (בתעתיק לעברית, כן? אין לי אותיות ערביות במקלדת) בספר של ג'עפר אכן פירושה "מערה" בערבית. הקפדה מרשימה על תקינות לשונית.
אלאדין דומה לאוסקר אייזק, רק צעיר יותר ושזוף יותר.
ג'עפר דומה ל… שלומי שבן. כל רגע ציפיתי שיתחיל לפזם "דניאלה אוהבת מה שמשמיעים ברדיו/ברדיו משמיעים מה שדניאלה אוהבת. אני שוכב איתה/וזה לא כיף." (והוא לא היה מאיים מספיק בתור נבל. קול חלש מדי, שחקן צעיר מדי)
תהייה – מתי אלאדין הספיק ללמוד על הכלל "ג'יני ללא אדון, חוזר למנורה?" בתחילת הסרט הוא בכלל לא ידע מה זה ג'יני.
התכוונתי להכניס כאן שורה צינית מאוד
אבל אולי זה מיותר. בלי קשר לשומדבר, אני חושבת שיש הסכמה גלובלית ביקום שאלדין מ92 (באנגלית) הוא סוג של סרט חובה. רובין וויליאמס לוהק לתפקיד ושם התגלה כוחה של האנימציה: מכיוון שהוא אילתר בלי סוף, הדמות והסרט הותאמו למידותיו והתוצאות הנפלאות בהתאם.
יהיה לך נחמד אולי לעשות את הדרך ההפוכה, מלצפות באחלה סרט לייב אקשן, ללצפות באחד הסרטים היותר מעניינים של דיסני.
סרט חינני וחביב, מרענן ומפתיע, ולשם שינוי הסכמתי מאוד עם הביקורת
אני לא מבינה למה דיסני משחזרים בלייב-אקשן את כל הקלאסיקות המונפשות, וזה נראה לי מגוחך במיוחד כשהנפשה קלאסית מוחלפת בהנפשה ריאליסטית יותר… מה הטעם בריאליזם בסרט עם חיות מדברות? גם ככה מבאס אותי שכבר לא משתמשים כמעט בחיות אמיתיות… אבל בסרטים שבהם הדמויות אנושיות מלכתחילה, זה דווקא עובד לא רע. "היפה והחיה" לא הוסיף משהו מיוחד למקור אבל בסה"כ היה לא רע; לעומתו "אלדין" עושה עבודה נאה בהחלט, ולו רק היה לו אומץ להשתחרר הרבה יותר מכבלי המקור, זה רק היה משפר אותו יותר.
הצטערתי שהנפישו את החיות… אני מבינה שזה נוח יותר (ולאו דווקא משיקול תקציבי, כי CGI כזה ממש לא זול) אבל אם אפילו בעונות הראשונות של "חברים" הצליחו לעבוד עם קוף אמיתי, אפשר היה גם כאן. זה מאתגר יותר, ברור, ואי אפשר לגרום לו לעשות כל הבעת פנים, ועדיין, לדעתי זה היה יכול להיות מוצלח יותר. כנ"ל התוכי של ג'פאר (למעט בקטעים שאי אפשר). טיגריס בכל זאת חיה בעייתית יותר, אז ניחא, אבל גם ככה התפקיד שלו לא היה גדול. לפחות החיות היו בסה"כ אמינות (ולא דיברו, למעט התוכי המדבר שנשמע כמו תוכי מדבר ולא הרבה יותר).
ברור לי גם שבסרט פנטזיה (בכל זאת, קסם) אין מנוס בשימוש מאפקטים ממוחשבים לרוב, ועדיין הייתי שמחה לו היו פחות מהם… ושלא היו מנסים להיצמד לוויזואליה המקורית ולעשות כמה שיותר אפקטים מצולמים. בכל פעם שהסרט בחר פתרונות חזותיים חדשים משלו זה היה מצוין; כשהוא ניסה לחקות את המקור זה פשוט לא היה זה. מבחינתי אפשר היה לוותר על הצבע התכול של הג'יני ועל כמה וכמה מבדיחות רובין ויליאמס שהן פשוט לא ויל סמית'. הוא שחקן קומי מסוג אחר, יש לו סגנון משלו, ובכל פעם שנצמדו אליו זה עבד נהדר. כשהוא ניסה להיכנס לנעליים של ויליאמס (גם בשירה) זה לא עבד. הוא לא ממש זמר, הוא ראפר, וכשהוא דופק קטעי היפ-הופ השירים נשמעו תפורים למידותיו.
הדמויות של אלדין ויסמין היו אמיתיות ומקסימות הרבה יותר. עגולות, שלמות, אנושיות, אמינות ומעוררות הזדהות גדולה בהרבה. את הדמות של הסולטן לא אהבתי, הוא היה סתמי ומשעמם (אבל לפחות לא קריקטורה של גוץ מטופש די לבנבן שנראה כמו אבא של ג'יג'י וממש ממש לא כמו סולטן ערבי/הודי/פקיסטני/ווטאבר, בקיצור מישהו שנראה כמו מנהיג מהאזור הזה של הגלובוס). ג'פאר היה לא רע, אהבתי שהוא לא נראה כמו קריקטורה של עוד מרושע אלא גבר די נאה, פשוט תככן (שלא לומר חתרן) בלתי נלאה עם שאיפות גדלות. גם כאן הרגשתי שבחלקים שבהם הוא לא נצמד למקור זה עבד יפה והכניס עומק לדמות, ולו רק הרחיקו אותו יותר מהשטיקים של הסרט הוא היה יכול להיות מעניין ואמין יותר.
בקיצור, הרגשתי קצת כמו אחרי "המשחק של אנדר" – לא רע, לא מבייש את המקור, אבל עדיין לא ממצה את מלוא הפוטנציאל וחבל. זו ההחמצה העיקרית שלי, אני מרגישה שאפשר היה ללכת עם זה עד הסוף וליצור סרט עצמאי יותר בלי לחשוש. אגב ריקוד הודי/בוליוודי, הם מאוד באופנה בימינו; בעונה הראשונה של הסדרה "סמאש" חיברו שיר מקורי בהשארת "אגדות אלף לילה ולילה" ויצרו לו סצינת פנטזיה בוליוודית מפוארת, וגם ב"פולר האוס" (סדרת ההמשך של נטפליקס ל"צער גידול בנות") דפקו ריקוד הודי קצר חינני להפליא. יאללה תרימו!
מוצלח מאד
נתחיל בגילוי נאות: אני לא יכול לומר כי הציפיות הנמוכות שלי עזרו ל'אלאדין', כי הן לא היו נמוכות. הן לא היו גם גבוהות במיוחד או משהו, אבל לא הצטרפתי לכל הבאזז השלילי שהסרט קיבל עוד לפני שהוא יצא.
עלילתו של 'אלאדין' המקורי התבססה על סיפור מאוסף המעשיות המזרחי הידוע ביותר במערב – 'סיפורי אלף לילה ולילה'. הסרט החדש מעתיק ממנה את כל הנקודות החשובות, אבל בהחלט מעיז לקחת כמה פיתולים בדרך: יש פרחח רחוב עם לב זהב, יש נסיכה שתקועה בארמון עם עתיד מוכתב מראש, יש וואזיר רשע ומניפולטור, ויש ג'יני – אבל הם לא בדיוק אותו דבר.
והביצוע של 'אלאדין' המחודש בסדר גמור. כאמור, העלילה עדיין שם, אבל עם כמה שינויים, שלפני שנדבר אם הם עובדים או לא, הם לכל הפחות ראויים להערכה. השינוי העיקרי נעשה בדמותה של יסמין הנסיכה, שבמקום להיות דמות שרק מגיבה למעשיהם של אחרים, הפכה כאן לאחת מנסיכות דיסני המוצלחות ביותר שהיו לנו. השיר החדש שכתבו לה אמנם קצת מאכיל בכפית, וגם בתור יצירה מוזיקלית הוא לא משהו, אבל כל השאר – נעשה מצוין. כולל החברה/משרתת שלה, שלא היתה בכלל בסרט המקורי.
אפילו דמותו של ג'אפר זוכה כאן לצדק מסויים. האמת היא שבנקודה הזו ההבדל בין אנימציה ללייב אקשן מכריח את השינוי שנעשה: ג'אפר המקורי היה קריקטורה של ממש. הוא היה מעולה כנבל, אבל כנבל קריקטורי. בלייב אקשן זה לא היה עובד בשום צורה. אמנם בסופו של דבר הדמות החדשה שלו קצת אנמית, אבל הרבה יותר אנושית.
עוד דמות ששונתה מקריקטורה למשהו יותר אמין זה הסולטן. מזקן טיפש וחובב קרקרים הוא הפך לדמות שאני מסוגל להבין כיצד היא מנהלת ממלכה. רגע, לא דיברנו על השחקן הראשי: אלאדין עצמו לא רע, אבל הוא באמת כמעט היחיד שתורגם אחד לאחד מהסרט המקורי.
ובואו נדבר סוף סוף על הפיל הכחול שבחדר – הג'יני. נכון, רובין ויליאמס היה קומיקאי יחיד בדורו. נכון, הג'יני שלו הוא חד פעמי. נכון, אף אחד לא יכול להיכנס לנעליים שלו. מה שלא נכון: אסור לגעת.
בעיניי, לא רק מותר – צריך לגעת. כבודם של תפקידים אייקוניים במקומם מונח, אבל לא יקרה שום דבר לאף אחד אם ינסו לעשות אותם אותו הדבר אבל אחרת.
וויל סמית' הוא לא רובין ויליאמס. הוא גם לא צריך להיות. סמית' הוא שחקן מוכשר מאד, והוא מביא לשולחן ג'יני מוצלח מאד ושונה מהמקור, וזה לחלוטין עובד. הוא כיפי, הוא מצחיק, הוא שנון והוא רוקד מאד יפה. למרות כל החששות, סמית' התגלה כדבר הטוב ביותר שיש לסרט הזה להציע.
בואו נקדיש רגע גם לבמאי – גאי ריצ'י. הסרט הזה, יצירה מוזיקלית לכל המשפחה, הוא לחלוטין לא אזור הנוחות של מי שהתפרסם בבימוי דמויות קשוחות ומחוספסות עם הרבה דם, יזע וקללות. אבל לריצ'י נמאס כנראה מהתיוג הזה, והוא מוכיח כאן שיש לו יכולות בימוי מגוונות מאד. יש משהו 'ריצ'אי' בסצינת המרדף שפותחת את הסרט, אבל זה יותר מבסדר, כי האקשן הרחובי של ריצ'י תמיד היה טוב. ומיד אחר כך הוא ממשיך לביים שורה של סצינות שונות מאד, בצורה יוצאת מן הכלל.
יש קצת חסרונות, אני מודה. יאגו התוכי פחות מוצלח (אם כי השינוי שלו גם יכול להיות מוצדק בטענת המעבר ללייב אקשן), חלק מהשינויים בעלילה פחות נצרכים ויש גם איזה חור בעלילה שאני לא סגור לגביו.אבל חוץ מזה, 'אלאדין' החדש הוא מגניב, כיפי, מצחיק, מעורר ענין, יש לו אפילו קצת תעוזה, והוא סרט פנטזיה כמעט מושלם לכל המשפחה. רוצו לראות אותו.
(גירסה מפורטת יותר של הביקורת אפשר לקרוא כאן או כאן.)
אני לא אוהב תגובות של "אני היחיד ש..."
אבל לפי ההסכמה הרחבה שרצה פה באתר, אני באמת מתפלא – אין לאף אחד משהו רע להגיד על ג'פאר? לדעתי הוא הנקודה החלשה של הסרט הבינוני-למדי הזה. הוא לא נראה כמו וזיר גדול, לא מתנהג כמו וזיר גדול ולא מביע רגשות כמו בן אדם נורמלי. לא משנה אם הוא על סף הניצחון הגדול של חייו או שמשאת נפשו הרגע חמקה ממנו לנצח, הוא נשמע כמו ילד משועמם שמחכה שהשיעור ייגמר כדי שהוא יוכל לחזור לשחק בפוקימון גו שלו.
ג'פאר המצוייר היה לדעתי הכוכב של הסרט – אפילו יותר מהג'יני. וג'פאר החדש שטוח יותר מפרוסת גבינה צהובה ומפגין אותה כמות של כריזמה.
עיבוד גרוע כזה של דמות לא ראיתי מאז הנסיך צוקו ב"אווטאר".
אני חושב שפשוט רובנו שכחנו שהוא היה שם
(ל"ת)
לא, להפך; בעיניי הוא היה מוצלח בהרבה מהקריקטורה המונפשת
והקלישאתית של ג'פאר המקורי. כוכב הסרט? פחחח. אפילו יאגו גנב לו את ההצגה. אין דבר משעמם יותר מרשע שלא רק רוצה עוד כוח (או להשתלט על העולם/מה שזה לא יהיה), הוא נראה כזה עוד לפני שאפילו פתח את הפה… בכלל, רוב דמויות המשנה בסרט המצויר נראו כמו קריקטורות אנטישמיות, רק של ערבים מכוערים. שמחתי מאוד לגלות שהפעם ליהקו לתפקיד ג'פאר גבר צעיר נאה ואמביציוני, זה היה הולם מאוד. אכן, אפשר היה לעשות יותר עם הדמות שלו, אבל גם מה שנעשה היה לא רע בכלל בעיניי. הוא היה הרבה יותר אמיתי והגיוני, לגמרי אדם נורמלי (רק תככן בלתי נלאה).
דיברו על זה יפה בסרטון הזה:
10 Dark Things About The Original Aladdin The Remake Covers Up
https://www.youtube.com/watch?v=_3yod2KXxUI
בואי נגיד שהתסריט היה סבבה
כל שחקן ממוצע היה מנגיש, את הרעיון של הדמות שהלכו על כיוון אחר ומרענן גם אם לא מושלם. הבעיה היא בביצוע ואיך השחקן מיישם את החומר שקיבל. השחקן כאן כשל דיי בגדול לדעתי, במקום שג'אפר יראה קצת יותר קול, לדוגמה אמרת אפילו שהוא נראה דיי מושך, שיראה יותר קורץ לאלאדין, שהמנעד הקולי שלו יהיה יותר קריזמטי ושאפתן ואז שמגיע גם הטוויסט הסופי, הוא היה גם נתפר יותר נכון, שדווקא רגע אחד של כוח, מה שהפיל גם דמות כל כך מגניבה כמוהו. במקום זה הקול שלו שידר אהבל, מסכן, ההוא שתמיד מנסה לרצות את הבוס בכוח, עם התפרצויות של ילד מול הסולטן. זה פחות מעניין לראות על המסך וזה גם יצר אפקט הפוך שאם לפני זה היה לנו מזרחי מכוער ומטורף, עכשיו הוא מסכן וחלש אופי. ולבסוף גם בגלל שאנחנו יודעים את הטוויסט מהמצוייר אבל גם בגלל שפשוט הדמות נראית לך כל כך חלשת אופי ולא מאופקת מלכתחילה, זה מוריד מהעניין לגמרי. כאמור הרעיון והכיוון שלקחו את הדמות היה על הנייר דווקא מעניין, אך השחקן לדעתי פשוט לא טוב. המבטים והפרצופים שלו היו מטופשים ההצגת טקסט שלו כושלת והבחירת קול איומה. היו מביאים שחקן שגם נראה טוב אבל עם קול וכריזמה של הבחור המגניב בעבודה, שאפילו רוב הזמן היה בקשר חברי טוב עם הסולטן ורק בחלקים הקטנים היה מהפנט, היה יוצר לדעתי ארק יותר מיוחד לג'אפר וגם לסולטן ברגע שהוא מגלה על הבגידה, כי השחקן של הסולטן היה פשוט מצויין.
אני חוויתי זאת אחרת
ויצאת מרוצה… אז אם לפחות חלק מהקהל מבסוט, אולי זה לא ליהוק או משחק כ"כ כושל… קשה להגיע ל-100% הצלחה עם כולם. להבדיל, אני חושבת שהשחקן של הסולטן היה משעמם ויבש כמו צנון. עדיף כמובן עשרות מונים על הדמות המונפשת, ועדיין סתמי ולא מרשים משום בחינה.
אגב, באחד הראיונות עם נעמי ווטס היא נשאלה על סרט דיסני האהוב עליה
ומייד ענתה "מולאן".![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
לא יכולתי שלא להסכים… כמו אלדין, גם הוא הביא אותי לצפייה שנייה בקולנוע, אבל אחריה היו הרבה יותר צפיות ביתיות, ואני נהנית ממנו מאוד עד היום. "אלדין" לעומת זאת קצת התיישן אצלי, הבדיחות כבר לא מצחיקות (בפעם הלא-יודעת כמה…) ובעיניים בוגרות קל לי יותר לראות את הפגמים בו (רבים מהם תוקנו בגרסה החדשה).
מושלם יחסית למה שהוא
בשביל עיבוד לייב אקשן לסרט מצויר קלאסי של דסני אז "אלאדין" עושה כמעט הכל בדיוק כמו שצריך. עוקב בנאמנות אחר הסרט המקורי אך כן מרחיב אותו ומוסיף אירועים שמנפחים את העלילה ונותנים הרבה עומק לכל הדמויות מבלי לפספס אף אחת מנקודות העלילה העיקריות של הסרט המצויר. הסצינות מהסרט המקורי שזורות בסיפור החדש בצורה אמינה ולא הרגשתי שדחפו אותן פנימה בכח. חוץ אולי מבסצינת "A Whole New World" שלא רק הייתה משעממת ויזואלית וסתמית רגשית היא גם הגיעה באמצע שום מקום ודחפה בכח סצינה רומנטית בין אלאדין ויסמין עוד לפני שהיחסים שלהם הגיעו לשלב שזה יכל להתאים. אבל זה רק השתי דקות האלה שאני מתעלם מקיומן, בכל היתר הסרט עושה עבודה נפלאה.
השירים הם אחד החלקים היותר מוצלחים של הסרט. העיבודים החדשים מצליחים, ברוב המקרים, להתעלות מוזיקלית על המקור (-בורח מהסקילות-) והשיר החדש של יסמין הוא לא רק עוצמתי ומרגש (והוא כן קליט, לטעמי. בניגוד למה שנאמר בביקורת. בנסיעה חזרה שרתי אותו דווקא בקולי קולות כל הדרך) בפני עצמו אלא הסצינה בה הוא הוצג כולה הייתה השיא של הסרט מבחינתי. השילוב של השיר עצמו עם הביצוע והמשחק של נעמי סקוט כמו גם המיקום שלו בסרט מבחינה עלילתית, בנוסף לשוט המהמם עצמו הצליחו לרגש אותי עמוקות. הוליווד מנסה לדחוף מסרים פמניסטיים לכמעט כל סרט שני שלהם וזה כמעט תמיד מעצבן. פה זה נעשה נכון ובשום שלב לא הרגשתי שהמסר נדחף לי לפרצוף.
ג'פאר גם היה נהדר. בניגוד לסרט המקורי פה הוא מקבל קצת יותר סיפור רקע עם מניעים הגיוניים יותר והסרט אפילו מציג אותו בצורה מעט אמפטית אך שומר עליו בתור 'האיש הרע' בצורה יפה מאוד. בטריילרים הליהוק של בחור צעיר יפה תואר נראה לי מוזר אך במהלך הצפייה הוא היה מאיים יותר מג'פאר הקריקטורי של הסרט המקורי. ואני מבין שאני בדעט מיעוט.
אני רק אציין לטובה עוד פעם את Speechless הנפלא שיצער אותי מאוד לא לראות אותו מקבל אוסקר בעוד שנה לשיר הטוב ביותר (מצד שני, Evermore והשיר של סלין דיון הפנטסטיים מלפני שנתיים מ-"היפה והחיה" לא זכו למועמדות אפילו אז אולי כדאי לי להנמיך ציפיות).
לא דרמה גדולה, לא יצירת מופת שלא תישכח אבל בתור רימייק הוא עושה עבודה מושלמת בלאזן נאמנות למקור לבין הוספת מספיק חומר חדש בשביל להרגיש כמו סרט רענן וחדש. הוא כיפי ממש, מרתק לכל אורכו, מצחיק לעיתים, מרגש לעיתים ומשאיר חשק להמשיך לשמוע את הפסקול שלו ימים על גבי ימים אחרי שהוא נגמר. במילים אחרות – סרט הוליוודי קיצי בידורי מהסוג המשובח יותר.
לגמרי!
הסרט הזה גרם לי להבין שהבעיה ברוב סרטי הלייב אקשן שיש בהם חוסר הבנה מוחלט של מהות הסרט. רוב הבמאים הולכים להיפר ריאליזם או לקצה השני, של חיקוי מדוייק של גינוני הסרט המצוייר. שני הקצוות האלו לא עובדים, משום שהעלילות המקוריות דמיוניות מידי בשביל ריאליזם מוגזם, אבל גם לא יכולות להשתמש במאפיינים קריקטוריסטיים כי זה לא עובר מסך בלייב אקשן.
איך בכל זאת משאירים את האוירה הקלילה של סייד קיק מוגזם? גוד בלס דה קארפט, השטיח קיבל את כל הגינונים שאף דמות אחרת לא היתה מצליחה להחזיק מבלי להראות תלושה מההגיון הפנימי של הסרט.
נר מרקד בלייב אקשן הוא מקריפ, וגאסטון עם מחוות פיזיות מוגזמות במרדף אחרי בל היה בורדרליין של טריגר תקיפה מינית. חיות מדברות ושרות, כשאין להן שום יכולת להוסיף מחוות פיזיות, נראה כמו מופע פיתומים לא טוב.
וגיא ריצ'י הצליח למצוא איזון מאוד נכון, אז הסרט לא גדול מהחיים, אבל הוא סרט ילדים או סרט אגדת ילדים טוב. ג'פאר לא מפחיד כמו המקורי, אבל הוא דמות הגיונית, ולכן הוא מפחיד בדרכו. [אגב, יהונתן, הוא אומר לאלאדין שהם ממש דומים, במפגש הראשון בינהם].
באופן מוזר זה בערך ביצוע הלייב אקשן היחיד של דיסני עד כה שאשכרה נראה לי שווה להחזיק בבית ליותר מצפיה אחת. אפשר להנות ממנו על אמת.
אגב, היה משהו אחד שקצת הציק לי בסרט
לא ברור איפה אגרבה נמצאת בדיוק, אבל מבחינת נראות ברור שזו איזושהי ממלכה איפשהו בין איראן להודו. לכן היה קצת מדכא כשבפתיחת הסרט כשהאוכלוסיה הכללית הוצגה, היה שימוש באי אילו מילים בערבית. שפה שאמנם היא מ"שם" כשאתה אמריקאי, אבל לא בדיוק מה"שם" שבסרט.
כן? אני צריך אולי לראות שוב
אם כי התכוונתי ספציפית ממש לציטוט המדויק הזה.
אתם חייבים לי כסף.
חרא סרט. ביקורת מטעה. ביאסתם לגמרי.
שיעמומון אמיתי
אין בעיה כלל
אך אבוי, אני נמצא בדיוק על ספינה שנמצאת בשטחים בינלאומיים ביחד עם אחי הנסיך הניגרי, ועל מנת שאוכל להעביר אלייך תשלום אני אצטרך קודם לכן את פרטי כרטיס האשראי שלך. ברגע שתשלח זאת, נוכל להעביר אליך את הכסף אותו אנחנו חייבים לך בהקדם.