ביקורת: כל הכסף שבעולם

השאלה היא לא "האם הצליחו להחליף את קווין ספייסי בכריסטופר פלאמר בלי לפגוע בסרט?" אלא "למה בכלל ליהקו לתפקיד הזה את קווין ספייסי מלכתחילה?"
שם רשמי
כל הכסף שבעולם
שם לועזי
All the Money in the World

אנשים אוהבים שלסיפורים יש פואנטה. מגיל צעיר, לכל הסיפורים שלנו הייתה נקודה מסוימת, בין אם זה שבלונים הם חארות שישברו לכם את הלב, או שזה סיר ובסיר עושים קקי. זה גם הגיוני, בסך הכל – אנשים אוהבים שיש נקודה לדברים שהם משקיעים בהם זמן. ולכן "כל הכסף שבעולם" קצת מוזר, כי אין לו ממש נקודה.

כלומר, כן, בהחלט אפשר לשלוף ממנו מסר או שניים על כסף או משפחה, אבל אם עוקבים אחרי הסיפור הוא פשוט.. מספר את הסיפור שלו. כלומר, לרוב יש לגיבור קונפליקט כלשהו חיצוני ופנימי כאחד וכל סצנה מקדמת את הגיבור בנוגע לדילמה שלו. לעומת זאת, ב"כל הכסף שבעולם" דברים קורים, כי זוהי דרכו של העולם, ואנשים פשוט מתמודדים עם מה שקורה, בלי השפעה מיוחדת על הדמות שלהם.

"כל הכסף שבעולם" מספר על חטיפתו של פול ג'ון גטי השלישי, שכפי שאפשר להסיק מ"השלישי" שבשמו, בא ממשפחה עשירה. בזמן שהסרט מתרחש זאת המשפחה של האדם העשיר ביותר בתבל – פול ג'ון גטי, שהתעשר בזכות נפט. לאחר שנכדו נחטף, החוטפים דורשים 17 מיליון דולר, והתשובה של הסבא היא "לא". מנקודת המוצא הזאת, הסרט מתמקד בסיפור החטיפה דרך כמה מוקדים עיקריים: הנכד החטוף בשבי והחוטפים שלו; אביגיל "גייל" גטי, אימא שלו, שמנסה להשיג את הכסף או להוציא את הבן שלה בחיים; ופול ג'ון גטי, שלא מאמין במשא ומתן עם חוטפים או בהוצאות כספיות שלא ניתן לקבל עליהן החזר מס. בין לבין מתרוצצת דמותו של מנהל העסקים של פול גטי המבוגר ומנסה לעשות סדר בעניין.

אבל אם יש עניין בסרט הזה, זה לא בגלל העלילה שלו אלא בגלל ההפקה שלו. כי לא בכל סרט מחליפים את אחד השחקנים הראשיים כשנשאר עוד חודש וחצי עד המועד שבו הוא צריך לצאת לאקרנים. למי שלא יודע, בסרט היה אמור להיות קווין ספייסי בתפקיד פול גטי הסב. אבל לאחר שהתברר שהוא מתקיף סדרתי של נערים, הוחלט להשהות את סיבוב ההקרנות בפסטיבלים של הסרט. נראה שזה הולך להיות סופו של הסרט, אלא שאז, במפתיע, הבמאי הודיע שהוא פשוט הולך לצלם מחדש את כל הסצינות של ספייסי, כשהוא מוחלף בכריסטופר פלאמר. כל ההפקה, מהשחקנים ועד התאורנים, הוזעקו בשנית לצילומים, שנערכו במהירות שיא בעוד הסרט נערך מחדש במקביל, ובסופו של דבר הסרט יצא במועד, כשהשריד היחיד שנותר לגירסת ספייסי הוא טריילר. מדובר באקט מרשים: גטי המבוגר מככב בסצנות מרכזיות רבות בסרט, וצילום מחדש של הפקה רצינית כזאת ראוי להצדעה. רידלי סקוט אומנם לא מפגין יכולות בימוי מרשימות אחרות בסרט, אבל אם הוא יועמד לאוסקר על ההישג הזה, וואלה, אני אבין את זה. למרות שהשאלה העיקרית שצריך לשאול היא למה ליהקו את ספייסי מלכתחילה.

לא שספייסי שחקן רע, אבל פרט לכך שזה טיפשי לקבור שחקן בהררי מייק-אפ רק בשביל שיראה מבוגר בצורה לא משכנעת, אני יכול לדמיין בדיוק איך ספייסי היה מגלם את גטי, וזה קלישאתי ומעצבן. הרי ספייסי משחק את דמות המנייאק באותה הצורה תמיד: בצורה כזאת שנהנית לראות את האחר סובל, ומחייכת לעצמה חיוך נבזי קטנטן. ההעפה שלו וההחלפה שלו בשחקן אחר, מעבר לכך שזה היה המעשה הנכון לעשות, נותנת הזדמנות לדמות הזאת להיות קצת פחות שבלונית. גטי על פי פלאמר אינו נבל מנוול שנהנה לראות אנשים מקשיבים לכל פקודה שלו, אלא אדם שנסיבות החיים שלו עיצבו אותו להיות כך, וזה אומנם חבל שאנשים נפגעים, אבל הפחדים ובעיות ההתנהגות שלו פשוט לא יכולות לתת לו לנהוג בצורה שונה מזו שבה הוא נוהג. הצורך הכפייתי שלו לחסוך כסף בכל מחיר אינו משחק, אלא אובססיה עמוקה שהוא לא מצליח לפתור.

זה אולי מרגיש כמו עיסוק ברכילות במקום בעיקר, אבל הליהוק של גטי הוא משמעותי לסרט, ולכן זה מעניין שיכולים להיות שני פירושים שונים שלו. כי אם בכל זאת יש דמות אחת כלשהי שנראה שהסרט רוצה להגיד משהו עליה ועל הפעולות שלה – זה גטי המבוגר. גייל בגילומה של מישל וויליאמס היא דמות מרתקת בביצוע נהדר, אבל היא לא מתפתחת, וזאת רק העלילה שמערימה עליה קשיים. אותו כנ"ל תקף לצ'ארלי פלאמר (שלמרות שיש לו את אותו שם משפחה הוא אינו קשור לכרסיטופר פלאמר) המגלם את בנה, ומארק וולברג שמגלם את המנהל העסקי נמצא שם, והוא בקלות החוליה החלשה של כל העסק. אבל הסרט לוקח זמן רב והרבה מאוד פלאשבקים בשביל לנסות להבין משהו לגבי גטי המבוגר, ופרט לעלילת המתח, אפשר אולי לראות את הסרט כמחקר דמות על אותו הגטי ולחקור דרך הדמות שלו איך שאנשים תופסים כסף, למרות שלא ממש.

פרט לכך הסרט…. מתרחש. דברים בסרט קורים, לא בדיוק כמו שהם קרו במציאות (וחבל, כי יש כמה דברים שהם השמיטו מהסיפור האמיתי שהם משעשעים למדי, כמו מכתב סחיטה אחד שעוכב בגלל שביתה של הדואר), והסרט פשוט מתאר אותם. האירועים לא משפיעים על הגיבורים וגורמים להם לבחון את עצמם מחדש, והם לא סמל למשהו אחר גדול יותר. פשוט עלילת מתח שמתפתחת לה בצורה הגיונית וסבירה.

בקריירה הרחבה של סקוט, אני לא חושב ש"כל הכסף שבעולם" ייזכר כאחד מהשיאים. למרות שהסרט מהנה לכל אורכו, אין לו אף סצנה איקונית שאני יכול לשלוף מהזיכרון בקלות, ופרט להופעה של פלאמר אין ממש שום חלק שבאמת יוצא דופן לטובה. אבל זה גם רחוק מתהומות העשייה הקולנועית של "הנוסע השמיני: קובננט". נראה שלרידלי סקוט עדיין יש את זה, או לפחות מספיק מזה כדי לעשות סרטים שהם סבבה, וראוי להצדיע לו גם ערכית וגם פרקטית על ההישג שלו בהחלפת ספייסי, אבל קשה לי להאמין שפרט לאנקדוטת ספייסי-פלאמר, מישהו ייזכר בסרט הזה בעוד שנתיים מעכשיו. אז אני שמח שהסרט הזה קיים, והוא תקדים טוב לפתרון מוסרי בהוליווד, אבל בסופו של יום, פרט להופעה אחת מעולה של פלאמר ועוד הופעה נהדרת של ויליאמס, מדובר בסרט שהוא בסדר וזה הכל.