ביקורת: אמבולנס

אני יודע שיש כל מיני מעריצים סודיים של מייקל ביי שטוענים שהוא בעצם במאי טוב כשהוא לא עושה "רובוטריקים", אבל אני לא אחד מהם: את האחרון שלו, "מחתרת השישה", שלא היה קשור לאף רובוט וגם לא לטריק, תיעבתי. וגם רבים מהסרטים המוקדמים שאנשים מנסים לדחוף כ"בעצם, אתם יודעים, זה יצירת מופת" הם לא כוס המשקה המוגז שהוכנס בסרט בגסות כ"פרסום סמוי" שלי. ובכל זאת, החלטתי לנסות את סרטו החדש. הייתי אז ביוון בירח דבש, אז הנחתי שהדבר הכי גרוע שיכול לקרות זה סיפור משעשע על שעתיים מבוזבזות בקולנוע יווני.

הפרמיס של "אמבולנס" פשוט למדי: וויל (יאיא עבדול-מטין השני) צריך הרבה כסף כדי לממן ניתוח נסיוני עבור אשתו. הוא חייל משוחרר וחושב שהמדינה שלו תעזור, אבל הם שימושיים עבורו כמו אופניים לדג (דג רגיל כזה, לא מהסוג שיש ב"לוקה"). בלית ברירה הוא פונה לאחיו החורג והמנוכר דני (ג'ייק ג'ילנהול), שנראה שיותר הולך לו בחיים, אבל זה רק כי הוא דור שני של שודדי בנקים. דני מציע לוויל להצטרף אליו לג'וב גדול שיסדר אותו, ולמרות שהאחרון מסרב לכמה רגעים, הוא משוכנע אחרי שדני אומר דברים כמו "אנחנו משפחה, האם אי פעם עשיתי משהו לרעתך", "תחשוב על אשתך" וגם "אה שכחתי לציין שאנחנו יוצאים לשוד הזה ממש עכשיו? יאללה תקפל את הדילמות המוסריות שלך אין לי זמן".

אני לא יודע כמה אחוזים של שודי בנק עברו בצורה חלקה לגמרי, אבל אני מנחש שרובם לא. גם האחד הזה מצטרף לסטטיסטיקה (אחרת זה היה סרט קצר למדי) ודני ו-וויל נאלצים להשיג רכב-בריחה-מזירת-הפשע בספונטניות. הם גונבים אמבולנס רק כדי לגלות שיש בתוכו פרמדיקית (איזה גונזלס) ושוטר פצוע שנמצא בסכנת חיים וצריך להגיע לבית חולים בדחיפות. מאותו רגע מתחיל משחק של חתול ועכבר בין שני אחים שרוצים לחזור לביתם יותר עשירים משהיו כשעזבו אותו, ושוטרים עצבניים שרוצים לסיים את הסיפור לפני שתתחיל שעת השיא בכבישים, אבל לא יכולים להפעיל כוח מחשש לפגיעה באחד משלהם. וכשאני אומר חתול ועכבר אני מתכוון פחות לטום וג'רי ויותר לאיצ'י וסקראצ'י.

יש שני דברים שמעלים את "אמבולנס" מסרט סבבה לסרט כיפי ביותר: הראשון הוא ג'ייק ג'ילנהול. אף דמות בסרט הזה לא מפותחת במיוחד, ורוב השחקנים עושים את עבודתם בסדר גמור, אבל דני של ג'ילנהול הוא פצצת אנרגיה מופרעת ואגרסיבית. לפעמים הוא חכם וממוקד ומראה למה הוא המוח שמאחורי המבצע, ולפעמים הוא נוזף באנשים על כך שלכלכו לו את סוודר הקשמיר באמצע מרדף משטרתי. גם התגובות השקטות שלו מבדרות, כמו בסצינה הזויה שבה מתבצע ניתוח מסוכן בעזרת הנחיה שמתבצעת דרך שיחת זום, ודני מתבקש לעזור ולשים משהו על הצד השמאלי של המטופל. כל מה שהוא מצליח לעשות זה להביט בבלבול ולשאול "שמאל שלי או שמאל שלך?"

הדבר השני הוא הצילום, שמופרע לא פחות מג'ילנהול. לראות את המצלמה עושה סיבובים אינטנסיביים סביב אנשים שבסך הכול מנהלים שיחה זה לא משהו חדש אצל ביי. מה שכן חדש הוא שנראה כאילו הוא קנה רחפן לפני תחילת הצילומים, נתן אותו לאחיין המתבגר שלו ואמר לו "תעשה לי כמה שוטים מגניבים, אחר כך כבר נחשוב איך להכניס אותם." מפה לשם נכנסו לא מעט שוטים של רחפן לגרסה הסופית של הסרט, אפילו במקרים שהם נראים לא נחוצים בעליל. לפעמים באמצע המרדף המצלמה תחליט לעזוב את האקשן, לבצע קפיצת ראש מגורד שחקים שנמצא בקרבת מקום ואז לחזור אל האמבולנס בזמן שהיא עוברת בין הגלגלים של ניידת משטרה בדרך. בהתחלה זה נראה לי קצת גימיקי, אבל ככל שהזמן עובר מבינים שזה פשוט הסגנון הוויזואלי של הסרט, ואחת מעבודות הצילום הכאוטיות ביותר שראיתי בשנים האחרונות. לא תמיד זה עובד, אבל הרבה פעמים זה מאפשר שוטים מגניבים לאללה.

מנגד, מה שלוחץ קצת על הברקסים של הסרט הוא הרבה מטען עודף שהיה אפשר בלעדיו. ככל שהמרדף נמשך הסרט מציג עוד ועוד דמויות שנועדו להערים עוד ועוד מכשולים על השודדים שלנו: שוטרים, גנגסטרים, קרובי משפחה ואפילו חיות מחמד. דמות אחת ספציפית אולי נראית נחוצה על הנייר אבל גורמת לאיבוד מומנטום במערכה השלישית שבאמת היה יכול להימנע.

"אמבולנס" מרגיש כמו הסרטה של משימה מאחד ממשחקי GTA. יש שוד, יש הסתבכות, יש מרדף ובביטים מסוימים של הסרט ממש אפשר להרגיש את מספר הכוכבים עולה באחד. נראה לי שמצאנו את הייעוד של מייקל ביי: שיעזוב את הרובוטריקים ושאר השטויות ויביים עוד משימות כאלו. אולי אחרי עוד שניים-שלושה נסיונות הוא יצליח ליצור את סרט הפופקורן הקיצי המושלם. "אמבולנס" אולי לא שם, אבל הוא הסרט הכי מבדר שראיתי השנה עד כה. וזה משהו שמעולם לא חשבתי שאכתוב על סרט של מייקל ביי.