ביקורת: אנטמן

זה לא סרט גיבורי העל הגדול של השנה, זה גיבור קטן מאוד. וגם זה בסדר

בעולם מקביל, יצא השבוע "אנטמן" בבימויו של אדגר רייט, שכל סצינה וחצי שלו כוללות יותר יצירתיות מסרט ‏הוליוודי אופייני שלם. זה סרט שקיים אמנם בתוך העולם הקולנועי של מארוול, אבל לוקח אותו ‏לכיוונים חדשים ומפתיעים ומסתכל על כל העסק הזה של גיבורי-על מזווית חדשה לגמרי. קרוב ‏לוודאי שזה סרט מצחיק להפליא, מחוכם וכולל סצינות אקשן אדירות.‏

למרבה הצער, בעולם שלנו אדגר רייט פרש מבימוי "אנטמן" בגלל חילוקי דעות אמנותיים עם ‏מארוול, רגע לפני תחילת הצילומים ואחרי שהשקיע שנים בהכנות לקראת הסרט. את מקומו ממלא ‏פייטון ריד, שהוא ככל הנראה איש נחמד ובמאי נחמד. הוא לא אדגר רייט, אבל הוא עשה ‏את "מעודדות צמודות", זה בהחלט משהו. וגם ה"אנטמן" שהוא יצר הוא נחמד. לא משהו מיוחד, ‏ובתוך הנוף של מארוול – די שגרתי, אבל נחמד. לפעמים, בסצינות האקשן בעיקר, נדמה שאפשר ‏לראות הדהודים של הסרט שאדגר רייט היה עושה. ‏

אבל למה להתאבל על סרט שלעולם לא יראה אור במקום לצפות בסרט שמוקרן ממש עכשיו. ‏‏"אנטמן", למי שסופר, הוא סרט מספר 12 בעולם הקולנועי של מארוול, ובשלב הזה שיטת העבודה ‏שלהם כבר ברורה, וגם האופי של הסרטים האלה. אבל הם מנסים לגוון, באמת שהם מנסים. הפעם, למשל, במקום "סרט גיבורי-על", בנוי כמו סרט-שודים. סקוט לאנג (פול ראד החביב מאוד באופן גנרי למדי) הוא פושע, פורץ עם לב זהב ומצפון חברתי, שמשתחרר ‏מהכלא אחרי שלוש שנים ונשבע לחזור למוטב כדי שיוכל לבלות יותר זמן עם בתו הקטנה ופחות ‏זמן עם פושעים בכלא. אבל החיים בחוץ קשים, והוא משתכנע, איך לא, לחזור לפריצה אחת ‏אחרונה, למרתפו של זקן עשיר כלשהו. במקום זהב, הוא מוצא שם רק חליפה שנראית כמו ‏קוספליי של אופנוען סייברפאנק. החליפה הזאת יכולה לעשות דברים מעניינים, כמו למשל, להקטין ‏אותו לגודל של רבע נמלה. לבעליה המקוריים של החליפה (מייקל דגלאס) בעצם יש תכניות לגבי ‏לאנג: הוא רוצה לגייס אותו למבצע משלו. הרבה מהסרט עובר בהכנה ‏לקראת משימה בלתי אפשרית אחת, היכרות עם חברי הצוות (חלקם בני אנוש עם שלל מבטאים, חלקם ‏נמלים בלי מבטא בכלל) ומונטאז'י אימונים.

ובכל זאת, זה סרט-מארוול, ומרגישים את זה מיד: למרות שיש בעלילה הרבה "אושן 11", הוא מזכיר יותר את "איירון מן". לא סרט על שוד אלא סרט אוריג'ין של גיבור. כמו ב"איירון מן" הראשון, הקצב איטי יחסית לסרטי מארוול האחרים: צריך לחכות הרבה זמן עד שמגיע האקשן. כשהוא מגיע, בשליש האחרון של הסרט, הוא לגמרי שווה את ההמתנה. אנשים הולכים מכות ומפוצצים דברים, עם חליפות שיריון מתוחכמות או בלי, אנחנו רואים כל שבוע, אבל לא לעתים קרובות אנחנו רואים את זה בקנה מידה מיקרוסקופי. הסרט הזה לא רק כולל סצינות קרב טובות, אלא גם מנצל את היכולת המיוחדת שלו, הגדלה והקטנה של אנשים וחפצים, במגוון דרכים מרשים ‏ויצירתי, והופך את הקרבות למלהיבים וגם מצחיקים.‏

וכל השאר? בסדר. קליל, חביב, לא רציני מדי. הרבה עניינים נוסחתיים של יחסי משפחה. כמה ‏רגעים שמציגים באופן מרשים את החיים מנקודת המבט של נמלה. הסרט גם מצחיק למדי כשצריך, ‏אבל בתור סרט בכיכוב של קומיקאי, ובבימויו של במאי קומדיות, אפשר היה לצפות ממנו ללחוץ על ‏דוושת הקומדיה חזק יותר.‏

קשה גם להסתכל על הסרט הזה במנותק מסרטי מארוול האחרים מכיוון שהוא שוכן עמוק בתוך העולם הקולנועי של הסרטים האלה. הוא מלא בהתייחסויות לסרטים ולגיבורים האחרים של ‏האוונג'רס, מהרגע הראשון (המילה הראשונה בסרט היא "סטארק") ועד האחרון (הסצינה שאחרי ‏הקרדיטים). כרגיל, לחובבי מארוול מושבעים שעוקבים אחרי המגה-סדרה הזאת, זה מאוד נחמד. ‏אבל השאלה שהתחלתי לשאול את עצמי ב"הנוקמים 2" מתחזקת כאן: מה בעצם הם מנסים לעשות שם במארוול, ‏למלא את כל העולם בגיבורים? בכל סרט שלהם בשנתיים האחרונות הוצגו מינימום שני גיבורים ‏חדשים, לפעמים יותר. לרוב הדמויות האלה לעולם לא יהיה סרט קולנוע משלהן. אז מה יש ‏להם לעשות עם כל כך הרבה דמויות בעלות כוחות על?! לתקוע את כ-ו-ל-ן ב"הנוקמים 3", ולתת ‏לכל אחת זמן מסך של חצי דקה? לשמור את כולן להופעות אורח בסרטים של גיבורים אחרים?

אבל מי אני שאפקפק במכונה המשומנת שעושה באופן סדרתי גם הרבה כסף, וגם סרטים לא רעים בכלל. אפילו סרטי אמצע-הדרך שלהם הם מהנים, ולדוגמה:"אנטמן". אם אתם מחכים לכשלון הראשון של מארוול, תמשיכו לחכות. מצד שני, הסרט הזה גם לא ידורג גבוה ברשימות של סרטי גיבורי העל הטובים ביותר, של מארוול או בכלל. אם אהבתם את הסרטים הקודמים שלהם, אין שום סיבה שלא תיהנו מהסרט הזה. טוב, חוץ מאחת: חרקים. אם אתם מאלה שלא סובלים ‏חרקים, בעיקר כאלה בגודל חריג, התרחקו מהסרט הזה לאט ובזהירות, ואז הסתובבו ורוצו מהר מהר.‏


פורסם במקור בוואלה